Otzar Minhagei Chabad·The Wheat Flour Baking and Matzos·Eating Matzos Throughout Pesachאוצר מנהגי חב״ד·החיטים·הקמח·האפייה והמצות·אכילת מצות בכל ימי הפסח

איט
אכילת מצה בששת ימים, רשות - כמו שתפילת ערבית רשות, כך מצה זו.. לפי זה מובן דגם רשות יש בו קצת מצוה.. וכך יש לומר בענין רשות דאכילת מצה כל שבעה.. טוב יותר לאוכלה, ולא לאכול פירות ושאר דברים שאינן מצה כלל (באורי-הזוהר לאדמו"ר הצמח צדק, א, עמ' צו) ¹.

בענין "רשות" אין זה שאין כאן עבודה כלל, כי אם אדרבא היא עבודה נעלית יותר. ולזאת צריכה להיות אכילת מצה גם בהשישה ימים, ויש בזה קצת מצוה.. שצריכים לאכול מצה ולא רק שאר דברים כמו פירות וכה"ג..

ג[ובשש"פ] הרי פשיטא דאכילת מצה היא רשות, ולכן בו גילתה התורה וממנו נלמד על השישה ימים שהן גם-כן רשות כו', ומ"מ צ"ל אכילת מצה בהשישה ימים וז"ש ששת ימים תאכל מצות, וכמו"כ ביום השביעי צ"ל אכילת מצה... (ס' המאמרים תרס"ח לאדמו"ר מוהרש"ב, עמ' קעא).

דוראה עוד: תורה-שלמה (יא, פרק יב אות רחצ*) מילקוט מעין-גנים כת"י: תהי חביבה אכילתה כל שבעה ואע"פ שהיא רשות; ועוד שם במילואים (עמ' רכח-רלב), ובכרך יב (עמ' ש-שא); הגדה-שלמה (עמ' 159) ואילך; שדי-חמד מע' חמץ ומצה (סי' יד אות י), בשיטת הגר"א ושו"ת החתם-סופר; בשו"ת אבני-נזר (או"ח סי' שעז אות ד), על-פי דברי בעל המאור, שבאכילת מצה כל שבעה מקיים מצוה כמו בישיבת סוכה כל שבעה; ס' ויגד-משה (עמ' קצח-קצט ובהוספות עמ' שא). והביא שם מס' ערוך-השלחן (יו"ד רצב, ד) דכל רשות שבתורה היא כמצוה, רק לגבי חובה רשות קרו לה. עיי"ש. וראה עוד להלן ממנהגי הצדיקים, ובס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' רנא-רנג).

ובפסח היה [ר"מ בן אדמו"ר הזקן] אוכל רק שני לילות הזיתים, ושאר הימים היה אוכל תפוחי-אדמה, לא יותר (אגרות-קודש מוהריי"צ, ז, עמ' יח)

חמההידורים שרבינו [מוהרש"ב] נ"ע היה מהדר במצת שמורה שלו [ראה לעיל אות יא].. ואחר-כך לאפיית המצות היו עוד כמה וכמה הידורים וחומרות וזהירות משונות עד להפליא, באופן שממש מן הנמנעות היה גם לחשוב מחשש דחשש איזה שהוא. ואחרי כל ההידורים כאלו, אמר פעם, שלולי חיוב אכילת כזית מצה, היה בוחר לו לאכול כל ימי הפסח רק תפוחי-אדמה וכדומה, וכמובן משום הכזית מצה דלילי פסח, היה אדרבא אוכל מצה בכל הסעודות אפילו בחול-המועד, שלא יהיה נראה כאילו חושש כו' (אשכבתא-דרבי, עמ' 96. ועל-פי האמור לעיל, נראה שאכילתו מצה בכל הסעודות היתה משום 'קצת מצוה' דאיכא ביה, ולא מן הטעם הנ"ל)..

טאכילתו במשך הפסח מפורשת באחד ממכתביו שכתב מחו"ל: הודיתי להשי"ת מעומק לבבי שיש לנו מצה שמורה לקיים אי"ה מצות אכילת מצה, וגם לאכול בימי החג הבע"ל (אגרות-קודש, ג, עמ' רלג)

יאבמשך כל השנה לא היה כ"ק אדמו"ר זי"ע נוטל ידיו לסעודה, אלא רק בשבתות וימים-טובים. ואין בידי דבר מוחלט כיצד נהג בימי חול-המועד פסח.

יגהרה"ח ר"י הורוויץ ("ר' איטשע מתמיד") היה אופה שתים-עשרה מצות לכל ימי הפסח (מרשימות הרה"ח ר"י חיטריק שי'). ומאחר ומצות אלו נועדו לשני הסדרים, ול"לחם משנה" בשבת ובשני הימים האחרונים של החג, נראה לכאורה שלא אכל מצות בשאר ימי הפסח.

טובסה"ק מנחם-ציון להרה"ק מוהרמ"מ מרימנוב (בסעודת יום א' דחוה"מ פסח, ד"ה מצות יאכל): ועל כן מצוה עלינו לאכול מצות בכל יום מהשבעה ימים ולכוין בכל יום בתיקון מדה אחת.

יזהרה"ק מוהרצ"ה הכהן מרימנוב זצלה"ה, אכל פעם אחת בסעודת אחרון-של-פסח כ"ו מצות שלימות, ואמר בזה הלשון: רבותי! היום הוא עוד מדאורייתא (רזא-דעובדא, עמ' קלד. ושם בשער האותיות [עמ' נד אות ב], שהיה זה הרמ"מ מרימנוב). ובס' דרכי-חיים-ושלום (אות תרטז) כעין זה על הרה"ק מוהרצ"ה הנ"ל, שמחמת חביבות קדושת המצה אכל פעם ערך כ"ב מצות בבת-אחת.

יטבסה"ק מאור-ושמש (פ' בא, ד"ה וככה תאכלו): ונקדש עצמינו על-ידי אכילת מצה שבעת ימים לנגד שבעים שנה ימי שנותינו וכו'.

כועוד שם (הפטרת יום א דפסח): אכילת המצה היא רפואה לכל איש ישראלי שלא תזיק כל השנה אכילת החמץ לנפשו. וזאת שיערה חכמתו יתברך שמו, שאכילת מצה כל שבעה יהיה די לכל איש ישראלי להגן עליו שלא יחלה חולי הנפש מחמת אכילת החמץ כל השנה, שהשארת הקדושה שישאר לו ע"י אכילת המצה מגינה עליו. אמנם לא כל אדם שוה בזה, שיש אדם אשר תיכף באכילה הראשונה זוכה אל הדעת והשכליות וקדושות של אכילת המצה.. ובלבד שישמור עצמו מאכילת חמץ שבעה ימים, ועל זה אמרו חז"ל שאכילת השישה ימים רשות. אמנם לאדם שעדיין לא די לו באכילת פעם אחת שתהיה לרפואה לנפשו, זה באמת צריך לאכול כל שבעה. ולכן כל המקראות שרירין וקיימים, שהכל לפי מה שהוא אדם, שיש די לו באכילת הערב לבד, ויש שצריך לאכול שישה ימים ויש שצריך לאכול כל שבעה.

כבכידוע שיש מנהג אצל קצת מדקדקים שלא לאכול מצה רק כדי לקיים מצות אכילת מצה בלילי פסחים, ותו לא. אבל לא כן היה שיטתו של הרה"ק מוהר"מ מקרעטשניף זצלה"ה, שנימק את דבריו, במקום שאוכלים מאכלים ודברים מגושמים, יותר כדאי לאכול את המצה הקדושה, שמתחילת עבודתו נעשתה בעבודת הקודש בשמירה יתירה, ולפולחנא דקוב"ה, קצירתה טחינתה ואפייתה, וכמו"כ מימיו נשאבו לשם מצוה, שאכילת מצות אלו מוסיפה עוד קדושה לגופו.

כגאבל לא כן הוא שאר מאכלים, שמגושמים המה, וצריך הרבה עבודה כדי להעלותן לשורשן בקדושה (רזא-דעובדא, שער האותיות, עמ' צה אות ג. וראה עוד שם בעמ' כז אות ט).

כהוראה מ"ש הרה"ק ממונקאטש בס' נמוקי-או"ח (סי' תעה) ובמכתבו הנדפס בקובץ כרם-שלמה (גל' עו עמ' יח-כב), דברים קשים על הנמנעים מלאכול מצה במשך הפסח. וכתב שם (בעמ' כא): וגם תמהתי מה שקראום לאותן האנשים בשם סתם "החסידים", כי לא שמענו מעולם זה כלל מאבותינו בשם רבותינו הגדולים והקדושים הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו זי"ע שלא לאכול מצו"ת בחג המצו"ת, ומי לנו גדול מחומרות אשר נהג בהפלגה יתירה על זהירות משהו חמץ בפסח בכל ביתו ואכילתו, הרב הקדוש איש אלקים המפורסם ברוה"ק מהר"מ מפרימישלאן זי"ע, כאשר אבותינו סיפרו לנו, ועכ"ז אכל מצות שמורה כל ימי הפסח. ¹ עכ"ל. וראה עוד בדרכי-חיים-ושלום (אות תרטז), ובס' זכרון-יהודה (ל, א) שדעתו של מהר"מ א"ש לא היתה נוחה מאותם שאינם אוכלים מצה כל הפסח.

כווראה גם לעיל בהע' לעמ' מג& 247;מד, ממ"ש בשערי-תשובה ובס' מעשה-רב החדש.

כחגם הרה"ק מצאנז היה מקפיד על אותם שמונעים עצמם מלאכול מצה כל ימות הפסח (אוצר-החיים צאנז, אות שנט. וראה בהע' שם, עוד מקורות לענין אכילת מצה כל שבעה. אודות הרה"ק מצאנז ראה גם ב'כרם שלמה' שם, עמ' יט הע' 3, ובמכתבו הנדפס בס' ארי-שבחבורה עמ' קז. וראה הגדת צאנז עמ' ריג-ריד).

לובס' זכרון-טוב (עמ' 36): לענין מצה שמורה [בכל ימות הפסח], אמר [הרה"ק ר"י מנשכיז] בשם אביו [הרה"ק ר"מ] זצוקללה"ה, שמי שאין לו מצה שמורה רק בדוחק, מוטב שיאכל מצה אחרת, כדי שלא למנוע משמחת יו"ט (שהוא מדאורייתא, ושימור משעת קצירה אינו חיוב מדאורייתא).

לבעוד צדיקים שאכלו מצות ובימי הפסח, ראה באות כג לענין אכילת מצות מצוה של ערב-פסח בכל הפסח. ועוד מפורש בקונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות סח), שאכל מצות כל הפסח.

לדומאידך גיסא הוא האמור במכתבו של הרה"ק רצ"ה מליסקא (דרכי-הישר-והטוב ל, ב): הנה הרב הגאון [בעל ה'ישמח משה'] מאוהעל זצ"ל, ידעתי בבירור גמור שלא אכל מצה רק בשני לילות של החג, כ"כ זיתים כפי המבואר בשו"ע או"ח. והרב הגאון מאונגוואר זצ"ל, הוא אכל גם בשבת וביו"ט, לפי שרצה לקיים סעודת שבת ויו"ט בפת, הגם שמסתמא גם זה לא אכל רק לצאת ידי חובתו ולא יותר. על-כן בזה כל הרוצה לבחור יבחור, אם לנהוג כפי שנהג הרב הצדיק מאוהעל או כפי הרב הצדיק מאונגוואר. אבל שלא לאכול בחוה"מ בודאי הוא ראוי ונכון לנהוג כן. עכ"ל. ומעיד עליו נכדו של הרה"ק מליסקא (שם): מצות לא אכל בימי הפסח אפילו בשבת ויו"ט, חוץ מלילי הפסחים הזיתים לבד. ואני בילדותי התחלתי לנהוג כן, והחזיק לי טיבותא.

לוכך נהג גם בעל ה'אריה דבי עילאי' - חתנו של בעל ה'ישמח משה' - שלא אכל מצה מלבד הזיתים בשני הלילות (ארי-שבחבורה, עמ' קז).

לחבהגדת רוז'ין (עמ' כט) מסופר, שר"י מטויסט אמר לאדמו"ר רא"י מסדיגורא שאצלם אוכלים מצות רק בשני הלילות הראשונים (וניכר שברוז'ין לא נהגו כן), ומקובל אצלם מהרה"ק ר"פ מקאריץ והרה"ק רי"ש משפיטיבקא.

לטוראה עוד בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' תיב-תיד).