Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Or HaTorah·
אועשו להם ציצית
שלח תר"ט
שלח תר"ט
בהגהות על הסידור
גועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו כו' והי' לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם כו' למען תזכרו את כל מצותי כו'. ויש לדקדק למה אמר בזכירה ראשונה את מצות ה' ובזכירה שניה אמר מצותי כו' וגם יש להבין כל ענין עיקר מצות ציצית איך ע"י ראייה שיראו אותם יזכרו על כל המצות וכמ"ש מהרמ"א וז"ל וידוע מאמר המפרשים בענין המזכרת כי ציצית עולה ת"ר ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי"ג ועכ"ז אינו מובן שבראיית הציצית יעלה על זכרון האיש מספר הציצית והחוטין והקשרים, ועוד כי מלשון הכתוב יראה שע"י ראיי' הענף שבכנף והחוטין יהי' הזכרון עכ"ל (י"ל וראיתם אותו קאי על כסה"כ משום דתכלת דומה לכסה"כ כמ"ש במדרש ס"פ שלח לכן ע"י יזכור, עוי"ל ל"ב חוטין ל"ב נ"ח וחכמה מוח הזיכרון), הנה כתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וי"ל איך שייך באלקים חיים ענין צלם ודמות ח"ו הלא אין לו דמות הגוף ואינו גוף ולא נערוך אליו קדושתו, וא"כ איך אפשר שיתהוה בחי' גבול מאתו ית' מאחר שהוא בחי' א"ס כו', וגם אם נתהוה אדם בע"ג אין זה בצלמו ודמותו כו' (הג"ה ועמ"ש בלק"ת פ' עקב סד"ה ואכלת ושבעת פ"ו ומ"ש בת"א בד"ה זכור ושמור בדיבור אחד מענין כמראה אדם ובלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה גבי שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' ובהביאור שם פ"ד בענין וממדבר מתנה, ומשם יובן קצת ענין נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, ועמ"ש מענין בצלמנו בלק"ת בד"ה כי תצא כו' וראית בשביה אשת יפ"ת ובהביאור שם פ"א ומ"ש מזה בד"ה ראשי המטות, ובד"ה משה ידבר ומ"ש בד"ה היום הזה בלק"ת פ' תבא, וע' בזח"א בראשית ל"ד ע"ב שם נת' איך אדם כלול מד' רוחות העולם מזרח דרום צפון ומערב וע' במא"א ד' כ"ו שהם או"א וזו"נ או ת"ת חו"ג ומל' ומזה יובן דשייך הקדמה זו לענין ד' הציצית שהם ג"כ ד' בחי' הנ"ל, עו"ש אדם א' כתר מ' בינה ד' מל' אמור ק"ד א' ור"פ במדבר קי"ז א' ובמק"מ ובהרמ"ז שם ושם עכ"ה), אך הנה ידוע שמקור ההשתלשלות והתהוות העולמות הנבראים מאין ליש אינו מבחי' עצמותו ית' אלא שרש התהוותם נמשך רק מבחי' הארה בעלמא והיינו מבחי' לבושיו שהן מחשבתו ודיבורו כמ"ש בדבר הוי' כו' ובמחשבה א' צופה ומביט עד סוף כל הדורות בבחי' סובב כו' (ועמ"ש בד"ה וקיבל היהודים ובשה"ש בד"ה קול דודי בפי' כי הוא צוה ונבראו ובד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו פ"א בפי' כי עמך מקו"ח. וענין
דתקעז
הקדמה זו הוא שעל בחי' הארה זו שהיא הארה בעלמא על בחי' זו הוא שנאמר נעשה אדם בצלמנו כי בהארה זו יש ענין צ' למד מ"ם דצלם שהו"ע או"פ ואו"מ ומקיף למקיף כמ"ש בביאור כי תצא הנ"ל, ולקמן בסוף הביאור פירש בע"א הקדמה זו דבצלמנו) אך עכ"ז יש להבין זה גופא איך יתכן אצלו ית' בחי' מחשבה שהוא יש ודבר מה כו' והוא ית' פשוט בתכלית הפשיטות ולית מח' תפיסא ביה כו' כי הוא למעלה ממחשבה ושכל כו' והחכ' היא כעשי' גשמיות אצלו ית' (ועמ"ש בביאור ע"פ יונתי בחגוי בענין כי לא מחשבותי מחשבותיכם ומ"ש מזה בת"א בד"ה רני ושמחי בת דרוש הראשון ועמ"ש ע"פ רבות עשית כו' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך.
הקדמה זו הוא שעל בחי' הארה זו שהיא הארה בעלמא על בחי' זו הוא שנאמר נעשה אדם בצלמנו כי בהארה זו יש ענין צ' למד מ"ם דצלם שהו"ע או"פ ואו"מ ומקיף למקיף כמ"ש בביאור כי תצא הנ"ל, ולקמן בסוף הביאור פירש בע"א הקדמה זו דבצלמנו) אך עכ"ז יש להבין זה גופא איך יתכן אצלו ית' בחי' מחשבה שהוא יש ודבר מה כו' והוא ית' פשוט בתכלית הפשיטות ולית מח' תפיסא ביה כו' כי הוא למעלה ממחשבה ושכל כו' והחכ' היא כעשי' גשמיות אצלו ית' (ועמ"ש בביאור ע"פ יונתי בחגוי בענין כי לא מחשבותי מחשבותיכם ומ"ש מזה בת"א בד"ה רני ושמחי בת דרוש הראשון ועמ"ש ע"פ רבות עשית כו' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך.
התקעח
הנה מבחי' מחשבה זו דאנא אמלוך הם מתהווים כו', וזהו אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא כו' אנא אמלוך שעלה במח' שיהי' מלך על עם, וע"י מח' זו נתהוו העולמות, והנה מחשבת אנא אמלוך נק' ג"כ כבוד וכמ"ש כבוד מלכותך יאמרו, ולכבודי בראתיו, וזהו"ע איה מקום כבודו כו' יעו"ש באריכות והנה כבוד הוא לבוש כנודע מענין ר"י קארי למאנא מכבדותא והיינו שבחי' מלכות נק' לבוש כמ"ש ה' מלך גיאות לבש, וזהו"ע השלמה שנתעטף בה הקב"ה, והנה מבחי' מל' נמשך שיהי' העלם והסתר כי מדת המל' הוא רוממות והסתלקות מהנבראים וכמ"ש במ"א בפי' והים עומד עליהם מלמעלה בביאור ע"פ מי מנה עפר יעקב, ע"כ נק' בחי' זו ישת חשך סתרו, אלא שמתוך שלמה ולבוש זה שנתעטף בה הקב"ה הבהיק זיו הדרו של אוא"ס ב"ה מה שלמעלה מבחי' מלכות, ומזה נמשך האור שנברא ביום ראשון שהי' מאיר מסוף העולם ועד סופו כו', וזהו"ע עוטה אור כשלמה שהאור נמשך ע"י השלמה המעלים את האור שיהי' יכולים לסובלו, וז"ש ברבות בראשית פ"ג ר' ברכי' בשם ר' יצחק אמר ממקום בהמ"ק נבראת האורה הה"ד והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים כו' והארץ האירה מכבודו ואין כבוד אלא בהמ"ק כו' והיינו דכבר נת' דבחי' מח' אנא אמלוך נק' כבודו ולכן והארץ האירה מכבודו שמבחי' כבודו הוא בחי' השלמה ולבוש בה וע"י נמשך האור כו', ובחי' כבוד זה הוא המתגלה בבהמ"ק ולכן היו בו התאים שהם חושך בחי' ישת חשך סתרו, כמאמר ומתוך החושך הוצאתי אורה כו'.
הנה מבחי' מחשבה זו דאנא אמלוך הם מתהווים כו', וזהו אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא כו' אנא אמלוך שעלה במח' שיהי' מלך על עם, וע"י מח' זו נתהוו העולמות, והנה מחשבת אנא אמלוך נק' ג"כ כבוד וכמ"ש כבוד מלכותך יאמרו, ולכבודי בראתיו, וזהו"ע איה מקום כבודו כו' יעו"ש באריכות והנה כבוד הוא לבוש כנודע מענין ר"י קארי למאנא מכבדותא והיינו שבחי' מלכות נק' לבוש כמ"ש ה' מלך גיאות לבש, וזהו"ע השלמה שנתעטף בה הקב"ה, והנה מבחי' מל' נמשך שיהי' העלם והסתר כי מדת המל' הוא רוממות והסתלקות מהנבראים וכמ"ש במ"א בפי' והים עומד עליהם מלמעלה בביאור ע"פ מי מנה עפר יעקב, ע"כ נק' בחי' זו ישת חשך סתרו, אלא שמתוך שלמה ולבוש זה שנתעטף בה הקב"ה הבהיק זיו הדרו של אוא"ס ב"ה מה שלמעלה מבחי' מלכות, ומזה נמשך האור שנברא ביום ראשון שהי' מאיר מסוף העולם ועד סופו כו', וזהו"ע עוטה אור כשלמה שהאור נמשך ע"י השלמה המעלים את האור שיהי' יכולים לסובלו, וז"ש ברבות בראשית פ"ג ר' ברכי' בשם ר' יצחק אמר ממקום בהמ"ק נבראת האורה הה"ד והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים כו' והארץ האירה מכבודו ואין כבוד אלא בהמ"ק כו' והיינו דכבר נת' דבחי' מח' אנא אמלוך נק' כבודו ולכן והארץ האירה מכבודו שמבחי' כבודו הוא בחי' השלמה ולבוש בה וע"י נמשך האור כו', ובחי' כבוד זה הוא המתגלה בבהמ"ק ולכן היו בו התאים שהם חושך בחי' ישת חשך סתרו, כמאמר ומתוך החושך הוצאתי אורה כו'.
וג) וביאור הדברים הנה מבשרי אחזה שאנו רואים מחשבת האדם שהוא בחי' לבוש לנר"נ שהרי השכל הוא העיקר והמחשבה מצד עצמה אינה כלום אלא שדרך אותיות המח' יאיר אור השכל מן ההעלם לגילוי ההשגה ובלתי התלבשות השכל במחשבה לא היה יכול לבוא לידי גילוי אור כי היה נשאר בהעלמו העצמי כו' (ועמ"ש בת"א פ' תצוה בד"ה ועשית ציץ בענין ופתחת עליו פתוחי חותם ובהביאור שם פתוחי חותם הם אותיות דבינה כי החכמה היא למעלה מבחי' אותיות כו' וע"ש שזהו ג"כ ענין בצלמנו כדמותנו, לפ"ז י"ל ענין בצלמנו הנז"ל אות א' שייך על שלמה הנ"ל, ועמ"ש מענין לבוש המחשבה בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדבור אחד ובד"ה מי מנה עפר יעקב ובד"ה שובה ישראל דרוש השני פ"א וספ"ב) והנה כמו שדרך המסך יחשוך האור ויתעלם תחלה ואח"כ יבקע האור מתוך נקבי המסך ויאיר ונק' אור של תולדה בחי' הארה דהארה כו' (וע' בת"א פ' לך לך בד"ה והבדילה הפרוכת ובפ' וירא בד"ה פתח אליהו) כמו"כ מה שהשכל מושג ומובן אחרי התלבשות המחשבות שהעלימו בתחלה נק' אור של
זתקעט
תולדה ולא אור השכל כמו שהוא בעצמו ומהותו (ועמ"ש בלק"ת גבי פסח בד"ה והניף ידו על הנהר, נהר הוא בינה בחי' מחשבה, והיינו שלע"ל יהי' גילוי בחי' החכ"ע כמו שהיא בעצם למעלה מעברה דרך אותיות המחשבה והו"ע גילוי פנימי' התורה לע"ל והיינו כדלקמן דפנימית התורה היא למעלה מבחי' השלמה רק בחי' זו לא יוכל להתגלות רק לע"ל אחר שקיימו התורה הנגלית שהוא מבחי' השלמה כו') ואמנם אם לא היה אור המהות נתעלם ונתלבש בלבוש המח' לא הי' יכול כלי המוח להכילו (ועמ"ש בד"ה את שבתותי תשמרו רפ"א מענין מחשבה וספ"ב ובהביאור שם פ"א ע"ש) ועד"ז יובן למעלה דבאמת מאחר שהוא ית' א"ס אין לו תחלה ואין לו תכלה כו' ואין ערוך אליו כלל גם להיות נאצל מאתו מחשבה וחכמה וכדומה אין זה כ"א בהתעטף אורו העצמי במלבוש המכסה ומעלים לגמרי והוא מ"ש לבושיה כתלג חיוור ישת חושך סתרו כו' ואח"כ בוקע האור ויורד דרך אותו ההעלם של הלבוש אז יוכל להאציל מאור של תולדה זה הנק' הארה דהארה אור החכמה דאצי' (ע' בביאור ע"פ ואתחנן כי יש פרסא המפסיק בין חכ' לכתר כו' וע"ש). וכמו"כ עד"ז יש פרסא המפסיק בין האצי' לבריאה כמ"ש במ"א בת"א בד"ה פתח אליהו, וזהו עוטה אור כשלמה פי' מפני שצריך להיות האור מאיר מתוך השלמה כו' לכך עוטה והלביש את האור בבחי' לבוש והעלם ואח"כ יבקע והאיר (ועמ"ש מענין אז יבקע כשחר אורך בזח"ג אמור ק"ד ונתבאר בסידור שער הסוכות ומ"ש בענין יבקע צורים במדבר בלק"ת פ' צו בד"ה להבין ענין משמח חתן וכלה ובד"ה והי' אור הלבנה וע' בזח"א דט"ו ע"א בקע ולא בקע ובזהרי חמה שם דקאי על קו המדה כו' והבקיעה מעט וזהו בקע ולא בקע כו' ע"ש ובמק"מ, ולפ"ז י"ל מ"ש אז יבקע כו' דקאי אלע"ל שאזי יהי' בקיעת האור והתגלותו ממש וכנ"ל בענין והניף ידו כו'.
תולדה ולא אור השכל כמו שהוא בעצמו ומהותו (ועמ"ש בלק"ת גבי פסח בד"ה והניף ידו על הנהר, נהר הוא בינה בחי' מחשבה, והיינו שלע"ל יהי' גילוי בחי' החכ"ע כמו שהיא בעצם למעלה מעברה דרך אותיות המחשבה והו"ע גילוי פנימי' התורה לע"ל והיינו כדלקמן דפנימית התורה היא למעלה מבחי' השלמה רק בחי' זו לא יוכל להתגלות רק לע"ל אחר שקיימו התורה הנגלית שהוא מבחי' השלמה כו') ואמנם אם לא היה אור המהות נתעלם ונתלבש בלבוש המח' לא הי' יכול כלי המוח להכילו (ועמ"ש בד"ה את שבתותי תשמרו רפ"א מענין מחשבה וספ"ב ובהביאור שם פ"א ע"ש) ועד"ז יובן למעלה דבאמת מאחר שהוא ית' א"ס אין לו תחלה ואין לו תכלה כו' ואין ערוך אליו כלל גם להיות נאצל מאתו מחשבה וחכמה וכדומה אין זה כ"א בהתעטף אורו העצמי במלבוש המכסה ומעלים לגמרי והוא מ"ש לבושיה כתלג חיוור ישת חושך סתרו כו' ואח"כ בוקע האור ויורד דרך אותו ההעלם של הלבוש אז יוכל להאציל מאור של תולדה זה הנק' הארה דהארה אור החכמה דאצי' (ע' בביאור ע"פ ואתחנן כי יש פרסא המפסיק בין חכ' לכתר כו' וע"ש). וכמו"כ עד"ז יש פרסא המפסיק בין האצי' לבריאה כמ"ש במ"א בת"א בד"ה פתח אליהו, וזהו עוטה אור כשלמה פי' מפני שצריך להיות האור מאיר מתוך השלמה כו' לכך עוטה והלביש את האור בבחי' לבוש והעלם ואח"כ יבקע והאיר (ועמ"ש מענין אז יבקע כשחר אורך בזח"ג אמור ק"ד ונתבאר בסידור שער הסוכות ומ"ש בענין יבקע צורים במדבר בלק"ת פ' צו בד"ה להבין ענין משמח חתן וכלה ובד"ה והי' אור הלבנה וע' בזח"א דט"ו ע"א בקע ולא בקע ובזהרי חמה שם דקאי על קו המדה כו' והבקיעה מעט וזהו בקע ולא בקע כו' ע"ש ובמק"מ, ולפ"ז י"ל מ"ש אז יבקע כו' דקאי אלע"ל שאזי יהי' בקיעת האור והתגלותו ממש וכנ"ל בענין והניף ידו כו'.
חד) והנה כתיב ותורה אור וידוע מארז"ל ברבות בשה"ש ס"פ ראשו כתם פז שהתורה נתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה וכ"ה בזהר נשא קל"ב ע"א ובפ' שופטים דף ער"ה ע"א (הג"ה ומשמע בפ' נשא שם דאש לבנה הוא בחי' עת"י שנאמר בו ושער רישי' כעמר נקי ואש שחורה הוא ז"א שנאמר בו קווצותיו תלתלים שחורות כעורב, ועמ"ש מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה שחורה אני ונאוה דרוש הראשון פ"א ופ"ב ובדרוש השני בהביאור המתחיל הנה בין המאציל לנאצלים רפ"ג וספ"ה, וענין אש לבנה ואש שחורה י"ל דשייך ללבן ותכלת דציצית כדמשמע בסה"מ סי' קל"ט דנהורא תכלא או אוכמא הוא בחי' גבורה ונהורא חיוורא הוא חסד והו"ע מ"ע ומל"ת יעו"ש עכ"ה), והענין הוא דהיינו שהתורה יש בה פנימיות וחיצוניות ועל פנימיות וסודות התורה כתיב ארוכה מארץ מדה כו' לפי שבחי' א"ס מאיר בפנימיות התורה לכך אין לה שיעור
טתקפ
למעלה כו' והחיצוני' יש לה שיעור כו' שהן ההלכות דשית סדרי משנה כו' שבאו לשיעורין וגבולין דוקא וכללותם רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת ג"כ בבחי' שיעור וגבול הוא והיינו מ"ש הנסתרות לה' אלקינו פי' בחי' סתים וגליא שבתורה הנסתר שבה הוא פנימי' התורה לה' אלקינו הוא בבחי' א"ס ממש כמ"ש ארוכה מארץ כו' והנגלות הוא בחי' חיצוניות שניתן לשיעורים לנו ולבנינו הוא לעשות את כל דברי התורה הזאת בבחי' עשי' דוקא בצמצומים בדקדוקי סופרים (הג"ה ע' באג"ה סי' י' ע"פ חסדי ה' כי לא תמנו אית חסד ואית חסד, חסד דז"א הנק' חסד עולם ממנו נמשך בחי' התורה כמו שהיא למטה בשיעורים וגבולים ואית ורב חסד שהוא בלי גבול והוא שרש התורה היינו פנימיות התורה, ובזה א"ש דלא סתרי אהדדי דרשות חז"ל היינו שברבות בראשית ר"פ יו"ד אמר לכל יש סיקוסים היינו מדה חוץ מדבר אחד דהיינו התורה שאין לה מדה ואלו בגמ' בעירובין פרק עושין פסין משמע דגם התורה יש לה מדה רק שהיא ארוכה מארץ כו', ולפמש"כ א"ש דשני הדרשות אמת דמצד פנימי' התורה שהיא בחי' אש לבנה עת"י היא בחי' א"ס, ומצד הנגלות שבתורה שהיא בחי' אש שחורה שחורות כעורב דהיינו בבחי' ז"א יש לה מדה רק אעפ"כ היא ארוכה מארץ כו' ועמ"ש בת"א בד"ה בשלח פרעה. ובזה יש לפרש מארז"ל פ"ב דסוכה דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא, וכבר עמדו ע"ז המפרשים איך קורא להויות דאביי ורבא שהוא עיקר התושבע"פ בשם דבר קטן והלא זהו תכלית עבודת האדם, אלא הענין כי פי' זעיר אנפין זעיר היינו בחי' קטן וכמ"ש מי יקום יעקב כי קטן הוא, ואף כי יעקב הוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה היינו מקצה השמים דלעילא בינה עד קצה השמים דלתתא, וגם כנ"ל בענין יעקב אותיות יבקע, יבקע צורים כו', אך כבר מילתא אמורה בת"א פ' וישב בד"ה בכ"ה בכסליו וז"ל ולגבי א"ס ב"ה שכשמו כן הוא אין לו סוף כו' נק' כל כללות החיות בשם קטנות שאין ערוך אליו ית' ולכן כתיב מי יקום יעקב כי קטן הוא כי יעקב מבריח מן הקצה אל הקצה ומאחר שיש קצה בראש וקצה בסוף הרי יש לו בחי' גבול וה"ז בבחי' קטן לגבי א"ס ב"ה עכ"ל, אבל בחי' גדול היינו כמ"ש גדול ה' כו' ולגדולתו אין חקר שהוא בחי' אור א"ס הסוכ"ע שהוא בלי גבול ולכן לפעמים המקובלים הראשונים קראו הספי' גג"ת גדולה גבורה ת"ת והאחרונים קראו חג"ת אלא כי הראשונים דיברו בבחי' ורב חסד שהוא נמשך מגדולתו של הקב"ה בחי' סוכ"ע כמ"ש ארך אפים וגדל חסד והאחרונים דברו בחסד דז"א ע"כ נק' סתם חסד, ועמ"ש באג"ה סי' ל"א בענין פי' כל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול ועמ"ש מזה בד"ה ע"כ יאמרו המושלים באו חשבון ובד"ה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול, והנה כבר מבואר שהתורה כמו שנמשכה למטה בבחי' שיעורים וגבולים יש לה מדה והיינו לפי שנמשכה ע"י ז"א שהכלים דז"א הם בבחי' מדה, שיעור קומה רל"ו אלפים רבבות פרסאות כמנין ורב כח, ולכן לגבי אוא"ס ב"ה הסוכ"ע ובלי גבול נק' הכלים דז"א דבר קטן אף שהן מקור החיות שבבחי' ממכ"ע לכל העולמות עליונים ותחתונים, אבל מצד פנימי' התורה שהיא מבחי' עתיק יומין שהוא למעלה מבחי' כלים ונק' מל' דא"ס ע"כ היא דבר גדול שאין לה מדה כלל כמאמר הרבות בראשית ר"פ יו"ד הנ"ל, ולכן אמרו דבר גדול מעשה מרכבה היינו פנימיות התורה, אך היינו לגדולי התנאים שידעו ממש במעשה מרכבה כמו ר' יוחנן בן זכאי ותלמידיו
למעלה כו' והחיצוני' יש לה שיעור כו' שהן ההלכות דשית סדרי משנה כו' שבאו לשיעורין וגבולין דוקא וכללותם רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת ג"כ בבחי' שיעור וגבול הוא והיינו מ"ש הנסתרות לה' אלקינו פי' בחי' סתים וגליא שבתורה הנסתר שבה הוא פנימי' התורה לה' אלקינו הוא בבחי' א"ס ממש כמ"ש ארוכה מארץ כו' והנגלות הוא בחי' חיצוניות שניתן לשיעורים לנו ולבנינו הוא לעשות את כל דברי התורה הזאת בבחי' עשי' דוקא בצמצומים בדקדוקי סופרים (הג"ה ע' באג"ה סי' י' ע"פ חסדי ה' כי לא תמנו אית חסד ואית חסד, חסד דז"א הנק' חסד עולם ממנו נמשך בחי' התורה כמו שהיא למטה בשיעורים וגבולים ואית ורב חסד שהוא בלי גבול והוא שרש התורה היינו פנימיות התורה, ובזה א"ש דלא סתרי אהדדי דרשות חז"ל היינו שברבות בראשית ר"פ יו"ד אמר לכל יש סיקוסים היינו מדה חוץ מדבר אחד דהיינו התורה שאין לה מדה ואלו בגמ' בעירובין פרק עושין פסין משמע דגם התורה יש לה מדה רק שהיא ארוכה מארץ כו', ולפמש"כ א"ש דשני הדרשות אמת דמצד פנימי' התורה שהיא בחי' אש לבנה עת"י היא בחי' א"ס, ומצד הנגלות שבתורה שהיא בחי' אש שחורה שחורות כעורב דהיינו בבחי' ז"א יש לה מדה רק אעפ"כ היא ארוכה מארץ כו' ועמ"ש בת"א בד"ה בשלח פרעה. ובזה יש לפרש מארז"ל פ"ב דסוכה דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא, וכבר עמדו ע"ז המפרשים איך קורא להויות דאביי ורבא שהוא עיקר התושבע"פ בשם דבר קטן והלא זהו תכלית עבודת האדם, אלא הענין כי פי' זעיר אנפין זעיר היינו בחי' קטן וכמ"ש מי יקום יעקב כי קטן הוא, ואף כי יעקב הוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה היינו מקצה השמים דלעילא בינה עד קצה השמים דלתתא, וגם כנ"ל בענין יעקב אותיות יבקע, יבקע צורים כו', אך כבר מילתא אמורה בת"א פ' וישב בד"ה בכ"ה בכסליו וז"ל ולגבי א"ס ב"ה שכשמו כן הוא אין לו סוף כו' נק' כל כללות החיות בשם קטנות שאין ערוך אליו ית' ולכן כתיב מי יקום יעקב כי קטן הוא כי יעקב מבריח מן הקצה אל הקצה ומאחר שיש קצה בראש וקצה בסוף הרי יש לו בחי' גבול וה"ז בבחי' קטן לגבי א"ס ב"ה עכ"ל, אבל בחי' גדול היינו כמ"ש גדול ה' כו' ולגדולתו אין חקר שהוא בחי' אור א"ס הסוכ"ע שהוא בלי גבול ולכן לפעמים המקובלים הראשונים קראו הספי' גג"ת גדולה גבורה ת"ת והאחרונים קראו חג"ת אלא כי הראשונים דיברו בבחי' ורב חסד שהוא נמשך מגדולתו של הקב"ה בחי' סוכ"ע כמ"ש ארך אפים וגדל חסד והאחרונים דברו בחסד דז"א ע"כ נק' סתם חסד, ועמ"ש באג"ה סי' ל"א בענין פי' כל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול ועמ"ש מזה בד"ה ע"כ יאמרו המושלים באו חשבון ובד"ה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול, והנה כבר מבואר שהתורה כמו שנמשכה למטה בבחי' שיעורים וגבולים יש לה מדה והיינו לפי שנמשכה ע"י ז"א שהכלים דז"א הם בבחי' מדה, שיעור קומה רל"ו אלפים רבבות פרסאות כמנין ורב כח, ולכן לגבי אוא"ס ב"ה הסוכ"ע ובלי גבול נק' הכלים דז"א דבר קטן אף שהן מקור החיות שבבחי' ממכ"ע לכל העולמות עליונים ותחתונים, אבל מצד פנימי' התורה שהיא מבחי' עתיק יומין שהוא למעלה מבחי' כלים ונק' מל' דא"ס ע"כ היא דבר גדול שאין לה מדה כלל כמאמר הרבות בראשית ר"פ יו"ד הנ"ל, ולכן אמרו דבר גדול מעשה מרכבה היינו פנימיות התורה, אך היינו לגדולי התנאים שידעו ממש במעשה מרכבה כמו ר' יוחנן בן זכאי ותלמידיו
יתקפא
ורשב"י כו', ועד"ז י"ל ענין המאור הגדול וענין המאור הקטן שהם בחי' סוכ"ע וממכ"ע כו', ואעפ"כ יש לומר בחי' רמה ונשגבה במעלת עסק התורה בהויות דאביי ורבא יותר גם מבפנימית ובמעשה מרכבה ממש והוא עפמ"ש בלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ שחורה אני דבחי' מ"ע תלוין בבחי' ושער רישי' כעמר נקי שהם דיקנא דא"א ומל"ת תלוין בבחי' קווצותיו תלתלים שחורות כעורב ואעפ"כ המל"ת בשרשן גבוהים יותר ושדוקא ע"י בחי' זו דשחורות כעורב שבבחי' גבורות לדחות הרע יתגלה לע"ל בחי' עליונה יותר גם מבחי' ושער רישי' כעמר נקי ע"ש הטעם באריכות ושלכן נאמר ע"ז שחורה אני ונאוה, ונאוה דוקא, בחי' יאר ה' פניו כו', כמו"כ י"ל שע"י העסק בהויות דאביי ורבא בדקדוקי סופרים שהוא כדי לברר הטוב מהרע בתכלית הבירור בחי' עה"ד טו"ר כו' הנה ע"י בירור זה יתגלה בחי' שלמעלה מהגילוי שע"י מעשה מרכבה כו' ע"ד שנת' שם ביתרון מעלת הגילוי שע"י קיום מל"ת יותר מע"י מ"ע כו' דהא היינו הך כו' וזהו ערבים עלי ד"ס יותר מיינה של תורה ויינה של תורה הוא הפנימית התורה ואעפ"כ ערבים עלי ד"ס כו' והיינו כי מבואר לעיל שבחי' התורה הנגלית זהו הלבוש והשלמה ולכן נק' משל הקדמוני שהוא כמו המשל שבו וע"י יושג הנמשל כך ע"י התורה יהי' גלוי בחי' קדמונו של עולם וזהו פי' משל הקדמוני כמ"ש בת"א בסופו בד"ה לבסומי בפוריא דרוש השני, ומבמ"א שהמשל שרשו נמשך ממקום גבוה למעלה גם מהנמשל שלכן נשתבח שלמה במה שיוכל לומר משלים וידבר שלשת אלפים משל כו' וכענין החשמ"ל דבינה המלביש זו"נ ששרשו גבוה מזו"נ כמ"ש בד"ה והבדילה הפרוכת בפ' לך לך, ועד"ז יובן שבחי' הלבוש הנק' נובלות חכמה כמ"ש באג"ה ססי' י"ט נובלות חש"מ כו' והרי בד"ה לך לך נתבאר דהנובלות שרשן מבחי' גבוה יותר מעצם החכ' כו' ע"ש וז"ש הקטן יהי' לאלף כו' וזהו"ע ונערים פני זקנים ילבינו כו' כמ"ש בלק"ת פ' צו ור"ל ילבינו שהם ימשיכו בהם הלבנונית מבחי' מקור הלבנונית שלמעלה מבחי' ושער רישי' כעמר נקי כו'.קיצור. שענין לבוש הנ"ל זהו התורה שניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה, פנימי' התורה הוא א"ס ונק' אש לבנה חיצוני' התורה יש לה מדה, וזהו הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו כו', וזהו"ע חסדי ה' ב' בחי' חסד, ולא סתרי הרבות והש"ס, דבר גדול ודבר קטן, כי ז"א נק' קטן וא"א נק' גדול, גג"ת חג"ת, שיעור קומה רל"ו מדה, ומ"מ ערבים עלי ד"ס כו' עכ"ה).
ורשב"י כו', ועד"ז י"ל ענין המאור הגדול וענין המאור הקטן שהם בחי' סוכ"ע וממכ"ע כו', ואעפ"כ יש לומר בחי' רמה ונשגבה במעלת עסק התורה בהויות דאביי ורבא יותר גם מבפנימית ובמעשה מרכבה ממש והוא עפמ"ש בלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ שחורה אני דבחי' מ"ע תלוין בבחי' ושער רישי' כעמר נקי שהם דיקנא דא"א ומל"ת תלוין בבחי' קווצותיו תלתלים שחורות כעורב ואעפ"כ המל"ת בשרשן גבוהים יותר ושדוקא ע"י בחי' זו דשחורות כעורב שבבחי' גבורות לדחות הרע יתגלה לע"ל בחי' עליונה יותר גם מבחי' ושער רישי' כעמר נקי ע"ש הטעם באריכות ושלכן נאמר ע"ז שחורה אני ונאוה, ונאוה דוקא, בחי' יאר ה' פניו כו', כמו"כ י"ל שע"י העסק בהויות דאביי ורבא בדקדוקי סופרים שהוא כדי לברר הטוב מהרע בתכלית הבירור בחי' עה"ד טו"ר כו' הנה ע"י בירור זה יתגלה בחי' שלמעלה מהגילוי שע"י מעשה מרכבה כו' ע"ד שנת' שם ביתרון מעלת הגילוי שע"י קיום מל"ת יותר מע"י מ"ע כו' דהא היינו הך כו' וזהו ערבים עלי ד"ס יותר מיינה של תורה ויינה של תורה הוא הפנימית התורה ואעפ"כ ערבים עלי ד"ס כו' והיינו כי מבואר לעיל שבחי' התורה הנגלית זהו הלבוש והשלמה ולכן נק' משל הקדמוני שהוא כמו המשל שבו וע"י יושג הנמשל כך ע"י התורה יהי' גלוי בחי' קדמונו של עולם וזהו פי' משל הקדמוני כמ"ש בת"א בסופו בד"ה לבסומי בפוריא דרוש השני, ומבמ"א שהמשל שרשו נמשך ממקום גבוה למעלה גם מהנמשל שלכן נשתבח שלמה במה שיוכל לומר משלים וידבר שלשת אלפים משל כו' וכענין החשמ"ל דבינה המלביש זו"נ ששרשו גבוה מזו"נ כמ"ש בד"ה והבדילה הפרוכת בפ' לך לך, ועד"ז יובן שבחי' הלבוש הנק' נובלות חכמה כמ"ש באג"ה ססי' י"ט נובלות חש"מ כו' והרי בד"ה לך לך נתבאר דהנובלות שרשן מבחי' גבוה יותר מעצם החכ' כו' ע"ש וז"ש הקטן יהי' לאלף כו' וזהו"ע ונערים פני זקנים ילבינו כו' כמ"ש בלק"ת פ' צו ור"ל ילבינו שהם ימשיכו בהם הלבנונית מבחי' מקור הלבנונית שלמעלה מבחי' ושער רישי' כעמר נקי כו'.קיצור. שענין לבוש הנ"ל זהו התורה שניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה, פנימי' התורה הוא א"ס ונק' אש לבנה חיצוני' התורה יש לה מדה, וזהו הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו כו', וזהו"ע חסדי ה' ב' בחי' חסד, ולא סתרי הרבות והש"ס, דבר גדול ודבר קטן, כי ז"א נק' קטן וא"א נק' גדול, גג"ת חג"ת, שיעור קומה רל"ו מדה, ומ"מ ערבים עלי ד"ס כו' עכ"ה).
יאה) ופי' לעשות שישראל הם העושים וממשיכים את התורה וכמ"ש בד"ה השמים כסאי בת"א בתחלתו בפי' לעשות ולקיים תחילה לעשותה ואח"כ לקיימה כו' דהיינו תחלה להמשיכה ממקורה מבחי' אלפים שנה שקדמה לעולם להמשיכה בבחי' עולם כו' ע"ש ובפ' מקץ בד"ה כי עמך מקו"ח בפי' המשפילי לראות בשמים ובארץ ובד"ה ועשית בגדי קדש וסד"ה יונתי בחגוי פ"ב בפי' עוסק בתורה לשמה ובד"ה אני ישינה ולבי ער ספ"ג ובסדור בדרושי חתונה בד"ה ענין רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת, וגם כי ע"י הכלים דרמ"ח מ"ע למטה עושים ומגדלים הכלים דז"א כמ"ש מזה ע"פ משה ידבר בהביאור ובביאור ע"פ וקבל היהודים יעו"ש, וזהו פי' הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו כו' דפי' הבחיי
יבתקפב
בשם הרמב"ם וז"ל יאמר סודות התורה הנסתרים וטעמי המצות לשם יתעלה הם ואם יזכה אדם שיקח אזנו שמץ מהם בידיעת שרש המצוה ועיקרה בנסתר שבה אל יפטר בכך מן הנגלה שלא יעשה המצוה בענין גופני שחלילה וחלילה לו להמנע מזה שהרי הנגלות לנו ולבנינו לעשות עכ"ל ור"ל שדוקא ע"י הנגלות לנו בעשיית המצוה בענין גופני עי"ז דוקא ממשיכים הנסתרות לה' אלקינו והוא פנימי' התורה וזה הי' עון המרגלים שלא רצו ליכנס בארץ לקיים המצות בענין גופני ורצו לקיימם ע"י מחו"ד לבד כמ"ש בלק"ת ר"פ שלח וטעו טעות גדול, ועמש"ל סוף אות ד' והבן. ונחזור לענינינו דזהו פי' ותורה אור פי' שהתורה הוא אותו האור שנאמר בו עוטה אור כשלמה וכן מבואר ממ"ש ברבות בראשית פרשה ג' דעוטה אור כשלמה קאי על אור שנברא ביום ראשון ושם אמרו ג"כ אשר חמשה פעמים אור כתיב בו נגד חמשה חומשי תורה יהי אור נגד ספר בראשית כו' ובלק"ת מהאריז"ל פ' האזינו חמשה חומשי תורה הם כנגד ה' פרצופי האצי' כתר חו"ב ת"ת ומל' ע"ש, וזהו"ע ה"פ אור, ועל אור זה נאמר עוטה אור כשלמה, היינו האור הוא בחי' אש לבנה והשלמה הוא בחי' אש שחורה דהיינו מה שפנימי' התורה מתעלם ומתלבש בגופי תורה ולבושיה החיצונים דהיינו והנגלות לנו כו' (הג"ה וע' בזהר בהעלותך קנ"ב אורייתא אית לה גופא ונשמתא נשמתא לנשמתא והמבואר שם דגופא הוא מל' דאצי' נשמתא הוא ת"ת ונשמתא לנשמתא הוא ע"ק והוא כענין שנזכר בזהר ויחי דף רמ"ה, והנה ענין נשמתא הוא הפנימית של הנגלה ונק' רזין דאורייתא, ונשמתא לנשמתא זהו"ע רזא דרזין, וזהו"ע דגנך ותירושך ויצהרך, דגן זהו הנגלות גופי תורה ותירושך יינה של תורה שה"ס הפנימית ויצהרך שמן צף ע"ג היין זהו פנימית עליון יותר, וזהו ג"כ ההפרש בין געה"ת לגעה"ע. ועפ"ז אפ"ל בענין ה"פ אור אשר ה' בחי' הנ"ל הם כוללים ג' בחי' הנ"ל, כי פי' והנגלות ו"ה הן נגלות וז"ס אש שחורה, הנסתרות הם חו"ב הו"ע נשמתא דאורייתא והן אלפים שנה שקדמה לעולם והיינו מ"ש ואהי' שעשועים יום יום, אך נשמתא לנשמתא זהו בחי' כתר והוא בחי' אש לבנה, ועז"נ ואהי' אצלו אמון, ולכן התורה היא הממוצע שבה וע"י נמשך האור להעולמות שיוכלו לסבול והממוצע צ"ל בו ב' בחי' שכלול מן המשפיע ומן המקבל וכך בחי' כח"ב הוא בחי' א"ס וע"י זו"נ שהם שרש בי"ע נמשך בחי' גבול עכ"ה) וע"י החיצוני' יאיר אוא"ס למטה ע"י הכלים מכלים שונים דרמ"ח מ"ע כו' (הג"ה וע' מענין עוטה אור כשלמה בזח"א בראשית דל"א סע"ב איך שעד"ז הו"ע כי קרן אור פניו כו' ויתן על פניו מסוה כו' ובפ' תולדות דקמ"ב ע"ב ע"פ וירח את ריח בגדיו כד"א עוטה אור כשלמה, ור"ל שנכנס עם יעקב ריח בגדיו ולבושיו של הקב"ה שמתלבש בהם היינו בחי' עוטה אור כשלמה וזהו הנק' ריח בגדיו כי הריח הוא אור מקיף והוא שורה על הלבושים כו', ועוד מענין עוטה אור כשלמה בזהר תרומה קס"ד ב' ע"פ ואת המשכן תעשה עשר יריעות, והנה כמו שהלבוש דעוטה אור הוא המחבר א"ס עם בעלי גבול שיוכל מא"ס להיות נמשך השפע בבחי' גבול והיינו ע"י שהלבוש כלול מב' הבחי' כנ"ל כמו"כ מלמטה למעלה הלבוש הנעשה לנשמה מעסק התורה והמצות הוא המחבר את הנשמה שהיא בעצם בעל גבול להיות צרור בצרור החיים את ה' ממש והיינו ע"י שהלבוש מהתורה כלול מב' בחי' גליא וסתים, שאף שמצד הגליא הוא בבחי' גבול מ"מ מצד הנסתרות לה' אלקינו הוא בבחי' א"ס
בשם הרמב"ם וז"ל יאמר סודות התורה הנסתרים וטעמי המצות לשם יתעלה הם ואם יזכה אדם שיקח אזנו שמץ מהם בידיעת שרש המצוה ועיקרה בנסתר שבה אל יפטר בכך מן הנגלה שלא יעשה המצוה בענין גופני שחלילה וחלילה לו להמנע מזה שהרי הנגלות לנו ולבנינו לעשות עכ"ל ור"ל שדוקא ע"י הנגלות לנו בעשיית המצוה בענין גופני עי"ז דוקא ממשיכים הנסתרות לה' אלקינו והוא פנימי' התורה וזה הי' עון המרגלים שלא רצו ליכנס בארץ לקיים המצות בענין גופני ורצו לקיימם ע"י מחו"ד לבד כמ"ש בלק"ת ר"פ שלח וטעו טעות גדול, ועמש"ל סוף אות ד' והבן. ונחזור לענינינו דזהו פי' ותורה אור פי' שהתורה הוא אותו האור שנאמר בו עוטה אור כשלמה וכן מבואר ממ"ש ברבות בראשית פרשה ג' דעוטה אור כשלמה קאי על אור שנברא ביום ראשון ושם אמרו ג"כ אשר חמשה פעמים אור כתיב בו נגד חמשה חומשי תורה יהי אור נגד ספר בראשית כו' ובלק"ת מהאריז"ל פ' האזינו חמשה חומשי תורה הם כנגד ה' פרצופי האצי' כתר חו"ב ת"ת ומל' ע"ש, וזהו"ע ה"פ אור, ועל אור זה נאמר עוטה אור כשלמה, היינו האור הוא בחי' אש לבנה והשלמה הוא בחי' אש שחורה דהיינו מה שפנימי' התורה מתעלם ומתלבש בגופי תורה ולבושיה החיצונים דהיינו והנגלות לנו כו' (הג"ה וע' בזהר בהעלותך קנ"ב אורייתא אית לה גופא ונשמתא נשמתא לנשמתא והמבואר שם דגופא הוא מל' דאצי' נשמתא הוא ת"ת ונשמתא לנשמתא הוא ע"ק והוא כענין שנזכר בזהר ויחי דף רמ"ה, והנה ענין נשמתא הוא הפנימית של הנגלה ונק' רזין דאורייתא, ונשמתא לנשמתא זהו"ע רזא דרזין, וזהו"ע דגנך ותירושך ויצהרך, דגן זהו הנגלות גופי תורה ותירושך יינה של תורה שה"ס הפנימית ויצהרך שמן צף ע"ג היין זהו פנימית עליון יותר, וזהו ג"כ ההפרש בין געה"ת לגעה"ע. ועפ"ז אפ"ל בענין ה"פ אור אשר ה' בחי' הנ"ל הם כוללים ג' בחי' הנ"ל, כי פי' והנגלות ו"ה הן נגלות וז"ס אש שחורה, הנסתרות הם חו"ב הו"ע נשמתא דאורייתא והן אלפים שנה שקדמה לעולם והיינו מ"ש ואהי' שעשועים יום יום, אך נשמתא לנשמתא זהו בחי' כתר והוא בחי' אש לבנה, ועז"נ ואהי' אצלו אמון, ולכן התורה היא הממוצע שבה וע"י נמשך האור להעולמות שיוכלו לסבול והממוצע צ"ל בו ב' בחי' שכלול מן המשפיע ומן המקבל וכך בחי' כח"ב הוא בחי' א"ס וע"י זו"נ שהם שרש בי"ע נמשך בחי' גבול עכ"ה) וע"י החיצוני' יאיר אוא"ס למטה ע"י הכלים מכלים שונים דרמ"ח מ"ע כו' (הג"ה וע' מענין עוטה אור כשלמה בזח"א בראשית דל"א סע"ב איך שעד"ז הו"ע כי קרן אור פניו כו' ויתן על פניו מסוה כו' ובפ' תולדות דקמ"ב ע"ב ע"פ וירח את ריח בגדיו כד"א עוטה אור כשלמה, ור"ל שנכנס עם יעקב ריח בגדיו ולבושיו של הקב"ה שמתלבש בהם היינו בחי' עוטה אור כשלמה וזהו הנק' ריח בגדיו כי הריח הוא אור מקיף והוא שורה על הלבושים כו', ועוד מענין עוטה אור כשלמה בזהר תרומה קס"ד ב' ע"פ ואת המשכן תעשה עשר יריעות, והנה כמו שהלבוש דעוטה אור הוא המחבר א"ס עם בעלי גבול שיוכל מא"ס להיות נמשך השפע בבחי' גבול והיינו ע"י שהלבוש כלול מב' הבחי' כנ"ל כמו"כ מלמטה למעלה הלבוש הנעשה לנשמה מעסק התורה והמצות הוא המחבר את הנשמה שהיא בעצם בעל גבול להיות צרור בצרור החיים את ה' ממש והיינו ע"י שהלבוש מהתורה כלול מב' בחי' גליא וסתים, שאף שמצד הגליא הוא בבחי' גבול מ"מ מצד הנסתרות לה' אלקינו הוא בבחי' א"ס
יגתקפג
וע"כ כחו לחבר הנשמה עם אוא"ס ממש, ומ"מ במ"א כ' אדמ"ו נ"ע עפמ"ש בזח"ג פ' אחרי ד' ע"ג א' תלת דרגין אינון כו' וכולן סתים וגליא שהגליא שבתורה מחבר בחי' גליא שבישראל אל בחי' גליא דקוב"ה והסתים שבתו' מחבר בחי' סתים שבישראל אל בחי' סדכ"ס, ועמ"ש מזה סד"ה שובה ישראל דרוש הראשון, וע' באג"ה סי' כ"ט בד"ה אחעט"ב לבוש א' נברא כו' להלביש הנר"נ ודרך לבוש זה כו' ויבא משה בתוך הענן כו' וע' בת"א פ' חיי בד"ה יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט כו' ע"ש, וזהו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו שכמו שלמעלה עוטה אור כשלמה כו' כך באדם הלבוש מהתומ"צ הוא המקשר ומחבר כו'.
וע"כ כחו לחבר הנשמה עם אוא"ס ממש, ומ"מ במ"א כ' אדמ"ו נ"ע עפמ"ש בזח"ג פ' אחרי ד' ע"ג א' תלת דרגין אינון כו' וכולן סתים וגליא שהגליא שבתורה מחבר בחי' גליא שבישראל אל בחי' גליא דקוב"ה והסתים שבתו' מחבר בחי' סתים שבישראל אל בחי' סדכ"ס, ועמ"ש מזה סד"ה שובה ישראל דרוש הראשון, וע' באג"ה סי' כ"ט בד"ה אחעט"ב לבוש א' נברא כו' להלביש הנר"נ ודרך לבוש זה כו' ויבא משה בתוך הענן כו' וע' בת"א פ' חיי בד"ה יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט כו' ע"ש, וזהו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו שכמו שלמעלה עוטה אור כשלמה כו' כך באדם הלבוש מהתומ"צ הוא המקשר ומחבר כו'.
ידו) והנה אין כח זה להמשיך ולחבר אוא"ס מבחי' פנימיות התורה לחיצוניות שלה בכלים מכלים שונים אלא לישראל לבדם כמ"ש לעשות את כל דברי התורה כו' מפני שישראל עלו במחשבה וכמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה הנך יפה רעייתי בפי' הפסוק יפה את רעייתי כתרצה וכפי ב' הפירושים שבענין רעייתי היינו הא' לשון מרעה ופרנסה והיינו כמו שהמאכל מחבר אור הנפש להתלבש בגוף כמו"כ צריך להמשיך אוא"ס ב"ה להתלבש בבחי' הלבוש כו' הנק' שלמה ולהיות עוטה אור כשלמה שיומשך האוא"ס להיות מתלבש בבחי' השלמה והלבוש, והכח הזה להמשיך אוא"ס שיתלבש בבחי' הלבוש זהו בנש"י ע"כ נק' רעייתי מפרנסתי שזהו פעולת המאכל להמשיך התלבשות אור הנשמה בהגוף שהגוף נק' לבוש להנשמה ועד"ז נק' ע"ס מדותיו לבושים (הג"ה ושורש בחי' זו י"ל שהוא הרשימו שנשאר אחר הצמצום שהוא לבוש להקו וחוט, וזהו"ע עוטה אור כשלמה כי הרשימו היא שורש כל הכלים דאצילות שהם הנק' מדותיו לשון לבוש כמו מדו בד והקו הוא שורש כל האורות, וזהו עוטה אור כשלמה, ובעה"מ שער עולם הבריאה פרק ג' פי' כי עוטה אור כשלמה קאי על עולם המלבוש שביאר בשער א'. ומזה יובן ענין מ"ש ברבות בראשית פכ"א ע"פ והנה איש אחד לבוש הבדים כהדין קמצא דלבושי' מיני' וביה שלבושו גדל עמו, והיינו ששרש הרשימו הוא מה שהניח האוא"ס כשנכלל האור במאור והניח רשימו א"כ לבושיה מיניה וביה, וכמו שורש התהוות אותיות המחשבה הוא מבחי' האחרונה שבשכל, וזהו שארז"ל ע"פ שמלתך לא בלתה שכמו שהקטנים היו גדלים כך הלבוש גדל עמם, וע' מזה בספר או"ת מהמגיד נ"ע בפ' עקב ומ"ש בת"א פ' וארא בד"ה לכן אמור לבנ"י בענין ארץ הצבי, וכ"ז היינו ע"י שעלו במחשבה שהוא בבחי' עוטה אור כשלמה כנ"ל, וע"י פנימי' הלב שזהו פי' הב' דרעייתי ששרשו למעלה מהחכמה כנודע מענין ז"א בעתיקא אחיד ותליא, וזהו בחי' סתים שבנשמות ששרשו למעלה מחיצוניות הלבוש ע"כ עי"ז יכולים להמשיך בחי' עוטה אור כשלמה ועמ"ש מזה בד"ה האזינו השמים דרוש השני עכ"ה) והיינו ע"י יפה את רעייתי בחי' רעו"ד. והנה פי' יפה את רעייתי, הנה היופי הוא דוקא כשכלול
טותקפד
מכמה גוונין וכמשנ"ת בד"ה הנך יפה רעייתי הנ"ל יעו"ש דדרוש ההוא מתקשר ושייך לדרוש זה והיינו כי היופי דרעייתי כלול מד' גוונין לבן ואדום וירוק ככרתי כו' והן ד' חיות שבמרכבה פני ארי' פני שור פני נשר פני אדם כו' ופי' פני ארי' ידוע שהוא בחי' אהבה לדבקה בו בתשוקה נפלאה כמ"ש אחרי ה' תלכו כאריה ישאג כאותו האריה ששאג ישאג תמיד באה"ר (הג"ה וע' ברבות פ' יתרו פכ"ט מענין אריה שאג ומ"ש מזה בד"ה ויאכילך את המן בלקו"ת פ' עקב ובמא"א א' ק"א עכ"ה) ופני שור הוא מהשמאל שמאל דוחה להשפיל א"ע כמ"ש ויראו מגשת כו' ועמ"ש מזה ג"כ בד"ה וספרתם לכם דגבי חג השבועות בפי' ופניהם וכנפיהם כו', פני נשר הוא בחי' הרחמים כמ"ש כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף כו' יפרוש כנפיו ישאהו על אברתו פי' על דייקא כמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי דייקא כו' לפי שע"י מדה"ר יכולה כנס"י להתעלות עד רום המעלות בבחי' עצמות אוא"ס שלמעלה מבחי' כנפי נשרים כו' מפני שבריח התיכון מבריח מן הקצה לקצה כו' כמ"ש בסמוך ועמ"ש בסד"ה בחודש השלישי לצאת בנ"י ומ"ש בד"ה יחיינו מיומים בענין ביום השלישי יקימנו, ופני אדם לארבעתן (הג"ה זהו בחי' ד' ועמ"ש בד"ה ושם אחיו יובל בענין שיר משולש ושיר מרובע ומ"ש בת"א פ' תולדות בביאור ע"פ מים רבים בענין שתי רבקות של שלש שלש בקר או של ארבע ארבע ועמ"ש סד"ה ואלה המשפטים בפי' אשר תשים לפניהם לבחי' פני אדם כו' עכ"ה), והענין כי פי' אדם אדמה לעליון כו' כמ"ש נעשה אדם בצלמנו כו' לפי שכאשר יקשר האדם ג' לבושי' מחדומ"ע לה' דהיינו כמ"ש אליך ה' נפשי אשא מחשבה במח' ודיבור בדיבור דבר ה' זו הלכה כו' ולבטל כל רצונותיו הזרות להיות רק לבבו א' להוי' כמ"ש בטל רצונך כו' אז הוא דומה לעליון אוא"ס שנכלל במחשבתו ודיבורו ית' ע"י לימוד התורה וע"י מעשה הצדקה שנותן שפע לנמוכי רוח כו' דומה הוא במעשיו למעשה ה' שהוא בחי' השפעת שפע אלקות לכל הנבראים הנק' דלים שנק' למעלה בשם צדקה כי ירידה גדולה הוא לגבי עצמותו ית' שהוא בבחי' א"ס כו' ונק' בשם מעשה כמ"ש והי' מעשה הצדקה כו' לפי שבחי' עשי' בלבד הי' נחשבת ועד"מ כתיבת האצבע דברי שכל שהכתיבה בחי' עשיי' לגבי גוף השכל כו', כמו"כ אפי' ההתהוות שע"י החכמה דמל' דאצי' היא בחי' עשי' לגבי עצמות מל' דאצילות כמ"ש כולם בחכמה עשית שהחכ' המהווה נק' ג"כ בחינת עשי' שהוא כמשל השכל הנגלה במעשה הכתיבה כו', וזהו פני אדם שע"י תומ"צ דומה לעליון והוא לארבעתן.(קיצור. שלהיות המשכת עוטה אור כשלמה ניתן כח זה לישראל והיינו מפני שעלו במח', וזהו ב' הפירושים דרעייתי לשון רועה ול' רעו"ד, וענין הקו והרשימו, שמלתך, וענין יפה את רעייתי היופי כלול מד' גוונין פני אריה כו' עד ופני אדם).
מכמה גוונין וכמשנ"ת בד"ה הנך יפה רעייתי הנ"ל יעו"ש דדרוש ההוא מתקשר ושייך לדרוש זה והיינו כי היופי דרעייתי כלול מד' גוונין לבן ואדום וירוק ככרתי כו' והן ד' חיות שבמרכבה פני ארי' פני שור פני נשר פני אדם כו' ופי' פני ארי' ידוע שהוא בחי' אהבה לדבקה בו בתשוקה נפלאה כמ"ש אחרי ה' תלכו כאריה ישאג כאותו האריה ששאג ישאג תמיד באה"ר (הג"ה וע' ברבות פ' יתרו פכ"ט מענין אריה שאג ומ"ש מזה בד"ה ויאכילך את המן בלקו"ת פ' עקב ובמא"א א' ק"א עכ"ה) ופני שור הוא מהשמאל שמאל דוחה להשפיל א"ע כמ"ש ויראו מגשת כו' ועמ"ש מזה ג"כ בד"ה וספרתם לכם דגבי חג השבועות בפי' ופניהם וכנפיהם כו', פני נשר הוא בחי' הרחמים כמ"ש כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף כו' יפרוש כנפיו ישאהו על אברתו פי' על דייקא כמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי דייקא כו' לפי שע"י מדה"ר יכולה כנס"י להתעלות עד רום המעלות בבחי' עצמות אוא"ס שלמעלה מבחי' כנפי נשרים כו' מפני שבריח התיכון מבריח מן הקצה לקצה כו' כמ"ש בסמוך ועמ"ש בסד"ה בחודש השלישי לצאת בנ"י ומ"ש בד"ה יחיינו מיומים בענין ביום השלישי יקימנו, ופני אדם לארבעתן (הג"ה זהו בחי' ד' ועמ"ש בד"ה ושם אחיו יובל בענין שיר משולש ושיר מרובע ומ"ש בת"א פ' תולדות בביאור ע"פ מים רבים בענין שתי רבקות של שלש שלש בקר או של ארבע ארבע ועמ"ש סד"ה ואלה המשפטים בפי' אשר תשים לפניהם לבחי' פני אדם כו' עכ"ה), והענין כי פי' אדם אדמה לעליון כו' כמ"ש נעשה אדם בצלמנו כו' לפי שכאשר יקשר האדם ג' לבושי' מחדומ"ע לה' דהיינו כמ"ש אליך ה' נפשי אשא מחשבה במח' ודיבור בדיבור דבר ה' זו הלכה כו' ולבטל כל רצונותיו הזרות להיות רק לבבו א' להוי' כמ"ש בטל רצונך כו' אז הוא דומה לעליון אוא"ס שנכלל במחשבתו ודיבורו ית' ע"י לימוד התורה וע"י מעשה הצדקה שנותן שפע לנמוכי רוח כו' דומה הוא במעשיו למעשה ה' שהוא בחי' השפעת שפע אלקות לכל הנבראים הנק' דלים שנק' למעלה בשם צדקה כי ירידה גדולה הוא לגבי עצמותו ית' שהוא בבחי' א"ס כו' ונק' בשם מעשה כמ"ש והי' מעשה הצדקה כו' לפי שבחי' עשי' בלבד הי' נחשבת ועד"מ כתיבת האצבע דברי שכל שהכתיבה בחי' עשיי' לגבי גוף השכל כו', כמו"כ אפי' ההתהוות שע"י החכמה דמל' דאצי' היא בחי' עשי' לגבי עצמות מל' דאצילות כמ"ש כולם בחכמה עשית שהחכ' המהווה נק' ג"כ בחינת עשי' שהוא כמשל השכל הנגלה במעשה הכתיבה כו', וזהו פני אדם שע"י תומ"צ דומה לעליון והוא לארבעתן.(קיצור. שלהיות המשכת עוטה אור כשלמה ניתן כח זה לישראל והיינו מפני שעלו במח', וזהו ב' הפירושים דרעייתי לשון רועה ול' רעו"ד, וענין הקו והרשימו, שמלתך, וענין יפה את רעייתי היופי כלול מד' גוונין פני אריה כו' עד ופני אדם).
טזז) והנה יש מרכבתא עילאה שלמעלה ממרכבה דד' חיות הנ"ל דבריאה (הג"ה עמ"ש בת"א פי' יתרו בענין האבות הן הן המרכבה והיינו דכמו ד' חיות דבריאה נושאות את הכסא ומרוממות זו"נ דאצילות למעלה באוא"ס כמו"כ חיוון עילאין חגת"מ דאצי' שנת' בד"ה הנותן שלג כצמר בסידור הם מרכבה
יזתקפה
להעלות בחי' חכמה ובמא"א ד' מ"ח ד' חיות או"א תו"מ כו' א"כ לפי"ז מה שמרוממות בחי' אדם זהו הכתר כו' וכן פי' במא"א מם ס"א מלאכי אלקים נק' או"א מלבישים נו"ה דעתיק עכ"ל וזהו"ע כתר יתנו לך מלאכים כו' כמ"ש בפע"ח. ויש להעיר עוד מענין מרכבו ארגמן שה"ש ג' יו"ד, וע' בבחיי פ' יתרו ע"פ ויוצא משה את העם לקראת האלקים כו' דצ"ג ע"ד וראו ד' מחנות שכינה הרשומות במילת ארגמן כו' סוד האחד הרוכב על ד' מחנות שכינה כו', ובשל"ה פ' לך לך דרע"ח סע"א מרכבו ארגמן ענין ד' מחנות שכינה כנ"ל ויש מרכבה עוד גבוה יותר כו' ע"ש דרע"ט סע"ב וע' במא"א א' קל"ו בענין מרכבה המרומז בתיבת אברהם וע' בפרדס ערך מרכבה כי גג"ת נק' מרכבה עליונה ונה"י נקראים מרכבת המשנה כו' וע' בלקו"ת בד"ה הים ראה וינוס שם פי' ענין הרים חג"ת וגבעות נה"י כו', עו"ש בפרדס כי בתיקונים פי' כי חו"ב וגדולה וגבורה הם מרכבה עליונה כו' יעו"ש עכ"ה) ופי' מרכבתא תתאה היינו בחי' ד' גוונין הנ"ל דפני ארי' ופני שור כו' דיפה את רעייתי בהם מלמטה למעלה וכנגד זה יש למעלה בחי' מרכבתא עילאה מלמעלה למטה להאיר בד' גוונין כאלו וזהו מ"ש יאר ה' פניו אליך כו', וביאור ענין זה הנה באתעדל"ת באהבה דכנס"י בבחי' פני ארי' הנ"ל מעוררים אתעדל"ע שיאר ה' פניו אליהם בבחי' אהבה שלו שהי' בבחי' א"ס ממש וכמ"ש וימינו תחבקני והוא אה"ר שלמעלה מבחינת אור האהבה וחסד עליון שמלובש בכלי כו' (הג"ה וכענין המבואר בד"ה בהעלותך את הנרות ההפרש בין אה"ע שהיא בחי' אהבה דאברהם אוהבי ובין אה"ר הנמשך מלמעלה מבחי' אהרן אותיות נראה כו' שהוא בחי' חכ' כו' וכך פני ארי' שבמרכבתא עילאה לפי' המא"א הוא חכמה והיינו כי ארי' אותיות ראיה), וע"י יראה דפני שור כו' מעוררים למעלה בחי' יראה עילאה שנופלת על האדם פתאום מלמעלה (הג"ה כמ"ש בלק"ת גבי שבועות בד"ה וידבר אלקים בענין אם אין חכמה אין יראה כו', והו"ע אבל חרדה גדולה נפלה עליהם משום דמזלייהו חזי, וענין בחי' זו לפני שור כי ר"ת אבגית"ץ חשבון שור והיא הגבורה שבחסד וגבורה גימ' יראה כי שורש יראה עילאה זו נמשך מגבורה דעת"י שבמו"ס, גם י"ל שור לשון הבטה כי יראה זו נמשך מבחי' מזלייהו חזי כנ"ל עכ"ה), וע"י הרחמים דפני שור יעוררו רח"ר העליונים ע"ד כנשר יעיר קנו כו' ה' בדד ינחנו כמ"ש במ"א והוא ענין ישאהו על אברתו כנ"ל מפני שבריח התיכון דמדת יעקב ברחמים מבריח מן הקצה לקצה פי' קצה העליון הוא בחי' הארת עצמות אוא"ס שבפנימיות התורה דכתיב בה ארוכה מארץ מדה וקצה התחתון הוא בחי' מלכות דאצילות שרש כנס"י עד שנמשך היו"ד בבחי' עקב היינו גם לקטני הערך בנש"י הדיוט שבהדיוטות הנק' עקביים כו' וע"י רחמים רבים העליונים יתפשט אוא"ס מקצה העליון עד קצה התחתון כו', ופני אדם העליון היינו רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא ושס"ה ל"ת שס"ה גידין כו' בציור האדם והוא תושב"כ ותושבע"פ כו' וזהו שלמד משה בהר ארבעים יום אעפ"י שכבר נאמרה כל הפרשה בזמנה ובמקומה (הג"ה כי בחי' אדם שבמרכבה תתאה היינו מה שהאדם מקשר מחדו"מ שלו בתו"מ ובחי' אדם שבמרכבתא עילאה מה שהקב"ה קורא ושונה כנגדו בבחי' ודברי אשר שמתי בפיך כו', גם אדם הוא דעת כמ"ש בד"ה ואלה המשפטים, ואדם שבמרכבה תתאה זהו דעת תחתון ואדם שבמרכבה עילאה זהו ד"ע המאיר בהכלי דדעת
להעלות בחי' חכמה ובמא"א ד' מ"ח ד' חיות או"א תו"מ כו' א"כ לפי"ז מה שמרוממות בחי' אדם זהו הכתר כו' וכן פי' במא"א מם ס"א מלאכי אלקים נק' או"א מלבישים נו"ה דעתיק עכ"ל וזהו"ע כתר יתנו לך מלאכים כו' כמ"ש בפע"ח. ויש להעיר עוד מענין מרכבו ארגמן שה"ש ג' יו"ד, וע' בבחיי פ' יתרו ע"פ ויוצא משה את העם לקראת האלקים כו' דצ"ג ע"ד וראו ד' מחנות שכינה הרשומות במילת ארגמן כו' סוד האחד הרוכב על ד' מחנות שכינה כו', ובשל"ה פ' לך לך דרע"ח סע"א מרכבו ארגמן ענין ד' מחנות שכינה כנ"ל ויש מרכבה עוד גבוה יותר כו' ע"ש דרע"ט סע"ב וע' במא"א א' קל"ו בענין מרכבה המרומז בתיבת אברהם וע' בפרדס ערך מרכבה כי גג"ת נק' מרכבה עליונה ונה"י נקראים מרכבת המשנה כו' וע' בלקו"ת בד"ה הים ראה וינוס שם פי' ענין הרים חג"ת וגבעות נה"י כו', עו"ש בפרדס כי בתיקונים פי' כי חו"ב וגדולה וגבורה הם מרכבה עליונה כו' יעו"ש עכ"ה) ופי' מרכבתא תתאה היינו בחי' ד' גוונין הנ"ל דפני ארי' ופני שור כו' דיפה את רעייתי בהם מלמטה למעלה וכנגד זה יש למעלה בחי' מרכבתא עילאה מלמעלה למטה להאיר בד' גוונין כאלו וזהו מ"ש יאר ה' פניו אליך כו', וביאור ענין זה הנה באתעדל"ת באהבה דכנס"י בבחי' פני ארי' הנ"ל מעוררים אתעדל"ע שיאר ה' פניו אליהם בבחי' אהבה שלו שהי' בבחי' א"ס ממש וכמ"ש וימינו תחבקני והוא אה"ר שלמעלה מבחינת אור האהבה וחסד עליון שמלובש בכלי כו' (הג"ה וכענין המבואר בד"ה בהעלותך את הנרות ההפרש בין אה"ע שהיא בחי' אהבה דאברהם אוהבי ובין אה"ר הנמשך מלמעלה מבחי' אהרן אותיות נראה כו' שהוא בחי' חכ' כו' וכך פני ארי' שבמרכבתא עילאה לפי' המא"א הוא חכמה והיינו כי ארי' אותיות ראיה), וע"י יראה דפני שור כו' מעוררים למעלה בחי' יראה עילאה שנופלת על האדם פתאום מלמעלה (הג"ה כמ"ש בלק"ת גבי שבועות בד"ה וידבר אלקים בענין אם אין חכמה אין יראה כו', והו"ע אבל חרדה גדולה נפלה עליהם משום דמזלייהו חזי, וענין בחי' זו לפני שור כי ר"ת אבגית"ץ חשבון שור והיא הגבורה שבחסד וגבורה גימ' יראה כי שורש יראה עילאה זו נמשך מגבורה דעת"י שבמו"ס, גם י"ל שור לשון הבטה כי יראה זו נמשך מבחי' מזלייהו חזי כנ"ל עכ"ה), וע"י הרחמים דפני שור יעוררו רח"ר העליונים ע"ד כנשר יעיר קנו כו' ה' בדד ינחנו כמ"ש במ"א והוא ענין ישאהו על אברתו כנ"ל מפני שבריח התיכון דמדת יעקב ברחמים מבריח מן הקצה לקצה פי' קצה העליון הוא בחי' הארת עצמות אוא"ס שבפנימיות התורה דכתיב בה ארוכה מארץ מדה וקצה התחתון הוא בחי' מלכות דאצילות שרש כנס"י עד שנמשך היו"ד בבחי' עקב היינו גם לקטני הערך בנש"י הדיוט שבהדיוטות הנק' עקביים כו' וע"י רחמים רבים העליונים יתפשט אוא"ס מקצה העליון עד קצה התחתון כו', ופני אדם העליון היינו רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא ושס"ה ל"ת שס"ה גידין כו' בציור האדם והוא תושב"כ ותושבע"פ כו' וזהו שלמד משה בהר ארבעים יום אעפ"י שכבר נאמרה כל הפרשה בזמנה ובמקומה (הג"ה כי בחי' אדם שבמרכבה תתאה היינו מה שהאדם מקשר מחדו"מ שלו בתו"מ ובחי' אדם שבמרכבתא עילאה מה שהקב"ה קורא ושונה כנגדו בבחי' ודברי אשר שמתי בפיך כו', גם אדם הוא דעת כמ"ש בד"ה ואלה המשפטים, ואדם שבמרכבה תתאה זהו דעת תחתון ואדם שבמרכבה עילאה זהו ד"ע המאיר בהכלי דדעת
יחתקפו
תחתון, וזהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם פי' שבבחי' פני אדם דמרכבתא תתאה תשים המשכת ד"ע, ועמ"ש מענין המשכת ד"ע בד"ת בד"ה ויקהל משה, והנה ארבעים יום שהי' משה בהר י"ל ג"כ כנגד מרכבתא עילאה כ"א כלול מיו"ד עכ"ה) וזהו ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם דהנה כבר מבואר למעלה דלבוש דתורה נק' בגדיהם כמ"ש וירח את ריח בגדיו וכו' וזהו ענין שביקש יעקב ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבוש, וצריך להמשיך להיות עוטה אור כשלמה כנ"ל אות ו', והמשכה זו זהו ע"י יפה את רעייתי ד' גוונין כו' וזהו"ע ד' ציצית וכמ"ש במא"א ד' סעיף כ"ז ד' ציצית כנגד ד' נושאי הכסא ד' חיות כו' וכן האריך בזה הבחיי ס"פ שלח, וזהו הנסתרות להוי' אלקינו ופי' בת"ז הנסתרות הם חו"ב מוחא וליבא שהם אהוי"ר, והיינו שע"י אהוי"ר שהם ד' חוטי הציצית ממשיך בחי' הסתים והנסתרות שהוא פנימי' התורה להיות מאיר ומתקשר ומתחבר בהנגלות שבתורה, וע' מזה באו"ת מהמגיד נ"ע פ' תבא סד"ה השקיפה ממעון קדשך.
תחתון, וזהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם פי' שבבחי' פני אדם דמרכבתא תתאה תשים המשכת ד"ע, ועמ"ש מענין המשכת ד"ע בד"ת בד"ה ויקהל משה, והנה ארבעים יום שהי' משה בהר י"ל ג"כ כנגד מרכבתא עילאה כ"א כלול מיו"ד עכ"ה) וזהו ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם דהנה כבר מבואר למעלה דלבוש דתורה נק' בגדיהם כמ"ש וירח את ריח בגדיו וכו' וזהו ענין שביקש יעקב ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבוש, וצריך להמשיך להיות עוטה אור כשלמה כנ"ל אות ו', והמשכה זו זהו ע"י יפה את רעייתי ד' גוונין כו' וזהו"ע ד' ציצית וכמ"ש במא"א ד' סעיף כ"ז ד' ציצית כנגד ד' נושאי הכסא ד' חיות כו' וכן האריך בזה הבחיי ס"פ שלח, וזהו הנסתרות להוי' אלקינו ופי' בת"ז הנסתרות הם חו"ב מוחא וליבא שהם אהוי"ר, והיינו שע"י אהוי"ר שהם ד' חוטי הציצית ממשיך בחי' הסתים והנסתרות שהוא פנימי' התורה להיות מאיר ומתקשר ומתחבר בהנגלות שבתורה, וע' מזה באו"ת מהמגיד נ"ע פ' תבא סד"ה השקיפה ממעון קדשך.
יטח) וז"ש גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה כי הנה הארת ד' גוונין העליונים שמאירים מלמעלה למטה א"א להאיר בכנס"י כ"א בבחי' מקיף דוקא כי לא יוכלו להתצמצם בבחי' או"פ בכנס"י במוחם ולבבם כו' מפני שהן בבחי' א"ס כנ"ל וכמו וימינו תחבקני דכתיב באהבה עליונה לשון חיבוק בבחי' מקיף דוקא וכן בד' כנפות הטלית העליון דעוטה אור כשלמה בבחי' מקיף כו' דכתיב אשר תכסה בה בבחי' מקיף דוקא יאירו בכנס"י וזהו תכסה בבחי' לבוש ומקיף כו', וענין הציצית שהם ל"ב חוטין הנמשכים מן הכנף כו' הוא להיות כי א"א למקיף להאיר אורו במקבלים כ"א דרך צמצום הקו"ח בלבד כמו ענין בקיעת האור דרך שערות באדם כו' כן ענין חוטי הציצית הן המשכות מצומצמות מאד כמו חוטין דקים שמאירים בצמצום מן המקיף העליון כו' וכל חוט שזור וכפול מד' כו' כי כל גוון מבחי' ד' גוונין הנ"ל כלול כל אחד מד' גוונין כמו אהבה דאברהם פני אריה כלולה גם מיראה אלא שהיראה בא בהעלם והאהבה היא בהתגלות ובמדות היראה דיצחק פני שור הוא בהיפך שהיראה הוא בגילוי והאהבה בהעלם כו' וכן אנו מוצאים במחנה המלאכים, דבמחנה מיכאל באהבת רשפי אש כו' כתיב ויראה להם כו', ומנין החוטין ל"ב כנגד ל"ב נתיבות החכ' שמאיר במל' דאצי' שהיא שורש כנס"י כידוע והן כולן בבחי' נימין ושערות בוקעים ויוצאים מאור מקיף העליון ועמ"ש בבה"ז ס"פ וישלח ע"פ כי ישרים דרכי ה' שם נתבאר שע"י ל"ב נתיבות החכמה יומשך כח הביטול בנפש כו' ע"ש.
כקיצור. ענין אשר תכסה בחי' מקיף. וענין ל"ב חוטין ל"ב נתיבות.
כאתקפז
וענין פתיל תכלת שנתנו על הציצית כו' הוא בחי' אשא תכלא לשון כליון דאכיל ושצי כו' והיינו לבער הרע בדרך כפייה לאכפייא לסט"א כו' משא"כ למעלה באצי' אין רע יורד כי לא יגורך רע כתיב וכאשר נהפוך בחי' הרע לטוב לגמרי שלא בדרך כפי' כמו שאמר לאתהפכא חשוכא לנהורא כו' זהו בחי' החוטין הלבנים כו', אבל חוטי התכלת כו' הוא למטה כאשר המל' יורדת לברר בירורים בעה"ד טו"ר ונקראת אז תכלת לשון תכלה כמ"ש כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא דאכיל ושצי כו' וכן באדם התחתון הוא לאכפייא לסט"א וכמ"ש בסמוך ולא תתורו אחרי לבבכם כו' וזהו וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות הוי' כו' פי' ע"י ראי' דתכלת, דהנה מי שלא ראה אור מימיו שם חושך לאור ולא ידע כי בחושך הוא אך מי שראה אור יכיר וידע את החושך כמו"כ ע"י מצות ראי' דתכלת הנה יזכור על מצות הוי' בחי' הארה אלקית הבאה מלמעלה ע"י אותיות שם הוי' צמצום והמשכה כו' והוא ע"י קבלת מ"ש הנק' מצות המלך כמ"ש שום תשים עליך מלך כו', והכל ענין אחד שמצות המלך נק' מצות הוי' כו', ואז יכיר וידע איך שהוא בחושך פי' שלא ירצה לקבל שום תענוג זולתו ית' והיינו ולא תתורו אחרי לבבכם אשר אתם זונים כו' פי' זונה כשמקבלת שפע תענוג ממשפיע אחר ולקחה לעצמה משפיע זולת בעלה כו' כמו"כ אחרי אשר קיבל מ"ש בהתבוננות כי הוא חייך כו' במצות התכלת לא ירצה לו משפיע אחר דהיינו כתרין דמסאבותא שהם כחות שמשפיעים תענוגים זרים שלא לה' המה ולהיות מרכבה לקבל שפע מהם כו', ואמנם אם לא הי' רואה אור האלקי במצות המלך לא הי' מרגיש בעצמו לתת לב לזה לבלתי יקבל רצון ותענוג זר כו' כי דרך האויל ישר בעיניו ולא יכיר בפחיתת ערכו כלל כי רואה א"ע נקי מעבירות חמורות אך כל מה שיתפעל ביותר במצות הוי' יותר ירגיש בנפשו שלא יהי' כמו זונה אפילו בדקות הענינים כמו בתאוות היתר כדומה כו' וזהו תכלת דאכיל ושצי כנ"ל גם החומריות דנה"ב כו', וכ"ז בחי' אתכפייא כמו"כ למעלה בבחי' מל' דאצי' נפש כל חי כשמאירה אור בבחי' תכלת מבררת בירורי נוגה אכיל ושצי.
וענין פתיל תכלת שנתנו על הציצית כו' הוא בחי' אשא תכלא לשון כליון דאכיל ושצי כו' והיינו לבער הרע בדרך כפייה לאכפייא לסט"א כו' משא"כ למעלה באצי' אין רע יורד כי לא יגורך רע כתיב וכאשר נהפוך בחי' הרע לטוב לגמרי שלא בדרך כפי' כמו שאמר לאתהפכא חשוכא לנהורא כו' זהו בחי' החוטין הלבנים כו', אבל חוטי התכלת כו' הוא למטה כאשר המל' יורדת לברר בירורים בעה"ד טו"ר ונקראת אז תכלת לשון תכלה כמ"ש כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא דאכיל ושצי כו' וכן באדם התחתון הוא לאכפייא לסט"א וכמ"ש בסמוך ולא תתורו אחרי לבבכם כו' וזהו וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות הוי' כו' פי' ע"י ראי' דתכלת, דהנה מי שלא ראה אור מימיו שם חושך לאור ולא ידע כי בחושך הוא אך מי שראה אור יכיר וידע את החושך כמו"כ ע"י מצות ראי' דתכלת הנה יזכור על מצות הוי' בחי' הארה אלקית הבאה מלמעלה ע"י אותיות שם הוי' צמצום והמשכה כו' והוא ע"י קבלת מ"ש הנק' מצות המלך כמ"ש שום תשים עליך מלך כו', והכל ענין אחד שמצות המלך נק' מצות הוי' כו', ואז יכיר וידע איך שהוא בחושך פי' שלא ירצה לקבל שום תענוג זולתו ית' והיינו ולא תתורו אחרי לבבכם אשר אתם זונים כו' פי' זונה כשמקבלת שפע תענוג ממשפיע אחר ולקחה לעצמה משפיע זולת בעלה כו' כמו"כ אחרי אשר קיבל מ"ש בהתבוננות כי הוא חייך כו' במצות התכלת לא ירצה לו משפיע אחר דהיינו כתרין דמסאבותא שהם כחות שמשפיעים תענוגים זרים שלא לה' המה ולהיות מרכבה לקבל שפע מהם כו', ואמנם אם לא הי' רואה אור האלקי במצות המלך לא הי' מרגיש בעצמו לתת לב לזה לבלתי יקבל רצון ותענוג זר כו' כי דרך האויל ישר בעיניו ולא יכיר בפחיתת ערכו כלל כי רואה א"ע נקי מעבירות חמורות אך כל מה שיתפעל ביותר במצות הוי' יותר ירגיש בנפשו שלא יהי' כמו זונה אפילו בדקות הענינים כמו בתאוות היתר כדומה כו' וזהו תכלת דאכיל ושצי כנ"ל גם החומריות דנה"ב כו', וכ"ז בחי' אתכפייא כמו"כ למעלה בבחי' מל' דאצי' נפש כל חי כשמאירה אור בבחי' תכלת מבררת בירורי נוגה אכיל ושצי.
כבקיצור. ענין תכלת ולבן אתכפייא ואתהפכא, ולא תתורו.
כגט) ועתה צ"ל מ"ש עוד למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי כו' אני הוי' אלקיכם כו' דצ"ל מאחר שכבר נאמר וזכרתם את כל מצות הוי' א"כ מהו עוד למען תזכרו כו'. וגם מ"ש תחלה מצות הוי' וכאן נאמר מצותי. אך הנה י"ל פי' אני הוי' וי"ל מהו שאמר אני כאלו הוא ידוע כו' מי הוא ובאמת לית מח' תב"כ כו' ולא ידוע רק מצד התפשטותו בנאצלים ונבראים כידוע. אך הענין דיש בחי' נר"נ באדם ובחי' חי יחידה וידוע דנר"נ יש להם כלים משכן השכל שהוא הנשמה במוח ומשכן הרוח בלב ומשכן הנפש בדם כו', אבל בחי' חי' יחידה שהם בחי' הרצון ותענוג אין להם בחי' כלים כלל שישכנו בהם אלא משכנם בכל הגוף בהשוואה אחת כו' כמ"ש במ"א (עמ"ש בלק"ת בד"ה מפני מה יו"ט דפסח, והב' המאיר כו' כשיעלה ברצונו כו' ע"ש שמשם מובן שהרצון שורה גם ברגל) והם בחי' מקיפים של הנפש שאינם מתלבשים בכלי הגוף כלל כו', ועד"ז יובן למעלה
כדתקפח
דידוע דבחי' אורות וכלים שבנאצלים הם רק מבחי' נר"ן ואילך כו' אבל בחי' כתר העליון שהוא בחי' תחתונה שבמאציל ושורש כל הנאצלים כידוע הוא כמו בחי' חיה יחידה שבאדם שאין להם בחי' כלים כלל בשיעור קומה של יוצר בראשית דאבי"ע כו' וצריך שיעוררו בהעלאת מ"נ שיומשך מן ההעלם של הכתר העליון להיות מאיר תוס' אוא"ס בנאצלים, וזהו אני הוי' פי' אני הוא בחי' כתר שנק' אין ואני כמ"ש בע"ח דכשאור הכתר מאיר בנאצלים נק' אני וכשהוא מופלא ונעלם מהם נק' אין כמ"ש והחכ' מאין תמצא, וזהו אני ראשון ואני אחרון פי' בחי' הארת הכתר בנאצלים הוא ראשון שלפני האצילות והוא אחרון שלאחר האצילות בהשוואה אחת הוא כי אין לו כלי מיוחד שיאמר בו מעלה ומטה כו' וכמאמר אליהו איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס ביה כו', וזהו אני הוי' פי' אני הוא שהשפלתי א"ע להקראות בשם הוי' בבחי' אור וכלי כי שם הוי' הוא אותיות הצמצום כידוע.
דידוע דבחי' אורות וכלים שבנאצלים הם רק מבחי' נר"ן ואילך כו' אבל בחי' כתר העליון שהוא בחי' תחתונה שבמאציל ושורש כל הנאצלים כידוע הוא כמו בחי' חיה יחידה שבאדם שאין להם בחי' כלים כלל בשיעור קומה של יוצר בראשית דאבי"ע כו' וצריך שיעוררו בהעלאת מ"נ שיומשך מן ההעלם של הכתר העליון להיות מאיר תוס' אוא"ס בנאצלים, וזהו אני הוי' פי' אני הוא בחי' כתר שנק' אין ואני כמ"ש בע"ח דכשאור הכתר מאיר בנאצלים נק' אני וכשהוא מופלא ונעלם מהם נק' אין כמ"ש והחכ' מאין תמצא, וזהו אני ראשון ואני אחרון פי' בחי' הארת הכתר בנאצלים הוא ראשון שלפני האצילות והוא אחרון שלאחר האצילות בהשוואה אחת הוא כי אין לו כלי מיוחד שיאמר בו מעלה ומטה כו' וכמאמר אליהו איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס ביה כו', וזהו אני הוי' פי' אני הוא שהשפלתי א"ע להקראות בשם הוי' בבחי' אור וכלי כי שם הוי' הוא אותיות הצמצום כידוע.
כהואני ה' אלקיכם פי' מה הוא הגורם לזאת השפלות והירידה להיות במקום גדולתו ענותנותו כו' מפני שאני אלקיכם כי ישראל עבמ"ח כו' אתם ממשיכים ומורידים בחי' אני להיות בבחי' הוי' כדי להיות אלקיכם ועמ"ש מזה בד"ה כי המצוה הזאת בלק"ת פ' נצבים בפי' אנכי הוי' אלקיך כו' ע"ש, וזהו ג"כ פי' והייתם קדושים לאלקיכם פי' שתורידו ותמשיכו בחי' עצמות אוא"ס שיהי' נק' בשם קדוש ומובדל בבחי' סובב כנ"ל כי באמת אין לשון קדושה שייך אלא בדבר שהוא מופלא ונעלם כו' ואין זה אלא כשבא אוא"ס לכלל ההשתלשלות באו"כ עכ"פ כו' אבל קמיה עצמותו ממש גם קדוש לא יתכן לקרותו וע"כ אנו אומרים נקדישך פי' נמשיך אותך שתהי' בבחי' קדוש וזהו והייתם קדושים שתמשיכו ותורידו בחי' קדושה אלקית שיקרא עצמות אוא"ס בשם בחי' קדוש, וע"ז מורה חוטי הציצית שהם בחי' ושער רישי' כעמר נקא שזהו"ע קדוש כמ"ש בנזיר קדוש יהי' כו' שער ראשו כו', ועד"ז יובן ג"כ ענין מצותי פי' התחברות והתקשרות עצמותו ממש בנאצלים בתוס' אור ע"י בחי' כתר עליון הממוצע כו' וזהו למעלה מבחי' מצות הוי' דהפי' להמשיך משם הוי' יוד ה' כו' צמצום והתפשטות שכ"ז אינו אלא בבחי' אור וכלי והוא הנק' מצות הוי' בזכירה ראשונה, אבל בזכירה שניה כתיב את כל מצותי דוקא דהיינו להמשיך עצמות אוא"ס מבחי' חיה יחידה שלמעלה מבחינת כלים להיות נמשך ומאיר בשם הוי'. וזהו למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי ופי' למען קאי אדסמיך ליה שכאשר תעשה בסדר הזה דוקא אז תוכל לבא למדריגה זו דמצותי (ועמ"ש בד"ה שובה ישראל דרוש הראשון ספ"ב אזי יבוא ויגיע כו' ושם רפ"ג, והנה יעקב אמר כסדר המדריגה כו' ע"ש, וב' בחי' אלו הנזכר שם זהו"ע מש"כ בפי' מצות הוי' ומצותי כו' והמ"י) והיינו כאשר תקבל מ"ש תחלה במצות המלך הי' מצות הוי' דבציצית הכנף פתיל תכלת כו' (כי בזאת יבא אהרן אל הקודש) ואח"כ תזכרו על כל מצותי שהן בחי' החוטין הלבנים שבציצית כו'. וביאור הדברים הנה כתיב עבדו את ה' בשמחה כו' וכן תחת אשר לא עבדת בשמחה ובטוב לבב דוקא כו' וכתיב עבדו ה' ביראה דוקא (וע' מזה בזהר ר"פ אחרי דנ"ו ע"א וע"ב ובמק"מ והרמ"ז שם, ועמ"ש ע"פ בשלח פרעה
כותקפט
בענין ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כו' ע"ש), אך הענין הוא דבמצות המלך בציצית התכלת הוא כדי לבער הרע ע"י היראה דתכלת דאכיל ושצי כנ"ל אין שם גילוי שמחה אדרבה ביראה ופחד דוקא שום תשים עליך מלך כו', אבל אח"כ באבוד רשעים רינה (ועמ"ש מזה בת"א פ' ויצא בד"ה ושבתי בשלום) שצ"ל שמחה וטוב לב אשר יצא מאפילה לאור גדול כו' והעבודה שלאח"כ הוא רק להוסיף אוא"ס ע"י מצותי ושיקרא קדוש ושיקרא הוי' כנ"ל אין זה אלא בשמחה וטוב לב דוקא כי אין עצבות לפני המקום כו' (והגם שבגמ' אמרו דבבתי גוואי שייך עציבו היינו באצי' שם יש בתי גוואי ובתי בראי היכלות דאו"א והיכלות דזו"נ אבל בעצמות אוא"ס שלמעלה מאצי' עוז וחדוה במקומו וע' באגה"ק ססי' כ"ב וע' בלק"ת בדרושי עשי"ת בד"ה מי אל כמוך בפי' תשובה קדמה לעולם, וזהו אין עצבות לפני המקום בבחי' שלפני ולמעלה משרש המקום והזמן שהם ו"ק כו') וזהו בחי' חוטי הלבן שבציצית שהוא בחי' לובן העליון כו' מקור כל התענוגים כו' כי אין שם רע כלל שהרי לא יגורך רע כתיב וע"כ אין שם אלא חדות ה' דוקא כו', וזהו למען תזכרו שאם לא ביער הרע שע"י תכלת לא היו מגיעים לשמחה זו (ועמ"ש בענין סוכות זמן שמחתינו שהוא אחר עשימ"ת בד"ה ביום השמע"צ שמאלו תחת לראשי שם פ"ד.
בענין ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כו' ע"ש), אך הענין הוא דבמצות המלך בציצית התכלת הוא כדי לבער הרע ע"י היראה דתכלת דאכיל ושצי כנ"ל אין שם גילוי שמחה אדרבה ביראה ופחד דוקא שום תשים עליך מלך כו', אבל אח"כ באבוד רשעים רינה (ועמ"ש מזה בת"א פ' ויצא בד"ה ושבתי בשלום) שצ"ל שמחה וטוב לב אשר יצא מאפילה לאור גדול כו' והעבודה שלאח"כ הוא רק להוסיף אוא"ס ע"י מצותי ושיקרא קדוש ושיקרא הוי' כנ"ל אין זה אלא בשמחה וטוב לב דוקא כי אין עצבות לפני המקום כו' (והגם שבגמ' אמרו דבבתי גוואי שייך עציבו היינו באצי' שם יש בתי גוואי ובתי בראי היכלות דאו"א והיכלות דזו"נ אבל בעצמות אוא"ס שלמעלה מאצי' עוז וחדוה במקומו וע' באגה"ק ססי' כ"ב וע' בלק"ת בדרושי עשי"ת בד"ה מי אל כמוך בפי' תשובה קדמה לעולם, וזהו אין עצבות לפני המקום בבחי' שלפני ולמעלה משרש המקום והזמן שהם ו"ק כו') וזהו בחי' חוטי הלבן שבציצית שהוא בחי' לובן העליון כו' מקור כל התענוגים כו' כי אין שם רע כלל שהרי לא יגורך רע כתיב וע"כ אין שם אלא חדות ה' דוקא כו', וזהו למען תזכרו שאם לא ביער הרע שע"י תכלת לא היו מגיעים לשמחה זו (ועמ"ש בענין סוכות זמן שמחתינו שהוא אחר עשימ"ת בד"ה ביום השמע"צ שמאלו תחת לראשי שם פ"ד.
כזי) להיות לכם לאלקים ומבואר במ"א הפי' שהענין ע"ד והי' הוי' לי לאלקים ששם הוי' יהי' בבחי' אלקים ע"י גילוי עצמות אוא"ס בחי' אני הוי' כו', והענין דהנה ארז"ל ברבות פ' בלק ע"פ כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל כו' ראתה עינו את ישראל יושבין לפני הקב"ה כתלמיד לפני רבו לע"ל כו' וכה"א כי ליושבים לפני ה' יהי' לסחרה ולמכסה עתיק כו', ולא יכנף עוד מוריך כו'. ועמ"ש ע"פ מי יתנך כו' תלמדני כי לע"ל ולא ילמדו עוד איש את כו' כ"א אתה תלמדני כו'. והנה למכסה עתיק זהו דברים שמכסה עתיק יומין כו', והענין כמ"ש בעמה"מ ש"ג ספ"ו די"ב ע"ד ונשגב הוי' לבדו ביום ההוא ר"ל שם הוי' הוא מדריגת הנשמה שכולו טוב ולא מדריגת אלקים, ושאר כנפים הם הכינויים ויקויים ביום ההוא ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך שהוא שם הוי' עצמו וכנפים הם מסכים ופרגודים אשר הם כדמות כנפים לבל יאחזו בהם הקליפות והכנפים הם הכינויים עכ"ל וזהו ע"ד והי' הוי' לי לאלקים שיהי' גילוי סוכ"ע כו'. וביאור ענין ולא יכנף עוד מוריך היינו כי בחיות נאמר וכנפיהם פרודות וזהו ע"ד ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים שהם ד' מחנות שכינה ובריבוי ההשתלשלות נמשך מזה ד' ראשים מצרים בבל כו' שהם בחי' נפרד ממש לי יאורי ואני עשיתני כו' והן הן הקליפות המסתירים בחי' מחיצה המפסקת ועז"נ ולא יכנף עוד כו', וכמ"ש בזח"א בהשמטות סי' כ"ט דף י"ג רע"א ובההוא זימנא
כחתקפט 1
דקודשא ב"ה אתפשט מאילין קליפין אתמר ולא יכנף עוד כו' ועד"ז בז"ג ח"א עמוד קכ"א ויקרא אלקים לאור יום כו' ולא יכנף עוד כו' וכ"ה שם עמוד תפ"ו ולע"ל ולא יכנף עוד כו' וכ"ה בפ' פינחס דרכ"ב סע"ב, וזהו ענין ישמחו השמים ותגל הארץ ר"ת הוי', וזהו ע"ד ביום ההוא יהי' הוי' אחד כו' אשר עכשיו נק' באדנ"י ולע"ל יהי' נק' כמו שנכתב כו' ור"ל ע"י שלא יהי' העלם והסתר שם הוי' במגן ונרתק דשם אלקים ואד' עי"ז ממילא יבטלו ההסתר מהקליפות וזהו ואת רוח הטומאה אעביר כו', וכ"ז נמשך ע"י ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם המשכת ל"ב נתיבות חכמה עילאה בד' כנפות ועי"ז לא יהיו כנפיהם פרודות כו' וממילא לא יהי' יניקה ליש ודבר נפרד כו', וזהו שאומרים בלבישת ציצית בצל כנפיך יחסיון, והיינו כי הגם כי לע"ל ולא יכנף י"ל היינו שלא יהי' שאר כנפים היינו אפי' כנפי החיות הקודש שהרי נאמר בהם וכנפיהם פרודות, אלא יהי' כמ"ש מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון וכמ"ש ע"ז ברבות בח"מ ברות ע"פ ישלם ה' כו' אשר באת לחסות תחת כנפיו שמענו שיש כנפים לארץ כו' לשמש כו' ומרפא בכנפיה לחיות לכרובים לשרפים בא וראה כמה גדול כחן של צדיקים כו' שאין חסין לא כו' בצל כנפי שמש כו' אלא בצל מי שאמר והי' העולם שנאמר כו' בצל כנפיך יחסיון, ות"י שכינתא, השכינה נק' כנפיך, והיינו כי צ"ל לבוש וכנף להיות מתלבש בו האור ובלתי זה א"א, שאפי' מרע"ה ראה מתוך אספקלריא רק שהי' אספקלריא מאירה כו' וע' בזח"ג בלק ר"ד ב' ע"פ בוקר אערך לך ואצפה כד"א ויצפהו כו' גם ואינון אקרון כנפים עילאין שהמל' הוא ציפוי וכיסוי לבחי' בוקר דיוסף שנמשך מנהורא קדמאה כו', וזהו ובצל כנפיך יחסיון וזהו הנמשך ע"י ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם שעי"ז יזכו לבחי' ולא יכנף כו' כ"א שיהי' מה יקר כו' בצל כנפיך יחסיון וע' בהרמ"ז ר"פ חוקת דק"פ ע"א בענין הקנין שהי' ע"י כנף הבגד כו' ע"ש. גם י"ל פי' בצל כנפיך ע"ד מ"ש במכלול בשרש כנף ומרפא בכנפיה, פרישת אור השמש המאיר לארץ נק' כנפיה כמ"ש המצ"ד במלאכי ג' מל' כשחר פרוש על ההרים וכמארז"ל שמש בשבת צדקה לעניים, וא"כ מזה נשכיל פי' ולא יכנף עוד מוריך ר"ל שלא יהי' עוד העלם האור א"ס שהוא בבחי' העלם ע"י צמצום והמסכים והפרסות אלא יהי' גילוי אור ע"ד שמש צדקה ומרפא בכנפיה. והנה ת"י ולא יכנף עוד כו' ולא יסלק שכינתא מבי מקדשא, והנה הענין כי עוטה אור כשלמה ולכן נק' ומרפא בכנפיה, שהאור ע"י שלמה וכנפות הבגד אך מזה נמשך בהשתלשלות מסכים רבים ע"כ ולא יכנף שיהי' גילוי האור מתוך השלמה ע"ד מוציא חמה מנרתקה, שמש צדקה ומרפא בכנפיה, והיינו ע"י כנפות הטלית והציצית שיוצאים הציצית מהכנף היינו יציאת וגילוי האור ע"ד מוציא חמה מנרתקה, וזהו להיות לך לאלקים ששם הוי' יאיר בבחי' גילוי עד שיהי' לך לאלקים ולא ע"י המגן ונרתק כו'.
דקודשא ב"ה אתפשט מאילין קליפין אתמר ולא יכנף עוד כו' ועד"ז בז"ג ח"א עמוד קכ"א ויקרא אלקים לאור יום כו' ולא יכנף עוד כו' וכ"ה שם עמוד תפ"ו ולע"ל ולא יכנף עוד כו' וכ"ה בפ' פינחס דרכ"ב סע"ב, וזהו ענין ישמחו השמים ותגל הארץ ר"ת הוי', וזהו ע"ד ביום ההוא יהי' הוי' אחד כו' אשר עכשיו נק' באדנ"י ולע"ל יהי' נק' כמו שנכתב כו' ור"ל ע"י שלא יהי' העלם והסתר שם הוי' במגן ונרתק דשם אלקים ואד' עי"ז ממילא יבטלו ההסתר מהקליפות וזהו ואת רוח הטומאה אעביר כו', וכ"ז נמשך ע"י ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם המשכת ל"ב נתיבות חכמה עילאה בד' כנפות ועי"ז לא יהיו כנפיהם פרודות כו' וממילא לא יהי' יניקה ליש ודבר נפרד כו', וזהו שאומרים בלבישת ציצית בצל כנפיך יחסיון, והיינו כי הגם כי לע"ל ולא יכנף י"ל היינו שלא יהי' שאר כנפים היינו אפי' כנפי החיות הקודש שהרי נאמר בהם וכנפיהם פרודות, אלא יהי' כמ"ש מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון וכמ"ש ע"ז ברבות בח"מ ברות ע"פ ישלם ה' כו' אשר באת לחסות תחת כנפיו שמענו שיש כנפים לארץ כו' לשמש כו' ומרפא בכנפיה לחיות לכרובים לשרפים בא וראה כמה גדול כחן של צדיקים כו' שאין חסין לא כו' בצל כנפי שמש כו' אלא בצל מי שאמר והי' העולם שנאמר כו' בצל כנפיך יחסיון, ות"י שכינתא, השכינה נק' כנפיך, והיינו כי צ"ל לבוש וכנף להיות מתלבש בו האור ובלתי זה א"א, שאפי' מרע"ה ראה מתוך אספקלריא רק שהי' אספקלריא מאירה כו' וע' בזח"ג בלק ר"ד ב' ע"פ בוקר אערך לך ואצפה כד"א ויצפהו כו' גם ואינון אקרון כנפים עילאין שהמל' הוא ציפוי וכיסוי לבחי' בוקר דיוסף שנמשך מנהורא קדמאה כו', וזהו ובצל כנפיך יחסיון וזהו הנמשך ע"י ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם שעי"ז יזכו לבחי' ולא יכנף כו' כ"א שיהי' מה יקר כו' בצל כנפיך יחסיון וע' בהרמ"ז ר"פ חוקת דק"פ ע"א בענין הקנין שהי' ע"י כנף הבגד כו' ע"ש. גם י"ל פי' בצל כנפיך ע"ד מ"ש במכלול בשרש כנף ומרפא בכנפיה, פרישת אור השמש המאיר לארץ נק' כנפיה כמ"ש המצ"ד במלאכי ג' מל' כשחר פרוש על ההרים וכמארז"ל שמש בשבת צדקה לעניים, וא"כ מזה נשכיל פי' ולא יכנף עוד מוריך ר"ל שלא יהי' עוד העלם האור א"ס שהוא בבחי' העלם ע"י צמצום והמסכים והפרסות אלא יהי' גילוי אור ע"ד שמש צדקה ומרפא בכנפיה. והנה ת"י ולא יכנף עוד כו' ולא יסלק שכינתא מבי מקדשא, והנה הענין כי עוטה אור כשלמה ולכן נק' ומרפא בכנפיה, שהאור ע"י שלמה וכנפות הבגד אך מזה נמשך בהשתלשלות מסכים רבים ע"כ ולא יכנף שיהי' גילוי האור מתוך השלמה ע"ד מוציא חמה מנרתקה, שמש צדקה ומרפא בכנפיה, והיינו ע"י כנפות הטלית והציצית שיוצאים הציצית מהכנף היינו יציאת וגילוי האור ע"ד מוציא חמה מנרתקה, וזהו להיות לך לאלקים ששם הוי' יאיר בבחי' גילוי עד שיהי' לך לאלקים ולא ע"י המגן ונרתק כו'.
כטתקפט 2
קיצור.
קיצור.
ל(א) ענין וזכרתם, ואח"כ למען תזכרו, וענין מצות ד' ומצותי, והיינו ע"י וראיתם אותו, כתיב נעשה אדם בצלמנו, מקור התהוות העולמות רק מהארה אחת מחשבה אחת, והיינו מבחי' לבוש ד' מלך גאות לבש.
לא(ב) ויובן ע"ד מ"ש עוטה אור כשלמה י"ל שלמה היא מ' כמ"ש שמלה לך קצין תהיה לנו, והיא כבוד תתאה, והאור הוא חכמה עילאה כבוד עילאה, ומהרמ"א פי' שלמה הוא כסה"כ והוא לבוש להאצילות ועד"ז יש כסה"כ באצי' כמ"ש בבחיי ע"פ כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.
לב(ג) וכמו אותיות המחשבה הם לבוש להשכל, וכמו מסך דק לגבי עצמיות השכל ומ"מ א"א שיומשך השכל עצמו כ"א ע"י אותיות המחשבה, וע' בסידור בד"ה ששת ימים תאכל מצות, דרוש השני בענין והניף ידו על הנהר הנאמר לע"ל.
לג(ד) וזהו ענין התורה שהיא בחי' אור ותורה אור ונמשך ע"י שלמה ולבוש כי אורייתא סתים וגליא, וזהו ג"כ ענין שניתנה התורה באש שחורה ז"א ע"ג אש לבנה עת"י, וזהו ענין דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הוויות דאביי ורבא, וזהו ענין הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו.
לד(ה) לעשות את כל דברי התורה, לחבר ב' הבחי' שבתורה פנימיות וחיצוניות שיהי' עוטה אור כשלמה, וכמ"ש סד"ה ביום השמיני עצרת כנישין יהא לכון, שזהו ענין שמחת תורה שהבחי' שהתורה נק' שלמה ולבוש היא שמחה ממה שנתלבש בה אור א"ס ב"ה דהיינו שנמשך בחי' עוטה אור כשלמה יעו"ש, וע' בד"ה תורה צוה שבחי' גליא שבתורה נק' אירוסין ובחי' פנימיות התורה נק' נישואין, וע"ש דבחי' שמחת תורה הנ"ל נמשך ע"י קדימת עשי"ת בתחלה, ועד"ז יובן ענין לעשות את כל דברי התורה באופן שנתבאר זהו ע"י אהוי"ר בתפלה, וזהו בצלמנו כדמותנו כמו שלמעלה בו ית' התורה היא לבוש המחבר אור א"ס ב"ה עם העולמות כן באדם שהוא בצלמנו צ"ל לבושים הנעשים מהתומ"צ שבהן ועל ידן תוכל הנשמה לקבל גלוי אור א"ס ב"ה.
לה(ו) ועתה יובן ענין ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, כי בגדיהם היינו הלבושים הנעשים ממעשה המצות ומהתורה, והם כמו בחי' השלמה הנ"ל וכמ"ש וריח שלמותיך כריח הלבנון דקאי על מצות הציצית שבהטלית ובגד, אך כדי להמשיך האור בהשלמה, זהו ע"י הד' ציצית, וא"כ ועשו להם ציצית כמו לעשות את כל דברי התורה, והענין כי להמשיך אור א"ס בהתורה שהיא חכמה ושלמה כח זה הוא רק בנש"י והיינו מפני שישראל עלו במחשבה, וכן ביאר בד"ה אז ישראל עלי באר דתקס"ד פ' חקת שהמשכת אור א"ס בהתורה זהו ע"י רעותא
לותקצ
דליבא, הבאר מים חיים, ודרוש זה ועשו להם ציצית הי' ג"כ בקיץ הנ"ל פ' שלח, א"כ המכוון אחד, וכן ביאר בד"ה האזינו השמים, דרוש השני, בענין כל הנק' בשמי שהם נש"י ולכבודי בראתיו זהו התורה, וע"ש ג"כ דהבחי' האור שבהשלמה זהו ענין טל תורה כי טל אורות טליך יעו"ש בהביאור.
דליבא, הבאר מים חיים, ודרוש זה ועשו להם ציצית הי' ג"כ בקיץ הנ"ל פ' שלח, א"כ המכוון אחד, וכן ביאר בד"ה האזינו השמים, דרוש השני, בענין כל הנק' בשמי שהם נש"י ולכבודי בראתיו זהו התורה, וע"ש ג"כ דהבחי' האור שבהשלמה זהו ענין טל תורה כי טל אורות טליך יעו"ש בהביאור.
לז[ז] וזהו הנך יפה רעייתי, רעייתי לשון פרנסתי כמו הלחם מחבר הנשמה עם הגוף ולשון רעותא דליבא, שע"י רעותא דליבא ממשיך כן, ופי' הנך יפה היופי זהו כשכלול מג' או ד' גוונין והיינו אהוי"ר והתעוררות רחמים, שהן בחי' פני אריה ופני שור ופני נשר, ובחי' פני אדם התקשרות מחודומ"ע בתומ"צ, זהו הממשיך בחי' עוטה אור כשלמה, וד' בחי' אלו זהו ענין ד' כנפי הבגד וד' ציצית, וזהו ענין אלפי שנאן.
לח(ז) ויש ג"כ מרכבתא עילאה הנך יפה הב' וזהו הד"כ והד' ציצית ח' אשר תכסה תכלת ולבן, ט' מצות ד' ומצותי, י' להיות לך לאלקים.
לט(ח) גדילים כו' ע' לקמן בהביאור ססעי' א' שממשיכים גדול ה' בעיר, גם ע"ד דבר גדול מעשה מרכבה כו', פי' אשר תכסה בה בחי' או"מ (ובמ"א מבואר דהל"ל אשר תכסה בה) תכלת ולבן אתכפיא ואתהפכא כו'.
מ(ט) ענין למען תזכרו, צ"ל פי' אני הוי' אני עצמות אור א"ס, מזה נמשך, הוי' בחי' ח"י נר"ן והייתם קדושים, פי' מצות הוי' המשכת שם הוי', אח"כ מצותי המשכות אא"ס באצי', עבדו את ה' ביראה תכלת, עבדו בשמחה לבן.
מא(י) להיות לכם לאלקים בד"ה אני דפ' ציצית דרוש השני, ע"י ועשו להם ציצית יקויים ולא יכנף.