Chabad Library · The Maggid of Mezritch
Or Torah·
ארנח
ברמז הפסוק הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו. הנה לכאורה נ"ל דהוה ליה למימר להיפך, הדר והוד [לפניו], ר"ל שעל ההדר שלפניו נותנים לו הודיה.
גוא"ל ע"פ מ"ש רז"ל שהקב"ה משתעשע ומתענג בתורתן של צדיקים. אף קודם בריאת הצדיקים בעולם כבר תורתם חקוקה שם למעלה, והקב"ה אומר בשם אומרם, כמ"ש אליעזר בני [אומר] פרה בת שתים. והנה אפשר לומר שכללות התורה ופשוטה נקרא הוד, כמ"ש אשר תנה הודך על השמים. והראיה לזה שפשט התורה נקרא הו"ד, שאם לא כן אלא שפנימיות התורה נקרא הו"ד, א"כ קשה מה הוא תשובה שהשיב משה רבינו ע"ה למלאכים כלום יש אשה ביניכם או גניבה או גזילה וכו', ואם הו"ד זהו [מדבר] בפנימיות התורה וסודותיה א"כ לא היה משיב כלום. אלא וודאי מוכרח שזה קאי על פשטי התורה. והד"ר הוא נקרא פנימיות התורה וסודותיה, הלא כי כאשר האדם משיג הפנימיות יודע לדרוש על כל אות ואות וקוץ וקוץ תילי תילים [של הלכות], אלא שלא על חנם נכתבו, בזה הוא מהדר ומעטר התורה כידוע.
ד[כווהנה התור' נקראת עו"ז כמ"ש ה' עוז לעמו יתן] ואפשר לומר שזה רמז הפסוק הוד והדר. כלומר לימוד הצדיקים, הן חידושי פשטי התורה הן חידוש מה שהוא מחדש בפנימיות, הכל נאמר מקודם בריאת הצדיק בעולם, וזהו לפני"ו, רק שע"י הצדיק נתגלה ונמשך אור למטה (כזאך באופן שילמוד בדחילו ורחימו המרומז בעוז וחדוה שהם יראה ואהבה). גם חדוה ר"ל הלומד בהתלהבות ושמחה גדולה בדביקות הש"י, אז בוודאי יכוון הדברים לאמיתתם, הן [הן] דברים החקוקים ונרשמים צירוף אותיות תורתו למעלה, וזהו שאמר במקומ"ו.
הגם בזה יובן פסוק אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם. ואפשר לומר שכך פירושו, אשרי אדם עו"ז לו, כלומר התורה המתיחסת לו, ר"ל שהוא חידש דבר בתורה וכיון לאמיתתו כמו הדברים החקוקים למעלה, וזהו בך. (כחומ"ש מסילות בלבבם, הוא מ"ש רז"ל דכבישין ליה שבילין דאורייתא בלביה, ר"ל שלומדים ע"ד האמת שהם על פי האמת דל"ב נתיבות חכמה שהם נקראים שבילין. ומ"ש בלבבם, ר"ל שלומד בב' לבבות בדחילו ורחימו).
וובזה מתורץ [מה שהקשינו] שהיה לו לומר איפכא הדר והוד, שהם מורים נצח והוד כידוע, אך הלוא ידוע כי אלו ב' המדות נקראים לימודי ה', והכתוב מדבר בלימודי הצדיק התחתון כנזכר. ולכך נאמר קודם הו"ד, ר"ל השעשועים שהקב"ה משתעשע בתורתו של הצדיק זהו ההוד, אע"פ שעדיין לא בא ההדר שהוא לימודי ה' ממש.
זועוד נ"ל מפני שההוד הוא הפשט וחיצוניות התורה, וההדר הוא הפנימיות. ומי שיש לו מפתחות החיצוניות הוא יכול לכנוס ולהשיג הפנימיות, אבל לא להיפך. והנה מהרש"א זלה"ה בחידושי אגדות כתב שההוד נקרא פנימיות התורה, ומתרץ הקושיא הנזכר לעיל מה שהשיב משה רבינו ע"ה למלאכים כלום יש אשה וכו', פי' הוא שכך אמר משה רבינו ע"ה, אתם המלאכים אינכם יכולים לקיים אלא פנימיות התורה לבד, אבל אנחנו יכולים לקיים שניהם. וא"כ לפי פירושו זלה"ה שהפנימיות נקרא הוד. ואפשר לומר ג"כ (הפסוק) [הפירוש] על דרך זה, כמ"ש בזוהר אשר תנה הודך וגו' דא הוא רזא דנהרא עמיקא וכו' ודא הוא אש"ר כמד"א אהי"ה אש"ר אהיה ע"ש ותבין היטיב.
חוהנה התורה נקראת עו"ז [כנ"ל], ולמעלה נקראת אוז"ן, (כטואפשר לומר שמה שאמרו רז"ל שלמה המלך ע"ה עשה אזנים לתורה, ר"ל שהשיג בחכמתו התורה העליונה). והנה צריך לתת טעם למה התורה נקראת למעלה אוז"ן ולמטה נקראת עו"ז. אך כי בתורה כתיב חצבה עמודיה שבעה, והם ז' ימי הבנין, וכתיב כולם בחכמה עשית. נמצא כי מוכרח הוא שבכל אחד מהם מעורב חכמה. דאם לא כן לא היו יכולים ב' דברים מתנגדים להיות אחד, אם לא ע"י חכמה שהוא עשה את הכל לאי"ן, והחכמה הוא אי"ן כמ"ש והחכמה מאי"ן תמצא. והחכמה הוא יו"ד, לכך כל אחד מהם [הוא] כלול מי'. וזהו הכלל שאמר בכתבי האר"י זלה"הל שכל אחד כלול מי', והוא מטעם הנזכר. נמצא כי ז' ימי הבנין כל אחד כלול מי', והוא ז' פעמים י' נעשה ע' מעו"ז. אבל למעלה שם הוא א' במקום ע', כי שם הוא חשבון גדול י' מי' עד אלף, וזהו מורה על אל"ף, וזהו מורה אות א' שבאוז"ן. ואות ז' נשאר למטה כמו למעלה, ואות ו' למעלה הוא אות נו"ן פשוטה המורה על ההמשכה והתפשטות מעילא לתתא.
טאבל צריך גם טעם לזה למה נשתנית למטה. ויובן על פי מ"ש רז"ל יצאת בת קול ואמרה הלכה כרבי אליעזר ואמר רבי יהושע אין משגיחין בבת קול וכו' אשכחן לאליהו וכו' א"ל חייך [ואמר] נצחוני בני וכו'. והנה אם הבת קול אמרה הלכה כר"א א"כ מסתמא התורה אמיתית כך היא, וכך הוא הצירוף למעלה, א"כ [קשה] איך אמר רבי יהושע אין משגיחין וכו'. גם צריך להבין כל שקלי וטריא של הש"ס שהוא התורה שבעל פה, מהיכן שורש שקלי וטריא, הלוא אורייתא דלעילא לא שייך בה שקלי וטריא. אך האמת הוא כי לעילא לא יש שום שקלי וטריא, רק דברים כהוויתן כפי ההלכה. אך מסיטרא דילן, דהיינו כאשר באה לתתא תוך ז' עמודים שלה שהם ז' ימי הבנין, שם שייך שקלי וטריא הנוטים לחסד ולדין, וכיוצא שאר המדות. ותחילת שקלי וטריא הנזכר הוא מאהי"ה אשר אהי"ה, שהוא לשון דעת הנוטה לכאן ולכאן. ובזה יובן מ"ש בספר הזוהר קב"ה אמליך באורייתא. ולכאורה קשה, וכי שייך למעלה איזה עצה ח"ו. אלא אמלי"ך הוא שקלי וטריא להפוך הסברות מה שהוא מתנגד לאורייתא דלעילאלא. אבל כבר ביארנו במקום אחר שהיא ע"ד צדיק מושל ביראת אלהי"ם. מחמת גודל דביקות הצדיק בבורא יתברך, רצון הצדיק היא רצונו יתברך, כמו הנסים שמצינו הצדיקים עושים חוץ לטבע מפני שהם גוזרים והקב"ה מקיים דבריהם. וכן על דרך זה הוא כאן. מאחר שהיו כל כך דבוקים בו יתברך, אמר רבי יהושע אי"ן משגיחין בבת קול, כי כבר נשתנה (נ"א ניתנה) התורה לישראל. כלומר, שהוא מסטרא דילן, ונאמר בה אחרי רבים להטות. א"כ, אם אנו צריכים לנטות לדעות, בוודאי התורה מסיטרא דילן ויש בה שקלי וטריא, ואנו הרוב, ויש יכולת [בידינו] להפוך הצירוף דלעילא שיהיה הלכה כמותינו. וזהו אל תקרי הליכות אלא הלכות, כלומר שהיה יכולת ביד התחתונים להפוך הליכות עולם דלעילא שיהיה הלכה כמו שפסקו הם. וז"ש נצחוני בני וכו' להפוך הצירוף כמותם, וקא חייך, שיש לו מזה שעשועים ותענוג גדול כביכול.
יוזהו רמז הפסוק אשרי אדם עוז לו בך, שהיא התורה מסטרא דילן כנזכר, לו בך, כלומר התורה שהיא לו שחידשה מחמת דביקותו, יכול להפוך שכמו כן יהיה הצירוף למעלה [וזהו בך]. (לבואפשר לומר שלזה רומז מלת ב"ך, מפני שיש כ"ב אתוון באורייתא ויש יכולת בידם להפוך אתוון של הצירוף כמו לעשות מכ"ב ב"ך). וזהו שמפרש בסיפא דקרא מסילות בלבבם, ר"ל מי יכול לעשות כל אלה, מי שיש לו מסילו"ת שבילין דאורייתא, הליכות עולם כבישין ליה בלביה, וגם מתדבק ומתחבר בדביקות גדול בדחילו ורחימו, וזהו בלבבם, וזה האדם שיש לו עוז בך, שיכול להפוך הצירוף כנזכר. וא"ל שלזה רמזו בגמרא סרס המקרא ודרשהו, ר"ל מכח מדרש הצדיקים התחתונים גם המקרא דלעילא מתהפך כנזכר.