Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Or HaTorah·
אלבאר ענין המבואר ע"פ בהעלותך את הנרות
לבאר ענין המבואר ע"פ בהעלותך את הנרות כו'. הנה ביאור ענין שהנשמה נק' נר ויש בנר ג' דברים אור ושמן ופתילה שהאור הוא בחי' שלהבת י"ה המאיר בלב, ובחי' שמן הוא החכ' שבנפש האלקית, והפתילה הוא הנה"ב, וצ"ל הלא החכ' שבנשמה הוא למעלה מהמדות שבנשמה כנודע וכמשל הנר הרי בחי' האור שרומז להמדות בחי' שלהבת העולה למעלה הוא הגבה למעלה מהשמן שהוא בחי' חכ' שהאור הוא המאיר והשמן כלה ונכלל בהאור. והנה מתחלה יש
לבאר ענין המבואר ע"פ בהעלותך את הנרות כו'. הנה ביאור ענין שהנשמה נק' נר ויש בנר ג' דברים אור ושמן ופתילה שהאור הוא בחי' שלהבת י"ה המאיר בלב, ובחי' שמן הוא החכ' שבנפש האלקית, והפתילה הוא הנה"ב, וצ"ל הלא החכ' שבנשמה הוא למעלה מהמדות שבנשמה כנודע וכמשל הנר הרי בחי' האור שרומז להמדות בחי' שלהבת העולה למעלה הוא הגבה למעלה מהשמן שהוא בחי' חכ' שהאור הוא המאיר והשמן כלה ונכלל בהאור. והנה מתחלה יש
בשמ
לבאר מהו בחי' אור הנר. דהנה עד"מ באור הנר הדולק שמתנוענע תמיד למעלה, וענין נענוע זה היינו שטבעו לעלות למעלה ולידבק בשרשו, רק להיותו קשור בפתילה המעכבת מלעלותו הוא חוזר ונח, וחוזר אח"כ ועולה וחוזר ונח וזהו ענין הנענוע שהוא כמו רו"ש, וכך בנר ה' נשמת האדם חפצה וחשקה לידבק בשרשה ומקורה וכמ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום כו', והוא בחי' אהבה הטבעית שיש בכל נפש מישראל מפני כי היא חלק משם הוי' ב"ה ולכן חשקה ליכלל בשרשה (רק שמ"מ הוא בבחי' רו"ש, כי כן שרשה ממקום שנלקחה שהוא בחי' שם הוי' ב"ה הנה גילוי והמשכות שם הוי' מא"ס ב"ה הוא ע"י צמצום והתפשטות שהוא בחי' מטי ולא מטי, והוא ג"כ ענין הנענוע הנז' בס' עמק המלך, וע"כ גם הנשמה הוא בבחי' רו"ש שענין השוב הוא הביטול ע"ד וירא העם וינועו כו', ול' וינועו ג"כ כענין נענוע הנ"ל בחי' רו"ש).
לבאר מהו בחי' אור הנר. דהנה עד"מ באור הנר הדולק שמתנוענע תמיד למעלה, וענין נענוע זה היינו שטבעו לעלות למעלה ולידבק בשרשו, רק להיותו קשור בפתילה המעכבת מלעלותו הוא חוזר ונח, וחוזר אח"כ ועולה וחוזר ונח וזהו ענין הנענוע שהוא כמו רו"ש, וכך בנר ה' נשמת האדם חפצה וחשקה לידבק בשרשה ומקורה וכמ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום כו', והוא בחי' אהבה הטבעית שיש בכל נפש מישראל מפני כי היא חלק משם הוי' ב"ה ולכן חשקה ליכלל בשרשה (רק שמ"מ הוא בבחי' רו"ש, כי כן שרשה ממקום שנלקחה שהוא בחי' שם הוי' ב"ה הנה גילוי והמשכות שם הוי' מא"ס ב"ה הוא ע"י צמצום והתפשטות שהוא בחי' מטי ולא מטי, והוא ג"כ ענין הנענוע הנז' בס' עמק המלך, וע"כ גם הנשמה הוא בבחי' רו"ש שענין השוב הוא הביטול ע"ד וירא העם וינועו כו', ול' וינועו ג"כ כענין נענוע הנ"ל בחי' רו"ש).
גוהנה ענין ז' נרות המנורה הם ז' מדות שיש בכללות נש"י עובדי ה', והן הז' מדות שבפסוק לך ה' הגדולה והגבורה כו', פי' גדולה היא מדת חסד ואהבה והיינו שע"י התבוננות בגדולתו ית' בפסוק שמע ישראל כו' אחד בחי' יחו"ע יגיע לבחי' ואהבת מל' אבה שהוא בחי' רעותא דלבא אליו ית' שכל חפצו ורצונו שהוי' יהי' אלקיך בבחי' גילוי, והגבורה הוא מדת היראה כמארז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר, כי ע"י מדת האהבה לבד יוכל להיות יניקה גם לחיצוני' כענין אברהם שיצא ממנו ישמעאל ואמר לו ישמעאל יחי' לפניך, כי על כל פשעים תכסה מדת של אהבה ואינו רואה חוב על עצמו כלל ולא ידקדק על עצמו, כמו מי שאוהב לחבירו שמוחל לו על כל פשעיו ואינו רואה חוב עליו (ולכן אם אינו עובד רק מאהבה לא ידקדק על עצמו כ"כ בחושבו שלא ידקדקו עמו כו' גם אינו נותן לב להרגיש כ"כ שלא יחטא מה כי השמירה הוא דוקא מחמת היראה) אבל בשיתוף מדת היראה יראה לדקדק על כל מעשיו ודרכיו לשקול במאזני צדק על כל מה שחושב מחשבות אשר לא לה', שנעשה אז מרכבה להיכלות הטומאה, וכ"ש אם עושה מעשה או דיבורים (עיין תניא הקטן הראשון) שאז לא מרכבה בלבד הוא שנעשה להם אלא גם שמעורר וממשיך הקליפה ח"ו וכמארז"ל מלפפתו כו', ויתמרמר ע"ז ויהי' נשבר לבו ונדכה מאוד על העבר וקבלה על להבא שלא לשוב לכסלה ח"ו, וכל זה ממדת היראה והוא מדת הגבורה וזש"א לעולם ירגיז אדם יצ"ט כו', ולא די בהתעוררות האהבה לבד שהוא בחי' גדולה כו', והתפארת הוא מדת הרחמים שהוא מדתו של יעקב. והענין הוא כי בחי' התפארת היינו להתבונן בהוד תפארתו גדולת ה' במה שכולם משבחים ומפארים ובטלים במציאות וכמאמר כולם משבחים ומפארים ומקדישים וממליכים את שם הא-ל המלך כו' והיינו ע"י שמשיגים איזה השגה בהתפשטות אלקותו ית' המהווה אותו וזהו את שם הא-ל המלך כו', משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול, שהשגתו רק בבחי' שמו בלבד ובבחי' זו הוא שמפארים, וזהו על כל שבח מעשה ידיך כו', משא"כ מהו"ע ית' לית מח' תב"כ. וכאשר יתבונן בבחי' תפארת ה' שמשובח ומפואר עדי עד שמו הגדול, ממילא יתעורר בר"ר על ניצוץ נה"א שנתרחקה כ"כ וירדה בחושך העב והגס ואינו רואה אור גדול והדר כזה, והיינו בחי' הרחמים שמסתעפת מבחי' התפארת דוקא, וכמו שיש רחמים על בן שיושב במאסר וכך כל ישראל בני מלכים וקודם ירידת הנשמה בגוף היתה
דשמא
עומדת לפניו ב"ה וכמאמר נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת כו' שהיתה מבחי' טהירו עילאה וירדה מאיגרא רמה כו' בחומר גופני לחשוב ענינים גשמי' כמו דאגת פרנסה כו' וכמה רחוק זה מבחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא כו'. ובזה יובן מ"ש ברחמיך הרבים רחם עלינו, ברחמיך דייקא, כי אנו אין משיגים הרחמנות שעלינו כמו שהוא באמת, לפי שגם בחי' התפארת הדר גאון עוזו שאנו משיגים שכולם משבחים ומפארים כו' הוא רק את שם כו', שמבחי' זו לבד אנו משיגים הרחמנות שעלינו מה שנתרחקנו מהשגת בחי' זו, אבל בתפארת ה' מהו"ע ית' לית מח' תב"כ, אבל הוא ית' המדע והיודע יקר תפארת גדולתו כמו שהוא לאמתתו, יודע גודל הרחמנות שעלינו כו' יותר לאין קץ ושיעור עד בלי תכלית ממה שאנו משיגים.
עומדת לפניו ב"ה וכמאמר נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת כו' שהיתה מבחי' טהירו עילאה וירדה מאיגרא רמה כו' בחומר גופני לחשוב ענינים גשמי' כמו דאגת פרנסה כו' וכמה רחוק זה מבחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא כו'. ובזה יובן מ"ש ברחמיך הרבים רחם עלינו, ברחמיך דייקא, כי אנו אין משיגים הרחמנות שעלינו כמו שהוא באמת, לפי שגם בחי' התפארת הדר גאון עוזו שאנו משיגים שכולם משבחים ומפארים כו' הוא רק את שם כו', שמבחי' זו לבד אנו משיגים הרחמנות שעלינו מה שנתרחקנו מהשגת בחי' זו, אבל בתפארת ה' מהו"ע ית' לית מח' תב"כ, אבל הוא ית' המדע והיודע יקר תפארת גדולתו כמו שהוא לאמתתו, יודע גודל הרחמנות שעלינו כו' יותר לאין קץ ושיעור עד בלי תכלית ממה שאנו משיגים.
הב) והנה בחי' ג' מידות אלו הגדולה והגבורה והת"ת כלולים המה כאחד להיותם מתאחדים יחד והן אהוי"ר ורחמנות הכוללת שניהם אהוי"ר, והוא בחי' האבות אברהם יצחק ויעקב כנודע, וע"כ כל פסוקים שבסדר התפלה יש מהן שנאמרו בענין מדת הגדולה ויש מהן שנאמרו במדת הגבורה ויש מהן שנאמרו בבחי' התפארת שהוא בחי' רחמים כמו באשרי גדול ה' כו' ואח"כ להודיע גבורותיו כו' ובהודו לא תכלא רחמיך כו', וכן ביוצר ג' מדות אלו נזכרים תמיד כידוע למעיין ומשכיל בהם, אבל ג' מדות אחרונות נצח והוד ויסוד הן מערכה בפ"ע והם ענפין מג' מדות חג"ת כידוע, ופי' בחי' נצח היינו כמ"ש עם קשה עורף, וארז"ל שלשה עזין הן ישראל באומות, שהן בטבע עזים וחזקים במדת הניצוח שלא ליפרד מאחדותו ית' אף בלי שום התבוננות רק מצד עצם האהבה המוסתרת, ופי' ההוד כמ"ש מודים אנחנו לך כו', וכידוע החילוק בין ברכה להודאה, ברכה הוא בחי' גילוי והודאה הוא אף שאינו משיג כו', וגם להודות לה' על כל מה שמשיג בגודל פעולותיו והשתלשלות עולמות עליונים כו', ויסוד הוא בחי' התקשרות להיות נפשו קשורה בה' חיי החיים כו' (והוא בחי' נר הששי שהוא דולק תמיד כי הוא כללות כולם כמ"ש כי כל בשמים ובארץ כו' והוא עיקר ההשפעה וממילא הי' נמשך האור בכל המדות), ובחי' מל' הוא לקבל עליו עול מלכותו ועבודתו כעבודת העבד לאדוניו כו', הן הן ז' נרות המנורה שהוא ז' מדות שבכנ"י.
ווהנה ידוע דמקור ושורש המדות הוא מחב"ד, דהיינו חכ' הוא מקור השכל המשיג את ה' כו', ובינה הוא ההתבוננות בהשגה זו כו' ועי"ז נולדו מהשגה זו האהוי"ר ושאר המדות כנ"ל. והנה חכ' זהו בחי' שמן והמדות הם בחי' אור הז' נרות, ולכאורה תמוה כנ"ל דהרי האור נראה יותר מעולה מהשמן כנ"ל. ויובן ע"פ מ"ש במק"א (ביאור ע"פ זכור את יום השבת כו') בענין מארז"ל האבות הן הן המרכבה למה נק' האבות בשם מרכבה דבשלמא בחי' המרכבה דפני ארי' פני שור כו' שהם בבי"ע שפיר שייך לקרותו בשם מרכבה מטעם ששרשם מבחי' מלכים דתוהו שנפלו בשבה"כ בעולם הבריאה וע"כ יש בכחם להעלות בחי' אדם שעל הכסא כו' אבל האבות ששרשן מחג"ת דאצי' דאיהו וגרמוהי חד א"כ למה נק' בשם מרכבה. אך הענין דכמו שענין שהחיות נושאות את הכסא היינו שמעלים את בחי' אדם שעל הכסא לבחי' שלמעלה ממנו, ועי"ז ממשיכים בו אור חדש
זשמב
היינו בחי' שם מ"ה החדש, והכח הזה בהם הוא כמו עד"מ המאכל שמחי' את האדם הגם שהאדם הוא בחי' מדבר וגבוה במעלתו על הבע"ח וצומח אלא מפני ששורש המאכל גבוה יותר מן האדם, ולכך נאמר אחור וקדם צרתני אחור למע"ב כו', וכך עד"ז יש כח בחיות הקודש שבבי"ע להעלות את בחי' האדם שעל הכסא שהוא ז"א דאצי' לפי ששורש החיות שבמרכבה מבחי' ואלה המלכים שמלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך כו' אלא שנפלו בעולם הבריאה כו', ולכך יש בהם כח הזה להעלות בחי' אדם שעל הכסא לבחי' א"ס ממש, ועי"ז יומשך בו שם מ"ה החדש שהוא תוספת גילוי אור א"ס בכלים דז"א דאצי', ונעשה עי"ז התכללות המדות דז"א. וכן עד"ז האבות שהם חג"ת דז"א, ג"כ הן הן המרכבה לגבי בחי' או"א דאצי', והוא ענין מרכבתא עילאה הנז' בתיקונים. והענין כי ז"א בעתיקא אחיד ותליא, כי הגם שבאצי' או"א הן יותר גבוהים מז"א וכנראה מבשרי שהמדות לוקחים מהשכל מ"מ המדות בעצם שרשם למעלה יותר, וכנראה שהבהמה היא יותר חזקה בטבעה מן האדם שהוא בעל שכל, לפי שהמדות יש להם כח יותר מן השכל, ולכן יש כח במדות להיות עולות למעלה יותר, הגם שהתהוות המדות הוא מן השכל מ"מ כשמתהווה המדה יש לה כח חזק יותר, וכמ"ש באד"ר או"א במזלא אתכלילן ז"א בעתיקא אחיד ותליא, ולכך יש כח להמדות דאצי' להעלות בחי' או"א לבחי' שלמעלה יותר משרשן ולהמשיך בהן אור חדש משרש ומקור שלמעלה יותר מהחכ' כו' דהיינו מבחי' עתיקא וע"כ נק' מרכבה, וכמו שהמאכל מחי' את האדם כו', רק שמ"מ מתחלה המדות מקבלים מהשכל דוקא שהוא הממשיך גילוי והתהוות המדות, וגם להיות בירור המדות הוא ע"י השכל, ולכן דו"ר שכליים גבוהים יותר מדו"ר טבעיים, מפני שהשכל מברר המדה, אבל אחר שנתבררה המדה אז היא מעלה את בחי' השכל ונק' מרכבה כנ"ל.
היינו בחי' שם מ"ה החדש, והכח הזה בהם הוא כמו עד"מ המאכל שמחי' את האדם הגם שהאדם הוא בחי' מדבר וגבוה במעלתו על הבע"ח וצומח אלא מפני ששורש המאכל גבוה יותר מן האדם, ולכך נאמר אחור וקדם צרתני אחור למע"ב כו', וכך עד"ז יש כח בחיות הקודש שבבי"ע להעלות את בחי' האדם שעל הכסא שהוא ז"א דאצי' לפי ששורש החיות שבמרכבה מבחי' ואלה המלכים שמלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך כו' אלא שנפלו בעולם הבריאה כו', ולכך יש בהם כח הזה להעלות בחי' אדם שעל הכסא לבחי' א"ס ממש, ועי"ז יומשך בו שם מ"ה החדש שהוא תוספת גילוי אור א"ס בכלים דז"א דאצי', ונעשה עי"ז התכללות המדות דז"א. וכן עד"ז האבות שהם חג"ת דז"א, ג"כ הן הן המרכבה לגבי בחי' או"א דאצי', והוא ענין מרכבתא עילאה הנז' בתיקונים. והענין כי ז"א בעתיקא אחיד ותליא, כי הגם שבאצי' או"א הן יותר גבוהים מז"א וכנראה מבשרי שהמדות לוקחים מהשכל מ"מ המדות בעצם שרשם למעלה יותר, וכנראה שהבהמה היא יותר חזקה בטבעה מן האדם שהוא בעל שכל, לפי שהמדות יש להם כח יותר מן השכל, ולכן יש כח במדות להיות עולות למעלה יותר, הגם שהתהוות המדות הוא מן השכל מ"מ כשמתהווה המדה יש לה כח חזק יותר, וכמ"ש באד"ר או"א במזלא אתכלילן ז"א בעתיקא אחיד ותליא, ולכך יש כח להמדות דאצי' להעלות בחי' או"א לבחי' שלמעלה יותר משרשן ולהמשיך בהן אור חדש משרש ומקור שלמעלה יותר מהחכ' כו' דהיינו מבחי' עתיקא וע"כ נק' מרכבה, וכמו שהמאכל מחי' את האדם כו', רק שמ"מ מתחלה המדות מקבלים מהשכל דוקא שהוא הממשיך גילוי והתהוות המדות, וגם להיות בירור המדות הוא ע"י השכל, ולכן דו"ר שכליים גבוהים יותר מדו"ר טבעיים, מפני שהשכל מברר המדה, אבל אחר שנתבררה המדה אז היא מעלה את בחי' השכל ונק' מרכבה כנ"ל.
חג) ועפ"י הקדמה זו המבואר בענין האבות הן הן המרכבה יובן כאן בענין השמן והאור דמנורה, שהשמן הוא בחי' חכ' שבנה"א והאור הוא בחי' שלהבת י"ה שהוא בחי' המדות אהוי"ר כו' ז' נרות כנ"ל, שבודאי אין האור מאיר בלי שמן כמש"ל, והיינו משום שהתהוות וגילוי אור המדות הוא ע"י החכ', אבל אחר כך המדות מוסיפים אור בהחכ' מצד דז"א בעתיקא אחיד כנ"ל לכן הן הן בחי' האור והשמן מאיר ע"י האור, וז"ש ברע"מ בעין השכל דבליבא אתחזי כו' פי' בגילוי המדות שבלב ע"י השכל ונק' חכם לב עי"ז דוקא אתחזי כו'. והנה כ"ז השמן והאור הם בחי' חכ' ומדות שבנה"א והוא ע"ד מרכבתא עילאה שבאצי', אך הפתילה הוא בחי' נה"ב, וצ"ל הפתילה נכלל באור השמן, דהיינו להיות אתהפכא המדות שבנה"ב והוא ע"ד בחי' מרכבה דפני ארי' פני שור כו' ששרשן מעולם התהו, וע"כ ע"י בירור בחי' זו יהי' העלי' לפי ערך נעלה יותר מע"י המדות דנה"א, וכמשל המדות של הבהמה שהם חזקים יותר ממדות האדם, והיינו כי ז"א בעתיקא אחיד כו' שהוא הכל מעולם התיקון ושם שרש המדות דנה"א האבות הן הן המרכבה, משא"כ בירור נה"ב שנילקח מפני שור כו' שרשן מבחי' לפני מלוך כו' כנ"ל.
טוהנה ב' בחי' אלו זהו ענין ב' מס"נ שצ"ל בק"ש, הא' מס"נ באחד והוא מצד נה"א והוא בחי' יחו"ע מרכבתא עילאה, הב' בכל נפשך אפילו נוטל כו'
ישמג
והוא אחר בשכמל"ו שהוא מל' המסתיר להיות התהוות היש ונה"ב, ולכן המל' נק' פתילה בתיקוני זוהר, ומ"מ יהי' ואהבת בכל נפשך והוא התכללות הפתילה באור הנפש האלקי.
והוא אחר בשכמל"ו שהוא מל' המסתיר להיות התהוות היש ונה"ב, ולכן המל' נק' פתילה בתיקוני זוהר, ומ"מ יהי' ואהבת בכל נפשך והוא התכללות הפתילה באור הנפש האלקי.
יאד) והנה המעלה הנרות הוא אהרן כה"ג כי השמן נמשך מבחי' דיקנא דכהנא רבא כמ"ש כשמן הטוב היורד על הראש כו' זקן אהרן שיורד על פי מדותיו, דהנה עד"מ בגשמיות גידול שערות הזקן נמשך מגדלות המוחין, שלכן הנער אין לו זקן מפני שאין אור השכל מאיר ומתגלה במוחין שלו רק בצמצום, אבל כשמתרבה בו המוחין כמו אחר עשרים שנה שאז מתרבים המוחין ולכן ארז"ל ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שנה שאז מאיר בז"א מוחין דאבא כו' ע"כ אז דוקא נמשך צמיחות שערות הזקן. וזהו ענין כשמן הטוב ששרשו ממו"ס כו' מקור המוחין דגדלות ונמשך בבחי' דיקנא רבא ועי"ז מגדיל המדות דכנ"י וזהו שיורד ע"פ מדותיו כו' (וגם האור שהוא האהבה המוסתרת שרשה מבחי' אהרן, כי באורך נראה אור, נראה אותיות אהרן, וגם אהרן א' הר ן' שממשיך בחי' אה"ר שהוא אה"ר מבחי' אל"ף אותיות פלא וממשיך עד למטה ע"י ן' פשוטה כו' כמ"ש ע"פ ואתה תצוה כו').
יבוכ"ז הוא ענין העלאת הנרות שהי' בין הערבים, אבל יש עוד בחי' והוא ענין הטבת הנרות דכתיב בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות כו', והנה לעיל (בפנים) מבואר שהענין עד"מ כמו שבהדלקת הנר במקום שיש אויר וע"י האויר דולק הנר יפה משא"כ כשהנר במקום גס כמו במרתף יתכבה הנר כו', ובנמשל הוא רוח הגסה דנה"ב שעי"ז יוכל להיות כיבוי אור האהבה, ולזה צ"ל הטבת הנרות להמשיך בחי' אור מבחי' הרצון שהוא בחי' כתר ובנפש הוא בחי' רצון שלמעלה מהשכל כו' כמש"ל, ונ"ל כי הנה בחי' אויר איך צ"ל מקיף להאור מבואר אצלינו (בד"ה מזוזה מימין ונ"ח משמאל) כי בחי' אותיות התורה שרשן נמשך מלמעלה מן החכמה והוא בחינת אויר הנזכר בזהר ר"פ ויקרא שמשם שורש האותיות כו', וז"ש לנפש חי' לרוח ממללא, רוח דוקא שהוא בחי' אויר הוא מקור האותיות כו', וגם חיה הוא למעלה מבחי' נשמה שהוא בחי' שכל כו' ומבחי' חיה יחידה נמשכים האותיות וע"כ העוסק תמיד בתורה זהו סיוע לשיאיר נרו הוא הנשמה, וז"ש כי אתה תאיר נרי פי' אתה הוא אותיות התורה מאלף עד תיו עי"ז תאיר נרי שהאויר מסייע להאור כנ"ל, וזהו תתן אמת ליעקב כו' (עיין ד"ה רני ושמחי כו' לא זז מחבבה עד שקראה בתי כו' שמקבל בחי' האור ע"י אותיות התורה וקיום המצות), משא"כ זלעו"ז כשמלביש מו"ד שלו באותיות דברים בטלים שהן תבירו דרוחא כו' זהו בחי' אויר הגס שמכבה אור הנר כו', וענין הטבה בבוקר בבוקר חלקהו לשני בקרים היינו הטבת חמשה ואח"כ הטבת שתי נרות, והעיקר הי' בנר השישי שאותו הי' מדליק גם בבוקר, וגם מה שבחי' המשכות הרצון כו' נק' הטבה יובן בהקדים מה שארז"ל ע"פ הזוהר פ' בלק דר"ד בפסוק בוקר תשמע קולי בוקר אערך לך ואצפה דפי' הזוהר שם אערך לך מל' ערכתי נר למשיחי ונז' בפסוק ג"כ ב"פ בוקר, והקשה בזוהר תרי בוקר אמאי אלא חד בוקר דאברהם דכתיב וישכם אברהם בבוקר וחד בוקר דיוסף דכתיב הבוקר אור ומתרגמינן צפרא נהיר. ולגבי בוקר דיוסף קאמר אערך לך דההוא סדורא
יגשדמ
דבוצינא דיליה הוא, ואצפה מהו ואצפה כו' נהורא קדמאה כו' ואתלבשו נהורין ואקרון כנפיים עילאין עד דמטו להאי בוקר דיוסף כו' זיויה סליק כו', אתא דוד ואתקין האי בוצינא חופאה להאי בוקר דיוסף כו' וע"ד ואצפה כד"א ויצפהו זהב טהור עכ"ל המאמר בקצרה. ופי' בוקר דאברהם הוא בחי' חסד ובוקר דיוסף הוא בחי' יסוד ולכן הביא ראי' ע"ז מדמתרגמינן צפרא נהיר והוא בחי' יסוד שנק' נהר להיותו בחי' המשכה והשפעה מכללות האצי' להיות מקור לבי"ע, ולכן אמר דוד שיתקן לי' חופאה הוא בחי' לבוש מל' שעי"ז יוכלו עולמות בי"ע לקבל השפעה כו' כי אם הי' נמשך מיסוד ז"א בבי"ע שלא ע"י המל' לא היו יכולים לקבל כלל וכנודע מענין נשמות הנפילים כו' רק המל' הוא הלבוש המסתיר קצת עד שיוכלו לקבל כו'. ולזה כדי להבין מפני מה צ"ל חופאה ולבוש הקדים תחילה מעלת האור המתגלה בבחי' יסוד ששרשו נמשך מבחי' נהורא קדמאה דברא קוב"ה הוה [נהיר] עד דלא [הוי] יכלין עלמין למסבלי', פי' קדמאה הוא מה שלמעלה מבחי' אצי' והוא בחי' חסד דעתיק שלמעלה מהחכ', כי נהורא סתם הוא מדות דאצי' שהוא האהבה הנמשך מהשכל והדעת ונק' טורי נהורא והמדות שלמעלה מהשכל נק' טורי חשוכא, והנה מה שנק' חושך היינו לגבי אצי' שאינו מושג באצי' לגודל אורן, אבל בעצמותו נק' נהורא קדמאה כו', וכאשר נמשך משם איזה הארה באצי' זהו מ"ש אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, פי' נשבע הוא בחי' התקשרות (או לש' שבעה מדות) לאבותינו חג"ת דאצי' מימי קדם הם המדות שלפני האצי' הנק' נהורא קדמאה דוקא (ובמק"מ פי' שהוא אדם קדמון), ואיך יהי' המשכה זו כי נהורא קדמאה לא יכלין למיסבלי' כנ"ל (ולכן נק' טורי חשוכא כו' ישת חושך סתרו) אלא שהוא על ידי דעביד נהורא לנהורא כו' ואתלבשו נהורין כו', פי' הוא בחי' עולם התיקון להיות הפרצופין זה בזה כמו השכל מתלבש בהבנה והשגה וההשגה מתלבשת באותיות המח' שהמח' מגביל את השכל כו' ומלבישתו, וכמ"כ השכל עצמו הוא בחי' כלי לגבי למעלה מהשכל כו' עד שנמצא נהורא קדמאה מתלבשת בכמה לבושין שעי"ז יוכל להיות נמשך באבי"ע וזהו מארז"ל גנזו כו'. והנה פי' שם הזוהר שהלבושים אקרון כנפים עילאין פי' כי כנף הוא לשון לבוש כמ"ש על כנפי בגדיהם כו' כנף אביו וכו', וגם לשון גדפין היינו גדפי העוף שפורח על ידן נק' כנפיים, ושניהם עולים בקנה א', שהגדפין הם בחי' הלבושין כמו למשל העוף שפורח ע"י נענוע הכנפיים הנה העיקר של הפריחה תלוי ברצונה דוקא ולא בכנפיים, כנראה בחוש שאם רצונה ליפרח למזרח פורחת למזרח ואם רוצה למערב כו' ופעם פורחת למטה ופעם למעלה ותנועת הכנפים הוא הכל בשוה בלי שינוי הן למזרח כו' הן למעלה כו' וא"כ נראה שזה שהיא פורחת למזרח זהו משינוי רצונה שרצונה היא לפרוח לשם ונגבהו ע"י רצונה לפרוח למזרח כו' וכן למערב ועיקר ההגבהה הוא ע"י רצונה דוקא, כ"א כאשר אין רצונה ליפרוח אף שתתעורר בהכנפיים לא תזוז ממקומה כלל כי ההגבהה והפריחה תלוי ברצונה דוקא שהרצון הוא המגביה (וכענין שאמרו החי נושא את עצמו) שהוא הפנימי' אך הוא מתלבש בהכנפיים שהכנפיים הם כלים של הרצון שמתפשט בהם כשרוצה ליפרוח אזי נגבהים הכנפיים להתנענע ע"י שהרצון נתפשט בהם (אבל העיקר הוא הפנימי' הוא הרצון כנ"ל והכנפיים הם כלים גשמיי' נגדו וכו', ורצון זה הוא בחי' מקיף לכל אברי הגוף שישנו בראש ורגל בשוה שמיד שרוצה לנענע רגלו מנענע הרגל כו'), כן למעלה ד"מ הכנפיים
דבוצינא דיליה הוא, ואצפה מהו ואצפה כו' נהורא קדמאה כו' ואתלבשו נהורין ואקרון כנפיים עילאין עד דמטו להאי בוקר דיוסף כו' זיויה סליק כו', אתא דוד ואתקין האי בוצינא חופאה להאי בוקר דיוסף כו' וע"ד ואצפה כד"א ויצפהו זהב טהור עכ"ל המאמר בקצרה. ופי' בוקר דאברהם הוא בחי' חסד ובוקר דיוסף הוא בחי' יסוד ולכן הביא ראי' ע"ז מדמתרגמינן צפרא נהיר והוא בחי' יסוד שנק' נהר להיותו בחי' המשכה והשפעה מכללות האצי' להיות מקור לבי"ע, ולכן אמר דוד שיתקן לי' חופאה הוא בחי' לבוש מל' שעי"ז יוכלו עולמות בי"ע לקבל השפעה כו' כי אם הי' נמשך מיסוד ז"א בבי"ע שלא ע"י המל' לא היו יכולים לקבל כלל וכנודע מענין נשמות הנפילים כו' רק המל' הוא הלבוש המסתיר קצת עד שיוכלו לקבל כו'. ולזה כדי להבין מפני מה צ"ל חופאה ולבוש הקדים תחילה מעלת האור המתגלה בבחי' יסוד ששרשו נמשך מבחי' נהורא קדמאה דברא קוב"ה הוה [נהיר] עד דלא [הוי] יכלין עלמין למסבלי', פי' קדמאה הוא מה שלמעלה מבחי' אצי' והוא בחי' חסד דעתיק שלמעלה מהחכ', כי נהורא סתם הוא מדות דאצי' שהוא האהבה הנמשך מהשכל והדעת ונק' טורי נהורא והמדות שלמעלה מהשכל נק' טורי חשוכא, והנה מה שנק' חושך היינו לגבי אצי' שאינו מושג באצי' לגודל אורן, אבל בעצמותו נק' נהורא קדמאה כו', וכאשר נמשך משם איזה הארה באצי' זהו מ"ש אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, פי' נשבע הוא בחי' התקשרות (או לש' שבעה מדות) לאבותינו חג"ת דאצי' מימי קדם הם המדות שלפני האצי' הנק' נהורא קדמאה דוקא (ובמק"מ פי' שהוא אדם קדמון), ואיך יהי' המשכה זו כי נהורא קדמאה לא יכלין למיסבלי' כנ"ל (ולכן נק' טורי חשוכא כו' ישת חושך סתרו) אלא שהוא על ידי דעביד נהורא לנהורא כו' ואתלבשו נהורין כו', פי' הוא בחי' עולם התיקון להיות הפרצופין זה בזה כמו השכל מתלבש בהבנה והשגה וההשגה מתלבשת באותיות המח' שהמח' מגביל את השכל כו' ומלבישתו, וכמ"כ השכל עצמו הוא בחי' כלי לגבי למעלה מהשכל כו' עד שנמצא נהורא קדמאה מתלבשת בכמה לבושין שעי"ז יוכל להיות נמשך באבי"ע וזהו מארז"ל גנזו כו'. והנה פי' שם הזוהר שהלבושים אקרון כנפים עילאין פי' כי כנף הוא לשון לבוש כמ"ש על כנפי בגדיהם כו' כנף אביו וכו', וגם לשון גדפין היינו גדפי העוף שפורח על ידן נק' כנפיים, ושניהם עולים בקנה א', שהגדפין הם בחי' הלבושין כמו למשל העוף שפורח ע"י נענוע הכנפיים הנה העיקר של הפריחה תלוי ברצונה דוקא ולא בכנפיים, כנראה בחוש שאם רצונה ליפרח למזרח פורחת למזרח ואם רוצה למערב כו' ופעם פורחת למטה ופעם למעלה ותנועת הכנפים הוא הכל בשוה בלי שינוי הן למזרח כו' הן למעלה כו' וא"כ נראה שזה שהיא פורחת למזרח זהו משינוי רצונה שרצונה היא לפרוח לשם ונגבהו ע"י רצונה לפרוח למזרח כו' וכן למערב ועיקר ההגבהה הוא ע"י רצונה דוקא, כ"א כאשר אין רצונה ליפרוח אף שתתעורר בהכנפיים לא תזוז ממקומה כלל כי ההגבהה והפריחה תלוי ברצונה דוקא שהרצון הוא המגביה (וכענין שאמרו החי נושא את עצמו) שהוא הפנימי' אך הוא מתלבש בהכנפיים שהכנפיים הם כלים של הרצון שמתפשט בהם כשרוצה ליפרוח אזי נגבהים הכנפיים להתנענע ע"י שהרצון נתפשט בהם (אבל העיקר הוא הפנימי' הוא הרצון כנ"ל והכנפיים הם כלים גשמיי' נגדו וכו', ורצון זה הוא בחי' מקיף לכל אברי הגוף שישנו בראש ורגל בשוה שמיד שרוצה לנענע רגלו מנענע הרגל כו'), כן למעלה ד"מ הכנפיים
ידשמה
עילאין הוא הב' גדפין אהוי"ר כידוע ועל ידם פורחת הנשמה כנזכר בלק"א, והוא ג"כ כמשל הנ"ל שעיקר הפנימי' הוא הרצון הנק' בחי' נקודת הלב שהוא העיקר, (ולכן שרש אהבה הוא אבה מל' רצון) ואהוי"ר הן נק' בחי' כלים להרצון, ורק הארה ממנו מתפשט ומתלבש בהם שהם הכלים המלבישים אותו, ועיקר תלוי בהרצון שאם הרצון לעלות למעלה מאיר בהגדפין לפרוח למעלה, אבל הכנפיים בעצמן לא היו יכולים כלל להגביה בלעדי הארת הרצון בהם (כי המדות הגלוים אהוי"ר הם כלים גשמיים נגד בחי' נקודת הלב בחי' הרצון שנמשכה הארה מהרצון להתלבש במדות להחיותם וע' באגה"ק ד"ה וצדקה כנחל איתן ובד"ה אין ישראל נגאלין אלא בצדקה דשם נת' מענין גילוי פנימי' נקודת הלב כו').
עילאין הוא הב' גדפין אהוי"ר כידוע ועל ידם פורחת הנשמה כנזכר בלק"א, והוא ג"כ כמשל הנ"ל שעיקר הפנימי' הוא הרצון הנק' בחי' נקודת הלב שהוא העיקר, (ולכן שרש אהבה הוא אבה מל' רצון) ואהוי"ר הן נק' בחי' כלים להרצון, ורק הארה ממנו מתפשט ומתלבש בהם שהם הכלים המלבישים אותו, ועיקר תלוי בהרצון שאם הרצון לעלות למעלה מאיר בהגדפין לפרוח למעלה, אבל הכנפיים בעצמן לא היו יכולים כלל להגביה בלעדי הארת הרצון בהם (כי המדות הגלוים אהוי"ר הם כלים גשמיים נגד בחי' נקודת הלב בחי' הרצון שנמשכה הארה מהרצון להתלבש במדות להחיותם וע' באגה"ק ד"ה וצדקה כנחל איתן ובד"ה אין ישראל נגאלין אלא בצדקה דשם נת' מענין גילוי פנימי' נקודת הלב כו').
טווזהו כוונת הזוהר שמפרש שהכל הוא בחי' התלבשות אורות בכלים וזהו הנק' כנפיים עילאין שמלובש בהם הרצון. עד דמטו להאי בוקר דיוסף הוא בחי' יסוד ז"א ששם מתגלים הה"ח דע"י הנק' נהורא קדמאה שמתגלה שם בחי' הה"ח יותר מבשאר הספירות כנודע המשל שבחי' גילוי התענוג והרצון הוא ביסוד יותר מבשאר הספירות לפי שמדת יסוד הוא ההשפעה כו' וכמשל אדם שהוא בדרך רחוקה והוא רוצה וחפץ לבוא לביתו הנה תחלה כשהוא עדיין רחוק אין התענוג גדול כל כך כי הוא עסוק עדיין ברצונו לבא לביתו ועדיין אין נשלם שהוא עדיין מרחוק כו' וכשהוא מתקרב סמוך לביתו אז נתגלה הבחי' עונג מאוד מפני שנגמר ונשלם רצונו וחפצתו כו' (וכנז' בשמשון שהיתה נשמטת כו' בעת גמר כו' דוקא שאז הוא עיקר התענוג כו' כמבואר במ"א בארוכה ע"ש), כן למעלה תחלת רצונו הוא שיהי' עולמות אבי"ע כידוע וזהו עיקר רצונו כו' אך לא הי' באפשרי כ"א ע"י המשכות אורות בכלים והסתרות שיוכלו לקבל. והנה כאשר נשלמו כולם וירד השפעה בבחי' יסוד שאז נגמר רצונו ומחשבתו הקדומה אז נגלה בו בחי' תענוג מעתיק כמשל הנ"ל שבגמר ושלימות התענוג כו' וכמשל אדם שעושה כלי כשנגמרה ונשלמה אז הוא מקבל תענוג ממנה דוקא לאחר שנגמרה ונק' זה בחי' ששון כידוע (וזהו כוונתו מגו דכל נהורין בו תליין כו' שכולם נתגלין בו כנ"ל והוא הגומר שהוא האחרון נתגלה בו מע"י כנ"ל, כי סוף מעשה דוקא הוא במח"ת, ולכן זיווי' סליק כו' שכולם היו בהתלבשות בכלים והסתרות ובו ניגלו כל האורות בבחי' גילוי וכנ"ל) לכן זיווי' סליק כו' ולא יכלין למיסבל ולקבל האור בלי הסתרות וכלי כו' אתא דוד ואתקין בוצינא חופאה להאי בוקר כו' לאתחפאה בי' ולקיימא עלמין דלתתא בסדורא דבוצינא דא וע"ד כתיב בוקר אערך לך ואצפה כד"א ויצפהו זהב כו' ובגין דההוא בוצינא דדוד [איהי] בי' [ובה] תליא אמר דאיהו (להאי) [ליהוי] חופאה להאי בוקר עכ"ל, פי' שדוד הי' עבודתו לתקן ולהגביה מדת מל' כידוע שהי' מרכבה למל' דאצי' ולכן תיקן דוד בוצינא להאי חופאה כו', פי' בכדי להסתיר על בחי' יסוד ז"א שהוא נק' בוקר שלא יוכלו לסובלו מרוב האור כנ"ל, תיקן דוד מדת מל' שהוא נק' חופאה שהוא מכסה ומצפה על בחי' יסוד ז"א ומסתרת הארת כו' (שמדת מל' הוא שיהי' דוקא יש ודבר בפ"ע למלוך עליהם ונסתרת הארת יסוד ז"א כו'), והטעם שבמדת מל' יש כח להסתיר האור יסוד ז"א הוא מפני שהתהוות של מדת מל' הוא מן ההעלאת מ"ן של כנ"י כנ"ל (שעי"ז היא ניגבה) כידוע, והנה ההעלאת מ"ן של כנ"י הוא מברורים שמבררים ממאכלים כו' משבירת הכלים ומעלים ליחודו ית' ושרש המאכלים הוא
טזשמו
בחיצוניות בינה כידוע שמאכלים הם (למעלה אף מיסוד ז"א) אך נפלו למטה מטה ונתגשמו כו' ולכן כשכנ"י מעלים מ"ן מן בירור מ"ן שנפלו בשבה"כ כו' הם מתקנים מדת מל' עי"ז ומגביהים אותה שתוכל להסתיר אור יסוד ז"א מאחר ששרש המאכלים הוא למעלה מיסוד ז"א, לכן יש בה כח להסתיר ואינה בטילה נגדו (כנז' במ"א שהאור בטל לפני הכלי ששרשה נעלה כו') כן כאן בחי' יסוד ז"א בטל נגד הבירור של המאכלים (ששרשה נעלה בחיצוניות בינה וד"ל), ואעפ"כ הוא מוסתר בו אף ששרשן נעלה בחיצוני' בינה כו' אעפ"כ הם ירדו ונתגשמו במאוד לכן הוא בחי' כלי מסתיר האור של יסוד ז"א (שהוא מגושם מאוד כו' כי העבודה שבא ע"י בירור המאכלים הוא מגושם במאוד שבא מן דברים גשמיים כו') כן למעלה מדת מל' שניתקן ע"י העלאת מ"ן של הבירורים מסתרת אור יסוד ז"א כי הוא כלי מסתיר נגד האור כו' (ונק' הלבוש לבוש החשמל כו') אך אעפ"כ הכוח שיש בה שיכולה להסתיר הוא מפני ששרשן הוא מאוד נעלה אף מיסוד ז"א כנ"ל וד"ל.
בחיצוניות בינה כידוע שמאכלים הם (למעלה אף מיסוד ז"א) אך נפלו למטה מטה ונתגשמו כו' ולכן כשכנ"י מעלים מ"ן מן בירור מ"ן שנפלו בשבה"כ כו' הם מתקנים מדת מל' עי"ז ומגביהים אותה שתוכל להסתיר אור יסוד ז"א מאחר ששרש המאכלים הוא למעלה מיסוד ז"א, לכן יש בה כח להסתיר ואינה בטילה נגדו (כנז' במ"א שהאור בטל לפני הכלי ששרשה נעלה כו') כן כאן בחי' יסוד ז"א בטל נגד הבירור של המאכלים (ששרשה נעלה בחיצוניות בינה וד"ל), ואעפ"כ הוא מוסתר בו אף ששרשן נעלה בחיצוני' בינה כו' אעפ"כ הם ירדו ונתגשמו במאוד לכן הוא בחי' כלי מסתיר האור של יסוד ז"א (שהוא מגושם מאוד כו' כי העבודה שבא ע"י בירור המאכלים הוא מגושם במאוד שבא מן דברים גשמיים כו') כן למעלה מדת מל' שניתקן ע"י העלאת מ"ן של הבירורים מסתרת אור יסוד ז"א כי הוא כלי מסתיר נגד האור כו' (ונק' הלבוש לבוש החשמל כו') אך אעפ"כ הכוח שיש בה שיכולה להסתיר הוא מפני ששרשן הוא מאוד נעלה אף מיסוד ז"א כנ"ל וד"ל.
יזוזהו כוונת הפסוק אערך לך כו', פי' דוד תיקן מדת מל' כו' ואמר לבוקר דיוסף שהוא יסוד ז"א תחלה אערוך לך פי' אני אתקן לך תחלה מדת מל' והוא ע"י העלאת מ"ן של כנ"י שעי"ז נגבהת וניתקן מדת מל', ואח"כ ואצפה פי' אח"כ נתקן מדת מל' אצפה עמה את בחי' יסוד ז"א ע"י מדת מל' שהוא בחי' לבוש מסתיר אותו, והוא ענין לבוש החשמל הנז' בע"ח בשער החשמל כנ"ל שהוא נעשה מבירור מאכלים ששרשן הוא חיצוניות בינה אך מאחר שנתגשם הוא מסתיר כנ"ל וד"ל.
יחומעתה יובן ענין הטבת הנרות בבוקר בבוקר שהם בחי' בוקר דאברהם חסד עליון לכן הי' אז ענין הטבת ה' נרות מחסד עד הוד שהם עצמיות המדות כנודע. ואחר כך בוקר דיוסף בחי' יסוד הי' אז הטבת ב' נרות יסוד ומל', ועיקר ההטבה בנר השישי כו' שהי' צ"ל דולק כל היום כולו, ומבואר למעלה שההטבה הוא להמשיך מבחי' הרצון שלמעלה מהשכל להתלבש בהמדות והוא בחי' בכל מאודך שלמעלה מהכלי וכו', והוא ממש ענין המשכות נהורא קדמאה הנזכר בזוה"ק שהוא המדות שלמעלה מהשכל כנ"ל. ובזה יובן שבחי' זו נק' הטבה כי נהורא קדמאה הוא בחי' רב טוב שע"ז נא' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פי' שגנזו וכו' וכמ"ש בזוהר בראשית בהקדמה דף ז' ע"א ובזוהר בלק שם, ולפי שגילוי בחי' זו הוא ביסוד ז"א יותר מבחג"ת וכו' ע"כ היו מדליקים נר השישי בשעת ההטבה, ולכן נק' אמרו צדיק כי טוב, שבחי' יסוד נק' ג"כ טוב, משא"כ חו"ג נק' כנפיים שהרצון מוסתר ומלובש בהם ולא בבחי' גילוי כמו ביסוד ומ"מ להיותו מלובש בהם ע"כ נק' הטבת חמש נרות כו'.
יטומכל הנ"ל יובן איך בחי' הטבה למעלה מהעלאת הנרות ולכן העלאת הנרות הי' בין הערביים שאז הוא בחי' חושך וצריך להאיר החושך ע"י גילוי המדות עצמן כו' (רק ששרשן מע"י כו') אבל בבוקר, הבוקר אור, יוכלו להמשיך הארה מבחי' נהורא קדמאה ועיקר הגילוי ביסוד בחי' נר הששי שצ"ל דולק ביום ג"כ מה"ט משא"כ שאר הנרות א"צ להיות דולקים ביום שהיום בלא"ה הוא בחי'
כשמז
גילוי חסד אל כל היום ול"ד ללילה שהוא חושך כ"א להמשיך מבחי' גילוי נהורא קדמאה והיינו הנר השישי בחי' יסוד שנק' זיו ולכן חדש אייר שהוא יסוד נק' זיו כו'. ומ"מ צ"ל שתי נרות מזרחיות דולקים היינו נר השביעי ג"כ שהוא בחי' מל' שע"ז אמר דוד ערכתי נר למשיחי, פי' נר השביעי הוא בחי' חופאה ולבוש מל' לנר השישי שנק' לפני ה' בכדי שע"י המל' יוכלו לקבל ההארה בבי"ע וכו', וזהו בוקר אערך לך ואצפה, פי' ציפוי ולבוש לבוקר דיוסף כו', ובחי' זו בנפש הוא ענין לעשות בחי' כלים לאור האה"ר דמאודך ע"י עול מל' שמים להמשיך אלקות בבחי' שוב ע"י תומ"צ וכמארז"ל שאור שנברא ביום הראשון גנזו בתורה כו' וגם מ"ש ויצפהו זהב טהור הוא בחי' יראה שהיא עומ"ש כו'. עוי"ל זהב טהור היא בחי' מזבח הזהב מזבח הקטורת, כי אחר הטבת ב' נרות מקריב הקטורת, וזהו ויצפהו זהב כו', וקטורת הוא בחי' מצות מעשיות כמ"ש במ"א.
גילוי חסד אל כל היום ול"ד ללילה שהוא חושך כ"א להמשיך מבחי' גילוי נהורא קדמאה והיינו הנר השישי בחי' יסוד שנק' זיו ולכן חדש אייר שהוא יסוד נק' זיו כו'. ומ"מ צ"ל שתי נרות מזרחיות דולקים היינו נר השביעי ג"כ שהוא בחי' מל' שע"ז אמר דוד ערכתי נר למשיחי, פי' נר השביעי הוא בחי' חופאה ולבוש מל' לנר השישי שנק' לפני ה' בכדי שע"י המל' יוכלו לקבל ההארה בבי"ע וכו', וזהו בוקר אערך לך ואצפה, פי' ציפוי ולבוש לבוקר דיוסף כו', ובחי' זו בנפש הוא ענין לעשות בחי' כלים לאור האה"ר דמאודך ע"י עול מל' שמים להמשיך אלקות בבחי' שוב ע"י תומ"צ וכמארז"ל שאור שנברא ביום הראשון גנזו בתורה כו' וגם מ"ש ויצפהו זהב טהור הוא בחי' יראה שהיא עומ"ש כו'. עוי"ל זהב טהור היא בחי' מזבח הזהב מזבח הקטורת, כי אחר הטבת ב' נרות מקריב הקטורת, וזהו ויצפהו זהב כו', וקטורת הוא בחי' מצות מעשיות כמ"ש במ"א.
כאוהנה ב' נרות אלו דיוסף ודוד הן בחי' חתן וכלה, כי ע"י יסוד ז"א שהוא בחי' המשכות טיפת מ"ד בחי' חתן ובחי' ערכתי נר כו' זהו בחי' כלה והוא בחי' נר מצוה, וזהו שיש כח ויכולת לבחי' זו להיות חופאה ולבוש לבחי' יסוד כי בשרשה גבוה יותר, כי נקבה תסובב גבר, וכנודע מענין יהודה ויוסף שלע"ל יהי' יהודה למעלה יותר, וכמ"ש עד דוד הגדיל, ודוד עבדי נשיא להם לעולם כמ"ש במ"א.
כבואחר כל הנ"ל יובן הפסוק בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש כו', דהל"ל מחר, וגם מהו כפל הלשון את אשר לו ואת הקדוש, אך הענין דהנה מבואר במ"א (ע"פ ואתחנן בעת ההיא) פי' ואהבת את כו', את כמו עת לאהוב בעי"ן, לפי שהוא בחי' הגילוי להיות סדר זמנים, שהזמן הוא בחי' נברא, שהזמן לא שייך אלא במדות מלכותו ית' מ לך מ‘לך ימלוך, משא"כ למעלה, אלא שבחי' גילוי זה במקורו קודם שבא לידי גילוי בזמן נק' את באל"ף כמו את בשרו את הטפל לבשרו, כך בחי' גילוי במקורו הוא הטפל לההעלם, כי הוא גילוי כח ההעלם, וזהו פי' ואתחנן כו' בעת ההיא, פי' שיהי' בחי' עלמא דאתכסיא, שהוא נק' בשם ההיא, להיות בגילוי בבחי' עת לאהוב והוא בחי' יחוד והמשכה מבחי' סוכ"ע בבחי' ממכ"ע, וזהו פי' ויודע ה' את אשר לו, כי יודע לשון התחברות, כמו וידע אדם את חוה, והוא חיבור והמשכה משם הוי' הסוכ"ע לבחי' את אשר לו, היינו לבחי' את שהיא בחי' מל' שהוא מקור ושרש גילוי סדר זמנים כו', וכמ"ש בתניא ח"ב פי' וענין שילוב שם הוי' באד' כו' מלמעלה מהזמן בזמן כו' ע"ש, ויחוד והמשכה זו זהו בחי' הטבת שתי נרות, כמ"ש לעיל באריכות בפי' בוקר אערך לך כו', וזהו בוקר ויודע כו', ועי"ז ואת הקדוש כו' הוא בחי' שושבינא דמטרוניתא כהנא רבה הגורם יחוד והמשכה זו מבחי' קודש העליון וההמשכה נק' קדוש בוי"ו, וזהו ענין אוה למושב לו, פי' האל"ף פלא עליון הוא ההמשכה מבחי' כתר עליון שזהו ענין הטבת הנרות כנ"ל, ועיקר ההטבה בנר הששי הוא בחי' וא"ו ומשם נמשך בבחי' מל' הוא בחי' ה' תתאה כו', וזהו או"ה כו', ולכן אוה הוא בחי' רצון ותשוקה ע"ד נפשי אויתיך, והוא למעלה מבחי' אהבה, כי הוא המשכות הרצון שלמעלה מבחי' המדות הגלויים כנ"ל, שזהו ענין הטבת הנרות להמשיך אור הרצון כו' (וגם אוה למעלה מבחי' אבה שהוא פי' רצון, כי יש רצון ויש בחי'
כגשמח
חפץ ותשוקה שהוא פני' הרצון, וזהו פי' אויתיך כו' שהוא חמדה ותשוקה מלב ונפש חפיצה כו', והוא בחי' אהבה בתענוגים כו', ולכן זהו למעלה מעלה מבחי' ועבד הלוי הוא ממטה למעלה בבחי' רשפי אש וכמ"ש במ"א ע"פ מאמר רז"ל שנתקנא אהרן בקרבנות הנשיאים, וא"ל הקב"ה שלך גדול משלהם, שהוא מעלה ומטיב הנרות כו', והוא ע"ד מש"א בביאורי הזוהר פ' לך לך בענין אחותי בת אבי, בזמנא דנטלא מבי אבא כו', והיינו ענין המנורה בשמן ואור, שאע"פ שיש בחי' רשפי אש הוא עם שמן בחי' חכ' וביטול כו' משא"כ בחי' הלוים הוא בחי' שנטלא מבי אבא רשפי אש כו', וזהו בחי' אוה למושב שזהו גבוה מבחי' ועבד הלוי הוא, כי הוא היינו בחי' בינה, שמזה נמשך הגבורה ורשפי אש דלוים ממטה למעלה, אבל בחי' חכ' הוא בחי' ביטול הרצון והמדו' דחכמה הם גם כן מעורבים בבחי' ביטול להמשיך האור והגילוי למטה, וזהו בחי' אוה למושב לו, שבחי' אוה ואהבה בתענוגים הוא להיות מושב והמשכה למטה מבחי' סוכ"ע בממכ"ע, וזהו אחותי בת אבי וכו', ואז ותהי לי לאשה, ובאשה קראו מושב, שהוא בחי' המשכה מלמעלה מעלמא דדכורא, בחי' המשפיע לבחי' המקבל המכונה בשם נוק' כנודע שנק' כן ע"ש היותו בחי' מקבל כו', ולכן הכהן נק' שושבינא דמטרוניתא שהוא דוקא הגורם יחוד והמשכה זו מלמעלה למטה להיות דירה בתחתונים).
חפץ ותשוקה שהוא פני' הרצון, וזהו פי' אויתיך כו' שהוא חמדה ותשוקה מלב ונפש חפיצה כו', והוא בחי' אהבה בתענוגים כו', ולכן זהו למעלה מעלה מבחי' ועבד הלוי הוא ממטה למעלה בבחי' רשפי אש וכמ"ש במ"א ע"פ מאמר רז"ל שנתקנא אהרן בקרבנות הנשיאים, וא"ל הקב"ה שלך גדול משלהם, שהוא מעלה ומטיב הנרות כו', והוא ע"ד מש"א בביאורי הזוהר פ' לך לך בענין אחותי בת אבי, בזמנא דנטלא מבי אבא כו', והיינו ענין המנורה בשמן ואור, שאע"פ שיש בחי' רשפי אש הוא עם שמן בחי' חכ' וביטול כו' משא"כ בחי' הלוים הוא בחי' שנטלא מבי אבא רשפי אש כו', וזהו בחי' אוה למושב שזהו גבוה מבחי' ועבד הלוי הוא, כי הוא היינו בחי' בינה, שמזה נמשך הגבורה ורשפי אש דלוים ממטה למעלה, אבל בחי' חכ' הוא בחי' ביטול הרצון והמדו' דחכמה הם גם כן מעורבים בבחי' ביטול להמשיך האור והגילוי למטה, וזהו בחי' אוה למושב לו, שבחי' אוה ואהבה בתענוגים הוא להיות מושב והמשכה למטה מבחי' סוכ"ע בממכ"ע, וזהו אחותי בת אבי וכו', ואז ותהי לי לאשה, ובאשה קראו מושב, שהוא בחי' המשכה מלמעלה מעלמא דדכורא, בחי' המשפיע לבחי' המקבל המכונה בשם נוק' כנודע שנק' כן ע"ש היותו בחי' מקבל כו', ולכן הכהן נק' שושבינא דמטרוניתא שהוא דוקא הגורם יחוד והמשכה זו מלמעלה למטה להיות דירה בתחתונים).