Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Leviticus 26:5/אור החיים על ויקרא כ״ו:ה׳
אוְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ וְגוֹ׳. זוֹ בִּרְכַּת הַתְּבוּאָה אַחַר שֶׁנִּתְלְשָׁה, כְּדֶרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא מב.) הַבָּא לָמוֹד גָּרְנוֹ יֹאמַר יְהִי רָצוֹן וְכוּ׳, הֲרֵי כִּי יֵשׁ בִּרְכַּת ה׳ אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁעָשׂוּי גֹּרֶן, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ״, שֶׁיִּתְרַבֶּה הַצּוֹמֵחַ עַד גְּבוּל זֶה. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת בְּהַר בְּפָסוּק ״וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה״ (ויקרא כה:כא).
1 והשיג לכם דיש את בציר. "And your threshing shall reach unto the vintage, etc." This is the blessing applicable to the crop after it has been harvested. Our sages in Baba Metzia 42 have taught that when one enters one's barn in order to measure the size of one's crop one is to recite an appropriate prayer invoking G'd's blessing. If G'd would not bless the crop also after man had harvested it such a prayer would be inadmissible as one must not ask G'd for something that has already been determined. Please read my comments on Leviticus 25,21 on the words ועשת את התבואה.
בוַאֲכַלְתֶּם וְגוֹ׳ לָשֹׂבַע. זוֹ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בַּבֶּטֶן, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים): אוֹכֵל קִמְעָא וּמִתְבָּרֶכֶת בְּמֵעָיו.
2ואכלתם לחמכם לשובע, "and you will eat your bread to your satisfaction." This is the blessing G'd bestows on the food after we have eaten it and it is within our bowels as stated in Torat Kohanim who write "one eats a small amount and it is blessed within one's entrails."
געוֹד יִרְצֶה לוֹמַר, שֶׁלֹּא יִמָּשֵׁךְ לָכֶם דָּבָר הָרָגִיל לִהְיוֹת בִּבְנֵי אָדָם, כִּי יִרְבֶּה טוּבָם וּמְזוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁמִּתְמַלֵּאת תַּאֲוָתָם בָּזֶה וְלֹא יַעַצְרוּ כֹּחַ לְמֵיכַל לָשׂוֹבַע, אֶלָּא ״וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע״ – אֲכִילָה מְרֻבָּה כְּדֵי שְׂבִיעָה.
3Another meaning of these words is that you will not suffer from a fairly common phenomenon that in spite of large quantities of food intake one does not feel satiated; G'd promises that one will feel completely satiated.
דעוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה ז.): ״רְוָחָא לִבְסוּמֵי שְׁכִיחָא״, וְהוּא אָמְרוֹ ״וַאֲכַלְתֶּם וְגוֹ׳ לָשֹׂבַע״ – שֶׁיִּהְיֶה לַחְמְכֶם עָרֵב כָּל כָּךְ שֶׁאֲפִלּוּ יִהְיוּ שְׂבֵעִים יֹאכְלוּהוּ.
4Another meaning may be related to Megillah 7 where we are told of a popular proverb according to which the stomach is always able to accomodate an additional amount of good tasting food and although one previously had one's fill one can still enjoy this.
העוֹד דִּקְדֵּק לוֹמַר לַחְמְכֶם, שֶׁאֵינָם צְרִיכִין לִפְתָּן לְלַפֵּת בּוֹ אֶת הַפַּת, אֶלָּא הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ עָרֵב לַנֶּפֶשׁ לֶאֱכוֹל מִמֶּנּוּ כְּדֵי שְׂבִיעָה:
5The emphasis on the word לחמכם means that there is no need for relishes and other additions but that the bread itself will taste so well a person will not look for any additional condiments.
ועוֹד יִרְצֶה עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין ע.) אֲכִילָה גַּסָּה הוּא סַם הַמָּוֶת לַגּוּף, וְהִבְטִיחַ ה׳ שֶׁיֹּאכְלוּ לַחְמָם לָשׂוֹבַע אֲפִילוּ יִהְיוּ שְׂבֵעִים יֹאכְלוּ וְלֹא יַזִּיקוּם:
6There may also be a veiled promise here that even if one eats over and beyond what is needed such eating will not hurt one as opposed to Gittin 70.
זעוֹד יִרְצֶה, לְצַד שֶׁיֵּשׁ בַּפֵּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שֻׁמָּן, כְּאָמְרָם בַּמִּשְׁנָה (סוטה מח.) טַעַם הַפֵּרוֹת וְשֻׁמַּן הַפֵּרוֹת. וְהִנֵּה כָּל הָאוֹכֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֻׁמָּן, אָדָם אוֹכֵל מִמֶּנּוּ וּמַרְגִּישׁ בִּכְדֵי שְׂבִיעָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן כָּל אוֹכֶל שֶׁאֵין שֻׁמָּן, הֲגַם שֶׁיֹּאכַל אָדָם וּמְמַלֵּא בִּטְנוֹ אֵין הֶרְגֵּשׁ הַשּׂוֹבַע בְּמֵעָיו, וְאֵלּוּ הֵם דְּבָרִים הַנִּרְגָּשִׁים לְכָל מַרְגִּישׁ כַּיָּדוּעַ. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כָּאן בְּמַאֲמַר וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ לֶחֶם לְבַד הַיּוֹצֵא מִן הָאָרֶץ יַרְגִּישׁוּ בַּאֲכִילָתוֹ הַשּׂוֹבַע, כִּי יֵשׁ בּוֹ שֻׁמָּן הַסּוֹעֵד לְבַב אֱנוֹשׁ.
7Still another lesson contained in our verse is related to Sotah 48 where the Mishnah describes the quality of fruit in the land of Israel as having declined dramatically both in taste and food value after the destruction of the Temple. The Mishnah meant that when the fruit contains what is described as שומן, a person eating thereof will experience the feeling of being sated. The reverse is the case when that element called שומן is absent. The Torah promises here that the feeling of satiation will be experienced even if one merely eats bread as G'd has endowed the grain with the element called שומן.
חוִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. יִרְצֶה, כִּי לְצַד שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת הָאֲמוּרוֹת בָּעִנְיָן יְכוֹלִין לְהִתְקַיֵּם וְאֵין טוֹבָתָם טוֹבָה, וּכְגוֹן אִם הָיוּ טְרוּדִין בְּמִלְחָמוֹת וְשָׁנָה חוֹרְשִׁים וְזוֹרְעִים וְשָׁנָה אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר וּמַשְׁלֶמֶת שָׁנָה לְשָׁנָה, אִם כֵּן אֵין הֶכֵּר לַבְּרָכָה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם״ – אֵין מַטְרִיד אֶתְכֶם וְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם הַבְּרָכָה הָאֲמוּרָה. וְאָמְרוֹ בְּאַרְצְכֶם, פֵּרוּשׁ, שֶׁכָּל הָעוֹלָם יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כִּי הִיא אַרְצְכֶם וְאֵין לְזָרִים אִתְּכֶם בָּהּ, וּבָזֶה לֹא יִהְיֶה לָכֶם אֲפִלּוּ מֵחוּשׁ וְתֵשְׁבוּ בֶּטַח.
8וישבתם לבטח בארצכם, "and you will dwell securely in your land." This promise is most important because all the preceding promises are esentially meaningless unless one can live free from worry that an enemy will invade one's country. G'd promises continued prosperity uninterrupted by the need to defend one's country at the expense of growing crops. The word בארצכם underscores that the whole world will recognise that the land of Israel is rightfully yours.
טעוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא תִּטְרְחוּ אַתֶּם בַּקָּצִיר וּבַבָּצִיר, אֶלָּא זָרִים יַעַבְדוּ וְאַתֶּם יוֹשְׁבִים בְּקָתֶדְרָא, וְאָמְרוֹ ״לָבֶטַח״ – שֶׁאֵין מֵחוּשׁ עַל הַקִּנְיָן הֱיוֹתוֹ בְּיַד עוֹבְדִים.
9Another aspect of the blessing contained in this verse is that foreigners will perform the heavy labour in our country whereas the Israelites will "sit securely in your land," not even worrying that the foreign labourers may steal and cheat them out of their harvest.