Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Or HaTorah·
אוידבר הוי' כו' זאת חקת התורה
וידבר הוי' כו' זאת חקת התורה אשר ציוה הוי' לאמר, וצ"ל דהא כתי' תחלה וידבר הוי' שהקב"ה הוא המדבר למשה זאת חקת התורה וא"כ מהו אשר ציוה הוי' הל"ל אשר אני מצוה. גם להבין קצת ענין פרה אדומה שנאמר בה חקת התורה. אך הענין דהנה התורה נק' תורה שבכתב הקב"ה אומר ומשה כותב ודברי סופרים נק' תורה שבעל פה, אך בהלוחות כתיב והמכתב מכתב אלקים חרות על הלוחות שהיו אותיות החקיקה שהוא מדרגה עליונה מבחי' תשב"כ שבכתב הרי האותיות הם דיו שהוא דבר זר ונפרד מהקלף שלא הי' לו שום שייכות מקודם אל הקלף רק שאח"כ כשכותב הסופר בדיו ע"ג קלף נתאחדו והיו לאחדים אבל אותיות החקיקה הם מיני' וביה והן דבר אחד ממש עם האבן שנחקקו בו. וזהו שלפעמי' איתא בזהר אורייתא מתקשרא בקב"ה ולפעמי' אמרו אורייתא וקב"ה כולא חד דהיינו מקור ושרש התורה היא בחי' חד ממש עם הקב"ה וע"ז מורה אותיות החקיקה שהן מיני' ובי'. אך כשנתלבשה התורה בבחי' חכמה ובינה והוא ענין שארז"ל שהתורה קדמה אלפים שנה לעולם שהאלפים הוא בחי' אאלפך חכמה אאלפך בינה נק' תורה שבכתב שהרי הוא ית' למעלה מעלה מבחי' חכמה א"כ החכמה לגבי א"ס ב"ה הוא עד"מ שהדיו הוא אינו עצמיות הקלף ממש רק שמ"מ היו לאחדים כי איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד וכמ"ש הרמב"ם שהוא היודע והוא המדע כו' ובבחי' זו אמרו אורייתא מתקשרא בקב"ה. וז"ש זאת חקת התורה דהיינו שזהו בחי' חוקה שהוא המשכת אותיות החקיקה.
וידבר הוי' כו' זאת חקת התורה אשר ציוה הוי' לאמר, וצ"ל דהא כתי' תחלה וידבר הוי' שהקב"ה הוא המדבר למשה זאת חקת התורה וא"כ מהו אשר ציוה הוי' הל"ל אשר אני מצוה. גם להבין קצת ענין פרה אדומה שנאמר בה חקת התורה. אך הענין דהנה התורה נק' תורה שבכתב הקב"ה אומר ומשה כותב ודברי סופרים נק' תורה שבעל פה, אך בהלוחות כתיב והמכתב מכתב אלקים חרות על הלוחות שהיו אותיות החקיקה שהוא מדרגה עליונה מבחי' תשב"כ שבכתב הרי האותיות הם דיו שהוא דבר זר ונפרד מהקלף שלא הי' לו שום שייכות מקודם אל הקלף רק שאח"כ כשכותב הסופר בדיו ע"ג קלף נתאחדו והיו לאחדים אבל אותיות החקיקה הם מיני' וביה והן דבר אחד ממש עם האבן שנחקקו בו. וזהו שלפעמי' איתא בזהר אורייתא מתקשרא בקב"ה ולפעמי' אמרו אורייתא וקב"ה כולא חד דהיינו מקור ושרש התורה היא בחי' חד ממש עם הקב"ה וע"ז מורה אותיות החקיקה שהן מיני' ובי'. אך כשנתלבשה התורה בבחי' חכמה ובינה והוא ענין שארז"ל שהתורה קדמה אלפים שנה לעולם שהאלפים הוא בחי' אאלפך חכמה אאלפך בינה נק' תורה שבכתב שהרי הוא ית' למעלה מעלה מבחי' חכמה א"כ החכמה לגבי א"ס ב"ה הוא עד"מ שהדיו הוא אינו עצמיות הקלף ממש רק שמ"מ היו לאחדים כי איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד וכמ"ש הרמב"ם שהוא היודע והוא המדע כו' ובבחי' זו אמרו אורייתא מתקשרא בקב"ה. וז"ש זאת חקת התורה דהיינו שזהו בחי' חוקה שהוא המשכת אותיות החקיקה.
בוהענין דהנה מבואר במ"א (בפ' יתרו ע"פ וכל העם רואים את הקולות) שכללות ענין המצות הוא שעי"ז נמשך לאדם בחי' ומדרגת מ"ש בחיות הקדש והחיות רצוא ושוב וזהו מ"ש באברהם הלוך ונסוע והוא מ"ש בס"י ואם רץ לבך שוב לאחד. רץ לבך כי בינה ליבא שע"י ההתבוננות בגדולת ה' איך כי ביוד נברא העוה"ב שאפילו עוה"ב שהוא תענוג אין קץ כמאמר מוטב דלדייני' כו' נמשך רק מאות א' דכלא חשיב ממש לגבי עצמות א"ס ב"ה וזהו כי עמך מקור חיים שבחי' מקור חיים ג"ע ועוה"ב הוא רק עמך בחי' טפל כו' ובטל לגבי מהו"ע ית' ועי"ז יומשך הרצוא והתשוקה אליו ית' ממש ליכלל וליבטל בו ית' וכמ"ש מי לי בשמי' ועמך לא חפצתי פי' אפילו בחי' ג"ע שנק' עמך מק"ח לא חפצתי רק אליו ית' ממש, ורצוא זה נק' רץ לבך שהוא בחי' יסוד האש שבלב, ואח"כ שוב לאחד ונמשך מחמת ההתבוננות בסכ"ע אשר אין לפניו מעלה ומטה ועולמות העליונים עם העשיי' גשמיות שוין אצלו ית' כמ"ש את השמי' ואת הארץ אני מלא א"כ לא שייך רצוא ועלייה כי הוא נמצא למטה כמו למעלה וכל העליות ילכו מחיל אל חיל זהו שייך רק בבחי' ממכ"ע כו' ואדרבה בחי' גלוי זה
גתשנט1
דסכ"ע יהי' לע"ל למטה דוקא וזהו ולא תוסיף קום שא"צ עליות כי יהי' הגילוי למטה ע"י קיום התורה ומצות בעשיי' ולכן נמשך מזה בחי' שוב והוא בחי' יראה וביטול שלמעלה מבחי' אהבה והוא בחי' יסוד המים שבמוח חכמה כח מה שלמעלה מבחי' בינה ליבא כו'. אך איך יבא האדם לבחי' זו הוא ע"י קיום המצות דכתי' מימינו אש דת ימינו הוא בחי' מים וגם אש דת שכלולי' מב' בחי' אלו ועי"ז יבא האדם לבחי' רצוא ושוב שהן בחי' אש ומים כו' (עמ"ש מזה ע"פ וכל העם רואי' כו').
דסכ"ע יהי' לע"ל למטה דוקא וזהו ולא תוסיף קום שא"צ עליות כי יהי' הגילוי למטה ע"י קיום התורה ומצות בעשיי' ולכן נמשך מזה בחי' שוב והוא בחי' יראה וביטול שלמעלה מבחי' אהבה והוא בחי' יסוד המים שבמוח חכמה כח מה שלמעלה מבחי' בינה ליבא כו'. אך איך יבא האדם לבחי' זו הוא ע"י קיום המצות דכתי' מימינו אש דת ימינו הוא בחי' מים וגם אש דת שכלולי' מב' בחי' אלו ועי"ז יבא האדם לבחי' רצוא ושוב שהן בחי' אש ומים כו' (עמ"ש מזה ע"פ וכל העם רואי' כו').
דאך במצות פרה אדומה הוא כללות ענין זה דבחי' רצוא ושוב שזהו ענין שריפת הפרה והמים חיים (כי הנה המצות נק' רמ"ח איברין דמלכא, והנה עד"מ באדם כל אבר הוא דבר פרטי, אבל הלב והמוח הן איברי' כללים שכוללי' חיות כל הגוף כמו שאנו רואי' בחוש שבמוח מרגיש כל הנפעל בהרמ"ח איברים וכן הלב פליג לכל שייפין כו', ונמצא בכל אבר והרמ"ח איברים יש הארה וחיות מהמוח ולב, וכך בכל הרמ"ח מ"ע שהן רמ"ח איברים יש בחי' אש ומים אשר יסוד האש הוא בחי' לב ויסוד המים הוא בחי' מוח, ולכן ע"י קיום כל מצוה יבא האדם לבחי' רצוא ושוב. אמנם בחי' הלב והמוח עצמן הם כללות כ"ז כך בחי' ענין הרצוא ושוב שנאמר בפרה אדומה הוא כללות ומקור בחי' הרצוא ושוב) ולכן נאמר בה זאת חקת תורה.
הוהענין דאיתא בזהר פרה דקבילת משמאלא כד"א ופני שור מהשמאל כי שמאל דוחה וימין מקרבת ויש למעלה בחי' ימין ושמאל תפרוצי שמבחי' ימין נמשך ההשפעה בהתגלות אור וזהו ימין מקרבת ולכן א"א להחיצונים לקבל יניקה מבחי' ימין כ"א אדרבה ימינך ה' תרעץ אויב כתי' אבל בחי' שמאל דוחה שדוחה את ההשפעה מדחי אל דחי עד שנמשך ע"י צמצומי' והסתרות ולכן נמשך ג"כ בבחי' פרה שממנה מקבלי' אח"כ החיצונים שיניקתם הוא מסטרא דשמאלא דוקא מהאי טעמא ולזאת נצרך לברר בחי' הטוב שנמשך ונתפשט בתוכה מבחי' פני שור שבמרכבה ולהחזירו לשרשו וזהו ע"י שבע הזיות שבפרה נוכח פני אהל מועד, ואח"כ שריפת הפרה לעשותה אפר הענין דהנה עד"מ כששורפים עצים ועי"ז נעשים אפר שהאפר הוא מהותו ועצמותו של העץ הנשרף כי הכל הי' מן העפר רק שנרכבו בו עוד ג' יסודות אש רוח מים אל העפר שהוא עצמותו וע"י השריפה באש אזי ג' יסודות אמ"ר שהיו בהעץ חלפו וכלו בענן המתהוה מהרכבתן ויסוד הד' שהי' בעץ שזהו עצמותו שהוא העפר שבו הוא הנשאר קיים והוא האפר, כך עד"מ בעבודת ה' יש בחי' עד"ז והוא כי הנפש הבהמי' נשתלשלה ג"כ מפני שור מהשמאל כמו בחי' פרה דקבילת משמאלא וכמו שמבחי' פרה נמשך אח"כ ההשפעה לחיצונים כך מן המדות דנה"ב נמשך החשק והתאוה לתענוגי עה"ז בהיתר או באיסור ח"ו, והנה כשהאדם חושק וחפץ לדבר מעניני עוה"ז הגשמי הנה אותו הדבר הוא כלי להרצון והתשוקה שבלב האדם, וכן אותיות המחשבה והדבור שמהרהר ומדבר איך להשיג הדבר הן ג"כ כלים להרצון ההוא, וכ"ש המעשה, שהן כולם בחי' כלים ולבושים להרצון, ועצם הרצון הרי אף שכשהוא מלובש ברע הוא רע גמור מ"מ אין בכח הזה חטא ורע מצד עצמו שהרי מהותו הוא
ותשנט2
רק כח המתאוה והרי הוא יכול להיות כח המתאוה לטוב כמו שהוא עכשיו מתאוה לרע, אלא שהרע הוא מה שהטה והמשיך כח המתאוה להיות מתאוה לרע ונתלבש בלבושי' צואים עד שנמשך לסור ממ"ע או להתאוות לאיסור, אבל מצד כח המתאוה בעצמו הרי יש בכח זה להפוך לבבו מן הקצה אל הקצה להיות מתאוה ואוהב וחפץ לדבקה בה' וכמ"ש נפשי אויתיך כמו שאוהב ומתאוה לחיי נפשו כו' כי באמת כח המתאוה שבנה"ב מצד עצמו שרשו ויסודתו בקדושה עליונה מבחי' פני שור שבמרכבה כנ"ל אלא שבירידת המדרגות ונפילתן בשבה"כ נמשך שיהי' כח המתאוה גם לדבר עבירה ולזאת כשישוב אל ה' יוכל להפוך לבו מן הקצה אל הקצה שגם כח המתאוה שהיה מלובש בתאוה רעה ישוב לאהבת ה' כמו שהי' בשרשו בבחי' פני שור כו', משא"כ המעשה רע אשר מתאוה לו מחמת שהוא באמת רע גמור מצד עצמו א"א לו להתכלל בקדושה ואין לה תקנה אלא ביטולה והעברתה מן העולם. וזהו ענין שריפת הפרה שישאר רק האפר שהוא ענין עצם המדות דנה"ב דהיינו בחי' כח המתאוה עד"מ כנ"ל, והלבושי' צואי' שהי' הכח המתאוה מלובש בהן יהי' חולפים וכלים לגמרי דהיינו שלא יהי' כח המתאוה מלובש בהן עוד לא במחשבה שיסיח דעתו לגמרי מלחשוב ולדבר בזה וכ"ש במעשה ח"ו ולהיות עוצם עיניו מראות ברע וכדומה לאכפיא לסט"א לעשות ההפך ונגד תאוות נפש הבהמית בכל החושי' ראי' ובמודומ"ע. והנה ע"י אתכפיא כמו שריפת הפרה שהג' יסודות אר"מ שהיו בדרך הרכבה בה חלפו וכלו ע"י השריפה ונשאר רק עצמותה, שהוא האפר, כך כשנפרדו הלבושי' צואי' מודו"מ דהאיסור מן הנה"ב ונשאר רק עצם כח המתאוה דנה"ב כאשר הוא בעצמותו ואינו מורכב ומלובש במודו"מ דאיסור וזהו בחי' האפר ואזי יוכל להפוך אח"כ כח המתאוה זה מהקצה אל הקצה מאהבה רעה לאהבת ה' וכמ"ש ואהבת בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה' ממש והיינו שמבחי' אתכפיא יבא לבחינת אתהפכא חשוכא לנהורא וזהו ענין שמע ישראל שם ע', דהנה ע' רבתי זהו ז' מדות דקדושה הכלולים מיוד והן ע' נפש דיעקב וע"י שבה"כ שהי' בז' מדות הנ"ל בחי' ז' מלכים קדמאין דתהו דארץ אדום וימלוך וימת כו' נתהוו מזה המדות רעות ג"כ ע' בחי', וצריך לברר המדות רעות ולהעלותן לשרשן לבחי' ע' רבתי וזהו שם ע' דהנה כתיב ובקשתם משם את ה' כו' משם דייקא כמ"ש קראו שם פרעה מלך מצרים, כי לשון שם הוא מקום הסט"א כי לשון זה הוא דבר שיכול ממש להראות באצבעו אשר יאמר עליו כי הוא זה וא"א לומר כך רק על הקב"ה כמ"ש זה אלי ואנוהו כי מלא כל הארץ כבודו
רק כח המתאוה והרי הוא יכול להיות כח המתאוה לטוב כמו שהוא עכשיו מתאוה לרע, אלא שהרע הוא מה שהטה והמשיך כח המתאוה להיות מתאוה לרע ונתלבש בלבושי' צואים עד שנמשך לסור ממ"ע או להתאוות לאיסור, אבל מצד כח המתאוה בעצמו הרי יש בכח זה להפוך לבבו מן הקצה אל הקצה להיות מתאוה ואוהב וחפץ לדבקה בה' וכמ"ש נפשי אויתיך כמו שאוהב ומתאוה לחיי נפשו כו' כי באמת כח המתאוה שבנה"ב מצד עצמו שרשו ויסודתו בקדושה עליונה מבחי' פני שור שבמרכבה כנ"ל אלא שבירידת המדרגות ונפילתן בשבה"כ נמשך שיהי' כח המתאוה גם לדבר עבירה ולזאת כשישוב אל ה' יוכל להפוך לבו מן הקצה אל הקצה שגם כח המתאוה שהיה מלובש בתאוה רעה ישוב לאהבת ה' כמו שהי' בשרשו בבחי' פני שור כו', משא"כ המעשה רע אשר מתאוה לו מחמת שהוא באמת רע גמור מצד עצמו א"א לו להתכלל בקדושה ואין לה תקנה אלא ביטולה והעברתה מן העולם. וזהו ענין שריפת הפרה שישאר רק האפר שהוא ענין עצם המדות דנה"ב דהיינו בחי' כח המתאוה עד"מ כנ"ל, והלבושי' צואי' שהי' הכח המתאוה מלובש בהן יהי' חולפים וכלים לגמרי דהיינו שלא יהי' כח המתאוה מלובש בהן עוד לא במחשבה שיסיח דעתו לגמרי מלחשוב ולדבר בזה וכ"ש במעשה ח"ו ולהיות עוצם עיניו מראות ברע וכדומה לאכפיא לסט"א לעשות ההפך ונגד תאוות נפש הבהמית בכל החושי' ראי' ובמודומ"ע. והנה ע"י אתכפיא כמו שריפת הפרה שהג' יסודות אר"מ שהיו בדרך הרכבה בה חלפו וכלו ע"י השריפה ונשאר רק עצמותה, שהוא האפר, כך כשנפרדו הלבושי' צואי' מודו"מ דהאיסור מן הנה"ב ונשאר רק עצם כח המתאוה דנה"ב כאשר הוא בעצמותו ואינו מורכב ומלובש במודו"מ דאיסור וזהו בחי' האפר ואזי יוכל להפוך אח"כ כח המתאוה זה מהקצה אל הקצה מאהבה רעה לאהבת ה' וכמ"ש ואהבת בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה' ממש והיינו שמבחי' אתכפיא יבא לבחינת אתהפכא חשוכא לנהורא וזהו ענין שמע ישראל שם ע', דהנה ע' רבתי זהו ז' מדות דקדושה הכלולים מיוד והן ע' נפש דיעקב וע"י שבה"כ שהי' בז' מדות הנ"ל בחי' ז' מלכים קדמאין דתהו דארץ אדום וימלוך וימת כו' נתהוו מזה המדות רעות ג"כ ע' בחי', וצריך לברר המדות רעות ולהעלותן לשרשן לבחי' ע' רבתי וזהו שם ע' דהנה כתיב ובקשתם משם את ה' כו' משם דייקא כמ"ש קראו שם פרעה מלך מצרים, כי לשון שם הוא מקום הסט"א כי לשון זה הוא דבר שיכול ממש להראות באצבעו אשר יאמר עליו כי הוא זה וא"א לומר כך רק על הקב"ה כמ"ש זה אלי ואנוהו כי מלא כל הארץ כבודו
זאבל מקום ומשכן הקליפות הוא רחוק מאד לכן נק' שם כלומר עמוק מאד למטה וז"ש ושם ימותו שהוא מקום המיתה ושבה"כ כו' וזהו ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כו' כי לית אתר פנוי מיני' ולכן גם מבחי' שם יוכלו למצוא את ה' ע"י ובקשתם את ה' לצעוק אל ה' בצר לו מעומקא דליבא ובחי' תשובה ואזי אתהפכא חשוכא לנהורא ומבחי' שם נעשה שם ע' שמתעלה החיות לשרשו וזהו ענין שריפת הפרה לאפר כו' כנ"ל (והיינו כמ"ש בפע"ח שם רפ"ח ניצוצין וש' ב"ן בגימ' שם והם מתעלי' לשרשן בע' רבתי ז"ת דס"ג ועיין מ"ש בפ' וישלח סד"ה ויאבק איש כו' וזהו שהפרה באה לטהר
חתשנט3
טומאת מת היינו בחי' שבה"כ דזמ"ל הנ"ל שנק' וימת כו' מאן דנפיל מדרגי' אקרי מית ועמ"ש ע"פ ויאכילך את המן כו') שיהי' גדול כח פיו לגרש ולהעביר יניקת החיצונים וכמ"ש בקרבן להקריב לי במועדו להקריב אותיות להרקיב דהיינו שלא יומשך היניקה לחיצונים ע"י עץ הדעת טוב ורע וכמו שכח התולעת בפיו לקצוץ ולהרקיב העץ כו' ולכן ר"ת אב"ג ית"ץ גימ' תולע שע"י כח התורה שהיא בחי' מימינו אש דת עי"ז נמשך להפריד יניקת החיצוני' והוא ג"כ מ"ש אח"כ קבל רנת עמך כו' ר"ת קרע שטן כי כן כח בחי' לימוד התורה בפיו כשהוא בבחי' ביטול ע"ד ואנכי תולעת כו' להרקיב ולקרוע יניקת החיצוני' שמסט' דשמאלא ע"ד פרה דקבילת משמאלא, להיות כמ"ש יכלו שוטני נפשי, ולכן השליכו לתוך שריפת הפרה עץ ארז ואזוב ושני תולעת כו' כי בחי' המדות עליונו' נק' צומח וכנודע מענין עץ החיי' ועץ הדעת כו' ויש בהם קטנות וגדלות וזהו עץ ארז הגדל שבצמחי' ואזוב היותר קטן שבצמחי', ושני תולעת הוא מפריד יניקת החיצוני' מהמדות עליונות כו' (ועמ"ש ע"פ נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים כו' תקות חוט השני כו' ע"ש). וזהו תולעת יעקב שמשים א"ע כשיריים ועי"ז יהי' בחי' מתי ישראל תרגום אונקלס ע"פ כל עיר מתים גברייא כו' דהיינו זכרים והוא כמ"ש במ"א בפי' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי שתהיו בבחי' זכרים ומשפיעים לעשות ולהמשיך האור בהמצות כו' והוא מ"ש כאן זאת חקת התורה, היינו להמשיך מבחי' מקור התורה שהיא בחי' אותיות החקיקה דאורייתא וקב"ה וכולא חד ממש להמשיך משם האור וההמשכה לבחי' חכמה עילאה תשב"כ ושבע"פ.
טומאת מת היינו בחי' שבה"כ דזמ"ל הנ"ל שנק' וימת כו' מאן דנפיל מדרגי' אקרי מית ועמ"ש ע"פ ויאכילך את המן כו') שיהי' גדול כח פיו לגרש ולהעביר יניקת החיצונים וכמ"ש בקרבן להקריב לי במועדו להקריב אותיות להרקיב דהיינו שלא יומשך היניקה לחיצונים ע"י עץ הדעת טוב ורע וכמו שכח התולעת בפיו לקצוץ ולהרקיב העץ כו' ולכן ר"ת אב"ג ית"ץ גימ' תולע שע"י כח התורה שהיא בחי' מימינו אש דת עי"ז נמשך להפריד יניקת החיצוני' והוא ג"כ מ"ש אח"כ קבל רנת עמך כו' ר"ת קרע שטן כי כן כח בחי' לימוד התורה בפיו כשהוא בבחי' ביטול ע"ד ואנכי תולעת כו' להרקיב ולקרוע יניקת החיצוני' שמסט' דשמאלא ע"ד פרה דקבילת משמאלא, להיות כמ"ש יכלו שוטני נפשי, ולכן השליכו לתוך שריפת הפרה עץ ארז ואזוב ושני תולעת כו' כי בחי' המדות עליונו' נק' צומח וכנודע מענין עץ החיי' ועץ הדעת כו' ויש בהם קטנות וגדלות וזהו עץ ארז הגדל שבצמחי' ואזוב היותר קטן שבצמחי', ושני תולעת הוא מפריד יניקת החיצוני' מהמדות עליונות כו' (ועמ"ש ע"פ נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים כו' תקות חוט השני כו' ע"ש). וזהו תולעת יעקב שמשים א"ע כשיריים ועי"ז יהי' בחי' מתי ישראל תרגום אונקלס ע"פ כל עיר מתים גברייא כו' דהיינו זכרים והוא כמ"ש במ"א בפי' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי שתהיו בבחי' זכרים ומשפיעים לעשות ולהמשיך האור בהמצות כו' והוא מ"ש כאן זאת חקת התורה, היינו להמשיך מבחי' מקור התורה שהיא בחי' אותיות החקיקה דאורייתא וקב"ה וכולא חד ממש להמשיך משם האור וההמשכה לבחי' חכמה עילאה תשב"כ ושבע"פ.
טוזהו אשר ציוה הוי' לאמר, כי הנה ש' הוי' הראשון זהו בחי' ממכ"ע ביוד נברא העוה"ב כו' ושם הוי' זה הוא בחי' סוכ"ע וכמו ע"ד ההפרש בין ש' הוי' שבאותיות החקיקה לשם הוי' שבאותיות הכתב, ופי' אשר ציוה מלשון צוותא וחיבור שנתחבר ונמשך בחי' סכ"ע אל בחי' ממכ"ע וזהו לאמר המאמרות הן בחי' אותיות הנמשכים מחכמ' בראשי' נמי מאמר הוא ות"י בראשית בחכמתא כו' וכמ"ש והיו הדברי' האלה אשר אנכי מצוך שבבחי' הדברים האלה יהי' נמשך בחי' גילוי אנכי מי שאנכי סתימו דכל סתימין וזהו אנכי מצוך בבחי' צוותא והתקשרות ממש והוא מש"כ אשר ציוה הוי' לאמר והיינו ע"י ויקחו אליך פרה כו' שבחי' האפר זהו בחי' רצוא אם רץ לבך כו' בכה ארוץ גדוד כו', להיות ואהבת בכל לבבך בשני יצריך כו' ואח"כ שוב לאחד הוא בחי' מים חיים דהיינו מ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך כו', שזהו יסוד כל התורה להיות בחי' רצוא ושוב ובכל מצוה ג"כ יש בחי' זו דרך פרט אך כללות בחי' זו הוא ענין זה דפרה כו' ולכך הוא מעורר וממשיך בחי' חקת התורה להיות נמשך בתשב"כ ותשבע"פ (ע"ד אאלפך חכמה כו' ונוצר חסד לאלפים ב' אלפין כו' והיינו ע"י אלף דאפר הפרה שמבחי' פר ה' נעשה א' פ"ר כמ"ש בלק"ת ועי"ז אח"כ בחי' קידוש מי חטאת הוא בחי' ונוצר חסד לאלפים כו').