Otzar Minhagei Chabad·Upon the Arrival of the Festival of Pesach·Maariv Prayerאוצר מנהגי חב״ד·בהתקדש חג הפסח·תפילת ערבית

בבכל השנה אומר היחיד "אני ה' אלקיכם" בלחש, ולא בקול רם. אבל בפסח מאיר עצמות אין-סוף ב"ה בכל נפש מישראל, לכך יכולים לאמר "אני ה' אלקיכם" אפילו בקול רם (ס' השיחות תרצ"ז, עמ' 220)

דכשחל פסח בשבת, אומרים "ויכולו" קודם ה"הלל" (ראה בס' נטעי-גבריאל, ב, עמ' ריא)

הואחר "ויכולו" אין אומרים את הברכה מעין-שבע "מגן אבות" (אדמו"ר בשו"ע תפז, ד ובסידור)

ובכף-החיים (תפז, כב) מובאות דיעות המקובלים הסוברים שיש לומר את ברכת מעין-שבע גם בליל פסח שחל בשבת, וכן הוא גם בהגהת ר"י צמח בפרי-עץ-חיים (יח, יג). בס' מקור-חיים (לבעל החות-יאיר, סי' תפז) כתב שבפרנקפורט אומרים, וכן הוא בס' מנהגות-וורמייזא (עמ' רלא, בהגהות). וכך בילקוט-מהרי"א מזידיטשוב (אות קיב), מנהגי-ספינקא (עמ' ל), הגדת ראפשיץ (אות מח), הגדת סקווירא (עמ' יח), מנהגי-קרלין (עמ' רכ), קונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות ס) ותפארת-איש (עמ' שפז). וכמנהגנו כן הוא גם בס' דרכי-חיים-ושלום (אות תקפג), מנהגי-מהריי"ו (אות שלו*), מנהגי-בעלז (עמ' מא; הגדה עמ' לא), מחזור ויז'ניץ, סידור קרלין, הגדת לעלוב (עמ' כז), ערכי-יהושע (אות קיג). וראה עוד בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שכד), נטעי-גבריאל (ב, עמ' רז).

חיש מקומות נוהגין לגמור את ה"הלל" בציבור בברכה תחילה וסוף בלילה הראשון של פסח אחר תפילת ערבית, וכן בלילה השני של גליות (שו"ע אדמו"ר תפז, ח) - וכן מנהגנו (על-פי סידור אדמו"ר. ואע"פ שבשו"ע שם כתב אדמו"ר כדברי הרמ"א, שאין נוהגין כן במדינות אלו)

טוכך סיפר הרה"ג ר"מ שפירא מלובלין זצ"ל: בעת ההתחלה של דרך החסידות, נזדמן הדבר שאדמו"ר בעל ה'תניא' היה על חג-הפסח בווילנא. שום איש לא הכירו, רק אנ"ש. כמובן התפלל עם כל הקהל יחד, ואחר תפילת ערבית הסתגרו את עצמם החסידים בבית-הכנסת שם, ואמרו את ה"הלל" בשמחה רבה.. למחרת נעשה על-ידי השמש דשם מהומה גדולה על העוון הנורא של החסידים, והמרא-דאתרא צווח עליהם בקול: איך עשיתם דבר כזה נגד הרמ"א שכותב בפירוש: "ואנו איננו נוהגים לומר הלל"?! אל יחרה אפך אדוני מרא-דאתרא - השיבו "הרב" מלאדי, וכי מר היה נוכח וראה שהרמ"א ז"ל דפק על השולחן בעת שכתב את המלים "ואנו איננו נוהגים"? אולי כתבם הרמ"א בנחת, ברצותו לומר: לדאבוננו, אין לנו המנהג הנאה הזה... ¹

י(ס' זכרון-מאיר, נ.י. תשי"ד, עמ' נב. סיפור נוסף על חסידי וילנא שאמרו "הלל" בליל פסח, ראה בס' שמועות-וסיפורים, א, עמ' קעג).

יאמנהג אמירת ה"הלל" בברכה בליל פסח מקובל אצל כל החסידים. וראה בשו"ת צפנת-פענח (דווינסק, ב, סי' ח): ובמחילת כבוד הראשונים נטו בזה לגמרי, רק האנ"ש שי' נצנצה בהם רוח-הקודש וכו'. ובלקוטי-מהרי"ח (יא, ב) כתב, שבכמה מקומות במדינתם נוהגים כך גם ההולכים בנוסח אשכנז, כגון המהר"מ א"ש ככתוב בס' זכרון-יהודה. ובס' בית-ישראל השלם (מנהגי מאטערסדארף, עמ' קלב): בליל ראשון של פסח, לאחר תפילת ערבית, היו הולכים מבית-הכנסת לבית-המדרש ואומרים שם את ה"הלל". בליל שני לא אמרו "הלל". ובס' שאול-בחיר-ה' (עמ' ריט): בבית-מדרשו של רבינו [ר' שאול בראך] אמרו "הלל" בלילי פסח אחרי תפילת מעריב. וראה עוד בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שכה), נטעי-גבריאל (ב, עמ' רח). הרה"ק ר"א מטשכנוב נהג בתפילתו כנוסח אשכנז, אך בלילות הראשונים של פסח הנהיג לומר בבית-המדרש "הלל" שלם בברכה תחילה וסוף (הגדת ברכת-אברהם). אך הרה"ק מבוטשאטש נהג בברכה שלפני "הלל" זה ושלאחריו, לומר את השם בלשון ארמי, ובמקום תיבת "אלקינו" אמר "ריבוננא" (ברכת-אברהם, עמ' קסט).

יבבבתי המדרש שנוסדו על-ידי תלמידי הגר"א בעלותם לא"י, הנהיגו לומר "הלל" בבית הכנסת בליל פסח (ס' הגאון החסיד מוילנא, עמ' קב, הע' 30).

ידבלילה השני מתחילין לספור ספירת-העומר אחר תפילת ערבית, ולא אחר ה"סדר" (בחו"ל) (ראה להלן עמ' רו)