Otzar Minhagei Chabad·Holiday of Shavuos·Yahrtzeit of the Baal Shem Tovאוצר מנהגי חב״ד·חג השבועות·יארצייט הבעש"ט

באמר אחד [המסובים], אשר מקובל אצל אנשי וואהלין כי הבעש"ט נסתלק ביום רביעי לשבוע, וסימנך: ביום שנתלו המאורות. ולפי זה ברור כי הסתלקות מורינו הבעש"ט היתה ביום ראשון דחג השבועות. ¹ והשיב [מוהריי"צ], כי עתה נתיישב לי פירוש המלות שאמר רבינו הגדול ביום השני לצאתו מהתפיסה, שהיה ביום הרביעי בשבוע: בו ניטלו המאורות בטי"ת, ובו נתלו המאורות בתי"ו (לקוטי-דיבורים, עמ' לב)

דבשנת תק"כ - שנת הסתלקות הבעש"ט - היתה הקביעות דחג-השבועות כמו השתא, יום רביעי וחמישי. אין לנו קבלה מתי היתה ההסתלקות, ביום הראשון של חג-השבועות או ביום השני. אבל יש ראיות שהיה זה ביום הראשון, ממאמר החסידים שיום הסתלקות הבעש"ט יום שנטלו בו המאורות (היינו יום שנתלו המאורות יום רביעי, והסתלקות הבעש"ט היו קוראים נטלו בטי"ת), ובשנת תק"כ היה יום רביעי היום הראשון של שבועות (ס' השיחות תרצ"ט, עמ' 333. וראה עוד שם ראיה נוספת)

וביום שני דחג-השבועות היתה התוועדות קצרה בביתו של הרבי [מוהרש"ב]. פעם אחת דיבר הרבי בענין היארצייט של הבעש"ט, ואמר: היו ספיקות בדבר, אם יום ראשון או יום שני, ונתברר שנסתלק ביום ראשון. בין המסובים היה הרה"ח ר' לוי יצחק ז"ל שניאורסון (אביו של כ"ק אדמו"ר [מוהרמ"מ] שליט"א) ושאל, הרי לפי הדין מי שנפטר ביום-טוב ראשון יתעסקו בו עממין, איך זה יתכן שגוף קדוש כהבעש"ט יתעסקו בו עממין? וענה אדמו"ר נ"ע: הגוף של הבעש"ט לא היה צריך התעסקות ('ליובאוויטש וחייליה', עמ' 59-57. ומהרה"ח ר' אברהם דרייזין (מאיארער)

זע"ה שמעתי, שהוא עצמו שמע מהרה"ח רלוי"צ הנ"ל, שהרבי השיב בזה הלשון: הוא קבר את עצמו!).

טעוד בענין קבורת הבעש"ט, ראה בס' השיחות תרצ"ט (עמ' 334-333 ובהע' שם); לקוטי-שיחות (ד, עמ' 1031); דרכי-חיים-ושלום (אות תקכז).

יכו
רבינו הזקן היה מתפלל ביום הראשון של חג-השבועות לפני העמוד, שהוא היארצייט של מורינו הבעש"ט. והיה משוחח אודות דרך הבעש"ט שהורה דרך בטוחה להדרכת בני-ישראל בעבודת ה' (ס' השיחות הש"ת, עמ' 118-117. ובשיחת חגה"ש תשי"ח נתבאר, שאף שלא היה אלא תלמיד תלמידו, אך במאור אין השתלשלות וכולא חד, וכתלמידו דמי. עיי"ש באותיות כח-לב).

יאכז
הוד כ"ק רבינו הזקן היה קורא את סעודת היום השני דחג-השבועות בשם "דעם זיידנס סעודה" [=סעודת הסבא, הוא הבעש"ט]. באמצע הסעודה נהג לומר "ברוך הבא", והיו החסידים כבר יודעים שהבעש"ט נוכח שם (ס' השיחות תש"ה, עמ' 107. ועל האמור כאן כי המדובר הוא בסעודת היום השני של החג, מעיר כ"ק אדמו"ר זי"ע שם: צ"ע. כי ההסתלקות של הבעש"ט היתה ביום א' דחגה"ש. ואולי טעה הרושם וצ"ל: הסעודה דיום א' דחגה"ש).

יגמנהג הרביים לומר "תורה" בסעודת יום-טוב של חג-השבועות, ולספר סיפור ממורינו הבעל-שם-טוב (ס' השיחות תש"ד, עמ' 140)

טוכ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ] נהג להזכיר את הבעש"ט במאמר, או שהיה מספר סיפור אודותיו. אך לא היו מנהגים מיוחדים בקשר להסתלקות הבעש"ט (המלך-במסיבו, ב, עמ' קנח)

יזכ"ק אדמו"ר זי"ע היה מזכיר את הבעש"ט, וכן את משה רבינו ודוד המלך שאף הסתלקותם היתה בחג-השבועות.

יחעל שייכותם ההדדית של משה רבינו, דוד המלך והבעש"ט, ראה בס' שערי-המועדים - חג-השבועות (עמ' שצא-תיח).

יטדיעות שונות באשר ליום הסתלקותו של הבעש"ט - ביום הראשון או השני של חג-השבועות - ראה בנספחים לס' שבחי-הבעש"ט (מהדורת תשמ"ב, עמ' 275-274). ושם, מהאמור בסידור כת"י הרה"ק ר' אברהם שמשון מראשקוב שכתב בשנת תק"כ: מורי מהר"י ב"ש זלה"ה שבעו"ה נפטר יום א' דשבועות שהוא יום ד' שנת תק"ך לפ"ק. וכן הוא במסורת אדמו"רי מעז'בוז' ורבניה (עיי"ש ובס' ילקוט אוהב-ישראל, אות נז, ולעיל עמ' רצו אות ז). ובסה"ק היכל-הברכה (פ' תצא דף קכט, ד): מרן הקדוש הריב"ש טוב.. יצאה נשמתו ביום ראשון של חג השבועות קודם התפילה שנת שכר לפ"ק. עכ"ל. ובס' שבחי הבעש"ט עצמו מפורש: שהיתה הסתלקותו ביום א' דשבועות.