Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Or HaTorah·
אוידבר הוי' גו' זאת חקת התורה
בס"ד
בס"ד
בוידבר הוי' כו', זאת חוקת התורה אשר צוה הוי' לאמר. וצ"ל דהא כתיב תחלה וידבר הוי' שהקב"ה הוא המדבר למשה זאת חקת התורה, וא"כ מהו אשר צוה הוי' הל"ל אשר אני מצוה, גם להבין קצת ענין פרה אדומה שנאמר בה חקת התורה. אך הענין דהנה התורה נק' תושב"כ הקב"ה אומר ומשה כותב ודברי סופרי' נק' תושבע"פ. אמנם חקת התורה לשון חקיקה היינו כמו שהתורה היא בשרשה ומקורה ששם הוא בבחי' אותיות החקיקה שהוא מדרגה עליונה מבחי' התלבשותה במדריגת שנק' אותיות הכתב להיות נק' תשב"כ כמו עד"מ בגשמיות באותיות הנכתבים ע"ג הקלף לבן הרי האותיות הם דיו שהוא דבר זר ונפרד מהקלף שלא הי' לו שום שייכות מקודם אל הקלף רק שאח"כ כשכותב הסופר בדיו ע"ג קלף נתאחדו והיו לאחדים, אבל אותיות החקיקה הם מיני' וביה והן דבר אחד ממש עם האבן שנחקקו בו (ועמ"ש מענין זה בד"ה אם בחקתי תלכו, וזהו שלפעמים איתא בזהר אורייתא מתקשרא בקב"ה ולפעמים אמרו אורייתא וקוב"ה כולא חד דהיינו מקור ושרש התורה הוא בחי' חד ממש עם הקב"ה וע"ז מורה אותיות החקיקה שהן מיני' ובי', אך כשנתלבשה התורה בבחי' חכמה ובינה והוא ענין שארז"ל שהתו' קדמה אלפים שנה לעולם שהאלפים הוא בבחי' אאלפך חכ' אאלפך בינה נק' תורה שבכתב שהרי הוא ית' למעלה מעלה מבחי' חכמה א"כ החכ' לגבי א"ס ב"ה הוא עד"מ שהדיו הוא אינו עצמיות הקלף ממש רק שמ"מ היו לאחדים כי איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, וכמ"ש הרמב"ם שהוא היודע והוא המדע כו' ובבחי' זו אמרו אורייתא מתקשרא בהקב"ה) וזהו זאת חקת התורה, כלומר שע"י מצות פרה אדומה שהיא חוקה תמשיכו למעלה בחי' אותיות החקיקה של התורה להיות משם ממש יורד ונמשך בבחי' אותיות הכתב דהיינו בתושב"כ ומתשב"כ יומשך גלוי זה בתשבע"פ והיינו לפי שמצות פרה אדומה הוא כללות התורה כמשי"ת, ולזאת ירדה הנשמה ממקום כבודה בג"ע ונתלבשה בגוף החומרי כדי לעשות את התורה, וזהו ויצוינו ה' לעשות את כל החוקים האלה כו', וזהו ועשיתם אתם וכתי' ושמרתם את חקתי כו' אשר יעשה אותם האדם שהאדם הוא העושה אותן למצות וחוקי' שממשיך אותן מבחי' אותיות החקיקה בבחי' תשב"כ ועי"ז וחי בהן וזהו ירידות הנשמות בגוף ירידה צורך עלי' ועשיי' והמשכה זו היינו ע"י אתדל"ת, וכמ"ש ואהבת בכל לבבך כו', ועי"ז אח"כ והי' הדברים האלה אשר אנוכי מצוך כו'. ולהבין איך יהי'
גתשנט5
ביכולתם להמשיך המשכה עליונה זו וגם מה שייכות ענין זה שהוא כללות התורה למצוה פרה אדומה דוקא. והענין דהנה מבואר במ"א (בפ' יתרו ע"פ וכל העם רואים את הקולות) שכללות ענין המצות הוא שעי"ז נמשך לאדם בחי' ומדריגת מ"ש בחיות הקדש והחיות רצוא ושוב, וזהו מ"ש באברהם הלוך ונסוע, והוא מ"ש בס"י ואם רץ לבך שוב לאחד, רץ לבך כי בינה ליבא שע"י ההתבוננות בגדולת ה' איך כי ביו"ד נברא העוה"ב שאפילו עוה"ב שהוא תענוג אין קץ וכמאמר מוטב דלידייני' כו' נמשך רק מאות א' דכלא חשיב ממש לגבי עצמות א"ס ב"ה, וזהו כי עמך מקור חיים שבחי' מקור חיים ג"ע ועוה"ב הוא רק עמך בחי' טפל כו' ובטל לגבי מהו"ע ית' ועי"ז יומשך הרצוא והתשוקה אליו ית' ממש ליכלל וליבטל בו ית' וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי, פי' אפילו בחי' ג"ע שנק' עמך מקור חיים לא חפצתי רק אליו ית' ממש, ורצוא זה נק' רץ לבך שהוא בחי' יסוד האש שבלב, ואח"כ שוב לאחד ונמשך מחמת ההתבוננו' בסוכ"ע אשר אין לפניו מעלה ומטה ועולמות העליונים עם העשי' גשמיות שוין אצלו ית' כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא, א"כ לא שייך רצוא ועליי' כי הוא נמצא למטה כמו למעלה וכל העליות ילכו מחיל אל חיל זהו שייך רק בבחי' ממכ"ע כו' ואדרבה בחי' גלוי זה דסוכ"ע יהי' לע"ל למטה דוקא, וזהו ולא תוסיף קום שא"צ עליות כי יהי' הגילוי למטה ע"י קיום התורה ומצות בעשייה, ולכן נמשך מזה בחי' שוב והוא בחי' יראה וביטול שלמעלה מבחי' אהבה והוא בחי' יסוד המים שבמוח חכמה כח מה שלמעלה מבחי' בינה ליבא כו', אך איך יבא האדם לבחי' זו הוא ע"י קיום המצות דכתיב מימינו אש דת ימינו הוא בחי' מים וגם אש דת שכלולים מב' בחי' אלו ועי"ז יבא האדם לבחי' רו"ש שהן בחי' אש ומים כו' שהן כללות התורה שעד"ז הוסדו כל המצות שהוא רק שיהי' בחי' העלאת מ"ן והמשכת מ"ד (וכמ"ש בד"ה וכל העם רואים הנ"ל ועי' מזה ג"כ בד"ה וקבל היהודים, ואפשר שלכך אמרז"ל ואהבת לרעך כמוך, הוא כלל כל התורה כי זהו המשכות יחוד עליון הנ"ל אהבתי אתכם אמר ה' ונש"י נק' אחים ורעים למקום) והנה מצות פרה אדומה הוא כללות ענין זה דבחי' הרצוא ושוב, הרצוא זהו ענין שריפת הפרה לאפר והשוב זהו ענין ונתן עליו מים חיים אל כלי, ולכן נאמר בה דייקא זאת חקת התורה.
ביכולתם להמשיך המשכה עליונה זו וגם מה שייכות ענין זה שהוא כללות התורה למצוה פרה אדומה דוקא. והענין דהנה מבואר במ"א (בפ' יתרו ע"פ וכל העם רואים את הקולות) שכללות ענין המצות הוא שעי"ז נמשך לאדם בחי' ומדריגת מ"ש בחיות הקדש והחיות רצוא ושוב, וזהו מ"ש באברהם הלוך ונסוע, והוא מ"ש בס"י ואם רץ לבך שוב לאחד, רץ לבך כי בינה ליבא שע"י ההתבוננות בגדולת ה' איך כי ביו"ד נברא העוה"ב שאפילו עוה"ב שהוא תענוג אין קץ וכמאמר מוטב דלידייני' כו' נמשך רק מאות א' דכלא חשיב ממש לגבי עצמות א"ס ב"ה, וזהו כי עמך מקור חיים שבחי' מקור חיים ג"ע ועוה"ב הוא רק עמך בחי' טפל כו' ובטל לגבי מהו"ע ית' ועי"ז יומשך הרצוא והתשוקה אליו ית' ממש ליכלל וליבטל בו ית' וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי, פי' אפילו בחי' ג"ע שנק' עמך מקור חיים לא חפצתי רק אליו ית' ממש, ורצוא זה נק' רץ לבך שהוא בחי' יסוד האש שבלב, ואח"כ שוב לאחד ונמשך מחמת ההתבוננו' בסוכ"ע אשר אין לפניו מעלה ומטה ועולמות העליונים עם העשי' גשמיות שוין אצלו ית' כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא, א"כ לא שייך רצוא ועליי' כי הוא נמצא למטה כמו למעלה וכל העליות ילכו מחיל אל חיל זהו שייך רק בבחי' ממכ"ע כו' ואדרבה בחי' גלוי זה דסוכ"ע יהי' לע"ל למטה דוקא, וזהו ולא תוסיף קום שא"צ עליות כי יהי' הגילוי למטה ע"י קיום התורה ומצות בעשייה, ולכן נמשך מזה בחי' שוב והוא בחי' יראה וביטול שלמעלה מבחי' אהבה והוא בחי' יסוד המים שבמוח חכמה כח מה שלמעלה מבחי' בינה ליבא כו', אך איך יבא האדם לבחי' זו הוא ע"י קיום המצות דכתיב מימינו אש דת ימינו הוא בחי' מים וגם אש דת שכלולים מב' בחי' אלו ועי"ז יבא האדם לבחי' רו"ש שהן בחי' אש ומים כו' שהן כללות התורה שעד"ז הוסדו כל המצות שהוא רק שיהי' בחי' העלאת מ"ן והמשכת מ"ד (וכמ"ש בד"ה וכל העם רואים הנ"ל ועי' מזה ג"כ בד"ה וקבל היהודים, ואפשר שלכך אמרז"ל ואהבת לרעך כמוך, הוא כלל כל התורה כי זהו המשכות יחוד עליון הנ"ל אהבתי אתכם אמר ה' ונש"י נק' אחים ורעים למקום) והנה מצות פרה אדומה הוא כללות ענין זה דבחי' הרצוא ושוב, הרצוא זהו ענין שריפת הפרה לאפר והשוב זהו ענין ונתן עליו מים חיים אל כלי, ולכן נאמר בה דייקא זאת חקת התורה.
ד(הג"ה כי הגם שבכל מצוה יש בחי' זו, אך לא בא בחינה זו בביאור וגלוי גמור בכל המצות כמו במצות פרה אדומה שכל ענינה הוא ב' בחי' אלו דרו"ש שזהו ענין האפר והמים חיים ולפיכך הוא נק' חקת התורה, וזהו ע"ד משנ"ת במ"א בענין מארז"ל יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של הבנים שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה, והיינו לפי שפ' של אליעזר הוא ענין התחברות שם ב"ן לשם מ"ה והיינו תושבע"פ עם תשב"כ והוא כללות החיבור דמ"ה וב"ן ובכל המצות הוא דרך פרטי שיחוד זה במצוה זו הוא בחי' פרטיות כו',
התשנט6
והיינו שהמצות נק' רמ"ח איברים דמלכא, והנה עד"מ באדם כללות החיות כולו שורה במוח ולב ששם משכן והשראת החיות הכללי בהתגלות משא"כ בכל האברים נמשך רק חיות פרטי השייך לאבר ההוא ועיין בתניא פנ"א. והנה אעפ"כ גם בכל האברים יש ג"כ התכללות מכל האברים, פי' למשל בהרגל יש בו החיות של הראש ועין ג"כ, כמו שאנו רואים שע"י הקזת דם מן הרגל יתרפא הראש וגם יכול להיות רפואה להעין כשיקיז דם מן הרגל נמצא יש בהרגל החיות של הראש ועין ג"כ וכן מכל האברים והיינו ע"י גידים הנמשכים מהראש לרגל כו' רק החיות של הראש ועין הוא שורה בהרגל רק בדרך קיצור מופלג ובדרך רמז בלבד ובהעלם מאד, וכן בכל אבר הוא כלול מכולם אך הוא בדרך רמיזה וקיצור והעלם מאד ויש בחי' אבר שההתכללו' הראש בו היא יותר נגלה קצת מבאבר אחר ששם הוא בהעלם יותר וכמו שרפואת הראש שייך יותר להקזת דם מהרגל והיינו לפי שנעוץ תחלתן בסופן. אך עכ"ז הוא רק בדרך רמיזה וקיצור כו'. משא"כ במוח ולב בהם נכלל כללות החיות של הרמ"ח אברים בהתגלות ולא בדרך רמיזה לבד, ולכן מרגיש במוח כל הנפעל ברמ"ח אברים ועיין בתניא פנ"א. וכעד"ז בלב שהלב שופע החיות לכל האברים ע"י דם הנפש היוצא מהלב אל כל האברים וסובב סובב הולך הרוח חיים והדם תוך תוך כל האברים והגידים המובלעים בהם וחוזר אל הלב כו'. וכערך ההפרש בין המוח והלב שהם אברים כלליים לשאר הרמ"ח אברים כך עד"ז ההפרש בין מעשה דאליעזר שהוא חיבור כללי שם ב"ן תשבע"פ בשם מ"ה ועמ"ש ע"פ כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר, לכך נכפלה פרשה זו שהיא כללות היחוד בתשבע"פ יהי' אא"ס ב"ה בהתגלות וכמשל התגלות כללות החיות במוח ולב כו' משא"כ בתורתן של בנים שהרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה והיינו לפי שהם בחי' רמ"ח אברים דאף ששם בכל אבר יש ג"כ חיבור ויחוד זה הוא רק ברמיזה וקיצור מופלג כמשל מה שבכל אבר יש כללות מכולם שהוא רק בדרך רמיזה כו'. וכענין זה יובן ג"כ בפרה אדומה שעליה נאמר חקת התורה שהיא ג"כ כללות התורה דהיינו שע"י האפר ומים חיים הוא כללות חיבור הרצוא ושוב שזהו ענין יחוד מ"ה וב"ן והוא ג"כ כענין התחברות הלב והמוח שיסוד האש הוא בלב וזהו אם רץ לבך ויסוד המים הוא במוח והוא בחי' שוב ושיתחברו יחד זהו ענין חיבור הרצוא ושוב ועמ"ש בד"ה החלצו מאתכם כו' והנה בכל המצות יש ג"כ בחי' אש ומים ולכן ע"י קיום כל מצוה יבא האדם לבחי' רצוא ושוב, כי גם בכל אבר כלול מהלב ומוח אמנם שם הוא בחינה פרטית, אבל במצות
והיינו שהמצות נק' רמ"ח איברים דמלכא, והנה עד"מ באדם כללות החיות כולו שורה במוח ולב ששם משכן והשראת החיות הכללי בהתגלות משא"כ בכל האברים נמשך רק חיות פרטי השייך לאבר ההוא ועיין בתניא פנ"א. והנה אעפ"כ גם בכל האברים יש ג"כ התכללות מכל האברים, פי' למשל בהרגל יש בו החיות של הראש ועין ג"כ, כמו שאנו רואים שע"י הקזת דם מן הרגל יתרפא הראש וגם יכול להיות רפואה להעין כשיקיז דם מן הרגל נמצא יש בהרגל החיות של הראש ועין ג"כ וכן מכל האברים והיינו ע"י גידים הנמשכים מהראש לרגל כו' רק החיות של הראש ועין הוא שורה בהרגל רק בדרך קיצור מופלג ובדרך רמז בלבד ובהעלם מאד, וכן בכל אבר הוא כלול מכולם אך הוא בדרך רמיזה וקיצור והעלם מאד ויש בחי' אבר שההתכללו' הראש בו היא יותר נגלה קצת מבאבר אחר ששם הוא בהעלם יותר וכמו שרפואת הראש שייך יותר להקזת דם מהרגל והיינו לפי שנעוץ תחלתן בסופן. אך עכ"ז הוא רק בדרך רמיזה וקיצור כו'. משא"כ במוח ולב בהם נכלל כללות החיות של הרמ"ח אברים בהתגלות ולא בדרך רמיזה לבד, ולכן מרגיש במוח כל הנפעל ברמ"ח אברים ועיין בתניא פנ"א. וכעד"ז בלב שהלב שופע החיות לכל האברים ע"י דם הנפש היוצא מהלב אל כל האברים וסובב סובב הולך הרוח חיים והדם תוך תוך כל האברים והגידים המובלעים בהם וחוזר אל הלב כו'. וכערך ההפרש בין המוח והלב שהם אברים כלליים לשאר הרמ"ח אברים כך עד"ז ההפרש בין מעשה דאליעזר שהוא חיבור כללי שם ב"ן תשבע"פ בשם מ"ה ועמ"ש ע"פ כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר, לכך נכפלה פרשה זו שהיא כללות היחוד בתשבע"פ יהי' אא"ס ב"ה בהתגלות וכמשל התגלות כללות החיות במוח ולב כו' משא"כ בתורתן של בנים שהרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה והיינו לפי שהם בחי' רמ"ח אברים דאף ששם בכל אבר יש ג"כ חיבור ויחוד זה הוא רק ברמיזה וקיצור מופלג כמשל מה שבכל אבר יש כללות מכולם שהוא רק בדרך רמיזה כו'. וכענין זה יובן ג"כ בפרה אדומה שעליה נאמר חקת התורה שהיא ג"כ כללות התורה דהיינו שע"י האפר ומים חיים הוא כללות חיבור הרצוא ושוב שזהו ענין יחוד מ"ה וב"ן והוא ג"כ כענין התחברות הלב והמוח שיסוד האש הוא בלב וזהו אם רץ לבך ויסוד המים הוא במוח והוא בחי' שוב ושיתחברו יחד זהו ענין חיבור הרצוא ושוב ועמ"ש בד"ה החלצו מאתכם כו' והנה בכל המצות יש ג"כ בחי' אש ומים ולכן ע"י קיום כל מצוה יבא האדם לבחי' רצוא ושוב, כי גם בכל אבר כלול מהלב ומוח אמנם שם הוא בחינה פרטית, אבל במצות
ופרה הוא כללות יחוד זה, וכמו חיבור ויחוד המוח והלב עצמן כו', ועמ"ש עוד בפ' שלח בד"ה והי' לכם לציצית בענין אש יו"ד ואש ה"א דשם מבואר ג"כ איך ע"י המצות נמשך יחוד זה כו') עכ"ה.
זועתה יש להבין ענין שריפת הפרה איך שזהו בחי' רצוא, והענין דאיתא בזהר פ' חקת דק"פ ע"ב פרה דקבילת מן שמאלא, ומאן הוא
חתשנט7
לשמאלא שור כד"א ופני שור מהשמאל כי שמאל דוחה וימין מקרבת ויש למעלה בחי' ימין ושמאל תפרוצי, שמבחי' ימין נמשך ההשפעה בהתגלות אור, וזהו ימין מקרבת, ולכן א"א להחיצונים לקבל יניקה מבחי' ימין כי ההשפעה הבאה בבחי' ההתקרבות והחיבה אינו רק לסטרא דקדושה, וכמ"ש אהבתי אתכם אמר ה' וכתי' יאיר ה' פניו אתנו משא"כ הקליפות אינם מקבלים רק מבחי' אחוריים דהיינו כמאן דשדי בתר כתפין ולזאת אין להם יניקה מבחי' ימין מקרבת כ"א אדרבה ימינך תרעץ אויב כתי' (ולכן בחורבן בהמ"ק כתי' השיב אחור ימינו כו' ועמ"ש בד"ה ואהי' אצלו אמון בענין וימינך מקרב חיקך כלה) כ"א יניקתם הוא מבחי' שמאל כי הנה שמאל דוחה שההשפעה שמקו השמאל אינו בבחי' ודרך ימין שמקרבת כ"א בבחי' דחייה שדוחה את ההשפעה ולכן ע"י רבוי הצמצומי' דחייה אחר דחייה יוכל להיות שיקבלו ג"כ החיצונים, וזהו ענין פרה דקבילת משמאלא (ועי' בפי' הרמ"ז שם בזוהר שם ובלק"ת ס"פ חקת ועיין בזהר פקודי דף רכ"ד ע"ב ובפי' הרמ"ז שם ובזהר פ' אחרי דע"ט ע"ב מענין יניקת החיצונים מקו השמאל) וזהו ענין מצות פרה אדומה לתקן ענין זה, ושבע הזיות נוכח פני אהל מועד היינו להעלות פנימיותה שהוא בחי' הטוב שנמשך ונתפשט בתוכה מבחי' פני שור שבמרכבה ולהחזירו ולהעלותו לשרשו ואח"כ שריפת הפרה לעשותה אפר הענין דהנה עד"מ כששורפים עצים ועי"ז נעשים אפר שהאפר הוא מהותו ועצמותו של העץ הנשרף כי הכל הי' מן העפר רק שנרכבו בו עוד ג' יסודות אש רוח מים אל העפר שהוא עצמותו וע"י השריפה באש אזי ג' יסודות אמ"ר שהיו בהעץ חלפו וכלו בעשן המתהוה מהרכבתן ויסוד הד' שהי' בעץ שזהו עצמותו שהוא העפר שבו הוא הנשאר קיים והוא האפר והוא ג"כ ענין חומר וצורה שבכל דבר יש חומר וצורה, והחומר הפשוט של העץ הוא יסוד העפר וג' היסודות אר"מ הן רק הצורה של העץ, וע"י שריפת העץ נשאר רק עצם החומר שלו הפשוט כו'. והנה כך עד"מ בעבודת ה' יש בחי' עד"ז, והוא כי הנה"ב נשתלשלה ג"כ מפני שור מהשמאל כמו בחי' פרה דקבילת משמאלא, וכמו שמבחי' פרה נמשך אח"כ ההשפעה לחיצוני' כך מן המדות דנה"ב נמשך החשך והתאוה לתענוגי עוה"ז בהיתר או באיסור ח"ו, והנה כשהאדם חושק וחפץ לדבר מעניני עוה"ז הגשמי' הנה אותו הדבר הוא כלי להרצון והתשוקה שבלב האדם וכן אותיות המח' והדבור שמהרהר ומדבר איך להשיג הדבר הן ג"כ כלי' להרצון ההוא וכ"ש המעשה שהן כולם בחי' כלים ולבושים להרצון גם הם כמו צורה לחומר לעצם הרצון שהוא עד"מ כמו החומ
לשמאלא שור כד"א ופני שור מהשמאל כי שמאל דוחה וימין מקרבת ויש למעלה בחי' ימין ושמאל תפרוצי, שמבחי' ימין נמשך ההשפעה בהתגלות אור, וזהו ימין מקרבת, ולכן א"א להחיצונים לקבל יניקה מבחי' ימין כי ההשפעה הבאה בבחי' ההתקרבות והחיבה אינו רק לסטרא דקדושה, וכמ"ש אהבתי אתכם אמר ה' וכתי' יאיר ה' פניו אתנו משא"כ הקליפות אינם מקבלים רק מבחי' אחוריים דהיינו כמאן דשדי בתר כתפין ולזאת אין להם יניקה מבחי' ימין מקרבת כ"א אדרבה ימינך תרעץ אויב כתי' (ולכן בחורבן בהמ"ק כתי' השיב אחור ימינו כו' ועמ"ש בד"ה ואהי' אצלו אמון בענין וימינך מקרב חיקך כלה) כ"א יניקתם הוא מבחי' שמאל כי הנה שמאל דוחה שההשפעה שמקו השמאל אינו בבחי' ודרך ימין שמקרבת כ"א בבחי' דחייה שדוחה את ההשפעה ולכן ע"י רבוי הצמצומי' דחייה אחר דחייה יוכל להיות שיקבלו ג"כ החיצונים, וזהו ענין פרה דקבילת משמאלא (ועי' בפי' הרמ"ז שם בזוהר שם ובלק"ת ס"פ חקת ועיין בזהר פקודי דף רכ"ד ע"ב ובפי' הרמ"ז שם ובזהר פ' אחרי דע"ט ע"ב מענין יניקת החיצונים מקו השמאל) וזהו ענין מצות פרה אדומה לתקן ענין זה, ושבע הזיות נוכח פני אהל מועד היינו להעלות פנימיותה שהוא בחי' הטוב שנמשך ונתפשט בתוכה מבחי' פני שור שבמרכבה ולהחזירו ולהעלותו לשרשו ואח"כ שריפת הפרה לעשותה אפר הענין דהנה עד"מ כששורפים עצים ועי"ז נעשים אפר שהאפר הוא מהותו ועצמותו של העץ הנשרף כי הכל הי' מן העפר רק שנרכבו בו עוד ג' יסודות אש רוח מים אל העפר שהוא עצמותו וע"י השריפה באש אזי ג' יסודות אמ"ר שהיו בהעץ חלפו וכלו בעשן המתהוה מהרכבתן ויסוד הד' שהי' בעץ שזהו עצמותו שהוא העפר שבו הוא הנשאר קיים והוא האפר והוא ג"כ ענין חומר וצורה שבכל דבר יש חומר וצורה, והחומר הפשוט של העץ הוא יסוד העפר וג' היסודות אר"מ הן רק הצורה של העץ, וע"י שריפת העץ נשאר רק עצם החומר שלו הפשוט כו'. והנה כך עד"מ בעבודת ה' יש בחי' עד"ז, והוא כי הנה"ב נשתלשלה ג"כ מפני שור מהשמאל כמו בחי' פרה דקבילת משמאלא, וכמו שמבחי' פרה נמשך אח"כ ההשפעה לחיצוני' כך מן המדות דנה"ב נמשך החשך והתאוה לתענוגי עוה"ז בהיתר או באיסור ח"ו, והנה כשהאדם חושק וחפץ לדבר מעניני עוה"ז הגשמי' הנה אותו הדבר הוא כלי להרצון והתשוקה שבלב האדם וכן אותיות המח' והדבור שמהרהר ומדבר איך להשיג הדבר הן ג"כ כלי' להרצון ההוא וכ"ש המעשה שהן כולם בחי' כלים ולבושים להרצון גם הם כמו צורה לחומר לעצם הרצון שהוא עד"מ כמו החומ
טר הפשוט והם הם הצורה להיות רוצה כך וכך כו', והנה עצם הרצון אף כשנתלבש בתאווה רעה הוא רע גמור מ"מ אין מהות כח הזה חטא ורע מצד עצם עצמותו שהרי עצם מהותו הוא רק כח המתאווה והרי הוא יכול להיות כח המתאוה לטוב כמו שהוא עכשיו מתאוה לרע אלא שהרע הוא מה שהטה והמשיך כח המתאוה להיות מתאוה לרע ונעשה בו הצורה רע מאד ונתלבש בלבושי' צואים עד שנמשך לסור ממ"ע או להתאות לאיסור אבל מצד כח המתאווה בעצמו הרי יש בכח זה להפוך לבבו מן
יתשנט8
הקצה אל הקצה להיות מתאוה ואוהב וחפץ לדבקה בה' וכמ"ש נפשי אויתיך כמו שאוהב ומתאווה לחיי נפשו כו' כי באמת כח המתאוה שבנה"ב מצד עצמו שרשו ויסודתו בקדושה עליונה מבחי' פני שור שבמרכבה כנ"ל, וכמ"ש במ"א ע"פ כי תצא כו' אלא שבירידת המדריגות ונפילתן בשבה"כ נמשך שיהי' כח המתאוה גם לדבר עבירה ולזאת כשישוב אל ה' יוכל להפוך לבו מן הקצה אל הקצה שגם כח המתאוה שהי' מלובש בתאוה רעה ישוב לאהבת ה' כמו שהי' בשרשו בבחי' פני שור כו', משא"כ המעשה רע אשר מתאוה לו מחמת שהוא באמת רע גמור מצד עצמו א"א לו להתכלל בקדושה ואין לה תקנה אלא ביטולה והעברתה מן העולם, וזהו ענין שריפת הפרה שישאר רק האפר שהוא ענין עצם המדות דנה"ב דהיינו בחי' כח המתאוה עד"מ כנ"ל שהוא החומר הפשוט, אבל הצורה והלבושים צואים שהי' הכח המתאוה מלובש בהן יהי' חולפים וכלים לגמרי דהיינו שלא יהי' כח המתאוה מלובש בהן עוד לא במח' שיסיח דעתו לגמרי מלחשוב ולדבר בזה וכ"ש במעשה ח"ו ולהיות עוצם עיניו מראות ברע וכדומה לאכפייא לסט"א לעשות ההפך ונגד תאות נה"ב בכל החושים ראי' ושמיעה כו' ובמח' דו"מ, והנה ע"י אתכפייא זה שמבטל הכלים שבהם מלובש הרצון זה ולהיות דוחה אותן ממנו לגמרי ה"ז עד"מ כמו שריפת הפרה שהג' יסודות אר"מ שהי' בדרך הרכבה בה חלפו וכלו ע"י השריפה ונשאר רק עצמותה שהוא העפר, כך כשנפרדו הלבושים צואים מודו"מ דהאיסור מן הנה"ב ונשאר רק עצם כח המתאוה דנה"ב כאשר הוא בעצמותו ואינו מורכב ומלובש במדו"מ דאיסור וזהו בחי' האפר ואזי יוכל להפוך אח"כ כח המתאוה זה מהקצה אל הקצה מאהבה רעה לאהבת ה' וכמ"ש ואהבת בכל לבבך בשני יצרך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה' ממש והיינו שמבחי' אתכפייא יבא לבחי' אתהפכא חשוכא לנהורא, וזהו ענין שמע ישראל שם ע' דהנה ע' רבתי זהו ז' מדות דקדושה הכלולים מיו"ד והן ע' נפש דיעקב וע"י שבה"כ שהי' בז' מדות הנ"ל בחי' ז' מלכים קדמאין דתהו דארץ אדום וימלוך וימת כו' נתהוו מזה המדות רעות ג"כ ע' בחי' וצריך לברר המדות רעות ולהעלותן לשרשן לבחי' ע' רבתי, וזהו שם ע' דהנה כתיב ובקשתם משם את ה' כו' משם דייקא כמ"ש קראו שם פרעה מלך מצרים כי לשון שם הוא מקום הסט"א כי לשון זה הוא דבר שיוכל ממש להראות באצבעו אשר יאמר עליו כי הוא זה וא"א לומר כך רק על הקב"ה כמ"ש זה אלי ואנוהו כו' כי מלא כה"כ אבל מקום ומשכן הקליפות הוא רחוק מאד לכן נק' שם כלומר עמוק מאד למטה, וז"ש ושם ימותו שהוא מקום המיתה ושבה"כ כו' וזה
הקצה אל הקצה להיות מתאוה ואוהב וחפץ לדבקה בה' וכמ"ש נפשי אויתיך כמו שאוהב ומתאווה לחיי נפשו כו' כי באמת כח המתאוה שבנה"ב מצד עצמו שרשו ויסודתו בקדושה עליונה מבחי' פני שור שבמרכבה כנ"ל, וכמ"ש במ"א ע"פ כי תצא כו' אלא שבירידת המדריגות ונפילתן בשבה"כ נמשך שיהי' כח המתאוה גם לדבר עבירה ולזאת כשישוב אל ה' יוכל להפוך לבו מן הקצה אל הקצה שגם כח המתאוה שהי' מלובש בתאוה רעה ישוב לאהבת ה' כמו שהי' בשרשו בבחי' פני שור כו', משא"כ המעשה רע אשר מתאוה לו מחמת שהוא באמת רע גמור מצד עצמו א"א לו להתכלל בקדושה ואין לה תקנה אלא ביטולה והעברתה מן העולם, וזהו ענין שריפת הפרה שישאר רק האפר שהוא ענין עצם המדות דנה"ב דהיינו בחי' כח המתאוה עד"מ כנ"ל שהוא החומר הפשוט, אבל הצורה והלבושים צואים שהי' הכח המתאוה מלובש בהן יהי' חולפים וכלים לגמרי דהיינו שלא יהי' כח המתאוה מלובש בהן עוד לא במח' שיסיח דעתו לגמרי מלחשוב ולדבר בזה וכ"ש במעשה ח"ו ולהיות עוצם עיניו מראות ברע וכדומה לאכפייא לסט"א לעשות ההפך ונגד תאות נה"ב בכל החושים ראי' ושמיעה כו' ובמח' דו"מ, והנה ע"י אתכפייא זה שמבטל הכלים שבהם מלובש הרצון זה ולהיות דוחה אותן ממנו לגמרי ה"ז עד"מ כמו שריפת הפרה שהג' יסודות אר"מ שהי' בדרך הרכבה בה חלפו וכלו ע"י השריפה ונשאר רק עצמותה שהוא העפר, כך כשנפרדו הלבושים צואים מודו"מ דהאיסור מן הנה"ב ונשאר רק עצם כח המתאוה דנה"ב כאשר הוא בעצמותו ואינו מורכב ומלובש במדו"מ דאיסור וזהו בחי' האפר ואזי יוכל להפוך אח"כ כח המתאוה זה מהקצה אל הקצה מאהבה רעה לאהבת ה' וכמ"ש ואהבת בכל לבבך בשני יצרך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה' ממש והיינו שמבחי' אתכפייא יבא לבחי' אתהפכא חשוכא לנהורא, וזהו ענין שמע ישראל שם ע' דהנה ע' רבתי זהו ז' מדות דקדושה הכלולים מיו"ד והן ע' נפש דיעקב וע"י שבה"כ שהי' בז' מדות הנ"ל בחי' ז' מלכים קדמאין דתהו דארץ אדום וימלוך וימת כו' נתהוו מזה המדות רעות ג"כ ע' בחי' וצריך לברר המדות רעות ולהעלותן לשרשן לבחי' ע' רבתי, וזהו שם ע' דהנה כתיב ובקשתם משם את ה' כו' משם דייקא כמ"ש קראו שם פרעה מלך מצרים כי לשון שם הוא מקום הסט"א כי לשון זה הוא דבר שיוכל ממש להראות באצבעו אשר יאמר עליו כי הוא זה וא"א לומר כך רק על הקב"ה כמ"ש זה אלי ואנוהו כו' כי מלא כה"כ אבל מקום ומשכן הקליפות הוא רחוק מאד לכן נק' שם כלומר עמוק מאד למטה, וז"ש ושם ימותו שהוא מקום המיתה ושבה"כ כו' וזה
יאו ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כו' כי לית אתר פנוי מיני' ולכן גם מבחי' שם יוכלו למצוא את ה' ע"י ובקשתם את ה' לצעוק אל ה' בצר לו מעומקא דלבא ובחי' תשובה ואזי אתהפכא חשוכא לנהורא ומבחי' שם נעשה שם ע' שמתעלה החיות לשרשו וזהו ענין שריפת הפרה לאפר כו' כנ"ל (והיינו כמ"ש בפע"ח שם רפ"ח ניצוצין ושם ב"ן בגימטריא שם והם מתעלים לשרשן בע' רבתי ז"ת דס"ג ועמ"ש בפ' וישלח סד"ה ויאבק איש כו' וזהו שהפרה בא לטהר טומאת מת
יבתשנט9
היינו בחי' שבה"כ דז"מ הנ"ל שנק' וימת כו' מאן דנפל מדרגיה אקרי מת ועמ"ש ע"פ ויאכילך את המן כו'. וזהו שקורין פ' פרה קודם ר"ח ניסן ליטהר ולבא לבחי' יציאת מצרים כו').
היינו בחי' שבה"כ דז"מ הנ"ל שנק' וימת כו' מאן דנפל מדרגיה אקרי מת ועמ"ש ע"פ ויאכילך את המן כו'. וזהו שקורין פ' פרה קודם ר"ח ניסן ליטהר ולבא לבחי' יציאת מצרים כו').
יגוהנה בחי' שריפת הפרה לאפר הוא להיות ואהבת בכל לבבך בשני יצריך והוא בחי' רצוא אם רץ לבך יסוד האש שבלב ואח"כ צ"ל בחי' שוב והוא ענין מ"ש ונתן עליו מים חיים אל כלי דכמו מים חיים הם הנובעים מתחת הארץ שמקורם הוא בהעלם בתוך הארץ ונמשכים מההעלם אל הגילוי כך הנה הוא ית' נק' מקור מים חיים כי הוא סדכ"ס וטמירו דכ"ט אנוכי מי שאנוכי וממנו ית' נמשך בחי' מים חיים היא התורה שהיא בחי' ח"ע שנא' בה והחכ' תחי' ולכן נאמר ימותו ולא בחכ' כי החכ' היא בחי' עץ חיים, אך הנה המשכה זו דמים חיים הוא אל כלי דוקא שהם מעשה המצות שהם בחי' כלים כי רמ"ח מ"ע נק' רמ"ח אברים דמלכא שכל מצוה ומצוה היא בחי' כלי מיוחד לגלוי אור כמו בתפילין הגילוי בבחי' מוחין ובצדקה בבחי' חסד כו' (ועמ"ש בד"ה ראיתי מנורת זהב ובד"ה וקבל היהודים), וכן אותיות התורה הם ג"כ בחי' כלים (ועמ"ש בפ' מקץ בד"ה נר חנוכה כו' מזוזה מימין כו') וכ"ז הוא בחי' שוב לאחד והיינו שלאחר בחי' הרצוא שהוא ענין אפר הפרה צ"ל בחי' שוב להמשיך גלוי אור א"ס ב"ה מלמעלה למטה ע"י עסק התומ"צ והמשכה זו היא ממקור מים חיים ממש שהוא בחי' מקור התורה א"ס ב"ה כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח שע"י אם רץ לבך כו', ואתהפכא חשוכא לנהורא דנה"ב שזהו בחי' תשובה עי"ז ממשיך מבחי' מקור מים חיים כו' ולכן צ"ל נתינת העפר ע"ג המים כי גם אחר בחי' שוב מ"מ צ"ל ניכר רשימו של הרצוא כי צ"ל תמיד רו"ש, וכמ"ש במ"א בד"ה וכל העם רואים כו' בשגם כי האפר והרצוא הוא הגורם המשכת המים החיים ממקור מים חיים כנ"ל (ועמ"ש בד"ה ואהי' אצלו אמון בענין אני תורתך שעשעתי, ועמ"ש במ"א ע"פ הזהר פ' תזריע דמ"ט א' בענין הזה עליהם מי חטאת שיורא טלא דבדולחא כו', ועמ"ש בביאור ע"פ ששים המה מלכות כו' אחת היא יונתי כו'). ובזה יובן ג"כ מ"ש ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל תוך שריפת הפרה, דהנה כתיב אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל וארז"ל מה תולעת זו אינה מרקיב הארזים אלא בפיה כך ישראל אין להם אלא תפלה כו' וכן בדבור התורה וכמארז"ל במ"ק די"ו ע"ב גבי דוד כשהי' יושב ועוסק בתורה הי' מעדן עצמו כתולעת וכמארז"ל ע"פ הקול קול יעקב כו', ועי' מזה בזהר ס"פ וישלח דקע"ח ובפ' תרומה דקל"ט א', והענין כי עסק התורה הנק' מים חיים צ"ל בדבור דוקא וכמ"ש ודברת בם, ולא סגי בהגיון מחשבה לבד וכנודע ג"כ שכל המצות צריך לקיימן במחדו"מ וגם המצות שאינן נוהגות אלא בפני הבית שא"א לקיימן במעשה
ידאבל בדבור אפשר לקיימן, וכמארז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה כו', והענין הוא שע"י הדבור בד"ת נמשך ומתלבש כח הדבור העליון בפי המדבר, וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך וכמ"ש במ"א בכמה דוכתי
טותשנט10
(ועמ"ש בפ' יתרו בד"ה בחדש השלישי בפי' לאמר דתחלת עשרת הדברות ועמש"ש סד"ה משה ידבר ועמ"ש בד"ה וארשתיך לי בענין פי' את ה' האמרתי היום כו', ועמ"ש מענין הדבור בד"ה קא מיפלגא במתיבתא דרקיע אם בהרת קדמה כו', ועיין בזהר ס"פ משפטים דקכ"ג א' בענין דעת גניז בפומא כו' ומ"ש ע"ז בספר מבוא שערים שער שלישי ח"ב פ"ג, ועמ"ש לעיל פ' שמות ע"פ מי שם פה לאדם כו', ועיי' בתניא ח"א ספ"ה, וז"ש למען תהי' תורת ה' בפיך כו' בפיך דוקא) וזהו ענין תולעת יעקב שכחו בפיו דייקא, וזהו עיקר בחי' מדבר, וכמ"ש במב"ש שם כי ההבדל בין חי מדבר לחי בלתי מדבר הוא בפה כו', אך הכח הזה היינו כשיהי' הדבור בד"ת בבחי' ביטול כמ"ש ולא תחללו כו' שלא לעשות חלל ומסך מבדיל, וזהו בחי' תולעת היינו שיהי' בבחי' ביטול בחי' נבזה בעיניו נמאס ואנוכי תולעת ולא איש ועי"ז יהי' הכח בפיו כשמדבר ד"ת להיות ואשים דברי ממש בפיך ועי"ז יהי' עצום כח פיו לגרש ולהפריד יניקת החיצונים (ועמ"ש בפ' מקץ בד"ה רני ושמחי בענין בחי' אחותי שהוא מדרגות מארי תורה ושם בביאור ע"פ המגביהי לשבת בענין רב יהודה כולי תנוייה בנזקין הוה) וכמ"ש בפע"ח שער ה' פ"ג בענין עולת תמיד עולת אותיות תולע והוא בחי' תולעת יעקב, וע"ז נאמר צו את בנ"י כו' להקריב אותיות להרקיב כמו התולע שמכלה ומרקיב את עץ החזק כו', ולכן ר"ת אנ"א בכ"ח גדול"ת ית"ץ גימטריא תולע שע"י התורה ימינך נאדרי בכח שממשיך בחי' ח"ע בחסד דרועא ימינא כו' ועי"ז נמשך להפריד יניקות החיצונים והוא ג"כ מ"ש אח"כ קבל רנת עמך כו' ר"ת קר"ע שט"ן כי כן כח בחי' לימוד התורה בפיו כשהוא בבחי' ביטול ע"ד ואנוכי תולעת כו' להרקיב ולקרוע יניקות החיצונים שמסטרא דשמאלא ע"ד פרה דקבילת משמאלא, וזהו ענין קר"ע שט"ן (וכמ"ש תהלים ע"א י"ג) יכלו שוטני נפשי (ועמ"ש בפע"ח ובלק"ת פ' תרומה כי ג"כ ר"ת שועתינו קבל ושמע צעקתינו יודע תעלומות הוא גימטריא תולעת, וענין זה י"ל דקאי על דבור אותיות התפלה וכמשארז"ל ע"פ תולעת יעקב דקאי על התפלה וא"ש ענין השלכת תולעת שני לתוך שריפת הפרה שהוא בבחי' הרצוא שהוא בחי' תפלה כי בחי' זו דתולעת יעקב שייך בבחי' רצוא ובבחי' שוב דהיינו בדבור התפלה ובדברי תורה), ולכן השליכו לתוך שריפת הפרה עץ ארז ואזוב ושני תולעת כו' כי בחי' המדות עליונות נק' צומח וכנודע מענין עץ החיים ועה"ד כו' ויש בהם קטנות וגדלות, וזהו עץ ארז הגדול שבצמחים ואזוב היותר קטן שבצמחים, והנה עיקר שבה"כ הי' בז' מד
(ועמ"ש בפ' יתרו בד"ה בחדש השלישי בפי' לאמר דתחלת עשרת הדברות ועמש"ש סד"ה משה ידבר ועמ"ש בד"ה וארשתיך לי בענין פי' את ה' האמרתי היום כו', ועמ"ש מענין הדבור בד"ה קא מיפלגא במתיבתא דרקיע אם בהרת קדמה כו', ועיין בזהר ס"פ משפטים דקכ"ג א' בענין דעת גניז בפומא כו' ומ"ש ע"ז בספר מבוא שערים שער שלישי ח"ב פ"ג, ועמ"ש לעיל פ' שמות ע"פ מי שם פה לאדם כו', ועיי' בתניא ח"א ספ"ה, וז"ש למען תהי' תורת ה' בפיך כו' בפיך דוקא) וזהו ענין תולעת יעקב שכחו בפיו דייקא, וזהו עיקר בחי' מדבר, וכמ"ש במב"ש שם כי ההבדל בין חי מדבר לחי בלתי מדבר הוא בפה כו', אך הכח הזה היינו כשיהי' הדבור בד"ת בבחי' ביטול כמ"ש ולא תחללו כו' שלא לעשות חלל ומסך מבדיל, וזהו בחי' תולעת היינו שיהי' בבחי' ביטול בחי' נבזה בעיניו נמאס ואנוכי תולעת ולא איש ועי"ז יהי' הכח בפיו כשמדבר ד"ת להיות ואשים דברי ממש בפיך ועי"ז יהי' עצום כח פיו לגרש ולהפריד יניקת החיצונים (ועמ"ש בפ' מקץ בד"ה רני ושמחי בענין בחי' אחותי שהוא מדרגות מארי תורה ושם בביאור ע"פ המגביהי לשבת בענין רב יהודה כולי תנוייה בנזקין הוה) וכמ"ש בפע"ח שער ה' פ"ג בענין עולת תמיד עולת אותיות תולע והוא בחי' תולעת יעקב, וע"ז נאמר צו את בנ"י כו' להקריב אותיות להרקיב כמו התולע שמכלה ומרקיב את עץ החזק כו', ולכן ר"ת אנ"א בכ"ח גדול"ת ית"ץ גימטריא תולע שע"י התורה ימינך נאדרי בכח שממשיך בחי' ח"ע בחסד דרועא ימינא כו' ועי"ז נמשך להפריד יניקות החיצונים והוא ג"כ מ"ש אח"כ קבל רנת עמך כו' ר"ת קר"ע שט"ן כי כן כח בחי' לימוד התורה בפיו כשהוא בבחי' ביטול ע"ד ואנוכי תולעת כו' להרקיב ולקרוע יניקות החיצונים שמסטרא דשמאלא ע"ד פרה דקבילת משמאלא, וזהו ענין קר"ע שט"ן (וכמ"ש תהלים ע"א י"ג) יכלו שוטני נפשי (ועמ"ש בפע"ח ובלק"ת פ' תרומה כי ג"כ ר"ת שועתינו קבל ושמע צעקתינו יודע תעלומות הוא גימטריא תולעת, וענין זה י"ל דקאי על דבור אותיות התפלה וכמשארז"ל ע"פ תולעת יעקב דקאי על התפלה וא"ש ענין השלכת תולעת שני לתוך שריפת הפרה שהוא בבחי' הרצוא שהוא בחי' תפלה כי בחי' זו דתולעת יעקב שייך בבחי' רצוא ובבחי' שוב דהיינו בדבור התפלה ובדברי תורה), ולכן השליכו לתוך שריפת הפרה עץ ארז ואזוב ושני תולעת כו' כי בחי' המדות עליונות נק' צומח וכנודע מענין עץ החיים ועה"ד כו' ויש בהם קטנות וגדלות, וזהו עץ ארז הגדול שבצמחים ואזוב היותר קטן שבצמחים, והנה עיקר שבה"כ הי' בז' מד
טזות שמזה נשתלשלו ז' מדות דקליפה ויניקתם מז' מדות עליונות ושני תולעת הוא מרקיב העץ דקליפה ומפריד יניקות החיצונים מבחי' המדות דקדושה שהן הן בחי' צומח שבקדושה כו' (וע' בפע"ח שם איך יש ג"כ תולע בקליפה ואפשר שריפות התולעת שני רומז ג"כ ע"ז להתגבר תולע שבקדושה על תולע שבקליפה וכן בעץ ארז ואזוב כו') וזהו ג"כ פי' תולעת יעקב מתי ישראל פי' ע"י שמשים אדם א"ע בעסקו בתורה ותפלה כתולעת להיות נבזה בעיניו נמאס, דהיינו שמשים א"ע כשיריים הנה עי"ז יהי' בחי' מתי ישראל ת"א ע"פ כל עיר
יזתשנט11
מתים גברייא כו' דהיינו זכרים והוא כמ"ש במ"א בפי' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי שתהי' בבחי' זכרים ומשפיעים לעשות ולהמשיך האור בהמצות כו', וכדלעיל בפי' אשר יעשה אותם האדם כו'.
מתים גברייא כו' דהיינו זכרים והוא כמ"ש במ"א בפי' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי שתהי' בבחי' זכרים ומשפיעים לעשות ולהמשיך האור בהמצות כו', וכדלעיל בפי' אשר יעשה אותם האדם כו'.
יחוזהו וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר, זאת חוקת התורה, דהנה כללות ענין מעשה פרה אדומה הוא ב' ענינים הללו דבחי' הרצוא ובחי' השוב, והנה על ב' ענינים אלו דרצוא ושוב הוסדה כל עיקר התורה והמצות, ולכן נאמר ע"ז זאת חקת התורה, כענין פי' חקות שמים וארץ, דהיינו הנהגת שמים וארץ כו', והוא ג"כ לשון חקיקה היינו להמשיך מקור התורה שהוא בחי' אותיות החקיקה דאורייתא וקוב"ה כולא חד ממש להמשיך משם האור וההמשכה לבחי' ח"ע תשב"כ ותשבע"פ.
יטוזהו וידבר ה' אל משה ואל אהרן שהם מבחי' ונחנו מ"ה ח"ע כו' זאת חקת התורה להמשיך בח"ע מבחי' אותיות החקיקה שלמעלה מהחכמה, וזהו אשר ציווה הוי' לאמר, כי הנה שם הוי' הראשון זהו בחי' ממכ"ע ביו"ד נברא העוה"ב כו' ושם הוי' זה הוא בחי' סוכ"ע (עיי' בזהר ח"ג דקל"ח ע"ב ובפי' האריז"ל שם) ופי' צוה מלשון צותא וחיבור שנתחבר ונמשך בחי' סוכ"ע אל בחי' ממכ"ע וזהו לאמר המאמרות הן בחי' אותיות הנמשכים מחכמה בראשית נמי מאמר הוא ות"י בראשית בחכמתא כו' וכמ"ש והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך, שבבחי' הדברים האלה יהי' נמשך בחי' גלוי אנוכי מי שאנכי סתימו דכל סתימין, וזהו אנכי מצוך בבחי' צותא והתקשרות ממש והוא מש"כ אשר צוה הוי' לאמר, והיינו ע"י ויקחו אליך פרה כו' שבחי' האפר זהו בחי' רצוא אם רץ לבך כו' בך ארוץ גדוד כו' להיות ואהבת בכל לבבך בב' יצרך כו', ואח"כ שוב לאחד הוא בחי' מים חיים דהיינו מ"ש והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך כו', שזהו יסוד כל התורה להיות בחי' רצוא ושוב ובכל מצוה ג"כ יש בחי' זו דרך פרט, אך כללות בחי' זו הוא ענין זה דפרה כו', ולכך הוא מעורר וממשיך בחי' חקת התורה להיות נמשך בתשב"כ ותשבע"פ, וזהו שאמר שלמה ע"ז אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, לפי שהיא מעוררת למעלה מעלה מהחכמה כו' (ומשם נמשך בבחי' חכמה וכענין אאלפיך חכמה כו', וזהו נוצר חסד לאלפים כו' ועיין באגה"ק ד"ה למה נסמכה פ' מרים וגם ענין אפר הפרה היינו שמבחי' פר ה' נעשה אפר שהוא בחי' פר א' כמ"ש בלק"ת).
כובכל הנ"ל יובן מ"ש והיתה לעדת בני ישראל למשמרת כו' שהוא לבד האפר שמקדשין ומזין ממנו עוד זאת היו מצניעין ממנו בחיל למשמרת כמבואר בפרש"י ובמשנה ספ"ג דפרה ובהרמב"ם. והענין הוא לפי שבאמת בכל מצוה ומצוה יש בחי' רצוא ושוב, והכח לזה נמשך מבחי' מעשה דפרה שהאפר פרה זהו כללות בחי' הרצוא כו' וע"ז נאמר והיתה למשמרת כו', וזהו מבואר ג"כ בפ' ראשונה דק"ש ואהבת בכל לבבך ובכל
כאתשנט12
נפשך כו' זהו בחי' הרצוא, ואח"כ והיו הדברים האלה זהו בחי' שוב כו' ושננתם לבניך ודברת בם כו' והיינו שצ"ל הדבור דייקא בתורה כנ"ל, וקשרתם כו' וכתבתם כו' כי המים חיים צ"ל אל כלי דוקא שהוא מעשה המצות שהן בחי' כלים כו'.
נפשך כו' זהו בחי' הרצוא, ואח"כ והיו הדברים האלה זהו בחי' שוב כו' ושננתם לבניך ודברת בם כו' והיינו שצ"ל הדבור דייקא בתורה כנ"ל, וקשרתם כו' וכתבתם כו' כי המים חיים צ"ל אל כלי דוקא שהוא מעשה המצות שהן בחי' כלים כו'.