Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Or HaTorah·
אוהנה* מנורת זהב
עמוד קטו שטה ההוא עד, בכח הנשמה* (נ"ב ועיין מענין ש"י עולמות בזח"א* קנ"ו סע"ב, קנ"ח* רע"א ויגש ר"ו א' ויחי רמ"ב* ב' ח"ב קסו"ב*, ובע"ח שט"ז פ"א בהג"ה פי' כי א"א יש בו תר"ך אורות כמנין כתר, והם ב' פעמי' ש"י, ומחציו* ולמטה נמשך לצדיקים* כו', וזהו ענין קנה חכמה קנה בינה ב"פ קנה גימט' י"ש, ועיין בהרמ"ז בשלח דמ"ה ע"א, ובלק"ת בחבקוק*, ועיין ג"כ בעמה"מ שי"א ספ"א שי"ג פ"ד). והנה ע"ז.
עמוד קטו שטה ההוא עד, בכח הנשמה* (נ"ב ועיין מענין ש"י עולמות בזח"א* קנ"ו סע"ב, קנ"ח* רע"א ויגש ר"ו א' ויחי רמ"ב* ב' ח"ב קסו"ב*, ובע"ח שט"ז פ"א בהג"ה פי' כי א"א יש בו תר"ך אורות כמנין כתר, והם ב' פעמי' ש"י, ומחציו* ולמטה נמשך לצדיקים* כו', וזהו ענין קנה חכמה קנה בינה ב"פ קנה גימט' י"ש, ועיין בהרמ"ז בשלח דמ"ה ע"א, ובלק"ת בחבקוק*, ועיין ג"כ בעמה"מ שי"א ספ"א שי"ג פ"ד). והנה ע"ז.
בשטה והוא בחי', זולתך כו'* (נ"ב כי הנה ש"י עולמות הם בחי' מחצית התחתון דכתר מה שנמשך ומתלבש בחו"ב* קנה חכמה קנה בינה, ואו"א מלבישים
גתיז
לזרועות דא"א ונודע שההלבשה זהו מה שנמשך בסדר ההשתלשלות, ולכן ארז"ל והקב"ה נותן לו מלא עומסו לעוה"ב, מלא עומסו מבחי' החכמה המתלבשת בפרק היד בחי' זרועות דא"א, אבל ג"ר דא"א הם למעלה מגדר התלבשות וכמ"ש במ"א ע"פ שראשי נמלא טל כו', וזהו ענין י"ש אורות העליוני' דכתר והיינו מה שהביא ע"ז הפסוק עין לא ראתה, דרישי' דקרא ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה וגו' בישעי' ס"ד ג', ופי' במדרש שמות רבה ספ"ל שאין העולם כולו יכול לקבל את השכר שנאמר ומעולם לא שמעו כו', והיינו שהוא למעלה ג"כ מגדר ההתלבשות בבחי' ש"י עולמות שכל בחי' עולם אינו יכול לקבל בחי' זו כו', ועיין עוד מענין עין לא ראתה במדרש שם ס"פ מ"ה, ובקהלת רבה סד"ה כל הדברי' יגעים כו' עין לראות כו', וע"פ ויותר שהי' קהלת חכם כו', ובמדרש רבה דמגילת אסתר ע"פ בהראותו את עושר כו' וע"פ ובמלאת הימים כו', ועיין בזח"א ד"ד סע"ב, ובפי' הרמ"ז דעין לא ראתה הוא סוד גילוי פנימי' וסוד עתיק שהוא סתים וגנוז כו', וזהו לא ראתה אלקים זולתך ה"ס חכמה סתימאה המלבשת לגבו' דעתיק המתוארת בשם אלקי' ובתוכה גנוז יסוד עתיק כו', ח"ב דס"ג סע"א ק"ב קנז"א קס"ג סע"א ח"ג דרס"ז ב', ובעמה"מ* שער שישי ס"פ נ"ז פי' שזהו נאמר עמ"ש ואורח צדיקים כאור נוגה כו' דפי' באד"ר קכט"א בפלגותא דשערי אזיל חד אורחא כו', הה"ד ואורח צדיקים כו' וע"ש בביאור האד"ר שהוא הגילוי למעלה מהגילוי שע"י שערות כו', ולפמ"ש בעמה"מ* ש"ז ספ"ג ענין עין לא ראתה נאמר עמ"ש בזח"ג דט"ו סע"א בההוא יומא כו' השמים החדשים כו' ומבואר במ"א שזהו ענין גילוי פנימית עתיק, וא"כ היינו ע"ד פירש הרמ"ז דלעיל, וכ"מ ממ"ש בזח"ב קנ"ז א' שזהו ענין מ"ש והי' מדי חדש בחדשו כו' יבא כל בשר להשתחוות לפני, ופסוק זה נאמר סמוך ודבוק לפסוק כי כאשר השמים החדשים כו' עומדים לפני,
לזרועות דא"א ונודע שההלבשה זהו מה שנמשך בסדר ההשתלשלות, ולכן ארז"ל והקב"ה נותן לו מלא עומסו לעוה"ב, מלא עומסו מבחי' החכמה המתלבשת בפרק היד בחי' זרועות דא"א, אבל ג"ר דא"א הם למעלה מגדר התלבשות וכמ"ש במ"א ע"פ שראשי נמלא טל כו', וזהו ענין י"ש אורות העליוני' דכתר והיינו מה שהביא ע"ז הפסוק עין לא ראתה, דרישי' דקרא ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה וגו' בישעי' ס"ד ג', ופי' במדרש שמות רבה ספ"ל שאין העולם כולו יכול לקבל את השכר שנאמר ומעולם לא שמעו כו', והיינו שהוא למעלה ג"כ מגדר ההתלבשות בבחי' ש"י עולמות שכל בחי' עולם אינו יכול לקבל בחי' זו כו', ועיין עוד מענין עין לא ראתה במדרש שם ס"פ מ"ה, ובקהלת רבה סד"ה כל הדברי' יגעים כו' עין לראות כו', וע"פ ויותר שהי' קהלת חכם כו', ובמדרש רבה דמגילת אסתר ע"פ בהראותו את עושר כו' וע"פ ובמלאת הימים כו', ועיין בזח"א ד"ד סע"ב, ובפי' הרמ"ז דעין לא ראתה הוא סוד גילוי פנימי' וסוד עתיק שהוא סתים וגנוז כו', וזהו לא ראתה אלקים זולתך ה"ס חכמה סתימאה המלבשת לגבו' דעתיק המתוארת בשם אלקי' ובתוכה גנוז יסוד עתיק כו', ח"ב דס"ג סע"א ק"ב קנז"א קס"ג סע"א ח"ג דרס"ז ב', ובעמה"מ* שער שישי ס"פ נ"ז פי' שזהו נאמר עמ"ש ואורח צדיקים כאור נוגה כו' דפי' באד"ר קכט"א בפלגותא דשערי אזיל חד אורחא כו', הה"ד ואורח צדיקים כו' וע"ש בביאור האד"ר שהוא הגילוי למעלה מהגילוי שע"י שערות כו', ולפמ"ש בעמה"מ* ש"ז ספ"ג ענין עין לא ראתה נאמר עמ"ש בזח"ג דט"ו סע"א בההוא יומא כו' השמים החדשים כו' ומבואר במ"א שזהו ענין גילוי פנימית עתיק, וא"כ היינו ע"ד פירש הרמ"ז דלעיל, וכ"מ ממ"ש בזח"ב קנ"ז א' שזהו ענין מ"ש והי' מדי חדש בחדשו כו' יבא כל בשר להשתחוות לפני, ופסוק זה נאמר סמוך ודבוק לפסוק כי כאשר השמים החדשים כו' עומדים לפני,
דתיח
ולכן בשני פסוקים אלו נאמר תיבת לפני היינו גילוי פנימית עתיק כו', ולכן נאמר תחת אשר כו' מרוב כל, פי' כל נק' יסוד כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא ובארעא כו' ונק' כל לשון כללות שכולל בתוכו כל הו"ק, וכמ"ש יקוו המים אל מקום אחד דקאי על המשכת השפע מהע"ס לבחי' יסוד כמו הטפה הנמשכת מהמוח וכל האברי', ועיין זח"א יח"א ב' מענין יקוו כו' דפי' כנ"ל וד"ט ע"א ע"פ ואין נסתר כו', והמל' המקבלת נק' כלה וע' בפע"ח שער הסוכות פ"ב ע"פ מכל מלמדי השכלתי, ולכן בהאבות נאמר בכל מכל כל, ורוב כל היינו ריבוי היסודות שבהפרצופים העליונים, אך ע"י קיום המצות שיומשך מבחי' עין לא ראתה היינו גילוי פנימית יסוד דע"י שהוא ההמשכה מלמעלה לגמרי מכל סדר ההשתלשלות הרי זהו למעלה מעלה מבחי' רוב כל הנ"ל שהוא ההמשכה שבסדר ההשתלשלות, ועמ"ש בד"ה כי ההרים ימושו גם וברית שלומי לא תמוט, ולכן נאמר יבא כל בשר להשתחוות לפני כו', פי' כל בשר היינו בחי' כל המאיר לבחי' בשר, כדכתיב עצם מעצמי ובשר מבשרי, ויבא להשתחוות ולהבטל נגד הגילוי שיהי' לע"ל מבחי' פנימי' יסוד דעתיק כו', ועיין מענין ורוב כל בד"ה ואתה תצוה, זח"א קיו"א קע"ז א', וזהו יפה שעה אחת כו', כי הנה ענין ב' בחי' י"ש שבכתר י"ל דכמו בזו"נ יחודא עילאה ויחודא תתאה, ביחודא עילאה למעלה היש ולמטה אין, וביחודא תתאה להיפוך יש מאין, כן ברצה"ע יש שרש לב' בחי' אלו כנודע מענין כי לא מחשבותי כו', עיין פרדס שי"א פ"ג ובביאור ע"פ יונתי, וזהו כי אל דיעות, פי' שכולל הב' דיעות והוא בכתר שנק' אל ע"ש החסד לית שמאלא בהאי עתיקא גם אל מעשר אותיות יש. והנה זו"נ נקרא שמים וארץ, והגם שלמטה גבהו שמים מארץ אכן בשרשן ארץ קדמה, כי זה שיהי' היש ודבר נפרד ולא בבחי' ביטול נמשך דוקא מעצמו' אור א"ס ב"ה כמ"ש בביאור דיביאו לבוש, ובאגה"ק איהו וחיוהי גבי שהאור הוא כעין המאור כו' שמציאותו כו', ולכן הוא לבדו בכחו ויכולתו לברוא יש מאין ע"ש ודו"ק. וא"כ י"ל ב' בחי' י"ש אורות שבכתר בחי' התחתונה הנק' שרש הנאצלים זהו המקור לבחי' יחו"ע וז"א דאצילות שלמעלה היש ולמטה כלא, אכן זה שיהי' היש ודבר נפרד נמשך דוקא מבחינת רדל"א שאמר והי' העולם שהוא אור א"ס ממש, וכמ"ש בע"ח שער א"א פ"ב דשרש המל' מרדל"א, לכן יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז דוקא שעי"ז נמשך ג"כ יש אורות העליוני' דכתר. וזהו ענין ב"פ אנכי כי אני אין אנכי יש. ועיין רש"י גבי שירת דבורה. וזהו ומשוש חתן כו' ישיש כו' ב"פ יש נמשך ע"י כלה דוקא ארץ קדמה ישיש כגבור כו'.
ולכן בשני פסוקים אלו נאמר תיבת לפני היינו גילוי פנימית עתיק כו', ולכן נאמר תחת אשר כו' מרוב כל, פי' כל נק' יסוד כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא ובארעא כו' ונק' כל לשון כללות שכולל בתוכו כל הו"ק, וכמ"ש יקוו המים אל מקום אחד דקאי על המשכת השפע מהע"ס לבחי' יסוד כמו הטפה הנמשכת מהמוח וכל האברי', ועיין זח"א יח"א ב' מענין יקוו כו' דפי' כנ"ל וד"ט ע"א ע"פ ואין נסתר כו', והמל' המקבלת נק' כלה וע' בפע"ח שער הסוכות פ"ב ע"פ מכל מלמדי השכלתי, ולכן בהאבות נאמר בכל מכל כל, ורוב כל היינו ריבוי היסודות שבהפרצופים העליונים, אך ע"י קיום המצות שיומשך מבחי' עין לא ראתה היינו גילוי פנימית יסוד דע"י שהוא ההמשכה מלמעלה לגמרי מכל סדר ההשתלשלות הרי זהו למעלה מעלה מבחי' רוב כל הנ"ל שהוא ההמשכה שבסדר ההשתלשלות, ועמ"ש בד"ה כי ההרים ימושו גם וברית שלומי לא תמוט, ולכן נאמר יבא כל בשר להשתחוות לפני כו', פי' כל בשר היינו בחי' כל המאיר לבחי' בשר, כדכתיב עצם מעצמי ובשר מבשרי, ויבא להשתחוות ולהבטל נגד הגילוי שיהי' לע"ל מבחי' פנימי' יסוד דעתיק כו', ועיין מענין ורוב כל בד"ה ואתה תצוה, זח"א קיו"א קע"ז א', וזהו יפה שעה אחת כו', כי הנה ענין ב' בחי' י"ש שבכתר י"ל דכמו בזו"נ יחודא עילאה ויחודא תתאה, ביחודא עילאה למעלה היש ולמטה אין, וביחודא תתאה להיפוך יש מאין, כן ברצה"ע יש שרש לב' בחי' אלו כנודע מענין כי לא מחשבותי כו', עיין פרדס שי"א פ"ג ובביאור ע"פ יונתי, וזהו כי אל דיעות, פי' שכולל הב' דיעות והוא בכתר שנק' אל ע"ש החסד לית שמאלא בהאי עתיקא גם אל מעשר אותיות יש. והנה זו"נ נקרא שמים וארץ, והגם שלמטה גבהו שמים מארץ אכן בשרשן ארץ קדמה, כי זה שיהי' היש ודבר נפרד ולא בבחי' ביטול נמשך דוקא מעצמו' אור א"ס ב"ה כמ"ש בביאור דיביאו לבוש, ובאגה"ק איהו וחיוהי גבי שהאור הוא כעין המאור כו' שמציאותו כו', ולכן הוא לבדו בכחו ויכולתו לברוא יש מאין ע"ש ודו"ק. וא"כ י"ל ב' בחי' י"ש אורות שבכתר בחי' התחתונה הנק' שרש הנאצלים זהו המקור לבחי' יחו"ע וז"א דאצילות שלמעלה היש ולמטה כלא, אכן זה שיהי' היש ודבר נפרד נמשך דוקא מבחינת רדל"א שאמר והי' העולם שהוא אור א"ס ממש, וכמ"ש בע"ח שער א"א פ"ב דשרש המל' מרדל"א, לכן יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז דוקא שעי"ז נמשך ג"כ יש אורות העליוני' דכתר. וזהו ענין ב"פ אנכי כי אני אין אנכי יש. ועיין רש"י גבי שירת דבורה. וזהו ומשוש חתן כו' ישיש כו' ב"פ יש נמשך ע"י כלה דוקא ארץ קדמה ישיש כגבור כו'.
הקיצור. ענין ש"י עולמות, וענין עין לא ראתה, וזהו מרוב כל, וענין ומשוש חתן
וכו' ישיש) ואינו מתלבש בשום.
זעמוד קיו שטה שעליו נאמר, פני המנורה כו'* (נ"ב*. המלאכים שרשם מדיבור העליון והוא בחי' מל' שנק' דבר ה' אמנם במל' יש פרצוף הפנימי
חתיט
פנימיות הדבור ושם שרש נש"י. וזהו ישראל עלה במחשבה למעלה מבחי' דיבור שהוא פרצוף החיצון דמל'. ועיין זח"א די"ג סע"א גבי כי תהיו אתם ארץ חפץ כו'. וזהו ענין פני המנורה פנימיות המל'. וע"כ הם בחי' נר יסוד דנוק' לקבל הפתילה יסוד דדכורא והשמן הנמשך בו ממוחין דאבא ומלמעלה מעלה עד א"ס וזהו אשר קדשנו כו' הרי את מקודשת לי ממש. וזהו ענין כשמן הטוב על הראש כו' על גלגלתא דא"א שמשם שרש המצות כו'. עיין זח"ג פ"ח סע"ב. וענין ותורה אור היינו מו"ס, שהאור הוא המתאחז בהשמן ע"ג גלגלתא דא"א והאור הוא חכמה שבחכמה דאצי' כו'. ובענין הפתילה ע"ל קיצור ענין שנש"י נק' נר ע"ש הכל יסוד דנוק', ובו נמשך השמן והפתילה והאור כו'. ומש"ר אך הנה כ"ז כו' אבל כדי כו' הנה כתיב החכמה תחי' כו', עיין באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי גבי ובזה יובן היות המצות כו' אלא שהוא כחותם המתהפך כו', וכ"ז הוא ביאור.
פנימיות הדבור ושם שרש נש"י. וזהו ישראל עלה במחשבה למעלה מבחי' דיבור שהוא פרצוף החיצון דמל'. ועיין זח"א די"ג סע"א גבי כי תהיו אתם ארץ חפץ כו'. וזהו ענין פני המנורה פנימיות המל'. וע"כ הם בחי' נר יסוד דנוק' לקבל הפתילה יסוד דדכורא והשמן הנמשך בו ממוחין דאבא ומלמעלה מעלה עד א"ס וזהו אשר קדשנו כו' הרי את מקודשת לי ממש. וזהו ענין כשמן הטוב על הראש כו' על גלגלתא דא"א שמשם שרש המצות כו'. עיין זח"ג פ"ח סע"ב. וענין ותורה אור היינו מו"ס, שהאור הוא המתאחז בהשמן ע"ג גלגלתא דא"א והאור הוא חכמה שבחכמה דאצי' כו'. ובענין הפתילה ע"ל קיצור ענין שנש"י נק' נר ע"ש הכל יסוד דנוק', ובו נמשך השמן והפתילה והאור כו'. ומש"ר אך הנה כ"ז כו' אבל כדי כו' הנה כתיב החכמה תחי' כו', עיין באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי גבי ובזה יובן היות המצות כו' אלא שהוא כחותם המתהפך כו', וכ"ז הוא ביאור.
טעמוד קיז שטה על ראשה, ז' נרות כו'* (נ"ב* כי שמע ישראל לי ראש ועיין זח"ב קנ"ח א' רישא דמנרתא בינה כו' וז' נרות היינו מואהבת עד ובשעריך מ"ב תיבין נגד שם מ"ב דא"ב גית"צ שהם ז' פסוקים שבכל א' ו' תיבין כנזכר בד"ה אלה מסעי. ובענין הביטוש עיין זח"ג קס"ח א', ועיין מ"ש בביאור הזוהר פ' קרח קעח"ב גבי ועבד הלוי הוא כו' ועיין בתניא פכ"ט ועיין בד"ה אוסרי לגפן. ומש"ר שזהו"ע שתקנו בברכת ק"ש אבינו אב הרחמן כו' היינו כי פנימית י"ג מדה"ר זהו כשמן הטוב כו' יורד על הזקן וכמ"ש באד"ר קל"א ולהמשיך גילוי השמן היינו ע"י כתישת הזתים, ומה שנק' התעוררות רחמים בשם כתישה וביטוש, הענין יובן ע"פ מ"ש בד"ה קול דודי בענין הטעם שהמרור הוא בקו האמצעי ת"ת מפני שבחי' רחמי' לא שייך אלא במקום שחסר ומר לו כו' ע"כ נמשך עליו מדת הרחמי', וכמו"כ כאן שכדי שיעורר וימשיך גילוי מדת הרחמים זהו דוקא ע"י כובד ראש ושיטעום מרירות בנפשו על ריחוקו מאור פני ה', וזהו ענין הכתישה והביטוש להיות נשבר לבו בקרבו ונבזה בעיניו נמאס כמ"ש בתניא פכ"ט, וזש"ש שעי"ז יועיל לנפשו האלקי' כו' בראי' חושיית כי בחי' ראי' נמשך מגילוי חכמה עילאה שהוא בחי' שמן הנמשך אחר הכתישה דוקא, וזהו כי
יתיט 1
נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר, פי' שכדי להמשיך משרש התומ"צשהם בחי' השמן והאור זהו ע"י תוכחת מוסר בחי' כתישת הזתים כו'.
נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר, פי' שכדי להמשיך משרש התומ"צשהם בחי' השמן והאור זהו ע"י תוכחת מוסר בחי' כתישת הזתים כו'.
יאובענין* מש"ר ב' הזתים אהוי"ר, לכאורה כאן היראה גבוה מהאהבה כי היא בחי' רחימו ודחילו וז"ש במדרש שמות רבה פט"ו שני בני היצהר הם משה ואהרן, וא"כ אהרן אה"ר, ומשה יראה עילאה ביטול, אך קשה א"כ אהרן מהימין בחי' אהבה ואיך משה מהשמאל, ואפ"ל ע"פ מ"ש בזח"ב כ"ז א' בפסוק הוא אהרן ומשה ובמק"מ ב' האוצ"ח שמשה הוא מהחסדים של יסוד אבא דרך ימין ויצאו דרך שמאל וכו' ולכך הוא לוי בגבורה והוד יעו"ש ודף כ"ו ע"ב מזה, ובהרמ"ז פ' אמור בדף ק"ב סע"ב איתא באוצ"ח שמשה הוא לצד ימין דאבא כו' יצאו דרך צד שמאל כו' ע"ש, ועמ"ש כה"ג בד"ה קול דודי בענין מדלג ומקפץ דילוג ברגל אחד הגילוי בבחי' אהבה וקיפוץ בשתים הגילוי בבחי' יראה ג"כ, והיינו ודאי ע"י רגל ושמאל. והנה שרש הקיפוץ נמשך מבחי' עליונה יותר מהדילוג שברגל א' קו הימין, וכענין יגדל נא כח הוי' כו' ע"ש בהגהות, וגם כי היראה עילאה שרשה מגבורה דעתיק אשר מע"י יוצאי' הה"ג תחלה, משא"כ בכל הפרצופי' כמ"ש במ"א, ובבראשית רבה ס"פ א' בכ"מ הוא מקדים משה לאהרן ובמקום אחד אומר הוא אהרן ומשה מלמד ששניהם שקולין כו' וכן הוא בויקרא רבה בחוקותי פל"ו. ומש"ר וזהו והחכמה תחי' מביא' לידי גילוי השמחה והתענוג כו'. לפי"ז פי' תחי' כמו להחיות בהן נפש כל חי, דהפי' פיקוח נפש ותענוג כו', ועד"ז נאמר באמונתו יחיה, והיינו כי עם היות הרצון עליון הוא למעלה מהחכ' אך אמנם בחי' התענוג עליון שלמעלה מן הרצון הוא הנמשך ומתגלה ע"י החכמה, ולכן החכמה תחי' את הרצון ע"י המשכת התענוג כו' כי פנימית אבא דוקא הוא פנימי' עתיק כו', וזהו"ע של"ב נתיבות חכמה, הנה ש"י עולמות נמשכים מל"א נתיבות, משא"כ הנתיב הראשון הוא למעלה מש"י עולמות כמ"ש במק"מ פ' מצורע, והיינו כי הנתיב הראשון פנימיות אבא כי ל"ב נתיבות פי' בס"י ע"ס וכ"ב אותיות, א"כ הנתיב הראשון כתר שבחכמה או חכמה שבחכמה, א"כ הוא פנימיות אבא והוא פנימיות ע"י בחי' ש"י העליון שבתר"ך אורות דכתר, וזהו עין לא ראתה אלקים זולתיך פי' אלקי' היינו נתיב הראשון של"ב נתיבות הם ל"ב אלקים שבמע"ב כו', ולכן נקרא ותורה אור גילוי פנימית ע"י ע"י פנימיות אבא כו'. ובזה יובן מ"ש בד"ה מה טובו גבי והתשו' הג' הוא ע"י התורה כו'. ועוי"ל הנה רפ"ו דברכות משמע שפ' והי' אם שמוע לא נקרא עדיין עושין רצונו ש"מ אע"פ שנאמר בה שמוע תשמעו כו' ולעבדו כו' והיינו לפי שלא נאמר בכל מאדך א"כ דוקא ע"י בכל מאדך נעשה עושין רש"מ אח"כ ע"י המצות הרי א"כ שבחי' בכל מאדך הנמשך ע"י החכמה תחי' את המצות. וביאור הענין היינו כמ"ש בד"ה והתהלכתי ובביאור דקול דודי שבמצות יש ב' בחי' א"מ, ומה שנמשך אח"כ בפנימית, והמשכה זו שבפנימי' נקרא עושין רצונו ש"מ כו', וזהו פי' תחי' החיות הוא שיומשך בגילוי להאיר בבחי' אור פנימי כו', גם פי' והחכמה תחי' ע"ד כי נר מצוה כו' ודרך חיים כו'. בזח"ג קפ"ב א' נז' מענין והחכמה תחי' אילנא דחיי ובהרמ"ז שם המשכת בחי' חיה, ודרנ"ה ב', ובעמה"מ שער או"א ס"פ מ"ד דע"ח ג'
יבתיט 2
ודקל"ט ע"ד פי' תחי' השפעת חי"ה כו' בענין ז' נרות שבעה רועים, עין במדרש רבה נשא ר"פ י"ד, ובסוף שה"ש רבה סוף פסוק אם חומה הוא, ומהמובן שם שגילוי זה יהי' לע"ל, י"ל ששרש ז' רועים להמשיך מז"ת דע"י וכמ"ש לע"ל והכהו לשבעה נחלים כו' וכ"כ הרמ"ז אמור פ"ח כי מעתיק לא יש באצילות כי אם הארת ז' תחתונות כו'.
ודקל"ט ע"ד פי' תחי' השפעת חי"ה כו' בענין ז' נרות שבעה רועים, עין במדרש רבה נשא ר"פ י"ד, ובסוף שה"ש רבה סוף פסוק אם חומה הוא, ומהמובן שם שגילוי זה יהי' לע"ל, י"ל ששרש ז' רועים להמשיך מז"ת דע"י וכמ"ש לע"ל והכהו לשבעה נחלים כו' וכ"כ הרמ"ז אמור פ"ח כי מעתיק לא יש באצילות כי אם הארת ז' תחתונות כו'.
יגקיצור. ענין הביטוש. וענין שעי"ז נמשך בחי' רחמיך הרבים. וענין שני זתים.
ידוענין והחכמה תחי'. וענין שבעה רועים כו'.
טועמוד המתחיל אין עומדין, שטה ג' למאור וע' בתניא פכ"ט ועמ"ש בד"ה אוסרי לגפן ועיין זח"ג שלח קסח א', קרח קע"ח א' גבי ועבד הלוי הוא). ולכןתקנו:
טזעמוד המתחיל אומרים ג"כ, שטה אזי, לעולם ועד (והנה הטעם שצ"ל התעוררות רחמים שעי"ז דוקא נמשך ומתגלה בחי' כשמן הטוב, היינו כי יג"מ הרחמים יש בהם חיצוניות ופנימיות החיצונית נמשל לשערות ונק' י"ג ת"ד והפנימית הוא בחי' כשמן הטוב כו' יורד על הזקן כמ"ש באד"ר קלא א ולכן ע'י התעוררות רחמים דוקא נמשך בחי' כשמן הטוב, והרחמים לא שייך אלא כשמרגיש המרירות מהריחוק וכמ"ש בד"ה קול דודי גבי מרור ולכן ארז"ל כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו ועיין בתניא פכ"ט שעי"ז יועיל לנפשו כו' בראייה חושיית כי בחי' ראייה נמשך מגילוי חכמה עילאה שהוא בחי' שמן הנמשך ע"י הכתישה דייקא כנ"ל ועמ"ש בד"ה בהעלותך בענין כי עין בעין נראה כו'). ד.והנה בחינת כתישה:
יזשטה בחינת שוב (ובמדרש שמות רבה פט"ו שני בני היצהר הם משה ואהרן וע' בבראשית רבה ס"פ א' בחקתי פל"ו. ועיין בזח"ב וארא דכז א' בפסוק הוא אהרן ומשה ובמק"מ שם בשם האוצ"ח ובהרמ"ז פ' אמור דק"ב סע"ב איתא באוצ"חכו' ועמ"ש בד"ה קול דודי גבי מדלג ומקפץ). והוא בחינת:
יחעמוד המתחיל מוצקות. שטה אחרונה בקיום המצוה (לפ"ז פי' תחיה כמו להחיות בהן נפשות כל חי דהפי' פקוח נפש ותענוג וכמ"ש בד"ה וידעת היום גבי פי' וצדיק באמונתו יחיה. ועוי"ל הטעם ע"ד המבואר במ"א דפנימיות אבא דוקא הוא פנימיות עתיק אשר בחי' זו הוא פנימיות התענוג עליון שהרצון נק' אחוריים לגבי בחי' זו כמ"ש בד"ה ואהיה אצלו אמון. והנה ש"י עולמות נמשכים מן ל"א נתיבות חכמה משא"כ הנתיב הראשון הוא למעלה מבחי' ש"י עולמות כמ"ש במק"מ פ' מצורע והיינו כי י"ל שהוא בחי' פנימיות אבא כי ל"ב נתיבות פי' בס"י ע"ס וכ"ב אותיות א"כ הנתיב הראשון הוא הבחי' היותר עליונה שבע"ס דחכמה כו' וזהו עין לא ראתה אלקים זולתך כי ל"ב נתיבות דחכמה הם ל"ב אלקים שבמע"ב ולכן נק' ותורה אור ומחמת הכח הזה שבפנימיות אבא לכן והחכמה תחיה בעליה שהוא הרצון העליון ע"י גילוי התענוג עליון, ע' עוד מענין והחכמה תחיה בזח"ג חקת קפב א' ובהרמ"ז שם המשכת בחי' חיה ובעמה"מ שער או"א ס"פ מ"ד דע"ח ג' ודקל"ט א' פי' תחיה השפעת חיה ועיין עוד זח"ג פנחס דרכה ב.
יטתכ
ועוי"ל בענין והחכמה תחיה את המצות הנק' בעליה דהא בגמרא רפ"ו דברכות משמע שפ' והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי עדיין לא נק' עושים רצונו של מקום כדבעי, ומבואר הטעם במ"א לפי שלא נאמר בה בכל מאדך, א"כ הרי ע"י בחי' בכל מאדך שבפ' ראשונה דק"ש שהיא קבלת עול מלכות שמים נמשך מעלה יתירה בקיום המצות להיות נק' עושים רצונו של מקום וזהו ענין החכמה שבה ועל ידה נמשך בחי' בכל מאדך כנ"ל בענין וגולה על ראשה היא תחיה בעליה שהם המצות. וביאור הענין היינו כמ"ש במ"א שבמצות יש ב' בחינות הא' מה שנמשך בבחי' אור מקיף ונק' לבושים הב' מה שנמשך ומאיר מבחי' מקיף זה לתוך הא"פ בבחי' פנימיות ועל המשכה זו שבפנימית נק' עושין רצונו של מקום שממשיכים הגלוי הפנימי' בבחי' ממכ"ע הנק' מקום מקומו של עולם כו' וזהו ע"י והחכמה תחיה החיות הוא שיומשך בגלוי להאיר בבחי' פנימיות כמו כי הדם הוא הנפש כו'. גם י"ל ע"ד מ"ש כי נר מצוה כו' ודרך חיים, הרי דרך חיים הוא למעלה מהמצוה עצמה וע"ז נאמר והחכמה תחיה בעליה.
ועוי"ל בענין והחכמה תחיה את המצות הנק' בעליה דהא בגמרא רפ"ו דברכות משמע שפ' והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי עדיין לא נק' עושים רצונו של מקום כדבעי, ומבואר הטעם במ"א לפי שלא נאמר בה בכל מאדך, א"כ הרי ע"י בחי' בכל מאדך שבפ' ראשונה דק"ש שהיא קבלת עול מלכות שמים נמשך מעלה יתירה בקיום המצות להיות נק' עושים רצונו של מקום וזהו ענין החכמה שבה ועל ידה נמשך בחי' בכל מאדך כנ"ל בענין וגולה על ראשה היא תחיה בעליה שהם המצות. וביאור הענין היינו כמ"ש במ"א שבמצות יש ב' בחינות הא' מה שנמשך בבחי' אור מקיף ונק' לבושים הב' מה שנמשך ומאיר מבחי' מקיף זה לתוך הא"פ בבחי' פנימיות ועל המשכה זו שבפנימית נק' עושין רצונו של מקום שממשיכים הגלוי הפנימי' בבחי' ממכ"ע הנק' מקום מקומו של עולם כו' וזהו ע"י והחכמה תחיה החיות הוא שיומשך בגלוי להאיר בבחי' פנימיות כמו כי הדם הוא הנפש כו'. גם י"ל ע"ד מ"ש כי נר מצוה כו' ודרך חיים, הרי דרך חיים הוא למעלה מהמצוה עצמה וע"ז נאמר והחכמה תחיה בעליה.
כשייך אחר תיבות מתוך כובד ראש*, פי' ראש היינו ישראל לי ראש וכמ"כ השכינה נק' ראש כמ"ש וה' בראשם במיכה סס"י ב' ובחי' כובד ראש זהו כמ"ש עוונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני, ומזה נמשך גלות השכינה הנק' ראש וכדפי' ברבות ס"פ אמור ס"פ ל"ב ענין וגולה על ראשה ח"א לשון גלות וכענין שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי כו' וע"י התעוררות רחמים רבים מבחי' כובד ראש הנ"ל יומשך בחי' וגאולה על ראשה, וזהו ושמחת עולם על ראשם, ותוספת האלף מגולה לגאולה זהו ע"ד א"ת מה אלא מאה והוא התגלות הכתר במל' ארוממך אלקי המלך ואזי נעשה ממה מאה ומגולה גאולה כו' וכמו ביצ"מ ע"י שנגלה עליהם מלך מ"ה כו' וגאלם כו', ושתים זתים עליה ע"ד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני וב"פ נאמר הפסוק בשה"ש כי יש ב' בחי' הנ"ל בבחי' וגולה כמ"ש ואף גם זאת בהיותם כו' וע"ז נאמר תחת ראשי ויש ב' בחי' אלו כשהיא בבחי' וגאולה צ"ל ג"כ שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני כו'.
כאביאור ע"פ ראיתי והנה מנורת זהב
כבענין והחכ' תחי' את בעליה, הוא ע"פ מארז"ל למה קדמה פ' שמע כו' שמתחלה יקבל עליו עומ"ש ואח"כ עומ"צ. והנה קבלת עול מלכות שהמצות הן עול וגזירת המלך ואעפ"כ צריך לקבל עליו ברצון עול זה ועיקר עשיי' המצוה מצד העול כי כן צוה המלך ולא להמשיך ענג שבהם כי אין זו עבודה וכתי' תחת אשר לא עבדת בשמחה שהשמחה תהי' מצד העבודה שעובד ומקיים גזירת המלך (וע' מזה בד"ה כי עמך מק"ח בפ' מקץ ובפ' שלח ע"פ ועתה יגדל נא) והנה כתי'
כגתכא
הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו (ח"א דרכ"ב רע"ב, ח"ג דקנ"ט א' רמ"ה א' ועמ"ש מזה ע"פ אלה פקודי המשכן) הנסתרות הן דו"ר והנגלות ו"ה נגלות הן תומ"צ שהתורה רמיזא בוי"ו של שם לפי שיש בה בחי' ו"ק ש"ס משנה זרעים בחסד כו' והמצות בה' של שם בחי' מל' והמשכת ה' אחרונה הוא ע"י בחי' וי"ו (ב, נ"ב ע' מזה בזח"א קצג ב ובפי' הרמ"ז שם, ח"ג דף יו"ד ב', ס"ה ב' ס"ו סע"ב, עז"ב, ועמ"ש מענין וי"ו בד"ה ושבתי בשלום גבי וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה, ובענין יחוד ו"ה בד"ה אלה פקודי הנ"ל), ולהבין זה צ"ל ענין העבודה איך שייך לפניו ית' ל' עבודה וכי כלום הוא צריך ואם צדקת כו', ומה הוא שנאמר ולעבדו (ג, ועמ"ש סד"ה ואלה המשפטים גבי שש שנים יעבוד, ובד"ה לא תהי' משכלה גבי ועבדתם את ה' אלקיכם ובד"ה לא הביט און ביעקב ובתניא פט"ו) והענין כי העבודה הוא להמשיך גילוי אלקות מההעלם מלמעלה מההשתל' כי כמו שנמשך כבר בסדר ההשתל' הוא מתלבש בריבוי המדרגות עד שנעשה שמים וארץ גשמיי' המעלימים ומסתירים עד שנראה ליש ודבר ויכול לומר כחי ועוצם ידי, וצ"ל גילוי אלקות כמו שיהי' לעתיד ונגולו כספר השמים, ובתחה"מ גם גוף האדם מן הקבר ירגיש כו', ואין זה כ"א ע"י הערת רוח קדשו ממרום מלמעלה מן ההשתל', כי ההשתל' של הקו נמשך מבחי' אחרונה הארה מצומצמת מאד, והיינו כמו עד"מ אדם גדול שהוא חכם ויש בו כמה מיני חכמות ומצמצם א"ע בבחי' אחרונה שבחכ' חכ' שבדבור או שבמעשה, כך ההשתל' של הקו נמשך מבחי' עשי', הגם ששם לא שייך שום התחלקות כי אבי"ע שוין שם וגם אצי' הוא בחי' עשי' דכולא קמי' כו', היינו קמי' אבל בערכינו לפי שנמשך אלינו נוכל להעריך שנמשך מבחי' אחרונה הכלולה שם וכענין טורי חשוכא חג"ת שבהעלם כו' (ד, הנה מענין ע"ס הגנוזות ונעלמות הנז' בפרדס שער הצחצחות, עמ"ש בד"ה ואני נתתי לך שכם א', שע"פ קבלת האריז"ל הם בחי' שמותיו הקדושים ב"ה כמו השם שאינו נוגע להעצמות ממש כו', והנה כעין מ"ש הפרדס אי' בע"ח שמ"א פ"ג בענין עתיק שהוא הבחי' היותר תחתונה ושפלה מכל בחי' א"ס וכאלו נא' דרך משל שהוא בחי' מל' שבמל' ואע"פ שאין כן כי אין שם דמות וספי' ח"ו כלל רק לשכך האוזן נדבר כך כו' עכ"ל ואע"פ ששם נז' בענין עתיק דאצי' שהוא הנמשך ממל' דא"ק, הנה הרי בשער שבה"כ פ"ה כ' שכמ"כ לעילא מגולגלתא דא"ק יש בו דוגמ' עתיק דאצי', וא"כ גם ע"ז י"ל כמ"ש בשמ"א פ"ג שהוא הנמשך מבחי' היותר תחתונה שבא"ס, וכ"מ בהדיא בביאור האדרא מהאריז"ל בדף קכ"ח סע"ב גבי תי"ו רשים רשימו, במש"ש בשם מ"כ מהרב ז"ל, ובס' עמה"מ ש"א פנ"ו משמע הקו נעשה עתיק וכתר לעולם המלבוש כו' וע' בז"ה על המאמר דט"ו בריש הורמנותא כו' שכ' אויר קדמון חכ' המלבוש עתיק כו', מיהו אין לנו עסק רק בקבלת הרח"ו ז"ל, ועמ"ש בביאור דאלה מסעי שהקו זהו כענין עתיק דבריאה כי א"ק נק' אדם דבריאה, והנה ענין עתיק דבריאה נמשך מבחי' היותר תחתונה שבמל' דאצי' וכמ"ש בע"ח שמ"ז ספ"א גבי וא"כ אחר כל המיעוטי' כו', ועד"ז כ"ש וק"ו לאין קץ בהמשכ' הקו מהאא"ס להיות עתיק דבריאה דכללות כו' כי הצמצום גדול יותר מהפרסא כו' ולכן כדי להמשיך תוס' אור היינו מהאא"ס ממש כו', והיינו מבחי' שמו הגדול שארז"ל עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד שהוא בחי' אא"ס ממש
הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו (ח"א דרכ"ב רע"ב, ח"ג דקנ"ט א' רמ"ה א' ועמ"ש מזה ע"פ אלה פקודי המשכן) הנסתרות הן דו"ר והנגלות ו"ה נגלות הן תומ"צ שהתורה רמיזא בוי"ו של שם לפי שיש בה בחי' ו"ק ש"ס משנה זרעים בחסד כו' והמצות בה' של שם בחי' מל' והמשכת ה' אחרונה הוא ע"י בחי' וי"ו (ב, נ"ב ע' מזה בזח"א קצג ב ובפי' הרמ"ז שם, ח"ג דף יו"ד ב', ס"ה ב' ס"ו סע"ב, עז"ב, ועמ"ש מענין וי"ו בד"ה ושבתי בשלום גבי וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה, ובענין יחוד ו"ה בד"ה אלה פקודי הנ"ל), ולהבין זה צ"ל ענין העבודה איך שייך לפניו ית' ל' עבודה וכי כלום הוא צריך ואם צדקת כו', ומה הוא שנאמר ולעבדו (ג, ועמ"ש סד"ה ואלה המשפטים גבי שש שנים יעבוד, ובד"ה לא תהי' משכלה גבי ועבדתם את ה' אלקיכם ובד"ה לא הביט און ביעקב ובתניא פט"ו) והענין כי העבודה הוא להמשיך גילוי אלקות מההעלם מלמעלה מההשתל' כי כמו שנמשך כבר בסדר ההשתל' הוא מתלבש בריבוי המדרגות עד שנעשה שמים וארץ גשמיי' המעלימים ומסתירים עד שנראה ליש ודבר ויכול לומר כחי ועוצם ידי, וצ"ל גילוי אלקות כמו שיהי' לעתיד ונגולו כספר השמים, ובתחה"מ גם גוף האדם מן הקבר ירגיש כו', ואין זה כ"א ע"י הערת רוח קדשו ממרום מלמעלה מן ההשתל', כי ההשתל' של הקו נמשך מבחי' אחרונה הארה מצומצמת מאד, והיינו כמו עד"מ אדם גדול שהוא חכם ויש בו כמה מיני חכמות ומצמצם א"ע בבחי' אחרונה שבחכ' חכ' שבדבור או שבמעשה, כך ההשתל' של הקו נמשך מבחי' עשי', הגם ששם לא שייך שום התחלקות כי אבי"ע שוין שם וגם אצי' הוא בחי' עשי' דכולא קמי' כו', היינו קמי' אבל בערכינו לפי שנמשך אלינו נוכל להעריך שנמשך מבחי' אחרונה הכלולה שם וכענין טורי חשוכא חג"ת שבהעלם כו' (ד, הנה מענין ע"ס הגנוזות ונעלמות הנז' בפרדס שער הצחצחות, עמ"ש בד"ה ואני נתתי לך שכם א', שע"פ קבלת האריז"ל הם בחי' שמותיו הקדושים ב"ה כמו השם שאינו נוגע להעצמות ממש כו', והנה כעין מ"ש הפרדס אי' בע"ח שמ"א פ"ג בענין עתיק שהוא הבחי' היותר תחתונה ושפלה מכל בחי' א"ס וכאלו נא' דרך משל שהוא בחי' מל' שבמל' ואע"פ שאין כן כי אין שם דמות וספי' ח"ו כלל רק לשכך האוזן נדבר כך כו' עכ"ל ואע"פ ששם נז' בענין עתיק דאצי' שהוא הנמשך ממל' דא"ק, הנה הרי בשער שבה"כ פ"ה כ' שכמ"כ לעילא מגולגלתא דא"ק יש בו דוגמ' עתיק דאצי', וא"כ גם ע"ז י"ל כמ"ש בשמ"א פ"ג שהוא הנמשך מבחי' היותר תחתונה שבא"ס, וכ"מ בהדיא בביאור האדרא מהאריז"ל בדף קכ"ח סע"ב גבי תי"ו רשים רשימו, במש"ש בשם מ"כ מהרב ז"ל, ובס' עמה"מ ש"א פנ"ו משמע הקו נעשה עתיק וכתר לעולם המלבוש כו' וע' בז"ה על המאמר דט"ו בריש הורמנותא כו' שכ' אויר קדמון חכ' המלבוש עתיק כו', מיהו אין לנו עסק רק בקבלת הרח"ו ז"ל, ועמ"ש בביאור דאלה מסעי שהקו זהו כענין עתיק דבריאה כי א"ק נק' אדם דבריאה, והנה ענין עתיק דבריאה נמשך מבחי' היותר תחתונה שבמל' דאצי' וכמ"ש בע"ח שמ"ז ספ"א גבי וא"כ אחר כל המיעוטי' כו', ועד"ז כ"ש וק"ו לאין קץ בהמשכ' הקו מהאא"ס להיות עתיק דבריאה דכללות כו' כי הצמצום גדול יותר מהפרסא כו' ולכן כדי להמשיך תוס' אור היינו מהאא"ס ממש כו', והיינו מבחי' שמו הגדול שארז"ל עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד שהוא בחי' אא"ס ממש
כדתכב
שלמעלה מבחי' ע"ס הגנוזות שהם שמותיו הקדושים ב"ה, והנה המשל שנז' כאן כמו עד"מ אדם גדול שהוא חכם ויש בו כמה מיני חכמות ומצמצם א"ע בבחינה אחרונה שבחכמה חכמה שבדבור או שבמעשה כך ההשתלשלות של הקו נמשך מבחי' עשיי', ביאור הענין היינו כמו המל' דאצי' נק' עשיי' שבאצי' ונק' חכמה תתאה וכמ"ש בביאור ע"פ מי מנה עפר יעקב, לפי שהוא מקור דבי"ע וכמ"ש בענין הכרובים ס"פ תרומה שהיא מקור בי"ע ושורשם שבאצי' משא"כ חכמה עילאה שהיא הגבה למעלה מעלה מבחי' חכמה תתאה וע' בד"ה כי אברהם לא ידענו גבי וח"ע דאצי' היא בחי' ממוצעת כו' וכ"ש מו"ס שהיא הגבה מאד נעלה גם מחכ' דאצי', כך עד"ז יובן בענין ע"ס הנעלמות אע"פ שבאמת אין שם דמות ספי' רק שהן בחי' שמות כנ"ל עכ"ז כמ"ש בע"ח לשכך האוזן נדבר כך, וא"כ הקו שהוא הנמשך מבחי' היותר תחתונה דוגמת מל' שבמל' כנ"ל הרי שרשו מבחי' חכ' דעשיי' עד"מ עשיי' שבאצי' שמזה נמשך שרש עתיק דבריאה כו' וע"כ שייך להמשיך תוס' אור עד"מ מח"ע כו' וזה"ע השמן משחת קדש כו' ולכן גם לפמ"ש בז"ה שם שהקו חוט של חסד מהדכורא מת"ת הנעלם כו' עכ"ז התוס' אור מבחי' היותר עליון הרבה כנ"ל ומבחי' שמו הגדול ממש.
שלמעלה מבחי' ע"ס הגנוזות שהם שמותיו הקדושים ב"ה, והנה המשל שנז' כאן כמו עד"מ אדם גדול שהוא חכם ויש בו כמה מיני חכמות ומצמצם א"ע בבחינה אחרונה שבחכמה חכמה שבדבור או שבמעשה כך ההשתלשלות של הקו נמשך מבחי' עשיי', ביאור הענין היינו כמו המל' דאצי' נק' עשיי' שבאצי' ונק' חכמה תתאה וכמ"ש בביאור ע"פ מי מנה עפר יעקב, לפי שהוא מקור דבי"ע וכמ"ש בענין הכרובים ס"פ תרומה שהיא מקור בי"ע ושורשם שבאצי' משא"כ חכמה עילאה שהיא הגבה למעלה מעלה מבחי' חכמה תתאה וע' בד"ה כי אברהם לא ידענו גבי וח"ע דאצי' היא בחי' ממוצעת כו' וכ"ש מו"ס שהיא הגבה מאד נעלה גם מחכ' דאצי', כך עד"ז יובן בענין ע"ס הנעלמות אע"פ שבאמת אין שם דמות ספי' רק שהן בחי' שמות כנ"ל עכ"ז כמ"ש בע"ח לשכך האוזן נדבר כך, וא"כ הקו שהוא הנמשך מבחי' היותר תחתונה דוגמת מל' שבמל' כנ"ל הרי שרשו מבחי' חכ' דעשיי' עד"מ עשיי' שבאצי' שמזה נמשך שרש עתיק דבריאה כו' וע"כ שייך להמשיך תוס' אור עד"מ מח"ע כו' וזה"ע השמן משחת קדש כו' ולכן גם לפמ"ש בז"ה שם שהקו חוט של חסד מהדכורא מת"ת הנעלם כו' עכ"ז התוס' אור מבחי' היותר עליון הרבה כנ"ל ומבחי' שמו הגדול ממש.
כהב) והנה בנוהג שבעולם שמכתירין את המלך בכתר מלכות מסתמא יש לזה שרש מלמעלה (ה. נ"ב עיין ח"א דר"ה ב' דכד ברא קב"ה עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה, ובמ"ק שם, וכ"ה בשאר דוכתי ומהם ח"ב מ"ח ב'), והענין כי יש ע"ס מלמעלמ"ט מכתר עד מל' וע"ס מלמטלמ"ע, ובבחי' זו נק' מל' כתר כמ"ש בפרדס (ו נ"ב שער מלמטה למעלה ובע"ח של"ח פי"ד ועמ"ש בביאור ע"פ הראיני את מראיך ובביאור ע"פ אז ישיר כו' עלי באר כו'), ואין הכוונה מצד המנין בלבד אלא שיש בחי' במל' שמצד בחי' זו ראויה להקרא בשם כתר, ולכן נמשך בחי' כתר בבחי' המצות דייקא שהן במל' והיינו בחי' רצון שבו עונג העליון כי רצון היינו בחי' מצחא דגלגלתא כמ"ש באדרא האי מצחא רצון אקרי והוא עד"מ כמו המצח הוא עצם המכסה על מה שבתוכו כך הרצון הוא מכסה על התענוג ומלביש אותו לבלתי הגלות וכנודע שיש ב' בחי' בכתר בחי' אחרונה שבמאציל הוא בחי' עתיק ובחי' ראשונה לנאצלים בחי' א"א ועתיק הוא בחי' פנימי' וא"א בחי' חיצוני' המכסה וחופף על בחי' פנימי' שבו (ז נ"ב ע' ח"ג צו ב' רישא וגלגלתא ומוחי ובפי' הרמ"ז שם וכפירושו כ' בז"ה בראשית במאמר בריש הרומנתא כו' ועמ"ש בביאור אני דפ' ציצית), והוא בחי' רצה"ע שבו מלובש עונג א"ס שכשמו כן הוא אין לו סוף והיינו בחי' טעמי המצות שנאמר על התורה ארוכה מארץ מדה כו' (וזהו שהמל' שהיא עשיי' שבאצי' אשר בה הוא מעשה המצות הוא נק' כתר דהיינו ששם דייקא מתגלה רצה"ע עם העונג המלובש בו
כותכג
וכמ"ש במ"א בביאור ע"פ מי מנה כו' בסופו בפי' אף עשיתיו ובפי' רובע ישראל ע"ש) והנה המצות הן בסוף המעשה אבל התורה היא בחי' חכ' חכמת המצוה איך תהי' הכשר מצוה כדי שיומשך בה עונג העליון והרי היא קרובה יותר לא"ס, ולכן בחכ' אתברירו כי הנה גוף המצות הן מנוגה כמו ציצית של צמר מכבשים שאוכלים אותו ויש בהם תאוה מק"נ לאכול אכילה גסה משא"כ החכ' תחי' בעליה להיות השראות והמשכות עונג העליון במצות גדול תלמוד כו' וכמו שבאדם יתלבש תחלה השכל במחשבה ודבור ואח"כ במעשה כו' (ח נ"ב עמ"ש בזה בביאור ע"פ אני לדודי, ועמ"ש בד"ה ויגש אליו יהודה בענין שמים קדמו וארץ קדמה, ובד"ה וייצר את האדם כו'), וז"ש בזהר מכאן ואילך בעלה חייב במזונותיה שהשפעת המל' הוא ע"י ז"א שהמל' הוא בחי' סיהרא ומקבלת משמשא הוא ז"א בחי' התורה והנה כ"ז הוא כשנמשך למטה במל' מכאן ואילך אחר נשואין וכמ"ש בזהר בראשית דמ"ט א' ע"פ ויבן ה' אלקים את הצלע דהא או"א אתקיים לה כו' ויביאה אל האדם מכאן ואילך כו', אבל שרש מציאותה הוא מרצה"ע (ועמ"ש סד"ה ראה אנכי נותן בענין מראש מקדם נסוכה כו') ולכן גם אח"כ נעשה אחעט"ב כי ב' בחי' יש במל' פרצוף החיצוני ופרצוף פנימי במקור בחי' המנורה כמ"ש בלק"ת (וע' בע"ח שער תיקון הנוק' פ"ז ופ"ב אות י"ט, ועמ"ש מענין פרצוף הפנימי דמל' בביאור ע"פ אחת היא יונתי, וע' זח"ב דף י"ד ע"ב) (ט, לכאורה לא נמצא כלל בלק"ת פ' בהעלותך שהמנורה היא פרצוף פנימי דנוק', ובאשל אברהם על המאמר פ' תרומה קנז"ב שכינתא כו' איהי מנרתא דילי' פי' משום שיש מנורה אחרא מסט' דמט"ט, אבל מנרתא דקב"ה היינו מל' דאצי' דאתמר בי' שבע ביום הללתיך כו' ואפשר לזה נתכוין כאן מ"ש במקור בחי' המנורה, וצ"ל דמש"ש בלק"ת דהמנורה היא נוק' דז"א והוא מהע"ח שער תיקון הנוק' פ"ז, והרי בע"ח שם פ"ב אות י"ט פי' בהדיא דנוק' דז"א נק' כנס"י ושושנה עליונה כמ"ש האריז"ל על המאמר ר"פ בראשית ר"ח פתח כשושנה בין החוחים כו' שהוא פרצוף הפנימי דמל', וכ"מ קצת ממ"ש בפ' שמות די"ד ב' בענין מול פני המנורה כו' אחת היא יונתי כו' וע' בהרמ"ז ר"פ תשא מנורה היא עלייתה בשרשה העליון כו' ובפ' בהעלותך דק"נ וע' תרומה קלג"א ובמק"מ שם, ודקנ"ח א' דאיהי י' כו' מסט' דמנרתא ובפרדס שי"ד ספ"ג, והנה מ"ש ובחי' גולה על ראשה היא בחי' ההתבוננו' כו' הנה גולה פרש"י מל' גולית עליות והוא כענין גל נעול מעין הנובע שהוא בחי' בינה ונהר יוצא כו' וכמ"ש מזה בהג"ה ע"פ ביום השמיני שלח, גם י"ל גולה מל' גילוי ע"ד מגלה עמוקות כו' ונגלו כספר השמים בישעי' לד"ד כי התגלות עתיק הוא בבינה וכנודע מענין והחמישית לפרעה דתמן אתפריעו כל נהורין כו', גם י"ל וגולה מענין גילה כי אם הבנים שמחה, גם י"ל וגולה מענין גולגלתא כי בינה נעשי' כתר וגלגלתא לז"א וכן ארז"ל במד"ר קהלת ע"פ ותרוץ גולת הזהב זו גולגלת, ובמד' ויקרא רבה ס"פ ל"ב פי' גולה ל' גאולה, כי כן גאולה היא מהבינה כמ"ש בפרדס ערך גאולה, והיינו כי מהמדות יש יניקה לחיצוני' כאברהם שיצא ממנו כו' משא"כ בינה עלמא דחירו דרור עזח"א דצ"ו בענין פי' שמלכך בן חורין ח"ב דקפ"ג, ח"ג צב"ב וע' בסידור ע"פ הללוי' הללי נפשי כו' וזהו ג"כ ענין סמיכות גאולה לתפלה כי יסוד ז"א ממשיך מאו"א, וע' באג"ה סי' ד' ענין בחי' זו
וכמ"ש במ"א בביאור ע"פ מי מנה כו' בסופו בפי' אף עשיתיו ובפי' רובע ישראל ע"ש) והנה המצות הן בסוף המעשה אבל התורה היא בחי' חכ' חכמת המצוה איך תהי' הכשר מצוה כדי שיומשך בה עונג העליון והרי היא קרובה יותר לא"ס, ולכן בחכ' אתברירו כי הנה גוף המצות הן מנוגה כמו ציצית של צמר מכבשים שאוכלים אותו ויש בהם תאוה מק"נ לאכול אכילה גסה משא"כ החכ' תחי' בעליה להיות השראות והמשכות עונג העליון במצות גדול תלמוד כו' וכמו שבאדם יתלבש תחלה השכל במחשבה ודבור ואח"כ במעשה כו' (ח נ"ב עמ"ש בזה בביאור ע"פ אני לדודי, ועמ"ש בד"ה ויגש אליו יהודה בענין שמים קדמו וארץ קדמה, ובד"ה וייצר את האדם כו'), וז"ש בזהר מכאן ואילך בעלה חייב במזונותיה שהשפעת המל' הוא ע"י ז"א שהמל' הוא בחי' סיהרא ומקבלת משמשא הוא ז"א בחי' התורה והנה כ"ז הוא כשנמשך למטה במל' מכאן ואילך אחר נשואין וכמ"ש בזהר בראשית דמ"ט א' ע"פ ויבן ה' אלקים את הצלע דהא או"א אתקיים לה כו' ויביאה אל האדם מכאן ואילך כו', אבל שרש מציאותה הוא מרצה"ע (ועמ"ש סד"ה ראה אנכי נותן בענין מראש מקדם נסוכה כו') ולכן גם אח"כ נעשה אחעט"ב כי ב' בחי' יש במל' פרצוף החיצוני ופרצוף פנימי במקור בחי' המנורה כמ"ש בלק"ת (וע' בע"ח שער תיקון הנוק' פ"ז ופ"ב אות י"ט, ועמ"ש מענין פרצוף הפנימי דמל' בביאור ע"פ אחת היא יונתי, וע' זח"ב דף י"ד ע"ב) (ט, לכאורה לא נמצא כלל בלק"ת פ' בהעלותך שהמנורה היא פרצוף פנימי דנוק', ובאשל אברהם על המאמר פ' תרומה קנז"ב שכינתא כו' איהי מנרתא דילי' פי' משום שיש מנורה אחרא מסט' דמט"ט, אבל מנרתא דקב"ה היינו מל' דאצי' דאתמר בי' שבע ביום הללתיך כו' ואפשר לזה נתכוין כאן מ"ש במקור בחי' המנורה, וצ"ל דמש"ש בלק"ת דהמנורה היא נוק' דז"א והוא מהע"ח שער תיקון הנוק' פ"ז, והרי בע"ח שם פ"ב אות י"ט פי' בהדיא דנוק' דז"א נק' כנס"י ושושנה עליונה כמ"ש האריז"ל על המאמר ר"פ בראשית ר"ח פתח כשושנה בין החוחים כו' שהוא פרצוף הפנימי דמל', וכ"מ קצת ממ"ש בפ' שמות די"ד ב' בענין מול פני המנורה כו' אחת היא יונתי כו' וע' בהרמ"ז ר"פ תשא מנורה היא עלייתה בשרשה העליון כו' ובפ' בהעלותך דק"נ וע' תרומה קלג"א ובמק"מ שם, ודקנ"ח א' דאיהי י' כו' מסט' דמנרתא ובפרדס שי"ד ספ"ג, והנה מ"ש ובחי' גולה על ראשה היא בחי' ההתבוננו' כו' הנה גולה פרש"י מל' גולית עליות והוא כענין גל נעול מעין הנובע שהוא בחי' בינה ונהר יוצא כו' וכמ"ש מזה בהג"ה ע"פ ביום השמיני שלח, גם י"ל גולה מל' גילוי ע"ד מגלה עמוקות כו' ונגלו כספר השמים בישעי' לד"ד כי התגלות עתיק הוא בבינה וכנודע מענין והחמישית לפרעה דתמן אתפריעו כל נהורין כו', גם י"ל וגולה מענין גילה כי אם הבנים שמחה, גם י"ל וגולה מענין גולגלתא כי בינה נעשי' כתר וגלגלתא לז"א וכן ארז"ל במד"ר קהלת ע"פ ותרוץ גולת הזהב זו גולגלת, ובמד' ויקרא רבה ס"פ ל"ב פי' גולה ל' גאולה, כי כן גאולה היא מהבינה כמ"ש בפרדס ערך גאולה, והיינו כי מהמדות יש יניקה לחיצוני' כאברהם שיצא ממנו כו' משא"כ בינה עלמא דחירו דרור עזח"א דצ"ו בענין פי' שמלכך בן חורין ח"ב דקפ"ג, ח"ג צב"ב וע' בסידור ע"פ הללוי' הללי נפשי כו' וזהו ג"כ ענין סמיכות גאולה לתפלה כי יסוד ז"א ממשיך מאו"א, וע' באג"ה סי' ד' ענין בחי' זו
כזתכד
בעבודת ה' יציאת נקוד' פנימי' הלב מהגלות והשבי' דנה"ב ובסדור ע"פ אני בצדק אחזה פניך שזהו"ע גואל ישראל כו' וכ"ז היינו ע"י ההתבוננו' ולכן ע"י הבינה נק' וגאולה על ראשה, וזהו אם כיון לבו יצא פי' יציאת נקודת הלב מהשבי' כו' כי פסוק שמע הוא בחי' הגולה ומואהבת עד ובשעריך מ"ב תיבין דאבגית"ץ כו' שהם ז' קני המנורה, ולכן כל הפי' שבגולה שייך בשמע כי ישראל לי ראש היינו גולגלתא ול' גולית עליות כי שמע ישראל יחוד או"א וזהו ג"כ ענין מגלה עמוקות, וכן ל' גול למס"נ באחד, גם הגאולה ע"י השמן ח"ע שמשם מקור הכח למס"נ כו' אך במדרש שם אמר ב' פי' הא' גולה ל' גלות שגולה לבבל ושכינה עמהם והב' ל' גאולה וי"ל כי וגולה ל' גלות היינו במנרתא דמט"ט משא"כ במנרתא דקב"ה לא שייך זה, ועוד שגם ע"י הגולה נמשך הגאולה כו' כי יתרון האור בא ע"י החושך, עוי"ל פי' וגולה ל' גול על ה' דרכך כו', והנה החילוק בין גולה לגאולה זה ע"י הא' פלא זח"ג קצ"ג ב' ע"פ כי עשית פלא, פלא דא הוא חד דרגא מאינון פלאות חכ' ומאן איהו דא נתיב לא ידעו עיט ואי' שם בשם הרח"ו דהיינו יסוד אבא, ובפ' אחרי דס"א סע"ב נת' שזה"ע זווגא שלים ופי' בע"ח שער הזווגים פ"א דזווגא שלים היינו כאשר ההמשכה באה לבינה מחכ' שבחכ' משא"כ כשבאה מבינה שבחכ' נק' זווגא דלא שלים, והרמ"ז פ' פקודי דר"כ ע"ב ע"פ מה רב טובך פי' שבחי' חכ' שבחכ' זהו בחי' אור הגנוז שעז"נ את האור כי טוב, כי טוב לגנוז יעו"ש, וזהו שיתגלה לעתיד ולכן עי"ז בא הגאולה, ועמ"ש הרמ"ז פ' אמור צה"ב בענין ד' גאולות ועמ"ש מזה ע"פ והתהלכתי בתוככם, וע"ע מענין א' בפ' אחרי דסו"ב ועמ"ש ע"פ ואכלתם אכול כו' אשר עשיתי עמכם להפליא. נת' ענין וגולה על ראשה). ושם מל' שהיא בחי' המצות קודמין לתורה ובחי' גולה על ראשה הוא בחי' התבוננו' אם הבנים ושבעה נרותיה הם הבנים שבעה רועים ז' מדות לך ה' הגדולה כו'.
בעבודת ה' יציאת נקוד' פנימי' הלב מהגלות והשבי' דנה"ב ובסדור ע"פ אני בצדק אחזה פניך שזהו"ע גואל ישראל כו' וכ"ז היינו ע"י ההתבוננו' ולכן ע"י הבינה נק' וגאולה על ראשה, וזהו אם כיון לבו יצא פי' יציאת נקודת הלב מהשבי' כו' כי פסוק שמע הוא בחי' הגולה ומואהבת עד ובשעריך מ"ב תיבין דאבגית"ץ כו' שהם ז' קני המנורה, ולכן כל הפי' שבגולה שייך בשמע כי ישראל לי ראש היינו גולגלתא ול' גולית עליות כי שמע ישראל יחוד או"א וזהו ג"כ ענין מגלה עמוקות, וכן ל' גול למס"נ באחד, גם הגאולה ע"י השמן ח"ע שמשם מקור הכח למס"נ כו' אך במדרש שם אמר ב' פי' הא' גולה ל' גלות שגולה לבבל ושכינה עמהם והב' ל' גאולה וי"ל כי וגולה ל' גלות היינו במנרתא דמט"ט משא"כ במנרתא דקב"ה לא שייך זה, ועוד שגם ע"י הגולה נמשך הגאולה כו' כי יתרון האור בא ע"י החושך, עוי"ל פי' וגולה ל' גול על ה' דרכך כו', והנה החילוק בין גולה לגאולה זה ע"י הא' פלא זח"ג קצ"ג ב' ע"פ כי עשית פלא, פלא דא הוא חד דרגא מאינון פלאות חכ' ומאן איהו דא נתיב לא ידעו עיט ואי' שם בשם הרח"ו דהיינו יסוד אבא, ובפ' אחרי דס"א סע"ב נת' שזה"ע זווגא שלים ופי' בע"ח שער הזווגים פ"א דזווגא שלים היינו כאשר ההמשכה באה לבינה מחכ' שבחכ' משא"כ כשבאה מבינה שבחכ' נק' זווגא דלא שלים, והרמ"ז פ' פקודי דר"כ ע"ב ע"פ מה רב טובך פי' שבחי' חכ' שבחכ' זהו בחי' אור הגנוז שעז"נ את האור כי טוב, כי טוב לגנוז יעו"ש, וזהו שיתגלה לעתיד ולכן עי"ז בא הגאולה, ועמ"ש הרמ"ז פ' אמור צה"ב בענין ד' גאולות ועמ"ש מזה ע"פ והתהלכתי בתוככם, וע"ע מענין א' בפ' אחרי דסו"ב ועמ"ש ע"פ ואכלתם אכול כו' אשר עשיתי עמכם להפליא. נת' ענין וגולה על ראשה). ושם מל' שהיא בחי' המצות קודמין לתורה ובחי' גולה על ראשה הוא בחי' התבוננו' אם הבנים ושבעה נרותיה הם הבנים שבעה רועים ז' מדות לך ה' הגדולה כו'.
כחג) אך ושני זתים עליה זית יש בו מרירות והוא מכסה על השמן שבתוכו וצריך לטחון בריחיים ולכתוש עד שיצא השמן, והענין כד אתכפי' ס"א אסתלק יקרא פי' אסתלק שנמשך ממקום גבוה יותר (י, נ"ב עמ"ש מענין אסתלק יקרא בהגהות על ד"ה וישב יעקב, ומעלת הל"ת על מ"ע היינו מה"ט שבהן וע"י הוא אתכפיי' וכמ"ש בד"ה אלה פקודי, והנה כמו שע"י הל"ת נמשך בחי' שהוא עליון מאד מה שאין לו שום כלי ברמ"ח מ"ע כו' כך יובן גם כאן בהיות שענין השמן הוא המשכ' בחי' עליונה מאד שנק' ח"ע דכולא בפ' צו דל"ד סע"א וכנז' ג"כ ברבות ר"פ צו השמן אפי' אתה מערבו בכל המשקין שבעולם הוא לעולם למעלה מהן כך ישראל בשעה שהן ערש"מ כו', לכן א"א להמשיך בחי' עליונה זו כ"א ע"י אתכפיי' דוקא שהוא טחינת הזתים וכתישתן, ומ"ש שע"י ביטוש מעורר יגמה"ר, היינו כי עיקר פנימי' האור המתלבש בתוך י"ג ת"ד נק' שמן כמ"ש כשמן הטוב כו' יורד על הזקן כו' וכמ"ש באד"ר קלא"א בתליסר תיקונין אלין נגדין ונפקין תליסר מבועין דמשח רבות, ובביאור האדרא שם כי השערות הם חלולים והם נעשי' ממותרי מו"ס ובתוכם נגדין מבועין דשפע משח רבות דמו"ס עצמה ולא ממותרי מוחא כו', וע' בהרמ"ז פ' ויקרא דט"ו ובפ' אמור דצ"ד שהשערות
כטתכה
עצמן הם דינים והם מציאות אימא והשמן שבהם זהו עיקר הרחמים והוא מציאות אבא, ולכך כדי להמשיך גילוי יגמה"ר בעשי"ת עושים ביטוש הגוף באלול ובפרט בעשי"ת שזהו כענין טחינת הזתים להוציא מהם השמן הטוב, והנה הזתים הם צומח וי"ל דהיינו בחי' השערות עצמן שהשערות הם בחי' צומח והשערות עצמן הם בחי' דינים כמו שהזתים הם מרירות כו', ואפשר לפ"ז לומר שהאור הנמשך מהשמן זה"ע יאר ה' פניו אליך באור פני מלך חיים שהוא תיקון השביעי מיגת"ד וכ"מ בזהר בהעלותך דקמ"ט א' ומבואר במ"א שבו נתגלה הארה מעצמיות ח"ס למעלה מן השערות כו' וזהו להצהיל פנים משמן כו', ובכ"ז מובן מה שפי' לעיל בהדרוש עצמו ענין כתיתת הזתים שהוא ע"ד ברחמיך הרבים רחם עלינו כו' כי המשכ' יגמה"ר זהו ממש ענין כשמן הטוב כו', וזהו שגם בזהר ר"פ בהעלותך בדברו מענין העלא' נרות המנורה הקדים וסמך ענין לזה גילוי יגמה"ר ע"י השופר באור פני מלך חיים.
עצמן הם דינים והם מציאות אימא והשמן שבהם זהו עיקר הרחמים והוא מציאות אבא, ולכך כדי להמשיך גילוי יגמה"ר בעשי"ת עושים ביטוש הגוף באלול ובפרט בעשי"ת שזהו כענין טחינת הזתים להוציא מהם השמן הטוב, והנה הזתים הם צומח וי"ל דהיינו בחי' השערות עצמן שהשערות הם בחי' צומח והשערות עצמן הם בחי' דינים כמו שהזתים הם מרירות כו', ואפשר לפ"ז לומר שהאור הנמשך מהשמן זה"ע יאר ה' פניו אליך באור פני מלך חיים שהוא תיקון השביעי מיגת"ד וכ"מ בזהר בהעלותך דקמ"ט א' ומבואר במ"א שבו נתגלה הארה מעצמיות ח"ס למעלה מן השערות כו' וזהו להצהיל פנים משמן כו', ובכ"ז מובן מה שפי' לעיל בהדרוש עצמו ענין כתיתת הזתים שהוא ע"ד ברחמיך הרבים רחם עלינו כו' כי המשכ' יגמה"ר זהו ממש ענין כשמן הטוב כו', וזהו שגם בזהר ר"פ בהעלותך בדברו מענין העלא' נרות המנורה הקדים וסמך ענין לזה גילוי יגמה"ר ע"י השופר באור פני מלך חיים.
לולכן לא ניתנה התורה למלאכי השרת מלבד הטעם שנש"י הם מבחי' פנימי' כו' עוד זאת כי באדם למטה צ"ל אתכפיי' נגד טבעו בכל דרכיו ובאתעדל"ת אתעדל"ע ממקום עליון יותר כנודע ממ"ש בארץ לא זרועה לא דייקא כי י"ה עם שמי הוא שס"ה וזכרי עם ו"ה הוא רמ"ח לפי שבעשיית המצות שהן בחי' הן נמשך דבר שיהי' בהתלבשות השגה משא"כ בבחי' לא נמשך דבר שאינו מתלבש בבחי' הן כלל רק בבחי' לא כלומר שבזלעו"ז א"א להמשיך כלל, וממילא מובן שהוא ההיפוך מזלעו"ז והוא עליון מאד נעלה וזה לא שייך רק כ"א בבנ"י כו' משא"כ המלאכי' עם היות שיש להן גוף אין הגוף מסתיר כלל והרי גם הגוף בטל לומר קדוש כו' ולכן לא ניתנה התורה עד לאחר יצ"מ שעבדו בחומר ובלבנים כו', וזה"ע ברחמיך הרבים שע"י הביטוש מעורר יגמה"ר שהן אורות עליונים למעלה מן ההשתל' (וזהו כשמן הטוב כו' יורד על הזקן כו' י"ג ת"ד הם י"ג מדה"ר והשמן הטוב שהוא פנימי' י"ג ת"ד הוא נמשך ומתגלה ע"י ביטוש הוא בחי' כתיתת הזית עד"מ וע' במד"ר ר"פ ואתה תצוה).
לאולהבין ענין הזתים למעלה (יא, הנה ברבות ר"פ ואתה תצוה ע"פ זית רענן יפה פרי תואר מה הזית הזה כו' מעלין אותו לגת ונותנין אותו במטחן כו' ואח"כ נותנין את שומנן כו' כך ישראל בצר לך ומצאוך, כי אל רחום ה' אלקיך, ד"א מה ראה ירמי' למשול ישראל כזית אלא כל המשקין מתערבין זב"ז והשמן אינו מתערב אלא עומד כך ישראל כו', ד"א כו' אבל השמן אפי' אתה מערבו בכל המשקין שבעולם הוא נתון למעלה מהן כו' ד"א זית רענן הה"ד יפה נוף משוש כו'. והנה להבין קצת בענין בחי' אלו שבזית ובישראל, ובלק"ת פ' עקב ע"פ ארץ חטה כו' ארץ זית שמן כו' זית הוא יסוד כו' בחי' יסוד לעולם אינו נפרד כי הוא הקוץ של ד' שהוא מקבל ש"ע נהורין שהם בפנים כו' ולזה רמז יפה
לבתכו
פרי תואר כו', וברע"מ פנחס רמ"ד ב' קוצא דאות ד' מן אחד שיעורא כזית כו' ובפ' עקב דרע"ב א' י' וי' אינון נקודין דשמא קדישא אתקריאו פירורי בכזית ואינון לקביל טפין דזרע ומאן דמזלזל בהון וזריק להון באתר דלא אצטריך עניותא קא רדיף אבתרי' כו', ופירורין בכזי' אינון בצדיק דאיהו כתיש כתישו מאינון זיתים עכ"ל וע' בהרמ"ז שם, ובפ' פנחס דרמ"ז סע"א ע"פ בלולה בשמן כתית נת' ענין זה באריכות וע"ש במק"מ שהאריך, והרמ"ז בפ' בהעלותך בדף קמ"ט א' בד"ה ת"ח בשעתא דכהנא רבא אתכוין לאדלקא בוצינין כו' כ' וז"ל זית, שהיסוד נק' כך, שהוא הפרי השישי של פירות הארץ ונק' יפה פרי תואר שבו היופי והפרי, והנה שמנו אגור בתוכו שה"ס שפע אבא האגור וגנוז בתוך הזית הנז' עכ"ל, וז"ל הפרדס ערך כתית פי' הרשב"י ע"ה בתיקוני' כי מציאות היסוד עם המל' בסוד יחוד הזכר עם הנקבה ע"י האבר הקדוש המתעלם בה נק' כתית, והיינו ו' זעירא שבמציאות ה', והיינו שפי' בר"מ בענין כתיש כתישין שבסוד הנענוע הזרע נעקר ממקומו ונשפע וזה"ע שמן כתית כי הזרע והשמן הכל ענין א', ולכ"ז מבשרי אחזה אלוה עכ"ל. והאריך עוד בזה בערך שמן. וביאור הדבר להבין משל ומליצה, הוא ע"ד שנת' בכמה דוכתי בענין זיווג נשיקין וזיווג גופני שבהטפה יש התלבשות מעצמות החכ' ומהות הנפש ממש, וכמ"ש באגה"ק בסופו וז"ל ועוד זאת שהרי הדבור מדברי חכ"ע אינו מוליד והטפה שנמשכה מהכלי דח"ע יש בה כח המוליד ומהוה יש מאין וגם המשכ' ח"ע כלולה בה והטעם מפני שבה נמשך מהו"ע דח"ע, משא"כ בדבור ומח' ואפי' בהשכלת השכל באיזה חכ' הרי חכ' זו רק הארה מתפשט' ממהות השכל שבנפש ועצמותו, והארה זו היא רק לבוש למהו"ע של השכל והשכל הוא רק הארה ולבוש למהות הנפש, משא"כ הטפה נמשך בה גם ממהות הנפש ועצמותה המלובש' במוחין ולכן מולידה בדומה לה עכ"ל, וע' מכ"ז בביאור ע"פ אחת היא יונתי בענין פרצוף הפנימי דמל' שבכל סדר השתל' הנה רק מחיצוני' עליון נעשה פנימי' לתחתון, וא"כ פנימי' חכ' שהיא ראשית סדר ההשתל' לא נמשכה מעולם בשום המשכה אבל בהטפה מלובש פנימי' ועצמיות ח"ע ממש, וע' מזה בבה"ז פ' בראשית ופ' נח ופ' בלק, והנה הטפה עם שהיא נמשכת מן המוח הנה ג"כ מתפשט' תחלה בכל הרמ"ח אברים, שהרי כולם מרגישים בה וכדאי' בנדה דמ"ג ע"א כל ש"ז שאין כל גופו מרגיש בה כו', וכמ"ש ג"כ בפ' בראשית ד"ט א' בפי' ואין נסתר מחמתו לית דאתכסי מיני' מכל דרגין עילאין כו', וכיון שכן הרי בה כלול מהמובחר והתוכיות החיות שבמוח ורמ"ח אברי' עד שלכן מולידה בדומה לה ממש, וע' בפירוש המשניות להרמב"ם פ"ב דעדיות משנה ט' בענין האב זוכה לבן בנוי בכח כו', ולכן נמשל הזרע עד"מ לשמן כי הנה מכ"ד יכולים להוציא שמן והוא התוכיות המובחר הפנימי' של הדבר ההוא וטפה א' משמן הוא כח של צלוחי' גדולה מהדבר ההוא עד"מ הרי כל הרב של הדבר נכלל בטפה א' שמן כו' והוא מועט מחזיק המרובה, וכמ"כ הטפה כוללת כח המוחין ורמ"ח אברי הגוף וכ"כ הרמב"ם פ"ד מה' דיעות הי"ט שכבת זרע הוא כח הגוף וחייו ומאור העינים כו'. ועד"ז יובן למעלה ענין יו"ד דש' הוי' שנמשל ברע"מ לטפין דזרע כי הנה היו"ד הוא עד"מ נקודה א' וכמו טפה א' והוא בחי' צמצום השפע שבא הגילוי רק כמו טפה א', אך באמת אין זה ענין
פרי תואר כו', וברע"מ פנחס רמ"ד ב' קוצא דאות ד' מן אחד שיעורא כזית כו' ובפ' עקב דרע"ב א' י' וי' אינון נקודין דשמא קדישא אתקריאו פירורי בכזית ואינון לקביל טפין דזרע ומאן דמזלזל בהון וזריק להון באתר דלא אצטריך עניותא קא רדיף אבתרי' כו', ופירורין בכזי' אינון בצדיק דאיהו כתיש כתישו מאינון זיתים עכ"ל וע' בהרמ"ז שם, ובפ' פנחס דרמ"ז סע"א ע"פ בלולה בשמן כתית נת' ענין זה באריכות וע"ש במק"מ שהאריך, והרמ"ז בפ' בהעלותך בדף קמ"ט א' בד"ה ת"ח בשעתא דכהנא רבא אתכוין לאדלקא בוצינין כו' כ' וז"ל זית, שהיסוד נק' כך, שהוא הפרי השישי של פירות הארץ ונק' יפה פרי תואר שבו היופי והפרי, והנה שמנו אגור בתוכו שה"ס שפע אבא האגור וגנוז בתוך הזית הנז' עכ"ל, וז"ל הפרדס ערך כתית פי' הרשב"י ע"ה בתיקוני' כי מציאות היסוד עם המל' בסוד יחוד הזכר עם הנקבה ע"י האבר הקדוש המתעלם בה נק' כתית, והיינו ו' זעירא שבמציאות ה', והיינו שפי' בר"מ בענין כתיש כתישין שבסוד הנענוע הזרע נעקר ממקומו ונשפע וזה"ע שמן כתית כי הזרע והשמן הכל ענין א', ולכ"ז מבשרי אחזה אלוה עכ"ל. והאריך עוד בזה בערך שמן. וביאור הדבר להבין משל ומליצה, הוא ע"ד שנת' בכמה דוכתי בענין זיווג נשיקין וזיווג גופני שבהטפה יש התלבשות מעצמות החכ' ומהות הנפש ממש, וכמ"ש באגה"ק בסופו וז"ל ועוד זאת שהרי הדבור מדברי חכ"ע אינו מוליד והטפה שנמשכה מהכלי דח"ע יש בה כח המוליד ומהוה יש מאין וגם המשכ' ח"ע כלולה בה והטעם מפני שבה נמשך מהו"ע דח"ע, משא"כ בדבור ומח' ואפי' בהשכלת השכל באיזה חכ' הרי חכ' זו רק הארה מתפשט' ממהות השכל שבנפש ועצמותו, והארה זו היא רק לבוש למהו"ע של השכל והשכל הוא רק הארה ולבוש למהות הנפש, משא"כ הטפה נמשך בה גם ממהות הנפש ועצמותה המלובש' במוחין ולכן מולידה בדומה לה עכ"ל, וע' מכ"ז בביאור ע"פ אחת היא יונתי בענין פרצוף הפנימי דמל' שבכל סדר השתל' הנה רק מחיצוני' עליון נעשה פנימי' לתחתון, וא"כ פנימי' חכ' שהיא ראשית סדר ההשתל' לא נמשכה מעולם בשום המשכה אבל בהטפה מלובש פנימי' ועצמיות ח"ע ממש, וע' מזה בבה"ז פ' בראשית ופ' נח ופ' בלק, והנה הטפה עם שהיא נמשכת מן המוח הנה ג"כ מתפשט' תחלה בכל הרמ"ח אברים, שהרי כולם מרגישים בה וכדאי' בנדה דמ"ג ע"א כל ש"ז שאין כל גופו מרגיש בה כו', וכמ"ש ג"כ בפ' בראשית ד"ט א' בפי' ואין נסתר מחמתו לית דאתכסי מיני' מכל דרגין עילאין כו', וכיון שכן הרי בה כלול מהמובחר והתוכיות החיות שבמוח ורמ"ח אברי' עד שלכן מולידה בדומה לה ממש, וע' בפירוש המשניות להרמב"ם פ"ב דעדיות משנה ט' בענין האב זוכה לבן בנוי בכח כו', ולכן נמשל הזרע עד"מ לשמן כי הנה מכ"ד יכולים להוציא שמן והוא התוכיות המובחר הפנימי' של הדבר ההוא וטפה א' משמן הוא כח של צלוחי' גדולה מהדבר ההוא עד"מ הרי כל הרב של הדבר נכלל בטפה א' שמן כו' והוא מועט מחזיק המרובה, וכמ"כ הטפה כוללת כח המוחין ורמ"ח אברי הגוף וכ"כ הרמב"ם פ"ד מה' דיעות הי"ט שכבת זרע הוא כח הגוף וחייו ומאור העינים כו'. ועד"ז יובן למעלה ענין יו"ד דש' הוי' שנמשל ברע"מ לטפין דזרע כי הנה היו"ד הוא עד"מ נקודה א' וכמו טפה א' והוא בחי' צמצום השפע שבא הגילוי רק כמו טפה א', אך באמת אין זה ענין
לגתכז
צמצום והעלם לגמרי, אלא ע"ד לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה, דהיינו כדפי' הרמב"ם פ"ב מה' דיעות ה"ד שיהיו ד' האדם מועטים ועניניהם מרובים, וכמו ל' המשנה שהמועט מחזיק את המרובה וכמאמר אילפא מי איכא מידי בברייתא דלא פשיטנא לי' ממתניתין כו' ועד"ז ה"ע היו"ד ומזה נעשה אח"כ בבינה התפשטו' אורך ורוחב וזהו"ע אות ה' שיש לה אורך ורוחב והוא כמו הולד שנעשה בבטן האם מטפת האב וכמשנ"ת בבה"ז פ' אחרי על המאמר הביאו עלי כפרה, ולכן נמשל בחי' היודי"ן לטפין דזרע שהטפה הוא ג"כ בחי' מועט המחזיק את המרובה ולכן נמשלה לשמן שהוא ג"כ בחי' זו, וזה"ע ביום השמע"צ דפי' המגיד נ"ע שמיני מל' שמן שהוא ח"ע, גם מחכ' עד יסוד ח' מדרגות כמ"ש בזהר בענין ח' דאחד, ובשמע"צ עיקר המשכ' טפת ח"ע במל' להיות נקלט בחי' זו בכנס"י לכל השנה ע"כ נק' ביום השמיני כו' שהוא בחי' שמן היינו התוכיות והפנימי' ההשפעה, ורבינו ז"ל אמר כמו משקה האסענצייע שמערבין ממנה אח"כ מעט מזעיר בהמשקה ומתקנה עי"ז כו' כך ה"ע ההמשכה שבשמע"צ לכל ימי השנה, ועד"ז י"ל ג"כ ענין ח' ימי חנוכה שהם שמונה לפי שבהם ממשיכי' בחי' שמן בהנרות שהם הנשמות כו' כי שמן ושמונה קרובים לענין א' כמ"ש בס' שורש ישע, עוד ראיתי באו"ת ברמזי אגדות דל"ד על המאמר לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה, שמצמצם שכלו הרחב ומלבישו בדיבורי' מועטים, כמו שמוריקין מכלי אל כלי ע"י משפך שקורין לייעקע כדי שלא ישפוך לחוץ כו' ובהמשפך המשקה מצומצמת וע"י מקבלת הכלי ההיא ולא ישפוך הדבר חוצה (ע' מענין משפך בתוי"ט פב"ת דע"ז מ"ז שמלמעלה פיו רחב ומלמטה נקב קצר ולזה נתכוין המגיד נ"ע שהמשקה בו מצומצמת היינו למטה בנקב הקצר) כו'. והנה עולם כזה נק' עולם העקודים שהשכל עקוד ומצומצם בו עכ"ד. והיינו כי בעקודים כל הע"ס עקודים יחד בכלי א' נמצא זהו"ע מועט מחזיק המרובה, וזה"ע ישנה בדרך קצרה, ומ"מ יהי' מלובש בה הכל כו' ומזה יובן בתוס' ביאור ענין הנ"ל, ועד"ז פי' שם ענין מאמר אלי' לר"י הי' לך להתפלל תפלה קצרה רפ"ק דברכות, ונלענ"ד שיותר יומתק ענין זה בתפלה קצרה הנז' במשנה רפ"ה דיומא גבי כה"ג ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון. והנה שרש השמן הזה דח"ע אינו מהחכ' לבד כ"א נמשך מלמעלה למעלה כמבואר בפ' ויקרא ד"ז סע"ב ע"פ כשמן הטוב כו' וסיים ת"ח האי שמן טוב לא זמין עד ההוא זמנא דפולחנא דלתתא הוה סליק ואתערען דא בדא הה"ד שמן וקטורת ישמח לב, שמן לעילא וקטרת לתתא וכדין הוא חדוותא דכולא, ובז"ה שם וז"ל פי' שמן הם המוחין דאבא וירדו מע"ק דרך המזלא ומשם נכנס באבא כו' וע"ש ג"כ במק"מ, וענין המשכתם מע"ק ממש, היינו ע"ד שפי' ר"פ אמור דפ"ח סע"ב ע"פ כשמן הטוב על הראש, דנגיד ונפיק מרישא דכל רישין סדכ"ס, על הראש ודאי, רישא דאדם קדמאה ופי' הרמ"ז שהשמן הוא ההמשכה שנמשך מיסוד דעתיק והוא מאיר על רישא דאריך כו' וכ"כ במק"מ שם, ומשם נמשך ע"י הדיקנא לח"ע דאצי', וגם כי אבא מקבל מגולגלתא דא"א שלכן חכמה מקור החסד אב הרחמן כי כן בגולגלתא דא"א מלובש חסד דעתיק וכמ"ש במ"א, והנה מובן למשכיל ענין המשכ' השמן מיסוד דעתיק דר"ל מה שהיסוד ממשיך מחכ' דעתיק, דוגמת השמן שהיא הטפה הנמשך ע"י יסוד ז"א
צמצום והעלם לגמרי, אלא ע"ד לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה, דהיינו כדפי' הרמב"ם פ"ב מה' דיעות ה"ד שיהיו ד' האדם מועטים ועניניהם מרובים, וכמו ל' המשנה שהמועט מחזיק את המרובה וכמאמר אילפא מי איכא מידי בברייתא דלא פשיטנא לי' ממתניתין כו' ועד"ז ה"ע היו"ד ומזה נעשה אח"כ בבינה התפשטו' אורך ורוחב וזהו"ע אות ה' שיש לה אורך ורוחב והוא כמו הולד שנעשה בבטן האם מטפת האב וכמשנ"ת בבה"ז פ' אחרי על המאמר הביאו עלי כפרה, ולכן נמשל בחי' היודי"ן לטפין דזרע שהטפה הוא ג"כ בחי' מועט המחזיק את המרובה ולכן נמשלה לשמן שהוא ג"כ בחי' זו, וזה"ע ביום השמע"צ דפי' המגיד נ"ע שמיני מל' שמן שהוא ח"ע, גם מחכ' עד יסוד ח' מדרגות כמ"ש בזהר בענין ח' דאחד, ובשמע"צ עיקר המשכ' טפת ח"ע במל' להיות נקלט בחי' זו בכנס"י לכל השנה ע"כ נק' ביום השמיני כו' שהוא בחי' שמן היינו התוכיות והפנימי' ההשפעה, ורבינו ז"ל אמר כמו משקה האסענצייע שמערבין ממנה אח"כ מעט מזעיר בהמשקה ומתקנה עי"ז כו' כך ה"ע ההמשכה שבשמע"צ לכל ימי השנה, ועד"ז י"ל ג"כ ענין ח' ימי חנוכה שהם שמונה לפי שבהם ממשיכי' בחי' שמן בהנרות שהם הנשמות כו' כי שמן ושמונה קרובים לענין א' כמ"ש בס' שורש ישע, עוד ראיתי באו"ת ברמזי אגדות דל"ד על המאמר לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה, שמצמצם שכלו הרחב ומלבישו בדיבורי' מועטים, כמו שמוריקין מכלי אל כלי ע"י משפך שקורין לייעקע כדי שלא ישפוך לחוץ כו' ובהמשפך המשקה מצומצמת וע"י מקבלת הכלי ההיא ולא ישפוך הדבר חוצה (ע' מענין משפך בתוי"ט פב"ת דע"ז מ"ז שמלמעלה פיו רחב ומלמטה נקב קצר ולזה נתכוין המגיד נ"ע שהמשקה בו מצומצמת היינו למטה בנקב הקצר) כו'. והנה עולם כזה נק' עולם העקודים שהשכל עקוד ומצומצם בו עכ"ד. והיינו כי בעקודים כל הע"ס עקודים יחד בכלי א' נמצא זהו"ע מועט מחזיק המרובה, וזה"ע ישנה בדרך קצרה, ומ"מ יהי' מלובש בה הכל כו' ומזה יובן בתוס' ביאור ענין הנ"ל, ועד"ז פי' שם ענין מאמר אלי' לר"י הי' לך להתפלל תפלה קצרה רפ"ק דברכות, ונלענ"ד שיותר יומתק ענין זה בתפלה קצרה הנז' במשנה רפ"ה דיומא גבי כה"ג ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון. והנה שרש השמן הזה דח"ע אינו מהחכ' לבד כ"א נמשך מלמעלה למעלה כמבואר בפ' ויקרא ד"ז סע"ב ע"פ כשמן הטוב כו' וסיים ת"ח האי שמן טוב לא זמין עד ההוא זמנא דפולחנא דלתתא הוה סליק ואתערען דא בדא הה"ד שמן וקטורת ישמח לב, שמן לעילא וקטרת לתתא וכדין הוא חדוותא דכולא, ובז"ה שם וז"ל פי' שמן הם המוחין דאבא וירדו מע"ק דרך המזלא ומשם נכנס באבא כו' וע"ש ג"כ במק"מ, וענין המשכתם מע"ק ממש, היינו ע"ד שפי' ר"פ אמור דפ"ח סע"ב ע"פ כשמן הטוב על הראש, דנגיד ונפיק מרישא דכל רישין סדכ"ס, על הראש ודאי, רישא דאדם קדמאה ופי' הרמ"ז שהשמן הוא ההמשכה שנמשך מיסוד דעתיק והוא מאיר על רישא דאריך כו' וכ"כ במק"מ שם, ומשם נמשך ע"י הדיקנא לח"ע דאצי', וגם כי אבא מקבל מגולגלתא דא"א שלכן חכמה מקור החסד אב הרחמן כי כן בגולגלתא דא"א מלובש חסד דעתיק וכמ"ש במ"א, והנה מובן למשכיל ענין המשכ' השמן מיסוד דעתיק דר"ל מה שהיסוד ממשיך מחכ' דעתיק, דוגמת השמן שהיא הטפה הנמשך ע"י יסוד ז"א
לדתכח
שהוא נמשך מאבא וכנודע וכמש"ל ב' הרמ"ז פ' בהעלותך דקמ"ט, עד"ז ממש ה"ע המשכ' שמן הטוב מבחי' יסוד דעתיק כו' ועד"ז נמשך ג"כ לעתיק גם מחכמה דעקודים וכמ"ש במ"א בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י, ובפרט לפמש"ל ב' המגיד נ"ע שבחי' עקודי' זה"ע שישנה בדרך קצרה כו' והוא ממש ענין המשכ' השמן הטוב ע"י היסוד כו', ובעה"מ שי"א פ"ח פי' שהשמן הטוב נמשך מיסוד דא"ק. ומכ"ז מובן מה דבהדרוש מבואר שבחי' שמן זהו מעשה המצות, והאור זהו התורה, דלכאורה שמן כיון שהוא מח"ע איך יקרא על מעהמ"צ שהם רצה"ע, אלא כי הרי השמן הטוב ראשית התגלותו הוא כמ"ש היורד על הראש דהיינו גולגלתא דא"א שהוא רצה"ע מקור המצות, וכ"פ בפ' בלק דקפ"ז ע"פ ושמן על ראשך אל יחסר, דהא נהורא דבראשו אצטריך למשחא ואינון עובדין טבאן כו' והיינו כמו שלמעלה נמשך בחי' כשמן הטוב על הראש כנ"ל כמ"כ ג"כ בבחי' ישראל לי ראש המבואר בד"ה אני דפ' ציצית נמשך בחי' כשמן הטוב ע"י מעשה המצות, ועמ"ש בד"ה ענין חנוכה אע"פ שהשמן אין בו אור מצ"ע כו' ככה ממש היא המצוה כו' רצה"ע כו' וסד"ה הנ"ל בבחי' מקיף כו', ויובן עוד עפמ"ש במ"א בענין ג' בחי' אמ"ר בד"ה הללוי' הללו אל בקדשו בסידור, ובד"ה קא קמיפלגי במתיבתא דרקיע, והנה ג"ע נק' מתיבתא דרקיע ע"ד ועל ראשי החי' רקיע כעין הקרח כו' ונמשך ע"י ונהר יוצא מעדן כו' והיינו בחי' מים, ועדן עצמו בחי' אור, והשמן נק' שמן למאור שהמאור הוא למעלה מבחי' אור והוא ענין עדן עילאה סתימאה הנז' באדר"ז דר"צ ע"א, ומזה יובן ענין המבואר בתוך הדרוש בענין שש"מ שהיא יותר מכל בחי' הג"ע דהיינו מרוב כל, והנה ענין הנז' במדרש והשמן אינו מתערב כו' יובן עד"מ מהמבואר בהגהות לד"ה ראה ריח בני בענין י"א סממני הקטורת בענין לבונה שהוא המקיף לי"ס דנוגה כי אין קדש מתערב בחול כמ"ש בע"ח ש"י פי"א, ועד"ז יובן אפי' בע"ס דקדושה עם היות שבהם איהו וגרמוהי חד היינו רק הארה מתלבש בהם אבל אא"ס ב"ה נק' חד ולא בחושבן והיינו בחי' עתיק שאינו בחשבון הע"ס, דכמו שאין קדש מתערב בחול, כך עד"ז ארז"ל קדושתי למעלה מקדושתכם, למעלה דוקא שאינו יכול להתלבש ולהתערב כלל בע"ס דאצי' הנק' קדושתכם כ"א בחי' מקיף מלמעלה, ועמ"ש סד"ה לסוסתי ברכבי פרעה בשה"ש שהמשל הנ"ל מהלבונה לע"כ כן ערך המקיף העליון הנמשך ע"י המצות לנש"י כו' נז' שם בפי' שכן הוא, וזה"ע אשר קדשנו במצותיו דעם היות קדש ישראל לה' מצ"ע, אך ע"י המצות קדשנו בבחי' קדושתו ית' שלמעלה מקדושת נש"י, וזה"ע השמן שהוא בחי' שאינו מתערב כלל בשאר משקין כו' וכמ"ש כשמן הטוב על הראש, על דייקא, וזהו ענין אתה ה' לבדך, ה' בדד ינחנו, וזהו ענין עד יערה עלינו רוח ממרום, דהנה פי' רם על כל גוים רם דוקא היינו לפי שמקבלים מבחי' המקיף דוקא בחי' לבונה כנז' בד"ה ויקח מן הבא בידו, כעד"ז בחי' המקיף העליון שאפי' לגבי ע"ס דאצי' הוא בבחי' רם חד ולא בחושבן קדושתי למעלה מקדושתכם הנה מבחי' זו יהי' הערה והגילוי וזהו בדד ינחנו וכנ"ל, וזהו שנחלקו רבנן וריב"ן רפ"ק דשבת אם שמן שצף ע"ג יין אם הוי אפי' חיבור זל"ז, אף שהיין ג"כ מדרגה גבוה כי נכנס יין יצא סוד גילוי עלמא דאתכסי' כו' מ"מ ס"ל לרבנן דאינו חיבור, ומ"ד דהוי חיבור י"ל כי בהשתל' השמן בח"ע הרי או"א הם תרין
שהוא נמשך מאבא וכנודע וכמש"ל ב' הרמ"ז פ' בהעלותך דקמ"ט, עד"ז ממש ה"ע המשכ' שמן הטוב מבחי' יסוד דעתיק כו' ועד"ז נמשך ג"כ לעתיק גם מחכמה דעקודים וכמ"ש במ"א בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י, ובפרט לפמש"ל ב' המגיד נ"ע שבחי' עקודי' זה"ע שישנה בדרך קצרה כו' והוא ממש ענין המשכ' השמן הטוב ע"י היסוד כו', ובעה"מ שי"א פ"ח פי' שהשמן הטוב נמשך מיסוד דא"ק. ומכ"ז מובן מה דבהדרוש מבואר שבחי' שמן זהו מעשה המצות, והאור זהו התורה, דלכאורה שמן כיון שהוא מח"ע איך יקרא על מעהמ"צ שהם רצה"ע, אלא כי הרי השמן הטוב ראשית התגלותו הוא כמ"ש היורד על הראש דהיינו גולגלתא דא"א שהוא רצה"ע מקור המצות, וכ"פ בפ' בלק דקפ"ז ע"פ ושמן על ראשך אל יחסר, דהא נהורא דבראשו אצטריך למשחא ואינון עובדין טבאן כו' והיינו כמו שלמעלה נמשך בחי' כשמן הטוב על הראש כנ"ל כמ"כ ג"כ בבחי' ישראל לי ראש המבואר בד"ה אני דפ' ציצית נמשך בחי' כשמן הטוב ע"י מעשה המצות, ועמ"ש בד"ה ענין חנוכה אע"פ שהשמן אין בו אור מצ"ע כו' ככה ממש היא המצוה כו' רצה"ע כו' וסד"ה הנ"ל בבחי' מקיף כו', ויובן עוד עפמ"ש במ"א בענין ג' בחי' אמ"ר בד"ה הללוי' הללו אל בקדשו בסידור, ובד"ה קא קמיפלגי במתיבתא דרקיע, והנה ג"ע נק' מתיבתא דרקיע ע"ד ועל ראשי החי' רקיע כעין הקרח כו' ונמשך ע"י ונהר יוצא מעדן כו' והיינו בחי' מים, ועדן עצמו בחי' אור, והשמן נק' שמן למאור שהמאור הוא למעלה מבחי' אור והוא ענין עדן עילאה סתימאה הנז' באדר"ז דר"צ ע"א, ומזה יובן ענין המבואר בתוך הדרוש בענין שש"מ שהיא יותר מכל בחי' הג"ע דהיינו מרוב כל, והנה ענין הנז' במדרש והשמן אינו מתערב כו' יובן עד"מ מהמבואר בהגהות לד"ה ראה ריח בני בענין י"א סממני הקטורת בענין לבונה שהוא המקיף לי"ס דנוגה כי אין קדש מתערב בחול כמ"ש בע"ח ש"י פי"א, ועד"ז יובן אפי' בע"ס דקדושה עם היות שבהם איהו וגרמוהי חד היינו רק הארה מתלבש בהם אבל אא"ס ב"ה נק' חד ולא בחושבן והיינו בחי' עתיק שאינו בחשבון הע"ס, דכמו שאין קדש מתערב בחול, כך עד"ז ארז"ל קדושתי למעלה מקדושתכם, למעלה דוקא שאינו יכול להתלבש ולהתערב כלל בע"ס דאצי' הנק' קדושתכם כ"א בחי' מקיף מלמעלה, ועמ"ש סד"ה לסוסתי ברכבי פרעה בשה"ש שהמשל הנ"ל מהלבונה לע"כ כן ערך המקיף העליון הנמשך ע"י המצות לנש"י כו' נז' שם בפי' שכן הוא, וזה"ע אשר קדשנו במצותיו דעם היות קדש ישראל לה' מצ"ע, אך ע"י המצות קדשנו בבחי' קדושתו ית' שלמעלה מקדושת נש"י, וזה"ע השמן שהוא בחי' שאינו מתערב כלל בשאר משקין כו' וכמ"ש כשמן הטוב על הראש, על דייקא, וזהו ענין אתה ה' לבדך, ה' בדד ינחנו, וזהו ענין עד יערה עלינו רוח ממרום, דהנה פי' רם על כל גוים רם דוקא היינו לפי שמקבלים מבחי' המקיף דוקא בחי' לבונה כנז' בד"ה ויקח מן הבא בידו, כעד"ז בחי' המקיף העליון שאפי' לגבי ע"ס דאצי' הוא בבחי' רם חד ולא בחושבן קדושתי למעלה מקדושתכם הנה מבחי' זו יהי' הערה והגילוי וזהו בדד ינחנו וכנ"ל, וזהו שנחלקו רבנן וריב"ן רפ"ק דשבת אם שמן שצף ע"ג יין אם הוי אפי' חיבור זל"ז, אף שהיין ג"כ מדרגה גבוה כי נכנס יין יצא סוד גילוי עלמא דאתכסי' כו' מ"מ ס"ל לרבנן דאינו חיבור, ומ"ד דהוי חיבור י"ל כי בהשתל' השמן בח"ע הרי או"א הם תרין
להתכט
ריעין, וענין בחי' שמן זה באדם הוא בחי' חכ' שבנה"א ומבואר בתניא פי"ט וז"ל אבל שרש ועיקר בחי' חכ' שבנה"א הוא במוחין ואינה מתלבשת בלבוש שק דקלי' שבלב בחלל השמאלי כו', וז"ע מ"ש במדרש ואינו מתערב כו', גם ח"ע חיה סוכ"ע למעלה מא"פ שמתחיל מנשמה רוח נפש כו' וזהו ג"כ ענין מ"ש במדרש השמן כו' הוא נתון למעלה כו' ועמ"ש בד"ה אתם נצבים בענין כי ה' אלקיך אש אוכלה כו' אל עליון כו', ובכל הנ"ל יובן ענין שמן וקטורת ישמח לב, וע' מזה בפ' בהעלותך קנא"ב וק"נ א' ובמק"מ ובהרמ"ז שם, ובפ' ויקרא ח' רע"א כי הקטרת הוא ההעלא' ועי"ז באה ההמשכה והיינו כי קטרת העלאה מבחי' לבונה שהוא בחי' המקיף מה שאינו מתערב בחול כנ"ל לכן עי"ז דוקא באה ההמשכה מבחי' שמן למאור שהוא הנמשך מע"ק חד ולא בחושבן וע"ל בהגהות לד"ה ראה ריח בני ענין הקטרת ע"ד ריח בוגדיו כו' בחי' תשובה, והרי ביאר במדרש ר"פ תצוה דדוקא ע"י בחי' ויצעקו בצר להם נמשך גילוי בחי' השמן יגמה"ר כי אל רחום ועי"ז ישמח לב היא כנס"י לבבתני אחותי כלה, וכמו שגילוי השמן נמשך ע"י כתיתת הזתים דוקא, וז"ש ותבא אליו היונה לע"ע והנה עלה זית כו' וע' מזה ח"ג רמב"ב ובפ' שלח קס"ה א' עלה זית דא מלכא משיחא כו' והוא נמשך ומתגלה לאחר בחי' המים רבים שהם טרדת העוה"ז, ע' בד"ה מ"ר שבפ' נח, וכמ"ש הפסוקי' בפ' ואתחנן סי' ד' ל' ל"א, וע' במד"ר ויקרא ספל"א מענין והנה עלה זית, ובשה"ש ס"פ הנך יפה רעייתי, ומענין יפה נוף משוש הנז' ברבות ר"פ תצוה הנ"ל, עיין בזהר ויגש ר"ו סע"ב שהוא בחי' יוסף יפ"ת כו', זית הששי בפירות א"י ע' בד"ה בכ"ה בכסליו מענין נר השישי, ולכן אעפ"כ זית סמוך לארץ כמו חטה והוא ע"ד בענין ז' הנרות ה' נרות ענין בפ"ע וב' האחרוני' ענין בפ"ע כך בענין ז' המינין שנשתבחה בהן א"י נז' תחלה ארץ חטה כו' ורמון ה' מינין ואח"כ ארץ זית כו' וארז"ל ארץ שרוב שיעורי' כזתים כמ"ש בלק"ת פ' עקב שם בענין טוב שכן קרוב כו'.
ריעין, וענין בחי' שמן זה באדם הוא בחי' חכ' שבנה"א ומבואר בתניא פי"ט וז"ל אבל שרש ועיקר בחי' חכ' שבנה"א הוא במוחין ואינה מתלבשת בלבוש שק דקלי' שבלב בחלל השמאלי כו', וז"ע מ"ש במדרש ואינו מתערב כו', גם ח"ע חיה סוכ"ע למעלה מא"פ שמתחיל מנשמה רוח נפש כו' וזהו ג"כ ענין מ"ש במדרש השמן כו' הוא נתון למעלה כו' ועמ"ש בד"ה אתם נצבים בענין כי ה' אלקיך אש אוכלה כו' אל עליון כו', ובכל הנ"ל יובן ענין שמן וקטורת ישמח לב, וע' מזה בפ' בהעלותך קנא"ב וק"נ א' ובמק"מ ובהרמ"ז שם, ובפ' ויקרא ח' רע"א כי הקטרת הוא ההעלא' ועי"ז באה ההמשכה והיינו כי קטרת העלאה מבחי' לבונה שהוא בחי' המקיף מה שאינו מתערב בחול כנ"ל לכן עי"ז דוקא באה ההמשכה מבחי' שמן למאור שהוא הנמשך מע"ק חד ולא בחושבן וע"ל בהגהות לד"ה ראה ריח בני ענין הקטרת ע"ד ריח בוגדיו כו' בחי' תשובה, והרי ביאר במדרש ר"פ תצוה דדוקא ע"י בחי' ויצעקו בצר להם נמשך גילוי בחי' השמן יגמה"ר כי אל רחום ועי"ז ישמח לב היא כנס"י לבבתני אחותי כלה, וכמו שגילוי השמן נמשך ע"י כתיתת הזתים דוקא, וז"ש ותבא אליו היונה לע"ע והנה עלה זית כו' וע' מזה ח"ג רמב"ב ובפ' שלח קס"ה א' עלה זית דא מלכא משיחא כו' והוא נמשך ומתגלה לאחר בחי' המים רבים שהם טרדת העוה"ז, ע' בד"ה מ"ר שבפ' נח, וכמ"ש הפסוקי' בפ' ואתחנן סי' ד' ל' ל"א, וע' במד"ר ויקרא ספל"א מענין והנה עלה זית, ובשה"ש ס"פ הנך יפה רעייתי, ומענין יפה נוף משוש הנז' ברבות ר"פ תצוה הנ"ל, עיין בזהר ויגש ר"ו סע"ב שהוא בחי' יוסף יפ"ת כו', זית הששי בפירות א"י ע' בד"ה בכ"ה בכסליו מענין נר השישי, ולכן אעפ"כ זית סמוך לארץ כמו חטה והוא ע"ד בענין ז' הנרות ה' נרות ענין בפ"ע וב' האחרוני' ענין בפ"ע כך בענין ז' המינין שנשתבחה בהן א"י נז' תחלה ארץ חטה כו' ורמון ה' מינין ואח"כ ארץ זית כו' וארז"ל ארץ שרוב שיעורי' כזתים כמ"ש בלק"ת פ' עקב שם בענין טוב שכן קרוב כו'.
לוהנה שמן הוא בחי' חכמה כמ"ש שמן וקטורת כו' והשמן הוא שמאיר כנודע שגוון האור הוא לפי זכות השמן שע"י השמן נמשך נהורא חיורא משא"כ ע"י הפתילה הוא בחי' נהורא אוכמא וגילוי האור הוא מבחי' זית (יב, נ"ב כבר נת' כי זית הוא יסוד ושממנו נמשך האור כדכתי' אור זרוע לצדיק ע' פ' תרומה קס"ו סע"ב וביארו בפרד"ס ש"ח פכ"ו, וע' בפ' בלק דף ר"ד ע"ב מענין נהורא קדמאה שנמשך בבחי' היסוד וע"י נמשך בכנס"י כו' ע"ש ובבה"ז שם, וע' מענין נהו"ק כו' אור זרוע בפ' יתרו דע"ח ב' ובפ' תרומה קמ"ח סע"א, ובפ' פקודי ר"כ ב' ובפי' הרמ"ז שם שה"ע חכ' שבחכ' ועכשיו מאיר ע"י שמתלבש בבחי' מים רקיע ולעתיד
לזתל
יהי' אור גמור בלי התלבשו' וכמ"ש מזה בהגהות לד"ה יהודה אתה בענין ביום ההוא תקראי לי אישי, וע' מענין אמ"ר בע"ח שער מ"נ ומ"ד דרוש ו' ועיין עוד ח"ג צ"ג סע"א פח"א ובפי' הרמ"ז שם, והנה לפמש"ל שענין השמן הוא הנמשך מיסוד דעתיק על הראש דא"א א"כ האור י"ל היינו ח"ס כי חכמת אדם תאיר פניו באור פני מלך כו', א"נ י"ל האור היינו בחי' אוירא שלמעלה ממו"ס אשר בו גילוי הדעת דע"י שהוא אור גדול ואויר היינו אור יו"ד וכו', וענין הפתילה לפי הדרך שנת' ע"פ כי אתה נרי שהוא באדם בירור נה"ב ולמעלה היינו בירור ש' ב"ן י"ל דבשרשו למעלה זהו"ע דורדיי' דמו"ס שכיך ושקיט על דורדיי' היינו הבירורי' דב"ן ולכן עלי' נתלה האור דהיינו מו"ס ואוירא וכו', וענין בחי' זו במצות היינו כי בהמצוה יש ב' בחי' הא' מעשה המצוה עצמה שהוא מבירור ק"נ צמר דציצית וקלף התפילין וזה"ע הפתילה הב' מה שנמשך עי"ז רצה"ע וח"ע וז"ע השמן והאור, אך לפמ"ש במק"מ ח"ג דרי"ט הפתילה הוא יסוד הנמשך בהנר יסוד דנוק' וכמארז"ל על שתי פתילות בנר א', הרי שפתילה כינוי להאבר, וז"ש גבי יהודה חותמך ופתילך ומטך ופי' פ' אחרי שהם נה"י וכו', א"כ הענין שע"י הפתילה שהוא היסוד נמשך השמן והאור שהוא המשכ' הנמשך מרדל"א ומו"ס נמשך על ידו למל', וא"כ הפתילה זהו ממש כענין הזית הנ"ל, וגידול והבהוב הפתילה זהו"ע וצדיק דאיהו כתיש כתישין כו'.
יהי' אור גמור בלי התלבשו' וכמ"ש מזה בהגהות לד"ה יהודה אתה בענין ביום ההוא תקראי לי אישי, וע' מענין אמ"ר בע"ח שער מ"נ ומ"ד דרוש ו' ועיין עוד ח"ג צ"ג סע"א פח"א ובפי' הרמ"ז שם, והנה לפמש"ל שענין השמן הוא הנמשך מיסוד דעתיק על הראש דא"א א"כ האור י"ל היינו ח"ס כי חכמת אדם תאיר פניו באור פני מלך כו', א"נ י"ל האור היינו בחי' אוירא שלמעלה ממו"ס אשר בו גילוי הדעת דע"י שהוא אור גדול ואויר היינו אור יו"ד וכו', וענין הפתילה לפי הדרך שנת' ע"פ כי אתה נרי שהוא באדם בירור נה"ב ולמעלה היינו בירור ש' ב"ן י"ל דבשרשו למעלה זהו"ע דורדיי' דמו"ס שכיך ושקיט על דורדיי' היינו הבירורי' דב"ן ולכן עלי' נתלה האור דהיינו מו"ס ואוירא וכו', וענין בחי' זו במצות היינו כי בהמצוה יש ב' בחי' הא' מעשה המצוה עצמה שהוא מבירור ק"נ צמר דציצית וקלף התפילין וזה"ע הפתילה הב' מה שנמשך עי"ז רצה"ע וח"ע וז"ע השמן והאור, אך לפמ"ש במק"מ ח"ג דרי"ט הפתילה הוא יסוד הנמשך בהנר יסוד דנוק' וכמארז"ל על שתי פתילות בנר א', הרי שפתילה כינוי להאבר, וז"ש גבי יהודה חותמך ופתילך ומטך ופי' פ' אחרי שהם נה"י וכו', א"כ הענין שע"י הפתילה שהוא היסוד נמשך השמן והאור שהוא המשכ' הנמשך מרדל"א ומו"ס נמשך על ידו למל', וא"כ הפתילה זהו ממש כענין הזית הנ"ל, וגידול והבהוב הפתילה זהו"ע וצדיק דאיהו כתיש כתישין כו'.
לחוהנה מ"ש כאן והוא ע"י כתיש' בחי' ביטוש הכלי הנה בענין ביטוש הכלי למעלה ע' ח"א ט"ו א' בטש אוירא כו' בהאי נקודא ובמק"מ שם, ויובן ע"ד מ"ש בענין ה' דאברהם בד"ה לך לך שנמשך מהיו"ד ע"י המשכה שלמעלה מעצם היו"ד כו' ועיין עוד דס"ה א' כדין בטש כו' בטש בנהירו ופי' בפרדס שער הצחצחות פ"ו ל' הכאה, ועו"ש בפרדס שע"ד פ"ז נז' ענין בטישה, גם להעיר מענין קוצי דשערי דא"א שמכה כו' וע' בסידור שער התפילין על המאמר דפ' ואתחנן דרס"ב א' גבי ומשירותא וממשיכותא דמוחא עילאה סתימאה דע"ק דאתמשך בההוא ז"א אשתכחו ד' מוחי' בההוא ז"א, שכדי להיות התחלקות הדעת לב' מוחי' חו"ג זהו נמשך ע"י כח עליון כו', וע' במק"מ פנחס דרמ"ז מענין כתישת הזתים, ולהעיר מענין נענוע הלולב, וענין ישיש כגבור בהרמ"ז בהעלותך דקמ"ט, עוי"ל כתית תך ת"י רמז למקדש ראשון שעמד ת"י שנים ולמקדש שני שעמד ת"כ שנים, וכדי להמשיך כ"ז למעלה צ"ל האדם מבטש הכלי שלו שהוא הגוף ובפרט כתיתת וביטוש האבר שלא לרדוף אחר התאוות ולקדש א"ע במותר לו כו' וזהו בניך כשתילי זתים עזח"א קטו"ב ח"ג קכ"ה.
לטוהוא ע"י כתישה בחי' ביטוש הכלי וע"י כמה גבורות מבחי' בוצד"ק קו המדה להיות התהוות בחי' חכ' כו' (עיין בביאור ע"פ ולא אבה ה"א לשמוע אל בלעם כו') שהגבורות הן מרירות כזית כו' ויש ב' זתים גבורות דאבא וגבורות
מתלא
דאי' להיותה אם הבנים להמשיך השמן מוחי' דאו"א שבז"א להאיר ז' נרות, (יד, נ"ב עמ"ש בד"ה בכ"ה בכסלו, והנה כתי' מה שתי שבולי הזתי' וכו' אלה שני בני היצהר וכו' ואי' ברבות שמות פט"ו שהם משה ואהרן כו' וענין משה ואהרן נו"ה דאבא והיינו ב' זתים לפי' המק"מ ח"ג רמ"ז שהם נו"ה כו' וע' מענין משה ואהרן בד"ה הוא אהרן ומשה כו' ועיין סד"ה ואתה תצוה באהרן מחוץ לפרוכת כו' מערב עד בקר אבל ויקחו אליך שמן כו' נר תמיד ע"ש לפ"ז י"ל ב' מיני שמן דב' זתים הנ"ל הם ביטול אמיתי וביטול היש, וכענין ב' מיני מס"נ דאחד ובכל נפשך, או מ"ד ומ"נ וע"ד שנז' בענין העלאת הנרות שיש בהם ב' בחי' בהעלות ובהטיבו בד"ה ענין חנוכה, וע' בד"ה וידבר ה' אל משה במדבר סיני וכו' שם נז' מענין משה ואהרן, ובד"ה בהעלותך את הנרות חייך שלך גדול כו' נז' ג"כ ההפרש ביניהם שזהו"ע שוד"מ ושודמ"ט ועמ"ש במ"א ע"פ וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצוום כו', וי"ל ג"כ שרש ב' זתים אלו מב' מזלות דדיקנא ונוצר ונקה, גם י"ל שרש ב' שמנים אלו כנז' בהרמ"ז אמור פ"ח שמן דכתרא עילאה ושמן דמו"ס שהן מחו"ג דעת"י כו', גם י"ל כי הנה באו"א יש ב' זווגים א' זווג תדירי להחיות העולמות והוא נק' זווג ישסו"ת ושניהם אות ה' דשם הוי', הב' זווג או"א עילאין יו"ד של שם להוציא נשמות חדשות וז"ע הב' זתים, ובמד"ר נשא ס"פ נשא ע"פ זאת חנוכת המזבח אי' שני בני היצהר אהרן ודוד, היינו כי דוד מל' מקבל מיסוד ז"א ואהרן בינה מקבל מיס"א והיינו שני הזתים יס"א ויס"ז יו"ד עילאה דש' הוי' ויו"ד זעירא הנז' ר"פ פנחס, והנה שהשמן נק' יצהר ל' צהרים תוקף אור וע' באד"ר קכ"ט א' גבי עד נכון היום (בעה"כ של הסה"ד הביא יהי אור זה משה ויהי אור זה רשב"י) והנה א' על ימין הגולה וא' על שמאלה מובן לפי הנ"ל כי חכ' מקור הימין וכו', ועוי"ל ב' שמנים אלו דימין ושמאל רומז למנורה דבהמ"ק שהי' מימין היינו בדרום, ולמצות נ"ח שמצותה על פתח הבית משמאל כדי להאיר החשך וזה"ע יהי אור ויהי אור, וע' סד"ה נ"ח מצוה להניחה משמאל מש"ש מענין זה, דלפמש"ש י"ל ימין ושמאל בחי' מצות ותורה שנמשכי' מכתרא ומו"ס שבהם מלובש חו"ג דע"י והן הן ב' שמנים כמ"ש הרמ"ז ר"פ אמור, וזהו א' על ימין הגולה וא' על שמאלה, ועמ"ש בד"ה ושמתי כדכד בענין כדין וכדין, גם י"ל בענין כדי שתהא מזוזה מימין ונ"ח משמאל לפי שע"י המזוזה נעשה בחי' שבע ביום הללתיך כדאי' פ' התכלת דמ"ג, ואי' ע"ז בספרי הובא בר"ח שעה"ק פ"ו משל למלך ב"ו שא' לאשתו הוי מתקשטת בכל מיני תכשיטין כדי שתהא רצוי' לי כך אמר הקב"ה לישראל הוו מצויינין במצות שתהא רצוי' לי וכה"א יפה את רעייתי כתרצה יפה את לי אם רצוי' את לי עכ"ל, והנה עי"ז בא אח"כ מצות נ"ח ח' נרות שבחי' השמיני' זהו למעלה מבחי' שבע כנודע מענין למנצח על השמינית, וכעד"ז ארז"ל ספ"ב דערוכין די"ג סע"ב כנור של מקדש של ז' נימין הי' שנאמר שובע שמחות את פניך א"ת שובע אלא שבע ושל ימוה"מ של שמונה שנאמר למנצח על השמינית וע' מענין שובע שמחות בויקרא רבה פ"ל, נמצא המזוזה גורם לנ"ח שאח"כ דוגמ' מארז"ל בענין מילה שהיא בשמיני כדי שיעבור עליו שבת א', וע' במגיד משרים ד"ד מ"ש בענין ח' נרות דחנוכה, ועמ"ש סד"ה כי אתה נרי שהם המח' וז"מ כו' משא"כ ז' הנרות הם ז' המדות לבד וע"ש בענין נ"ח שנמשך מבחי'
דאי' להיותה אם הבנים להמשיך השמן מוחי' דאו"א שבז"א להאיר ז' נרות, (יד, נ"ב עמ"ש בד"ה בכ"ה בכסלו, והנה כתי' מה שתי שבולי הזתי' וכו' אלה שני בני היצהר וכו' ואי' ברבות שמות פט"ו שהם משה ואהרן כו' וענין משה ואהרן נו"ה דאבא והיינו ב' זתים לפי' המק"מ ח"ג רמ"ז שהם נו"ה כו' וע' מענין משה ואהרן בד"ה הוא אהרן ומשה כו' ועיין סד"ה ואתה תצוה באהרן מחוץ לפרוכת כו' מערב עד בקר אבל ויקחו אליך שמן כו' נר תמיד ע"ש לפ"ז י"ל ב' מיני שמן דב' זתים הנ"ל הם ביטול אמיתי וביטול היש, וכענין ב' מיני מס"נ דאחד ובכל נפשך, או מ"ד ומ"נ וע"ד שנז' בענין העלאת הנרות שיש בהם ב' בחי' בהעלות ובהטיבו בד"ה ענין חנוכה, וע' בד"ה וידבר ה' אל משה במדבר סיני וכו' שם נז' מענין משה ואהרן, ובד"ה בהעלותך את הנרות חייך שלך גדול כו' נז' ג"כ ההפרש ביניהם שזהו"ע שוד"מ ושודמ"ט ועמ"ש במ"א ע"פ וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצוום כו', וי"ל ג"כ שרש ב' זתים אלו מב' מזלות דדיקנא ונוצר ונקה, גם י"ל שרש ב' שמנים אלו כנז' בהרמ"ז אמור פ"ח שמן דכתרא עילאה ושמן דמו"ס שהן מחו"ג דעת"י כו', גם י"ל כי הנה באו"א יש ב' זווגים א' זווג תדירי להחיות העולמות והוא נק' זווג ישסו"ת ושניהם אות ה' דשם הוי', הב' זווג או"א עילאין יו"ד של שם להוציא נשמות חדשות וז"ע הב' זתים, ובמד"ר נשא ס"פ נשא ע"פ זאת חנוכת המזבח אי' שני בני היצהר אהרן ודוד, היינו כי דוד מל' מקבל מיסוד ז"א ואהרן בינה מקבל מיס"א והיינו שני הזתים יס"א ויס"ז יו"ד עילאה דש' הוי' ויו"ד זעירא הנז' ר"פ פנחס, והנה שהשמן נק' יצהר ל' צהרים תוקף אור וע' באד"ר קכ"ט א' גבי עד נכון היום (בעה"כ של הסה"ד הביא יהי אור זה משה ויהי אור זה רשב"י) והנה א' על ימין הגולה וא' על שמאלה מובן לפי הנ"ל כי חכ' מקור הימין וכו', ועוי"ל ב' שמנים אלו דימין ושמאל רומז למנורה דבהמ"ק שהי' מימין היינו בדרום, ולמצות נ"ח שמצותה על פתח הבית משמאל כדי להאיר החשך וזה"ע יהי אור ויהי אור, וע' סד"ה נ"ח מצוה להניחה משמאל מש"ש מענין זה, דלפמש"ש י"ל ימין ושמאל בחי' מצות ותורה שנמשכי' מכתרא ומו"ס שבהם מלובש חו"ג דע"י והן הן ב' שמנים כמ"ש הרמ"ז ר"פ אמור, וזהו א' על ימין הגולה וא' על שמאלה, ועמ"ש בד"ה ושמתי כדכד בענין כדין וכדין, גם י"ל בענין כדי שתהא מזוזה מימין ונ"ח משמאל לפי שע"י המזוזה נעשה בחי' שבע ביום הללתיך כדאי' פ' התכלת דמ"ג, ואי' ע"ז בספרי הובא בר"ח שעה"ק פ"ו משל למלך ב"ו שא' לאשתו הוי מתקשטת בכל מיני תכשיטין כדי שתהא רצוי' לי כך אמר הקב"ה לישראל הוו מצויינין במצות שתהא רצוי' לי וכה"א יפה את רעייתי כתרצה יפה את לי אם רצוי' את לי עכ"ל, והנה עי"ז בא אח"כ מצות נ"ח ח' נרות שבחי' השמיני' זהו למעלה מבחי' שבע כנודע מענין למנצח על השמינית, וכעד"ז ארז"ל ספ"ב דערוכין די"ג סע"ב כנור של מקדש של ז' נימין הי' שנאמר שובע שמחות את פניך א"ת שובע אלא שבע ושל ימוה"מ של שמונה שנאמר למנצח על השמינית וע' מענין שובע שמחות בויקרא רבה פ"ל, נמצא המזוזה גורם לנ"ח שאח"כ דוגמ' מארז"ל בענין מילה שהיא בשמיני כדי שיעבור עליו שבת א', וע' במגיד משרים ד"ד מ"ש בענין ח' נרות דחנוכה, ועמ"ש סד"ה כי אתה נרי שהם המח' וז"מ כו' משא"כ ז' הנרות הם ז' המדות לבד וע"ש בענין נ"ח שנמשך מבחי'
מאתלב
והוי' יגיה חשכי שזהו למעלה מבחי' כי אתה נרי ה', וז"ע הב' זתים א' על ימין הגולה בחי' כי אתה נרי וא' על שמאלה להמשיך השמן בנ"ח שמהשמאל שהמשכה זו נמשך מבחי' והוי' יגיה חשכי ועמ"ש כה"ג בד"ה וארשתיך לי בענין כלתה נפשי כו' אכן לבי ובשרי כו' ע"ש.
והוי' יגיה חשכי שזהו למעלה מבחי' כי אתה נרי ה', וז"ע הב' זתים א' על ימין הגולה בחי' כי אתה נרי וא' על שמאלה להמשיך השמן בנ"ח שמהשמאל שהמשכה זו נמשך מבחי' והוי' יגיה חשכי ועמ"ש כה"ג בד"ה וארשתיך לי בענין כלתה נפשי כו' אכן לבי ובשרי כו' ע"ש.
מבומש"ר בענין שבעה ושבעה מוצקות ב"פ ז', כ"פ בזהר ס"פ מקץ דר"ד סע"ב שזהו כענין שבעת ימים ושבעת ימים, ובמק"מ שם פי' ז"ק דזעיר וז"ק דמל', אמנם לפ"ז כאן שהוא שרש ההמשכה לזו"נ צ"ל שהם ז"מ דאבא וז"מ דאי' והיינו מוצק א' לשמן שהוא מבחי' אבא ומוצק ב' לזהב שהוא מבחי' בינה, ועד"ז י"ל ג"כ למעלה יותר, וע' בע"ח שמ"ו שער כסה"כ פ"ב מענין שבע ושבע מוצקות שהוא ע"ד לאתקשרא שביעאה בשביעאה הנז' בפ' בראשית מ"ה סע"א ובפ' פקודי ר"ס סע"ב, וע' ברע"מ פנחס רנ"ה סע"ב. ולכן ג"כ בענין שבע ביום הללתיך יש ב"פ שבע הא' ע"י מעשה היינו ד' ציצית וב' תפילין ומזוזה כמ"ש בגמרא בפ' התכלת דמ"ג, הב' ע"י דבור היינו ז' ברכות דק"ש בשחר מברך שתים לפניה וא' לאחריה ובערב ב' לפניה וב' לאחריה ופרש"י ספ"ק דברכות ע"ש שבע ביום כו', והיינו כי הם שבעה כפולות בחי' שבעה ושבעה לאתקשרא שביעאה בשביעאה כו' והיינו ג"כ חיבור דיבור ומעשה רוחני' וגשמי' כו' דכר ונוק' כו'.
מגועוי"ל דהנה פי' מוצקות היינו שהשמן ניצוק בהם מעצמו וכמ"ש רש"י שם ע"פ לא בחיל ולא בכח כ"א ברוחי כשם שהזתים והשמן הזה נגמר מאליו לכל דבריו כך לא בחיל ולא בכח שלכם תעשו את בנין ביתי כ"א ברוחי כו' וה"ע אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת כ"א באה מאלי' וממילא כענין קדושתי למעלה מקדושתכם, וז"ע ז' תיקוני' דרישא דא"א שבהם נמשך מז"ת דעת"י כו' וע' בעה"מ ש"ח פ"ח, ושי"א פ"ח, והיינו מ"ש כשמן הטוב כו' כטל חרמון ופי' בזח"א פ"ח א' איהו שמן ואיהו טל כו' ונודע דטל הוא בחי' שלמעלה מאתעדל"ת כמ"ש בד"ה האזינו השמים כו' וגם טל הוא מעשר מגימט' שמן כי טל במו"ס טל אורות ותורה אור טל תורה ושמן הוא על הראש בחי' גלגלתא כשב"כ בחי' מצות כו', אמנם ידוע שכדי שיהי' גילוי בחי' זו שלמעלה מאתעדל"ת בבחי' פנימי' ממש הוא דוקא ע"י שבתחלה נמשך האתעדל"ע הבאה ע"י אתעדל"ת כמ"ש מזה בביאור ע"פ אני ישנה כו' ועמ"ש מזה בד"ה כי כאשר השמים החדשים כו' כי שמים וארץ דעכשיו זהו ענין אתעדל"ע הבאה ע"י אתעדל"ת ואזי אח"כ יהי' גלוי בחי' השמים החדשים כו' אשר אני עושה כלומר שהוא אתעדל"ע מאליו ומעצמו כו', וע' מענין אתעדל"ע זו ג"כ סד"ה רני ושמחי כו' שעז"נ כי הנני בא כו' וזה"ע נ"ח כו' ע"ש, ואפ"ל שלזה הן ז' וז' מוצקות פי' הז' בתחלה הן האתעדל"ע הבאה ע"י אתערותא דלתתא ונק' גם כן מוצקות אף שבאו ע"י אתעדל"ת כי באמת האתעדל"ת הוא כגרגיר חרדל לגבי האתעדל"ע כמ"ש בד"ה כי כאשר השמים כו' אלא שכך עלה ברצונו שיהי' נמשך אתעדל"ע על ידי אתעדל"ת הגם שאין ערוך זל"ז, וכיון שכן שזהו לפי שכך עלה ברצונו לכן נק' ג"כ מוצקות, ועוי"ל שיש בזה ג"כ רמז להאתעדל"ת שהוא מל' ד' בצר פקדוך צקון לחש כו' בישעי' כ"ו י"ו ופרש"י צקון
מדתלג
לחש שפך שיח ותפלה, הרי שבאתעדל"ת שייך ג"כ יציקה ושפיכה ע"ד ואשפוך את נפשי לפני ה' בשמואל א' ט"ו, ולפני ד' ישפוך שיחו, תלים ק"ב א', והנה צקון לחש הנ"ל נמשך ע"י בצר וכמ"ש בפ' בשלח דמ"ז א' ע"פ ופרעה הקריב, וכדכתי' בצר לך ומצאוך כו' ושבת עד ה' אלקיך, והצרה נק' ג"כ מצוק כמ"ש במצור ובמצוק וכתיב ממצוקותי הוציאני, וממצוקותיהם יושיעם, וזה"ע שבע מוצקות היינו אתעדל"ע הבאה ע"י אתעדל"ת וכמו השמן הנמשך ע"י חביטת הזתים כו' כנ"ל באריכות. אך אח"כ יש עוד שבעה מוצקות עליונות מהם והם האתעדל"ע שבאה מאלי' וממילא שלא ע"י אתעדל"ת כלל, ואפשר שזה"ע ב' זתים היינו ב' בחי' שמן הא' בא ע"י חביטת הזתים דוקא כמ"ש ברבות ר"פ תצוה, והב' בחי' שמן עליון יותר שניצוק ונמשך מאליו שלא ע"י אתעדל"ת כלל, וזה"ע השמים החדשים כי הנה ז' רקיעים הם, אלא כי השמים דעכשיו הם ההמשכה הבאה ע"י אתעדל"ת דבחי' ארץ אבל השמים החדשים דלע"ל הם אתעדל"ע הבאה מבחי' אשר אני עושה, ובחי' ארץ זהו להיות מטולמ"ט כו' ע"ש וזהו ז' וז' מוצקות כו', בשגם כי גם האתעדל"ת ואתעדל"ע יתעלו לע"ל וזהו ז' וז' מוצקות ממש, והנה רש"י פי' שבעה ושבעה לכל נר ונר באין ז' מוצקות כו' רמז לאור שלע"ל שבעתים כאור של זה"י, וע' בילקוט שבעה ושבעה וגם מ"ט כו' י"ל הרמז כי הם ב"פ שבעה כנ"ל אך הז' מוצקות הראשוני' הם בחי' אור זה"י והז' שלמעלה במדריגה הם שבעתים כאור זה"י כו' ועמ"ש במ"א בד"ה והי' אור הלבנה כו', ע' בז"ג ח"א עמוד קנ"ג שבע הבלי' אינון כו' לקבלייהו שבע שמהן דאינון אבגית"ץ כו', אלין שבע הבלי' אינון כפולי' לקבל ז' דרגין דמנרתא דאתמר בהון ז' וז' מוצקות כו' ז' הבלי' סלקין ז' נחתין לאשקאה לון ובג"ד שבעה ושבעה מוצקות תלת אינון גניזין לעילא דלבושיהן דלהון אמש כו', ועמוד קנ"ז ז' וז' מוצקות אלין באמירה אלין במעשה כו' וע' מענין ז' הבלי' בפ' תזריע מז"ב לקבל ז' כתרין דלעילא, ושם פי' כי הבל נק' כתרין וכאשר אנו רואים הבל הלב הוא מקור הדבור כמו בחי' כתר שהוא מקור וממוצע בין המאציל לנאצלים, ויש הבלים הנמשך מת"ת דז"א להיות כתר לנוק', והבלים דלעילא היינו ת"ת דאי' כתר לז"א כו', וי"ל דהיינו מ"ש אלין ז' הבלים אינון כפולים כו'. ובענין שני הצנתרות פי' בפרדס בעה"כ וז"ל צנתרות פי' רבי משה כי החו"ב נק' כן כי הם על המנורה הטהורה מריקי' השמן על שבעת הנרות, ויפה כיון אמנם הם שניהם של זהב עכ"ל, והנה פרש"י שהשמן נופל מתוך שני הזתים לתוך שני הצנתרות ומהצנתרות לתוך הגולה, ומהגולה אל המוצקות, ומהמוצקות לנרות והנה אם הצנתרות הם חו"ב עכצ"ל שני הזתים הם שני המזלות ונוצר ונקה שמהם נמשך לחו"ב כו' וכנ"ל, ואפ"ל עוד עפמש"ל שיש יחוד או"א עילאין ויחוד ישסו"ת, לכן י"ל הזית שעל ימין הגולה היינו יסוד דאבא שממנו נמשך השמן לצנתר שמימין והוא יסוד דאי' עילאה ועד"ז הזית שמהשמאל בחי' יסוד יש"ס שממנו נמשך השמן לצנתר שמהשמאל בחי' תבונה, ומהצנתרות נמשך לתוך הגולה היינו כתר דז"א, וז' וז' מוצקות הם המוחי' דאו"א שבז"א, המאירים לז' נרות הם ז"מ דז"א, וענין שהמוחין הם ג"כ שבעה הוא ע"ד מ"ש בפע"ח בכוונת שבעה שבועות דספה"ע שבהם המשכ' מוחי' דאו"א כו' א"נ ז' נרות דמנורה הוא במל' כו'. ומש"ר שמוצק א' לזהב ורש"י פי' שמן צלול כזהב היינו כי זהב הוא
לחש שפך שיח ותפלה, הרי שבאתעדל"ת שייך ג"כ יציקה ושפיכה ע"ד ואשפוך את נפשי לפני ה' בשמואל א' ט"ו, ולפני ד' ישפוך שיחו, תלים ק"ב א', והנה צקון לחש הנ"ל נמשך ע"י בצר וכמ"ש בפ' בשלח דמ"ז א' ע"פ ופרעה הקריב, וכדכתי' בצר לך ומצאוך כו' ושבת עד ה' אלקיך, והצרה נק' ג"כ מצוק כמ"ש במצור ובמצוק וכתיב ממצוקותי הוציאני, וממצוקותיהם יושיעם, וזה"ע שבע מוצקות היינו אתעדל"ע הבאה ע"י אתעדל"ת וכמו השמן הנמשך ע"י חביטת הזתים כו' כנ"ל באריכות. אך אח"כ יש עוד שבעה מוצקות עליונות מהם והם האתעדל"ע שבאה מאלי' וממילא שלא ע"י אתעדל"ת כלל, ואפשר שזה"ע ב' זתים היינו ב' בחי' שמן הא' בא ע"י חביטת הזתים דוקא כמ"ש ברבות ר"פ תצוה, והב' בחי' שמן עליון יותר שניצוק ונמשך מאליו שלא ע"י אתעדל"ת כלל, וזה"ע השמים החדשים כי הנה ז' רקיעים הם, אלא כי השמים דעכשיו הם ההמשכה הבאה ע"י אתעדל"ת דבחי' ארץ אבל השמים החדשים דלע"ל הם אתעדל"ע הבאה מבחי' אשר אני עושה, ובחי' ארץ זהו להיות מטולמ"ט כו' ע"ש וזהו ז' וז' מוצקות כו', בשגם כי גם האתעדל"ת ואתעדל"ע יתעלו לע"ל וזהו ז' וז' מוצקות ממש, והנה רש"י פי' שבעה ושבעה לכל נר ונר באין ז' מוצקות כו' רמז לאור שלע"ל שבעתים כאור של זה"י, וע' בילקוט שבעה ושבעה וגם מ"ט כו' י"ל הרמז כי הם ב"פ שבעה כנ"ל אך הז' מוצקות הראשוני' הם בחי' אור זה"י והז' שלמעלה במדריגה הם שבעתים כאור זה"י כו' ועמ"ש במ"א בד"ה והי' אור הלבנה כו', ע' בז"ג ח"א עמוד קנ"ג שבע הבלי' אינון כו' לקבלייהו שבע שמהן דאינון אבגית"ץ כו', אלין שבע הבלי' אינון כפולי' לקבל ז' דרגין דמנרתא דאתמר בהון ז' וז' מוצקות כו' ז' הבלי' סלקין ז' נחתין לאשקאה לון ובג"ד שבעה ושבעה מוצקות תלת אינון גניזין לעילא דלבושיהן דלהון אמש כו', ועמוד קנ"ז ז' וז' מוצקות אלין באמירה אלין במעשה כו' וע' מענין ז' הבלי' בפ' תזריע מז"ב לקבל ז' כתרין דלעילא, ושם פי' כי הבל נק' כתרין וכאשר אנו רואים הבל הלב הוא מקור הדבור כמו בחי' כתר שהוא מקור וממוצע בין המאציל לנאצלים, ויש הבלים הנמשך מת"ת דז"א להיות כתר לנוק', והבלים דלעילא היינו ת"ת דאי' כתר לז"א כו', וי"ל דהיינו מ"ש אלין ז' הבלים אינון כפולים כו'. ובענין שני הצנתרות פי' בפרדס בעה"כ וז"ל צנתרות פי' רבי משה כי החו"ב נק' כן כי הם על המנורה הטהורה מריקי' השמן על שבעת הנרות, ויפה כיון אמנם הם שניהם של זהב עכ"ל, והנה פרש"י שהשמן נופל מתוך שני הזתים לתוך שני הצנתרות ומהצנתרות לתוך הגולה, ומהגולה אל המוצקות, ומהמוצקות לנרות והנה אם הצנתרות הם חו"ב עכצ"ל שני הזתים הם שני המזלות ונוצר ונקה שמהם נמשך לחו"ב כו' וכנ"ל, ואפ"ל עוד עפמש"ל שיש יחוד או"א עילאין ויחוד ישסו"ת, לכן י"ל הזית שעל ימין הגולה היינו יסוד דאבא שממנו נמשך השמן לצנתר שמימין והוא יסוד דאי' עילאה ועד"ז הזית שמהשמאל בחי' יסוד יש"ס שממנו נמשך השמן לצנתר שמהשמאל בחי' תבונה, ומהצנתרות נמשך לתוך הגולה היינו כתר דז"א, וז' וז' מוצקות הם המוחי' דאו"א שבז"א, המאירים לז' נרות הם ז"מ דז"א, וענין שהמוחין הם ג"כ שבעה הוא ע"ד מ"ש בפע"ח בכוונת שבעה שבועות דספה"ע שבהם המשכ' מוחי' דאו"א כו' א"נ ז' נרות דמנורה הוא במל' כו'. ומש"ר שמוצק א' לזהב ורש"י פי' שמן צלול כזהב היינו כי זהב הוא
מהתלד
שמחה, וגם השמן והביטול הוא בשמחה וכה"ג נת' בפי' ושאבתם מים בששון שהמים דח"ע יתחברו להיות בששון ושמחה, ועמ"ש כה"ג בענין וכל הלבבות יראוך וכל קרב וכליות יזמרו כו' בד"ה וידעת היום וע"פ שוש אשיש כו' ותגל נפשי כו', ועמ"ש מענין מעלת שמחה ש"מ בד"ה שוש תשיש ותגל העקרה. והנה מש"ר וכ"ז נמשך אח"כ למל' ע"י ז"א בפ' והא"ש. הנה מובן מדבריו שכל המשכות אלו הם נמשכי' לז"א בפ' שמע ישראל וזה"ע למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה כו'.
שמחה, וגם השמן והביטול הוא בשמחה וכה"ג נת' בפי' ושאבתם מים בששון שהמים דח"ע יתחברו להיות בששון ושמחה, ועמ"ש כה"ג בענין וכל הלבבות יראוך וכל קרב וכליות יזמרו כו' בד"ה וידעת היום וע"פ שוש אשיש כו' ותגל נפשי כו', ועמ"ש מענין מעלת שמחה ש"מ בד"ה שוש תשיש ותגל העקרה. והנה מש"ר וכ"ז נמשך אח"כ למל' ע"י ז"א בפ' והא"ש. הנה מובן מדבריו שכל המשכות אלו הם נמשכי' לז"א בפ' שמע ישראל וזה"ע למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה כו'.
מוולהבין כ"ז קצת בעבודה איך שייך בחי' אלו בקעומ"ש. הנה מואהבת עד ובשעריך הם מ"ב תיבין ש' מ"ב דאבגית"ץ כו' כמ"ש בפע"ח שער הק"ש פכ"ה, שהם ז' ווין והיינו ז' קני המנורה, והוא בחי' מנורת זהב כי ש' מ"ב הוא העלא' בחי' בכל מאדך כמ"ש במ"א בענין מ"ב מסעות, ועמ"ש בהגהות לד"ה אלה תולדות יצחק גבי שמות כשמת בענין וויהם זהב כו', וענין וגולה על ראשה היינו פסוק שמע ישראל שלפני ואהבת דפי' ישראל לי ראש, וכל הפי' שבתיבת וגולה המבואר לעיל שייך בבחי' ישראל, גולה ל' גלגלתא היינו גלגלתא דז"א ועמ"ש מזה סד"ה וידבר כו' במדב"ס בענין שאו את ראש כו' לגולגלותם והוא בחי' הרצון שלמעלה מהשכל המושג שממנו נמשך למס"נ באחד, וגם וגולה ל' גולית מים כי בעה"נ ישבו אבותיכם ע' בפ' אמור צ"ט א' ומש"ר בד"ה אם בחוקותי תלכו, וגם וגולה ל' גאולה כמ"ש במדרש והיינו כמ"ש במ"א על מארז"ל אם כיון לבו יצא פי' יציאת נקודת הלב מהשבי' והגלות דנה"ב כו' והוא ג"כ בחי' יצ"מ שצ"ל בכל יום וזה"ע וגאולה וגולה שהם ב' פסוקי' שמע ובשכמל"ו אשר ועד הוא אחד בחלופי אתוון נמצא ו' דועד מתחלף על א' דאחד וזהו ממש ההפרש בין וגאולה ובין וגולה שבתיבת וגאולה בא א' כו' ועזח"א ק"כ ב' ע"פ בכל צרתם לו צר לא בא' לו בוי"ו כו', והנה שמע ישראל ענין התבוננו' היינו כי בחי' גלגלתא דז"א נמשך מהבינה ועמ"ש בד"ה צאינה וראינה בפי' בעטרה שעטרה לו אמו, שע"י ההתבוננו' נמשך ומתגלה ג"כ הרצון שלמעלה מהשכל והבינה רק שעובר ונמשך ע"י אמצעות הבינה והשכל כו'. וענין שני הזתים י"ל שמרומז בתיבת ה' אלקינו שהם יחוד או"א אשר גם או"א מקבלים מא"א וא"א מעתיק עד א"ס כמ"ש בפע"ח שער הק"ש ובלק"ת פ' וירא, וענין המשכ' השמן להגולה היינו כמ"ש ושמן על ראשך אל יחסר דהיינו עובדין טבין כנז' זח"ב קנ"ד סע"א ח"ג קפ"ז א', והוא ע"ד אשר קדשנו במצותיו, כי עם היות קדש ישראל לה', אך בחי' קדושתו ית' הוא למעלה מבחי' קדש ישראל, ולכן נק' קדוש ישראל פי' קדוש ומובדל גם מבחי' ישראל, וזה"ע קדושתי למעלה מקדושתכם, ואק"ב היינו שנמשך מבחי' קדושתו ית' ממש בנש"י ע"י התומ"צ וזה"ע כשמן הטוב על הראש שנמשך בנש"י שהם בחי' לי ראש, והיינו מ"ש הן עם לבדד ישכון וכתי' בדד ינחנו בבחי' אתה הוא ה' לבדך כו' והיינו מ"ש בק"ש הוי' אחד חד ולא בחושבן, והמשכה זו הוא להיות בחי' ביטול בנש"י שז"ע המשכ' השמן הטוב לתוך הגולה, וגם גולה ל' גילה ושמחה כי בשמע ישראל מרומז תיבת אשמח כמ"ש בפ' פנחס דרל"ו ב' וסי' אנכי אשמח בה' ע"י הגאולה כו', וגם ל' גול על ה' דרכך כו' וזהו בקדוש ישראל
מזתלה
יגילו, אך הנה כדי שיומשך השמן צ"ל תחלה כתיתת הזתים והיינו מ"ש באה"ע קודם ק"ש ברחמיך הרבים רחם עלינו כו' וכנז' בתוך הדרוש שז"ע הכתישה כו'. במשנה פ"ח דמנחות ג' זתים ובהם ג' ג' שמנים י"ל יסוד דא"א ויס"א ויסז"א ובכ"א ג' שמנים נגד ג' מוחי' חב"ד כו'. והנה השמן שממשיכי' בק"ש צלול כזהב כי כן פ' שמע חסד והשם מ"ב שהוא גבורה אלא שהוא אור החסד בכלי הגבו' כו', וזה"ע ואהבת ב"פ אור היינו מה שמאירים שבעה הנרות המתחיל מואהבת ש' מ"ב כנ"ל. וכ"ז נמשך אח"כ למל' בפ' והא"ש בחי' עומ"צ כו'. והנה כמשנ"ת שענין המנורה הוא בזו"נ והשני זתים והצנתרות הם בחו"ב כו' כך עד"ז יש שרש לזה למעלה יותר בכתר עצמו ז' קני המנורה ז"ת דא"א כו', גם י"ל עוד למעלה יותר דהנה בוצד"ק היינו נר והוא גבו' דע"י שבמו"ס וז"ע מנורת זהב וכעין זה פי' בעה"מ שי"א פ"ח דס"א רע"ג שהמנורה הטהורה הוא רישא דאין כו', ובז"ה בראשית ט"ו פי' מהרמ"פ בענין בוצד"ק גם למעלה מא"ק והוא יסוד שבמל' דא"ס כו' והוא נר לצוק בתוכה שמן טוב והיינו חוט הא"ס היורד בתוכה כו' וז"ע השמן והפתילה והאור, והיינו הפתילה י"ל הקו וממשיכי' בו תוס' אור מא"ס ב"ה כנ"ל וז"ע השמן והמאור.
יגילו, אך הנה כדי שיומשך השמן צ"ל תחלה כתיתת הזתים והיינו מ"ש באה"ע קודם ק"ש ברחמיך הרבים רחם עלינו כו' וכנז' בתוך הדרוש שז"ע הכתישה כו'. במשנה פ"ח דמנחות ג' זתים ובהם ג' ג' שמנים י"ל יסוד דא"א ויס"א ויסז"א ובכ"א ג' שמנים נגד ג' מוחי' חב"ד כו'. והנה השמן שממשיכי' בק"ש צלול כזהב כי כן פ' שמע חסד והשם מ"ב שהוא גבורה אלא שהוא אור החסד בכלי הגבו' כו', וזה"ע ואהבת ב"פ אור היינו מה שמאירים שבעה הנרות המתחיל מואהבת ש' מ"ב כנ"ל. וכ"ז נמשך אח"כ למל' בפ' והא"ש בחי' עומ"צ כו'. והנה כמשנ"ת שענין המנורה הוא בזו"נ והשני זתים והצנתרות הם בחו"ב כו' כך עד"ז יש שרש לזה למעלה יותר בכתר עצמו ז' קני המנורה ז"ת דא"א כו', גם י"ל עוד למעלה יותר דהנה בוצד"ק היינו נר והוא גבו' דע"י שבמו"ס וז"ע מנורת זהב וכעין זה פי' בעה"מ שי"א פ"ח דס"א רע"ג שהמנורה הטהורה הוא רישא דאין כו', ובז"ה בראשית ט"ו פי' מהרמ"פ בענין בוצד"ק גם למעלה מא"ק והוא יסוד שבמל' דא"ס כו' והוא נר לצוק בתוכה שמן טוב והיינו חוט הא"ס היורד בתוכה כו' וז"ע השמן והפתילה והאור, והיינו הפתילה י"ל הקו וממשיכי' בו תוס' אור מא"ס ב"ה כנ"ל וז"ע השמן והמאור.
מחוהנה בענין נ"ח שהם ח' נרות י"ל ע"פ מ"ש בפע"ח שער הסליחות פ"ח סד"ה א' יצחק, בענין דיקנא דכה"ר דאתתקן בשמונה תיקוני' כו' מתיקון כי חפץ חסד ואילך מתלבשים בח' תיקוני' שמבחי' ורב חסד ואילך כו' וזהו כשמן הטוב כו' על הזקן זקן כו' וה' תיקוני' הראשוני' שלפני כי חפץ חסד הם אור צח ואור מצוחצח ואור קדמון וחו"ב כו' ומשם ואילך מתחיל חסד כו' ועפ"ז י"ל ח' נרות הם מחסד ואילך ובחי' כשמן הטוב זהו חו"ב ב' זתים כנ"ל, והאור זהו בחי' אור צח כו' א"נ נר הח' דחנוכה כי הנה פסוק שמע ישראל הוא בחי' וגולה על ראשה ומואהבת עד ובשעריך הם מ"ב תיבין הם ז' נרות כנ"ל. והנה אנשי כנה"ג בבית שני הוסיפו בין שמע לואהבת ששה תיבין דבשכמל"ו י"ל זה"ע נר השמיני כו' וכן באבגית"ץ אחר שקוצי"ת אומרים בשכמל"ו.