Otzar Minhagei Chabad·Holiday of Shavuos·Shacharisאוצר מנהגי חב״ד·חג השבועות·שחרית

איג
יד.

גבבית-מדרשו של כ"ק אדמו"ר זי"ע - ונראה שכך נהגו אצל כל רבוה"ק - היו מתפללים שחרית בשעת התפילה הרגילה (אחר המנוחה), ולא עם אור היום. וזו כנראה הכוונה ב'רשימות' כ"ק אדמו"ר זי"ע (ח, עמ' 14 - מהנהגתו של אדמו"ר מוהריי"צ בימי חג-השבועות תרצ"א בריגא): תפילת הבוקר - על-דרך הרגיל.

דוכך גילה הרבי דעתו בענין דומה, לאו דוקא בנוגע לחג-השבועות: אם להתפלל בהשכמה כשניעור כל הלילה, או לישון מעט מקודם כדי שיוכל להכון לקראת אלקיו - תלוי בזה עד כמה יכול להתחזק שלא תחטפנו שינה. הוראה לא שמעתי בזה, אבל, לפי דעתי, כיון שיש כוונה בתפילה שהעדרה פוסל התפילה, הרי בכלל, טוב לאחוז בדרך השני.

הובפרט חסידים ואנ"ש ששמעו או למדו בענין התפילה (אגרות-קודש, ג, עמ' תלד)

ווכתב בס' משמרת-שלום (לט, ג וביאורו), שזהו "מנהג אבותיו הק' וכל הצדיקים", להתפלל בזמן הרגיל ואחר השינה. וכך הוא גם בס' זכרון-טוב (עמ' 37), דרכי-חיים-ושלום (אות תרלט), מנהגי-אליק (אות קנז), מנהגי-מהריי"ו (אות תיד-תטו), מנהג באבוב, מנהגי-קרלין (ובמנהגי הבית-אהרן עמ' 8).

זוהרה"ק ר' פנחס נתן מרידיק-קומרנא כותב בתשובתו הנדפסת בסוף סה"ק אמרי-נועם: על-ידי עסק התורה בליל שבועות, ובקדרותא דצפרא על-ידי המקוה, ממשיכין ומעלין את המלכות בבחי' כתר וכו', ואחר-כך אנחנו הולכין לישן קצת כדי שיהיה ביכלתנו להתפלל ביום הקדוש הזה במוח צלול וזך דקדושה. ואם השינה היתה הפסק, האיך שתק מזה רבינו הקדוש האר"י החי זצלה"ה ולא מזהיר לנו שלא לישן כמו שהזהיר לנו על שינת הלילה הראשון של חג-השבועות, ובודאי כששתק מסתמא אין הפסק. עכ"ל (אך אפשר שהמשפט "ואם השינה" וכו' מיירי בשינה אחר ליל ה"סדר" השני, עיי"ש).

חבס' קדוש-ישראל (עמ' קסג), שהרה"ק ר"י מוויז'ניץ אמר למי שרצו להתפלל בהשכמה: כבר שמעתי שהולכים לשכב לישון כדי שיוכלו להתפלל, אבל להתפלל על מנת שאפשר יהיה לישון - טרם שמעתי.

טוכתב הרב יעב"ץ בסידורו: ומי שאינו בטוח בעצמו שלא יטרד בתפלתו למחר כשלא יישן כל הלילה, מוטב שיישן קצת, כדי שלא יצא שכרו בהפסדו. ויש סמך קצת לשינת שחרית בעצרת, שכך היו ישראל ישנים כמו כן אז בעת קבלת התורה, כמ"ש במדרש רבה שבא הקב"ה ומצאם ישנים והוצרך לעוררן בקולות וברקים. ואם ישראל בשעת מתן תורה כך, על אחת כמה וכמה אנו יגיעי הגלות שאין לנו עונש על דבר זה, אדרבה לקבל שכר טוב על זאת אם הכוונה לשם שמים כאמור. ¹

יאך בילקוט-מהרי"א מזידיטשוב (אות קמא) מצינו שהתפלל בהשכמה, ובהע' שם מעתיק מס' זוהר-חי פ' בראשית: ומזה נהגו הרבה צדיקים, ומורי דודי הקדוש [רצ"ה מזידיטשוב] בכללם, לעמוד להתפלל תיכף באור הבוקר ולא יפסיק כלל בשום שינה וכו'. עכ"ל. ובס' יחס-רוזין-טשרנוביל (עמ' 79), מנהגו של הרה"ק ר"מ מקאזמיר (קיעלץ) להתפלל ביום הראשון של חג-השבועות בהשכמה.

יאובקובץ כרם-שלמה (קיז, עמ' מג) בשם ס' אמרי-יא"י: ביום א' דשבועות השכים הה"ק ז"ל (בעמח"ס בני-יששכר) להתפלל תפילת וותיקין בשעה ד' בבוקר, והאריך בתפילתו בהתלהבות גדול ואש מתלקחת, עד שעה ב' אחר חצות היום.

יגבערב ראש-חודש סיון תש"מ הורה כ"ק אדמו"ר זי"ע, שכל הילדים והילדות מבן חודש ומעלה - ואפילו רכים יותר - יתלוו להוריהם לשמיעת קריאת-התורה של עשרת-הדברות בבית-הכנסת. ומעמד קריאת-התורה בכלל, ובפרט בשעת קריאת עשרת-הדברות בחג-השבועות, במקום קדוש, בציבור ובמעמד כמה עשיריות מישראל, בהקדמת ברכה לפני הקריאה ואחריה - הרי זה בדיוק כמעמד נתינת-התורה בהר-סיני **(לקוטי-שיחות, כג, עמ' 251-250. בס' הרוקח סי' רצו נאמר: וכעלות השחר מוליכין הנערים לבית-הכנסת. אבל שם הוא ללמוד עמם אלף-בית).

יד שוב חזר הרבי ועורר על כך ביום הש"ק ב' סיון תש"מ, והדגיש שבדבר זה תלויים מתן-התורה וקבלת-התורה של כל עם ישראל (לקוטי-שיחות, שם, עמ' 257-256)**

טוגם בשנים הבאות נהג הרבי לעורר על כך בהתוועדויותיו שלפני החג, וכמה פעמים התבטא, שיש להביא לבית-הכנסת אפילו תינוקות בני יומם.

טז[ב] על-פי מאמר רז"ל "אמר הקב"ה לישראל, בני, היו קורין את הפרשה הזאת בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר-סיני ומקבלין את התורה" - כשם שאמירת עשרת-הדברות בפעם הראשונה היתה בנוכחות כל עם ישראל, אנשים נשים וטף, גם הקטני קטנים - כדאי להשתדל אשר בעת קריאת הפרשה הזאת בזמן מתן-תורה בכל שנה ושנה, כל בני ישראל, גם הקטני קטנים (וקטנות), יהיו בבית-הכנסת (לכל הפחות) בעת קריאת עשרת-הדברות. ולהעיר אשר מתן-תורה הוא על-ידי אשר" בנינו עורבים אותנו" ("הוראות" לחג-השבועות (תשמ"ג)

יז, לקוטי-שיחות, כח, עמ' 315).

כאין אומרים "אקדמות" (ס' המנהגים, מלוח 'היום יום' עמ' נט)

כאוכך ב'רשימות' אדמו"ר זי"ע (ח, עמ' 14), אודות הנהגת מוהריי"צ בריגא, תרצ"א: אין אומר "אקדמות".

כגבשו"ע אדמו"ר (סי' תצד) כתב, שנהגו בהרבה מקומות לשורר "אקדמות" קודם שמברך הכהן על התורה ברכה הראשונה. ומן הסידור אין הכרע, כי בסידורים הראשונים שנדפסו בחיי אדמו"ר לא נמצאו כלל הקריאות לשלוש-רגלים. ויען שאין לזה שורש מן הגמרא וקבלת האריז"ל, ובפרי-עץ-חיים ומשנת-חסידים וסידור האריז"ל ליתא, אין בידינו להכריע אם לאמרו או שלא לאמרו.. ולמעשה, הנה בכמה מניינים שמתפללים בהם נוסח אדמו"ר נהגו לומר זה הפיוט, מחמת שאין בזה חשש הפסק ונזכר בשו"ע. ובהרבה מניינים לא נהגו לאמרו מטעם פשוט, שבמקומות שראשי ומנהיגי בית-המדרש מאריכים הרבה בתפילתם, ומוכרחים באמצע פסוקי-דזמרה וכדומה להמתין לשמוע קריאת-התורה, אינם רוצים להמתין עד שישורר הש"ץ "אקדמות". אבל במקומות שכל הציבור מתפללים בשווה עם הש"ץ, מדוע לא יאמרו גם את הפזמון הזה (שער-הכולל מ, יז)

כהשמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ], שאינו יודע מדוע לא אמרו "אקדמות" בליובאוויטש. יתכן שכ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע רצה שיאמרו, אך הוא לא נהג להתערב בענייני ה"גבאות" של בית-הכנסת (המלך-במסיבו, א, עמ' מז)

כזבכלל לא נהגו החסידים לומר "אקדמות", אך ביקטרינוסלב - וגם הרה"ח ר' לוי יצחק [אביו של כ"ק אדמו"ר זי"ע] - היו אומרים (שם, א, עמ' קעא)

כטבליובאוויטש לא היו אומרים "אקדמות", אך חלק מאנ"ש אומרים **(שם, ב, עמ' קלב. ומש"ש שפיוט "אקדמות" כתוב בסידור, ראה המובא לעיל משער-הכולל שבסידורים הראשונים לא נדפס. וגם בסידורי סלאוויטא ליתא).

ל[ו]**

לאבמ"ש בהנוגע לאי אמירת "אקדמות" - לפלא פליאתו, בהמצאו באה"ק ת"ו, שכנראה לא נודע לו שאצל כל הספרדים אין מנהג האמור.

לבוגם בליובאוויטש לא נהגו לאמרו (אף שלא שמעתי טעם בזה. ועיין סוכה מד, ב דכיון דנפק מפומי' וכו' דקדקו לנהוג כן אף לקולא עיי"ש) (אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע, יח, עמ' תכז)

לדכ"ק אדמו"ר זי"ע נהג לומר "אקדמות" בפני-עצמו לפני התחלת קריאת-התורה, ובהמשך בין גברא לגברא.

לובקהילות אשכנז לא מצינו מי שאינם אומרים "אקדמות", אלא בק"ק וורמייזא בלבד, ככתוב בס' מקור-חיים (לבעל החות-יאיר, סי' תצד) ובמנהגי וורמייזא (מנהגים, א, עמ' קיב; מנהגות, עמ' רנח).

לזבשאר קהלי החסידים כנראה שכולם אומרים "אקדמות". ואומרים אותו אחר שקראו לכהן לעלות לתורה, ולפני שמברך. כדעת הט"ז וכדברי אדמו"ר בשו"ע (תצד, ז).

מבשעת קריאת עשרת-הדברות עומדים, ופניהם אל הספר-תורה (ס' המנהגים, מלוח 'היום יום' עמ' נט)

מבבמענה על שאלתי [אמר אדמו"ר מוהריי"צ]: כמעט תמיד היה אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע עומד בעת הקריאה ופניו הצדה. בעת קריאת השירה ועשרת-הדברות מיסב פניו אל הספר-תורה ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ה, עמ' 25, מימי הפסח תרצ"א בריגא)

מדבשנים הראשונות היה כ"ק אדמו"ר זי"ע עומד תמיד בשעת קריאת-התורה (במקומו בקרן מזרחית-דרומית), ופניו פונות מזרחה.

מהלקריאת עשרת-הדברות היה פונה, או רק מצודד ראשו, לכיוון ספר-התורה (תוך שהיה מסיט קמעא את הטלית המכסה את צד פניו שלכיוון ספר-התורה). אך משנת תשל"ח נהג הרבי לישב בשעת הקריאה, ולקריאת עשרת-הדברות היה קם מכסאו ועומד לצד הסטענדער כשפניו אל ספר-התורה.

מויש אומרים שהיה קם כמה פסוקים לפני עשרת-הדברות, כדי שלא ייראה כנעמד במיוחד לעשרת-הדברות (שפוסקים רבים סוברים שיש להמנע מכך). ואולי אירע כך פעמים ספורות, אך ודאי שלא בדרך קבע (בדבר השאלה האם מותר לעמוד בקריאת עשרת-הדברות, ראה: ס' המועדים-בהלכה, עמ' שכו. חקרי-זמנים, ב, עמ' רצא-שב (ובקצרה יותר: שנה בשנה, תשל"ה, עמ' 188-176). נועם, תשל"ד, עמ' קנה-קנט. ובס' מנהג-ישראל-תורה, עמ' קפה; נטעי-גבריאל, עמ' קכג).

מזפעמים רבות אירע, שבמשך קריאת עשרת-הדברות היה מרים עיניו מהחומש מפעם לפעם, ומביט בבעל-קריאה או בציבור ובילדים.

מחבדרך-כלל, משנעמד לקריאת עשרת-הדברות, שוב לא היה חוזר לישב, אלא רק סבב - בסיום קריאת עשרת-הדברות - לכיוון מזרח, עד שקראוהו ל"מפטיר".

נביום-טוב השני של חג-השבועות, אין אומרים את הפיוט "יציב פתגם", אף שנזכר בשו"ע אדמו"ר (תצד, ז): "יציב פתגם" ביום שני, יותר טוב לומר קודם שיתחיל המפטיר לברך לפני ההפטרה, וכן נהגו עכשיו בהרבה מקומות.

נאבמנהגי החסידים מצאתי אמירתו של פיוט זה רק בס' דרכי-חיים-ושלום (אות תרמה), בלוח 'דבר יום ביומו' למנהג בעלז, ובס' ערכי-יהושע (אות קסב). גם בק"ק ורמייזא לא נאמר הפיוט "יציב פתגם", כמ"ש בעל החות-יאיר בספרו מקור-חיים (סי' תצד).

נדנוהגין לקרות מגילת רות בשבועות שהוא זמן מתן-תורה, כדי ללמוד שלא ניתנה תורה אלא על-ידי יסורין ועוני, כמו שהיה לרות כשנתגיירה.

נהואין מברכין כלום על קריאת מגילה זו, כמו שנתבאר בסי' תצ [סעיף יז]

נו**(שו"ע אדמו"ר תצד, יג. וכ"ק אדמו"ר זי"ע נהג לומר שהטעם לקריאת מגילת רות בחגה"ש הוא בגלל שדוד המלך מתייחס לרות וכו', והוא הטעם המובא בשערי-תשובה סי' תצד).

נז[ב]**

נחועל-פי נוסח אדמו"ר [בסידורו] אין קורין, וכן מנהג הספרדים (פסקי-הסידור, אות קסו) [ג]

נטוהוא דבר פשוט שאין מנהגנו בכך **(ראה המלך-במסיבו, א, עמ' קעא ועמ' רצו-רצז; ב, עמ' קלא. ואף דמשמע שם דעיקר הפשיטות הוא שאין קוראים מתוך מגילת קלף, אך גם בקריאה מתוך חומשים אין נוהגין).

ס[ד]**

סאיש נוהגים לקרות מגילת רות בחג-השבועות או באסרו חג-השבועות. אצלנו אין זה נהוג, אבל אין זאת אלא שרק בגשמיות אין קוראין, אבל עניין השייכות לחג-השבועות קיים. ולכן ב"תיקון" שאומרים בליל שבועות, אע"פ שמכל ספר אומרים רק כמה פסוקים, אבל עניינים השייכים לחגה"ש נאמרים בשלימותם, ולכן אומרים את כל "מעשה מרכבה" ואת כל מגילת רות (שיחת יום ב' דחגה"ש תשי"ח, אות לז)

סגאף שבחב"ד אין נוהגין לקרוא מגילת רות בפועל (מאיזה טעם שיהיה), הרי בוודאי שהעדר הקריאה בפועל אינו גורע בשייכות הענין, ואדרבה כו'. ולהעיר ששייכות מגילת רות לעצרת הובאה ונתבארה גם בדרושי תורת חסידות חב"ד (שיחת יום ב' דחגה"ש תשמ"ח. ס' ההתוועדויות, ג, עמ' 419 הע' 20).

סדביאור על-פי חב"ד "להבין מה שייך מגילת רות לקרותה בחג השבועות דוקא", נדפס בקונטרס בד-קודש במהדורותיו הישנות, והוא מהרה"ק ר' אהרן הלוי מסטרושילע (ושוב נדפס באור-התורה לתנ"ך, ב, עמ' א'כח ואילך). הטעם לקריאת מגילת רות ביום-טוב שני, ראה לקוטי-שיחות (ח, עמ' 22 הע' 22).

סהבקהל חסידים יש רבים הקוראים מגילת רות ביום השני של חג-השבועות, אך לא כקורא בתורה בציבור, אלא כל אחד לעצמו (כמנהג קרלין, אחר התפילה. אך במנהגי הבית-אהרן עמ' 8, שביציאתו מביהמ"ד קודם קריאת-התורה, הזהיר שיאמרו הציבור רות עד שיחזור ויכנס), או כל הציבור יחדיו לפני קריאת-התורה (מנהגי-מהריי"ו, אות תכה. וראה עוד: דרכי חיים ושלום, אות תרמה; קונטרס-המנהגים דקוידנוב, אות פה; ילקוט-מהרי"א מזידיטשוב, אות קמד; לוח 'דבר יום ביומו' למנהג בעלז). אך מנהגנו - וכן הוא המנהג בקרב חסידי פולין כבית גור - שאין קביעות כלל לקריאת מגילת רות. בשפתי-צדיק לשבועות (אות לט): מה שלומדין רות בשבועות.

סזבארץ-ישראל מזכירין נשמות בחג-השבועות, ובחו"ל מזכירין ביום-טוב שני.

סחמנהגי הזכרת-נשמות ראה במנהגי יום-הכיפורים, ולעיל באחרון-של-פסח.