Reshimos·Menorah·Explaining the Reason in Nachalas Tzvi and Lawsרשימות·מנורה·באור נמוקו בפי' נהמ"ע ודיניו

אי
והנה עדיין כמה פרטים צריכים ברור.

בא) מהו טעם הרמב"ם דמפרש דנהמ"ע הוא נר הסמוך לקה"ק – וכ"מ גם ברש"י ד"ה מדכתיב (מנחות צח:) – ופליג בזה ארש"י ד"ה ובה (שבת כב:) וד"ה והי' (יומא לט.) ד"ה נר (מגילה כא:) ד"ה ממנה (מנחות פו:) [וכבר עמדו ע"ז שרש"י סותר ד"ע* – תפ"י תמיד ספ"ג]. תוס' ד"ה ולהטיב (יומא עא.) ותוס' מנחות שם. הראב"ד (עיין

ג----------

ד*) לעיין רש"ל בשבת.

הביאור נימוקו של הרמב"ם בפירוש המשניות בפירוש נר המערבי ודיניו

וח. והנה, עדיין כמה פרטים צריכים בירור בשיטת הרמב"ם בפירוש המשניות:

זא) מהו טעם הרמב"ם דמפרש דנר המערבי הוא נר הסמוך לקדש הקדשים,

ח– וכן משמע גם ברש"י ד"ה מדכתיב (מנחות צח, ב)²⁷ –

טופליג הרמב"ם בזה אשאר ראשונים:

ירש"י ד"ה ובה (שבת כב, ב), וד"ה והי' (יומא לט, א), ד"ה נר (מגילה כא, ב), ד"ה ממנה (מנחות פו, ב)²⁸,

יא[וכבר עמדו על זה שרש"י סותר דעת עצמו* – תפארת ישראל לתמיד ספ"ג³⁰],

יב----------

יג*) לעיין רש"ל בשבת²⁹.

ידיא
השגותיו תו"מ פ"ג הי"ג ופי' הנדפס בשס"ח). הרמב"ן (חידושיו לשבת כב:* ופי' עה"ת שמות כז' כ'). הרשב"א (בשו"ת הנ"ל).

טו----------

טז*) מהו נהמ"ע. גירסתו בתמיד.

יזתוס' ד"ה ולהטיב (יומא עא, א) ותוס' מנחות שם³¹,

יחהראב"ד (עיין השגותיו בהל' תמידין ומוספין פ"ג הי"ג, ופירושו הנדפס בש"ס חדש³²),

יטהרמב"ן (בחידושיו לשבת כב, ב*, ובפירושו על התורה שמות כז' כ'³⁴),

כהרשב"א (בשו"ת הנ"ל³⁵),

כא----------

כב*) לעיין מהו נר המערבי ע"פ גירסתו בתמיד³³.

כגיב
וי"ל בזה כמה טעמים

כדא) במנחות (צח:) אמר אנהמ"ע יערוך אותו לפני ה' מכלל דכולהו לאו לפני ה'. משמע להדיא דהוא המיוחד מכל הנרות בזה דהוא לפני ה'. וכל' רש"י שם יערוך אותו וכוא' דמשמע אותו לפני ה' ולא אחר לפני ה'. משא"כ לדעת כהנ"ל הרי ה"נ מז' הנרות הם יותר לפני ה' מנהמ"ע, ורק לגבי נר א' בלבד יש לקרותו לפני ה'.

כהב) שמו מוכיח עליו דקרי לי' נר מערבי, ולא בא לסתום אלא לפרש, דהיינו מערבי

כושלדעת כל הנ"ל, נר המערבי הוא השני ממזרח (שהוא מערבי לנר הראשון במזרח שקודם לו), ואילו הרמב"ם פליג עליהם וס"ל שנר המערבי הוא נר הסמוך לקדש הקדשים.

כזט. ויש לומר בזה כמה טעמים:

כחא) במנחות (צח, ב) אמר אנר המערבי "יערוך אותו לפני ה'³⁶, מכלל דכולהו לאו לפני ה'". ומזה משמע להדיא דנר המערבי הוא המיוחד מכל הנרות בזה דהוא לבדו לפני ה', וכלשון רש"י שם: "יערוך אותו וכו' דמשמע אותו לפני ה' ולא אחר לפני ה'". ולכן מפרש הרמב"ם שנר המערבי הוא הסמוך לקדש הקדשים. משא"כ לדעת כל הנ"ל שנר המערבי הוא השני ממזרח, הרי ה' נרות מז' הנרות (ה' נרות מערביים) הם יותר "לפני ה'" (בסמיכות לקדש הקדשים) מנר שני שבמזרח שנקרא "נר המערבי", ורק לגבי נר אחד בלבד (הנר שבקצה המזרחי) יש לקרותו "לפני ה'".

כטב) נוסף לכך שהנר המיוחד שרק הוא "לפני ה'" הוא הסמוך לקדש הקדשים, הרי גם שמו מוכיח עליו שהוא הסמוך לקדש הקדשים – דקרי לי' (בש"ס וכו') "נר מערבי", וכיון שלא בא לסתום אלא לפרש³⁷, עכצ"ל, דהיינו נר שהוא מערבי

ליג
מכל הנרות. משא"כ להנ"ל דצריך לדחוק דנק' כן ע"ש ל' המשנה דתמיד רפ"ו, ושם קורהו מע' לגבי חברו.

לאג) כמה מהחולקים על הרמב"ם בפי' איזה נר הוא נהמ"ע, נדחקו לפרש דב"נ היו דולקין ועומדים כל היום – תוס' יומא (וס"ל דגם בשעת הנס הי' כן) הרמב"ן הרשב"א – והמזרחי הי' דולק, כדי שיהא נר שאצלו שמו – נהמ"ע – עליו, אף דבקרא כתיב ל' יחיד יערוך אותו, וכ"ה בכ"מ בש"ס בל' יחיד, ולא נמצא אף במקום א' דשני נרות

לבמכל הנרות, היותר סמוך לקדש הקדשים. משא"כ לדעת הנ"ל דס"ל שהוא השני ממזרח, לא היו צריכים לסתום ולקרותו "נר מערבי" מבלי לפרש שהכוונה היא רק ביחס לנר הסמוך אליו. ולדבריהם צריך לדחוק דנקרא כן ("מערבי") ע"ש לשון המשנה דתמיד רפ"ו: "מדשן את המזרחי ומניח את המערבי", וזהו דוחק, כיון שבמשנה שם מדובר אודות ב' נרות מזרחיים, ולכן קורהו (להשני ממזרח) "מערבי" לגבי חברו, משא"כ בכל המקומות שמדברים אודות כל הנרות, אין לקרות השני ממזרח בשם מערבי סתם.

לגג) כמה מהחולקים על הרמב"ם בפירוש איזה נר הוא נר המערבי, וס"ל שנר המערבי (שצריך להיות דולק כל היום) הוא המערבי מב' נרות המזרחיים (שני ממזרח) – נדחקו לפרש דב' נרות (לא רק נר א', נר המערבי, אלא ב' נרות) היו דולקין ועומדים כל היום

לד– תוס' יומא שם (וס"ל דגם בשעת הנס שנר מערבי דולק כל היום³⁸ הי' כן³⁹), הרמב"ן והרשב"א⁴⁰ –

לההיינו: נר המערבי (השני ממזרח) הי' דולק כל היום משום דכתיב בי' "יערוך אותו גו' לפני ה' תמיד", ונר המזרחי (הראשון ממזרח) הי' דולק כל היום כדי שיהא נר שאצלו שמו – נר המערבי – עליו,

לזיד
דולקין. והא דתמיד ספ"ג עיין לקמן. ועכצ"ל לשיטתם דהוא מפני שהמז' טפל לנהמ"ע. וגם אתינן לפלוג' נוספת דלא אשתמיט בכ"מ בש"ס, והוא דלמ"ד צו"ד מונחת ונהמ"ע היינו נר האמצ' כדלקמן, רק נר א' דולק, ולמ"ד מו"מ מונחת, ב"נ דולקין. משא"כ להרמב"ם דרוחא שמעתתא.

לחד) לשיטת החולקים על הרמב"ם, צ"ע למה מתחילה נקבע הנס בנר הב', ולא בנר הסמוך לקה"ק, שהוא לפני ה' יותר מכולם. ובראב"ד – הנדפס בשס"ח – כתב טעמא שנעשה נס בנר מזרחי מפני שאמעהמ"צ (והא דלא בראשון כדי שיהי' לפני ה'). ותימה מה שייך בזה אמעהמ"צ, והלא א"ע אלא לכהן הנכנס מאולם להיכל להדה"נ, ולא

לטיחיד, ולא נמצא אף במקום א' דשני נרות דולקין כל היום [והא דתנן בתמיד ספ"ג "ב' נרות מזרחיים דולקים" – עיין לקמן (אות ה') דיש לפרש משנה זו באופן אחר, כבפירוש המשניות להרמב"ם]. ועכצ"ל לשיטתם, דזה ששני נרות דולקין אף שבקרא כתיב לשון יחיד, הוא, מפני שנר המזרחי טפל לנר המערבי.

מוגם: לשיטתם, אתינן לפלוגתא נוספת – דלא אשתמיט בכ"מ בש"ס, והוא – דלמ"ד צפון ודרום מונחת, ונר המערבי היינו נר האמצעי, כדלקמן⁴¹ – רק נר א' דולק כל היום, ולמ"ד מזרח ומערב מונחת, ונר המערבי הוא השני ממזרח – ב' נרות דולקין כל היום.

מאוכל זה (הדוחק לפרש שב' נרות היו דולקים כל היום, ולהוסיף פלוגתא בזה בין מ"ד צפון ודרום מונחת למ"ד מזרח ומערב מונחת) אינו אלא להשיטות שנר מערבי הוא השני ממזרח, משא"כ להרמב"ם דס"ל שנר המערבי הוא הסמוך לקדש הקדשים – רוחא שמעתתא.

מבד) לשיטת החולקים על הרמב"ם, צ"ע, למה מתחילה נקבע הנס (שנר אחד הי' דולק כל היום) בנר הב' ממזרח, ולא בנר הסמוך לקדש הקדשים, שהוא "לפני ה'" יותר מכולם, ולכן ראוי שיהי' בו הנס.

מגובראב"ד – הנדפס בשס"ח⁴² – כתב טעמא שנעשה נס בנר (שני שבצד) המזרחי, מפני ש"אין מעבירין על המצוות"⁴³ (והא דלא נעשה בנר ראשון ממזרח אלא בנר שני שהוא למערבו – כדי שיהי' "לפני ה'").

מדותימה, מה שייך בזה "אין מעבירין על המצוות", והלא אינו ענין אלא לכהן הנכנס מאולם להיכל להדליק הנרות, שכיון שבכניסתו ממזרח פוגע בנר

מהטו
לקביעות ניסא משמיא. ואם רצונך לומר גם בכגון זה אמעהמ"צ, אדרבא בנר הסמוך לקה"ק הו"ל לקבוע, דהשכינה והקדושה מאירה מקה"ק להיכל, ובנר היותר מערבי פגע ברישא. ואולי כונת הראב"ד, אף דל"מ כן מל', דלא סמכינן אניסא, וכשהוקבע נר להדליק ממנו בה"ע, הוקבע נר ב', מפני דאין מעבירין, ולכן בא הנס ג"כ בו. ולהרמב"ם אין צורך לכ"ז.

מוה) והוא העיקר. מה שהביא לכהנ"ל לפרש נהמ"ע דלא כפשוטו שהוא הנר דבקצה מערב, כ"א נר הב' ממזרח, הוא המשנה דתמיד ספ"ג דמחלקת דין ב"נ מז'. וכיון דבפיה"מ פי' משנה זו באופן אחר, הרי מחורתא לפרש כפשוטו נהמ"ע הנר דבקצה מערב, ונק'

מזהמזרחי, צריך להדליקו תחילה לפי ש"אין מעבירין על המצוות"⁴⁴, ולא שייך הא ד"אין מעבירין על המצוות" לענין קביעות ניסא משמיא.

מחואם רצונך לומר גם בכגון זה "אין מעבירין על המצוות" – הרי אדרבא, בנר הסמוך לקדש הקדשים הוה לי' לקבוע הנס, כיון דהשכינה והקדושה מאירה מקדש הקדשים להיכל (ממערב למזרח, להיפך מכניסת הכהן ממזרח למערב), ובנר היותר מערבי פגע הארת השכינה והקדושה ברישא, ולכן, מצד הדין ד"אין מעבירין על המצוות" – ששייך גם בנוגע להשכינה כביכול – הוצרך להיות קביעת הנס בנר היותר מערבי.

מטואולי כונת הראב"ד – אף דלא משמע כן מלשונו – ד"לא סמכינן אניסא"⁴⁵, ולכן, כשהוקבע נר להדליק ממנו בין הערביים, הוקבע נר ב' ממזרח, מפני דבי' פגע כהן הנכנס להדליק הנרות, ו"אין מעבירין על המצוות", וכיון שנקבע נר ב' ממזרח להדליק ממנו, לכן בא הנס ג"כ בו.

נוכל השקו"ט בנוגע לקביעת הנס אינה אלא להדעות שנר המערבי הוא השני ממזרח, אבל להרמב"ם אין צורך לכל זה, דס"ל שאכן נקבע הנס בנר הסמוך לקדש הקדשים, לפי שהוא "לפני ה'" יותר מכולם.

נאה) והוא העיקר:

נבמה שהביא לכל מפרשים הנ"ל לפרש "נר המערבי" דלא כפשוטו שהוא הנר דבקצה מערב, כי אם נר הב' ממזרח – הוא, המשנה דתמיד ספ"ג דמחלקת דין ב' נרות מזרחיים משאר ה' נרות, וזה הכריחם לפרש שנר המערבי הוא (לא כפשוטו, אלא) במזרח (השני ממזרח, שנקרא מערבי לגבי הראשון שממזרחו), ומצד זה חלוקים ב' נרות מזרחיים משאר הנרות;

נגוכיון דבפירוש המשניות פירש הרמב"ם משנה זו (שמחלקת דין ב' נרות

נדטז
בפשיטות לפני ה' דהוא הסמוך לקה"ק [וכמו דנק' יסוד מע' לפני ה' ( ), הנחת מטה שקדים בתוך מטותם שלא יאמרו ( ].

נהויש לברר איך יפרנס הרמב"ם הא דנהמ"ע ממנו הי' מדליק ובה הי' מסיים (שבת כב: מנחות פו:), כיון דלדידי' אם מצא ב"נ המז' דולקין מדשן שאר ה"נ וגם נהמ"ע בכללן. וגם איך יתרץ הא דסיפרי – הובא ברמב"ן עה"ת שמות כז' כ' – תמיד שיהא נהמ"ע דולק תדיר שממנו מדליקין את המנורה בה"ע. ובתו"כ – הובא שם – תמיד שיהא נ"מ תדיר. והרי להרמב"ם כל הז"נ דולקין גם ביום, ולאידך גיסא הרי גם נהמ"ע מדשנו.

נומזרחיים משאר ה' נרות) באופן אחר (לענין החילוק בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות, כנ"ל ס"ב-ג⁴⁶) – הרי מחורתא לפרש כפשוטו: נר המערבי, הנר דבקצה מערב, ונקרא בפשיטות "לפני ה'", דהוא הסמוך לקדש הקדשים [וכמו דנקרא יסוד מערבי של מזבח החיצון "לפני ה'"⁴⁷, לפי שהוא לצד אוהל מועד, ובמילא ה"ה היותר סמוך לקדש הקדשים. – וכיון שנר המערבי הוא "לפני ה'" יותר משאר הנרות, נעשה בו הנס. וכפי שמצינו בהנחת מטה שקדים "בתוך מטותם", "שלא יאמרו מפני שהניחו בצד שכינה פרח"⁴⁸, שמזה מוכח שסמיכות המקום לצד שכינה היא סיבה שייעשה בו נס].

נזי. ועדיין יש לברר:

נחאיך יפרנס הרמב"ם הא דשנינו בנר המערבי "ממנו⁴⁹ הי' מדליק ובה הי' מסיים" (שבת כב, ב. מנחות פו, ב) – כיון דלדידי', אם בכניסה הא' מצא ב' נרות המזרחיים דולקין, מדשן שאר ה' נרות וגם נר המערבי בכללן, ואח"כ נכנס עוה"פ ומדשן ב' נרות המזרחיים (כנ"ל ס"א-ב), ונמצא, שאינו מתחיל ההדלקה מנר המערבי, שהרי שני המזרחיים דולקים כבר, ואינו מסיים בנר המערבי, שהרי מדשנו בכניסה הא', ואח"כ מדשן את שני המזרחיים?

נטוגם: איך יתרץ הרמב"ם הא דסיפרי⁵⁰ (הובא ברמב"ן עה"ת שמות כז' כ') "מערב עד בוקר לפני ה' תמיד<36>, שיהא נר המערבי דולק תדיר, שממנו מדליקין את המנורה בין הערביים", ועד"ז בתו"כ⁵¹ (הובא ברמב"ן שם) "להעלות נר תמיד⁵¹, שיהא נר מערבי תדיר" – והרי להרמב"ם כל הז' נרות (לא רק נר מערבי) דולקין

סיז
והוא פשוט, דהא להרמב"ם נר שלא כבה רק מתקנו, ובפרט נהמ"ע, וכנ"ל דמניחו דולק. וזהו פי' דממנו הי' מדליק היינו את המנו' בה"ע, ובו הי' מסיים חלוף הפתילה וההטבה אז. – והוא ע"ד פירש"י במנחות. – ונ"ל ברור דלפיה"מ הא דאמר ברפ"ו ומניח את

סאגם ביום, ולאידך גיסא, הרי גם נר המערבי מדשנו קודם ההדלקה בין הערביים, ובשעת דישונו אינו דולק גם הוא, וא"כ במה נחשב נר מערבי תדיר משאר הנרות?

סביא. והוא פשוט:

סגדהא לדעת הרמב"ם – נר שלא כבה אינו מכבו מדשנו ומדליקו, אלא רק מתקנו, ובפרט נר המערבי, וכנ"ל (ס"ו, בהחילוק שבין דישון נר מזרחי לנר מערבי) דמניחו דולק, וא"כ, הא דשנינו ש"ממנו הי' מדליק" – לא קאי על הטבת הבוקר, שאז (אינו מדליק, אלא) רק מניחו דולק⁵², אלא על ההדלקה בין הערביים.

סדוזהו הפירוש ד"ממנו הי' מדליק", היינו, מדליק (לא את הנרות שכבו, בהטבת הבוקר, אלא) את המנורה (כולה, לא רק הנרות שכבו) בין הערביים⁵³, "ובו הי' מסיים" חלוף הפתילה וההטבה אז – לאחרי הדלקת הנרות בין הערביים. – והוא ע"ד פירש"י במנחות שם⁵⁴.

סה– ונראה לי ברור דלשיטת הרמב"ם בפירוש המשניות, הא דאמר ברפ"ו

סויח
המע' דולק, כ"ה גם אם מצא ב"נ מז' דולקין דספ"ג דאז מטיב נהמ"ע בכניסה הא'. וכמו דסיפא דמתני' רפ"ו מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזה"ע, ע"כ דכ"ה גם אם מצא ב"נ מז' דולקין, דהא להרמב"ם לעולם אין מדליקין נהמ"ע אלא ממזה"ע.

סזוהא דספרי ותו"כ, יפרש דהיינו שנהמ"ע נקבע בקביעות להדליק ממנו שאר הנרות, וכפירש"י בשבת ותוס' במנחות הנ"ל. או דקאי אשעת הנס, וכמו עדות דקאמר קרא דקאי ג"כ אשעת הנס.

סח"ומניח את המערבי דולק", כן הוא גם אם מצא ב' נרות מזרחיים דולקין דספ"ג, דאז מטיב נר המערבי בכניסה הא' בהטבת ה' נרות – הנה גם אז חלוק נר המערבי משאר הנרות, שאינו מכבו מדשנו ומדליקו, אלא מניחו דולק (ורק מתקנו).

סטוכמו דסיפא דמתני' רפ"ו, "מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה", על כרחך דכן הוא גם אם מצא ב' נרות מזרחיים דולקין (וכנ"ל (ס"ד) דאתי לגילויי גם אמשנה דספ"ג), דהא להרמב"ם לעולם אין מדליקין נר המערבי אלא ממזבח העולה⁵⁵ – כך ברישא, "מניח את המערבי דולק", שהוא גם אם מצא ב' נרות מזרחיים דולקין. –

עועפ"ז אתי שפיר שגם כשמצא ב' נרות מזרחיים דולקין שאז מטיב נר המערבי בהטבת ה' נרות בכניסה הא' – "בו (בנר המערבי) הי' מסיים" חילוף הפתילה וההטבה בין הערביים.

עאיב. והא דספרי ותו"כ שנר המערבי הוא תדיר (אף שלדעת הרמב"ם דולקין כל הנרות גם ביום) – יפרש הרמב"ם ד"תמיד" שנאמר בנר מערבי היינו שנר המערבי נקבע בקביעות להדליק ממנו שאר הנרות, וכפירש"י בשבת ותוס' במנחות הנ"ל⁵⁶ שממ"ש "להעלות נר תמיד" דרשינן שצריך שיהא נר קבוע להדליק שאר הנרות והוא נר מערבי.

עבאו יפרש הרמב"ם דמ"ש הספרי ותו"כ שנר מערבי הוא תדיר – קאי אשעת הנס, וכמו עדות דקאמר קרא ("מחוץ לפרוכת העדות גו' יערוך גו'"<36>, "עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל . . זו נר מערבי"⁵⁷) דקאי ג"כ אשעת הנס, שאז

עגיט
וע"פ פי' זה בספרי ותו"כ יתורץ ג"כ קושית ר"א בתוד"ה מנורה (חגיגה כו:).

עדוצ"ע להרמב"ם למה לא הביא ביד הא דמנורת בה"ע מדליקה מנהמ"ע דוקא.

עה– עוד צריך למודעי אם החיוב להדליק מנהמ"ע הוא אכל הנרות, וגם פתילת נר היותר מז' צריך למושכה עד שתגיע לנהמ"ע וידליקנה ויחזירה למקומה, או דמספיק שידליק נר א' מנהמ"ע ושאר הנרות יוכל להדליק ממנו.

עוהי' נר המערבי דוקא דולק כל היום באופן נסי, משא"כ שאר הנרות שלפעמים היו כבים במשך הלילה, או – גם לאחרי הדלקתם בבוקר – במשך היום.

עזוע"פ פירוש זה בספרי ותו"כ, יתורץ ג"כ קושית ר' אלחנן בתוד"ה מנורה (חגיגה כו, ב), שהקשה על דברי הגמרא "מנורה לא כתיב בה תמיד", משום שאינו אלא מלילה ללילה, ולא כל היום והלילה כתמיד דשולחן, מהא ד"נר מערבי דולק כל היום שממנה הי' מתחיל ובה הי' מסיים, ומסתמא מתמיד נפקא" – כי, "תמיד" דמנורה הוא לענין קביעות נר המערבי להדליק ממנו, או שקאי אשעת הנס דוקא.

עחיג. ועדיין צ"ע להרמב"ם – למה לא הביא ביד הא דנר מערבי "ממנו הי' מדליק", דמנורת בין הערביים מדליקה מנר המערבי דוקא.

עט– עוד צריך למודעי אם החיוב להדליק מנורת בין הערביים מנר המערבי הוא אכל הנרות, והיינו שגם פתילת נר היותר מזרחי צריך למושכה עד שתגיע לנר המערבי וידליקנה ויחזירה למקומה⁵⁸, או דמספיק שידליק נר א' מנר המערבי, ושאר הנרות יוכל להדליק ממנו.