Otzar Minhagei Chabad·Upon the Arrival of the Festival of Pesach·Tzafunאוצר מנהגי חב״ד·בהתקדש חג הפסח·"צפון"

בצפון. ואחר-כך יקח האפיקומן ויחלקו לכל בני ביתו, לכל אחד כזית.

גויזהר שלא ישתה אחר אפיקומן.

דויאכל בהסיבה.

הוצריך לאכלו קודם חצות (סידור אדמו"ר)

ז"לכל אחד כזית" - ישנן שתי דיעות: שכזית האפיקומן הוא זכר לפסח, או שהוא זכר למצה שנאכלת עם הפסח. ולצאת ידי שתיהן, כתב אדמו"ר בשו"ע (תעז, ג): ולכתחילה טוב לאכול שני זיתים, אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עם הפסח. וכן הוא מנהג בית הרב.

חויש לומר, שאם קשה עליו, שאז אוכל רק כזית אחד [שו"ע אדמו"ר, שם], עליו להתנות שהוא זכר על-פי הדיעה שהלכה כמותה (על-פי הגש"פ לאדמו"ר זי"ע וס' המנהגים)

י"ויזהר שלא ישתה אחר אפיקומן" - מדסתם דבריו משמע: א) שמכל שתייה יזהר, ואפילו מים. ב) שגם בלילה השני צריך ליזהר. וכן נוהגין (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע. ובהגדה שם, שלא לשתות אפילו מים: ר"ש מאוירא במרדכי סוף פ' ערבי פסחים; ליזהר גם בלילה השני: שבלי-הלקט)..

יאחילוק מים ושאר משקין וחילוק בין הלילות, ראה בשו"ע אדמו"ר (תעח, א. תפא, א). נטעי-גבריאל (ב, עמ' שסה. שפו - והביא שם מהגדת לעלוב להחמיר במים, אך לא כן מפורש שם בעמ' פט: יש אוסרים אפילו שתיה, ואך מים בלבד יש להתיר). להחמיר גם במים נמצא במנהגי-סקווירא (עמ' יט).

יגפירוש ויזהר שלא ישתה, היינו על-ידי שישתדל שלא יהיה צמא; הנהגות הסדר קמ"ל, שישתה, באופן שלא יצמא אחר-כך (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע, עיי"ש)

טו"וצריך לאכלו קודם חצות" - ראה לעיל (עמ' קיט& 247;קכג), בדבר חילוק המנהגים שבזה בין הלילה הראשון ללילה השני.

יזרבות קרה שכ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע היה מעשן אחר אכילת האפיקומן **('רשימות' כ"ק אדמו"ר זי"ע, ממה ששמע מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בימי הפסח תרצ"ב בריגא. ובדבר העישון בכל יום-טוב, עוד יתבאר בעז"ה במנהגי יו"ט).

יח** ה"חידושי הרי"מ" מגור אמר שהעישון אחר האפיקומן הוא כשתייה. אך נכדו ה"שפת אמת" עישן אחר האפיקומן, וכן ה"בית ישראל".

יטה"דברי חיים" מצאנז לא עישן אחר האפיקומן (אוצר-החיים, אות שנ. עיי"ש בהע'). וראה בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' שסו. שצח).

כאאיתא בשו"ע אדמו"ר (תעז, יא): הנוהגין לנקוב חתיכת אפיקומן ולתלותה כו'. ואמר כ"ק אדמו"ר זי"ע, שמעולם לא ראה שינהגו בנקיבת האפיקומן ותלייתו - אף שמובא בשו"ע אדמו"ר (המלך-במסיבו, ב, עמ' קיד).

כבראה אודות מנהג זה בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' שסג), וכתב שם להעיר משו"ע אדמו"ר (הלכות שמירת גוף ונפש, ט): פת תלויה באויר קשה לעניות. וראה מה שכבר כתבו לתרץ בזה בקובץ בית-אהרן-וישראל (גל' נב, עמ' קא-קב; גל' נו, עמ' קכט-קל; גל' סג, עמ' קיב-קיד). ולהעיר מאגרות-קודש מוהרש"ב (ג, עמ' רלו), בדבר לקיחת המצה של עירובי-חצירות "מהכותל.. למעלה מן הפתח", שנראה שהיתה תלויה שם. וראה עוד בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שכב-שכד), דברים הנעשים בשיירי האפיקומן.