Chabad Library · Otzar HaChassidim
Otzar Minhagei Chabad·
אלט
מ [א]
מ [א]
באחר שריפת החמץ היו הולכים לטבול במקוה, לובשים בגדי יום-טוב, ואופים מצת-מצוה (ס' השיחות תש"ג, עמ' 74)
ג[ב]
דגדולי החכמים היו משתדלין בעצמן במצות מצוה, ועומדין על עשייתן, ומזרזין את העוסקין בהן, ומסייעין בעריכתן. וכן ראוי לכל אדם לעשות, להיטפל הוא עצמו במצוה, שכן הוא בכל המצות "מצוה בו יותר מבשלוחו" (שו"ע אדמו"ר תס, ג)
ה[ג]
ובאפיית השמורה ערב פסח אחר חצות, היה אאמו"ר [מוהרש"ב]
זנוכח, ואומר גם-כן "הלל", והיה מפסיק - גם באמצע פרק - להורות בהנוגע להלישה, אפייה וכהאי-גוונא **(ס' המנהגים, מלוח 'היום יום', עמ' מה. והוא מ'רשימות' אדמו"ר זי"ע, חוברת ה עמ' 18, מדברי מוהריי"צ בימי הפסח תרצ"א בריגא: סיפר שלאפיית שמורת ערב-פסח היה תמיד אדמו"ר [מוהרש"ב]
חנ"ע בעצמו גם-כן. היה אומר גם-כן "הלל", והיה מפסיק גם באמצע פרשה כדי להורות איך לאפות וכיו"ב).
ט[ד]**
יבפראנקפורט-דמיין אופין "שמורה" בערב-פסח, ואיני יודע אם האפייה היא כמו אצלינו, וגם אם יהיה לנו זמן בערב-פסח לנסוע לפראנקפורט. מכל-מקום תיקח אתך שלושה פונט קמח, אולי יהיה באפשר לאפות מצת-מצוה בערב-פסח (אגרות-קודש מוהרש"ב, ב, עמ' תשפט).
יאאת אפיית המצות בערב-פסח מזכיר אדמו"ר מוהרש"ב גם באגרותיו לבנו:..יניחו מהקמח של ר' שאול שי' על ערב-פסח הבע"ל (אגרות-קודש, ד, עמ' נב). תודיעני אם השגת לאפות מצות-מצוה היום. בקרוב אנו הולכים אי"ה לאפות מצות-מצוה.
יביתן השי"ת אשר מיכלא דמהימנותא יאיר בנפשינו, אשר באמונתינו נחיה לחיות באור חיי החיים תמיד כל הימים כו' (שם, עמ' ריב).
יג[ה]
ידבעת אפיית המצות היה הרבי [מוהרש"ב] נוכח, והיה עומד כל הזמן בחדר שהנשים מגלגלות את המצות (הנקרא "וועלגערין") ומסתכל על כל העובדים. מחזיק העיסה (הנקראת "מיירע") היה מנדל לאדיער (שהיה מלמד בתומכי-תמימים).
טוכמה מהבחורים היו מחליפים את הנייר שעליו גלגלו המצות. (פעם רציתי לקחת נייר - מחבילת הנייר שהיתה שם - להחליף לאשה את הנייר, ושמתי האצבע בפי להרטיבה שיהיה קל לקחת את הנייר, הרבי הבחין בזה ואמר לי לזרוק את הנייר), ומהם מגישים את המצות לחדר התנור ששם גם מנקבים את המצות. נקיבת המצות היתה בקסמים דקים של עץ, כדי שהעיסה לא תגע במתכת. כמה בחורים ביחד היו מנקבים כל מצה (היה שם שק גדול עם קסמים דקים מתוקנים לנקיבת המצות, וגם ארגז ששם השליכו את הקסמים שהשתמשו בהם).
טזעל יד התנור היה עומד בן הרבי, אדמו"ר [מוהריי"צ] זי"ע. אחרי אפיית המצות נתן הרבי לבחורים שעבדו, לכל אחד מצה אחת ('ליובאוויטש וחייליה', עמ' 53).
יזיש המחמירים משום מה שלא לגלגל את המצות על נייר, אלא על עץ חלק (הגדת סקווירא, עמ' י. מנהגים, עמ' ב). אך הגלגול על נייר נרשם גם באוצר-החיים צאנז (אות שלד), דרכי-חיים-ושלום (אות תקנא), מנהגי-ספינקא (עמ' כט), רזא-דעובדא (עמ' קכב).
יחנזכר לעיל שנשים היו מגלגלות המצות, וכן הוא להלן. ובהגדת ראפשיץ (אות יג) מובא, שאין לאפות ולגלגל המצה שמורה על-ידי נשים. עכ"ל. אך ראה בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' עא) שהביא אזהרות לנשים המתעסקות, ולא נזכרה שיטה זו..
יטנקיבת המצות בקיסמים של עץ דוקא רשומה גם בהנהגותיו של הרה"ח ר"י מתמיד (לעיל אות יב). וכן הוא המנהג העדיף לכתחילה בסקווירא. וראה גם בהגדת צאנז (עמ' קצח), ומביא שם שהוא מטעם "לא תניף עליהם ברזל" עיי"ש. אך אפשר שהוא מטעם התחממות הברזל בגלגילות. בספרן-של-צדיקים (עמ' 77), שאצל הרה"ק רי"מ מקאז'ניץ ניקבו את המצות ביתדות של ברזל. וראה נטעי-גבריאל (ב, עמ' פח).
כ[ו]
כאמצת-מצוה, אפו בערב פסח אחר חצות היום. וכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב עמד כל העת להשגיח ולזרז שיהיה בתכלית הכשרות. וכ"ק וכל המסייעים אמרו "הלל", חוץ מהנשים שגלגלו את המצות (רשימות-דברים, א, עמ' של).
כבעל המחמירים שהמתעסקים עם המצות לא יאמרו "הלל", כדי שלא יותז רוק מפיהם, ראה בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' קטו), ולעיל עמ' כח (סוף אות יא).
כג[ז]
כדהרה"ח מו"ה לוי יצחק - אבי כ"ק אדמו"ר זי"ע - אפה בעצמו מצות-מצוה בערב-פסח (המלך-במסיבו, א, עמ' ש)
כה[ח]
כוכ"ק אדמו"ר זי"ע לא היה נוכח בעצמו בשעת אפיית המצות-מצוה.
כזוכך כתב גם באגרות-קדשו (ה, עמ' שיב): אין אני נוכח בעת אפיית המצה-שמורה בערב פסח.
כחואולי נהג כך בעקבות חותנו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, שלא ראהו שיהיה נוכח באפיית המצות בערב-פסח. וכפי שניכר גם מרישום הנהגות מוהריי"צ ב'רשימות' אדמו"ר זי"ע (ה, עמ' 18), שרק לשאיבת ה"מים שלנו" הלך בעצמו, וסיפר שאביו מוהרש"ב היה נוכח בעצמו באפיית ה"שמורה" של ערב-פסח. (אך ראה המובא לעיל אות [ד], ממכתב מוהרש"ב לבנו, שמדבר אודות אפיית המצות של מוהריי"צ בערב-פסח).
כטובסה"ק נועם-אלימלך (סוף פ' קדושים): האדם צריך לקדש איבריו וגידיו בעובדין טבין ולייגען במעשים טובים, שיהיו האיברים מקודשים בדביקות הבורא ב"ה ולעבודתו.. ולזה נצטוינו במצות העבודה בידים ובכל הגוף, למען התקדש גופנו..
לוהעיקר הוא לדבקה בו.. וכשהאדם נגמר בעבודתו, וכל אבריו הגשמיים כבר מקודשים ומוכנים לעבודה לדבקה בו באמת בלי שום מניעה מהם כלל, אז אינו צריך כלל לעשות המצוה בגופו ממש, דהיינו למשל לעשות סוכה בידיו ממש כדי לייגע גופו בעבודה, כי כבר גופו מקודש, אלא צריך לקיים המצוה ההיא לישב בסוכה. ותעשה המעשה המצוה על-ידי מי שצריך עדיין לקדש אבריו. או לטחון חיטים לפסח, הטחינה גופא אינו צריך על-ידי צדיק גמור, כי אם קיום המצוה ההיא בלא העבודה וכו'.
לאהמנהג הפשוט באהלי צדיקים הוא, שאופים מצות בערב-פסח. אך ראה בס' הדרת-קודש (דף יט, ב), שרבותיו [לבית סטרטין וראהטין] לא היו אופים מצות בערב-פסח (ומה שהביא שם מארחות-חיים החדש סי' תנח בשם האריז"ל שלא היה אופה מצות בערב-פסח - טעות-סופר היא זו, ושם הוא בשם הגר"א). בס' ארי-שבחבורה (עמ' קט), שבעל האריה-דבי-עילאי לא הלך בעצמו לאפיית המצות, וכן בס' בית-שלמה (עמ' סד), שמוהרצ"א מדינוב לא נהג לאפות מצות בערב-פסח (אך בנו הרה"ק מלאנצוט אפה). וראה בהגדת לעלוב (עמ' יד), שהיו מאדמו"רי לעלוב שחששו לאפות בערב-הפסח ואפו בימים שלפניו. וראה עוד בס' שיח-שרפי-קודש ברסלב (ד, עמ' עב).
לבבהגדת רוז'ין (עמ' לד): מנהג רבותינו היה שלא לאפות מצות ערב-פסח.. ואותו המנהג קיבלו עוד מהמגיד ממעזריטש זי"ע, שהקפיד שלא לאפות מצות ערב-פסח משום איסור חמץ במשהו (ובהע' שם, שאצל הרה"ק מרוז'ין קרה פעם שמרוב הלחץ שהיה בעת האפייה במצות מצוה בערב-פסח, לא שמרו כראוי ונכנס משהו חמץ. עיי"ש עוד). ובהגדת בית-אהרן דקרלין (עמ' קסו), שהרה"ק ר"י מקרלין אמר, שהוא מקנא באדמו"רים בני רוז'ין שאינם אופים מצות בערב הפסח, כי אחרי כל הזהירות אי-אפשר לשמור הכל כראוי (ומקורו בכתבי הרה"ח ר"מ ברנשטיין - ראה: קובץ נחלת-צבי, יא, עמ' פ). גם בבית אדמו"רי שאץ (לבית פרימישלאן) לא אפו מצות בערב-פסח (ראה לעיל בהע' לעמ' לו).
לגוראה עוד בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' רמה-רמו), נטעי-גבריאל (ב, עמ' קיד-קטו).
לדאפיית מצות-מצוה בערב-פסח, בבגדי יום-טוב ובאמירת "הלל" שלם, נזכרת כמעט בכל רשימות מנהגי החסידים לחצרותיהם. כרגיל אמירת "הלל" זו היא ללא ברכה (וכדמוכח לכאורה גם מאופן תיאור הנהגתו של אדמו"ר מוהרש"ב, לעיל אות [ג], שהיה מפסיק בדיבור אפילו באמצע הפרק), אך יש שנהגו לאומרו בברכה (כן הוא מנהג אדמו"רי בית טשרנוביל, ככתוב במנהגים שבסוף ס' מגן-דוד מהדורת תש"כ. וראה בהגדת סקווירא (עמ' יד. ועיי"ש בהע' יד). ובשלחן-הטהור, זר-זהב אות ד [דף יג, ב] כתב, שכן הוא המנהג בירושלים). 1
להברוב המקורות לא נתפרש כמה פעמים אמרו את ה"הלל" בשעת האפייה, אך יש שהקפידו לאמרו רק פעם אחת (ילקוט-מהרי"א מזידיטשוב, אות קט; מנהגי-קומרנא, אות רעז; מנהגי-מהריי"ו, אות שלב), יש שאמרוהו שלוש פעמים (רזא-דעובדא, עמ' קכו), מנהג באבוב, ויש שנרשם שאמרוהו "כמה פעמים" (קונטרס-המנהגים דקוידנוב, אות נז; מנהגי-קרלין). ומצינו גם מי שלא אמרו "הלל" כלל, ככתוב בס' זכרון-טוב (עמ' 36).
לומא
זמן האפייה
זמן האפייה
לזנהגו כל ישראל שלא ללוש המצות של מצוה עד אחר חצות היום בערב-פסח, שהוא זמן הקרבת הפסח, שמצות מצה הוקשה למצות הפסח, שנאמר "על מצות ומרורים יאכלוהו". ולפי שאין הכל בקיאים בחצות היום ממש, לפיכך נכון להמתין חצי שער אחר חצות היום, כי כן היו ממתינים בשחיטת הפסח שלא לשחטו עד לאחר שש ומחצה.
לחוכל זה אינו אלא מנהג לכתחילה, אבל מעיקר הדין אפילו מצות מצוה שנאפו כמה חדשים לפני הפסח יכול לצאת בהן ידי-חובה לכתחילה, לפי שלא הוקשה מצת מצוה למצות פסח אלא לזמן אכילתה בלבד, שצריך לאכלה קודם חצות הלילה, כמו הפסח שאינו נאכל אלא עד חצות, שנאמר "על מצות ומרורים יאכלוהו" הוקשה אכילת מצה לאכילת הפסח.
לטאבל לענין זמן עשייתן לא הוקשו כלל, ויכול לאפותן מתחילת השנה (שו"ע אדמו"ר תנח, א-ב)
מכן הוא המנהג הפשוט לאפות אחר חצות היום. וראה לעיל (סעיף מ אות [ג]) שכך נהג גם אדמו"ר מוהרש"ב.
מאאלא שאצל כ"ק אדמו"ר זי"ע (ואולי גם אצל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ) היו שנים שהאפייה היתה נערכת משום מה קודם חצות היום, וככתוב באגרות-קדשו (ה, עמ' שיב, בשנת תשי"ב): גמר זמן האפייה של המצה-שמורה שלנו הוא בערך בחצות.
מבאולם ברשימה משנת תשי"ד מצינו: מצות על חג-הפסח ציוה אדמו"ר [מוהרמ"מ] שליט"א לאפות אחר חצות, לא כמו בכל שנה.
מגומאז ואילך נהגו כן בכל שנה ושנה.