Or HaTorah·Bamidbar Volume 3·Balak·He Has Not Beheld Iniquity in Yaakovאור התורה·במדבר כרך ג·פרשת בלק·לא הביט און ביעקב

אלא הביט און ביעקב
בס"ד

בלא הביט און ביעקב כו'. הנה יש בחי' ומדרגות למעלה בחי' יעקב ובחי' ישראל שהם ג"כ ב' בחי' שונות בעבודת ה' באדם, בחי' עבד ובחי' ב"ן היינו בחי' יעקב הוא בחי' עבד כמ"ש שמע אלי יעקב עבדי ובחי' ישראל הוא בחי' בן כמ"ש בני בכורי ישראל.

גולהבין זה צ"ל תחלה פי' וענין עבד דהיינו מה שמצינו לשון עבודה שאנחנו עובדים לו ית' כמ"ש ועבדת את הוי' אלקיך, וכתיב ולעבדו בכל לבבכם, עבדו את ה'. והנה לשון עבודה הוא ענין תיקון ושירות שהעבד משרת לרבו ומתקן לו דבר שהרי הרב צריך לתיקון ושירות זה, ואיך שייך לומר כן לגבי הקדב"ה שהוא ית' שלימו דכולהו וא"צ לזולתו ח"ו כי ממך הכל כתיב, ומקרא מלא כתיב אם צדקת מה תתן לו כו'.

דאך הענין דהנה ידוע המאמר נתאוה הקדב"ה להיות לו דירה בתחתונים, כי הנה באמת אני ה' לא שניתי שאין שום שינוי אצלו ית' בין קודם שנה"ע שהי' הוא ושמו בלבד כמה אלפים ורבבות שנה קודם בריאת העולם (וכמו"כ קודם התהוות בחי' הזמן שהזמן ג"כ נברא ומחודש רק שהי' סדר זמנים קודם בריאת עוה"ז והיינו מעת אצילות והתהוות עולמות הרוחניים אבל קודם לזה לא היה שייך שום סדר זמני' שהוא ית' למעלה מהזמן לגמרי) וכן יהי' אחר שיחרב העולם, וגם עתה בזמן בריאת העולם וקיומו הנה קמי' ית' כולא ממש כלא חשיביה כמו קודם שנה"ע ממש רק זהו קמי' דוקא, אבל אצלינו העולם נחשב ליש ודבר בפ"ע ומסתיר אלקות שלכך נק' בשם עולם ע"ש ההעלם שמעלים אלקות ומסתירו, ותכלית בריאת העולם הוא שנתאוה הקדב"ה להיות לו דירה בתחתונים היינו שיתגלה אלקותו ית' גם בעוה"ז בענין שגם אצלינו יהי' הגילוי איך שאין עוד מלבדו, משא"כ עכשיו הגם דקמי' הוא באמת כלא חשיב העולם ובטל במציאות כנ"ל, מ"מ אצלינו נראה ליש ודבר כנ"ל, אבל ענין דירה בתחתונים הוא שיתגלה אלקותו ית' אלינו ג"כ כמו שהוא באמת, ולזה הי' תכלית המכוון בבריאת העולם הגם שאין מושג לנו הטעם שנתאוה לזה רק שכך עלה ברצונו, אך עכ"ז לזאת הי' הכוונה בודאי, ואיך ממשיכים גלוי זה ודירה זו בתחתונים הוא ע"י בחי' אתכפייא ואתהפכא של ישראל, כמשל המלך ב"ו שרוצים לעשות לו דירה נאה שצריכין לפנות ההיכל מכל לכלוך וטינוף כו', ואח"כ לסדר שם כלים נאים מטה ושולחן כסא ומנורה, כן עבודתן של ישראל כמ"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה וארז"ל לעבדה זו רמ"ח מ"ע לשמרה זו שס"ה ל"ת דהיינו הל"ת הם לבער הרע ובערת הרע מקרבך שלא יהי' שום לכלוך וטינוף ח"ו. והמ"ע הם עד"מ תיקון וסידור כלים נאים שעי"ז יהי' הדירה בתחתונים שה"ע גילוי והמשכת אור א"ס ב"ה למטה (לע"ל ועתה ההמשכה בהעלם) וזהו שנק' עבודה לשון תיקון היינו שע"י עבודתינו אנו

הא'יג7
ממשיכים שיהי' הגלוי למטה שאנו מתקני' דירה נאה, ועיי' בזהר ענין ד' תקוני שכינתא מטה ושולחן כסא ומנורה, וזהו ענין רמ"ח פקודין רמ"ח איברים דמלכא שהם כלים להשראת אור א"ס ב"ה כמו שהאיברי' הם כלים לאור וחיות הנפש, וזהו שאנו מברכים אשר קדשנו במצותיו כו'.

ו(נת', שיש ב' בחי' בעבודה הא' בחי' עבד והוא בחי' יעקב עבדי והב' בחי' ב"ן בני בכורי ישראל, ונת' איך שייך עבודה והוא שע"י קיום עשי' ול"ת ממשיכים גילוי אלקות למטה כמו שהוא למעלה, וזהו דירה בתחתונים שזהו תכלית הבריאה וזה נק' עבודה כעבד המתקן דירה נאה למלך שמנקה אותה מתחלה מלכלוך וטינוף ע"י הל"ת ומסדר מטה שולחן כו' ע"י מ"ע כו').

ז(ב) והנה תפלה היא דרבנן ואינה ממנין רמ"ח מ"ע (ולפ"ד הרמב"ן שהיא העיקר כמ"ש רבינו ז"ל בשולחנו בא"ח סי' ק"ו ס"ב, גם לדעת הסמ"ק שהביא המג"א שם שמצוה מה"ת להתפלל בעת צרה עכ"פ להתפלל בכל יום אינו מה"ת רק מדרבנן), ולהבין זה הנה ח"י ברכות דשמ"ע הם כנגד ח"י חוליות השדרה שבתוכן נמשך החוה"ש כנודע מהזוהר ובגמ' ברכות דכ"ח ע"ב, והנה עד"מ באדם יש בגופו רמ"ח אברים הנמנין במשנה ספ"ק דאהלות שלשים בפיסת הרגל כו' ח"י חוליות השדרה כו', אך החוט השדרה עצמו הנמשך בתוך החוליות אינו ממנין האברים ועכ"ז הוא המעמיד ומקיים את כל האברים שמבריח מן הראש עד הירכיים ועל ידו נמשך החיות מהמוחי' לכל האברי', כמו"כ הנמשל בבחי' המצות שהם רמ"ח איברים דמלכא, והנה אמרו רז"ל מצות צריכות כוונה, והכוונה היינו בחי' התפילה שהוא בחי' כונה ופנימית להמצות והיא עיקר המעמיד ומקיים את הרמ"ח מ"ע והיא כמשל החוה"ש שהוא המעמיד ומקיים את האברי' אעפ"י שהוא בעצמו אינו ממנין רמ"ח איברים, והענין שעיקר המכוין בתפילה הוא שמבקשים שיהי' אור א"ס ב"ה שלמעלה מהשתלשלות ברוך ונמשך למטה בבחינת ההשתלשלות, וזהו ברוך אתה הוי' והיינו שמבקשים שיהי' התהוות והמשכת שם הוי' מבחי' אתה שהוא אור א"ס שלמעלה מעלה משם הוי' כי שם הוי' מורה על ההשתלשלות המדרגות יו"ד צמצום ה' התפשטות וי"ו המשכה כו', ובחי' ההארה הנמשך בהשתלשלות מדרגות אלו היא הארה מצומצמת לבד לגבי האור א"ס שלמעלה מהשתלשלות וע"ז מורה היו"ד צמצום כו', והבקשה בש"ע בא"י היינו שיהי' הגילוי בתוספת הארה רבה ועצומה כמו שהוא למעלה מהשתלשלות רק שצריך להיות נמשך ע"י סדר והדרגת ההשתלשלות שזהו בחי' שם הוי', ומה שמבקשים להיות רופא חולים ומברך השנים כו', הענין שענינים אלו הן כלים שבהן יהי' השראת האור שלמעלה מההשתלשלות שיתרפא החולי כו', ולא שהמכון בעניני' אלו מצד עצמן לבד (דהא הכל מתפללי' ומבקשי' כל בקשות הנ"ל אע"פ שא"צ באותו יום לבקשה זו שאין לו חולי בתוך ביתו וכשיש לו חולי ח"ו אז התפילה ע"ז מצוה דאורייתא ולא דרבנן להסמ"ק כנ"ל, ואנו מדברי'

חא'יג8
מענין התפלה במה שהיא דרבנן ודו"ק), רק שהמכוין הוא שיהי' גילוי אור א"ס כנ"ל אך לפי שידוע דלית ברכתא שרי' באתר ריקניא כמ"ש בזוהר דהיינו שא"א להיות המשכת האור אא"כ יש כלי' שישרה בה) לכן אנו מבקשים עניני רפואת החולי וברכת השני' וכן כל הברכות דשמ"ע שהם כלי' שבהם יהי' השראת אא"ס, אבל עיקר המכוון הוא בא"י שיהי' המשכת אא"ס, וזהו שארז"ל שח"י ברכות דצלותא הם כנגד ח"י חוליות שבשדרה ר"ל שהם כלים להמשכת וגילוי האור א"ס הנמשך ע"י התפילה כמו שהחוליות הם כלים לחוה"ש הנמשך ממוח שבראש לתוכן (והשתא א"ש דלכאורה הגמ' הנ"ל מנגדת לדברינו שאמרנו שהתפלה אינה ממנין רמ"ח מ"ע לפי שהיא בחי' חוה"ש שאינו ממנין רמ"ח אברים, והרי הגמ' אמרה שח"י ברכות דש"ע הם כנגד ח"י חוליות השדרה והחוליות הם ממנין רמ"ח אברים כנ"ל בשם המשנה דאהלות, אך הענין [מובן] ממשנ"ת דבתפלה יש ב' דברים, היינו א' הוא עיקר המכוון בהתפילה והוא שיהי' גילוי בחי' שם הוי' הב' הוא גוף הבקשה דרופא חולים כו', שאין המכוון בבקשה זו מצד עצם ענין זה רק להיותו כלי לגילוי שם הוי' כנ"ל, וא"כ מה שהגמ' אמרה דח"י ברכות הם כנגד ח"י חוליות כוונתם למה תיקנו ח"י ברכות שהם ח"י כלים לגילוי והמשכה הנ"ל, ועז"א שהם כנגד ח"י חוליות שהם כלים לחוה"ש ולפיכך תיקנו ג"כ ח"י כלים ח"י ברכות בשמ"ע לפי שהתפילה היא בחי' חוה"ש לכן צ"ל ח"י כלים, אבל עכ"פ העניני' עצמן הנ"ל שהם כנגד החוליות הם רק כלים לבד, אבל עיקר מצות התפילה ומכוין שבה שהוא שיהי' המשכות אור א"ס כנ"ל, הוא עד"מ בחי' החוה"ש עצמו שנמשך מן המוח שבראש למטה, וכך הוא ענין המשכות אור א"ס מבחי' שלמעלה מהשתלשלות להתלבש בבחי' השתלשלות כו', לכן א"ש דאינה ממנין רמ"ח מ"ע, דהיות בה ח"י חוליות הם רק כלים אבל היא עצמה בחי' חוה"ש, תדע דאל"כ הנאמר שהתפילה נמני' בח"י מצות מתרי"ג שהרי ח"י חוליות הם ח"י אברים במנין רמ"ח, א"ו התפילה עצמה היא בחי' חוה"ש רק שנמשך בח"י כלים הנ"ל).

טוהנה ח"י חוליות הנ"ל הם כלים פנימיים ומהם מתפשט אח"כ האור בחיצוניות הכלים ומספר כולם רמ"ח שהם רמ"ח מ"ע, וזהו ענין הנ"ל שהמצות צריכות כוונה והתפילה היא היא בחי' הכוונה, והענין כי אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו שע"י המצות ממשיכים בחי' גילוי קדושה עליונה דאור א"ס למטה, לכן צריכי' כוונה והיא התפילה שבה ועל ידה נמשך בכללות גילוי בחי' שם הוי' מאור א"ס שלמעלה מש' הוי' כנ"ל שזהו כל עיקר ענין התפילה באמרם בא"י, ואח"כ ע"י קיום המצות כל היום ממשיכים האור בפרט להתלבש במצוה פרטית שהיא אבר א' מרמ"ח אברי' דמלכא והוא ממש כנ"ל במשל החוה"ש שבו נמשך החיות מן המוחי' ונמשך בח"י חוליות הנ"ל ואח"כ נמשך ממנו בכל רמ"ח איברים (כנודע שהמוח מתלבש בכל העצמות וכו') לכן מברכים ג"כ קודם המצוה בא"י שיהי' נמשך בחי' שם הוי' באותו אבר שמרמז המצוה ההיא, אך הנה ענין

יא'יג9
מעלת תלמוד תורה שכנגד כולן הוא שהיא מבחי' פנימי' הכלים וצדקה היא מבחי' חיצוני' הכלי' חסד דרועא ימינא כו' (ועיי' בתורה דפורים תקס"ח ע"פ ע"כ קראו לימים האלה פורים, נת' איך שהתורה למעלה גם מבחי' תפילה שהתפילה היא בחי' חוה"ש שנמשך בהעורף שהוא בחי' אחוריים, אבל התורה היא בחי' חכמת אדם תאיר פניו כו' והיינו דג' מוחי' יש בראש ושני' מהם מאירי' בהפנים, וזהו בחי' התורה ומוח הדעת ממנו נמשך חוה"ש שבאחוריי', והדעת הוא חיצוניות הכתר היינו שע"י הדעת בגדולת ה' בתפילה נמשך הרצון לה' עכ"פ וזהו עדיין בחי' אחוריי' כי הרצון בחי' אחוריים הוא לגבי התענוג ושעשועים שבהתורה שהיא בחינת פנים, אך מתחלה צ"ל הרצון לה' עכ"פ דאם לא יהי' לו רצון לאלקות לא יתענג מההמשכה כו' דכמים קרים הם תענוג לנפש עייפה דוקא, משא"כ נפש שבעה תבוס נופת כו', ועיי' בע"ח בענין הי"ג ארחין דבגלגלתא שהם מג' הויות ששני הויות מתפשטים בפנים והוי' א' מתפשטת באחוריים), ועכ"פ מובן שרמ"ח מ"ע הם רמ"ח אברים שהם כלים להמשכת אור א"ס והתפלה אינה ממנין רמ"ח כי אינה בחי' אבר וכלי אלא שהוא אדרבה בחי' הכוונה הנ"ל שהיא הגורמת עצם ההמשכה שיומשך האור והגילוי מא"ס ב"ה והיא כמו בחי' החוה"ש שהיא המשכת המוחי', ואח"כ מתחלף ברמ"ח אברי' שמכללם ח"י חוליות ושאר האברי' כו'.

יא(נת' ענין התפלה שאינה ממנין תרי"ג רק מדרבנן והוא כי רמ"ח מ"ע הם איברים וכלים לגילוי אור א"ס אבל המצות צריכות כונה להמשיך בהם האור, וכוונה זו היא התפלה בחי' חוה"ש שאינו אבר אבל הוא נמשך ממוח ומעמיד כל האברים כי בתפלה בא"י שיהי' גילוי שם הוי' מלמעלה מהשתלשלות ורופא חולים הוא כלי לגילוי זה, ח"י חוליות כלים פנימי', ואח"כ בכל רמ"ח אברים רמ"ח מ"ע).

יב(ג) והנה כל סדר התפילה שעד ש"ע היא הכנה לש"ע דהיינו כדי שיוכל להתפלל ש"ע בכוונה מרעותא דלבא שבאמרו בא"י יהי' הבקשה באמת שיחפוץ מרעותא דליבא שיהי' גילוי שם הוי' (כנ"ל באות הקדום) לכן כדי שיגיע האדם למדריגה זו תיקנו חז"ל מתחלה לומר פסוד"ז וברכות ק"ש כמארז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, והנה בפסוד"ז ובברכת יוצר מזכירים אנו מן השירה והשבח שהמלאכים משבחים ואומרים ביראה ג"פ קדוש כו', דהיינו איך שהוא ית' קדוש ומובדל ואינו מושג דלמחת"ב ואין ערוך אליו כלל, והאופנים ברעש גדול מזה שמשיגים קצת איך שהוא קדוש כו', והנה המלאכים נק' עומדים כמ"ש ונתתי לך מהלכי' בין העומדים האלה וכנודע בפי' ענין עצי שיטים עומדים והיינו שהם רק במדרגת ובחי' רגלים בלבד, וישראל שלמטה הם בבחי' ומדרגת הראש כי ישראל היינו לי ראש ישראל עלו במחשבה, ולכך כאשר יתבונן האדם הנלבב איך שבחינת המלאכים ואופנים כו' אשר הם בחי' רגלים לבד עומדים באהוי"ר גדולה וברעש גדול אומרים קדוש וברוך כו' מהתפעלות

יגא'יג10
בהשגתם בגדולת א"ס ב"ה, וישראל שהם בחי' הראש הם בבחי' שינה ורישא שכיבת לעפרא ושקועים בתאוות בני חיי ומזוני כו' עי"ז יתמרמר לבו מאד בקרבו משפלות זו אשר עליונים למטה כו' ויתעורר מזה לצעוק אל ה' בצר לו מנקודת לבו מרעו"ד אליו ית', וז"ש רז"ל אין עומדי' להתפלל אלא מתוך כובד ראש, היינו בהתבוננו בירידה גדולה זו שהראש נשפל מאד למטה שכיבת לעפרא וזהו כובד ראש ומזה יבוא לידי הכנעה ושפלות גדולה והיינו פי' כובד ראש כפשוטו, ועי"ז יבוא לבחינת ויצעקו אל ה' בצר להם להתעורר בתשובה ורעותא דליבא לשוב אל ה' ממש וזהו בחי' ואהבת בכל לבבך שבק"ש וע"י כ"ז יוכל לבקש אח"כ באמת לאמתו בש"ע בא"י שיהי' גילוי אור א"ס ב"ה שלמעלה מהשתלשלות למטה, והכלי' לגילוי זה הם ח"י ברכות דש"ע ח"י חוליות ואח"כ מתפשט בשאר האברים שבין כולם הם רמ"ח איברים רמ"ח מ"ע כנ"ל.

ידוהנה ארז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב, כי עוה"ב הוא רק בחי' זיו השכינה היינו זיו והארה בעלמא שמזה נהנין הנשמות ומתענגין, אבל ע"י התשובה ממשיכי' גילוי א"ס ב"ה ממש שהוא מקור האור והזיו שאינו אלא הארה לבד, וזהו ענין משארז"ל ע"פ ויניחהו בג"ע לעבדה זו רמ"ח מ"ע, שע"י המצות ממשיכי' תוס' אור רב בג"ע מא"ס ב"ה שהוא מקור הזיו וזהו העבודה של הג"ע שמוסיפי' בו אור רב ע"י המצות כו' (וזהו פי' שני בענין לעבדו, ועיין לעיל אות א' בפי' לעבדו והכל עולה לקנה א', אלא דכאן מדבר בענין העבודה להוסיף אור בג"ע, ושם דברנו בענין הגילוי שיהי' בעוה"ז ממש לע"ל שהוא למעלה מהגלוי שבג"ע ולכן ג"ע אינו רק לפי שעה עד תחה"מ כמ"ש במ"א.

טו(נת' שכדי שיגיע למדרגה שיחפץ באמת שיהי' גלוי שם הוי' הוצרכו להקדים פסוקי דזמרה שמלאכים שהם רגלים אומרי' קדוש וישראל לי ראש בשפלות, ועי"ז ימר לבו כובד רא" וישוב אל ה' כו').

טז(ד) והנה נת' ענין העבודה מה ענינה שהוא להמשיך גילוי אור א"ס למטה דירה בתחתונים וכן תוספת אור בג"ע כו' והיינו ע"י קיום המצות עשין ול"ת (כנ"ל אות א'), אך מצות צריכות כוונה והיא בחי' התפילה בא"י להמשיך האור ואח"כ מתלבש בכלי' שהם המצות כו' (וכנ"ל אות ב') וכדי שיהי' הבקשה בש"ע בא"י באמת לאמיתו צ"ל תחילה פסוד"ז וברכות ק"ש וק"ש (כנ"ל אות ג') וכ"ז הוא בחי' ומדריגת יעקב עבדי שהוא הממשיך להיות דירה בתחתונים ע"י תפלה ומצות, לכן נק' יעקב שהוא בחי' י' עקב כי הנה היו"ד הוא נקודא אוכמא דלית בי' חיורי כלל והוא בחי' ישת חושך סתרו שמורה על בחי' סתימו שאינו מושג כלל, והעבודה הוא להמשיך בחי' זו למטה דהיינו להתלבש גם בעוה"ז ממש שהוא בחי' עקביים והיינו ע"י המצות מעשיות שנעשו מדברים גשמיי' ממש דבחי' עקביים ואור א"ס ב"ה שורה ונמשך ומתלבש בהן, וזהו י' עק"ב שהיו"ד מתלבש

יזא'יג11
בבחי' עקביים, אך כדי להמשיך זה ע"י המצות צ"ל מקודם התפילה שהיא בחי' התעוררו' רעותא דליבא, כי יש ד' מדריגות רצון ומדו"מ וכדי להמשיך מבחי' היו"ד למטה שהוא בחי' גילוי והמשכת רצון העליון הוא דוקא ע"י רעותא דליבא בחי' ועמך לא חפצתי, ועי"ז ממשיכים אח"כ גילוי בחי' רצון העליון ע"י המצות להיות אשר קדשנו במצותיו שיומשך בחי' קדש העליון שהוא בחי' יו"ד הנ"ל למטה.

יחוזהו לא הביט און ביעקב, פי' און הוא המרמה והרמאות, כמו ואיש און מחשבותיו שהוא חכמה דקליפה המנגד לחכמה דקדושה שהוא בחי' יעקב כי את זה לעומת זה עשה האלקי', וכשהאדם מתבונן בתפילה בחב"ד שבנפשו בגדולת ה' מתגבר כנגדו בחי' חכמה דסט"א שבנה"ב להפילו במחשבות זרות, שהם מחשבות איש און הנ"ל והרהוריו הרעים, אמנם כשזה קם זה נופל שבהתגברות החכמה אלקי' בהתבוננותו בגדולת הבורא וממשיך משם ה' באמרו בא"י אזי ממילא נופלים ומתבטלי' בחי' המ"ז דאיש און הנ"ל וזהו לא הביט און ביעקב שלא יוכל האון להביט בבחי' יעקב ולבלבלו כי לא יוכל לו אלא נפול יפול לפניו (והיינו דווקא נגד בחי' יעקב יו"ד דחכ' כנ"ל, משא"כ לגבי המדות עצמן אהוי"ר כשהם בלי התבוננות יוכל להלחם ועמ"ש פ' וישלח מזה ע"פ ויאבק שזה הי' טעות של השר שרצה להלחם עם יעקב שהי' סבור שמדריגתו הוא בבחינת המדות לבד ת"ת גופא, ולכן הי' סבור שיהי' יכול להפילו כי לפעמי' מתגברים מדות דנה"ב על מדות דנה"א ונופל בתאוות, אך היינו דוקא כשהן מדות בלי מוחין וכמא' צרכי עמך מרובי' ודעתם קצרה, פי' לפי שהדעת מתקצר אזי נעשו צרכי עמך מרובי' ודעתם קצרה ולתאווה יבקש נפרד כו', אך מ"מ לא יכול לו מפני שיעקב אינו בחי' מדות לבד כ"א יו"ד עקב הארת יסוד אבא ונמשך גם במדותיו בחי' ביטול ובבחי' זו לא יוכל ליגע כו', וזהו ג"כ ענין לא הביט און ביעקב שלא יוכל האון להביט ביעקב ולבלבלו במחשבות זרות, ותאוות להיותו בחינת יו"ד עקב שהוא חכמה עילאה בחי' יו"ד ואור אבא דוחה החיצונים וכמ"ש ג"כ בדרוש הנגעים באריכות).

יט(נת' איך דענין עבודה הנ"ל אות א' ע"י המצות, וע"י קדימת התפלה כנ"ל אות ב', הוא בחי' יעקב עבדי שממשיך בחי' יו"ד ישת חשך סתרו למטה בבחי' עקביים דירה בתחתוני' אלא שלהמשכה צריך להיות רעותא דליבא תחלה בתפלה כו' ונת' שזהו לא הביט בחי' איש און חכמה דקליפה שלא יוכל לבלבל לבחי' יעקב במחשבות זרות בתפלה, כי לא יוכל לעמוד נגד יו"ד חכמה דקדושה).

כ(ה) ולא ראה עמל בישראל, פי' דזה מעלה יתירה בבחי' ישראל מה שאינו בבחי' יעקב דאילו בבחי' יעקב לא הביט האון כנ"ל, אבל עמל ימצא בו שיעקב הוא בחי' עבדי והעבודה הוא ענין עמל ויגיעה לאכפייא לסט"א ולהפכא חשוכא כו' ע"י התפילה והמצות כנ"ל והיינו בכל ששת ימי

כאא'יג12
המעשה, כמ"ש ששת ימים תעבוד, דהיינו כמו עד"מ המלאכות גשמיי' החורש והזורע והקוצר כו', כך הוא בעבודת ה' בתפלה בכל ששת ימי המעשה צ"ל בחי' עבודה זו ביגיעת הנפש ויגיעת בשר להתבונן בגדולת ה' ולהוליד אהוי"ר לה' ולהוציא מלבו הרצונות זרות דנה"ב עד שיהי' לו רק רצון א' לאביו שבשמים, שכל זה הוא ע"י מלחמה גדולה עם היצר וכמ"ש בלק"א (מן פרק עד פרק י"ג), וכמ"ש בזהר שעת צלותא שעת קרבא, וכמו שאמרו במדרש סמוך לפלטין שלך לא נצחת, דהיינו אם לא פעל להפך מדותיו הרעות ולהמשיך גלוי אלקות בקרבו ע"י צלותא כו', איך יוכל להמשיך גילוי אלקות בעולם ע"י מעשה המצות, ע"כ צריך תחילה לכבוש גופו בכוונה שבתפילה ואח"כ ימשיך גילוי אלקות בעולם ע"י מעשה המצות, ומזה הטעם אסור לאכול קודם התפילה שאז עדיין הנשמה באפו ואין יכול לברר המאכל ולהעלותו עד אחר התפילה שאז מתפשטת הנשמה בכל הגוף ועי"ז יוכל אח"כ להעלות המאכל ולברר הטוב מן הרע ונק' האכילה ג"כ מלחמה כמ"ש בזהר על פום חרבא ייכל נהמא והיינו להלחם עם היצר שלא יהי' האכילה בתאוה רק לש"ש ועי"ז מברר הטוב כו', וכ"ז הוא העבודה בששת ימי המעשה וזהו בחי' יעקב עבדי שהעבודה זו הוא עמל ויגיעה כנ"ל, אבל בשבת הוא בחי' מנוחה ואין נמצא בו עמל כלל כמ"ש כי בו שבת, וזהו בחי' ישראל שיר אל שהוא השירה של בחי' אל דכתיב וחסד אל כל היום שמשורר בשבת, והיינו שתפילה דשבת היא התענגות מגדולת ה' שמתענגים ישראל בתפילה ע"י ההתבוננות וההשגה בגדולת ה', וכמ"ש טעמו וראו כי טוב ה', וכתיב ישמח ישראל בעושיו וגומר, לכן לא ראה עמל בישראל כי אין עבודה בבחי' עמל כלל רק להתענג על ה' וקראת לשבת עונג, והטעם שא"צ בשבת לבחי' עמל ויגיעה הנ"ל שבחול הוא כי הנה שבת אותיו' תשב, היינו שבחול הוא בחי' ירידת החיות להיות בחי' מלך אלקים על גוים רגליה יורדות וכו' והיינו ששם אלקים הוא המסתיר כו' כנודע בענין שמש ומגן כו', לכן צ"ל הצעקה בתפילה לצאת מן ההסתר כו', אבל בשבת אותיות תשב עליות העולמות לכך נק' שיר אל ולא שיר אלקים כי יוצאים מבחי' ההסתר כו' ולכן אין שייך צעקה רק אדרבה התענגות בה' מן הגילוי שמתגלה בשבת, וזהו ג"כ ממש ההפרש בין בחי' יעקב לבחי' ישראל, וכמ"ש לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל כו' כי שרית עם אלקים כו' היינו שמשתרר על שם אלקים המסתיר שלא יהיה מסתיר עוד (משא"כ בחי' יעקב י' עקב היינו שממשיך מוחין עליונים להאיר ע"י מסך זה דאלקים, וזהו י' עקב כי ב' פעמי' אלקים גימטריא עק"ב כמ"ש בכוונות והוא ממשיך היו"ד לשם) ויהי' גילוי שם הוי' וז"ש הוי' אלקיו עמו, עמו ממש שבשבת מתגלה בנפשו בחי' אלקות בבחינת גילוי ממש, משא"כ בחול אין מתגלה אלקות בנפשו בבחי' גילוי כ"א הוא צועק מנקודת לבבו לה' ורוצה שיתגלה בו בבחי' גילוי, אבל בשבת הוא הגילוי ממש וז"ש ה' אלקיו עמו (וכענין מ"ש במ"א בפי' ולא באש הוי' שאין שם הוי' מתגלה בהרשפי אש דתפילה רק הרשפי אש הוא להוי' משא"כ אח"כ בקול דממה דקה בחי' ביטול תמן קאתי מלכא והוא

כבא'יג13
גילוי שם הוי', והיינו בחי' שמ"ע והוא הארה מבחי' שבת שיש בחול כמ"ש במ"א בענין עולת תמיד ועולת שבת). (אך א"א להגיע לבחי' ישראל שהוא בחי' שבת אם לא ע"י קדימת בחי' יעקב שהוא עבודה דחול כי מי שטרח בע"ש דוקא אז יאכל בשבת, ולכן אין הקורא לישראל יעקב עובר בעשה כמו הקורא לאברהם אברם משום דלא נעקר שם יעקב לגמרי מישראל דהא אהדרי' וקראו יעקב מטעם הנ"ל שא"א להגיע לבחי' ישראל אלא ע"י קדימת בחי' יעקב, כי מתחילה צ"ל עסק הבירורים שבחול שזהו מבחי' יעקב ואח"כ יאכל בשבת להעלותם מעלה מעלה ולהתענג על הוי' וכמ"ש במ"א. ובזה נ"ל לפרש מה שאומרים במו"ש אל תירא עבדי יעקב כו', כי בשבת אנו בבחי' ישראל שא"צ לבחי' עבודה ויגיעה לברר בירורים כי בורר אסור רק אנו אז בבחי' בן בנים למקום ע' זהר ח"ג דצ"ד ואח"כ במוצאי שבת שמסתלקת הנשמה יתירה וצריך לחזור ולירד להיות בבחי' יעקב עבדי בכל ששת ימי המעשה לברר בירורי' בבי"ע כו', לכך או' אל תירא עבדי יעקב כו' מלירד שם ובזה נותנים כח ועוז כו' והיא ירידה צורך עלייה בשבת שאח"כ וכן בכל יום יש מעין שבת בק"ש ותפילה שאו' שמע ישראל כו' וכדלקמן אי"ה).

כג(נת' איך שבבחי' יעקב שייך עמל ויגיעה לכבוש תאוות הנה"ב להפכו לה' בתפלה וכן באכילה כו', וזהו ששת ימי החול תעבוד כו', אבל בשבת אין שייך בחי' עמל רק להתענג על ה' וזהו לא ראה עמל בישראל שהוא בחי' שבת כי שרית עם אלקי' שאין שם אלקים מסתיר עוד ע"כ הוי' עמו ממש).

כד(וי"ו) ותרועת מלך בו, הנה בפי' תרועת יש שני פירושים הא' לשון שבירה ופירור כמו תרועם בשבט ברזל והב' לשון חיבה, ושניהם אמת. דהנה י"ל דפעם מצינו דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ודינא דמלכותא דינא שהוא בבחי' גבורות, ופעמים כתיב באור פני מלך חיים אנפוי דמלכא נהירין בבחי' חסדים, אך הענין הוא דיש ב' בחי' מלך הא' נק' מלכא תתאה כד יתיב בין עבדוהי, דהיינו בחי' מלכותך מלכות כל עולמים כשמתלבשת בעולמות בי"ע שצ"ל ע"י גבורות וצמצומים, כמ"ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו וכמ"ש במ"א ואזי במשפט יעמיד כו' וזהו בששת ימי המעשה, והבחי' הב' הוא בחי' מלך עילאה והיינו בשבת שהיא עליות העולמות ובחי' מדת מלכותו עולה ומתייחדת בשרשה בבחי' אצי' וע"ז נאמר באור פני מלך כו' ואנפהא נהירין בנהירא עילאה ע"י התגלות עונג העליון מבחי' רעוא דכל רעוין שמתגלה בשבת במדת מלכותו ית', וזהו תרועת מלך בו לשון ריעות וחיבה דקאי אבחי' ישראל שהוא בחי' שבת שאז ה' אלקיו עמו ממש שמתענג על ה' כנ"ל ונמשך בחי' תרועת מלך בו היינו גילוי בחי' ריעות וחיבה מבחי' רעוא דכ"ר שנמשך במדת מל' שהוא כנס"י, וגם עי"ז נמתקים כל הדינים וגבורות הנמשכים מבחי' דינא דמלכותא בששת ימי המעשה מחמת התגלות רעדכ"ר. וזהו תרועת מלך כפי'

כהא'יג14
הראשון לשון שבירה ופירור דהיינו שמתפררים הגבורות וזהו מיתוקן, וכמ"ש אתה פוררת בעזך ים, וכידוע ג"כ בענין כוונת התרועה בתקיעת שופר דר"ה שהוא לפרר גבורות עליונות דיצחק כמ"ש בזהר אמור, ותרועה ופירור זה הוא ע"י התגלות בחי' רעדכ"ר, שה"ע ריעות וחיבה, נמצא ב' הפי' עולים בקנה א'.

כו(נת' ענין תרועת מלך לשון ריעות וחיבה ולשון שבירה ופירור כמו תרועם והכל א' דע"י התגלות רעדכ"ר בשבת באור פני מלך חיים נמתקי' ומתפררי' הדיני' וגבו' שבמל' בימות החול כשמתלבשת בבי"ע מלך במשפט כו', לכן בישראל שהוא בחי' שבת נאמר ותרועת מלך בו).