Tanach · Rishonim on Tanach · Ramban · Torah
Ramban on Exodus 12:21/רמב"ן על שמות י״ב:כ״א
אוַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ מְקַצֶּרֶת בַּאֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ ה' בַּפָּרָשָׁה שֶׁל מַעְלָה, כִּי בְּיָדוּעַ שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל הַכֹּל בִּפְרָט וְלִמֵּד אוֹתָם כָּל הָעִנְיָן, וְנִכְלָל הַדָּבָר בַּכָּתוּב "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ" (שמות י"ב:כ"ח). אֲבָל הִזְכִּיר זֹאת הַפָּרָשָׁה בִּכְלָל כִּי קָרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵם אָסְפוּ אֵלָיו כָּל הָעָם, וְאָז אָמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל מִשְׁכוּ הַצֹּאן מִן הָעֵדֶר אֶל בָּתֵּיכֶם לִהְיוֹת לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת מִבֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ. וְיִתָּכֵן שֶׁאָמַר מִשְׁכוּ, בַּעֲבוּר הֱיוֹת צֹאנָם רָחוֹק מְאֹד מֵהֶם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן (בראשית מו לד), וְאָמַר וּקְחוּ לָכֶם, קְחוּ אוֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח בֵּין הָעַרְבַּיִם, כְּכָל הַמְפֹרָשׁ לְמַעְלָה בַּמִּצְוָה:
וְשָׁנוּ בַּמְּכִילְתָּא (כאן) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, מַגִּיד שֶׁעֲשָׂאָן ב"ד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, הַדָּבָר מִפִּי מֹשֶׁה לֵאמֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל, דִּבְרֵי ר' יֹאשִׁיָּה. ר' יוֹנָתָן אוֹמֵר, הַדָּבָר מִפִּי מֹשֶׁה לֵאמֹר לַזְּקֵנִים, וּזְקֵנִים לֵאמֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה לְדַעַת רַבִּי יֹאשִׁיָּה יִהְיֶה וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּאַסְפוּ אֵלָיו כָּל הָעָם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, וְעַל דַּעַת רַבִּי יוֹנָתָן הֵן יֹאמְרוּ לַקָּהָל, וְיִהְיֶה "דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות י"ב:ג') הַזְּקֵנִים הַנּוֹעָדִים לָהֶם, כְּמוֹ "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה" (במדבר טו כד):
וְשָׁנוּ בַּמְּכִילְתָּא (כאן) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, מַגִּיד שֶׁעֲשָׂאָן ב"ד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, הַדָּבָר מִפִּי מֹשֶׁה לֵאמֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל, דִּבְרֵי ר' יֹאשִׁיָּה. ר' יוֹנָתָן אוֹמֵר, הַדָּבָר מִפִּי מֹשֶׁה לֵאמֹר לַזְּקֵנִים, וּזְקֵנִים לֵאמֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה לְדַעַת רַבִּי יֹאשִׁיָּה יִהְיֶה וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּאַסְפוּ אֵלָיו כָּל הָעָם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, וְעַל דַּעַת רַבִּי יוֹנָתָן הֵן יֹאמְרוּ לַקָּהָל, וְיִהְיֶה "דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות י"ב:ג') הַזְּקֵנִים הַנּוֹעָדִים לָהֶם, כְּמוֹ "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה" (במדבר טו כד):
1THEN MOSES CALLED FOR ALL THE ELDERS OF ISRAEL, AND SAID UNTO THEM: DRAW OUT, AND TAKE YOU LAMBS ACCORDING TO YOUR FAMILIES AND SLAUGHTER THE PASSOVER. This chapter shortens the account of how the laws which G-d had commanded Moses, as stated in the section above, [were communicated by him to Israel], as it is self-understood that Moses related all the laws to Israel in detail and taught them the matter involved, it being included in the verse, As the Eternal hath commanded Moses and Aaron, so did they.226 Instead, Scripture mentioned this section in a general way, saying that Moses called for all the elders of Israel and they gathered together to him all the people. Then they [the elders]227, etc.” said to the whole congregation of Israel, “Draw out the sheep from the flock to your homes, and keep it there from the tenth day of the month [till the fourteenth, when it is to be slaughtered as the Passover-offering].”It is possible that Scripture used the word, mishchu (draw out), because their sheep were very far from them in the land of Goshen, for every shepherd is an abomination unto the Egyptians.228 It said, and take you, meaning “take the lambs according to your families,” every man a lamb, according to their fathers’ houses,229 and slaughter the Passover lamb230 at eventide,231 all in accordance with what has been explained above concerning this commandment.Now we read in the Mechilta:232 “Then Moses called for all the elders of Israel. This teaches us that he constituted them a court.233 (the elders), “and zakein denotes only one who has acquired wisdom” (Kiddushin 32 b). See Ramban above, Verse 2, that “elders” are needed for the Sanctification of the New Moon, as mentioned in the section above, and hence Moses constituted them a court. And he said unto them. The word came from the mouth of Moses, saying it to all Israel.234, etc. These are the words of Rabbi Yashiya. Rabbi Yonathan says that the word came out from the mouth of Moses saying it to the elders, and the elders saying it to all Israel.” Thus according to Rabbi Yashiya, the expression, Then Moses called for all the elders of Israel, means that he told them to gather together to him all the people, [and he himself told the people all the laws of the Passover mentioned above], as I have explained. But according to the opinion of Rabbi Yonathan, the elders related it to the assembly. Accordingly, the verse stating, Speak ye unto all the congregation of Israel,235 refers [not to Moses and Aaron mentioned in the two verses there above, but] to the elders that were assembled before [Moses and Aaron, and they — the elders — spoke to the congregation], as is also the purport of the verse, Then it shall be, if it be done in error by ‘the eyes of the congregation,’236 [which is a reference to the elders of the congregation, members of the Court].
בוְהוֹסִיף בְּזֹאת הַפָּרָשָׁה בֵּאוּר בִּנְתִינַת הַדָּם שֶׁתִּהְיֶה בַּאֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבִילָה בַּסַּף שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לְמַעְלָה בְּפֵרוּשׁ, אֲבָל שָׁם (שמות י"ב:ז') נֶאֱמַר סְתָם "וְלָקְחוּ מִן הַדָּם", לְלַמֵּד שֶׁכָּל לְקִיחָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה סְתָם שֶׁתְּהֵא בַּאֲגֻדָּה, וְשֶׁכָּל קַבָּלַת דָּם טְעוּנָה כְּלִי, כְּמִדְרָשׁ רַבּוֹתֵינוּ (במכילתא כאן) וּפֵרֵשׁ לָהֶם בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת (שמות י"ב:כ"ב) וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר, כִּי בַּעֲבוּר זֶה נִצְטַוּוּ בִּנְתִינַת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוּרִים שָׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית" (שמות י"ב:י"ג): וְכָתַב רַשִׁ"י (רש"י על שמות י"ב:כ"ב) וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ, מַגִּיד שֶׁמֵּאַחַר שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְחַבֵּל אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, וְלַיְלָה רְשׁוּת לַמְחַבְּלִים הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד כ) "בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר". וְלֹא הֲבִינוֹתִי דְּבָרָיו בַּמֶּה שֶׁאָמַר וְלַיְלָה רְשׁוּת לַמְחַבְּלִים הוּא שֶׁנֶּאֱמַר "בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר", וְכִי אָסוּר לְאָדָם בְּכָל לַיְלָה לָצֵאת מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר שֶׁהַלַּיְלָה הַזֶּה נִתְּנָה בּוֹ רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְחַבֵּל, וְלָכֵן הִזְהִירָם מִמֶּנּוּ. אֲבָל לֹא רָאָה הָרַב לוֹמַר כֵּן, מִפְּנֵי שהקב"ה בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ הָיָה הַמַּכֶּה:
וְהָעִנְיָן הַזֶּה שָׁנוּי הוּא בַּמְּכִילְתָּא (פסחא יא) בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת, וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר, מַגִּיד מִשֶּׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְחַבֵּל אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כו כ) "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ", וְאוֹמֵר (יחזקאל כא ח) "הִנְנִי אֵלַיִךְ וְהוֹצֵאתִי חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע", וְאוֹמֵר (שמות ל"ג:כ"ב) "וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבוֹדִי", לְלַמֶּדְךָ שֶׁתְּהֵא נִכְנָס בְּכִי טוֹב וְיוֹצֵא בְּכִי טוֹב, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים נָהֲגוּ בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר" (בראשית כב ג), "וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר" (שם כח יח), "וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַּבֹּקֶר" (שמות ל"ד:ד'), "וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר" (יהושע ג א), "וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר" (שמואל א ט"ו:י"ב). וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים שֶׁהָלְכוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ שֶׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם נָהֲגוּ בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, שְׁאָר בְּנֵי אָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קד) "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה, הַכְּפִירִים שׁוֹאֲגִים לַטָּרֶף, תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן, תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן", מִכָּאן וְאֵילָךְ "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב" (שם). ע"כ הַבָּרַיְתָא:
וְהָעִנְיָן לוֹמַר שֶׁהִזְהִיר הַכָּתוּב אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם שֶׁלֹּא יָצְאוּ מִפֶּתַח בֵּיתָם בַּלַּיְלָה הַהוּא, לְפִי שהקב"ה עוֹבֵר בְּמִצְרַיִם כְּמֶלֶךְ שֶׁעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּסְפַּקְלְטוֹרִים לְפָנָיו שֶׁלֹּא יִפְגַּע בּוֹ אָדָם וְלֹא יִסְתַּכֵּל בּוֹ, כְּעִנְיַן "וּבָא ה' אֱלֹהַי כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ" (זכריה יד ה), וְכֵן "וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר" (שמות ל"ג:כ"ב), לְהָגֵן עָלָיו מִשְּׂרָפִים וּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה. וְכֵיוָן שֶׁמָּצִינוּ בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְחַבֵּל שֶׁאֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, לְפִיכָךְ אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְשַׁנּוֹת דֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁיֵּצֵא בַּלַּיְלָה, לְפִי שֶׁהוּא זְמַנָּן שֶׁל חַיּוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶם לִטְרֹף, וְאֵין לְהַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע:
וְהָעִנְיָן הַזֶּה שָׁנוּי הוּא בַּמְּכִילְתָּא (פסחא יא) בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת, וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר, מַגִּיד מִשֶּׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְחַבֵּל אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כו כ) "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ", וְאוֹמֵר (יחזקאל כא ח) "הִנְנִי אֵלַיִךְ וְהוֹצֵאתִי חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע", וְאוֹמֵר (שמות ל"ג:כ"ב) "וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבוֹדִי", לְלַמֶּדְךָ שֶׁתְּהֵא נִכְנָס בְּכִי טוֹב וְיוֹצֵא בְּכִי טוֹב, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים נָהֲגוּ בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר" (בראשית כב ג), "וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר" (שם כח יח), "וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַּבֹּקֶר" (שמות ל"ד:ד'), "וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר" (יהושע ג א), "וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר" (שמואל א ט"ו:י"ב). וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים שֶׁהָלְכוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ שֶׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם נָהֲגוּ בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, שְׁאָר בְּנֵי אָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קד) "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה, הַכְּפִירִים שׁוֹאֲגִים לַטָּרֶף, תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן, תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן", מִכָּאן וְאֵילָךְ "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב" (שם). ע"כ הַבָּרַיְתָא:
וְהָעִנְיָן לוֹמַר שֶׁהִזְהִיר הַכָּתוּב אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם שֶׁלֹּא יָצְאוּ מִפֶּתַח בֵּיתָם בַּלַּיְלָה הַהוּא, לְפִי שהקב"ה עוֹבֵר בְּמִצְרַיִם כְּמֶלֶךְ שֶׁעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּסְפַּקְלְטוֹרִים לְפָנָיו שֶׁלֹּא יִפְגַּע בּוֹ אָדָם וְלֹא יִסְתַּכֵּל בּוֹ, כְּעִנְיַן "וּבָא ה' אֱלֹהַי כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ" (זכריה יד ה), וְכֵן "וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר" (שמות ל"ג:כ"ב), לְהָגֵן עָלָיו מִשְּׂרָפִים וּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה. וְכֵיוָן שֶׁמָּצִינוּ בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְחַבֵּל שֶׁאֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, לְפִיכָךְ אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְשַׁנּוֹת דֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁיֵּצֵא בַּלַּיְלָה, לְפִי שֶׁהוּא זְמַנָּן שֶׁל חַיּוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶם לִטְרֹף, וְאֵין לְהַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע:
2This section adds an explanation to the putting of the blood [of the Passover-offering, mentioned above in Verse 7], i.e., that it be done with a bunch of hyssop and that it be dipped in the blood that is in the basin,237 which was not explicitly mentioned above but in a general way, And they shall take of the blood, etc.238 It teaches us that every undefined “taking” prescribed in the Torah must be with “a bunch,”239 (Numbers 19:6) it means a bunch of cedar-wood and hyssop tied with scarlet (Parah 3:10). and that all “taking” of the blood [prescribed in the Torah] must be in a vessel,240 (Leviticus 4:5), it means of the blood that is in the vessel. as our Rabbis have explained.241 [Moses] put it in basins (further, 24:6).And He further explained to them in this section, and none of you shall go out of the door of his house until the morning,237 for on account of it they were commanded to put the blood [of the Passover-offering] upon the lintel so that they would be protected there, just as He said, and there shall be no plague upon you to destroy you.242Now Rashi commented: “And none of you shall go out. This teaches us that once permission is given to the destroying angel, he does not discriminate between righteous and wicked, and night-time is the domain of the destroying messengers, as it is said, Thou makest darkness, and it is night, wherein all the beasts of the forest do creep forth.”243I did not understand that which Rashi said, “and night-time is the domain of the destroying messengers, as it is said, … wherein all the beasts of the forest do creep forth.”243 Is a person forbidden on any night to go out of the door of his house until the morning, on the authority of this verse? Rather, Rashi should have said, “for on that night permission to destroy was given the angel of destruction, and therefore He warned them against it.” But the Rabbi [Rashi] did not find it correct to say so since the Holy One, blessed be He, in His Presence and in His glory, was the One who smote [the first-born].244This subject is taught in the Mechilta in another version:245 “And none of you shall go out of the door of his house until the morning. This teaches us that once permission is given to the destroying angel,246 he does not discriminate between righteous and wicked, as it is said, Come My people, enter into thy chambers … until the indignation be overpast.247 And it also says, Behold, I am against thee, and will draw forth My sword out of its sheath, and will cut off from thee the righteous and the wicked.248 And it further says, And it shall come to pass, while My glory passeth by, that I will put thee in a cleft of the rock.249 This is to teach you250. This is to teach you….” that you are to come into a place only in the daytime251 (Genesis 1:4). and leave it only in the daytime.251 (Genesis 1:4). And thus you find that the patriarchs and the prophets observed this as a custom, as it is said: And Abraham rose early in the morning;252, 22:3. And Jacob rose up early in the morning;253, 28:18. And Moses rose up early in the morning;254 And Joshua rose up in the morning;255 And Samuel rose early to meet Saul in the morning.256 Now is it not a kal vachomer:257 If the patriarchs and the prophets, who went to carry out the will of Him by Whose word the world came into being, observed this as a custom, how much more should all other people observe it! And thus it says, Thou makest darkness, and it is night;243 The young lions roar after their prey;258 Thou givest it unto them, they gather it;259, Verse 28. The sun ariseth, they slink away.260, Verse 22. From then on, Man goeth forth unto his work, and to his labor until the evening.”261, Verse 23. Thus far extends [the quotation from] the Beraitha.262The purport thereof is to state that Scripture warned the Israelites in Egypt not to go out of the door of their homes on that night because the Holy One, blessed be He, was passing through Egypt like a king who passes from one place to another and whose guardsmen go before him so that people should neither meet him nor see him. This is similar to that which is said, And the Eternal my G-d shall come, and all the holy ones with Thee;263 and also, And it shall come to pass, while My glory passeth by, that I will put thee in a cleft of the rock,249 i.e., to protect him [Moses] from the seraphim and the heavenly agencies. And since we find that once permission is given to the destroying angel he does not discriminate between righteous and wicked, therefore a person has no right264 to change from the customary way of the world and leave at night-time, since it is the time of the wild beasts when they go out for prey, and there is no way [for them] to distinguish between righteous and wicked.