Or HaTorah·Bamidbar Volume 4·Matos·Abridged Discourse And Moshe Spokeאור התורה·במדבר כרך ד·פרשת מטות·קיצור ד"ה וידבר משה אל ראשי

אקיצור ד"ה וידבר משה אל ראשי
[קיצור* ד"ה וידבר משה אל ראשי המטות גו' זה הדבר תקס"ז]

בקיצור. ענין זה הדבר, וענין עד שידור בדבר הנדור, איך ע"י דבור של האדם נאסר דבר המותר. (י"ל מ"ע בו"ה אך ל"ת בי"ה בד"ה לבסומי בפוריא דרוש הראשון לפי שפורש א"ע מדבר האסור, וע' מענין ל"ת בד"ה אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד, וזהו רק ע"ד השגת השלילה לא השגת המהות, ואפ"ל ע"י נדר שאוסר ע"ע דבר המותר משיג קצת השגת המהות בבחי' ה' עילאה, וכה"ג נתבאר בד"ה גן נעול בענין ערבים עלי דברי סופרים כו').

גב) והנה צ"ל איך ע"י הדבור נאסר דבר המותר, וגם צ"ל מה שבקרבנות צריך להקדישה תחלה בפה דוקא, וצ"ל בקרבנות איך הקרבת הבהמה מכפר

דא'רצא 4
החטא של האדם. (וע' מענין קרבן בלק"ת פ' פנחס בד"ה את קרבני לחמי ובשה"ש בד"ה לבבתני, ובת"א בד"ה וארא אל אברהם, ובד"ה אוסרי לגפן עירה). ויש להקדים ענין אחור וקדם צרתני אחור למע"ב שאפילו יתוש קדמך ואעפ"כ כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה. והנה דצ"ח שרשן למעלה מהאדם כמ"ש בת"א פ' חיי בכי"ק אדמ"ו שהאדם שרשו מז"א ודצ"ח שרשן מחיצוניות בינה שלמעלה מז"א, ולכן האדם מקבל חיות מדצ"ח במזון ולבוש ודירה והם א"צ להאדם, ואעפ"כ האדם מעלה את כולם, כי דצח"מ הם נגד ד' בחי' אבי"ע וא"כ האדם שהוא נגד אצי' מעלה דצ"ח שהם נגד בי"ע, וע' בסידור בד"ה ביאור למ"ש בסש"ב פנ"ג.

הג) והנה ביאור ענין מעלת דצ"ח ומעלת האדם, יובן מענין התהו והתיקון כי ז"מ דתהו בעודן למעלה גבהו מבחי' התיקון כי התיקון צמצום ע"י יו"ד (ר"ל היו"ד הוא חכמה והחכמה עיקר התיקון שע"י הצמצום יוכל להאיר בבחי' פנימיות) משא"כ בתהו רבוי האור מבחי' כמה ארך אפים (מבחי' שלמעלה מהצמצום כמ"ש בד"ה ויהי בשלח פרעה) אבל בשבה"כ נפלו למטה יותר, משא"כ האדם מבחי' התיקון, וכמו יעקב ועשו, ודצ"ח הם בי"ע, וענין ק"נ וג"ק שור וארי', היינו בשבה"כ גופא יש מדרגות, והנה רוח האדם העולה למעלה ר"ל אדם ש' מ"ה, ורוח הבהמה ש' ב"ן היורדת למטה (ומ"מ שורש ב"ן מס"ג שלמעלה משם מ"ה) וזהו כי זה כל האדם וכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, ודצ"ח הם ע"י שמתבררים מעלים את האדם לבא לבחי' ס"ג (ר"ל הביטול דמ"ה לבחי' גאה גאה כמ"ש בת"א בד"ה וקבל היהודים). (הג"ה. שי"ל כי הגם בהמה רבה היא למעלה מבחי' אדם בלק"ת ר"פ עקב בד"ה ויאכילך את המן, עכ"ז אפ"ל שיש באדם ג"כ בחי' אדם הגדול בענקים שלמעלה גם מבחי' בהמה רבה, ואפ"ל שזהו הקו מאוא"ס שלמעלה מא"ק הנק' אדם דבריאה, וכמו ש' ע"ב שלמעלה משם ס"ג, או ג"ר דעתי' או א"ק, עכ"ה).

וד) והנה בבחי' אדם נאמר בצלמנו כדמותנו, דהיינו ענין יחו"ע ויחו"ת, פסוק שמע ישראל ופסוק בשכמל"ו, והן ב' בחי' כלה כמ"ש בלק"ת בד"ה שיר השירים שזהו ענין שכ"ע ושכ"ת, ולכן אנשי יריחו לא היו מפסיקים בין אחד לואהבת, בחי' עה"ח ובחי' תש"ר בד"ה שימני כחותם. וענין יחו"ת זהו כענין הודאה לגבי ברכה, והנה סיבוב הגלגל זהו השתחוואה חיצוניות כענין כרע במודים שהוא השתחוואה חיצוניות, ויש השתחוואה פנימיות, ויש ג"כ להעיר מענין וכל ברך לך תכרע וכל קומה לפניך תשתחוה, ומענין כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד, בכל לבבך בשני לבבות.

זה) והנה ביטול דיחו"ת נק' ג"כ בחי' עומ"ש, אין מלך בלא עם רק מי שאינו כורע במודים, ויחו"ת נק' כדמותינו שלמטה יש ולמעלה נק' אין, ולכן בינה עד הוד אתפשטת, ואינו דומה שמיעה שהיא בינה לראי' שהיא חכמה, וזהו ענין בצלמו בצלם אלקים, וכ"ז הוא מעלת בחי' אדם על בהמה.

חו) אמנם הנה כל זה כשהאדם הוא שלם בעצמו בצלם אלקים, אך כשפגם ע"י איזו חטא ועון וכיוצא ולא מאיר בו בחי' יחו"ת ויחו"ע כי פגם בחי' צורת האדם שנוצר בצלם אלקים, כי ע"י העון פוגם בצלם אלקים ונמשל כבהמות נדמו,

טא'רצב
ולכן אין חי' רעה שולטת באדם אא"כ נדמה לה כבהמה, שהם בהמה הם להם קהלת סי' ג' י"ח ומ"ש ע"ז בזהר פ' שלח דקנ"ז ע"ב ובפי' הרמ"ז שם, וע' במד"ר בקהלת שם מה בהמה כו'. והנה לכן דניאל בגוב האריות ברחו האריות ממנו כי הי' בחי' אדם, ופי' בזהר וישב דקצ"א ע"א שלא נשתנה דיוקנו מבחי' צלם אלקים, ע"כ לא שלטו בו האריות. וזהו כי תשטה בשי"ן דמשמעו ג"כ רוח שטות, והוא מק"נ נחל השטים, ונק' זונה נפקת ברא שהניחה הקדושה כו', הפך רוח קדושה, והחוטא בשגגה מהני לו (אפ"ל ע"ד שנתבאר בלק"ת בשה"ש סד"ה ששים המה דרוש הראשון בענין דגבי ונהר יוצא כו' נאמר ומשם יפרד כו' אכן ומעיין מבית ד' יצא והשקה את נחל השטים, וזהו ענין הקרבן שממשיך בחי' לרחוק אחכמה והיא רחוקה ממני שיהי' בבחי' קרוב, או שהקרבן נק' ריח ניחוחי, נחת רוח לפני, ורוח זה מעביר הרוח שטות, וכמו שלע"ל ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ע"י עד יערה עלינו רוח ממרום כו'. (הג"ה. וזהו טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך כי שאלו לחכמה נפש החוטאת כו' שאלו לנבואה, י"ל נבואה נו"ה שהם ההסכם מחב"ד מצח אותיות נצח וע"כ אינו סובל ההיפך יותר, ופי' שאלו לחכמה היינו חכמה תתאה כו'. ועמ"ש באג"ה סי' י"ט ד"ה עוטה אור כשלמה בענין חכם עדיף מנביא, גם פי' חכמת שלמה שמקבלת מבחי' מלך שהשלום שלו, שאלו לתורה י"ל ת"ת, יביא אשם וכנ"ל בענין הקרבן, שאלו להקב"ה כתר אמר יעשה תשובה, כי אורייתא מחכמה נפקת, אבל בתשובה נאמר כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום כו'.

יז) וזהו ענין הקרבן מן הבהמה אף אם ע"י החטא פוגם בבחי' אדם הנה ע"י הקרבן עולה חיות הבהמה לשרשו שלמעלה מבחי' אדם ומעורר יג"מ הרחמים שלמעלה מהשכל ארך אפים גימ' קרבן. (וצ"ע לעיל ססע"י וא"ו דבחי' כתר הוא למעלה מהתורה שזהו ענין שאלו להקב"ה, ואפ"ל כי בכתר יש שני בחי' כו', וע' באג"ה סי' כ"ח). א"נ ע"י המצות נאמר אשר קדשנו ורמ"ח פקודין הם רמ"ח איברים דמלכא שהוא ז"א ונק' מלכא קדישא, והקרבנות נק' קדה"ק שהוא בחי' שלמעלה מז"א בינה או עתיק ונק' לפני הוי' תטהרו, ותתפלל חנה על הוי', על דוקא, והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדה"ק, יהי רקיע ויהי מבדיל, לכן ע"י הקרבן דוגמת וכפר על הקדש, וכן בתפלה שכנגד קרבנות נאמר ותתפלל חנה על ה', כמים הפנים לפנים, פי' שמאיר ע"ק לז"א עי"ז כן לב האדם לאדם ז"א לאדם המקריב הקרבן.