Chabad Library · The Maggid of Mezritch
Or Torah·
אתיג
בהתורה חסה על ממונם של ישראל. ולמה כך, כי זה כלל גדול שכל דבר שאדם לובש או אוכל או משתמש בכלי, הוא נהנה מהחיות שיש באותו דבר. כי לולי אותו הרוחניות לא היה שום קיום לאותו דבר, ויש שם ניצוצות קדושות השייכים לשורש נשמתו. (יטושמעתי כי זהו הטעם שיש אדם שאוהב דבר זה, ויש אדם ששונא דבר זה ואוהב דבר אחר.) וכשהוא משתמש באותו הכלי, או אוכל מאכל אפילו לצורך גופו, הוא מתקן הניצוצין. כי אח"כ עובד בכח הזה שבא לגופו מאותו מלבוש או מאכל או שאר דברים, ובזה הכח עובד להשי"ת, נמצאו מתוקנים.
גולכך פעמים שיאבד הדבר ההוא ממנו. שכבר כלה לתקן כל הניצוצין שהיו באותו הדבר השייכין לשורש נשמתו, אז לוקח ממנו השי"ת אותו הכלי ונותן לאחר ששייכין הניצוצות שיש באותו הכלי לשורש [של] אחר [שהוא משורש נשמתו].
דואמר ר' ישראל ב"ש זלה"ה, שאוכלים בני אדם ויושבין על בני אדם ומשתמשין בבני אדם, היינו בניצוצין שיש באותן הדברים.
הלכך צריך אדם לחוס על כליו ועל כל דבר שיש לו, דהיינו מצד הניצוצין שיש שם [נ"א: שיש בכלי זה], בכדי לחוס על הניצוצין הקדושות.