Chabad Library · The Rebbe
Reshimos·
אוי"ל דס"ל למתני' דמיגו להוציא ל"א היא סברא חיצונית, ול"צ לאשמועינן בבא יתרה בשביל זה. אלא דצע"ק מפני מה תני לה בתוספתא. ודוחק לומר דבהא מחולקים מתני' ותוספתא אם מיגו לל"א סברא חיצונית היא א"ל.
בוהשנית, דקדוק קל בל' המשנה שנים אוחזין – כאלו הוא דבר ברור ששנים אוחזין בטלית, ועכ"פ שכיח ביותר – ול"ק היו שנים אוחזין בטלית, שמשמעו אם קרה ששנים א"ב, וכדמסיים במשנה זו גופא הי' ב' רוכבין כו'. או הול"ל שנים שהיו אוחזין בטלית, או ב' שאוחזין בטלית, דבתוספת תיבת הי' או שהי' או בתוס' שי"ן, נמצא לרוב במשנתנו, משא"כ בהשמטת "הי'" (מלבד במקום שיש הַקבלה. נגוד – שנים אומרים כו' ושנים אומרים כו').
גונביא פה רק במקום שבא עם תיבת שנים – כמסומן בקונקורדנציא להמשנה:
דהיו שנים: עירובין ד' ו'. ב"מ א' ב'.
השנים ש. . פאה ג' ה'. ה' ה'. דמאי ו' ז'. ו' ח'. פסחים ט' יא'. יבמות ב' ז'. כתובות יג' ט'. גטין ט' ה'. ב"ק ג' ו'. ב"מ ג' ד'. ב"ב י' ז'. אבות ג' ב'. זבחים יג' ג'. חולין ה' ג'. נגעים ה' ד' ה'. פרה ז' יא' ח' א'. מקואות ג' ג'.
וכמו כאן: סנה' ז' יא'. חולין ב' ב'. (עוד אחת. למצוא בקונ').
זג) רע"ב כי קאי במציאה אמר איזל ואתפיס ואתפלג בהדה דמשמע רק החצי ובמו"מ אמר שקילנא אנא דמשמע כולה.
חונציע כל הסוגיא ענינה בדרכי עבודת ד', ויתיישבו דקדוקים הנ"ל, ועוד כמה וכמה דיוקים כמבואר לקמן.
טשנים אוחזין בטלית. הנה כמו שיש טלית ולבוש בחיי גוף האדם,
י--------------------------------------------------
יאאתי לאשמועינן – כקושית הגרעק"א – הול"ל דינא דז"א ש"ש, דבבבא דח"ש י"ל כתי' הנמוק"י, ולכן קאמר דקמ"ל סברא דאערומי קמערים. משא"כ בתוד"ה וזה, כיון דידעינן כבר מהתוספתא דליתא לטעמא דהנמוק"י, מתרץ מתניתין דהוא משום דמיגו לה' ל"א.
יבועכ"פ במתני' לא נתבאר דין דז"א שליש שלי, וגם אין ללמדו משאר הבבות כנ"ל, משא"כ בתוספתא נחית גם לבי' דין זה.