Or HaTorah·Bamidbar Volume 3·Chukas·Explanation of Zos Chukas HaTorahאור התורה·במדבר כרך ג·פרשת חקת·ביאור זאת חקת התורה

אביאור זאת חקת התורה
לביאור זאת חוקת הא'

בוענין הפרה הנה מבחי' קו השמאל הוא יניקת החיצונים כי רישי' דעשו בעיטפיה דיצחק ונק' עשו סוספיתא דדהבא (ע' זהר פקודי רכ"ד ב') ולכן ויאהב יצחק את עשו והיינו מצד שהגבורות דקדושה הם בבחי' הסתלקות והרצוא ממטה למעלה והגלוי למטה הוא בצמצום ומיעוט מאד לכך ברבוי ההשתלשלות יוכל להיות מזה יניקה לק"נ שהוא בחי' יש גמור כו' (משא"כ מקו הימין ועמ"ש הרמ"ז בפ' פקודי שם כי הימין כו' אבל השמאל כו') וזהו ענין הפרה אדומה דקבילת משמאלא מבחי' ופני שור מהשמאל כי הפרה הוא בחי' נוק' דנוגה (כמ"ש בלק"ת בטעמי מצות פ' חקת) וקבלתה הוא מבחי' פני שור שהוא מהשמאל, והיינו מטעם הנ"ל. והנה ק"נ היא כלולה מטו"ר שפנימיותה יורד ונמשך מבחי' טוב וההתלבשות היא בבחי' רע והיינו שהיא מחבר ע"ס דקדושה להיות נמשך מהם חיות לעשר כתרי מסאבותא וג"ק הטמאות שמקבלת מפני שור מהשמאל ומשפעת לחיצונים. לכן הפרה אדומה נעשית מחוץ למחנה כי באצי' איהו וגרמוהי חד וגם חוץ מבריאה (כי אפילו בבריאה רובו טוב כו' ובאצי' לא יגורך רע כלל וגם הטוב נפרד מהרע, ע' במ"ח בסדר נזיקין) והיינו חוץ לפרגוד ומסך המבדיל בין הקדושה לחול כו' ושם נעשית לתקן ולהחזיר היניקה מהחיצונים, והיינו בתחלה השחיטה וההזאה להוציא הטוב שירד מע"ס דאצי' והוא פנימי' ק"נ להחזירו לשרשו שלכן הי' מזה כנגד בית קדש הקדשים כדאיתא בפ"ג דפרה מ"ט ובמס' מדות פ"ב מ"ד (ועמש"ל פ' מסעי בענין וירד הגבול הירדנה כו' שנוטל מזה ונותן לזה) ואח"כ ושרף את הפרה כו' שישאר האפר שהוא העצמיות הוא מעולם התהו ע"י שבה"כ וזהו העצמיות והוא ניצוצי' דקדושה רק ע"י השבירה נשתלשל ונמשך מהן הרע ע"ד הרכבה שהורכב ונתערב הטוב ברע ושריפת הפרה הוא שיופרד

גתשס9
הרע שנתערב והורכב בהניצוצי' דתהו ויתפרדו כל פועלי און ואז ישארו הניצוצי' כמו שהן וזהו ענין אפר הפרה שמבחינ' פרה פר ה' נשאר אפר פר א' שהוא העצמיות ושאר הג' יסודות אר"מ מתפרדים ממנו על ידי השריפה והיינו לשרוף ולכלות הדברים והכלי' שבהן מלובשות המדות דנה"ב לבטל רצונו מפני רצונו ית' ולהסיח דעתו מהן לגמרי ואז עצם המדות דנה"ב יתעלו בקדושה וכמ"ש בכל לבבך בשני יצריך ואיתא בזהר ודא הוא רזא מפני שהוא פלא איך שהרי יהופך לטוב אבל מ"מ כן הוא (ועמ"ש במ"א בדרוש שבת שובה ע"פ מי אל כמוך נושא עון כו' חד אמר מגביה כו') וזהו בחי' האפר שהוא מה שנתברר מק"נ דהיינו הניצוצי' שנפלו בה מעולם התהו ונתפשטו בק"נ שמתבררי' ונפרדי' מהרע ועולי' בבחי' מ"ן לשרשם שהוא שם ס"ג והוא בחי' רצוא ואח"כ צ"ל בחי' שוב ונתן מים חיים אל כלי מים הוא בחי' חכמה אך מים חיים הם ההולכים ונובעי' מתחת לארץ והיינו המשכת החכמה שנמשך מבחי' כתר סתימא דכל סתימין שיהי' נמשך בבחי' חכמה ומים חיים צ"ל נמשכים אל כלי היינו אותיות התורה ותשבע"פ מס' שבת ברכות הם כלים לאור א"ס המלובש שם. והאפר צ"ל ע"ג מ"ח שגם אחר בחי' השוב לא יתכבה הרצוא ויהי' רישומו ניכר וכענין בחי' בעל תשובה כמ"ש הרח"ו בשער תיקון עונות ספ"ב, ואחר שנשרפו הדינין ונעשו אפר מתמתקים ולכן הי' שורפים הפרה אדומה ונותנים אפר במצח כי שמה התחלת יסוד לעורר הזיווג כי הגבורות הם מ"ן עכ"ל. וזהו ענין אפר במקום הנחת תפילין, אלף הוא המתקה דה"ג הנק' פר, ומיתוק זה היינו ע"ד לאהפכא מרירו למיתקו שמהתאוה נהפך לרעותא דליבא לה' שזהו בחי' תשובה כו' (גם י"ל אפר ע"ג מ"ח הוא ע"ד לאתבא צדיקייא בתיובתא ועיין מ"ש לקמן פ' נשא בד"ה ה' יחתו מריבו כו' פי' וענין ויתן עוז למלכו עוז הוא בחי' גבורות ע"ד שמאלו תחת לראשי כו' ומזה יובן ג"כ ענין אפר הפרה. והנה ענין אפר ע"ג מ"ח הוא ע"ד במקום שבעלי תשובה עומדים כו' לכן הוא ע"ג מ"ח). וגם נודע דתשבע"פ היא בחי' גבורה שחורות כעורב וזהו כמו החסד שבגבורה כו' ועיקר תשבע"פ להפריד הרע כו'. וא"ש הלשון כחו בפיו כי מל' פה תשבע"פ קרינן לה. ופי' אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה, כי ימינך תרעץ אויב וכנ"ל שיניקת החיצונים הוא רק מקו השמאל. ולכן ארז"ל

דתשס10
שכשהקול קול יעקב עי"ז אין הידים ידי עשו שולטות, וזהו דאב"ג יתץ גי' תולע תולעת יעקב מתי ישראל מה תולע אין כחו אלא בפיו ויכול להרקיב גם הארז כך הדבור בד"ת הוא מפריד יניקת החיצונים. והנה הכח הזה בדבור הוא כמבואר לעיל דהדבור נמשך מבחי' כתר שהוא מדבר כי נעוץ תחלתן בסופן (וכתר אותיות כרת כמ"ש במיכה (סי' ה' פסוק ח') תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו. שלהיות כריתת הקליפות נמשך מבחי' תרום ידך יד הרמה וכמ"ש רמה ידך בל יחזיון כו' גיא על גיותניא כו' והיינו שמבחי' כתר שהוא יד הרמה נמשך להיות כריתת ודחיי' החיצונים. והגם דבחי' כתר נק' ארך אפים וגדל חסד וארז"ל גבי עשרה דורות מאדם עד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו שכולם היו מכעיסי' ובאים כו' נמצא שמבחי' ארך אפים יוכל להיות נמשך חיות ויניקה לעוברי רצונו וכמש"ל ע"פ ויהי בשלח פרעה כו', והיינו משום דשם אין תופס מקום כלל, וזהו שממית בידים תתפש כו', ואיך אומר דמבחי' כתר נמשך וכל אויביך יכרתו. אך הענין דלזה אמר תרום ידך, תרום דוקא וכדפי' במ"א ענין כי יד על כס י"ה שהוא בחי' יד רמה שמבחי' זו אין שום יניקה לחיצונים כו', משא"כ מבחי' היד הגדולה כו' ע"ש בד"ה חייב אינש לבסומי בפוריא, וגם מבחי' יד הגדולה הרי נאמר ימינך ה' תרעץ אויב וכמ"ש לקמן פ' נשא בענין בני גרשון נושאי יריעות המשכן שהם המשכת בחי' יד הגדולה ועי"ז מגרשי' החיצונים כו', אלא דהיינו כשאו"א מלבישים לזרועות דא"א כדלקמן והשפע נמשך דרך פנים אבל מבחי' אחוריי' דמדה זו יוכל לימשך חיות ויניקה גם לעוברי רצונו וכמ"ש ג"כ במ"א בענין ההפרש בין גדולה לחסד כו' משא"כ בחי' יד רמה שהיא למעלה יותר מבחי' זו הנה ע"ז נאמר תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו שמבחי' זו אין שום יניקה ואדרבה מזה נמשך להיות כריתת החיצונים, וגילוי בחי' זו הוא ע"י היות האדם ג"כ בבחי' יד הרמה שהוא בחי' תשובה עילאה אליך ה' נפשי אשא כו'. והנה במ"א

התשס11
נתבאר ענין זה בלשון אחר קצת דהנה בקי"ס וזהו שהי' משליך לתוך שריפת הפרה שני תולעת כי שריפת הפרה היינו לברר ק"נ ולהעלות הניצוצי' שנפלו שם בבחי' מ"ן, ועי"ז לא יוכלו לינק הקליפות מבחי' נוגה כו'. אכן כדי שלא יגביהו א"ע לקבל יניקה מלמעלה לזה הי' השני תולעת. ונמצא זהו כענין ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, בשגם כי יש לעומת זה תולע בקליפות כמ"ש ואם יאדימו כתולע כו' עיין בס' הגלגולים דמ"ג ובע"ח שער א"א פט"ו ובפע"ח גבי פ' התמיד ולכן ע"י בחי' תולעת יעקב באותיות התורה ותפלה שבבחי' ביטול ע"ד ואנכי תולעת ולא איש עי"ז יש בכח למנוע יניקת החיצונים וכנ"ל.

ווזהו ענין זאת חקת התורה, חקת לשון חקיקה אשר צוה הוי בחי' צוותא והתחברות משם הוי' דעתיק אשר שם הוא בחי' ומדרגת חקת התורה לאמר שיומשך התורה משם לבחי' חכמה שאז נק' תורה שבכתב, שענין המשכה זו הוא ע"י מצות פרה אדומה שנק' חקת התורה. והענין הוא כמו שמעלת הלוחות שהן לוחות העדות הן גבוהי' מתשב"כ והן היו בחקיקה כמ"ש והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות נמצא שאותיות החקיקה הן גבוהי' יותר מאותי' הכתב, כך עד"ז הוא מצות פרה אדומה שנמשך מבחי' הנק' חקיקה, ובאמת היא למעלה יותר ממדרגת החקיקה שבלוחות שהי' החקיקה מעבר לעבר, נמצא אע"פ שהחקיקה מיני' ובי' מ"מ חסר מהאבן במקום האות, משא"כ בחי' חקת התורה כמו שהיא למעלה בשרשה אינו כן. והענין הוא דבחי' וענין חקיקה למעלה הוא כמ"ש בזהר פ' בראשית דט"ו בריש הורמנתא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה, וגליף היינו חקיקה כי תרגום ופתחת עליו פתוחי חותם ותגלוף וכו'. והענין הוא כמו עד"מ החוקק באבן טוב המבהיק מאד איזה אותיות או רשימות אזי במקום החקיקה והרשימה אין האבן טוב בהיר ומבהיק כ"כ כמו המקום שלא נעשו בו חקיקות ורישומים שמבהיק במאד מאד משא"כ במקום הרושמים והחקיקות נחשך אורו מעט, ובזה עצמו ניכר החקק, אבל מ"מ הכל מהות האבן טוב עצמו, ואין מבלעדו שום דבר כלל, זולתי הוא לבד רק שנחשך בהירתו מעט. כך עד"מ למעלה הנה טהירו עילאה הוא הארת אור א"ס ב"ה וכמבואר פי' אור א"ס במ"א דהיינו האור והזיו עד"מ הנמשך ממהותו ועצמותו שהאור הוא בבחי' א"ס ממש, וכשנאצלו מהאור בחי' פרצופי עתיק ואריך שהוא בחי' אור הכתר נק' גליף גליפו שהוא בחי' אותיות החקיקה פי' שהם נק' עדיין בשם אין סוף

זתשס12
ולמעלה מבחי' אצילות אעפ"כ לגבי האור א"ס ממש נק' בחי' חשך כמ"ש בזהר כתרא עילאה אע"ג דאיהו אור צח אוכם הוא קדם עילת העילות וע"ז נאמר ישת חשך סתרו. אך כיון שמ"מ הם עדיין בחי' א"ס ממש (ע' בהרמ"ז פ' שלח בדף קנ"ט) לכך קראו התהוות זה בשם חקיקה בטהירו עילאה עד"מ כמש"ל הנ"ל שבחקיקת האותיות על האבן טוב הרי לא נחסר ממנו כלל גם לא נוסף עליו דבר שחוץ ממנו אלא הוא עצמו לבדו רק שנחשך בהירתו במקום הרושם והחקיקה, כך עד"מ בחי' עתיק וא"א הן בחי' א"ס ממש רק שלגבי עצמות האור ממש נק' בחי' חשך כו'. (ולפי המבואר בס' זהר הרקיע בבראשית שם מובן דזה קאי על התהוות כתר דא"ק ובמק"מ כ' ויש מפרשים גליף גליפו על חקיקת רל"א שערים כו' שבתוך הטהירו חקק חקיקת האותיות שבתוך הרל"א שערים עכ"ל, וא"כ הוא למעלה מעלה מבחי' כתר דא"ק אך מ"מ דרך כלל קאי זה על כל עולמות הא"ס שעד פרצופי עתיק וא"א דאצי' וגם באמת דרך כלל כולם נקראי' ע"ש כתר דאצילות) ולכן נק' בשם גליף גליפו. משא"כ אותיות הכתב הוא למטה בחו"ב דאצילות כמו עד"מ הכותב אותיות ותיבות ע"ג הספר בדיו שהדיו דבר זר ומהות אחר ממש רק שנתחבר על הקלף והיו לאחדים, כך עד"מ החכמה היא כעשי' גופנית לגבי אור א"ס ב"ה שהוא למעלה מעלה ממהות גדר חכמה, לכן התלבשות אור א"ס בחו"ב נמשל להתחברות הקלף הלבן עם הדיו עד"מ דמ"מ אינן דבר א' לגמרי ממש, וגם הדיו מסתיר לגמרי על לבנונית הקלף שתחתיו, משא"כ האות הנחקק אינו מסתיר על האבן טוב כי אני אני הוא. והגם שנאמר על כלל עולם האצי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד זהו לגבי עולמות בי"ע שהן יש ודבר ונפרד ממש, והביטול הוא ביטול היש, לכן לגבי בי"ע נק' אצי' איהו וגרמוהי חד ביטול דיחו"ע. אבל לגבי עתיק וא"א נק' גם החכמה דאצי' לבחי' עשיי' ויש וכמ"ש והחכמה מאין תמצא יש מאין, ונק' כלים שפעולת א"ס ב"ה על ידן כמו עד"מ האדם העושה דבר ע"י איזו כלי כגרזן ביד החוצב בו. ולכן התשב"כ הוא בחכמה דאצי' המתלבשת בבינה שהם תרין ריעין דלא מתפרשין והתורה כמו שהיא שם נק' תורה שבכתב דכמו שהדיו מסתיר הקלף הלבן כך מה שנתפס אור א"ס ב"ה בבחי' השגה והבנה דבינה דאצי' זהו הסתר והעלם ממש כי א"ס ב"ה אינו בגדר שיהי' מושג בחו"ב כו' ומה שמושג אינו רק הארה בעלמא (משא"כ בבחי' הכתר הוא גלוי אור א"ס ממש. והנה יש לבאר קצת יותר ענין בחי' חקיקה שהוא רק העצם הדבר אלא שנחשך קצת כו' משא"כ באותיות הכתב כו' ויש להקדים מ"ש במ"א בענין האותיות, דהנה אנ

חו רואי' דכמו שיש כ"ב אותיות בדבור כך הן במחשבה, ואותיות המחשבה הן רוחניים והתהוותן הוא מתמצית וסוף בחי' השכל, שהרי אי אפשר לחשוב שום השכלה בלי אותיות. והנה במחשבה יש ג"כ ב' בחי' מחשבה עילאה ומחשבה תתאה, מחשבה עילאה היא הדבוקה בעצם

טתשס13
השכל דהיינו מחשבת שכל שחושב השכל ולא האותיות ומ"מ ודאי יש בחי' אותיות במחשבה זו שהרי א"א להיות כלל גילוי השכל אפילו במוח האדם עצמו בלי אותיות רק שהאותיות כלולי' בתוך השכל ממש ואינו מרגיש כלל האותיות בפני עצמן כי המוח מלא רק בטרדת עומק ההשכלה לבד והאותיות כלולי' וטפלים ובטלים לגמרי לגבי השכל. והנה אח"כ כשחושב איך לדבר שכל זה זהו בחי' מחשבה תתאה, והוא ירידת המדרגה שאז נרגשי' האותיות המחשבה שנעשי' בחי' מהות אותיות ממש, ולא כמו שהיו קודם במחשבה עילאה שהי' רק מהות שכל, אבל עכשיו כשחושב איך לדבר הרי חושב איך לומר השכל באותיות. נמצא נגלמו מהות אותיות ממש במחשבה ואע"פ שהן דבר א' עם השכל כי התהוות אותיות המחשבה הוא מתמצית וסוף מהות השכל, וגם כשחושב איך לדבר הרי גם עצמות השכל ממש מלובש ומתגלה בתוך האותיות שהרי מחשבה זו היא איך לדבר השכל ממש, מ"מ הנה לגבי גילוי השכל כמו שהי' במחשבה עילאה, נחשב זה לחושך וירידה גדולה כו'.

יוהנה כמו שהוא למטה באדם שיש אותיות הדבור ואותיות המחשבה, כך הוא ג"כ למעלה בכל עולם ועולם וכמ"ש וקרא זה אל זה ואמר קדוש כו', וכן הוא עד רום המעלות דהיינו שיש אותיות גם בלמעלה מהחכמה כו' וזהו ג"כ ענין האותיות רל"א שערים הנז' בס"י והם בחי' אותיות שבטהירו עילאה והתהוות אותיות אלו הוא מסוף ובחי' תחתונה דהארת האור א"ס כהדין קמצא דלבושא מיני' ובי', ועד"מ אותיות השכל שנמשכי' מסוף ובחי' אחרונה שבשכל עצמו. והנה פי' בריש הורמנתא דמלכא היינו התחלת ההמשכה להיות אצי' העולמות ע"ד כשעלה ברצונו ית' לברוא העולם כו' והוא עד"מ באדם כשחושב איך לדבר ולהשפיע השכל לזולתו ע"י הדבור, אשר לגבי עצמיות השכל שבאדם נק' זה בשם מחשבה תתאה שאז נחשך קצת אור השכל ונרגש האותיות כו', כך למעלה עד"מ להבדיל כו' נק' גליף גליפו בטהירו עילאה שהוא כביכול בחי' חקיקת האותיות הרל"א שערים שעם היות האותיות הם מבחי' האור דטהירו עילאה כנ"ל מ"מ לגבי אור הטהירו עילאה ממש כמו שהוא למעלה מבחי' אותיות נק' זה מה שנמשך בחי' אותיות בשם חשך ממש כו' דעם היות שהאותיות הן גלוי אור הטהירו ממש מ"מ נק' זה חשך לגבי בחי' האור כמו שהוא עדיין למעלה מבחי' אותיות כו', אך מ"מ נק' בשם גליף גליפו אותיות החקיקה שהן מיני' וביה ממש וכמו שמהות אותיות המחשבה הן מבחי' אחרונה של השכל ממש, משא"כ התלבשות השכל באותיות הדבור ה"ז התלבשות בדבר שחוץ מהשכל שהרי מהות אותיות הדבור הן נמשכי' מהקול הנמשך מהבל הלב שהוא גשמי כו' ולא כמו אותיות המחשבה שהן מיני' וביה ממש. וכך התלבשות אור א"ס בחו"ב נמשל עד"מ לאותיות הדבור בראשית נמי מאמר הוא כו'. והנה מה שאמרנו דאותיות החקיקה הוא כמו עד"מ שחושב איך לדבר שזהו מחשבה תתאה, הנה באמת זה אינו רק כדי להבין ענין מ"ש שע"י החקיקה נחשך האור קצת שזה מובן ומצוייר ע"פ משל זה דערך מחשבה תתאה לגבי

יאתשס14
מחשבה עילאה. אך באמת בחי' אותיות הנ"ל הן למעלה אפילו מהחכמ' עילאה עצמה כו' כנ"ל. ובמ"א נת' המשל לזה מבחי' ך"ב אותיות שיש בנפש עצמה כו' אלא דכלפי שנק' הח"ע בשם מאמר ואותיות הדבור או הכתב כנ"ל נק' בחי' אותיות אלו בשם אותיות המחשבה כו' וזהו הנק' חקת התורה. והנה משנ"ת לעיל דחקיקה זו היא למעלה מחקיקה שבלוחות הענין כי הלוחות מבואר בע"ח שהן נו"ה נמצא עם היות ששרשן מבחי' כתר ששם הוא בחי' גליף גליפו כו' אבל ירדו ונמשכו בנו"ה כדי שיומשכו למטה בעשיי' גשמיות שזהו ע"י נו"ה דייקא. ועמש"ל בביאור לפסוק צאינה וראינה לכן אין זה כחקיקה הנ"ל דגליף גליפו בטה"ע שנק' רשימה וחקיקה שאין החקיקה עושה שום חסרון כלל מגוף הדבר הנחקק שנמצא החקיקה הוא גלוי האור כמו שהוא בלי חסרון ותוספות רק שנחשך מעט, וזהו בחי' אור הכתר כמו שהוא במקומו ממש, משא"כ כשנמשכו ונתלבשו אותיות אלו בנו"ה דאצי' אין שם גלוי האור כמו שהוא ממש לכן בחקיקת האותיות בלוחות האבנים הרי במקום חלל האות לא הי' האבן עצמו בשלימות, וזה מורה על העלם האור עצמו, ומ"מ הן בחי' אותיות החקיקה מיני' וביה ולמעלה מעלה מבחי' אותיות הכתב שהם מדיו כו'. וע' דוגמא לזה ממ"ש במ"א ע"פ שימני כחותם בענין הרצועות של תפילין כו', ע"כ הג"ה).

יבוזהו זאת חקת התורה. ששרש מצות פרה אדומה הוא למעלה באותיות החקיקה דעתיק ואריך דאצי' ולזה אמר שלמה המלך ע"ה עליה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני שהיא למעלה רחוק מן החכמה דאצי' היינו בעתיק דאצי' וגם לזאת נק' חקת התורה שמזה נמשך אח"כ להתלבש באותיות התשב"כ שהן בחו"ב דאצי' וזהו אשר צוה הוי' לאמר כנ"ל שיהי' נמשך ומאיר ש' הוי' דעתיק בח"ע כו' (וענין גלוי זה יובן ממ"ש לקמן פ' ראה ע"פ לעשות הישר בעיני ה' ע"ש דכמו שבחי' יחו"ת נק' הסתר לגבי יחו"ע כי יחו"ת הוא בחי' יש והיש בטל משא"כ יחו"ע שבע"ס דאצי' הוא ביטול אמיתי וזהו ענין שם אלקים ושם הוי' כך יחו"ע דע"ס דאצי' נק' הסתר והעלם לגבי בחי' ע"ק כמו ש' אלקי' לגבי שם הוי'. והנה ממ"ש כאן מובן זה קצת יותר כי הוא כמו עד"מ אותיות הכתב לגבי אותיות החקיקה שאותיות הכתב הן מדיו שהוא מסתיר ומעלים הלבנונית הקלף כו' משא"כ באותיות החקיקה כך לגבי עתיק וא"א נק' חו"ב בשם יש והסתר והעלם וכמו שיחו"ת נק' יש לגבי ביטול דיחו"ע כו' כך לגבי עתיק וא"א נק' ביטול דחו"ב בשם יחו"ת כו', כי מה שנמשך בחי' חו"ב זהו בחי' יש מאין משא"כ התהוות עתיק וא"א שהוא עדיין בחי' א"ס ממש אתה הוא הוי' לבדך כו'. אמנם יש בחי' הנק' לעשות הישר בעיני הוי' שיהי' הגלוי והביטול ביחו"ת כמו ביחו"ע ושיהי' הגלוי והביטול בחו"ב מבחי' כתר ועתיק ממש שזה נק' לעשות הישר להיות שוה שיהי'

יגתשסא
הביטול והגלוי למטה כמו למעלה כו' ע"ש. ועד"ז יש לפרש כאן אשר צוה הוי' לאמר שיהי' צוותא והתחברות ממש ש' הוי' דעתיק בבחי' חכמה וחקת התורה יומשך ויתגלה ממש בבחי' תשב"כ. וכ"ז נמשך ע"י מצות פרה אדומה ע"י האפר ומים חיים שהוא כללות בחי' הרצוא ושוב לשרוף ולכלות כל הרע של המדות רעות ולהפך המדות שתהיינה בבחי' רצוא לה' לבדו כמ"ש ועמך לא חפצתי בארץ והוא בחי' רעותא דליבא ואח"כ בעסקו בתורה שהיא בחי' מים חיים אל כלי נמשך עי"ז מבחי' חקת התורה כו' לאמר כנ"ל. ויובן זה ביותר עם מ"ש לעיל ע"פ אם בחקתי תלכו שבהנשמה יש ג"כ מב' מדרגות הנ"ל דבחי' חקיקה וכתב וזהו ענין נשמה שנתת בי טהורה היא דפי' טהורה היא ששרשה מבחי' גליף גליפו בטהירו עילאה כו' ואח"כ אתה בראתה יש מאין ע"ד והחכמה מאין תמצא כו'. והנה ענין בחי' תשובה עילאה הוא אליך ה' נפשי אשא כמו שהיתה כלולה בבחי' אין וטהורה היא כו' וכמ"ש בפ' האזינו השמים כו'. ומבואר למעלה דבחי' אפשר הפרה זהו ענין בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט ויצה"ר שהיצה"ר יתהפך לטוב בהסיר הבגדי' הצואי' וזהו בחי' תשובה עילאה לבחי' טהורה היא כו' ולכן עי"ז דוקא נמשך ג"כ בחי' חקת התורה אל בחי' לאמר כו', ע"כ הג"ה).