Or HaTorah·Bamidbar Volume 2·Shelach·Understanding the Saying of Our Sages Whoever Recites Shemaאור התורה·במדבר כרך ב·פרשת שלח·להבין ענין מארז"ל כל הקורא ק"ש

אלהבין ענין מארז"ל כל הקורא ק"ש
קרח תקצ"ז

בלהבין* ענין מארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, מהו הדמין ק"ש בלא תפילין לעולה וזבח בלא מנחה ונסכים כי מה ענין זה לזה. ויש להקדים מתחלה כללות ענין הקרבנות והנסכים, כי הנה הקרבנות נק' בשם אכילה כמארז"ל ע"פ ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר א' אכילת אדם וא' אכילת מזבח. וכן במגילה* ע"פ והשתיה כדת כדת של תורה אכילה מרובה משתי' וקאי על כל הקרבנות מפרים וכבשים ואלים שהם נק' אכילת מזבח, וכמ"ש בהדיא את קרבני לחמי כו' כבשים בני שנה שנים כו', מלבד המנחה עשירית האיפה סלת בלולה בשמן רביעית ההין הוא הנק' מנחת נסכים. והנסכים הוא שהיו מנסכים יין ע"ג המזבח והי' יורד לשיתין (ע'* בזה מחלוקת הרמב"ם עם הראב"ד שרמב"ם כתב ויוצק על היסוד והוא יורד לשיתין והשיגו הראב"ד ואמר שלא הי' יוצק אלא בספל והכ"מ נדחק ליישב דברי הרמב"ם בדוחקי', ובאמת לפמ"ש במס' תמיד ד' הרמב"ם נכוחים מאד) והוא הנק' בשם שתיה, וכמ"ש בכל יום בקדש הסך נסך שכר להוי' כו'. ובאמת צ"ל כ"ז מהו הענין שהקב"ה אוכל ושותה כביכול וישראל מפרנסים אותו פעמים בכל יום בבשר ולחם ובמשתה יין כי כולו פלאי כו'. הנה גבי יותם נאמר ותאמר הגפן החדלתי את תירשי המשמח אלקי' ואנשים* מכאן שאין אומרים שירה אלא על יין. וגם זה פלאי מהו ענין שמחת אלקי' מיין גשמי. ויובן בביאור ענין מהות השמחה גם באדם מה ענינה, דהיינו מה זה שאנו רואים שלפעמים יהי' האדם בשמחה ויגיל שהוא שינוי מסדרו התמידי, ושמחה זו צ"ל מה הוא. והענין כי הנה בכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, פי' מה שהוא בחי' משפיע לזולתו נק' בחי' חיצוניות שלו המתגלות, ומה שהוא בחי' מקבל מלמעלה ממנו נק' בחי' פנימי' שלו הנסתר ונעלם מעין כל חי זולתו. וכמו בגשמיות ע"פ משארז"ל אין לך עשב שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, והיינו בחי' כח רוחני שמשפיע חיות בעשב הגשמי ומצמיחו ומגדילו, וכנודע ממ"ש ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים שיש פירות* שגדילים מן החמה ויש

גתקלא
שגדילים מן הלבנה, כמו הגפן גדל מהחמה והירקות מהלבנה ופירות העץ מהכוכבים. ופי' חמה ולבנה כו' היינו מן הרוחניו' שבהם שהרוחניות שבחמה היא המשפעת כח וחיות בגפן כו', וזהו ענין המזל שמכה בעשב כו'. ויש מזל וכח רוחני פרטי שבכל עשב כפי שינוי מזגו ותכונתו מהאחרים. והנה מובן לפ"ז שהמזל יש בו ב' בחי' א' שהוא מקבל חיות מלמעלה הימנו לעצמו, והב' שהוא משפיע למטה. והנה מה שהוא משפיע חיות למטה בגשמיו' נק' חיצוניותו שהוא הנמשך ומתגלה לחוץ ממנו, ומה שהוא מקבל חיות לעצמו נק' פנימיותו. עם היות כי ברוחניות לא שייך התחלקות לחלקים לומר שזהו לצד הפנימי וזה לצד החיצון כבגשמיות, והמזל הוא כח רוחני ובודאי כולו אחד מראשו לסופו ואינו מגדר מקום לסיימו בפנים וחיצון כו', אבל הכוונה שכלול מב' כחות אשר הא' נק' בערכינו פנימיות יען היות נוגע לעצמיותו גם אם אין תחתון בלעדו והשני נק' בערכינו חיצוני' על היותו התחברותו לזולתו שמבחוץ ממנו ולמטה, והיינו כנ"ל. כי הרי עם היותו כח א' רוחני מ"מ הרי יש בו ב' דברים א' שהוא בחי' מקבל חיות לעצמו, וא' שהוא בחי' משפיע לזולתו שלמטה הימנו. והרי ב' דברים אלו הם שתי כחות שונות עם היותם בנושא אחד ושייך לקרותם בב' שמות ולהבדילם זה מזה כפי מהותם כו'. וזהו ענין לשון בחינה שנזכר תמיד בס' הקבלה בחי' כתר בחי' חכמה כו', שלכאורה אינו מובן למה לא אמר בשמותן בתולדותן כתר חכמה, ומה זה שהוסיף עוד תיבת בחי' כו'. אך הענין לפי שההתחלקות שברוחניות אינו כמו התחלקות שבדברי' גשמיים כמו היד שיש בו ה' אצבעות כל א' מובדל וחלוק לעצמו מזולתו, כי המקום מפריד ביניהם ויכולים לקרותן בשמותן ראשון שני שלישי כו'. משא"כ ברוחני' כמו ספי' החכמה הכלולה מי"ס דחכמה שבחכמה בינה שבחכמה כו' עד מל' שבחכמה אינן עשרה נפרדים זה מזה ממש האדוקים במקום א' כקשרי האצבעות ביד כי למעלה אין מקום גשמי ח"ו. ומאחר שכולם בבחי' חכמה הם כולם מציאות א' בלי שינויים כלל מראשו לסופו עד"מ מאחר שמושלל מגדר מקום, וא"כ ההתחלקות שבו כתר שבחכמה כו' עד מל' שבחכמה אינה התחלקו' גילוי לעשרה דברים רק שהוא בבחי' התחלקות בכח, שיש בו י' כחות כח החכמה כח הבינה כח החסד כו', וכולם בנושא א' כלומר שאינו אלא מציאות א' לפי ראיית עין הוא בחי' החכמה עצם הספי' רק שיש בה כמה כחות שונות זה מזה, כח להתחכם כח להתחסד כח להתגבר כו', והמה כחות משונים ממש ושייך להבדילו זה מזה כנ"ל, אבל אין ההבדלה בגשמיות, שהרי אעפ"כ כולם בנושא א'. לכן לא מצאו משל בגשמיות לקרות שם למדריגות רוחני' הנ"ל בגשמיו' אלא בשם בחי' כתר ובחי' חכמה כו', ששם בחי' מורה על אופן התחלקות הכלי שכולם בנושא א' רק שנושא זה יש בו כמה כחות אלו במספר. וכמו ענין בחי' הכסף אם אומרים עד"מ שמחזיק ח' בחינות כסף וח' בחינות סיגים, והנה מ"מ אין הכוונה שהם מחולקים זה מזה ח' בחי'

דתקלב
כסף לעצמם וח' בחי' סיגים לעצמם שהרי כולם נכללו ונתערבו כ"כ עד שהיו לגוש א' ממש עד שאין שום חלק משהו מהגוש שאינו מוכלל מכסף וסיג יחד, רק שיש בו בכללותו ב' עניני' שונים כסף וסיג. פי' שבאמת הוא מציאות א' מראשו לסופו רק שעצם מציאות כלול מב' דברים שונים שנתערבו יחד והיו לאחדים ואין בהם הפרש במקום גשמי לומר שחלק זה כסף וזה סיג כי כולו אחד. אלא שבכל חלק ונקודה פרטי' כלולה מב' דברים האלו והן נק' בחי', שיש בה כך בחי' כסף וכך בחי' סיג, דהיינו שהכסף המעורב עם הסיג הוא כך וכך עד"מ נגד הסיג כו'. וכך הוא בנמשל ממש ברוחניות שבחי' חכמה כלולה מי"ס עד"מ והם עשרה דברים שונים זמ"ז כנ"ל אבל אין ההבדל ביניהם בהתחלקות ממש זה מזה כי כולם בנושא א', אלא שנושא זה כלול ויש בו עשרה כחות אלו כו'. וזהו שאמר בחי' חכמה בחי' בינה שהרי החכמ' אינה בהתחלקו' ממש לעצמה מן הבינה כי כולם כא', רק שבחי' כח החכ' הכלול באותה הספי' זה נק' בחי' חכמה שיש בחסד עד"מ כו' וכיוצא. וכמו"כ הוא ענין פנימי' וחיצוני' שיש בכל דבר שאין הכוונה שזהו מבפנים וזה מבחוץ כבגשמיות ח"ו, כי באמת כולם מציאות א' מרישא לסיפא רק שכלול מב' כחות שונות, א' הוא היותו מקבל לעצמו וב' היותו משפיע לזולתו, ונק' ב' בחי' כי אעפ"כ שניהם בנושא א', והנושא הוא עצמיות הספי' שהוא בחי' שלישית כמשי"ת שהוא הסובל בחי' הקבלה ובחי' ההשפעה. אלא שמ"מ בחי' היותו מקבל נק' פנימיות כי הוא לצורך עצמו והוא למעלה הרבה יותר מההשפעה לזולתו, כידוע שנה"י שבעליון נעשי' מוחין לתחתון כו', ולכן בחי' היותו משפיע נק' חיצוניות כנ"ל. וכמו"כ יובן ענין פנימיות וחיצוניות גם בנפש החי' כמו הבהמות שיש בה נפש וחיות רוחני הנמשכת מפני שור שבמרכבה דאופנים, וחיות הזה שיש בו ג"כ ב' בחי' הנ"ל א' שמתפשט בגוף הבהמה ומחי' אותה, עם היות כי התפשטות החיות הוא רק בדרך הארה בלבד כזיו השמש מהשמש עד"מ שהזיו בלבד הוא הנראה בארץ ולא עצמיו' השמש, וכך הוא בחי' החיות שהגוף חי מהנפש הוא הארה מעצם הנפש ולא עצמיותה ממש כידוע ומבואר במ"א, ואינו כענין השפעת עו"ע שעצם המשפיע מלובש בהשפעה כו', מ"מ הרי הארה זו היא התפשטותה עכ"פ וממילא שעצמותה שורה ונמשכת בגוף שאזי הגוף חי ממנה וחיות זה הוא בחי' זיו מעצם החיות שבנפש עצמה. משא"כ אם תסתלק הנפש ישאר הגוף שממה כדומם כו'. וא"כ בהתלבשות הנפש בגוף נעשי' בחי' משפיע ומקור החיות להגוף כנ"ל. ואמנם הוא גם בחי' מקבל מלמעלה דהיינו מפני שור הרוחני שהוא מקור חוצבה כנ"ל, שהרי אלו היתה נפסקת ממקורה היתה נפסדת לגמרי כו', וזהו ענין פנימי' וחיצוני' שבה ואע"פ שהיא רק נפש אחת, כי היותה בחי' משפיע להיות מתפשט חיות ממנה בגוף נק' חיצוניות והיותה בחי' מקבל החיות לעצמה ממקור חוצבה נק' פנימי' שלה כו'. ויותר יובן זה באדם שיש לו גם נפש המשכלת הנמשכ' מפני אדם שבמרכבה כידוע, והרי

התקלג
התפשטותה בגוף נראה בעליל שהוא מעין השכל הנובע במוחין שבראש ששם הוא משכן נפש המשכלת ושם מתפשטת הארתה כו', וזהו בחי' החיצוניות שלה, ומה שמקבל אור וחיות לקיום עצמותה נק' פנימי' ע"ד הנ"ל. ובאמת דרך פרט יש בכל מציאות ג' בחי' הא' הוא היותו מקבל משלמעלה הימנו ב' היותו בחי' משפיע לשלמטה הימנו, הג' הוא בחי' עצמותו שאינו לא בחי' מקבל ולא בחי' משפיע, כי בחי' היותו מקבל או משפיע היינו התחברותו וטפילותו למציאות זולתו עכ"פ ואין זה בחי' עצמיות שלו, דהיינו מה שהוא לעצמו ממש לא מקבל וטפל לעליון ממנו שהוא ענין זנב לאריות ולא ראש לשועלים כו'. והוא בחי' שלישית שיש בכ"א מלבד פנימיות וחיצוניות שהם הפכים לגמרי, כי הפנימי' הוא תכלית העילוי בהיותו דבוק במקורו והחיצוניות הוא תכלית ההשפלה להיות ראש ומקור להמקבל שהוא פחות הערך ממנו כו'. ובחי' עצמיותו ממש שאינו לא בעלי' ולא בירידה אלא כשהוא לעצמו זהו בחי' הממוצעת בין ב' בחי' הנ"ל והיא המחברת אותם שיהי' יכול להיות משפיע ומקבל כו'. וזהו ענין ג' בחי' הנז' בס' הקבלה שיש בכל דבר א' בחי' פנים שלמעלה פי' פנים הוא מלשון ויפנה כלומר בחי' הא' הוא מה שהוא פונה למעלה דהיינו שהוא בחי' מקבל ממקורו, הב' הוא בחי' העצמיות כנ"ל, הג' הוא בחי' החיצוניות כו'. וכן הוא ג"כ ע"פ לשון עו"ע שכל עילה מחציו ולמעלה דבוק בעילתו ומלמטה הוא דבוק ומשפיע לעלול ממנו והם ב' בחי' הנ"ל, והג' הוא עצמיות של העילה שאינו דבוק לא לעילתו ולא לעלול ממנו, אלא כמו שהוא לעצמו כו'. והוא ג"כ ענין מדריגות ג' אבות אברהם יצחק ויעקב שהם ג' בחי' הנ"ל, אברהם איש החסד ונמשל למים מה מים יורדים מגבוה לנמוך אף הוא טבעו להיות משפיע למטה, ובחי' יצחק הוא כנגדו ממש שנמשל לאש שטבעו לעלות למעלה דוקא שהוא בחי' ההסתלקות מהנחת עצמיותו לשלמעלה הימנו כו'. ויעקב הוא בחי' האמצעות ביניהם ונק' בריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצה ומחבר אברהם ויצחק שהם ב' קצוות מנגדים כנ"ל. וכן עד"ז* כל נברא כלול מג' בחי' אר"מ הנמשכים מבחי' ג' אבות הנ"ל. מצד בחי' האש שבו טבעו לעלות למעלה מכפי גדר עצמותו, ומצד טבע המים לירד בנמוך יותר כו', והרוח הוא בחי' האמצעות הנ"ל המחבר אותם וד"ל.

וועתה יובן ענין השמחה מה היא שהיא שינוי* מהוויתו התמידי', והיינו שהוא בחי' התגלות הפנימי', כי בתמידות הפנימי' שבו נעלם ונסתר כנ"ל, רק החיות החיצוניות היא המתפשטת בגילוי להחיות הגוף ועל פיה יהיו כל הנהגותיו תמיד כו'. אבל בהיותו בשמחה וטוב לבב הענין

זתקלג 1
שפנימי' חיותו מתגלה לחוץ ולכן נהפך אז לאיש אחר ממש ויוצא לחוץ לגדרי מדותיו הטבעיים המוטבעים מחיצוניותו בלבד כנ"ל מסיבת גילוי פנימיות החיות שהוא נעלה הרבה יותר הרבה כו'. ולכך מתאדם בעת שמחתו ופניו צהובות כי החיות הפנימי' הזאת בבואה לידי גילוי נובעת בדמים שבהם היא מתגלי', כי בדם שורה הנפש כו', וע"כ נכנס יין יצא סוד. ולכאורה אינו מובן איך הוא התהוות בחי' השמחה שהוא ענין התעוררות רוח חדשה רוחני' בלב מיין גשמי. אך הענין הוא שבאמת השמחה עצמה היא בחי' רוחני' ולא מתהוי' מן היין כלל כ"א מפנימיות החיות שבנפש שהוא מאיר ומתגלה לחוץ שזהו ענין השמחה כנ"ל. רק שסיבת גילוי זה הוא ע"י היין שיש בו סגולה זו לעורר בדמים והם מעוררים הנפש המלובש בהם להיות פנימיותה מתגלי'. נמצא שהיין הוא רק מעורר השמחה שישנה בהעלם בנפשו שמשם היא מתהוי' ונמשכת מהעלם לגילוי ע"י היין. וכעד"ז ע"י בשורה טובה ועריבה לנפשו הגורמת התפעלות או חתונת בנו שאזי פנימיות נפשו מתגלה לחוץ ויוכל לצאת מגדרי הטבע אם הוא כילי יפזר כו' מטעם הנ"ל.

חועתה יובן ג"כ ענין משמח אלקי' כי ואתה מחי' את כולם כתיב, והמשכת חיות* זה הוא בבחי' השתל' מעולם ועד עולם בכל עולם לפי ערכו ותכונתו, כמו בעולם השפל שלנו החיות הוא באופן להחיות דצח"מ גשמיים ובעולם המלאכים שהם רוחני' החיות נעלה יותר כו', וכן גבוה מעל גבוה החיות נעלה יותר כו'. וא"כ בכל בחי' החיות שבכל עולם יש בו ג' בחי' הנ"ל, א' מה שהוא בחי' משפיע למטה שהרי המשכת החיות בעולם שלמטה הוא מעולם העליון ממנו כנ"ל, ואמנם זהו רק בחי' החיצוניו' בלבד מעולם העליון. הב' הוא מה שמקבל מעולם העליון שממנו כמ"ש ומקבלים דין מן דין והוא תכלית העילוי, והג' הוא עצמיות בחי' החיות שבאותו העולם כו'. ופי' משמח אלקי' היינו בחי' גילוי* פנימי' אלקותו ית' שזהו ענין שמחה לש' אלקי' שנעשה שמח עד"מ דהיינו שמגלה פנימיותו וכמ"ש יאר ה' פניו אליך פי' פנימיותו, והיינו בכל עולם לפי ערכו מתגלה הפנימי' הנסתר תמיד, ובשרשו הוא ענין גילוי בחי' סוכ"ע, כי סוכ"ע הוא בחי' חיות הפנימי הנעלם ונסתר מן העולמות, רק החיצוניות בלבד הוא שמתלבש להחיות העולמות ונק' ממכ"ע. וכדמיון חיות הנפש בגוף שהחיות שמלובש באברים ממש הוא בחי' חיצוניות הנפש כו'. וכך הוא הארת אלקותו ית' המתלבש בעלמין ממש להחיותם לגבי עצמיות אורו ית' הוא בחי' חיצוניות בלבד אבל הפנימיות נעלם ונסתר ונק' סוכ"ע כנ"ל. וע"י ניסוך היין מעוררים גילוי פנימיותו ית' בעולמו' כי נכנס יין יצא סוד. דכמו שהיין הו"ע גילוי

טתקלג 2
ההעלם שמתחלה הי' בלוע בתוך הענבים וע"י הסחיטה יוצא לגילוי כו', כך עי"ז יצא סוד גילוי פנימי' אלקותו ית' וזהו סוד משמח אלקי' וד"ל.

יועתה יש להבין ענין הקרבנות שהן נקראים בשם אכילה וניסוך היין הוא אח"כ ונק' בשם שתי' כו'. והענין דכמו עד"מ אכילת האדם הגשמי הנה הוא ניזון מהמאכלים גשמיים וחי בהם שאם לא יאכל כמה ימים יוכל למות ברעב כידוע. ובאמת הרי המאכלים הם למטה במדריגה ממנו שהרי האדם הוא מדבר ויש בו נפש רוחני והמאכלים הם צומח וגם החי הוא למטה מהמדבר כו'. אך הענין כי המזון אינו להנפש עצמה רק שפעולתם לחבר הנפש בגוף, ואם לאו גורם פרידת הנפש מהגוף, ואם לא יאכל כמה ימים תסתלק לגמרי מהגוף וימות הגוף כו'. וכמו"כ יובן עד"מ פי' וענין אכילת גבוה שהו"ע הקרבנות, וכמאמר ישראל מפרנסים כו', שהתועלת היוצא מהאכילה שהוא הקרבן הו"ע התחברות והמשכות א"ס ב"ה בעולמות שהעולמו' הן הן הנקראים בשם גוף אצלו ית', וע"י העלאת הקרבנות הוא נמשך ומתפשט בהם. והענין הוא ע"ד שהמאכלים גשמיים גורמים התחברות הנפש עם הגוף שהוא ע"י שהם מתבררים תחלה באצטומכא ומתפרד המובחר מן הפסולת ואזי הפסולת נדחה ויוצא לחוץ והמובחר שנתברר לדם נעשה חיות, ועז"נ ולחם לבב אנוש יסעד שהלב מתחזק ע"י הלחם, והיינו מן החיות הרוחניות שנעשה מהלחם שהרי גשמיות הלחם אינו מגיע ללב כלל כ"א נכנס באצטומכא ומעיים. אלא פשוט דהכוונה הוא על הרוחניו' שנתברר מהלחם שהוא סועד את הלב. ופי' סועד הלב היינו שמגביה הלב להיות בו עי"ז המשכות והתפשטות החיות מן המוח, כי הנפש משכנה במוח, וזהו התחברות של הנפש בגוף שהוא המוח עם הלב כו'. וכך יובן עד"ז למעלה שהקרבת הבהמה גשמי' ע"ג המזבח נק' בשם אכילה אצלו ית'. והיינו על בחי' הרוחניו' שבבהמה שעליו נא' לחמי לאישי כו', כי ג' שותפים יש גם בבהמה כמו שיש ג' שותפים באדם, אלא שהנשמה שבאדם הוא מבחי' אדם שעל הכסא ובבהמה הוא מבחי' פני שור שבאופנים כידוע, אבל עכ"פ רוחני' היא. והנה ע"י שחיטת הבהמה והקרבתה ע"ג המזבח הרי נפשה יוצאת ממנה ועולה בשרשה בבחי' פני שור הנ"ל, ושם היא מתבררת כדמיון הלחם הגשמי שהוא מזון אצלו ית' שהוא ג"כ ע"י שמתברר תחלה בכלי הראוי לזה ברוחניות, והיינו כמ"ש המו מעי לו וכתי' וכל קרבי את שם קדשו, שיש למעלה מלאכים הנק' קרביים ובני מעיים שבהם מתברר הנפש של הבהמה, כי עם היותה רוחני' מ"מ יש בה ג"כ פסולת אלא שהוא פסולת רוחני' שהרי הוא ממה שנפל בשבה"כ ונתערב טו"ר כו'. ושם הוא מתברר והפסולת נדחה ויוצא לחוץ, פי' שנשפל למטה להיות מזה התהוות תענוגי עוה"ז הגשמי' שנק' בשם פסולת לגבי תענוג האלקי הרוחני' שנתברר מזה ונפרד לעצמו כו'. וז"ש אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו כו'. וזה קאי על הקרבנות

יאתקלג 3
שנאמרו בסדרו' הקודמים שאם תלכו בחוקותי כי הם נק' חוקים כידוע בדרז"ל אזי ממילא ונתנה הארץ יבולה כו'. ואין זה שכר מצוה ח"ו רק מן הפסולת לבד שנפרד למעלה ע"י הבירור של המלאכים הנ"ל שזה יתברר ויומשך למטה להיות מזה ברכת הארץ בעוה"ז שתתן הארץ יבולה ועץ השדה פריו כו'. אבל המובחר עולה למעלה ונכלל בשרשם ומקורם הוא בחי' חיות הקודש דמרכבה שהם מקור להנפש דבבהמה גשמי' כנ"ל, ועי"ז ניתוסף כח בהם להיות יכולים לנשאות את הכסא וכמ"ש והחיות נושאות את הכסא, פי' כסא הוא בחי' מל' והוא הנק' ג"כ בשם לב, והוא כענין לחם לבב אנוש יסעד, שענין סועד הלב הוא הגבהת הלב להיות בה המשכת החיות מן המוח. כך החיות נושאות ומגביהות את הכסא שיהי' בה המשכת החיות מלמעלה מהאצי', ולכן נק' בשם אכילה כו'. ואח"כ היו מנסכים ע"ג המזבח, והוא ענין השתיה שהוא אחר האכילה, והוא בחי' המשכת א"ס ב"ה מלמעלמ"ט ולכן צ"ל אחר האכילה שהו"ע הקרבנות כבשים כו' שהיו קודם המנחה והנסכים, כי מתחלה צ"ל ההעלאה ממטה למעלה להיות והחיות נושאות כו', ואז אחר כך יהי' ההמשכה מלמעלה למטה שזהו הנק' שתיה. והנה עיקר ענין הניסוך הי' ביין שהיו מנסכים אותו בשיתין שבמזבח והם מגיעים עד לתהום (הגם שבמ"א נחלקו חז"ל ודיעה א' יש שאינם מגיעים לתהום כאן ית' ע"פ הדיעה שהשיתין מגיעין לתהום שכך הלכה רווחת בישראל).

יבולהבין מהו שהיין הנשפך בתהום יהי' נק' שתי' אצלו ית'. הנה יש להקדים תחלה ענין התהום מהו. כי הנה עד שלא נברא העולם הי' הכל מים כמ"ש והארץ היתה תוהו ובוהו ורוח אלקי' מרחפת על פני המים. הנה גם לאחר שנבראת הארץ ביום א' עדיין היתה מוקפת מן המים ורוח אלקי' היתה מרחפת על פני המים כי אז הי' הכל מים עד שאח"כ ביום ב' אמר יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים היינו בין מים אשר מעל לרקיע השמים ובין המים אשר מתחת לרקיע כו'. ועדיין היו המים אשר מתחת השמים מקיפים את כל הארץ ולא הי' נראה שום יבשה עד שביום ג' אמר יקוו המים אל מקום א' ותראה היבשה ויהי כן, ומקוה המים הוא הנק' התהום שהוא המקום ששם יקוו המים והוא מתחת לארץ כו'. והנה עיקר ענין ההבדלה שנעשה בין מים עליונים למים תחתונים הוא כי פי' מים עליונים שמעל לרקיע השמים היינו בחי' רוחניות רק שנק' מים לפי שמדריגתם ברוחניות הוא כענין המים בגשמיות וכידוע שהחכמה נק' מים שהוא מפני שמציאת החכמה ברוחניות הוא כמו מציאת המים בגשמיות. ובאמת שהמים נמשכו מהחכמה בבחי' הגשמה מרוחניות לגשמיות כו', כי כמו שהמים גשמיים אין להם גוון כלל כי גוונם משתנה לפי גוון ומראה הכלי אשר הם בה שמתהפך מראיתם בכלי אדומה להיות נראים כאלו המה אדומים ובכלי ירוקה להיות נראים ירוקים והיינו לפי שמצד עצמם הם

יגתקלג 4
מופשטים מבחי' גוון לגמרי רק שהכלי התופסם מתארת אותם בגוון למראות העין בלבד כו' כמו"כ ברוחניות כך הוא בחי' החכמה שהוא בחי' היולי וגוונה ותוארה משתנה לפי הכלי שתתמשך לתוכה דהיינו לפי אופן מהות כלי המוח המשיג ומקבל השכלה זו לתוכו שכמו"כ יהי' תואר ותמונת המושכל שמשיג כו'. ולכן נקראת החכמה מים וזהו ענין מים עליונים שמעל לרקיע השמים שאין הכוונה על מים גשמיים רק על בחי' החכמה שהוא נק' מים ברוחניות (ובאמת שהוא מקור הגשמיים כנ"ל) ומים תחתונים הם המים הגשמיים. אמנם כל זה הוא שנעשה ע"י ההבדלה הנ"ל, אבל קודם שהבדיל ביניהם והי' מים במים שהמים שהם עתה מים תחתונים גשמיים היו בלולים עם מים עליונים הרוחניים א"כ גם מים תחתונים לא היו גשמיים כלל אלא רוחניים ע"ד הנ"ל במים עליונים דעכשיו מאחר שהיו כולם כא' עד"מ כשמערבים שמרים ביין אזי גם השמרים נהפכים ליין ומשתנים ממהותם הראשון עם היות כי כל היין נעשה עכור קצת. הן אמת שזהו הפגת טעם להיין, אבל לגבי השמרים ה"ז עילוי, ואז אין הבדל כלל בין יין לשמרים. משא"כ אחר התבררם כשמתפרדים חלקי היין מהשמרים אזי השמרים נשארים פסולת לגמרי עם היות כי היין מזדכך יותר ונעשה משובח מאשר היו לפנים מעורב בו גם פסולת ונשאר כולו מזוכך, אבל השמרי' נשארי' פסולת לגמרי. כמו"כ עד"מ למעלה קודם שהי' ההבדלה בין מים למים היו המים התחתונים מעורבים במים עליונים ואזי ע"י התערובות רוחני' המים עליונים והתגברותם על מים תחתונים אזי הי' הכל רוחניות, וכמ"ש ורוח אלקי' מרחפת על פני המים וקאי על כל המים שבעולם בכלל ומסתמא לא הי' מרחפת על מים גשמיים אלא וודאי שהיו כולם רוחניים והיינו לפי שהיו מעורבים יחד כנ"ל. משא"כ אחר שהבדיל ביניהם ביום ב' באמרו יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים אזי המים עליונים שהוא ענין בחי' המים רוחנים כנ"ל נתעלו יותר משום שנעשו מזוככים בתכלית ומופשטים מתואר ותמונה גשמיים שהיו מקודם מעורבים במים תחתונים. אבל מים תחתונים נתגשמו יותר עד שהיו למים גשמיים ממש מפני שניטל מהם הרוחניות דמים עליונים שהיו מעורב בהם עד שגם המה היו רוחני' ואזי נשארו מים גשמיים וכמשל השמרים כשמתפרד ונברר מהם חלקי היין כו' וז"ש מי בוכים* שמים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא שבחי' הגשמיות בוכה על עוצם ירידתו למטה שהרי מקודם הי' כאחד עם בחי' הרוחני' כנ"ל במשל תערובות שמרים עם היין שהיו כולם מהות אחד כו'. והנה ע"י שאמר ביום ג' יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה כו' ירדו כללות מים תחתוני' הנ"ל שנתגשמו ביותר וירדו לתהום. ולכן היו שופכים היין המנוסך בנקבי השיתין שבמזבח ושיגיע עד התהום כי עיקר ענין ניסוך היין הוא המשכת א"ס ב"ה מעילא לתתא ונק' בשם

ידתקלג 5
שתי' הוא אחר האכילה שהוא ההעלאה כו'. והנה המשכה זו צ"ל עד למטה מטה בסוף כ"ד, והיינו התהום שהוא תכלית ירידת המים תחתונים שנתגשמו כנ"ל. וזהו ענין פיוס שמפייסים מים תחתונים הנ"ל שהבדילם מעל מים עליונים ונתגשמו וירדו מא"ס ב"ה והמה בוכים אנן בעינן למיהוי כו'. וזהו פיוס להם שממשיכים בהם הארת א"ס ב"ה שז"ש יין המשמח אלקי' שהוא גילוי פנימי' אלקות ית' כנז"ל.

טוועתה יובן מארז"ל הנ"ל דכל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים. כי הנה עולה וזבח ענין אחד הוא, וכן מנחה ונסכים, כי הקרבנות מן בעלי חיים פרים וכבשים ואלים נק' עולה וזבח והן הן הנק' בשם אכילה בפסוק את קרבני לחמי כו'. והמנחה היא נכלל בכלל נסכים ונק' מנחת נסכים, אע"פ שהיא ג"כ מאכל אבל הוא רק לחם סולת ולא מבע"ח והסולת בלול בשמן עשירית האיפה סולת ברביעית ההין שמן ונק' מנחת נסכים ואח"כ הנסכים עצמם הוא היין שמנסכים ע"ג המזבח כו'. והנה באמת אף כי המנחה הוא למטה בערך מהעולה שהרי המנחה הוא מסולת שהוא רק בחי' צומח ועצם הצומח הוא בחי' דומם כי מה לי גשם השבולת או גשם העפר, אלא רק שההפרש הוא מה שאותו הגשם צומח מהקרקע, והרי לאחר שנבדל מהארץ נעשה דומם גשמי כמו האבן ולא יצמח עוד כו'. משא"כ העולה שהוא הקרבת פרים וכבשים כו' שיש בהם בהקרבתם על גבי המזבח נפש חי' רוחני' ומקריבים נפשה על גבי המזבח שהוא למעלה בערך מהקרבת הדומם גשמי של המנחה סולת ושמן כו', ואעפ"כ עולה בלא מנחה אינה כלום. והטעם הוא כי העולה שהוא הקרבת בעלי חי כנ"ל ענינם הוא בחי' העלאה ממטה למעלה שהרי נפש החי' שבבעלי חי הנקרב יוצאת ממנו ונכללת במקורה ושרשה הרוחני שנלקחה ממנו וכנ"ל באריכות. ולפיכך נק' אכילה שהוא ענין ההעלאה כו'. משא"כ המנחה שהוא הקרבת צומח גשמי סולת ושמן הוא ענין המשכה למטה דוקא להיות נמשכת ההארה מלמעלה להתלבש בגשמיות דווקא ולכן נכללת בכלל נסכים שהשתי' הוא מעילא לתתא כנ"ל בענין ניסוך היין כו'. וכמו"כ ממש הוא ענין ההפרש בין ק"ש לתפילין, כי הנה מצות ק"ש הוא בדבור בפה לומר אחד ואהבת כו' והוא בחי' עומק רוחני כי הדיבור הוא רוחני עדיין, ומכש"כ האהבה שבלב כו'. משא"כ התפילין עם היות כי הם ג"כ אותן פרשיות דק"ש שמע והי' אם שמוע, אבל היינו מה שאותן פרשיות נכתבו בדיו גשמי וע"ג קלף גשמי שהוא למטה הרבה מאותיות הדבור כגשמיות לגבי רוחניות וגם קיום המצוה הוא בהנחה דוקא של הפרשיות שהוא בחי' עשי' כנ"ל, ומצות ק"ש שהוא ג"כ באותן פרשיות היינו בדבור רוחני כו'. ובאמת תוכן ההפרש ביניהם הוא ע"ד הנ"ל בהפרש שבין עולה למנחה, כי הק"ש ענינה בחי' העלאת הנפש והתכללותה בא"ס ב"ה ממטה למעלה שזהו ענין ואהבת כו', והתפילין הוא המשכת אורות אלו

טזתקלג 6
ממעלה למטה דוקא שלכן נתלבשו בגשמיות וכנ"ל בענין המנחה, שהרי אין בזה העלאה רוחנית ממטה למעלה כבק"ש כו'. ולכן הקורא ק"ש בלא תפילין שהוא בחי' העלאה ממטה למע' ברוחניו' בלא המשכה אח"כ ממעלה למטה דהיינו בגשמיות ע"י התפילין דומה ממש למקריב עולה שהוא בחי' העלאה נפש החי' שבבעלי חי בלא מנחה הקרבת סולת ושמן שהוא סוד ההמשכה ממעלה למטה כו' וזבח בלא נסכים ששניהם ענין א' כדפי' וכנ"ל. ואמנם לכאורה הוא גופא קשיא מדוע מקריב עולה בלא מנחה אינו כלום עד שאמר שכמ"כ הוא הקורא ק"ש בלא תפילין עם היות כי זהו העלאה וזהו המשכה, אבל מ"מ הרי העולה נעלה יותר בהיותה רוחני' והמנחה גשמיות, וכמו"כ הק"ש לגבי התפילין כו'. אך הענין כי באמת המשכת האור שע"י המנחה והנסכים הוא יותר גבוה ומאד נעלה מההעלאה שע"י העולה והזבח כי מנחה ונסכים הן ג' בחי' חב"ד שהשמן שבמנחת נסכים הוא בחי' חכמה כידוע בענין השמן שצף ע"ג יין להיותו בחי' חכמה שלמעלה מבינה והיין שבנסכים עצמן הוא בחי' בינה כנ"ל באריכות בענין יין המשמח אלקי' כו'. והסולת שבמנחה הוא בחי' הדעת כמארז"ל אין התינוק יודע לקרות או"א עד שיטעום טעם דגן. א"כ משמע שיש בחי' הדעת בהחטה כו' משא"כ העולה והזבח שהן בחי' העלאה ממטה למעלה היינו רק בבחי' חג"ת כי חיות דמרכבה פני ארי' פני שור פני נשר היינו ג' בחי' חג"ת כידוע פני ארי' אל הימין ופני שור מהשמאל כו'. ומשם מקור ושרש נפשות הבהמות כנ"ל ושם המה מתכללות ע"י הקרבתם דהיינו במקור חוצבם כו'. משא"כ ההמשכה ע"י מנחה ונסכים היינו מבחי' חב"ד כנ"ל. ואמנם מה שהמנחה ונסכי' הם למטה גשמיים יותר מהעולה והזבח דהיינו מה שהשמן והיין והסולת ששרשם מחב"ד נשפלו להיות בחי' צומח גשמי והבעלי חי שיש בהם נפש רוחני' שרשם רק מחג"ת כו' ידוע התירוץ בזה, כי אדרבה היא הנותנת כי כל מי שהוא בשרשו יותר גבוה אזי יכול לירד ולהשפיל עצמו למטה יותר ולכך מבחי' חב"ד דווקא יכול להיות ההתלבשות גם בצומח גשמי, משא"כ מבחי' חג"ת שהם למטה במדריגה אינו יכול להיות ההתלבשות כ"כ בגשמיות כ"א בבעלי חיים שהנפש שבהם הוא רוחני' נפש חי' כו'. ואע"פ שלמטה הם גשמיים מ"מ מצד שרשם יוכל להיות על ידן המשכת אור החב"ד שהוא למעלה מהקרבת הבע"ח שהוא ההעלאה בחג"ת. ולכן המקריב עולה בלא מנחה אינו כלום. וכמו"כ ממש הוא ענין הקורא ק"ש בלא תפילין כו' וד"ל. ומ"מ ארז"ל ע"פ והשתיה כדת כדת של תורה אכילה מרובה משתי'. כי הנה ארז"ל אין לך טפה שיורדת מלמע' אא"כ טפיים עולים כנגדה מלמטה. וידוע הפי' דההעלאה צ"ל כפליים כפ"ע ההמשכה שמלמעל' למטה, ולהיות כי האכילה הוא ענין ההעלאה שממטלמ"ע בהקרבת והתכללו' נפשות הבע"ח במקורם כו' לכן צ"ל מרובה מהשתיה שהוא ענין ההמשכ' שאח"כ מלמעל' למטה כנ"ל.