Reshimos·Menorah·Reason for Rambams Ruling in Mishneh Torahרשימות·מנורה·טעם פסק הרמב"ם ביד החזקה

אנה
והנה הרמב"ם ביד הל' ביהב"ח פ"ג ה"ח וי"ב פסק דנרות המנורה צו"ד מונחין כראב"ש. ולכאורה הוא תמוה דהא

בא) סתם מתניתין דתמיד ספ"ג ורפ"ו ס"ל דמו"מ מונחין. גם סתם מתני' דמנחות (צו.) ס"ל דמו"מ מונחין. חדא דקאמר במתני' דשלחן מו"מ מונח, ואיתא בגמרא שם (צח:) דגמר ממנורה מה מנורה מו"מ אף הני נמי מו"מ. ועוד דאיתא שם במשנה כל הכלים שהיו במקדש ארכן לארכו של בית, וא"כ גם מנורה בכלל, וכדקאמר שם (צח.) ת"ר כל הכלים וכו' חוץ מארון ולא זכר מנורה. וכ"ה שם בפיה"מ כל הכלים

דלז. והנה, הרמב"ם ביד הל' ביהב"ח פ"ג ה"ח וי"ב¹⁶³ פסק דנרות המנורה צפון ודרום מונחין (ונר המערבי הוא נר האמצעי), כדעת רבי אלעזר בר' שמעון.

הולכאורה הוא תמוה, דהא:

וא) סתם מתניתין דתמיד ספ"ג ורפ"ו ס"ל דמזרח ומערב מונחין (כנ"ל ס"א), כרבי ולא כראב"ש, והלכה כסתם משנה¹⁶⁴.

זוגם סתם מתני' דמנחות (צו, א) ס"ל דנרות המנורה מזרח ומערב מונחין, כרבי ולא כראב"ש, שהרי:

חחדא – דקאמר במתני' דשלחן מזרח ומערב מונח¹⁶⁵, ואיתא בגמרא שם (צח, ב)¹⁶⁶ ד"גמר ממנורה, מה מנורה מזרח ומערב אף הני נמי מזרח ומערב".

טועוד – דאיתא שם במשנה "כל הכלים שהיו במקדש ארכן לארכו של בית", "ממזרח למערב"¹⁶⁷, וא"כ גם מנורה בכלל, וכדקאמר שם בגמרא (צח, א) בפירוש דברי המשנה "כל הכלים כו'": "ת"ר כל הכלים וכו' ארכן לארכו של בית, חוץ מארון", ולא זכר גם חוץ ממנורה. וכן הוא שם בפירוש המשניות: "כל

ינו
לאורך הבית זולתי הארון וכו' ומן הצורה הזאת יתבאר לך מקום השלחן ומקום המנורה וכו', דנראה להדיא דקאי גם בשלחן ומנורה, ובכ"ז לא אמר אלא זולתי הארון (וגם בצורה שם, השולחן ומנורה מצוירין ארכן לאורך הבית). ואין לומר דרבי וראב"ש פליגי בשלחנות שעשה שלמה, וכמו דקאמר מונחין ל' רבים, ומתני' קאי בשלחן של משה, ובהא גם ראב"ש מודה דמו"מ מונח. דא"כ אדקאמר בגמרא דרבי גמר שלחן ממנורה, הול"ל דגמר שלחן משלחן של משה. וגם מ"ט דראב"ש דיליף שלחנות מארון ולא שלחן משלחן. ואף דפלוגתא היא בבריתא בשלחן וה"ה למנורה וכדאיתא מנחות (צח:), הא קיי"ל (יבמות מב:) סתמא דמתני' ומחלוקת בבריתא הלכה כסתם.

יאהכלים לאורך הבית זולתי הארון וכו', ומן הצורה הזאת¹⁶⁸ יתבאר לך מקום השלחן ומקום המנורה וכו'" – דנראה להדיא דקאי גם בשלחן ומנורה, ובכל זאת לא אמר אלא זולתי הארון, כי המנורה היתה (ככל הכלים) לאורך הבית (וגם בצורה שם, השולחן ומנורה מצויירין ארכן לאורך הבית), ממזרח למערב.

יבואין לומר שסתם משנה דמנחות ששולחן מזרח ומערב אפשר לאוקמה גם אליבא דראב"ש (וסרה הקושיא על הרמב"ם שפסק כראב"ש מסתמא דמנחות), משום דרבי וראב"ש פליגי רק בשלחנות שעשה שלמה, וכמו דקאמר בברייתא "מונחין" לשון רבים, ומתני' קאי בשלחן של משה, ובהא גם ראב"ש מודה דמזרח ומערב מונח, אף שבמנורה ס"ל שצפון ודרום מונחת – דא"כ, אדקאמר בגמרא דרבי גמר שלחן ממנורה, הוה לי' למימר דגמר שלחן (של שלמה) משלחן של משה, שלכו"ע הי' ממזרח למערב. וגם, מאי טעמא דראב"ש דיליף שלחנות מארון (כדאיתא בגמרא שם: "וראב"ש מ"ט, גמר מארון, מה ארון צפון ודרום אף הני צפון ודרום"), ולא יליף שלחן (של שלמה) משלחן¹⁶⁹ (של משה) שהי' ממזרח למערב. ועכצ"ל, שרבי וראב"ש פליגי גם בשולחן של משה, וסתמא דמנחות היא דלא כראב"ש, והדרא קושיא לדוכתא – למה פסק הרמב"ם כראב"ש, בניגוד לסתם משנה (הן בתמיד, והן) במנחות.

יגואף דבהא דשנינו בסתם מתני' דתמיד ודמנחות פלוגתא היא בברייתא בשולחן, והוא הדין למנורה, וכדאיתא במנחות (צח, ב) שמ"ד ששולחן מזרח ומערב גמר ממנורה דס"ל שמזרח ומערב מונחת, ומ"ד ששולחן צפון ודרום, "אמר לך מנורה גופה צפון ודרום הוה מנחה" – הא קיי"ל (יבמות מב, ב) סתמא דמתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם, וא"כ, אף שפלוגתא היא בברייתא דמנחות, הוה לי' להרמב"ם לפסוק כסתם משנה דתמיד ומנחות.

ידנז
ב) דבבריתא פליגא רבי וראב"ש, ורבי ס"ל דמו"מ מונחין, והלכה כרבי מחברו* (עירובין מו: ועוד).

טוואף דאפ"ל בשני קושיות אלו ע"פ מ"ש מהרי"ק בשו"ת שורש קס"ה ותויו"ט כלים פ"ג מ"ב – הובא בנו"ב מהד"ת אה"ע קמ"ח – דכל הכללות שנאמרו בש"ס הלכה כפלוני כו' הן בתנאים הן באמוראים ל"נ אלא בדברים הנהוגים בימי האמוראים, אבל בדברים שאינם נהוגים בימיהם לא נכללו בזה. הנה מלבד זה דאמצעי משובח הוא גם בענין קרה"ת, וכדאיתא במגילה שם, הרי עכצ"ל דהלכה כרבי, דהא הפלוגתא בבריתא

טז----------

יז*) רבי וראב"ש הלכה כרבי [אוצר הגאונים לתענית חלק התשובות לד. סדר תו"א. ולהדיא ירוש' דמאי ב' א'].

יחב) ועוד, דבברייתא פליגא רבי וראב"ש אם נרות המנורה מזרח ומערב מונחין או צפון ודרום מונחין, ורבי ס"ל דמזרח ומערב מונחין, והלכה כרבי מחברו* (עירובין מו, ב. ועוד), והוה לי' להרמב"ם לפסוק כרבי, ולא כראב"ש.

יטואף דאפ"ל בשני קושיות אלו (מהכללים דהלכה כסתם משנה והלכה כרבי) ע"פ מ"ש מהרי"ק בשו"ת שורש קס"ה ותויו"ט כלים פ"ג מ"ב – הובאו בנודע ביהודה מהד"ת אה"ע סי' קמ"ח – "דכל הכללות שנאמרו בש"ס הלכה כפלוני כו' הן בתנאים הן באמוראים, לא נאמרו אלא בדברים הנהוגים בימי האמוראים, אבל בדברים שאינם נהוגים בימיהם (כבנדו"ד, בהפלוגתא באופן הנחת המנורה בביהמ"ק) לא נכללו בזה"¹⁷¹,

כהנה, מלבד זה דבמנחות שם מסיים בהמשך לדעת ראב"ש שמנורה צפון ודרום מונחת והנרות מצדדין פניהם כלפי נר האמצעי, "מכאן שאמצעי משובח", ו"אמצעי משובח" הוא גם בענין קריאת התורה, וכדאיתא במגילה שם¹⁷²: "אמצעי (מג' הקרואים שעולים לתורה בשני וחמישי) שקרא ארבעה (מעשרה הפסוקים) משובח, דתניא אל מול פני המנורה יאירו, מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי (הוא נר אמצעי למ"ד נרות צפון ודרום מונחין) . . מכאן שאמצעי משובח", ונמצא שפלוגתא זו נוגעת גם להלכה בזמן הזה, ובמילא אמורים בה כללים הנ"ל,

כאהרי, עכצ"ל דבפלוגתא זו הלכה כרבי, דהא הפלוגתא דרבי וראב"ש בברייתא

כב----------

כג*) רבי וראב"ש – הלכה כרבי¹⁷⁰ [אוצר הגאונים לתענית חלק התשובות אות לד. סדר תנאים ואמוראים. והוא להדיא בירושלמי דמאי פ"ב ה"א: "רבי וחבירו הלכה כרבי . . ואפילו רבי אצל ר"א בר"ש"].

כדנח
היא בשלחן – ורק בש"ס קאמר דכמו כן פליגי לענין מנורה – וביד פסק דשלחן ארכו לאורך הבית, דהוא כרבי בבריתא.

כהג) ביומא (נא:) מצדד ג"כ הש"ס ליישב דשולחנות מו"מ מנחי, וא"כ ה"ה למנורה כנ"ל.

כוועוד תמי' גדולה ד) דביד (שם) פוסק דהשלחן ארכו לאורך הבית ונרות המנורה לרוחב הבית. ובש"ס מנחות (צח:) קאמר דמנורה ושלחן בחד אופן מנחי הן לרבי והן לראב"ש, והא בהא תלי', וכמו שהקשה בלח"מ תו"מ ה' ד'. [אחר זמן רב: גם בנוב"י מהד"ת או"ח קכ"ב עמד ע"ז. לעיין בתירוצו. עיין פר"ח או"ח תרע"א].

כזהיא בשלחן – ורק בש"ס קאמר דכמו כן פליגי לענין מנורה – וביד¹⁷³ פסק הרמב"ם ד"שלחן כו' ארכו לאורך הבית", דהוא כרבי בברייתא, היינו, שפסק בהתאם לכלל שהלכה כרבי, והדרי הקושיות מכללים הנ"ל (דהלכה כרבי, והלכה כסתם משנה) לדוכתייהו.

כחג) ביומא (נא, ב) מצדד ג"כ הש"ס ליישב דשולחנות מזרח ומערב מנחי¹⁷⁴, כדעת רבי, וא"כ ה"ה למנורה, כנ"ל שגמר שולחן ממנורה.

כטועוד תמי' גדולה:

לד) דביד (שם) פוסק הרמב"ם דהשלחן ארכו לאורך הבית ונרות המנורה לרוחב הבית¹⁷⁵, ובש"ס מנחות (צח, ב) קאמר דמנורה ושלחן בחד אופן מנחי הן לרבי (ששניהם ממזרח למערב) והן לראב"ש (ששניהם מצפון לדרום), והא בהא תלי', כנ"ל. וכמו שהקשה בלח"מ הל' תמידין ומוספין פ"ה ה"ד¹⁷⁶.

לא[הוספה אחר זמן רב: גם בנודע ביהודה מהדו"ת או"ח סי' קכ"ב עמד על זה. לעיין בתירוצו¹⁷⁷. ועיין פר"ח או"ח סי' תרע"א¹⁷⁸].

לבנט
והנה, בכ"מ תירץ דהרמב"ם פסק כראב"ש משום דקרא דאל מול פנה"מ מסייע לי'. וכבר תמהו ע"ז בהג' יעב"ץ ובבאר שבע, דקראי גם אליבי' דרבי אתי שפיר. – איברא דמש"כ ביעב"ץ אופן ישוב הכתוב אליבא דרבי, דגם רבי ס"ל דהנרות מצדדין מול נהאמ"צ, תמוה, דהא ברור פי' הרמב"ם דעתו בפיה"מ, דלמ"ד מו"מ מונחין פיות כל הנרות מוסבות כלפי קה"ק, וזהו אל מול פנה"מ, וכנ"ל באריכות. – ויש עוד להוסיף קושיא על קושיתם, דא"כ כד שאיל בש"ס מ"ט דראב"ש, הול"ל דגמר ממנורה דמוכחי קראי דמנחא צו"ד, ולא הי' נותן מקום לתשובה דאין דנין חוץ מפנים.

לגלח. והנה, בכסף משנה תירץ דהרמב"ם פסק כראב"ש, ולא כרבי, אע"ג דהלכה כרבי מחבירו, "משום דקרא דאל מול פני המנורה (שמשמעותו שהנרות מצדדין פניהם כלפי נר האמצעי) מסייע לי'" לראב"ש.

לדוכבר תמהו על זה בהגהות יעב"ץ¹⁷⁹ ובבאר שבע¹⁸⁰, דקראי גם אליבי' דרבי אתי שפיר.

לה– איברא, דמה שכתב ביעב"ץ באופן ישוב הכתוב אליבא דרבי, דגם רבי ס"ל דהנרות מצדדין פניהם מול נר האמצעי, תמוה, דהא ברור פירש הרמב"ם דעתו בפירוש המשניות, דלמ"ד מזרח ומערב מונחין, פיות כל הנרות מוסבות כלפי קדש הקדשים, וזהו "אל מול פני המנורה", וכנ"ל (ס"א. סי"ד ואילך) באריכות.

לוויש עוד להוסיף קושיא על קושייתם – דא"כ (את"ל שקרא ד"אל מול פני המנורה" מסייע לראב"ש), כד שאיל בש"ס מאי טעמא דראב"ש, למה אומר "גמר מארון", שעל זה באה התשובה "דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מפנים" – הוה לי' למימר דגמר ממנורה דמוכחי קראי דמנחא צפון ודרום, ולא הי' נותן מקום לתשובה ד"אין דנין חוץ מפנים".

לזס
עוד כתב שם בכ"מ דסתמא דמנחות (צו.) הוא כראב"ש, ושייר ארון ונרות. והנה מלבד דהוא דלא כפיה"מ להרמב"ם הנ"ל דאליבי' קיימינן, תמוה ביותר, הא ראב"ש ס"ל דשולחנות ג"כ מונחות צו"ד, ובזה עיקר פלוגתת רבי וראב"ש וכנ"ל.

לחובהג' יעב"ץ תירץ דאפשר הי' להרמב"ם גירסא הפוכה בש"ס, דרבי סבר צו"ד מונחים שולחנות, כגירסת הירוש' בתוד"ה תרי. ועוד, דגם ריב"י סבר דשולחנות צו"ד מונחים, וכ"ה גם משמעות סוגית הש"ס, וא"כ גם מנורה כן הוא, דהא בהא תלי'. והוא תמוה ביותר, דהא אדרבה, בשלחן פסק הרמב"ם להדיא דמו"מ מונח ולא

לטעוד כתב שם בכסף משנה אהא דסתמא דמנחות (צו, א) "כל הכלים . . ארכן לארכו של בית", ממזרח למערב, שאין להקשות דאתיא כרבי, דההוא כללא לאו דוקא, דהא ארון לכ"ע ארכו לרחבו של בית, ואדרבה יש להוכיח שהוא כראב"ש, ותנא ושייר ארון ונרות, ששניהם צפון ודרום מונחים, דאי כרבי שלא שייר אלא ארון, קשיא מאי שייר דהאי שייר.

מוהנה, מלבד דהוא דלא כפירוש המשניות להרמב"ם הנ"ל (סל"ז) דאליבי' קיימינן, דכתב להדיא שלא שייר אלא ארון בלבד – ה"ז תמוה ביותר: הא ראב"ש ס"ל דשולחנות ג"כ מונחות צפון ודרום, ובזה עיקר פלוגתת רבי וראב"ש, וכנ"ל (סל"ז) שהפלוגתא בברייתא היא בשולחן, ורק בש"ס מוסיף שפליגי גם במנורה, ועכצ"ל, שסתמא דמנחות ששולחן מזרח ומערב הוא כרבי ולא כראב"ש.

מאובהגהות היעב"ץ¹⁸¹ תירץ פסק הרמב"ם שנרות המנורה צפון ודרום מונחים, דאפשר הי' להרמב"ם גירסא הפוכה בש"ס, דרבי סבר צפון ודרום מונחים שולחנות, כגירסת הירושלמי שהובאה בתוד"ה תרי¹⁸². ועוד, דגם רבי יוסי בר יהודה סבר דשולחנות צפון ודרום מונחים, וכ"ה גם משמעות סוגיית הש"ס. וא"כ גם מנורה כן הוא, דהא בהא תלי'.

מבוהוא תמוה ביותר – דהא אדרבה, בשלחן פסק הרמב"ם להדיא דמזרח

מגסא
צו"ד (וא"ת דבשלחן של משה גם ראב"ש מודה, יקשה כנ"ל), ורק מנורה צו"ד מונחת.

מדואואפ"ל בטעם פסקי הרמב"ם, דבמנורה פסק צו"ד מונחת, משום דר' נתן דאמר מכאן שאמצעי משובח ס"ל כן* (וכמ"ש בהג' הפר"ח. ובפר"ח שם כתב דלרבי נר הב' הוא נהמ"ע, ואינו כפיה"מ להרמב"ם – דעלי' קאי). ויותר נ"ל דאגירסא במגילה (כא:) א"ר יוחנן – שהוא אמורא – מכאן שאמצעי, סמך לפסוק כן.

מה----------

מו*) רבי ור"נ הלכה כר"נ – כ"ה דעת הרמ"ה שהובא בס' תולדות אדם וחוה חלק חוה הל' יבום ח"ג – (סה"ד מע' ר"נ) – לברר דעת הרמב"ם בזה.

מזומערב מונח, ולא צפון ודרום, ועכצ"ל שפסק כרבי שסבר מזרח ומערב מונח, כהגירסא שלפנינו (ואם תאמר דפסק הרמב"ם בשולחן הוא גם אליבא דראב"ש, כי הפלוגתא היא רק בשולחנות של שלמה, אבל בשלחן של משה גם ראב"ש מודה שמזרח ומערב מונח – יקשה למה לא גמרי שולחן משולחן, כנ"ל סל"ז), ורק מנורה צפון ודרום מונחת.

מחלט. ואולי אפ"ל בטעם פסקי הרמב"ם:

מטדבמנורה פסק צפון ודרום מונחת, משום דר' נתן – דאמר במנחות שם, בהמשך לדעת ראב"ש ש"מנורה צפון ודרום הוה מנחה" והנרות "היו מצדדין פניהם כלפי נר אמצעי": "מכאן שאמצעי משובח" – סבירא לי' כן, כדעת ראב"ש, ולא כדעת רבי* (וכמ"ש בהגהות הפר"ח על הרמב"ם¹⁸⁴. ובפר"ח שם כתב דלרבי נר הב' הוא נר המערבי, ואינו כפירוש המשניות להרמב"ם – דעלי' (על הרמב"ם) קאי הפר"ח בהגהותיו – שהרי בפיה"מ כתב להדיא שלרבי נר המערבי הוא הסמוך לקדש הקדשים, כנ"ל ס"א).

נויותר נראה לומר דאגירסא במגילה (כא, ב) "א"ר יוחנן – שהוא אמורא (ולא רבי נתן שהוא תנא) – מכאן שאמצעי משובח" סמך הרמב"ם לפסוק כן,

נא----------

נב*) רבי ורבי נתן הלכה כרבי נתן (דאף שהלכה כרבי מחבירו, שאני רבי נתן דרבי' דרבי הוה) – כ"ה דעת הרמ"ה שהובא בס' תולדות אדם וחוה חלק חוה הל' יבום ח"ג – (סדר הדורות סדר תנאים ואמוראים מע' ר"נ). – לברר דעת הרמב"ם בזה¹⁸³.

נגסב
ואולי גם במנחות גרס הרמב"ם כן. ובשולחן פסק דמו"מ מונח, משום דסתם מתני' מנחות (צו.) וסוגית הש"ס ביומא (נא:) ס"ל כן.

נדוא"ת הא קאמרינן בסוגית מנחות (צח:) דאופן הנחת שולחן ומנורה הא בהא תליא, עכצ"ל דס"ל להרמב"ם, מדפסק ביד דשולחן מו"מ ומנורה צו"ד, דזהו רק שנויא דחיקא דש"ס אשאלה מ"ט דרבי וקאמשני גמר ממנורה, וס"ל סוגית הש"ס במנחות דמאן דסבר שולחן מו"מ עכצ"ל דמנורה ג"כ מו"מ מונחת. אבל ר' יוחנן דס"ל דמנורה צו"ד מונחת, וגם הלכה כסתם מ', לא יסבור כן, כדי דלא לאפלוגי אסתם משנה דמנחות, ומפרש דמתני' שייר ארון ונרות, והי' לו איזה ילפותא אחרת בטעם דשולחן מו"מ מונח, אף דמנורה מונחת צו"ד.

נהמשום שהלכה כאמוראי במקום פלוגתת תנאים וגם נגד סתם משנה (כדלקמן ס"מ). ואולי גם במנחות גרס הרמב"ם כן ("ר' יוחנן", ולא "רבי נתן").

נוובשולחן פסק הרמב"ם דמזרח ומערב מונח – משום דסתם מתני' במנחות (צו, א) וסוגיית הש"ס ביומא (נא, ב) ס"ל כן¹⁸⁵ (כנ"ל סל"ז).

נזואם תאמר הא קאמרינן בסוגיית הש"ס במנחות (צח, ב) דאופן הנחת שולחן ומנורה הא בהא תליא (כנ"ל סל"ז), ואיך פסק הרמב"ם שמנורה צפון ודרום מונחת ושולחן מזרח ומערב מונח?

נחהרי, עכצ"ל דס"ל להרמב"ם – מדפסק ביד דשולחן מזרח ומערב ומנורה צפון ודרום – דזהו (הא דאמרינן במנחות שאופן הנחת שולחן ומנורה הא בהא תליא, הוא) רק שנויא דחיקא דמשני הש"ס אשאלה "מאי טעמא דרבי" (ששולחן מזרח ומערב), וקא משני ד"גמר ממנורה", וס"ל סוגיית הש"ס במנחות דמאן דסבר שולחן מזרח ומערב, עכצ"ל דמנורה ג"כ מזרח ומערב מונחת;

נטאבל ר' יוחנן דס"ל דמנורה צפון ודרום מונחת, וס"ל גם שהלכה כסתם משנה – לא יסבור כן (שאופן הנחת שולחן ומנורה תלוי זב"ז), אלא יסבור שאינם תלויים זב"ז, כדי דלא לאפלוגי אסתם משנה דמנחות ששולחן מזרח ומערב,

סועכצ"ל, שר' יוחנן דס"ל דמנורה צפון ודרום מונחת, מפרש דתנא דמתני' דמנחות שכתב "כל הכלים כו' לארכו של בית", ממזרח למערב – שייר ארון וגם נרות¹⁸⁶, כיון שלדעת ר' יוחנן גם נרות המנורה הם לרחבו של בית, מצפון לדרום, והי' לו איזה ילפותא אחרת בטעם דשולחן מזרח ומערב מונח, אף דמנורה מונחת צפון ודרום.

סאסג
וא"ש דבפיה"מ מנחות פי' הרמב"ם אליבא דסוגית הש"ס אמשנה שם, דמנורה ושולחן באופן א' מונחים. אבל בפסקיו ביד מסיק ע"פ כללי הש"ס דהלכה כאמוראי במקום פלוגתת תנאים וגם נגד סתם משנה* – ולכן פסק כר"י דמנורה צו"ד מונחת – והלכה כסתם משנה דמנחות, ובפרט שגם שיטת הש"ס ביומא כן הוא – ולכן פסק דשולחן מו"מ מונח – ואין להרבות במחלוקת דר' יוחנן פליג אסתם משנה ואסוגית הש"ס ביומא.

סבואין להקשות מסתמא דתמיד דס"ל דמנורה מו"מ מונח, די"ל דס"ל דסתמא דתמיד דיחידאה היא, דמאן תנא תמיד א"ש (עיין פיה"מ תמיד פ"ו. תוד"ה ההוא

סג----------

סד*) לעיין ביד מלאכי בשס"ח ברכות.

סהמ. ועפ"ז אתי שפיר שדברי הרמב"ם לא סתרי אהדדי:

סודבפירוש המשניות מנחות, פירש הרמב"ם אליבא דסוגיית הש"ס אמשנה שם, דמנורה ושולחן באופן אחד מונחים, ולכן כתב "כל הכלים לאורך הבית זולתי הארון" (ולא הזכיר גם מנורה), וצייר את השולחן והמנורה לאורך הבית, ממזרח למערב (כנ"ל סל"ז),

סזאבל בפסקיו ביד מסיק ע"פ כללי הש"ס:

סחא) דהלכה כאמוראי במקום פלוגתת תנאים, וגם נגד סתם משנה* – ולכן פסק כר' יוחנן דאמר "מכאן שאמצעי משובח" משום דס"ל דמנורה צפון ודרום מונחת, אף שהוא נגד סתם משנה דתמיד שמזרח ומערב מונחת,

סטב) והלכה כסתם משנה דמנחות, ובפרט שגם שיטת הש"ס ביומא כן הוא – ולכן פסק דשולחן מזרח ומערב מונח,

עג) ואין להרבות במחלוקת¹⁸⁸ – שלכן אין לומר דר' יוחנן דס"ל דמנורה צפון ודרום מונחת, פליג אסתם משנה ואסוגית הש"ס ביומא ששולחן מזרח ומערב מונח.

עאואין להקשות מהא דבלאה"כ פליג ר' יוחנן על סתמא דתמיד דס"ל דמנורה מזרח ומערב מונחת – דיש לומר דס"ל לר' יוחנן דסתמא דתמיד דיחידאה היא, דמאן תנא תמיד אבא שאול (עיין פירוש המשניות תמיד פ"ו¹⁸⁹. תוד"ה ההוא,

עב----------

עג*) לעיין בכללי הש"ס ביד מלאכי ובשס"ח ברכות¹⁸⁷.

עדסד
ות"י ד"ה אמר ביומא יד:), והלכה כחכמים דפליגי אא"ש (פיה"מ שם ויד הל' תו"מ פ"ו ה"ג).

עהוהנה, כ"ז הוא שיטת הרמב"ם, הן למ"ד מו"מ הן למ"ד צו"ד מונחין. ועוד כמה שיטות מפורטות בסדר הדה"נ. יעוין שיטת הראב"ד – למ"ד מו"מ מונחין, דכן פסק הראב"ד – בשס"ח. שיטת הרשב"א: בשו"ת סי' ש"ט וע"ט, ובתוס' באור בתויו"ט תמיד ספ"ג

עוותוספות ישנים ד"ה אמר ביומא יד, ב¹⁹⁰), והלכה כחכמים דפליגי אאבא שאול (פירוש המשניות שם<189>, ויד הל' תמידין ומוספין פ"ו ה"ג¹⁹¹).

עז*

עחמא. והנה, כל זה הוא שיטת הרמב"ם בסדר הדלקת הנרות – הן למ"ד מזרח ומערב מונחין, כפי שביאר בפירוש המשניות, והן למ"ד צפון ודרום מונחין, כפי שפסק בי"ד.

עטועוד כמה שיטות מפורטות בסדר הדלקת הנרות – יעויין:

פשיטת הראב"ד – למ"ד מזרח ומערב מונחין, דכן פסק הראב"ד¹⁹² – בשס"ח תמיד ספ"ג ורפ"ו¹⁹³.

פאסה
ורפ"ו ובבאר שבע*. הרמב"ן בחידושיו שבת כב: ופי' עה"ת שמות כז' כ'. שיטת רבב"י בפי' הרע"ב ובאר שבע בסי' יעב"ץ ועוד.

פב----------

פג*) אם מפרש שיטת הרשב"א.

פדשיטת הרשב"א¹⁹⁴: בשו"ת סי' ש"ט וע"ט ובתוספת ביאור בתויו"ט תמיד ספ"ג ורפ"ו, ובבאר שבע לתמיד ספ"ג*.

פההרמב"ן בחידושיו שבת כב, ב, ובפירושו על התורה שמות כז' כ'¹⁹⁶.

פושיטת רבינו ברוך בר יצחק – בפי' הרע"ב תמיד שם ובבאר שבע שם¹⁹⁷,

פז----------

פח*) לעיין אם מפרש שיטת הרשב"א¹⁹⁵.

פטסו
בסי' יעב"ץ¹⁹⁸. ועוד¹⁹⁹.