Piskei Admur HaZaken on Issur VeHeter·Siman 63פסקי אדמו״ר הזקן בהלכות איסור והיתר·סימן סג

אסעיף א
בשר הנמצא מושלך בשוק הלך אחר הרוב, דכל דפריש מרובא פריש. אם היו רוב המוכרים גויים אסור, ואם היו רוב המוכרים ישראל מותר.

בוכתב הש"ך שהכל תלוי ברוב המצוי באותו מקום שנמצא הבשר, אלא שכששניהם שוים אזלינן בתר רוב השוק, ואם גם בשוק שניהם שוים אזלינן בתר רוב העיר, ואם גם בעיר שוים אסור. ופירש התב"ש דשניהם שוים היינו דלא ידעינן אם רוב נכרים או רוב ישראל, אבל היכא דידעינן שהם מחצה על מחצה אסור.²⁰

גוהפר"ח כתב דאזלינן בתר רוב העיר ולא בתר רוב המצויים באותו מקום.

דובדברי רבנו:

הא. דעת רבנו כדעת הש"ך, שהכל תלוי ברוב המצוי באותו מקום שנמצא הבשר.²¹

וב. בהא דשניהם שוים דעת רבנו כפירוש התב"ש דהיינו דלא ידעינן איזה מהן רוב, אבל היכא דידעינן שהם מחצה על מחצה אסור.

זסעיף ב
ויש מתירין בשר שנתעלם מן העין אם מצאו במקום שהניחו.²²

חוברמ"א: והמנהג להקל כסברא האחרונה, ואפילו הי' ביד גוי, במקום שכל המוכרים הם ישראלים המוכרים בשר כשר.

טוכתב הט"ז שאף לדידן לא התירו אלא אם מצאו במקום שהניחו. והש"ך כתב שאם רוב טבחי העיר ישראל מותר אף אם מצאו במקום שלא הניחו, ואף אם מצא בשר שאינו שלו כלל.²³

יוכתב הב"י בשם ספר התרומה, שאם הניחה בשוק בין הנכרים אפי' מצאה במקום שהניחה אסורה, אם אין מכירה בסימן או בטביעות עין.

יאובדעת רבנו:

יבא. דעת רבנו כדעת הש"ך, שאם רוב העיר ישראל ורוב טבחי העיר ישראל מותר אף אם מצא בשר שאינו שלו, ולא בעינן מצאו במקום שלא הניחו.²⁴

יגב. כתב רבנו, שטעם האיסור בהניחה בשוק בין הנכרים ומצאה במקום שהניחה הוא משום חשש שמא החליפו נכרי מדעת (ולא שמא שלו ניטל ונפל כאן בשר אחר), והא דמהני סימן הוא משום דכיון דאיכא סימן לא טרח ומזייף, ולהכי לא בעינן סימן גמור אלא כל דלא טרח ומזייף שפיר דמי.

ידועפ"ז נראה דעת רבנו דאפי' לא מצאה במקום שהניחה סגי בסימן (גמור).