Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Or HaTorah·
אביאור לא הביט און
ענין התפלה שהיא בחי' חוט השדרה - ביאור לא הביט און
ענין התפלה שהיא בחי' חוט השדרה - ביאור לא הביט און
בא) הנה ענין התפלה שהיא בחינת חוט השדרה וכמארז"ל ששמונה עשרה ברכות הם כנגד ח"י חוליות השדרה, והענין כי מבואר בפרדס בסופו בשער הנשמה פ"ח ששני זרועות והגוף הם חג"ת וחוט השדרה הוא הדעת הנמשך מהחכמה ונעשה נשמה לתפארת שהוא בחי' גופא, ובערכי הכינויים בערך חוט כתב שהוא משפיע ג"כ שפע לכל הצדדין כנודע, וכ"כ בספר מאורי אור. ובזהר תצוה דקפ"ו ע"ב גבי לולב שהוא כחוטא דשדרא דקיימא בגופא. ואיתא במק"מ שם והוא מהפע"ח בשער הלולב דלכן שדרה של לולב צריך שיצא מן ההדס טפח כי כן הדעת הוא טפח למעלה מחג"ת, ועיין עוד מענין חוט השדרה בהשמטות שבסוף הזהר חלק א' סי' לב. ועיין בפע"ח בשער הלולב פ"ג בד"ה להר"ר יוסף מערבי שהאריך שם בענין הדעת והלולב כו' ושם ספ"ג הוא חוט של חסד כו' חוט השדרה כו', ובזהר ס"פ ויקרא דכ"ה ע"ב גבי דא חוטא דאברהם כו' דכתיב אם מחוט כו' פי' המק"מ בשם הרח"ו חוט היורד דרך השדרה מחסד שבמוח, והיינו ע"י הדעת כמ"ש בפע"ח שם באריכות וכמ"ש ג"כ הפרדס כנ"ל. ולכאורה נראה שזהו בחי' דעת תחתון דהיינו דעת הנמשך ומתפשט במדות שנק' ג"כ דעת דבין כתפין שממנו נמשכים החסדי' בגופא כו'. והנה זהו ג"כ ענין ח"י ברכאן דצלותא וכמ"ש בפע"ח שער העמידה פרק ך' גבי מודים דרבנן חיוב הכריעה במודים שהוא להוריד טפת החסדים דרך חוט השדרה היורדת מן המוח דז"א כו'. ופי' כמו עד"מ הטפה נמשך בה ממהות הנפש ועצמותה ממש המלובשת במוחין ולכן מולידה בדומה לו ממש והיא נמשכת ע"י חוט השדרה והיינו ע"י הדעת כמ"ש והאדם ידע, ולהיות ומלאה הארץ דעה. כך כוונת התפלה הוא להמשיך אורות ונשמות לכנס"י מה שלמעלה מבחי' כלים וחיות העולמות אלא המשכת אור א"ס ממש בלי גבול וכמ"ש אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף, והמשכה זו הוא ע"י הדעת שהוא בחי' נשמה ואור וכדלקמן בשם הע"ח וכמ"ש במ"א בביאור ע"פ ואלה המשפטים גבי משה משה לא פסיק טעמא, שמשה הוא דעת פנימית המדות כו' עד והוא בחינת קו וחוט האור א"ס כו' יעו"ש. והוא ג"כ ענין המשכת הדעת לנש"י שבגופים שיהי' בחי' דעת והרגשה באלקות כאילו רואה, והראי' הוא בחי' חכמה ומהחכמה נמשך בדעת אתה הראת לדעת, וע"ש באריכות. ולכן ראשית והתחלת הבקשות די"ב ברכות אמצעיות שבשמו"ע הוא ברכת חונן הדעת, ועמ"ש עוד מענין זה דח"י
גהוספות73
ברכאן דצלותא שהן בבחינת ח"י חוליות השדרה ומענין הכריעות באבות ובהודאה ע"פ יביאו לבוש מלכות כו' ועמ"ש בפ' יתרו בד"ה אלפי שנאן.
ברכאן דצלותא שהן בבחינת ח"י חוליות השדרה ומענין הכריעות באבות ובהודאה ע"פ יביאו לבוש מלכות כו' ועמ"ש בפ' יתרו בד"ה אלפי שנאן.
דקיצור (א) חוה"ש הדעת הנמשך מהחכמה ונעשה נשמה לתפארת, שדרה של לולב דעת צריך שיצא מן הדס חג"ת טפח אם מחוט, כריעה במודים להוריד טפת החסדים דרך החוט, והאדם ידע, המשכת הדעת לבנ"י, וידעת היום.
הב) והנה רמ"ח מ"ע הם רמ"ח איברים דז"א שהם בחי' כלים דז"א, עמ"ש בביאור ע"פ משה ידבר ובד"ה וקבל היהודים ובשאר דוכתי, וקיי"ל מצות צריכות כוונה, והיינו שע"י הכוונה ממשיכים האור כמ"ש בע"ח הובא בתניא פל"ח בהג"ה. ומ"ד מצות א"צ כוונה י"ל דס"ל שע"י עשיית הכלי ממילא יומשך האור עמ"ש בביאור ע"פ וקבל היהודים הנ"ל. אבל עכ"פ המצות הן בחי' כלים, וכמ"ש במ"א ע"פ ונתן עליו מים חיים אל כלי כו', ועיין מ"ש בפ' שלח בביאור ע"פ אני ה' אלקיכם דפ' ציצית בענין חסדי ה' לשון רבים וכן תורת ה' ובתורתו שהם בחי' הכלי ובחי' האור ע"ש. והנה הכוונה הכללית למצות שבכל יום היא התפלה שהיא המשכת האור, היינו המשכת אור א"ס בא"י ברוך הוא המשכה כו' והמשכה זו היא ע"י הדעת, ועמ"ש מענין פי' כוונה בד"ה צוארך בחרוזים ועמ"ש בפי' וזכרתם את כל מצות ה' לעשותם זכרים ומשפיעים שיומשך הטפה על ידן מהמוח בד"ה והיה לכם לציצית, דרוש השני, ואפ"ל שבחי' זו דוזכרתם היינו ע"י הדעת שבו ועל ידו נמשך הטפה מהמוח לרמ"ח איברים והוא התפלה. ולכן ארז"ל ע"פ וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת שהיא ק"ש. כי בק"ש יש ח"י אזכרות שכנגדם תקנו ח"י ברכאן דצלותא נמצא ח"י אזכרות דק"ש הוא ג"כ המשכה ממוח הדעת בח"י חוליות ועי"ז וזכרתם את כל מצות לעשותם זכרים ומשפיעים כו'. ולכן אינה בחשבון ומנין המצות דאורייתא שהם בחי' אברים וכלים והתפלה היא הכוונה והאור של הכלים. וע"כ אינה נמנית בפני עצמה, אבל היא הגבה מאד נעלה וזהו ע"ד מ"ש בע"ח שכ"ב פ"א אות ד' בענין מנין הע"ס שהם כלים דז"א שהם המצות כנ"ל וז"ל אם אנו מונין בחי' הכתר ובחי' הדעת נראה שהם י"א ובס"י אמר עשר ולא אחד עשר עשר ולא תשע. והטעם הוא כי הדעת הוא בחי' נשמה דז"א ואין אנו מונין אלא מה שיש בו כלי אבל הדעת בחי' נשמה בלי כלי (וע' מזה בפע"ח שער הלולב פ"ג הנזכר לעיל) וכן בכל כללות האצילות עתיק יומין הוא
והוספות74
בחי' נשמה לכל האצילות ואין שם בחי' כלי כלל עכ"ל. נמצא כמו שהדעת אינו נמנה במנין הע"ס לפי שהיא בחי' הנשמה כך התפלה אינה נמנה במנין המצות, לפי שהיא בחי' הכוונה דהיינו נשמה, וכמ"ש בדברי רז"ל שהכוונה להמצוה היא כנשמה לגוף כו' כמ"ש בתניא שם. ועיין בפרדס בסופו בשער הכוונה וזהו משנ"ז לעיל בענין משה משה לא פסיק טעמא כו' דעת פנימית כו' והוא בחי' הקו וחוט כו' והיינו כמ"ש בע"ח כי הדעת הוא בחי' נשמה כו' וכן בכל כללות המצו' עתיק יומין הוא בחי' נשמה כו' ועיין בזהר פ' בהעלותך דקנ"ב א', שהוא בחי' נשמתא ובחי' נשמתא לנשמתא. ובספר עמק המלך כ' כי עתיק יומין הוא בחי' החוט והקו מא"ס, וע' בזהר בהעלותך דקנ"ב שעתיק יומין נק' נשמתא לנשמתא ודעת הוא נשמתא וע' בסה"מ סי' קנ"ו.
בחי' נשמה לכל האצילות ואין שם בחי' כלי כלל עכ"ל. נמצא כמו שהדעת אינו נמנה במנין הע"ס לפי שהיא בחי' הנשמה כך התפלה אינה נמנה במנין המצות, לפי שהיא בחי' הכוונה דהיינו נשמה, וכמ"ש בדברי רז"ל שהכוונה להמצוה היא כנשמה לגוף כו' כמ"ש בתניא שם. ועיין בפרדס בסופו בשער הכוונה וזהו משנ"ז לעיל בענין משה משה לא פסיק טעמא כו' דעת פנימית כו' והוא בחי' הקו וחוט כו' והיינו כמ"ש בע"ח כי הדעת הוא בחי' נשמה כו' וכן בכל כללות המצו' עתיק יומין הוא בחי' נשמה כו' ועיין בזהר פ' בהעלותך דקנ"ב א', שהוא בחי' נשמתא ובחי' נשמתא לנשמתא. ובספר עמק המלך כ' כי עתיק יומין הוא בחי' החוט והקו מא"ס, וע' בזהר בהעלותך דקנ"ב שעתיק יומין נק' נשמתא לנשמתא ודעת הוא נשמתא וע' בסה"מ סי' קנ"ו.
זקיצור. ורמ"ח מ"ע רמ"ח אברים שהם כלים דע"ס והדעת הנשמה והאור וכמו עת"י נשמה לכל האצילות ולכן אינו בחשבון ע"ס כמ"כ מצות תפלה שהיא המשכת הדעת אינו בחשבון רמ"ח מ"ע.
חג) והנה כ"ז הוא בחי' תפלה דחול והוא בחי' יעקב שהוא מבחי' דעת תחתון. אבל תפלה דשבת היא בחי' ישראל שיר אל, וזהו שאומרים בשבת השמים מספרים כבוד אל. והענין הוא כמ"ש במ"א ע"פ ויקהל משה שבשבת נמשך ומתגלה בחי' דעת עליון וכמ"ש כי אל דיעות הוי' שיש ב' בחי' דעת כו' וכמ"ש בזהר פ' בראשית דף ח' ע"א ע"פ השמים מספרים כבוד אל ובפי' הרמ"ז שם בשם האוצ"ח שבשבת נמשך לנוק' דעת יותר פנימי והוא שם ס"ג העליון דאימא עילאה, ובלק"ת פ' שמות ובפע"ח בכוונת השופר פ"א מבואר שדעת עליון הוא בחי' שמות ס"ג הנמשכים מתיקון ואמת דא"א בבינה עילאה כו', ועיין בפי' הרמ"ז ר"פ ויקרא, ועיין בע"ח שער כ"ה בכללים של חו"ג סוף אות י"ז וז"ל ודע שגם לפעמים אפשר להמשיך הגבורות שבדעת העליון ג"כ בנוקבא, וזה זכה משה לעשות עכ"ל, ועיין מזה בלק"ת פ' שמות. ואפשר שזהו הבחי' הדעת הנמשך בשבת לנוקבא, כי בחול הוא בחי' יעקב שממשיך מדעת תחתון כמ"ש הרמ"ז פ' ואתחנן אבל בשבת שהוא בחי' ישראל זהו בחי' משה וכמ"ש בע"ח שער תיקון הנוק' פ"ב אות יט שכנסת ישראל וכלת משה הוא בחי' א' כי ז"א נק' משה וישראל ודעת אך יעקב נק' ת"ת כו'.
טוביאור ענין המשכת דעת עליון, יש להקדים מ"ש במ"א עוד בענין התפלה ע"פ השמים כסאי כו' אי זה בית אשר תבנו לי כו' כי השמים כסאי והארץ הדום רגלי זהו המשכות שע"י תורה ומצות שנק' שמים וארץ, ונק' כסאי והדום רגלי. אך בית הוא בכל מאדך שהוא בבחי' מקיף כמו עד"מ בית שהוא מקיף את האדם בגגו ובקירותיו, ובית זה הוא בית תפלה שע"י התפלה ח"י פעמים ברוך אתה כו' היא המשכת מקיפים מבחי' סוכ"ע כו' שהמשכה זו אי אפשר להשיג ע"י תורה ומצות שהם פנימיים רק ע"י ביטול בתפלה וכריעות והשתחוואות כו' אזי ממילא נמשך אליו בחינה זו וזהו ברוך אתה כלומר מעצמך ומאיליך, ע"ש. והענין הוא כי בכל מאדך גבוה ממעשה המצות אשר ע"ז ארז"ל בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, דלכך בפ' והי' אם שמוע תשמעו נק' בגמ' רפ"ו דברכות אין עושין רצונו של מקום, והתוס' שם הקשו שהרי נאמר והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי. אלא הענין מפני שבפ' זו נז' רק בכל לבבכם ובכל נפשכם ולא נז' בכל מאדיכם, כמ"ש בפ' שמע, נק' עדיין אין עושין רצונו
יהוספות75
של מקום. והיינו כי פי' עושין רצונו של מקום היינו כי רצון הוא בחי' כתר, והנה בכתר יש ב' מדרגות כמבואר במ"א ע"פ מזמור שיר חנוכת הבית בענין ג' בחינות מזון לבוש בית, מזון הוא א"פ בחי' ממכ"ע, ולבוש הוא בחי' מקיף והוא הנמשך ע"י המצות שמהם נעשים לבושים לנפש. אך הלבוש הוא מקיף הקרוב ושייך להא"פ והכלי, שלפי הגוף כך מדת הלבוש. וזהו בחי' סוכ"ע ששייך לבחי' עלמין והוא בחי' א"א שהוא שרש הנאצלים. אבל הבית זהו מקיף עליון שאין לו שייכות עם הא"פ והכלי, והוא בחי' העליונה שבכתר שהיא בחי' תחתונה שבמאציל עצמו וזהו הנק' עתיק. וזהו פי' עושין רצונו של מקום שעושים וממשיכים בחי' העליונה שבכתר היינו שיומשך מבחי' אחרונה שבמאציל מל' דא"ס להיות נעשה כתר ועתיק לאצילות כו'. וע"כ ע"י המצות אף שממשיכי' בחי' הכתר נק' עדיין אין רצונו של מקום בתכלית בשלימות, אלא המשכה זו הוא ע"י בכל מאדך. וזהו ענין ההמשכה שע"י התפלה, ולכן נק' בית תפלה בחי' בית שהוא מקיף עליון הנ"ל. ואותיות התפלה הם בחי' אבנים שמהם נבנה בית הנ"ל. ועמ"ש ע"פ תבנה ותכונן עיר סיחון. והנה עפ"ז יובן עוד טעם בעומק יותר בענין שהתפלה אינה במנין המצות דאורייתא, כי מבואר במ"א בפי' מארז"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם, דלכאורה תמוה מאי קמ"ל. אלא דקדושתכם היא האתעדל"ע הנמשך ע"י מעשה המצות, וכמאמר אשר קדשנו במצותיו והוא מבחי' סוכ"ע א"א דאצי' כנ"ל. אך פי' קדושתי ר"ל המשכה הנמשך באתעדל"ע מצד עצמה מה שלמעלה מאתעדל"ע שע"י אתעדל"ת, ואתעדל"ע זו העליונה נמשכת ג"כ לישראל, וע"ז אמרו קדושתי למעלה מקדושתכם. וזהו המשכת בחי' עתיק שהוא למעלה מאתעדל"ע שע"י קיום המצות, והמשכה זו הוא נמשך ע"י התפלה, וכמ"ש סד"ה השמים כסאי הנ"ל בפי' ברוך אתה, כלומר ברוך מעצמך ומאיליך וכנ"ל. וזהו אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, כי אע"פ שהאדם בונה בית תפלה ע"י הביטול בכריעות והשתחוואות מ"מ לא שכח הביטול הוא כדאי לעורר אתעדל"ע העליונה מאחר שהיא בעצם למעלה מכל האתעדל"ת, אלא שע"י הביטול נמשך ממילא אתעדל"ע הנ"ל, וע"כ נק' הבנין ע"ש הקב"ה. וזהו והבית בהבנותו כו' שנבנה ממילא ומעצמו שאין כוונת האדם כדאי מצד עצמה לעורר אתעדל"ע העליונה ההיא שנמשך ע"י התפלה, אלא ע"ד מ"ש ואתחנן אל ה' מתנת חנם, כי היא המשכה מבחינה שלמעלה מאתעדל"ת כו', וכענין חנם בלא מצות, ולכן התפלה אינה במנין המצות דאורייתא, והיינו ע"ד קדושתי למעלה מקדושתכם. וכנודע דבחי' עתיק אינו בחשבון ע"ס, וע"ז איתא אנת הוא חד ולא בחושבן כו'. וענין זה הוא קרוב למ"ש במ"א בענין מצות דרבנן שארז"ל ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה, ששרשן מבחי' סופר שהוא למעלה מתשב"כ שנק' ספר, וע"כ לא באו במצות דאורייתא בבחי' ספר כו'. ועד"ז נתבאר ג"כ במ"א ע"פ מאמר הזהר
של מקום. והיינו כי פי' עושין רצונו של מקום היינו כי רצון הוא בחי' כתר, והנה בכתר יש ב' מדרגות כמבואר במ"א ע"פ מזמור שיר חנוכת הבית בענין ג' בחינות מזון לבוש בית, מזון הוא א"פ בחי' ממכ"ע, ולבוש הוא בחי' מקיף והוא הנמשך ע"י המצות שמהם נעשים לבושים לנפש. אך הלבוש הוא מקיף הקרוב ושייך להא"פ והכלי, שלפי הגוף כך מדת הלבוש. וזהו בחי' סוכ"ע ששייך לבחי' עלמין והוא בחי' א"א שהוא שרש הנאצלים. אבל הבית זהו מקיף עליון שאין לו שייכות עם הא"פ והכלי, והוא בחי' העליונה שבכתר שהיא בחי' תחתונה שבמאציל עצמו וזהו הנק' עתיק. וזהו פי' עושין רצונו של מקום שעושים וממשיכים בחי' העליונה שבכתר היינו שיומשך מבחי' אחרונה שבמאציל מל' דא"ס להיות נעשה כתר ועתיק לאצילות כו'. וע"כ ע"י המצות אף שממשיכי' בחי' הכתר נק' עדיין אין רצונו של מקום בתכלית בשלימות, אלא המשכה זו הוא ע"י בכל מאדך. וזהו ענין ההמשכה שע"י התפלה, ולכן נק' בית תפלה בחי' בית שהוא מקיף עליון הנ"ל. ואותיות התפלה הם בחי' אבנים שמהם נבנה בית הנ"ל. ועמ"ש ע"פ תבנה ותכונן עיר סיחון. והנה עפ"ז יובן עוד טעם בעומק יותר בענין שהתפלה אינה במנין המצות דאורייתא, כי מבואר במ"א בפי' מארז"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם, דלכאורה תמוה מאי קמ"ל. אלא דקדושתכם היא האתעדל"ע הנמשך ע"י מעשה המצות, וכמאמר אשר קדשנו במצותיו והוא מבחי' סוכ"ע א"א דאצי' כנ"ל. אך פי' קדושתי ר"ל המשכה הנמשך באתעדל"ע מצד עצמה מה שלמעלה מאתעדל"ע שע"י אתעדל"ת, ואתעדל"ע זו העליונה נמשכת ג"כ לישראל, וע"ז אמרו קדושתי למעלה מקדושתכם. וזהו המשכת בחי' עתיק שהוא למעלה מאתעדל"ע שע"י קיום המצות, והמשכה זו הוא נמשך ע"י התפלה, וכמ"ש סד"ה השמים כסאי הנ"ל בפי' ברוך אתה, כלומר ברוך מעצמך ומאיליך וכנ"ל. וזהו אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, כי אע"פ שהאדם בונה בית תפלה ע"י הביטול בכריעות והשתחוואות מ"מ לא שכח הביטול הוא כדאי לעורר אתעדל"ע העליונה מאחר שהיא בעצם למעלה מכל האתעדל"ת, אלא שע"י הביטול נמשך ממילא אתעדל"ע הנ"ל, וע"כ נק' הבנין ע"ש הקב"ה. וזהו והבית בהבנותו כו' שנבנה ממילא ומעצמו שאין כוונת האדם כדאי מצד עצמה לעורר אתעדל"ע העליונה ההיא שנמשך ע"י התפלה, אלא ע"ד מ"ש ואתחנן אל ה' מתנת חנם, כי היא המשכה מבחינה שלמעלה מאתעדל"ת כו', וכענין חנם בלא מצות, ולכן התפלה אינה במנין המצות דאורייתא, והיינו ע"ד קדושתי למעלה מקדושתכם. וכנודע דבחי' עתיק אינו בחשבון ע"ס, וע"ז איתא אנת הוא חד ולא בחושבן כו'. וענין זה הוא קרוב למ"ש במ"א בענין מצות דרבנן שארז"ל ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה, ששרשן מבחי' סופר שהוא למעלה מתשב"כ שנק' ספר, וע"כ לא באו במצות דאורייתא בבחי' ספר כו'. ועד"ז נתבאר ג"כ במ"א ע"פ מאמר הזהר
יאהוספות76
פ' חיי שרה דקל"ג ע"א בענין הטעם דתפלת ערבית דתיקן יעקב בחיר שבאבות הוא רשות ולא חובה גם מדרבנן. דאדרבה היא הנותנת שלפי שהיא המשכה אתעדל"ע עליונה מאד שלמעלה מאתעדל"ת ע"כ האתעדל"ת היא רשות כו' ע"ש.
פ' חיי שרה דקל"ג ע"א בענין הטעם דתפלת ערבית דתיקן יעקב בחיר שבאבות הוא רשות ולא חובה גם מדרבנן. דאדרבה היא הנותנת שלפי שהיא המשכה אתעדל"ע עליונה מאד שלמעלה מאתעדל"ת ע"כ האתעדל"ת היא רשות כו' ע"ש.
יבוהנה משנ"ת כאן שהתפלה היא המשכת מקיף עליון אין זה סתירה למ"ש לעיל שהיא המשכת הדעת כו' כי המשכת הדעת שהוא בחי' נשמה שרשו באמת מבחי' עתיק שהוא נשמה לכל האצילות כנ"ל, וזהו ענין הנז' בד"ה השמים כסאי הנ"ל שהמשכה זו שע"י התפלה היא בחי' רוחו ונשמתו אליו יאסוף כו'. אך עכ"ז עיקר גילוי בחי' עתיק זהו בשבת, והתפלה דחול היא רק הארה מבחי' שבת. והענין כי זהו הפי' שבחול ההמשכה מבחי' דעת תחתון, אבל בשבת היא גילוי דעת עליון, כי דעת עליון הוא התגלות בחי' עתיק ממש, שמשם ממש לוקח הדעת עליון, שזהו בחי' תיקון ואמת כו'. ועמ"ש בענין ד"ע וד"ת בביאור ע"פ לבבתיני. וביאור הענין דהנה מבואר לעיל שהתפלה שהיא בחי' דעת היא הכוונה והנשמה של המצות, ומבואר בתניא פל"ח שיש ב' בחי' במעשה שהוא הגוף וזהו ענין מצות ותורה וב' בחי' בכוונה שהיא הנשמה כנגד בחי' חי ומדבר ע"ש. והיינו ב' בחי' דעת הנ"ל שהא' בחי' חי כי והחכמה תחי', והב' מדבר בחי' כתר נשמה לנשמה כו'. וענין ב' בחי' אלו הוא כנודע בענין מ"ש כי אל דיעות שיש ב' דיעות, שדעת תחתון היינו שהבריאה היא יש מאין, שלמטה היש אלא שהיש מתהוה בכל רגע מאין כו'. אבל ד"ע היינו שלמעלה היש ולמטה אין כמו שהוא קמי' ית' וזהו בחי' ואמת ה' לעולם שמשם שרש הד"ע כמו שהוא באמת קמי' ית'. ומב' דיעות אלו נמשך ב' בחי' מס"נ שבאחד ובכל נפשך וכמ"ש ע"פ שיר השירים כו'. וזהו ענין ב' בחי' כוונה הנ"ל, וזהו ענין ההפרש בין תפלה דחול לתפלה דשבת, כי בחול הוא בחי' יעקב יחו"ת יש מאין ומזה נמשך בחי' ביטול היש בכל נפשך, אבל בשבת התגלות יחו"ע ביטול בעצם. וזהו כלת משה שכינתא עילאה כו'. ומזה יובן מ"ש בזהר בראשית ד"ח בכל יומי דשתא אקרי אל והשתא אקרי כבוד אל, כי אל דיעות שהשם אל כולל ב' בחי' דיעות הנ"ל שהם בחי' ממכ"ע וסוכ"ע, וביומין דחול שמקבלת מד"ת נק' אל, אך כשמקבלת מד"ע נק' כבוד אל כבוד הוא מקיף שזהו ד"ע כו'. וזהו ג"כ פי' ישראל שיר אל, ששם אל משורר בבחי' שיר, והיינו התגלות כבוד אל כו', וגם כבוד הוא איך שלמעלה היש וכולא קמיה כלא חשיב, וזהו כבוד אל גימטריא ס"ג כי גאה גאה.
יגואפשר דמה"ט א"צ בשבת ח"י ברכות כ"א ז' ברכות. כי הנה מבואר לעיל דח"י ברכות הם נגד ח"י חוליות שבהם נמשך החוט השדרה וגם על ידו נמשך הטפה מהמוח, והמשכה זו היא בבחי' אחור ועורף ע"ד כי עם קשה עורף הוא שהוא הקשיות להיות מוח שליט על הלב כמבואר במ"א ע"פ זכור דעמלק, והיינו מה שהדעת מתחלק לחו"ג אהוי"ר כו', והוא מבחי'
ידהוספות77
דעת תחתון אשר שם הוא היש תופס מקום וצריך התגברות יתירה לבטל היש כו'. אבל תפלה דשבת גלוי הדעת עליון כמו דכולא קמיה כלא חשיב אזי ממילא בטלו כל הרצונות זרות ואז הוא גילוי התענוג עליון אז תתענג על ה' הוא המשכת בחי' עתיק שהיא בחינת פנים ואין בו אחוריים כלל, וכמ"ש במ"א בענין אחור וקדם צרתני שהרצון נק' אחור לגבי התענוג שנק' פנים, ועד"ז נאמר במ"ת פנים בפנים דבר ה', וכמ"ש בד"ה ואהי' אצלו אמון כו'. וזהו בחי' דעת עליון ששרשו מפנים דעתיקא דהיינו תיקון ואמת. משא"כ ד"ת נק' דעת דבין כתפין בחי' אחור וכן חוט השדרה נמשך באחור. וזהו ענין זיווג נשיקין שהוא נמשך מדעת עליון והוא רוחני והוא בחי' פב"פ כמ"ש ישקני מנשיקת פיהו, משא"כ זיווג גופני שהטפה נמשך דרך חוה"ש בחי' אחור והוא נמשך מדעת תחתון כמ"ש בע"ח כו' אלא שמ"מ הזיווג הוא פב"פ, אבל זיווג נשיקין שהוא רוחני לא שייך בו בחי' אחוריים כלל. והנה בנשיקין הוא בחי' הבל ויש ז' הבלים שהם מז' שמות ס"ג דתיקון ואמת ונגד זה ז' תיבות בפסוק ישקני ועיין בפע"ח שער השופר פ"א ובע"ח שער מ"ן ומ"ד דרוש ט', והבל הוא למעלה מהדבור כי הבל הלב כתר דנוק' כמ"ש במ"א, ולכן הנשיקין תוקף האהבה מה שא"א לפרש בדבור כו'. והנה בשבת שהוא בחי' ישראל וכנס"י היא נוק' דז"א שמקבלת מישראל דלעילא ועיקר זיווגו עמו הוא זיווג הנשיקין שהוא רוחני ולכן א"צ ח"י ברכות שזהו ח"י חוליות המורה על זיווג גופני שדרך שם נמשך הטפה כ"א ז' ברכות נגד ז' הבלים הנ"ל דישקני מנשיקת פיהו. ואף שבגמרא איתא דמדינא הי' צריך בשבת ג"כ ח"י ברכות אלא שמפני כבוד שבת לא אטרחוהו רבנן. הענין הוא דהא בשבת שייך ג"כ זיווג גופני דייקא ג"כ אלא שהוא מבחי' העליונה יותר הרבה, וכמבואר במ"א דאע"פ שזיווג נשיקין הוא רוחני מ"מ יש מעלה יתירה בזיווג גופני שבהטפה מלובשת המהות והעצמיות משא"כ בזיווג נשיקין שאינו אלא הארה כו' ואפשר דלהיות מלובש בהטפה מהעצמיות ע"כ נמשך דרך אחוריים דייקא. ולכן גם בשבת דייקא הוא בחי' זיווג גופני דישראל ורחל. ולכן ארז"ל דמדינא צריך בשבת ג"כ ח"י ברכות שהטפה נמשך דרך ח"י חוליות, ועכ"ז נק' שבת בחי' פנים כי פעולת זיווג הנשיקין הרוחני נמשך גם בזיווג הגופני ע"ד מ"ש הרמ"ז בפ' וארא דכ"ו ע"א וז"ל שכשהוא פב"פ אז יש מציאות לזווג דנשיקין פה אל פה דדעת גניז בפומא דמלכא וזווג הפנימי הוא מסוד הדעת בחי' משה ואז אפילו הזווג התחתון נק' פנימי מפני שאור הדעת מתפשט בפנימיות עד היסוד בהם עכ"ל. ולכן מ"מ מפני כבוד שבת די בז' ברכות דנשיקין, והם מתפשטי' ג"כ בזיווג גופני כו', ועמ"ש מענין זה ע"פ ישקני כו'. וכיון דתפלה דשבת הוא התגלות תענוג עליון לכן ע"ז נאמר ולא ראה עמל בישראל. דהנה לעיל נתבאר הפי' כי בתפלה דחול שהוא בחי' יעקב נאמר לא הביט און היינו איש און מחשבותיו מחשבות זרות שהוא לבושי הנפש מלעומת זה מק"נ שהם נדחים מפני י' עקב, שכיון שצעק לבו אל הוי' בחי' יו"ד ממילא נופלים המחשבות זרות, כי ויאבק איש עמו ויגע בכף יריכו, משא"כ מבחי' יו"ד כו' אז לא הביט און. אבל עכ"ז יש ביעקב עמל גדול
דעת תחתון אשר שם הוא היש תופס מקום וצריך התגברות יתירה לבטל היש כו'. אבל תפלה דשבת גלוי הדעת עליון כמו דכולא קמיה כלא חשיב אזי ממילא בטלו כל הרצונות זרות ואז הוא גילוי התענוג עליון אז תתענג על ה' הוא המשכת בחי' עתיק שהיא בחינת פנים ואין בו אחוריים כלל, וכמ"ש במ"א בענין אחור וקדם צרתני שהרצון נק' אחור לגבי התענוג שנק' פנים, ועד"ז נאמר במ"ת פנים בפנים דבר ה', וכמ"ש בד"ה ואהי' אצלו אמון כו'. וזהו בחי' דעת עליון ששרשו מפנים דעתיקא דהיינו תיקון ואמת. משא"כ ד"ת נק' דעת דבין כתפין בחי' אחור וכן חוט השדרה נמשך באחור. וזהו ענין זיווג נשיקין שהוא נמשך מדעת עליון והוא רוחני והוא בחי' פב"פ כמ"ש ישקני מנשיקת פיהו, משא"כ זיווג גופני שהטפה נמשך דרך חוה"ש בחי' אחור והוא נמשך מדעת תחתון כמ"ש בע"ח כו' אלא שמ"מ הזיווג הוא פב"פ, אבל זיווג נשיקין שהוא רוחני לא שייך בו בחי' אחוריים כלל. והנה בנשיקין הוא בחי' הבל ויש ז' הבלים שהם מז' שמות ס"ג דתיקון ואמת ונגד זה ז' תיבות בפסוק ישקני ועיין בפע"ח שער השופר פ"א ובע"ח שער מ"ן ומ"ד דרוש ט', והבל הוא למעלה מהדבור כי הבל הלב כתר דנוק' כמ"ש במ"א, ולכן הנשיקין תוקף האהבה מה שא"א לפרש בדבור כו'. והנה בשבת שהוא בחי' ישראל וכנס"י היא נוק' דז"א שמקבלת מישראל דלעילא ועיקר זיווגו עמו הוא זיווג הנשיקין שהוא רוחני ולכן א"צ ח"י ברכות שזהו ח"י חוליות המורה על זיווג גופני שדרך שם נמשך הטפה כ"א ז' ברכות נגד ז' הבלים הנ"ל דישקני מנשיקת פיהו. ואף שבגמרא איתא דמדינא הי' צריך בשבת ג"כ ח"י ברכות אלא שמפני כבוד שבת לא אטרחוהו רבנן. הענין הוא דהא בשבת שייך ג"כ זיווג גופני דייקא ג"כ אלא שהוא מבחי' העליונה יותר הרבה, וכמבואר במ"א דאע"פ שזיווג נשיקין הוא רוחני מ"מ יש מעלה יתירה בזיווג גופני שבהטפה מלובשת המהות והעצמיות משא"כ בזיווג נשיקין שאינו אלא הארה כו' ואפשר דלהיות מלובש בהטפה מהעצמיות ע"כ נמשך דרך אחוריים דייקא. ולכן גם בשבת דייקא הוא בחי' זיווג גופני דישראל ורחל. ולכן ארז"ל דמדינא צריך בשבת ג"כ ח"י ברכות שהטפה נמשך דרך ח"י חוליות, ועכ"ז נק' שבת בחי' פנים כי פעולת זיווג הנשיקין הרוחני נמשך גם בזיווג הגופני ע"ד מ"ש הרמ"ז בפ' וארא דכ"ו ע"א וז"ל שכשהוא פב"פ אז יש מציאות לזווג דנשיקין פה אל פה דדעת גניז בפומא דמלכא וזווג הפנימי הוא מסוד הדעת בחי' משה ואז אפילו הזווג התחתון נק' פנימי מפני שאור הדעת מתפשט בפנימיות עד היסוד בהם עכ"ל. ולכן מ"מ מפני כבוד שבת די בז' ברכות דנשיקין, והם מתפשטי' ג"כ בזיווג גופני כו', ועמ"ש מענין זה ע"פ ישקני כו'. וכיון דתפלה דשבת הוא התגלות תענוג עליון לכן ע"ז נאמר ולא ראה עמל בישראל. דהנה לעיל נתבאר הפי' כי בתפלה דחול שהוא בחי' יעקב נאמר לא הביט און היינו איש און מחשבותיו מחשבות זרות שהוא לבושי הנפש מלעומת זה מק"נ שהם נדחים מפני י' עקב, שכיון שצעק לבו אל הוי' בחי' יו"ד ממילא נופלים המחשבות זרות, כי ויאבק איש עמו ויגע בכף יריכו, משא"כ מבחי' יו"ד כו' אז לא הביט און. אבל עכ"ז יש ביעקב עמל גדול
טוהוספות78
יגיעת נפש ויגיעת בשר וכמ"ש בזהר שעת צלותא שעת קרבא, אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ות"א בצלותי ובבעותי. וכ"ז בחול שכ"כ גברו ועצמו הצמצומים עד שמלך אלקים על גוים התלבשות בשרים של עובדי כוכבים כו', משא"כ בשבת התגלות שם הוי', וזהו הודו לאלקי האלקים פי' שם הוי' הוא המושל על שם אלקים וכמ"ש כי גדול הוי' ואדונינו מכל אלקים כו' וע"כ נק' אלקי האלקים [ועוי"ל בפי' לאלקי האלקים ע"פ מ"ש ע"פ אתם נצבים כו' להיות לכם לאלקים כו' ע"ש אשר בחי' זו נק' אלקי האלקים, א"נ ע"פ מ"ש בפי' אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ להיות לכם לאלקים שבחי' ש' הוי' יהי' במדרגת ש' אלקי' מחמת הגלוי שלמעלה משם הוי'. ובחי' ש' הוי' אף שנק' בשם אלקים מ"מ נק' אלקי האלקים כו'] אז ע"כ נאמר ולא ראה עמל בישראל. ועכ"ז יש לגמגם קצת על פי' זה. דהנה לפ"ז האי עמל אינו דומיא דאון, כי איש און מחשבותיו הוא דקליפה ועמל זה הוא דקדושה יגיעת נפש ויגיעת בשר שבעבודת ה', וכנודע שיש עמל דקדושה וכמ"ש נפש עמל עמלה לו, וארז"ל ע"פ אדם לעמל יולד לעמל תורה, ועיין בזהר פ' ויחי דרכ"ג א' ב', ויש ג"כ עמל דקליפה וכמ"ש מה יתרון לאדם בכל עמלו, וכמ"ש בזהר בסבא דמשפטים דקי"ב ע"א ובמק"מ שם, וברע"מ פ' תצא דרפ"א ב'. וא"כ לפי פי' דלעיל שביעקב נמצא בחי' עמל עכצ"ל דמיירי הפסוק בעמל דקדושה, ואינו מיושב לפי לשון הפסוק דמשמע עמל דומיא דאון, וע"ד מ"ש הרה עמל וילד און, וכתי' תחת לשונו עמל ואון, וא"כ היינו ודאי עמל דקליפה לא עמל דקדושה. ועוד אי מיירי בעמל דקדושה איך שייך לומר דבישראל לא שייך עמל זה כלל דהא ודאי עמלא דאורייתא שייך ג"כ בבחי' ישראל. וכן פי' בהדיא בזהר פ' בלק דרי"א ע"א דעמל דכאן היינו עמל דקליפה דאיהו קטיר בקסם כו' ע"ש. וא"כ הרי גם ביעקב לא שייך בחי' עמל זה ח"ו כי עמל דקדושה דיעקב הוא תכלית המנגד לעמל דקליפה. אך הענין כי כאן מיירי ודאי בעמל דקליפה, ומה שנאמר לא ראה עמל בישראל דייקא, אף שגם ביעקב לא שייך בחינה זו ח"ו. אך הענין יובן עפמ"ש ברע"מ פ' תצא הנ"ל עמל רשים בעמלק וכמ"ש במ"א דבחי' ראשית דעמלק היינו עמל ואחריתו היינו עמל לקה ובחי' עמל הוא המסתיר אלקותו ית' ומפריד שאין השם שלם כו' עיין מזה בד"ה חייב אינש לבסומיא בפוריא, ומובן עפמ"ש ברע"מ שם. והנה מבואר במ"א בד"ה זכור את עשה לך עמלק בדרך כו', דבקדושה ג"כ יש בחי' פנים ואחור, פנים היינו פנימית נקודת הלב ואהבה בתענוגים ובחי' אחור הוא ענין לעשותה
יגיעת נפש ויגיעת בשר וכמ"ש בזהר שעת צלותא שעת קרבא, אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ות"א בצלותי ובבעותי. וכ"ז בחול שכ"כ גברו ועצמו הצמצומים עד שמלך אלקים על גוים התלבשות בשרים של עובדי כוכבים כו', משא"כ בשבת התגלות שם הוי', וזהו הודו לאלקי האלקים פי' שם הוי' הוא המושל על שם אלקים וכמ"ש כי גדול הוי' ואדונינו מכל אלקים כו' וע"כ נק' אלקי האלקים [ועוי"ל בפי' לאלקי האלקים ע"פ מ"ש ע"פ אתם נצבים כו' להיות לכם לאלקים כו' ע"ש אשר בחי' זו נק' אלקי האלקים, א"נ ע"פ מ"ש בפי' אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ להיות לכם לאלקים שבחי' ש' הוי' יהי' במדרגת ש' אלקי' מחמת הגלוי שלמעלה משם הוי'. ובחי' ש' הוי' אף שנק' בשם אלקים מ"מ נק' אלקי האלקים כו'] אז ע"כ נאמר ולא ראה עמל בישראל. ועכ"ז יש לגמגם קצת על פי' זה. דהנה לפ"ז האי עמל אינו דומיא דאון, כי איש און מחשבותיו הוא דקליפה ועמל זה הוא דקדושה יגיעת נפש ויגיעת בשר שבעבודת ה', וכנודע שיש עמל דקדושה וכמ"ש נפש עמל עמלה לו, וארז"ל ע"פ אדם לעמל יולד לעמל תורה, ועיין בזהר פ' ויחי דרכ"ג א' ב', ויש ג"כ עמל דקליפה וכמ"ש מה יתרון לאדם בכל עמלו, וכמ"ש בזהר בסבא דמשפטים דקי"ב ע"א ובמק"מ שם, וברע"מ פ' תצא דרפ"א ב'. וא"כ לפי פי' דלעיל שביעקב נמצא בחי' עמל עכצ"ל דמיירי הפסוק בעמל דקדושה, ואינו מיושב לפי לשון הפסוק דמשמע עמל דומיא דאון, וע"ד מ"ש הרה עמל וילד און, וכתי' תחת לשונו עמל ואון, וא"כ היינו ודאי עמל דקליפה לא עמל דקדושה. ועוד אי מיירי בעמל דקדושה איך שייך לומר דבישראל לא שייך עמל זה כלל דהא ודאי עמלא דאורייתא שייך ג"כ בבחי' ישראל. וכן פי' בהדיא בזהר פ' בלק דרי"א ע"א דעמל דכאן היינו עמל דקליפה דאיהו קטיר בקסם כו' ע"ש. וא"כ הרי גם ביעקב לא שייך בחי' עמל זה ח"ו כי עמל דקדושה דיעקב הוא תכלית המנגד לעמל דקליפה. אך הענין כי כאן מיירי ודאי בעמל דקליפה, ומה שנאמר לא ראה עמל בישראל דייקא, אף שגם ביעקב לא שייך בחינה זו ח"ו. אך הענין יובן עפמ"ש ברע"מ פ' תצא הנ"ל עמל רשים בעמלק וכמ"ש במ"א דבחי' ראשית דעמלק היינו עמל ואחריתו היינו עמל לקה ובחי' עמל הוא המסתיר אלקותו ית' ומפריד שאין השם שלם כו' עיין מזה בד"ה חייב אינש לבסומיא בפוריא, ומובן עפמ"ש ברע"מ שם. והנה מבואר במ"א בד"ה זכור את עשה לך עמלק בדרך כו', דבקדושה ג"כ יש בחי' פנים ואחור, פנים היינו פנימית נקודת הלב ואהבה בתענוגים ובחי' אחור הוא ענין לעשותה
טזהוספות79
לאהבה בחי' אתכפיא ע"י המוח השליט על הלב. וזהו ענין קשה עורף דקדושה, וזהו ענין חוט השדרה שנמשך ממוח הדעת דרך אחוריים אל הגוף, וכענין הנז' שם בענין התחלקות הדעת לחו"ג ע"י קוצי דשערי דא"א שיורד ומכה בכתפין דז"א מאחוריו כו', ועמלק הוא הקליפה שכנגד הדעת דבין כתפין, וזהו לשון מלק שמליקה מן העורף שמעכב ומונע התפשטות והמשכת הדעת מהמוח אל הלב שע"י חוט השדרה. והיינו דוקא כשההילוך וההמשכה הוא בבחי' אחוריים דקדושה לבד ע"ד אתכפיא לבד אז שייך מלחמת עמלק, משא"כ כשמתגלה בחי' פנים דקדושה אין שייך כלל שיעמוד עמלק לנגד כו' ע"ש באריכות. והנה המשכיל יבין שב' בחי' אלו דקדושה פנים ואחור זהו בחי' ישראל ובחי' יעקב, וזהו ענין תפלה דשבת ותפלה דחול, אשר תפלה דחול הוא בבחי' מלחמה שעת צלותא שעת קרבא, יגיעת נפש ויגיעת בשר וכמ"ש ששת ימים תעבוד כו' והיא עמל דקדושה, והעמל והמלחמה הוא עם עמלק שראשיתו הוא עמל דקליפה להתגבר נגד חיוב השכל לאהבה את ה', והוא יודע רבונו ומכוון למרוד בו בעמל וחוצפא כו'. וע"כ ביעקב לא שייך לומר ולא ראה עמל, כי העמל דעמלק נלחם עמו, ואדרבה ע"ז נאמר מלחמה לה' בעמלק, שלא לאדם המלחמה אלא שה' נלחם כו'. משא"כ בחי' ישראל שהוא בחי' שבת התגלות פנימי' הלב ואהבה בתענוגים הוא ע"ד מ"ש והי' בהניח כו' בארץ כו', דהיינו אהבה בתענוגים ונק' כנסת ישראל וארץ ישראל ארץ לשון רצוא מבחי' ישראל כו' אזי תמחה מעצמך כו', ולכן שבת הוא נק' ג"כ יום מנוחה כו', וזהו ולא ראה עמל בישראל דייקא, שהעמל דקליפה אינו יכול ללחום עמו כלל מפני שאין שייך בו עמל בעבודה כי הוא אהבה בתענוגים כו'. ואע"פ ששייך בו עמלא דאורייתא מ"מ העמל דקליפה אין לו שום שייכות לבחי' זו, כי אין לו שייכות אלא כשעדיין לא נהפכו המדות דנה"ב כו' וכנ"ל משא"כ בבחי' ישראל.
לאהבה בחי' אתכפיא ע"י המוח השליט על הלב. וזהו ענין קשה עורף דקדושה, וזהו ענין חוט השדרה שנמשך ממוח הדעת דרך אחוריים אל הגוף, וכענין הנז' שם בענין התחלקות הדעת לחו"ג ע"י קוצי דשערי דא"א שיורד ומכה בכתפין דז"א מאחוריו כו', ועמלק הוא הקליפה שכנגד הדעת דבין כתפין, וזהו לשון מלק שמליקה מן העורף שמעכב ומונע התפשטות והמשכת הדעת מהמוח אל הלב שע"י חוט השדרה. והיינו דוקא כשההילוך וההמשכה הוא בבחי' אחוריים דקדושה לבד ע"ד אתכפיא לבד אז שייך מלחמת עמלק, משא"כ כשמתגלה בחי' פנים דקדושה אין שייך כלל שיעמוד עמלק לנגד כו' ע"ש באריכות. והנה המשכיל יבין שב' בחי' אלו דקדושה פנים ואחור זהו בחי' ישראל ובחי' יעקב, וזהו ענין תפלה דשבת ותפלה דחול, אשר תפלה דחול הוא בבחי' מלחמה שעת צלותא שעת קרבא, יגיעת נפש ויגיעת בשר וכמ"ש ששת ימים תעבוד כו' והיא עמל דקדושה, והעמל והמלחמה הוא עם עמלק שראשיתו הוא עמל דקליפה להתגבר נגד חיוב השכל לאהבה את ה', והוא יודע רבונו ומכוון למרוד בו בעמל וחוצפא כו'. וע"כ ביעקב לא שייך לומר ולא ראה עמל, כי העמל דעמלק נלחם עמו, ואדרבה ע"ז נאמר מלחמה לה' בעמלק, שלא לאדם המלחמה אלא שה' נלחם כו'. משא"כ בחי' ישראל שהוא בחי' שבת התגלות פנימי' הלב ואהבה בתענוגים הוא ע"ד מ"ש והי' בהניח כו' בארץ כו', דהיינו אהבה בתענוגים ונק' כנסת ישראל וארץ ישראל ארץ לשון רצוא מבחי' ישראל כו' אזי תמחה מעצמך כו', ולכן שבת הוא נק' ג"כ יום מנוחה כו', וזהו ולא ראה עמל בישראל דייקא, שהעמל דקליפה אינו יכול ללחום עמו כלל מפני שאין שייך בו עמל בעבודה כי הוא אהבה בתענוגים כו'. ואע"פ ששייך בו עמלא דאורייתא מ"מ העמל דקליפה אין לו שום שייכות לבחי' זו, כי אין לו שייכות אלא כשעדיין לא נהפכו המדות דנה"ב כו' וכנ"ל משא"כ בבחי' ישראל.
יזוהנה במ"א נת' ענין תורה ותפלה באופן אחר, והוא כי ביום חתונתו זו מ"ת, שהתורה נק' חתן וכנס"י נק' כלה שמקבלת הטפה היא התורה דמחכמה נפקת כו' וכמ"ש מזה ג"כ בד"ה שחורה אני. אך כמו עד"מ באדם אף שהטפה נמשכת מהמוח מבחי' חכמה מ"מ א"א שיהי' המשכה זו כ"א ע"י הכלי לזה והאדם ידע והוא בחי' דעת התקשרות כו'. כך התפלה והעמקת הדעת בגדולת ה' וההתקשרות ממש בבחי' ביטול הוא הגורם שכשעוסק אח"כ בתורה ממשיך בחי' הטפה מבחי' חכמה עילאה כו', ולכן נק' התורה או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי כו', המשכה מהמשפיע בהמקבל. אלא שהמשכה זו הוא ע"י הדעת והיא התפלה חוט השדרה כו'. ועד"ז הוא ג"כ מצות נטילת לולב בז' ימי החג שהוא המשכת הדעת בכנס"י הוא ההכנה לשמיני עצרת ושמחת תורה שהיא בחי' המשכת וקליטת הטפה דאורייתא מחכמה נפקת שתהי' נקלטת ונתפסת בנש"י בקרב איש ולב עמוק. ולכאורה סתרי אהדדי הדרושי', אך באמת יש תפלה ויש תפלה, שיש תפלה שהיא בבחי' בכל מאדך ורעותא דליבא היא למעלה מהתורה כנז' במ"א בענין
יחהוספות80
חסידי' הראשוני', ועמ"ש בד"ה מה יפו פעמיך מענין יש קונה עולמו בשעה א', וכמ"ש בספר חרידים במצות התשובה ספ"ג ב' האריז"ל שההתבודדות כשעה א'... מהלימוד אמנם כשאין התפלה בבחי' רעותא דלבא אז עסק התורה גבוה יותר, ומ"מ התפלה היא כלי התקשרות ודעת כו', וכן מצד עסק התורה יש ב' מדרגות שמי שעסק תורתו הוא בבחי' ביטול ע"ד ודברי אשר שמתי בפיך הרי מי שתורתו אומנתו הוא פטור מהתפלה, א"כ תורה בבחי' זו הוא למעלה מהתפלה כו', לכן גם בכל אדם יש מצות ידיעת התורה ומצות הגיון כו'. ומ"ש האריז"ל דהדביקות גדול היינו רק לגבי מצות והגית בו אם כבר יודע כל התורה או במי שאין דעתו יפה להגיע לידיעת התורה. אבל ודאי לא יפטר ח"ו ע"י הדביקות ממצות ידיעת התורה, וא"כ ידיעת כל התורה לשמה גבוה מהדביקות והתפלה כו'.
חסידי' הראשוני', ועמ"ש בד"ה מה יפו פעמיך מענין יש קונה עולמו בשעה א', וכמ"ש בספר חרידים במצות התשובה ספ"ג ב' האריז"ל שההתבודדות כשעה א'... מהלימוד אמנם כשאין התפלה בבחי' רעותא דלבא אז עסק התורה גבוה יותר, ומ"מ התפלה היא כלי התקשרות ודעת כו', וכן מצד עסק התורה יש ב' מדרגות שמי שעסק תורתו הוא בבחי' ביטול ע"ד ודברי אשר שמתי בפיך הרי מי שתורתו אומנתו הוא פטור מהתפלה, א"כ תורה בבחי' זו הוא למעלה מהתפלה כו', לכן גם בכל אדם יש מצות ידיעת התורה ומצות הגיון כו'. ומ"ש האריז"ל דהדביקות גדול היינו רק לגבי מצות והגית בו אם כבר יודע כל התורה או במי שאין דעתו יפה להגיע לידיעת התורה. אבל ודאי לא יפטר ח"ו ע"י הדביקות ממצות ידיעת התורה, וא"כ ידיעת כל התורה לשמה גבוה מהדביקות והתפלה כו'.
יט(ואפשר לומר דלא סתרי אהדדי הדרוש ההוא לדרוש דכאן כי יש בתפלה ב' מדרגות כי יש תפלה ויש תפלה, וכנ"ל מענין בכל מאדך שזהו בחי' עושין רצונו של מקום, משא"כ בכל נפשך, ולכן כשהתפלה היא בבחי' רעו"ד ובכל מאדך היא למעלה מהתורה דמחכמה נפקת, וע"ז מבואר כאן שעיקר המשכת הטפה הוא ע"י התפלה שממשיך מבחי' כתר, ולכן התורה שהיא בחכמה היא רק כלי להמשכה זו, וע"ד מ"ש סד"ה ששים המה כו' בענין חסידים הראשוני' שמתוך כו'. משא"כ כשאין לו רעו"ד אז התורה גבוה יותר, כי אז הוא בחי' דעת תחתון שהוא רק בחי' כלי להמשכת הטפה הנמשך מהמוח מבחי' חכמה שהיא התורה. ועוד י"ל כי גם בתורה יש ב' מדרגות ארוסין ונישואין אשר עיקר המשכת הטפה זהו כשעסק התורה ע"ד בחי' נישואין דממשיך ממו"ס ואז התפלה שהיא הדעת היא רק כלי להמשכה זו, ולכן מי שתורתו אומנתו פטור מהתפלה, משא"כ כשעסק התורה רק ע"ד בחי' אירוסין אין בזה המשכת הטפה ואז עיקר ההמשכה ע"י התפלה.