Pelach HaRimon·Behar·You Shall Observe My Shabbosפלח הרמון·בהר·את שבתותי תשמרו

אתו' אדמו"ר נאמר בפ' בהר ובחוקתי בליבאויטש שנת הנ"ל [תקצ"ח]
את שבתותי תשמרו¹ ומקדשי תיראו² אני הוי'. י"ל מש"א שבתותי ל' רבים, ומה שייכות ענין שמירת שבתות למורא מקדש כו'. ילה"ק מארז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות³ כו' פי' שבכל שבת יש בחי' שתי שבתות כמבואר בזה"ק שיש שבת עילאה ושבת תתאה⁴ כו', וענין שבת הוא אותיות תשב⁵ שהוא ענין עליות העולמות⁶ וגם עליות התומ"צ⁷ שבכל ימי השבוע כו', אך מתחלה נעשה עליות דתומ"צ שבכל יום ויום העבר בתפלה⁸ הבא אחרי' ונק' התפלה עולת תמיד⁹ ואח"כ עליות כל התפלות נק'¹¹ שבת¹⁰ שהוא שבת תתאה ונק' עולת שבת ואח"כ נעשה עליות שבת תתאה בשבת עילאה וזהו עולת שבת בשבתו¹² כו' וד"ל. ולהבין ביאור הדברים הנה תחלה י"ל ענין עליות העולמות עלי' זו למה היא הלא אין שייך עלי' רק למה שהוא בגדר מקום אבל באוא"ס ב"ה כתי' כי הוי' הוא אלקי'¹³ בשמים ממעל כו' וכמ"ש בזוהר דלית אתר פנוי מיני'¹⁴ וא"כ למה צריך עלי' אליו הלא הגילוי שלו יוכל להיות למטה ג"כ כמו למעלה, וקושי' זאת יקשה ג"כ בענין ירידת הנשמה בגוף שהוא צורך עלי'¹⁵ הלא תכלי' הכוונה אינו געה"ת והעליון רק פנימי' הכוונה הוא

בשצג
קיבול השכר דלעתיד שיהי' לנשמות שבגופי' דווקא וא"כ יהי' הגילוי למטה וא"כ למה נק' בשם עלי' כו'.

גוהנה מתחלה י"ל שרש הנשמה מה היא ואח"כ יובן ענין הירידה מה היא והעלי' המתהווה מן הירידה ההוא¹⁶ כו'. והנה ההפרש בין שרש הנשמות לשרש המלאכים¹⁷ ושרש כל העולמות הוא ששרש כל העולמות הוא מבחי' דיבור כמאמר בדבר הוי' שמים נעשו¹⁸ וברוח פיו כו' שזהו ענין עשרה מאמרות מקור כל הנבראים כמבו' בלק"א¹⁹ ע"י חילופי' ותמורו' דרל"א שערים²⁰ כו' וכן אפי' מלאכים עליונים ג"כ נתהוו מבחי' מאמרות וכמארז"ל ע"פ ועוף יעופף²¹ ועוף²² זה מיכאל יעופף זה גבריאל כו' אבל שרש הנשמות הוא מבחי' מח' שלמעלה הרבה מבחי' דיבור וכמאמר ישראל עלה במח'²³ כו'. והנה אנו רואים למטה ההפרש בין מח' לדיבור שמח' הוא נק' בחי'²⁴ לבוש הפנימי ודיבור נק' לבוש החיצון, ויובן ע"ד דוגמא לבוש הפנימי הסמוך לגופו בגשמיו' אע"פ שיכול לפושטו מ"מ הוא לבוש בו תמיד משא"כ לבוש החיצון אינו לובשו רק בצאתו לשוק כ"ה לבוש המח' אע"פ שהוא רק לבוש שפושטו ולובשו כי יכול להלביש שכלו באותיות מח' ואח"כ לפשוט מאותיו' אלו ולהלבישו באותיות אחרות כו' מ"מ הוא לבוש עצמי היינו שכשצריך נפשו להתגלות בעצמו בחומר המוח והלב הגילוי הוא ע"י אותיות המח' כמו גילוי השכל בכלי מוחו לעצמו ממקור השכל שכלול בנפש הוא ע"י אותיות המח' וכן גילוי התשוקה בלב הוא ג"כ ע"י הרהור הלב ונמצא שאותיות המחשבה המה לבוש פנימי שמתגלה בהם לעצמו ולא לזולתו, ועוד שהוא לבוש בהם תמיד פי' שהוא נצחי²⁵ שאין אדם יכול להיות בלי מח'²⁶ אע"פ שבכל רגע פושט ממח' זו ומתלבש במח' אחרת מ"מ הוא מלובש בכח מחשבתו תמיד שבלא מח' א"א לו להיות אפי' רגע א' משא"כ לבוש הדיבור שאינו לבוש עצמי כי אינו צריך אותם להתגלות ע"י לעצמו רק לזולתו הוא מתגלה ע"י אותיות הדיבור וגם אינו נצחי כנצחי' הנפש כי יכול להיות שלא ידבר כלל כשלא ירצה לדבר כו', ועד"ז הנמשל למעלה ההפרש בין נשמות לעולמות ומלאכים כי כל העולמות ומלאכים בבחי' דבר הוי' שהוא כח נבדל מן העצמות להיותו בא ע"י הסתר והעלם עצמו' האור עד שלא נגלה רק הארה בעלמא כמ"ש כי נשגב כו' הודו על ארץ²⁷ כו' ונמצא ששרשם בבחי' מקום

דשצד
דוקא כמ"ש הנה מקום אתי²⁸ והוא כאשר מתלבש אוא"ס בבחי' לבוש הדיבור שבזה שייך בחי' מקום אבל כאשר היו מתעלים²⁹ ונכללי' בבחי' המהו"ע האור שהוא למעלה מבחי' מקום רק מתאחד בעצמו' היו בטלים ממציאותם לגמרי [... וכמאמר הושיט אצבעו הקטנה³⁰ שהוא בחי' עצמי'³¹ מדת המל' ושרפן שנתבטלו ממציאותן כי שרשם הוא מל' דמל' הנק' דיבור וארץ כו'] וגם המה בבחי' זמן כמארז"ל במדרש ועוד כל ימי הארץ³² כ"ז שהיום והלילה קיימים וכידוע דשית אלפי שני³³ בלבד הוי עלמא כו' וכמ"ש עת לעשות כו'³⁴ ועת לחשות³⁵ כו'³⁶ שהוא כאשר פוסק מלדבר כבי' שזה יהי' לעתיד דכתי' ונשגב ה' לבדו³⁷ כו' אבל בחי' הנשמות שרשם במח' שהוא בחי' עצמות האור האלקי שכח ביטולם והתכללותם הוא בבחי' עצמות האור האלקי כמו שהוא באצי' למעלה מבחי' מקום ואעפ"כ אינם בטלים ממציאותם וגם המה נצחי'³⁸ כי עלייתם הוא בלי שיעור כי אע"פ שאינו מוזכר בספרים רק געה"ע והתחתון³⁹ אבל באמת יש עלי' לאין שיעור וכמ"ש וקדושי' בכ"י⁴⁰ [שזהו בחי' הנשמות שנק' קדושים כמשי"ת] יהללוך סלה בעא"ע בלי הפסק, וענין העלי' שלהם הוא לפ"ע ההשגה שמשיגים באוא"ס וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש⁴¹ כו', והיינו מפני שרשם שהוא במח' עליונה בחי' בינה המקבלת מבחי' חכ"ע דאצי' [כידוע דחו"ב נק' תרדל"מ⁴² ] בתמידות בלי הפסק וכמו למטה המח' הנמשכת בתמידות מכח החכ' שבנפש וידוע דהחכ' מקבל מבחי' אוא"ס בלי הפסק כן המחשבה דבינה מקבל מבחי' החכ' בתמידות, וכן הוא בחי' הנשמות שמקבלת מבחי' מח' דבינה שקבלתם הוא בבחי' נצחי' בלי הפסק כלל כו'.

הוהנה אמר בורא קדושים ישתבח שמך⁴³ כו', כי הנשמות נק' קדושה⁴⁴ והטעם הוא להיותם בעלי צורה בלי חומר כלל כי המלאכים בעלי חומר וצורה⁴⁵ כמאמר

ושצה
וגווייתו כתרשיש⁴⁶ משא"כ הנשמות אע"פ שלמטה המה מלובשים בחומר גוף גשמי יותר מהמלאכים מ"מ בשרשם אינם בעלי חומר כלל והיינו ג"כ מטעם הנ"ל להיות כי שרשם באותיות המח' ואותיות המח' נמשכים מן השכל כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי'⁴⁷ כי⁴⁸ בעת המשכת גילוי השכל ממקורו שהוא בחי' אין אז נמשכים עמו גם בחי' האותיות מאין ליש לכן אינם מסתירים כלל על אור השכל שבתוכם רק מקבלים אותו בבחי' גילוי כמ"ש וכן הנשמות מקבלים גילוי אוא"ס בלי הסתר כלל משא"כ המלאכים מקבלים מבחי' אותיות הדיבור ואותיות הדיבור המה נמשכים בדרך צורה וחומר [כידוע דשרש האותיות הוא מעצמו' הנפש⁴⁹ רק שבאים ומתלבשים בהבל הלב הבא בדרך התחלקות בה"מ הפה כו' וראי' ממה שכשצריך לדבר איזה אות אין כוונתו להניע המוצא רק כוונתו לדבר האות ותנועת המוצא ממילא נעשה כו'] ונמצא ששרש האותיות הוא הוא⁵⁰ בחי' הצורה שלהם והבל הלב המתחלק הוא בחי' החומר שלהם ולכן גם המלאכים המקבלים מבחי' אותיות הדיבור המה מקבלים גילוי אוא"ס בבחי' הסתר מצד החומר המסתיר כו' ולכן נק' הנשמות בשם קדושים דייקא כו' אך הנה גם הנשמות שנק' קדושים המה רק בריאה מאין ליש בלבד וכל השבח וההילול שלהם בעא"ע הוא רק בחי' שמך בלבד וזהו בורא קדושים שהמה בריאה מאין ליש ולכן ישתבח ע"י רק בחי' שמך בלבד.

זוביאור הדברים הנה מתחלה צ"ל ענין השם מהו שהוא כמו עד"מ שם של אדם שאינו צריך אותו לעצמו כלל רק שהוא נתפס ע"י לזולתו^*51 ונמצא שהוא כמו בחי' האור שאינו רק כח הגילוי לזולתו ולכן שם ואור הוא בחי' אחת⁵¹ ומה⁵² שנק' במקובלים בחי' אוא"ס נק' בפדר"א שמו כמאמר הי' הוא ושמו בלבד⁵³ כו', אך אעפ"כ אנו רואים שהשם הוא שייכות להעצם⁵⁴ וראי' שהוא נתפס ע"י לקוראו ועוד זאת מצינו בקריאת שמות דאדה"ר⁵⁵ שניסה אותו⁵⁶ הוי' אם יש בו חכ' זאת לקרוא

חשצו
שמות ואם הי' השם הסכמה בעלמא אין זה חכ' כלל וע"כ לומר שבאותיות השם נתפס ומלובש בהם עצם החיות ולכן חכ' גדולה היתה בו להרגיש שרש ומקור החיות של כל א' באיזה אותיות הוא מלובש וכן באותיות אלו קרא לו השם ולכן אמר לכל אשר יקרא לו האדם הוא שמו⁵⁷ המיוחד לו וכן הטעם בלידת ראובן כי ראה ה'⁵⁸. אך לכאורה אנו רואין ג"כ להיפוך והוא מה שנשמה א' יוכל להיות שיקראו לה שמות מחולפים כמו נשמת רשב"י ששרשו נשמת מרע"ה⁵⁹ ואעפ"כ נק' בשם שמעון ואם הי' השם שייכות להעצם הי' לו להיות נקרא בשם משה כו'. אך הענין יובן ע"פ הידוע שיש ב' בחי' בנשמה הא' שרש הנשמה כמו שהוא למעלה כלולה במקורה כמו האור של השמש שנכלל תמיד במאור השמש והב' בחי' המתפשטת ממנה בגוף שזהו רק הארה בעלמא משרש ומקור הנשמה וכמו אור הנר שעומד על השולחן ומאיר לעצמו ומחמת זה מתפשטת ההארה גם בכל הבית וכן גם בנשמה שמצד אור עצמה המאירה בעא"ע באוא"ס ממילא מאיר ג"כ בגוף [וראי' שאין מהות הנפש מתלבשת מנפש בגלגולים שמתגלגל בבחי' בהמה⁶⁰ שהוא בחי' חי וכן בדומם⁶¹ כמ"ש כי אבן מקיר תזעק⁶² כו'].

טומעתה יובן ענין הנ"ל שהשם הוא שייכות לבחי' הנשמה המתלבשת בגוף בכל אברי הגוף שזהו ע"י השם דווקא [כי השם הוא ממוצע בין האור והחיות⁶³ לבחי' הכלים וע"י נתפס האור בכלי] והטעם הוא להיותו מקור האור כי הוא המעורר לעצמי' הנפש שיהי' נמשך ומתפשט בגוף לכן הוא המחבר ג"כ אח"כ בחי' האור בכלי כו' והענין⁶⁴ הוא כי אינו דומה התפשטות הנפש להתפשטות האור שהתפשטות אור השמש הוא בחיוב והכרח משא"כ התפשטות הנפש הוא ע"י הרצון והרצון הוא בחי' השם מקור האור והחיות המתלבש בגוף שמעורר אותם להיות מתגלה מעצם הנשמה ובלא הרצון הי' נשאר גילוי האור נכלל בהעלם ואח"כ הוא בא בדרך האמצעי בין האורות לכלים כו' אבל הרצון גופא נכלל ובטל בעצמות הנשמה עד שאין תופס מקום כלל כביטול זיו השמש במקורו כו' וד"ל וכמשי"ת]. אבל לגבי בחי' עצמות הנשמה כמ"ש כלולה במקורה אינו נוגע כלל רק שהוא בטל ונכלל בו כביטול זיו השמש במקורו. ועתה יובן שלכן בבחי' משה שהי' ירידת

ישצז
נשמתו בגופו לצורך הגילוי דמ"ת פב"פ לכן הי' המשכות אור נשמתו ע"י אותיות משה אבל ברשב"י הי' צריך מקור הנשמה להתגלות באופן אחר רק ניצוץ בלבד לכן הי' צריך להתגלות באותיות שמעון אבל עצם הנשמה כמ"ש כלולה במקורה אחת היא רק שכח ההתפשטות שנתגלה בגוף היא באופנים ומדריגות שונות כו' וד"ל.

יאועתה י"ל בחי' השם למעלה כי הנה כתיב לכו חזו מפעלות אלקים⁶⁵ אשר שם שמות בארץ א"ת שמות אלא שמות⁶⁶ דהנה בנשמה אין כאן רק ב' מדריגות עצם הנשמה והארתה המתפשטת ומתלבשת בגוף שזהו בחי' שם אבל למעלה⁶⁷ בבחי' אא"ס יש ריבוי שמות כי יש ריבוי מדריגות הארה והארה דהארה וכל מדריגה לגבי מדריגה שלמעלה הימנו אינו רק הארה בעלמא ממנו ונק' בחי' שם וד"פ⁶⁸ הנה יש בחי' שמו הגדול (... ואפשר שהוא בחי' שמו בלבד הנק'⁶⁹ בפדר"א שזהו בחי' אותיו' דרל"א שערים הנז' בעומק⁷⁰ המלך ואינו מלובש בהם רק רשימו מעצמות האור דאוא"ס כו') ויש בחי' שם הוי' שנחלק לכמה פרטי' בחי' יו"ד דהוי' וה' דשם הוי' ובחי' וא"ו דשם הוי' וה"א אחרונה כו' [וכל אותיות⁷¹ מהוי' יש בו הוי' שלימה כמו היו"ד כי⁷² הוא שם ע"ב⁷³ במילוי יודי"ן⁷⁴ והה' הוא בחי' שם ס"ג⁷⁵ כו'] ויש ז' שמות שאינן נמחקין⁷⁶ כמו שם אל אלקים כו', וכללות כל הרבות⁷⁷ מדריגות אינם רק שם והארה בעלמא מעצמות אוא"ס כו', והנה עז"א בורא קדושים ישתבח שמך שכל עלי' הנשמות בעא"ע הגם שנתגלה בהם האור בלי הסתר כלל מ"מ אינו רק שם והארה ובבחי' זאת יהללוך בעא"ע והטעם הוא כי הם נחשבים נבראים מאין ליש לגבי עצמות האור כמ"ש בורא קדושים כי שרשם הוא בחי' חכ' ראשית הגילוי⁷⁸ וגם בבחי'⁷⁹ החכ' מאין תמצא⁸⁰ ונק' בריאה מאין ליש לגבי עצמות המאציל וכמאמר

יבשצח
בראשית ברא⁸¹ שגם מאמר דבראשית שהוא בחי' החכ' כתי' בראשית בחוכמתא⁸² הוא ג"כ ברא שהוא בחי' בריאה מאין ליש לגבי עצמות המאציל והגם שחכ' הוא ראשית הגילוי מאין מלובש בה⁸³ הארת האין [... כידוע דאוא"ס שורה בחכ'⁸⁴ ] אינו רק הארת האין אבל לא בחי' אין אמיתי שהוא בחי' עצמות אוא"ס שאינו נמצא בה בבחי' גילוי רק בהעלם עד שנמצא גם בעשי' גשמי' למטה כמו למעלה בחכ' בהשוואה ממש כמאמר את השמים ואת הארץ אני מלא⁸⁵ ונק' סוכ"ע כו' וד"ל.

יגוהנה ע"ז⁸⁶ יובן ענין ירידת הנשמה בגוף שזהו לצורך עלי' שזהו קיבול שכר שיהי' לע"ל בתחה"מ בנשמות שבגופי' שיתגלה בהם הארת הסובב שהוא אין האמיתי שיתגלה גם בגופם ונשמתם כאחד כו', אך היום לעשותם⁸⁷ שההכנה לזה הוא בעוה"ז ע"י מעהמ"צ כי ידוע דשכר מצוה היא מצוה עצמה⁸⁸ כי הנה כללות המצות נחלקים לג' בחי' תורה ועבודה וגמ"ח, והנה בעבודת הקרבנות נראה ונגלה בחי' ביטול היש לאין בגילוי כי שורפין הבהמה וההגשמה שבה נופל ונעשה דשן וחיות הרוחני מתעלה למעלה בשרשה שהוא בחי' אין האלקי [... ע"ד⁸⁹ שרשה בעולם התוהו], וכן בתורה עיקר הלימוד הוא לבטל א"ע מכל וכל בכדי לשמוע בחי' דבר ה' המדבר בפיו בעת דיבורו אותיות התורה וכמו שאמר המגיד אני המשנה המדברת בפיך⁹⁰ כו', אבל לא ללמוד בבחי' יש היינו להנאת עצמו אפי' לידע ההשכלה שלא ישכון בזה אור ה', וזהו שאנו אומרים ובכל נפשך קודם והיו הדברים האלה⁹¹ אשר אנכי כו' כי בכל נפשך הוא ביטול כל נפשו וכחותיו לגבי אוא"ס לא להיות בבחי' יש בכדי שלא יהי' דבר מפסיק בינו לבין אוא"ס המתלבש בדיבורו בעת עסקו בתורה ואז והיו הדברים אשר אנכי מי שאנכי⁹² כו' דהיינו שישכון אוא"ס בנפשו ונמצא שעיקר לימוד התורה הוא ג"כ ביטול היש לאין וכן גמ"ח שהוא הצדקה שנותן רכושו אשר מסר נפשו ע"ז לעני ושפל רוח אשר לית לי' מג"כ והוא בחי' אין שזהו ג"כ ביטול היש לאין ולכן עיקר הגמ"ח נמשך מצד השפלות כמו באברהם דעביד

ידשצט
טיבו יתירא⁹³ שזה הי' מצד השפלות שבו אב"ר מ"ה⁹⁴ וכמאמרו ואנכי עפר ואפר⁹⁵ אך עכשיו הוא רק ביטול היש לאין ונמצא שבחי' האין הוא בחי'⁹⁶ ההעלם אבל לע"ל יתגלה אמיתית עצם האין מהעלמו שהוא⁹⁷ בחי' אין האמיתי בחי' סוכ"ע שזהו קיבול שכר מצוה והוא מצוה עצמה שהוא בחי' הביטול לאין שבהעלם עכשיו ובו שורה בהעלם בחי' אין האמיתי ולע"ל יתגלה כו' וד"ל.

טוועתה יובן ענין עלית הנשמה למה נק' בשם עלי' כי באמת אין הפי' עלי' בבחי' מקום רק שהוא ע"ד דוגמא דכורע בברוך וזוקף בשם⁹⁸ כי הנה כורע בברוך הוא הרכנת עצם המשפיע למקבל להתייחד עם המקבל במקומו ונמצא שאין נעשה שינוי כלל בכלי המקבל וכמו במ"ת דכתיב וירד הוי' על ה"ס⁹⁹ כו' וידבר כו' אנכי¹⁰⁰ כו' כי¹⁰¹ הגם שנתגלה בחי' אנכי מי שאנכי סדכ"ס¹⁰² למטה מ"מ מצד שהי' בבחי' ירידה למטה במקום המקבל לא נשתנה כלל ההר סיני ממהותו וכן נש"י שבגופים לא נשתנה מהות גופם רק שהגילוי הי' מלובש בהם בהעלם לפי"ע הכלי שלהם כו' אבל ענין זוקף בשם הוא עלי' המקבל לקבל השפעת עצם המשפיע כמ"ש במקום המשפיע מצד שנשתנה כלי המקבל ממהותו לגמרי ונזדכך עד שיוכל לקבל מהות עצם המשפיע כמ"ש במקומו ועד"ז יהי' לע"ל דכתי' וכל קרבי את שם קדשו¹⁰³ שגוף גשמי יקבל שפע וחיות דאוא"ס הסוכ"ע והיינו מצד שיהי' זיכוך הגוף עד שישתנה ממהותו לגמרי ויוכל לקבל שפע וחיות מאוא"ס בגילוי, וראי' לזה שאם יהיו הגופים באופן שהם עכשיו איך א' בעוה"ב אין בו לא אכילה¹⁰⁴ ולא שתי' ואיך יוכל גוף גשמי לחיות בלא אכילה וע"כ לומר שישתנה ויזדכך ממהותו לגמרי כנ"ל וזהו בחי' עלי' כו' וד"ל. והנה עד"ז יובן פי' ענין עליו' העולמות דשבת וענין שתי שבתות כו' כי הנה ענין השבת הוא כמ"ש כי בו שבת¹⁰⁵ והוא עד"מ אדם השובת ונח ממלאכתו שבתחלה בעת המלאכה הי' מלובש שכלו ומדותיו במעשה המלאכה שעשה ואח"כ כשגמר מלאכתו נתעלו כל הכחות כמו המדות שהיו מלובשי' במעשה המלאכה שהמה רק הארה והתפשטות מעצם מדותיו נתעלו למקורם בכח המדות שבלב וכן שכלו שהי' מלובש במעשה שהוא רק הארה והתפשטות מעצם שכלו נתעלה בכח שכלו. וכך הוא למעלה כתי'¹⁰⁶ כי

טזת
ששת ימים עשה הוי'¹⁰⁷ שית יומין עילאין שהמה המדות דאצי' שהמה מלובשים בבי"ע כל יומא בעבידתי' וכן כולם בחכ' עשית¹⁰⁸ שגם החכ' דאצי' נמשכה ונתלבשה בבי"ע למדוד כו' ובתשלום הששת ימים שבתו ונתעלו במקורם היותר ראשון שהוא בחי' החכ' דאצי', אך כתיב עולת שבת בשבתו כי הנה כתי' ויכל אלקי'¹⁰⁹ כו' וישבות כו' מכל מלאכתו אשר עשה ואחר ויברך ויקדש¹¹⁰ כתי' כי בו שבת כו' אשר ברא.

יזוהענין הוא¹¹¹ דגם במע"ב יש שני בחי' בריאה ועשי' דמאמר דבראשית¹¹² שהוא בחי'¹¹³ החכ' עצמה הוא בחי' בריאה מאין ליש כמאמר בראשית ברא כי גילוי החכ' שהוא ראשית הגילוי מאין הנעלם נק' בשם בריאה שהוא מאין ליש כמאמר והחכ' מאין תמצא משא"כ מחכ' למח' וממח' לדיבור הוא בחי' יש מיש ולכן נק' בשם עשי' וכמאמר כולם בחכ' עשית שההמשכה מחכ' ולמטה נק' בשם עשי' כו' ולכן בשאר המאמרות כתי' ל' עשי' ויעש אלקים את הרקיע¹¹⁴ כו'. והנה כמו דבמע"ב יש שני בחי' בחי' בריאה ובחי' עשי' כן יש שתי בחי' שבת הא' השביתה מכל אשר עשה שהוא עלי' העולמות דבי"ע במל' דאצי' ומל' דאצי' עולה בחכ' שזהו בד"כ שבת תתאה, והב' הוא השביתה מכל אשר ברא שהוא עלי' החכ' במקורה באין האמיתי בחי' סוכ"ע שזהו שבת עילאה כו', וזהו ענין עלי' העולמות שהוא השתנות כלי המקבל לקבל הארת האין האמיתי כמ"ש במקומו שנק' בשם עלי' כנ"ל בענין זוקף בשם, אך לע"ע אין הזיכוך שלהם והארת אין האמיתי בהם רק בפנימי' העולמות¹¹⁵ אבל בחיצוני' העולמות אין שינוי אבל לע"ל יהי' הזיכוך בחיצוני' העולמות כו' וד"ל.

יחוהנה ע"ד דוגמא זאת הוא ג"כ בחי' שביעית שהוא ענין מה ששובת ממלאכה שזהו בחי' ביטול היש לאין ועי"ז נתגלה אין האמיתי הארת סוכ"ע ולכן כתי' והיתה שבת הארץ לך ולבהמתך¹¹⁶ וארז"ל כלה לחי' מן השדה¹¹⁷ כלה לבהמתך וכן אכילת אדם תלוי באכילת חי' ובהמה¹¹⁸, וכ"ז הוא מצד הארת סוכ"ע המחי' לאדם ובהמה בהשוואה (משא"כ מצד ממכ"ע חיות האדם נבדל בערך מחיות הבהמה כי יש ד' חילוקי מדריגות דצח"מ כו') וכן בשבת מצד הארת סוכ"ע נצטוו ג"כ על שביתת בהמה¹¹⁹ אע"פ שאין בה דעת כלל לשבות אך מצד שהארת שבת הוא מבחי' אין

יטתא
האמיתי שהוא למעלה מן הדעת ומאיר לאדם ובהמה בהשוואה כו' וד"ל [רק¹²⁰ ששבת הארץ דשביעית היא העלי' רק במל' דאצי' שהוא בחי' סובב לגבי בי"ע אבל בשבת אפי' בחי' שבת תתאה הוא ג"כ למעלה ממדריגת שביעית שהעלי' הוא בחכמה דאצי' ועלי' הב' דחכ' עצמה שנק' שבת עילאה הוא באין האמיתי סובב הכללי כו' וד"ל]. וזהו את שבתותי תשמרו ששתי השבתות הנ"ל א"צ רק לשמור אותם שלא יפסידו אותם ע"ד לא תחללו¹²¹ שלא לעשות חלל¹²² והפסק בינו לבין הא"ס ע"י מעשיו הרעים ח"ו או ע"י גיאות והתנשאות או בחי' לגרמי' ומזה צריך לשמור א"ע שלא יהי' בבחי' יש ודבר וממילא יתגלה בנפשו הארת שתי שבתות הנ"ל בו¹²³ בדרך מתנה ממילא ומאילי' כמאמר מתנה טובה¹²⁴ כו', ואפי' בחי' שבת תתאה שהוא בחי' ביטול היש אין הכוונה לעשות כמה הכנות בנפשו לבטל א"ע כי כל הפעולות וההכנות יכול לפעול הרגשת הביטול שזהו היפוך ממש מביטול האמיתי כידוע בשם הה"מ ז"ל¹²⁵ ע"פ ופלגשו ושמה ראומ"ה¹²⁶ ראו שאני בטל, אך כל ההכנות יהי' באופן זה שישמור א"ע בתכלית אפי' מבחי' פירוד כ"ש דק תכלית הדקות ובזה יהי' כלי מוכן שישרה בנפשו בחי' ביטול היש וגם ביטול האמיתי לאין האמיתי והשראה זאת תבוא עליו מלמעלה כמאמר אלמלא הקב"ה עוזרו¹²⁷ כו' אבל עסק שלו לא יהי' רק בשמירה א"ע בתכלית שלא יהי' נפרד כנ"ל, וזהו את שבתותי תשמרו תשמרו בלבד וממילא יתגלה בנפשיכם שתי שבתות הנ"ל כו' וד"ל¹²⁸.

כומקדשי תיראו הנה מקדשי קאי על התורה שהוא מקדשו של הקב"ה [כי המקדש שלמטה שלמה בנה אותו¹²⁹ כו'] וכמאמר אין לו להקב"ה בעולמו¹³⁰ אלא ד"א של הלכה בלבד, והנה התורה שרשה בחכ' ונמשכה בבחי' ממלא בכל העולמות בכאו"א לפי מדריגתו והעיקר הוא למטה בנש"י שבגופים בכאו"א לפי ערכו עד שנק' מזון כמאמר ותורתך בתוך מעי¹³¹ וא"כ לכאורה מעלת התורה למטה ממעלת השבת שהוא בחי' גילוי האין האמיתי, לזה הזהיר דאע"פ שתשמרו את שבתותי מ"מ גם מזה אל תנח ידך להיות ואת מקדשי תיראו, כי הנה ידוע שאע"פ דאוריית' מחכ"ע נפקית¹³² היינו רק דרך מעביר בלבד אבל שרשה

כאתב
למעלה מן החכ' [כמבו' במ"א בענין¹³³ וממדבר מתנה¹³⁴ כו'] בבחי' סוכ"ע אין האמיתי וא"כ אדרבה בזה יתרון מעלתה שבאה ונמשכה בדרך או"פ ממכ"ע שבזה גורם בחי' תיראו בקירוב ממש כי ראי' אותיות יראה¹³⁵ שהיראה מלפני המלך אינו אלא כאשר רואין אותו בקירוב ולא מרחוק¹³⁶ ולכן ע"י התורה נמשך בחי' אוא"ס בקירוב ממש [יותר מבשבת שאינו אלא בבחי' מקיף בגילוי] בבחי' או"פ, וזהו אני הוי' שבתו' מלובש מעצמות הוי' כו' וד"ל.