Chabad Library · The Rebbe
Reshimos·
אועוד סוג אחרון ישנו והם הרשעים, שעליהם אמרז"ל (ברכות סא:) יצ"ר שופטן, שהיצה"ר לו הדיעה היחידית, שהוא כמארז"ל (סוכה נב:) בסוף קראו – ליצה"ר – איש, ופירש"י בעה"ב.
בובמתני' לא נכתב דינו להדיא, כי נלמד הוא מהמפורש ברשיעי לא עסקינן, כיון דגופא דדינא נדע בלאה"כ (עיין יבמות לג: ורש"י ד"ה ברשיעי קדושין לג.), אבל בתוספתא אתי לפרש גם דין סוג אנשים אלו.
גדהנה כל מילתא דמיתנייא בתוספתא יש לפושטו ממתניתן, כדאמר אילפא (תענית כא. וכתובות סט:). וז"ל הרמב"ם בהקדמתו לפיה"מ: והיו דברים במשנה דבר קצר וכולל ענינים רבים, והי' הכל מבואר לו לחדוד שכלו, אבל למי שהוא פחות ממנו, הענין ההוא עמוק בעיניו . . . לפיכך ראה א' מתלמידיו, והוא ר"ח לחבר ספר . . . והיא התוספתא, ותוספתא אפשר להוציא טעמה מהמשנה אחר יגיעה רבה . . . וכן עשה ר' אושעיא עכ"ל.
דוירידה זו מדור לדור הי' לא רק בענין ההבנה, שאמרו (עירובין נג.) לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל כו', ואמרו שם א"ד ראשונים ר"א בן שמוע – והוא רבו דרבי (יבמות פד.) מסדר המשנה – אחרונים ר' אושעיא בריבי – שהוא ממסדרי התוספתא (יבמות מו:), אלא גם לענין כשרות הדור נתמעטו הלבבות, וכמו שאמרו (חולין צג:) בדַברם – ללישנא קמא – ע"ד דורו של ר"מ – שהוא בן דורו של ר"א בן שמוע (סנה' יד.) [אף דלא הי' רבו דרבי, כדאיתא בירוש' ביצה פ"ד ה"ב דלא ראהו רבי אלא כשערק ר"מ. ורש"י שפירש (עירובין יג: ד"ה דחזיתי') כשלמדתי לפניו, עכצ"ל כדי שלא יקשה עליו מהירוש', דגריס בעירובין רב. ועיין תוד"ה מוריינא מנחות קד.] – לגבי דורו של ר' יוחנן – שהי' תלמידו של רבי (פסחים ג:) ושל ר"א בריבי (עירובין נג.) מסדר התוספתא – אכשור דרי (בתמי'). ועייג"כ שבת (קיב:) אם הראשונים כו'.
הולכן בתוספתא בא לפרש גם סוג ג' – רשע להדיא – כיון שנעשה מילתא דשכיחא יותר, מפני פחיתות הדור ביר"ש, והוא מקביל למה שכללות ענין התוספתא הוא לפרט דברי המשנה מפני שנתמעטו הלבבות בהבנה.
ווהטענות הם: טענת איש המדריך ומוכיח הוא ביתר שאת ויתר עז: כ"ש. ושכנגדו טוען: הן אמת שלולא ההדרכה וההוכחה הנה כמו שהנני מצ"ע היצ"ט אין לו שליטה, והיצה"ר אומר לו אין פחד אלק' גו', אבל הלא פעולת ותכלית ההוכחה שהוכיחו הוא, שהוא דוקא – ולא המוכיח