Or Torah·Va'eschananאור תורה·ואתחנן

אקנו
קנו

בואתחנן אל ה'. ידוע מ"ש בספר יצירה עולם שנה נפש. עולם הוא כל העולמות כולם, נפש [הוא] כל הברואים, שנה היא הזמן, והוא יום ליום יביע אומר, שיום א' מתפאר לפני יום חבירו בפעולות שעשה בו הצדיק. ובדיבור צריך להיות כלול [נ"א: והכל נכלל בדיבור], כי הכל נברא בהדיבור. וזהו ואתחנ"ן [נ"א: וא"ת חנ"ן], א"ת [הם] האותיות, שהעלם לחנ"ן, הוא אוצר גדול שבו מתנת חנם. בעת ההוא לאמר, שהזמן הוא מתפאר בו, על דרך יום ליום יביע אומר, כי אומ"ר הוא לשון התפארות.

ג[וזהו] וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו'. כי הזמן שאין בו מצוה הוא בבחינת דלי"ת, וכשהוא שומר המצוה מתי יגיע הזמן של המצוה היא בבחינת צדקה לעני, [וזהו] וצדקה תהיה לנו כי נשמו"ר, הוא לשון המתנה, [כמו ואביו שמר את הדבר, ומשום הכי] לעשות את המצוה הזאת, לשון^קלט יחיד, שנתקשרו במשה ומשה היה במדריגת^קמ [שמיעה], לכן הוא בלשון יחיד^קמא.

דקנז
קנז

הבכל קראינו אליו. אין לך דבר למטה שאין לו שורש למעלה, כידוע שאין לך עשב למטה וכו'. ושורש כל השרשים הוא רצון הקדמון שעלה ברצונו לברוא את העולמות. והנה בכל דבר שנתהוה על כרחך יש בו עשרה דברים, כיון שיש עשרה שמות שאינן נמחקין, ומהם נמשך הכל כידוע כי כח הפועל בנפעל.

ווהנה בכל ההתהוות יש ג' דברים, דכיון שנתהווה ונמשך וירד מעולם העליון לעולם התחתון והשפל, ע"כ מי הכריח לזה, היא מדת אהבה שרוצה זה מפני שאוהב כך. והנה אם היה נמשך כך למטה בלי צמצום לא היו יכולים התחתונים לסבול, על כן הוצרך מדת הצמצום לצמצם ולהקטין דבר הנמשך. ובכל דברים מתנגדים צריך שיהיה דבר המחברם, לכן נקרא ישראל עם סגולת"ו, לשון סגולת"א, והם [נ"א: כי הם] גורמים שיהיה התחברות שע"י האי"ן (כנז'). והנה (ב') [ג'] דברים אלו נק' פועל כח [נ"א: כח הפועל], וידי הפועל שבהם נפעלו ונמשך כל הדברים, וכח הפועל בנפעל. והנה בהתחברות אלו (הב') [הג'] דברים הנז' בעשר הנז', הם י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, פי' לשון דרישה וחקירה. והנה כל דבר שהוא ראשית, בין במקום ובין במעלה, הוא כלול מכל מה שתחתיו. והנה מדה ראשונה נקרא א"ל. והנה בחודש אלול נפתחין י"ג מכילין דרחמי, פי' כי אז רצונם וחפצם ותאוותם להשפיע. ולכן איתא בספר יצירה המליך אות יו"ד [וכו' ואלול בשנה] ויד כהה שמאל בנפש, לפי שכל דבר שהוא מתאוה לדבר אחר נקרא (מקום) [נוקבא]. גלל כן נקרא אלול אותיות א"ל, לפי שבחודש הזה משפיע [מדת] א"ל. והנה ההמשכה נקרא אלי"ו, פי' שנמשך מן א"ל ליו"ד, שהוא מורה כנגד יוד שמות הנזכרים, ומשם נמשך למטה, והמשכה נקרא וא"ו בכל מקום. ואמרו רז"ל י"ג מדות אינם חוזרים ריקם, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא וכו' אם יעשו כסדר הזה וכו'. [וזהו בכל קראינו], פי' שכשקראו אותו בכ"ל, לשון כללות, אז (אל"ף) [נעשה אלי"ו] פי' [שנמשך כענין ה-] המשכה שנרמז בתיבת אלי"ו ודו"ק היטיב (פי' שכיוון אל מדת אל)^קמב.

זקנח-א
קנח-א

חומי גוי גדול אשר לו אלהי"ם קרובים אליו וגו', ר"ל אשר השר שלו, שהוא בוודאי מהמלך לבדו למטה ממנו, ויש לו להיות קרוב אצלם, אפ"ה אינם [כל] כך קרובים אליהם כה' אלקינו בכל קראינו אליו, ר"ל להמלך עצמו, ובכל, ר"ל ע"י בית [כל קראנו אליו].

טקנח-ב
קנח-ב

י[אש אוכלה הוא. ר"ל שיש בעבודת הבורא ב"ה לעבוד אותו בכל כחו ובהתלהבות, והחשק שיש לעבודה זהו הנחת רוח שיש להקב"ה מהעבודה. ואין להרים קול בתפלתו, רק בכל כחו וחשקו. וזהו כי אש אוכלה הוא, ר"ל] ההתלהבות שהוא מכח האש אוכלה הוא, כלומר שהוא נחת רוח לפניו ית', שהוא לשון אכילה. וזהו אשה ריח ניחוח לה', פי' האש הוא הוא נחת רוח לפני ה' כנזכר.