Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Or HaTorah·
אבהעלותך את הנרות
בהעלותך שנת תרכ"ג
בהעלותך שנת תרכ"ג
בבהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. והנה ענין המנורה נאמר בזכרי' ראיתי והנה מנורת זהב כו' ואומר מה אלה אדוני ויאמר אלי זה דבר ה' אל זרובבל, פי' כי ענין המנורה הוא בחי' דבר ה' שהוא מקור הנשמות וכמאמר ואתה נפחת בי, וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים (עמ"ש בד"ה והי' מספר בנ"י, והנה ס"ת ויפח באפיו נשמת חיים הוא חותם ובמד"ר ס"פ במדבר ענין ותהלתי אחטם לך לשון חותם) וישראל נקראו זרובבל על שם הפסוק וזרעתי' לי בארץ (הג"ה שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, כמו שאדם זורע תבואה עד"מ בשביל התבואה שיצמח, כך ברצות ה' שיתוסף ויתרבה גילוי אלקותו ית' בעולם וימלא כבוד ה' את כל הארץ ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' זורע את ישראל שהן הן תבואתו ועי"ז יתגלה כבודו בריבוי ותוספת כו'. והנה כמו במשל הזריעה והנטיעה הנ"ל שמכסין הגרעין בעפר הארץ ומשם יצמח בעבור שהגרעין נרקב ונפסד ובטל לגבי כח הצומח אשר בארץ וכח הצומח ההוא הוא שמגדל ומצמיח בריבוי ותוספת, כך הוא ענין הזריעה של ישראל בבבל לשרשם מעולם התהו שהוא למעלה מבחי' עוה"ב וישראל כו' כמ"ש בת"א בד"ה בשלח פרעה עכ"ה) והם היו אז בגלות בבל, גם הנשיא נק' זרובבל על שם זה, וזהו דבר ה' אל זרובבל והוא ענין המנורה כי הנשמה קרויה נר, כמ"ש נר הוי' נשמת אדם, וכללות הנשמות נק' מנורה ויש בה בחי' ז' נרות שהם ז' מדריגות בעבודת ה', יש עובד מאהבה משוך כמים (הג"ה כמשנ"ת בד"ה אז ישיר ישראל כו' עלי באר וז"ל להיות בחי' באר הנובעת מלמטה למעלה בקיום מ"ש ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך וכמ"ש אליך ה' נפשי אשא כו' כי אתה בראת ואתה יצרת כו' ואתה עתיד ליטלה ממני כו', ואינה נתונה לאדם אלא כדי שיעור ימי חייו לזאת יהי' בעיניו כל ימי חיי העוה"ז בבחי' בעל כרחך אתה חי כו', והוא קיום יותר מבחי' אהבה ברשפי אש בהתלהבות התפלה ע"י ההתבוננות שאחר התפלה חולפת ועוברת, אבל בחי' מים הם המשכות אהבה שאין לה הפסק וזהו מעלת אברהם אוהבי איש החסד זכור אב נמשך אחריך כמים עכ"ה), ויש מאהבה כרשפי אש, ויש ע"י התורה קו הממוצע (הג"ה כי הנה התומ"צ נחלקים דרך כלל
גשלז
לג' בחי' תורה ועבודה וגמ"ח, שהם בחי' אמ"ר, אש ממטה למעלה בחי' עבודה כו' ומים הוא חסד וצדקה להחיות רוח שפלים מלמעלה למטה והבחי' הממוצעת היא התורה, והנה אמ"ר הוא בחי' סגול וסגול הוא מלשון סגולה כמו עד"מ שיש ענינים מרפאים כו' בדרך סגולה כו' וגם סגול כו' כי ענין סגול היינו שנקודה האמצעית היא תחת שני הנקודות כו' והתורה היא ממוצעת כו') ויש ע"י נצחון לנצח ולהתגבר בסור מרע ועשה טוב (עמ"ש בד"ה והנצח זו ירושלים ובד"ה למנצח על השמינית ובד"ה אלה מסעי דרוש השני) ויש ע"י הודייה, וכן יש עבודה ע"י התנשאות כמשארז"ל במשנה ס"פ י"ד דשבת כל ישראל בני כו' וכמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה', ויש ע"י שפלות.
לג' בחי' תורה ועבודה וגמ"ח, שהם בחי' אמ"ר, אש ממטה למעלה בחי' עבודה כו' ומים הוא חסד וצדקה להחיות רוח שפלים מלמעלה למטה והבחי' הממוצעת היא התורה, והנה אמ"ר הוא בחי' סגול וסגול הוא מלשון סגולה כמו עד"מ שיש ענינים מרפאים כו' בדרך סגולה כו' וגם סגול כו' כי ענין סגול היינו שנקודה האמצעית היא תחת שני הנקודות כו' והתורה היא ממוצעת כו') ויש ע"י נצחון לנצח ולהתגבר בסור מרע ועשה טוב (עמ"ש בד"ה והנצח זו ירושלים ובד"ה למנצח על השמינית ובד"ה אלה מסעי דרוש השני) ויש ע"י הודייה, וכן יש עבודה ע"י התנשאות כמשארז"ל במשנה ס"פ י"ד דשבת כל ישראל בני כו' וכמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה', ויש ע"י שפלות.
דקיצור. כי ענין המנורה הוא בחי' דבר ה' שהוא מקור הנשמות, ויש בה בחי' ז'
הנרות שהם ז' מדריגות בעבודת ה', יש עובד מאהבה.
וד)* ומש"כ פ"ג והנה כ"ז מעלת ומדריגת בחי' אברהם כו' ונקרא מלמטה למעלה אבל בחי' אהרן הוא בחי' אחרת שהוא בחי' שודמ"ט מלמעלה למטה כו' שיהי' גילוי אלקותו ית' למטה כמו למעלה, ויש להבין זה בהקדים ענין המד"ר פ' בחוקותי פל"ו אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכות יעקב משל לאחד שהי' עומד ונידון לפני שלטון ויצא דינו לפני שלטון להשרף צפה אותו השלטון באסטרוגליס שלו שהוא עתיד להוליד בת שהיא נשאת למלך אמר כדאי הוא להנצל בזכות בתו שהוא עתיד להוליד, כך אברהם יצא דינו מלפני נמרוד לישרף וצפה הקב"ה שיעקב עתיד לצאת ממנו אמר כדאי הוא להנצל בזכות יעקב הה"ד כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם בישעי' סי' כ"ט כ"ב עכ"ל. והמדרש אינו מובן וכי בזכות עצמו לא הי' אברהם כדאי להנצל, ומהו היתרון דזכות יעקב על אברהם והלא מצינו שחותמין רק מגן אברהם, וגם מהו המשל שהוא עתיד להוליד בת שנשאת למלך והל"ל שהוא עתיד להוליד בן חכם וצדיק כו'. וי"ל דהנה יש להבין ענין יחוד קוב"ה ושכינתי' מהו פי' יחוד זה, וכן המשילו חז"ל ביום חתונתו זה מתן תורה, והענין נתבאר בלק"ת בד"ה להבין פי' הפסוק מי אל כמוך ושם פ"ב גבי וזהו פי' היחוד שיהי' יחיד ומיוחד אחר הצמצום וההתפשטות כמו קודם לכן בלי שום שינוי כו' שיתגלה יחודו עכ"ל, ור"ל שיהי' גילוי אוא"ס למטה כמו למעלה ממש זהו נק' יחוד קוב"ה, וע' בת"א פ' בראשית בהביאור ע"פ כי כאשר השמים החדשים, וזה"ע כי אל דיעות חיבור ב' הדעות, ולכן המשכת דעת זה נק' יחוד שהרי היחוד גשמי נק' והאדם ידע את חוה, ועמ"ש בענין לעשות הישר בעיני ה' סד"ה כי תשמע בקול. והנה עיקר ענין יחוד זה שיוכל להיות גילוי אוא"ס למטה כמו למעלה זהו ע"י מ"ת, משא"כ אברהם עם היות שקיים כל התורה כולה עד שלא נתנה הי' המשכותו רק למעלה דוקא לבד ע"ד להוסיף אור באצי' אבל ההמשכה למטה לא הי' מהערך שנמשך למעלה כמ"ש כ"ז בהביאורים בתו"א ע"פ משה ידבר ובד"ה לך לך, והיינו לפי שיחוד זה לא הי' עדיין יכול להיות בימי אברהם, וכמ"ש בזהר פ' חיי דקל"ג סע"א שע"י אברהם הי' בחי' וימינו תחבקני וע"י יצחק נמשך ג"כ שמאלו תחת לראשי, והיחוד הוא ע"י יעקב שהוא קו האמצעי ולכן הוא דוקא
זשלח
הוליד י"ב שבטים שזהו לידת האצילות בבריאה ולא הי' פסול במטתו, ועמ"ש בזהר תחלת ע"א גבי ובגין כך יעקב משמש במרום תנינן מאי במרום כמד"א ואתה מרום לעולם ה', ר"ל ואתה היינו היחוד דזו"נ וכמ"ש בזהר ר"פ ואתה תצוה שזהו כענין ואתה מחי' את כולם, וזהו מאמר המדרש בחוקותי פל"ו שהוא עתיד להוליד בת שנשאת למלך, והיינו יעקב כי השכינה נק' בת, בת ציון, בת שבע, בת ובכל שמה, והיינו שהיחוד שיהי' הגילוי הדעת למטה ממש, זה התחיל מיעקב דוקא. והנה בלק"ת מהרח"ו ז"ל ר"פ לך נסתפק אם התחיל ענין היחוד מימי האבות, ולכאורה ממאמר הזהר הנ"ל יש לפשוט הספק, וע' בזח"ג ויקרא דכ"ב ע"ב בענין מ"ש באברהם ויטע אשל בבאר שבע ובמק"מ שם, אך י"ל יחוד זה זהו ע"ד וארא אל אברהם כו' באל שדי וזה נמשך ע"י המילה אך ושמי הוי' לא נודעתי להם דהיינו עיקר ענין הגילוי משם הוי' שנק' מדת האמיתית שלו שיהי' גילוי זה למטה כמו למעלה נמשך רק ע"י ת"ת, והרמב"ן פי' שע"י שם הוי' נמשך נסים הנגלים כמו קרימ"ס ודומיהן משא"כ ע"י שם שדי נמשך רק נסים נסתרים, והא בהא תלי' שכשנמשך גילוי אוא"ס למטה במקור דבי"ע כמו למעלה נעשה נסים נפלאות היוצאים מהטבע הנמשך משם אלקי' וביותר בקי"ס שהי' גילוי אלקות ית' ממש עד שאמרו זה אלי כו', וראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאי' כו'. ומעתה יובן ענין מעלת אהרן כה"ג שהוא שושבינא דמטרוניתא מלמלמ"ט היינו כי אהרן אותיות נראה, והיינו מה שכתוב כי עין בעין נראה אתה ה', ר"ל ע"י אהרן נמשך היחוד עליון, ולכן נק' שושבינא דמטרוניתא, אשר פי' יחוד זה היינו המשכת גילוי אור א"ס למטה כמו למעלה ממש, וזהו מ"ש בזהר ויקרא ד"ז ע"ב ע"פ ואיש כי יקח אחותו חסד הוא דהיינו שהיחוד עליון דקוב"ה זהו נמשך ע"י כה"ג שנק' איש חסידך שממשיך מבחי' ורב חסד ומבחי' ונוצר חסד להיות גילוי זה משא"כ אברהם המשיך רק מבחי' חסד דאצילות הנק' חסד עולם, וכמ"ש בת"א בד"ה ועשית בגדי קדש, שמשם א"א שיומשך כח זה שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה, כ"א שרש בחי' זו מבחי' דשם מעלה ומטה שוין, והמשכיל יבין שלא מה שאברהם לא הגיע למדריגת אה"ר דאהרן ח"ו, כי אדרבה אחד הי' אברהם, אלא זהו כמו שבמ"ת נמשך הכח לישראל שיוכלו להמשיך אוא"ס ע"י מצות מעשיות מה שלא זכה לזה אברהם, וגם ההמשכה היא ממקום עליון יותר, כנז' בד"ה משה ידבר, ובד"ה וארא אל אברהם דרוש תקס"ב שזהו המשכה משם הוי' דלעילא מאצי', והיינו ענין ושמי הוי' לא נודעתי להם ולא נאמר לא הודעתי, וזהו ג"כ ענין אהרן כה"ג שבו תלוי הרבה מצות שנתנו לישראל ובפרט ענין בהמ"ק, והיינו שאז במ"ת נמשך הכח הזה שיהי' בחי' אהרן שודמ"ט כו', ועד"ז נאמר כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו, ובמד"ר פ' אמור פכ"ט שמשה שעל ידו נתנה תורה הוא דור שביעי לאברהם וכל השביעין חביבין כמו שבת לגבי ששת ימי המעשה מזה מובן איך גדולה ענין מ"ת על בחי' שהמשיך אברהם, והנה הוא משה ואהרן הוא אהרן ומשה, הוא דוקא בחי' המשכת יחוד העליון כי הוי' הוא האלקים, והיינו הוא אהרן ומשה הוא דוקא בחי' כי הוי' הוא האלקים אלא שאהרן שודמ"ט ומשה שודמ"ל כו', וזהו עצמו מעלת השבת לגבי ששת ימי המעשה כי בכל ששת ימי המעשה נזכר רק שם אלקים ושבת הוא להוי', וע' זהר ר"פ נח דנ"ט ע"ב שבשבת נמשך ונהר יוצא מעדן כו' ע' בת"א פ' בשלח בד"ה אז ישיר משה ובנ"י איך בחי' כהן הוא להמשיך מלמעלה למטה וע"ד קי"ס ההמשכה מעלמא דאתכסייא לעלמא דאתגלייא וזה"ע ברוך אתה הוי' בשמ"ע כו'. ומ"ש שבחי'
הוליד י"ב שבטים שזהו לידת האצילות בבריאה ולא הי' פסול במטתו, ועמ"ש בזהר תחלת ע"א גבי ובגין כך יעקב משמש במרום תנינן מאי במרום כמד"א ואתה מרום לעולם ה', ר"ל ואתה היינו היחוד דזו"נ וכמ"ש בזהר ר"פ ואתה תצוה שזהו כענין ואתה מחי' את כולם, וזהו מאמר המדרש בחוקותי פל"ו שהוא עתיד להוליד בת שנשאת למלך, והיינו יעקב כי השכינה נק' בת, בת ציון, בת שבע, בת ובכל שמה, והיינו שהיחוד שיהי' הגילוי הדעת למטה ממש, זה התחיל מיעקב דוקא. והנה בלק"ת מהרח"ו ז"ל ר"פ לך נסתפק אם התחיל ענין היחוד מימי האבות, ולכאורה ממאמר הזהר הנ"ל יש לפשוט הספק, וע' בזח"ג ויקרא דכ"ב ע"ב בענין מ"ש באברהם ויטע אשל בבאר שבע ובמק"מ שם, אך י"ל יחוד זה זהו ע"ד וארא אל אברהם כו' באל שדי וזה נמשך ע"י המילה אך ושמי הוי' לא נודעתי להם דהיינו עיקר ענין הגילוי משם הוי' שנק' מדת האמיתית שלו שיהי' גילוי זה למטה כמו למעלה נמשך רק ע"י ת"ת, והרמב"ן פי' שע"י שם הוי' נמשך נסים הנגלים כמו קרימ"ס ודומיהן משא"כ ע"י שם שדי נמשך רק נסים נסתרים, והא בהא תלי' שכשנמשך גילוי אוא"ס למטה במקור דבי"ע כמו למעלה נעשה נסים נפלאות היוצאים מהטבע הנמשך משם אלקי' וביותר בקי"ס שהי' גילוי אלקות ית' ממש עד שאמרו זה אלי כו', וראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאי' כו'. ומעתה יובן ענין מעלת אהרן כה"ג שהוא שושבינא דמטרוניתא מלמלמ"ט היינו כי אהרן אותיות נראה, והיינו מה שכתוב כי עין בעין נראה אתה ה', ר"ל ע"י אהרן נמשך היחוד עליון, ולכן נק' שושבינא דמטרוניתא, אשר פי' יחוד זה היינו המשכת גילוי אור א"ס למטה כמו למעלה ממש, וזהו מ"ש בזהר ויקרא ד"ז ע"ב ע"פ ואיש כי יקח אחותו חסד הוא דהיינו שהיחוד עליון דקוב"ה זהו נמשך ע"י כה"ג שנק' איש חסידך שממשיך מבחי' ורב חסד ומבחי' ונוצר חסד להיות גילוי זה משא"כ אברהם המשיך רק מבחי' חסד דאצילות הנק' חסד עולם, וכמ"ש בת"א בד"ה ועשית בגדי קדש, שמשם א"א שיומשך כח זה שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה, כ"א שרש בחי' זו מבחי' דשם מעלה ומטה שוין, והמשכיל יבין שלא מה שאברהם לא הגיע למדריגת אה"ר דאהרן ח"ו, כי אדרבה אחד הי' אברהם, אלא זהו כמו שבמ"ת נמשך הכח לישראל שיוכלו להמשיך אוא"ס ע"י מצות מעשיות מה שלא זכה לזה אברהם, וגם ההמשכה היא ממקום עליון יותר, כנז' בד"ה משה ידבר, ובד"ה וארא אל אברהם דרוש תקס"ב שזהו המשכה משם הוי' דלעילא מאצי', והיינו ענין ושמי הוי' לא נודעתי להם ולא נאמר לא הודעתי, וזהו ג"כ ענין אהרן כה"ג שבו תלוי הרבה מצות שנתנו לישראל ובפרט ענין בהמ"ק, והיינו שאז במ"ת נמשך הכח הזה שיהי' בחי' אהרן שודמ"ט כו', ועד"ז נאמר כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו, ובמד"ר פ' אמור פכ"ט שמשה שעל ידו נתנה תורה הוא דור שביעי לאברהם וכל השביעין חביבין כמו שבת לגבי ששת ימי המעשה מזה מובן איך גדולה ענין מ"ת על בחי' שהמשיך אברהם, והנה הוא משה ואהרן הוא אהרן ומשה, הוא דוקא בחי' המשכת יחוד העליון כי הוי' הוא האלקים, והיינו הוא אהרן ומשה הוא דוקא בחי' כי הוי' הוא האלקים אלא שאהרן שודמ"ט ומשה שודמ"ל כו', וזהו עצמו מעלת השבת לגבי ששת ימי המעשה כי בכל ששת ימי המעשה נזכר רק שם אלקים ושבת הוא להוי', וע' זהר ר"פ נח דנ"ט ע"ב שבשבת נמשך ונהר יוצא מעדן כו' ע' בת"א פ' בשלח בד"ה אז ישיר משה ובנ"י איך בחי' כהן הוא להמשיך מלמעלה למטה וע"ד קי"ס ההמשכה מעלמא דאתכסייא לעלמא דאתגלייא וזה"ע ברוך אתה הוי' בשמ"ע כו'. ומ"ש שבחי'
חשלט 1
המשכה זו דאהרן הוא דוקא ע"י המרירות בתחילה ממה שהמקום והזמן מסתירים, והיינו כי ידוע שהיחוד עליון נק' יחוד מ"ד דמ"ה עם מ"ן דב"ן, וע"כ צ"ל תחלה אתעדל"ת בבחי' מ"ת בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא אז עי"ז דוקא יומשך הגילוי מבחי' מים עליונים שלמעלה מבחי' יהי רקיע ויהי מבדיל כו', ועמ"ש מזה ע"פ וארא אל אברהם דתקע"ב, וגם שם נתבאר כי בוכים ר"ת ברוך כבוד הוי' ממקומו שע"י המרירות מבחי' מים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא עי"ז נמשך ברוך כבוד הוי' ממקומו, ועמ"ש מענין ברוך כבוד הוי' ממקומו בד"ה האזינו השמים דרוש השלישי, וזהו ע"ד תהום אל תהום קורא, וע' פרד"ס שכ"ב פ"ד בענין שאברהם לא רצה לקחת לחלקו כ"א החסד ולא המל' וע"ז נאמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, והמכוון י"ל כי המל' הוא הבת שנשאת למלך ובה ועל ידה נמשך הגילוי למטה ואברהם ידע שהוא לא יכול להמשיך בחי' יחוד זה וע"כ בחר לו בחי' מדת החסד שעי"ז ימשיך בה וימינו תחבקני כו' ואזי אח"כ ע"י יעקב ובנ"י יומשך להיות משם רועה אבן ישראל.
המשכה זו דאהרן הוא דוקא ע"י המרירות בתחילה ממה שהמקום והזמן מסתירים, והיינו כי ידוע שהיחוד עליון נק' יחוד מ"ד דמ"ה עם מ"ן דב"ן, וע"כ צ"ל תחלה אתעדל"ת בבחי' מ"ת בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא אז עי"ז דוקא יומשך הגילוי מבחי' מים עליונים שלמעלה מבחי' יהי רקיע ויהי מבדיל כו', ועמ"ש מזה ע"פ וארא אל אברהם דתקע"ב, וגם שם נתבאר כי בוכים ר"ת ברוך כבוד הוי' ממקומו שע"י המרירות מבחי' מים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא עי"ז נמשך ברוך כבוד הוי' ממקומו, ועמ"ש מענין ברוך כבוד הוי' ממקומו בד"ה האזינו השמים דרוש השלישי, וזהו ע"ד תהום אל תהום קורא, וע' פרד"ס שכ"ב פ"ד בענין שאברהם לא רצה לקחת לחלקו כ"א החסד ולא המל' וע"ז נאמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, והמכוון י"ל כי המל' הוא הבת שנשאת למלך ובה ועל ידה נמשך הגילוי למטה ואברהם ידע שהוא לא יכול להמשיך בחי' יחוד זה וע"כ בחר לו בחי' מדת החסד שעי"ז ימשיך בה וימינו תחבקני כו' ואזי אח"כ ע"י יעקב ובנ"י יומשך להיות משם רועה אבן ישראל.
טב)* והנה אהרן הוא המדליק את הנרות הללו לפי שהוא משבעה רועים הממשיכים חיות אלהות לכללות הנשמות והוא הממשיך להעלות אהבה עזה לה' ולהגדיל מדורות אש האהבה ברשפי אש שלהבת מתלהטת בקרב איש ולב עמוק, ויובן בהקדים ההפרש ויתרון מעלת בחי' אהרן על מעלת ומדרגת אברהם אבינו ע"ה שנק' אברהם אוהבי, כי באברהם אבינו הוא אומר הלוך ונסוע הנגבה פי' שהלך ממדרגה למדריגה ממטה למעלה עד שנתדבק בבחי' הנגבה שהוא בחי' אהבת ה' לדבקה בו בדביקה וחשיקה וצמאון כו' ועד"ז תקנו לומר ב"ש תחילה ואח"כ פסוד"ז עד שאח"כ יגיע למדרגת ואהבת שבק"ש כי ואהבת אינו ציוי על מדת האהבה הטבעית שבלב כי הרי מדת האהבה זו הטבעית ודאי מוסתרת בלב כל א' מישראל אלא ואהבת מל' אהבה שהוא פי' הרצון לפי שהרצון הוא פנימית המדות כמו שאנו רואים בחוש שהרצון מנהיג המדות של אדם שאפילו אם יש לפניו דבר שיש בו תענוג לפי טבע המדות אם יסלק רצונו ממנו מפני איזה טעם ודעת אינו מקבל נחת ותענוג ממנו וכן להיפוך אם יש לפניו ח"ו.בע"ה ש"ק פ' בהעלותך י"א סיון