Chabad Library · The Maggid of Mezritch
Or Torah·
אשסח
בברבות הטובה רבו אוכליה ומה (יתרון) [כשרון] לבעליו כי אם ראות עיניו. עלמג דרך משלמד למי שראה מלחמה ובא וסיפר לאחד, וזהו שסיפרו לו באה לו המחשבה הזאת והעלה את המחשבה לשורשה, ועשה זיווג, יחודמה, לשון אכיל"ה. כי כל המחשבות זרות אינם במקרה, רק בכל דבר שבקדושה רוצה המחשבה להתדבק מעין כיוצא בה, כמו אהבה לאהבה, והתפארות לתפארת וכיוצא [בזה]. ואם האדם מעלה אותה אז שכרו גדול, כי עת לכל חפץ, וכמ"ש ובהגיע תור נערה ונערה, ועיין לעיל. כי זאת המחשבה נקרא נוקבא שרוצה לקבל מהקדושהמו. נמצא כי זאת המחשבה היתה בין עמקי הקליפות, כדמיון הראשון שראה המלחמה בין הגוים, וכאשר סיפר לחבירו עשה מעשה [נ"א: נעשה מעשיה] דיבור, ואח"כ באה לידי מחשבה. ונמצא רבו אוכליה, ר"ל העושים יחוד זה, [כי אכילה הוא לשון זיווג], ומה יתרון לבעליו וגו'.