Seder Mechiras Chametzסדר מכירת חמץ לפי תקנת רבותינו

אפתח דבר
ב"ה

בלקראת כנס הרבנים-השלוחים השלישי, ביום א' כ"א אדר שני, אשר בו עומד להתקיים בעזהי"ת יום עיון בהלכה מעשית, לדון בהלכות הפסח, הכשר הבית לפסח, מכירת החמץ, ומוצרים הכשרים לפסח,

גמוציאים אנו בזה לאור קונטרס "סדר מכירת חמץ – לפי תקנת רבותינו", אשר ממנו יוכל כל אחד ללמוד איך לסדר בעצמו את מכירת החמץ לנכרי לפי תקנת רבותינו, ובו נדפס גם נוסח שטר מכירת החמץ לנכרי, שטר הערב קבלן ושטרות ההרשאה, ביאור תוכנם וסדר המכירה.

דהקונטרס נערך ע"י הרה"ת ר' שלום דובער לוין, והוגה ע"י כמה מחברי ועד רבני ליובאוויטש.

הויה"ר שכינוס זה של תלמידי חכמים יעזור לכל אחד מאתנו בקיום השליחות, כרצון המשלח כ"ק אדמו"ר נשיא דורינו זי"ע, ונזכה זעה'ן זיך מיט'ן רבי'ן למטה מעשרה טפחים, בגאולה האמתית והשלימה במהרה בימינו ובקרוב ממש.

זיום א' ז' אד"ש ה'תשנ"ז, ברוקלין נ.י.

חהסכמת הרה"ג הרב הלל פעווזנער שליט"א רבה של קהלת חב"ד בצרפת
ב"ה ט' אד"ר א' לסדר ת'ד'ב'ר' א'ל' כ'ל' ח'כ'מ'י לב'

טתשנ"ז לפ"ק

יראיתי והנה מגילה עפה, את הכל עשה בעטו יפה,

יאהוא ניהו הרב שלום דובער נ"י לוין,

יבחכימא דיהודאי וספרא רבא, איש האשכולות צנתרא דדהבא, מפַתח וחותֵם מעשה חרש אבן.

יגמנהגי מכירת חמץ כהלכה, את אשר לעיכובא ככה,

ידואשר כן הוא המנהג והמדה, כי הדר הוא לכל חסידיו,

טומפי סופרים ומפי ספרים, להאיר לארץ ולדרים,

טזכי ממנו ישקו העדרים, שלוחי הרבי ורבני ערים.

יזויתבדרון שמעתתי' בעלמא, לדעת בכל פרט על מה,

יחעושים ככה מילתא בטעמא, לא מצוות אנשים מלומדה לקיימה,

יטולהבין גם לאשר לא שאלו, ויברך השם את פעלו,

כעד כי בקרוב יבוא שילה, ויודע ה' את אשר לו.

כבסדר מכירת חמץ לפי תקנת רבותינו המנהג לפני תקופת רבינו הזקן
סדר מכירת החמץ לנכרי שאנו נוהגין בו, אשר אחרי הפסח מחזיר הנכרי את החמץ לישראל, נתקן לראשונה על ידי בעל תרומת הדשן (סי' קכ):

כדתקנה זו שתיקן בתרומת הדשן הובאה ונפסקה גם בשלחן ערוך סי' תמ"ח ס"ג, ודנים בו נושאי כלי השלחן ערוך.

כהבאופן זה היתה נהוגה בישראל מכירת החמץ במשך כמאתים וחמשים השנים הבאות (לערך בין השנים ר-תק"נ), היינו או שהיה נותנו במתנה גמורה לנכרי המכירו, ואחר הפסח היה הנכרי מחזירה לו במתנה גמורה, או שהי' מוכרו לנכרי במכירה גמורה בדבר מועט ואחרי הפסח הי' הנכרי מוכרו לו חזרה בדבר מועט.

כוזקיפת המעות במלוה
בימי תקופת רבינו הזקן התחיל להתפשט המנהג, למכור את החמץ לנכרי ע"י זקיפה במלוה, והיינו שהנכרי היה משלם עבור החמץ דמי קדימה בלבד, ואילו את שאר המעות שהוא חייב עבור החמץ זוקפים עליו במלוה, שהם נשארים עליו חוב בלבד, ואחר הפסח משלם הנכרי ליהודי את החוב שעליו – על ידי החזרת החמץ באותו מחיר המלא.

כזכמדומה שתקנה זו תוקנה לראשונה ע"י בעל הנודע ביהודה בפראג, ומשם נתפשטה לכמה קהלות.

כחבספר שיבת ציון של רבי שמואל לנדא, בנו של בעל הנודע ביהודה, כותב בסי' י':

לאהנוסח עצמו הוא בעברי-דייטש (תורגם בסדר מכירת חמץ כהלכתו עמ' שנט), ושם מבואר אשר את שאר המעות, שהגוי חייב ליהודי עבור החמץ, הוא זוקף עליו במלוה.

לבהספר שיבת ציון נדפס לראשונה בפראג בשנת תקפ"ז, אבל את הנוסח והתקנה הזו מביא מאביו הגאון בעל הנודע ביהודה, שנפטר כבר בשנת תקנ"ג.

לגערב קבלן
אחת מהתקנות הגדולות של רבינו הזקן^CXIII היתה, לא להסתפק במה שזוקף את המעות על הנכרי במלוה, כ"א שימכרו את החמץ לנכרי דוקא בערב קבלן. וע"ז כותב רבינו הזקן בסדר מכירת החמץ שלו:

להורצונו לומר בזה, שמעצם הלכה זו שהובאה לעיל מהתרומת הדשן "שימכרם לו מכירה גמורה בדבר מועט", ומזה שהלכה זו הובאה בלשונה לפסק הלכה בשלחן ערוך, ומזה שדנו בהלכה זו נושאי כלי השלחן ערוך, וכולם מיירי שמשלם עבור החמץ "דבר מועט"; מזה עצמו רואים אנו "שלא מצא תקנה למכור בהקפה ולזקוף עליו במלוה", והיא רק תקנה אשר "חדשים מקרוב באו לתקן".

לוומוסיף רבנו הזקן וכותב אשר "לזאת אין תקנה אחרת למכור בהקפה, אלא להיות יד ישראל אחר באמצע", והיינו שכאשר הנכרי קונה את החמץ לפני הפסח מהיהודי, מקבל על עצמו הערב-קבלן היהודי לשלם את החוב הזה בשלימותו, מיד כשיבוא זמן התשלום, ועי"ז "לא יהיה להישראל בעל החמץ שום עסק בעולם עם הא"י הקונה החמץ ולא יהיה הא"י נשאר חייב כלום לבעל החמץ אלא לישראל אחר שלא היה החמץ שלו עדיין מעולם".

לזעייל ונפיק אזוזי
אחרי הסתלקות רבינו הזקן בשנת תקע"ג, ובפרט אחרי שנדפס הנוסח בהוספות לשלחן ערוך שלו, פנו כמה מגדולי החסידים אל אחיו המהרי”ל, הכותב בתשובתו שנדפסה בספרו שארית יהודה (סי' י):

לטומבאר המהרי"ל שם, שהכוונה היא לשיטת הרי"ף וסייעתו, שבמקום דעייל ונפיק אזוזי לא מועיל מה שכותב "והשאר זקפתי עליו במלוה".

מפירוש הדברים הוא, שיש שני סיבות שהאדם מוכר את חפצו, א) שהיא עומדת למכירה ולכן מוכרה, ב) שהוא בהול להשיג מעות ולכן מוכר את חפצו.

מאוהנה באופן הא' שאינו זקוק מיד למעות, אזי מועיל מה שמקבל רק דמי קדימה ואת השאר יקבל במשך הזמן. אמנם באופן השני, שהוא מוכר את חפצו כיון שהוא זקוק עתה למעות, שהוא עייל ונפיק אזוזי, אזי אינו מועיל מה שמקבל רק דמי קדימה, ואת השאר זוקף עליו במלוה, שהרי עתה הוא זקוק למעות.

מבוכך הוא גם במכירת חמץ, כיון שהוא עייל ונפיק אזוזי^CXV, לכן לא מועיל מה שכותב והשאר זקפתי עליו במלוה, ורק באופן שמעמיד ערב קבלן על שאר המעות, שאזי מפרש בזה שאינו מצפה לשום תשלום נוסף מהנכרי.

מגבאותו אופן מבאר את דברי רבינו הזקן נכדו אדמו"ר הצמח צדק בכמה מקומות, וכבר הרבו לדון בזה בכמה ספרים^CXVI.

מדשכירות החדרים
בנוסף למכירת החמץ בקנין מעות האמור לעיל, התקין רבינו הזקן להשכיר לנכרי את החדרים שבהם מונח החמץ. ועל כך כותב בשו"ע שלו סי' תמח סעיפים ח-יא:

מוכאן מדובר במכירה, אמנם בסדר מכירת החמץ כתב:

מזוהנה אף גם במכירת החדרים אין מועיל כלום לזקוף במלוה לפ"ד גדולי הראשונים ז"ל, ואין תקנה אלא בשכירות^CXVIII כפי המבואר בנוסח זה.

מחוהיינו שבנוסח מכירת החמץ של רבינו הזקן אין מוכרים את החדרים אל הנכרי כ"א משכירים אותם לו לימי הפסח, וכמבואר בנוסח השטר:

נקנין תקיעת כף
בכל הנ"ל נתבאר אופן מכירת החמץ בקנין כסף וקנין אגב קרקע. אמנם לכמה מגדולי הפוסקים אינו מועיל קנין אגב קרקע בנכרי וגם אינו מועיל קנין כסף בנכרי כי אם יחד עם קנין משיכה, וכאן הרי אין הנכרי עושה קנין משיכה בכל החמץ שקונה.

נארבינו הזקן כותב ע"ז בשלחן ערוך שלו (סי' תמ"ח ס"ח):

נגואת הטעם ע"ז כותב בהמשך דבריו שם:

נהאמנם בהקדמתו לשטר מכירת החמץ חזר בו, כנראה, מפסק זה, שהרי כותב שם:

נזומשיגרת הלשון נראה לכאורה דאפילו בדיעבד יש להחמיר במכר את החמץ לנכרי בקנין כסף בלבד, אבל אינו מוכרח.

נחומטעם זה הוסיף רבינו לכתוב בסדר מכירת חמץ, שמלבד קנין הכסף וקנין אגב קרקע יש להוסיף עוד שני קנינים, האחד הוא קנין תקיעת כף –"וגם נתתי לו ידי על המכירה הנ"ל כדרך התגרים" שיש אומרים שהוא מועיל גם מדין תורה, והשני הוא קנין מסירת המפתחות, דלקמן.

נטמסירת המפתחות
בנוסף לכל הקנינים הנ"ל תיקן רבינו הזקן שגם ימסרו לנכרי את המפתחות של החדרים שבהם החמץ, וכותב על זה שני טעמים:

סא) שגם מסירת המפתחות הוא קנין נוסף לקניית החמץ שבחדר.

סאאת הטעם הזה כותב רבינו הזקן בשו"ע שלו סי' תמח סי"א:

סגוכן נכתב בשטר המכירה שבסדר מכירת חמץ שלו:

סהב) את הטעם השני כותב בשו"ע שם סי"ג:

סזובשטר המכירה הנ"ל:

סטמ"מ אין נוהגים למסור עתה את כל המפתחות של החדרים לידי הנכרי, וביאר רבינו הצמח צדק בשו"ת שלו חאו"ח סי' מה אות ב' וג', דמ"ש רבינו הזקן דלא מהני בלא"ה אפי' בדיעבד זהו דוקא כשהקונה מבקש המפתח ואינו נותן לו, ועוד כשזוקף מותר המעות במלוה, דגלי דעתיה שעושה כן שיהי' בטוח במעותיו, אבל כשהעמיד לו ע"ק על מותר המעות, ואין לו עוד על המוכר שום טו"מ כו' אינו מעכב דיעבד אפילו לא מסר לו המפתחות.

עובאגרות קודש אדמו"ר זי"ע (חי"ג אגרת ד'שיג):

עבוראה מה שציין עוד בזה בנטעי גבריאל, חג הפסח ח"א עמ' קכב, ובאוצר מנהגי חב"ד, ניסן אייר סיון, עמ' פב.

עגמטעם זה נכתב בשטר המכירה הנהוג עתה (כמועתק לקמן):

עהובאשר לקנין מפתח, נראה מלשון השטר הנהוג עתה, שבכל אופן נותן הרב אל הנכרי מפתחות אחדים, כדי לעשות בהם קנין^CXXI. וע"ז כותב בשטר: "וכבר מסרתי לו מפתחות לקנות בהם החמץ".

עווכן הוא גם בשטר מכירה של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע משנת ת"ש, אבל בשטר מכירה שלו משנת תש"ד, וכן בשטרות המכירה של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ושל כ"ק אדמו"ר נשיא דורינו זי"ע (ראה אוצר מנהגי חב"ד, ניסן אייר סיון, בסופו) לא נזכרת מסירת המפתחות כלל.

עזקנין אגב סודר
בשו"ת שארית יהודה סי' יא, כותב אחיו של רבינו הזקן:

עטוביאור דבריו, שהן בקנין אגב והן בקנין חליפין, בשניהם יש פוסקים הסוברים שמועיל בנכרי ויש פוסקים הסוברים שאינו מועיל, ורבינו לא צוה להוסיף את קנין אגב רק ליתר שאת, שכן כותב בשטר המכירה “ואגב קנין שכירות החדרים יהיה קנוי לו כל החמץ שבהם ביתר שאת ויתר עז על קנין דלעיל”, היינו שאין סומכים על קנין זה בלבד רק בתור תוספת לקנין כסף העיקרי. אשר לכן “אני רגיל לצוות להוסיף קנין חליפין”, שגם הוא מועיל לכמה פוסקים.

פאמנם רבינו הביא בקונטרס אחרון שבסי’ תמא סק”ג את דברי הש"ך ש"האריך בראיות דנכרי אינו קונה בקנין סודר" ומוסיף אשר "לכך לא הזכרתי קנין סודר בפנים בסי' תמ"ח^CXXII, אבל הזכרתי כאן לענין דיעבד". והיינו שהן בשו"ע והן בסדר מכירת החמץ הזכיר רק את קנין אגב קרקע ולא את קנין אגב סודר.

פאסדר המכירה
א) בתחלה יקרא הרב לפני הא"י את נוסח שני השטרות ויבארם אליו, כפי שכותב רבינו הזקן שם:

פגב) אח"כ צריך הרב לעשות קנין^CXXIII אגב סודר עם הערב קבלן^CXXIV ואז יחתום הערב קבלן על השטר וימסרו לידי הנכרי, כפי שמוסיף רבינו הזקן:

פהג) אח"כ יקבל הרב מהנכרי את דמי הקדימה א) עבור החדרים ב) עבור החמץ^CXXV, ועל מותר המעות יקבל ממנו את שטר הערב קבלן, ואז יעשה את הקנינים תקיעת כף ומסירת המפתחות, ואח"כ יחתום הרב על השטר מכירה, וימסור לידי הנכרי את השטר מכירה^CXXVI, שעמו תפורים ודבוקים שטרות ההרשאה שאצלו, וכפי שכותב רבינו הזקן שם:

פזד) במוצאי החג ישאל הערב קבלן אצל הנכרי אם הוא רוצה להחזיק את כל החמץ, או שהוא רוצה למכרו אל הערב קבלן, עם הריוח שמבואר בשטר, וכן יוכל לקנות מאתו בהוספת ריוח עבור הנכרי, וכאשר יאמר הנכרי שהוא רוצה למכרו לו בריוח הנ"ל, אזי ישלם לו הערב קבלן את דמי הקדימה שנתן הנכרי לפני הפסח ועם תוספת הריוח האמור.

פחה) אז יתן הנכרי לידי הערב קבלן את שטר המכירה עם שטרות ההרשאה, ואז ימכרם וימסרם הערב קבלן לידי הרב.

פטשטר הקנין
יש כמה חילוקים בין שטר מכירת החמץ^CXXVII של רבינו הזקן ובין השטר הנהוג עתה:

צא) מחמת העובדה, ששטר המכירה של רבינו הזקן הוא שהישראל מוכר את החמץ לנכרי בלי ממוצעים, ואילו בזמנינו כולם עושים את הרב למורשה ולשליח למכור עבורם את החמץ, והרב מוכר לנכרי את החמץ של כל אנשי הקהלה, וזה גורם לכמה שינויים בנוסח השטר.

צאוכבר הרב לאוואוט בשער הכולל (בביאורו לסדר מכירת החמץ של רבינו הזקן) כותב בסק"י:

צגועפ"ז ערך נוסח שטר מכירה והרשאה, ונדפס בספרו פסקי פרי מגדים (עמ' תא-ו).

צדב) מחמת שינויי תנאי החיים, שינוי הזמן והמקומות נאלצו לשנות גם בנוסח השטר ולהתאימו למצב ההווה. וכבר נערכו נוסח שטרות מכירה בכמה אופנים, על פי סדר ותיקון רבינו הזקן (ראה בנסמן בנטעי גבריאל, חג הפסח ח"א עמ' קיט, ובאוצר מנהגי חב"ד, ניסן אייר סיון, עמ' עו).

צהמטעם זה מועתקים כאן שטרות המכירה הערב קבלן וההרשאה הנהוגים עתה.

צולפנינו היו כמה שטרות מכירת חמץ של רבני חב"ד בדורינו ושבדור הקודם. בכל אחד מהם יש הוספות ותיקונים. הנוסח הבא לקמן לוקט מנוסח השטרות שהיו לפנינו, באופן שיהי' שוה לכל מקום ולכל זמן.

צזבשטר הזה יש כמה חלקים:

צחא) הודעה שיש בידו הרשאה מאנשי הקהלה, למכור את חמצם ולהשכיר את המקומות שבהם מונח החמץ^CXXVIII.

צטב) מכירת החמץ של אלו שלא רשמו שמם על שטר ההרשאה, רק גילו דעתם שרוצים למכור החמץ^CXXIX.

קג) פירוט^CXXX מיני החמץ (חלק זה מועתק משער הכולל שם אות י"א וי"ב, עם תיקוני לשון לפי צורך הזמן).

קאד) מכירת הבעלי חיים, החנויות והעסקים^CXXXI, הכלים שיש עליהם חמץ בעין (רק הכלים נזכרים בנוסח רבינו הזקן, והזכרת בעלי חיים עפ"י שער הכולל שם אות ד, וכן הוא ברוב השטרות שהיו לפנינו).

קבה) הודעת מכירת החמץ כפי השער ומקח השוה שבעיר זו^CXXXII, והסכום שפוחת מהמחיר כדי שירויח הנכרי בעסק הזה (חלק זה מועתק מנוסח השטר שבסדר מכירת חמץ של רבינו הזקן, עם שינויים הנצרכים כנ"ל. ומה שהוסיפו לפחות האחוזים עבור הנכרי הוא עפ"י שער הכולל שם אות יט).

קגו) קניני תקיעת כף ומפתחות.

קדז) קנין מעות בדמי קדימה וערב קבלן.

קהח) השכרת המקומות ותשלום בדמי קדימה וערב קבלן וקנין אגב קרקע.

קוי) יפוי כח וסיום השטר.

קזאת כל פרטים האלו צריך הרב לבאר בפרטיות אל הנכרי לפני עשיית הקנינים ומסירת השטרות.

קח**

קטחתימת ידי דלמטה תעיד עלי כמאה עדים כשרים ונאמנים איך שאני הח"מ הבא בכח והרשאה מהאנשים הנקובים בשמותם בכתבי הרשאה הדבוקים ותפורים לזה השטר ובניירות המצורפות לו ובכתבי הרשאה שלא הגיעו עדיין לידי או שנאבדו, ומאלו שמסרו הרשאתם בע"פ, וגם מאלו שרצו למסור הרשאתם ושכחו, וגם מאלו שרגילים למסור הרשאתם ובשנה זו שכחו, שמכל אלו יש לי הרשות והבקשה לעשות להם זכות ולמכור לנכרי קודם זמן איסור החמץ בהנאה, כל מיני חמץ וחשש חמץ ותערובות וחשש תערובות, וכן כל מיני בעלי חיים ועופות הניזונים מחמץ ואחריותם עלינו, וכל מיני כלים שיש עליהם ושנדבק בהם חמץ בעין, שעל כל הנ"ל הרשו אותי למכור הכל קודם זמן איסור חמץ בערב פסח דהאי שתא, וכן להשכיר את כל המקומות שהמיני חמץ או כלים חמוצים הנ"ל מונחים שם או שעומדים שם הבע"ח הנ"ל, וכפי שיוכשר בעיני ועל האופנים שיוכשרו בעיני, הנה כהיום מכרתי את כל הדברים האלו, וגם חמצי שלי הח"מ המונח בבית ……… ……… ……… להא"י ……… ……… הדר ……… ……… ……… במכירה גמורה וחלוטה בלי שום תנאי ושיור בעולם כלל, כל מיני חמץ וחשש חמץ ותערובות חמץ וחשש תערובות, חמץ נוקשה ממשם או טעמם בין שאסור מדאורייתא בין מדרבנן או אפילו מחמת איזו חומרא שנוהגין בה, דהיינו כל מיני תבואות וכל מיני קמחים וסלתות גריסין וסובין ומורסנן וחלב חטה שהם חמץ או חשש חמץ וכל הדברים הנעשים מהם, בין אם חיים, אפוים, מבושלים, צלוים, מטוגנים, כבושים, שלוקים ומלוחים, וכל מיני משקאות חמוצים, יין שרף, שכר ושאר משקאות וכל מיני שמרים מחמץ או מתערובת חמץ או מחשש חמץ ותערובת חמץ, בין פשוט בין מתוקן ומעורב עם מיני מתיקה, העומדים לאכילת אדם או בע"ח ועופות, או לשתי' או לרפואה, או לאיזה תשמיש והנאה, כל מיני תמרוקי הנשים ובורית ומשחת שיניים ודבק או צבע או שאר דברים שיש בהם תערובת או חשש תערובות חמץ גמור או נוקשה, כל מיני בע"ח ועופות הניזונים מחמץ ואחריותם עלינו, וכל החנויות והעסקים שלנו או שיש לנו חלק בהם ונמכרים בהם חמץ, וכל מיני כלים חמוצים שיש עליהם ושנדבק בהם חמץ בעין, הכלל כל מה שהפה יכול לדבר והלב לחשוב שיש בזה אפי' חשש חימוץ הנמצאים במקומות הרשומים בשטרי הרשאות ושבמקומות אחרים בשדות ועל אם הדרך ביבשה או בים או באויר או בדואר, ואף שיבואו לידינו עד כלות חג הפסח דהאי שתא, בין שמיני חמץ הנ"ל הם שלנו בין אם יש לנו בהם איזה חלק וזכות או שהם פקדון בידינו מיהודים אחרים, את כל זה מכרתי כפי השער ומקח השווה שבעיר זו לפי העת והזמן דהאידנא שאפשר למכור כאן בעיר זו במקח זה, דהיינו כפי המקח שאפשר לקבל מהקונים שבעיר זו שיקנו במזומנים בכדי להוליך למקום היוקר או בכדי למכור כאן מעט מעט, כל המיני חמץ וחשש חמץ הנ"ל, ודברים שאין להם מקח ידוע יושמו ע"פ ג' אנשים אשר אבחר אני הח"מ או באי כחי. ובכלל הס"ה העולה מכל הנ"ל נכללו ג"כ במכירה זו חתיכות חמץ שימצאו בכל המקומות הנ"ל ואין עליהם מקח כלל ואין עליהם שום קונה, והרי הן של הא"י מוכ"ז בעד הסך הכל הנ"ל. ומסך כל המעות שיגיע מהא"י מוכ"ז בעד כל החמץ שבמקומות הנ"ל לפי מקח הנ"ל אחר המדידה והמשקל והמנין, הריני פוחת לו סך ……… ……… שירויח לעצמו בעד טרחתו למכור החמץ הנ"ל במקח הנ"ל, ובעד השכירות והחזקתן שצריך לשלם שכר דירה (רענט) או מסי הממשלה, שכירות לפועלים ולנאמנים במשך שנים עשר יום מיום דלמטה עד שלשה ימים אחר חג הפסח, הריני פוחת לו עוד שלשה אחוזים (3%) מכל מאה דולרים, ורשות בידו למכור אף גם תוך הפסח לא"י שבעיר או שבחוץ לעיר ואפי' ביוקר ממקח הנ"ל והריוח שלו, וכן אם יבא יהודי מחוץ לעיר במוצאי יום טוב ויתן יותר הריוח שלו. והרינו נותנים לו ולכל הקונים ממנו דריסת הרגל בחצרותינו ובבתינו ובכל מקום דהחמץ הנ"ל, והכלים ובע"ח הנ"ל עומדים ונמצאים שם. וכבר מסרתי לו מפתחות לקנות בהם החמץ הנ"ל שבמקומות הנ"ל, וגם נתתי לו ידי על מכירה הנ"ל כדרך התגרים, וגם קבלתי ממנו כל דמי החמץ עד פרוטה אחרונה, דהיינו שקבלתי ממנו ערבון דמי קדימה (שקורין דאון פיימענט) סך……… ……… כמנהג הסוחרים, ועל המותר עד תשלום כל הסך שיעלה ויגיע מא"י מוכ"ז לאחר המדידה והמשקל והמספר, כבר קבלתי ממנו חתימת יד ……… ……… ……… שנכנס בערב קבלן בעד הא"י מוכ"ז, ונתחייב בקגא"ס לסלק בעדו כל הסך שיגיע ממנו, אחר ניכוי הסך שלשה אחוזים 3% מכל מאה בעד ההוצאות הנ"ל, וסך ……… ……… בעד טרחתו, וסך ……… ……… הד"ק הנ"ל לזמן פרעון המבואר בהשטר עם חתימת יד הע"ק הנ"ל. ומעתה נקנה כל החמץ לא"י מוכ"ז מעכשיו ממש בקנין גמור לחלוטין בלי שום תנאי ושיור כלל, ואין לי עליו שום טענה ומענה ופ"פ בעולם, וכל המעות שיגיע ליד הא"י מוכ"ז בעד החמץ כשימכרנו כולו או מקצתו ליהודי אחר חג הפסח או לא"י אף גם בתוך הפסח, מחויב לסלק הכל להע"ק הנ"ל החתום בחתימת ידו ממש, ולא לידי כלל אפילו פרוטה אחת, והחתום הנ"ל הבטיח להמתין לו עוד שלשה ימים אחר חגה"פ, בכדי שאם לא ימכרנו לא"י, שיוכל למכרו לאחר חג הפסח ליהודים שבעיר, בכדי שירויח את הסך הנ"ל אם ירצה לטרוח, או שמא יבוא יהודי מחוץ לעיר ויתן יותר ממקח הנ"ל, ואם לא ירצה הא"י המוכ"ז לטרוח באלה, אזי אפשר שהחתום הנ"ל יקבל ממנו בחזרה החמץ ויתן לו ריוח דבר מועט כפי שיתפשרו ביניהם, ולי החתום מטה אין לי שום עסק בזה עם הא"י מוכ"ז. ועוד זאת השכרתי בשכירות גמורה לא"י המוכ"ז את כל המקומות של החמץ וכלים חמוצים וכן המקומות שהבע"ח נמצאים שם וניזונים שם כפי הרשום בשטרי הרשאה מהיום עד שלשה ימים אחר הפסח, שיוכל אז למכור החמץ ליהודים שבעירינו או שבחוץ לעיר, והשכרתי לו את כ"ז כפי המקח והשער השוה, וקבלתי ממנו דמי השכירות עד פרוטה אחרונה במזומנים, היינו שקבלתי ממנו ערבון (שקורין דאון פיימענט) ……… ……… ועל המותר קבלתי ממנו ח"י הערב קבלן הנ"ל כנ"ל, ושכירות המקומות יהי' במחיר אשר נברר לפי חשבון השכירות המשתלם בעד חדש כל מקום ומקום, ולפי ערך זה יהי' נחשב המחיר של הימים שהמקומות מושכרים ע"י להא"י הנ"ל, והמפתחות להמקומות של כל המיני חמץ הנ"ל, הן הנה עומדים מוכן בכל מקום ומקום וחפשים להא"י הנ"ל לקחתם וללכת לכל המקומות הנ"ל ואין למחות ע"י, ואם מישהו מהמוכרים לא יתנו, הרשות בידם לשבור המנעולים והדלת וליכנס. ואגב קנין שכירות החדרים והרפתים והלולים ומכלאות יהי' קנוי לו כל החמץ הנ"ל ביתר שאת ויתר עז על כל הקנינים הנ"ל, ושבאם לא יחול קנין אחד, אזי יחול קנין האחר, ולא יפסל ולא יגרע כח כתב זה מחמת איזה טעות חסר או יתיר אות תיבה, טשטוש או מחק, רק הכל יהי' נדרש לטובת קיום המכירה. והרשות נתונה להעתיק כתב זה בלשון המדינה באיזה מקום משפט כפי חוקי המדינה, ולשלם המכסים המתיחסים לזה להיות תוקף כתב זה כתוקף קאנטראקט הנעשה כנימוסי וחוקי המדינה, הן על שכירות המקומות הנ"ל, והן על מכירת החמץ הנ"ל. ולראי' באעה"ח היום יום …… בשבת …… לחדש ניסן שנת חמשת אלפים ושבע מאות ……… ……… פה עיר …………**

קי**נאום ……… ………

קיא**

קיבשטר ערב קבלן
נוסח זה דומה לנוסח שבסדר מכירת חמץ של רבינו הזקן, אלא ששם התחייבות הערב קבלן היא רק על מכירת החמץ, וכאן היא גם על שכירות המקומות שבהם מונח החמץ.

קיגטעם החילוק בזה מבואר בשער הכולל שם (אות כט), דבסדר מכירת החמץ, דמיירי שכל אחד מוכר החמץ לנכרי המכירו, ומעות שכירות המקום הם מועטים, לכן הצריך שיתן הנכרי את כל דמי השכירות לישראל, אמנם עתה אשר הרב "מוכר חמצן של כל בני העיר, שגם שכירות החדרים עד שלשה ימים אחר חג הפסח יעלה לסך רב, שאין ביכולת הקונה לסלק במזומן, יכלול הכל בחת"י הערב קבלן".

קידוזהו נוסח השטר:

קיה**ח"י דלמטה תעיד עלי כמאה עדים איך שכל הסך שמגיע מהא"י ……… ……… …… להרב …… ……… ……… בעד כל החמץ שקנה ממנו ובעד כל הבע"ח ועופות הנוזונים מחמץ שקנה ממנו בק"ג ומכירה חלוטה במקח המבואר בשטר מכירה שמסר לידו מחויב אני הח"מ לסלק להרב הנ"ל לזמן פרעון לא יאוחר משלשה ימים אחר חג הפסח דהאי שתא חמשת אלפים שבע מאות

קיו……… ……… ליצירה, במזומנים בלי שום טו"מ ופ"פ בעולם בעד הא"י הנ"ל כפי החשבון שיעלה אחר המדידה והמנין והמשקל, אם ימכרנו הא"י לאחרים, ואף גם אם לא ימכרנו כלל ואקבלנו ממנו בחובו, הריני מחויב למוכרו בעצמי לסלק ליד הרב הנ"ל לזמן פרעון הנ"ל, אם לא שיתרצה מרצונו הטוב לקבל החמץ בפרעון חובו, וכמו"כ מחויב אני הח"מ לסלק להרב הנ"ל את כל הסך המגיע מהא"י הנ"ל להרב הנ"ל בעד שכירות ששכר ממנו כל המקומות שהחמץ והכלים חמוצים מונחים שם, וכן כל הרפתים ומכלאות ולולין שהבע"ח והעופות נמצאים שם. מחיר השכירות של כל יום ויום לפי חשבון שכירות המשתלם בעד כל חדש וחדש כל מקום ומקום, וחיוב זה קבלתי בקגא"ס מיד הרב הנ"ל. ולראי' באעה"ח היום יום ……… בשבת ……… לחדש ניסן שנת חמשת אלפים ושבע מאות ……… ……… פה עיר ………**

קיז**נאום ……… ………

קיח**

קיטשטר הרשאה
בנוסח שטר מכירת חמץ של רבינו הזקן לא נזכר שטר ההרשאה, כי שם מיירי שכל אחד מוכר את חמצו לידי נכרי המכירו.

קכאמנם כבר בימי רבינו הזקן התחילו לנהוג לתת הרשאה לרב הקהלה שהוא ימכור את כל החמץ לידי הנכרי, כמבואר בשער הכולל שם אות י:

קכבאמנם לקמן יובא, אשר בכמה קהלות של תלמידי רבינו הזקן נהגו למכור את החמץ לידי רב הקהלה, והוא היה מוכרם אל הנכרי.

קכגבשטר ההרשאה נכתב שמוכרים גם את החמץ שיבוא לידי היהודי אחרי החתימה על השטר, והוא עפ"י מ"ש בשו"ת צמח צדק חאו"ח סי מו.

קכדמועתק בזה נוסח שטר ההרשאה כפי הנהוג עתה:

קכה**אנחנו הבאים עה"ח בחת"י או במסה"ק או ע"י שלוחינו וב"כ, הננו נותנים בהרשאה זאת כח ורשות להרב ……… ……… הדר ברחוב ……… ……… בעיר ……… למכור במכירה גמורה וחלוטה בלי שום תנאי ושיור בעולם כלל וכלל, לכל מי שיוכשר בעיניו ועל האופנים שיוכשרו בעיניו כל מיני חמץ וחשש חמץ ותערובות חמץ וחשש תערובות, חמץ נוקשה ממשם או טעמם בין שאסור מדאורייתא בין מדרבנן או אפילו מחמת איזו חומרא שנוהגין בה, דהיינו כל מיני תבואות וכל מיני קמחים וסלתות גריסין וסובין ומורסנן וחלב חטה שהם חמץ או חשש חמץ וכל הדברים הנעשים מהם, בין אם חיים, אפוים, מבושלים, צלוים, מטוגנים, כבושים, שלוקים ומלוחים, וכל מיני משקאות חמוצים, יין שרף, שכר ושאר משקאות וכל מיני שמרים מחמץ או מתערובת חמץ או מחשש חמץ ותערובת חמץ, בין פשוט בין מתוקן ומעורב עם מיני מתיקה, העומדים לאכילת אדם או בע"ח ועופות, או לשתי' או לרפואה, או לאיזה תשמיש והנאה, כל מיני תמרוקי הנשים ובורית ומשחת שיניים ודבק או צבע או שאר דברים שיש בהם תערובת או חשש תערובות חמץ גמור או נוקשה, כל מיני בע"ח ועופות הניזונים מחמץ ואחריותם עלינו, וכל החנויות והעסקים שלנו או שיש לנו חלק בהם ונמכרים בהם חמץ, וכל מיני כלים חמוצים שיש עליהם ושנדבק בהם חמץ בעין, הכלל כל מה שהפה יכול לדבר והלב לחשוב שיש בזה אפי' חשש חימוץ הנמצאים במקומות הרשומים בשטרי הרשאות ושבמקומות אחרים בשדות ועל אם הדרך ביבשה או בים או באויר או בדואר, ואף שיבואו לידינו עד כלות חג הפסח דהאי שתא, בין שמיני חמץ הנ"ל הם שלנו בין אם יש לנו בהם איזה חלק וזכות או שהם פקדון בידינו מיהודים אחרים, ובכלל זה הוא כל המיני חמץ הנ"ל שיבואו אלינו אחר חתימתנו על השטר הזה עד זמן הנ"ל אף שכעת איננו יודעים מזה, כן להשכיר ולהחכיר את כל המקומות שהמיני חמץ או כלים חמוצים מונחים שם או שעומדים שם הבע"ח הניזונים מחמץ על כל הנ"ל אנו מרשים את הרב ……… ……… הנ"ל ונותנים לו כח ורשות למכור ולהשכיר ולהחכיר לכל מי שיוכשר בעיניו, ועל האופנים שיוכשרו בעיניו, הוא בעצמו או שלוחו וב"כ שיוכשרו בעיניו בכל האופנים היותר מועילים והקנינים המועילים עפ"י דת תוה"ק וחקי המדינה בער"פ דהאי שתא. ונעשה כתקנת הציבור שכל מי שיבוא בשם איזה איש למכור חמצו להרב הנ"ל ולבוא על החתום, יהי' נאמן כאלו יש לו בכתב מהאיש ההוא, וכל זכות ויפוי כח נתון לו מאתו, וכל לשון מסופק בההרשאה הזאת יהי' נידון לטובת קיום ותוקף ההרשאה הזאת. וכ"ז נעשה בכל אוהיו"מ עפ"י דין תוה"ק וחקי המדינה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרא, ולראי' באנו עה"ח כאו"א ביומו בחדש ניסן דהאי שתא שנת חמשת אלפים ושבע מאות ……… ……… לברה"ע אנו בעצמנו או במסה"ק או ע"י שלוחינו ובאי כחנו פה עיר ………

קכונאום**

קכזשטר הרשאה מרב לרב
מיד בתחלת נשיאותו של הרבי התחילה תקופת השליחות, אברכים היו נשלחים לעיירות ומדינות שונות להפיץ יהדות בין שכבות העם. בין השלוחים היו רבנים שסידרו בעצמם את כל עניני הרבנות שבעיר, אך היו גם כאלו שלא ידעו לסדר בעצמם את סדר מכירת החמץ. כשפנו בשאלה זו לידי הרה"ג הרה"ח מוה"ר זלמן שמעון דווארקין, השיב להם, שהכי טוב הוא, שאחרי שבני קהלתם חותמים על כתב ההרשאה למנות אותו למכירת החמץ שלהם, ישלחו השלוחים את ההרשאות האלו לידיו, בצירוף כתב הרשאה מיוחד מהשליח אל הרב דווארקין, שהשליח ממנה אותו למכור את החמץ של בני קהלתו. כך נוהגים מאז ועד עתה בכמה עיירות, אשר השליח כותב שטר הרשאה מיוחד מרב אל רב, שרב זה ימכור את החמץ של בני קהלתו [מובן שזהו בנוסף לשטר ההרשאה, שבו ממנה השליח את הרב למכור את החמץ שלו].

קכחשטר ההרשאה הזה הועתק מכת"י הרה"ג הרב זלמן שמעון דווארקין ע"ה (עם איזה תיקוני לשון):

קלאשטר המכירה של רבותינו
שטרות מכירת החמץ של רבותינו נשיאינו נלקטו ונתפרסמו בקובץ יגדיל תורה חוב' נח סי' מח. שם נדפס תצלום שטרות המכירה של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע^CXXXIII וכ"ק אדמו"ר נשיא דורינו זי"ע.

קלבשטרות מכירה אלו שונות הן משט"מ הרגיל אשר מוכרים את החמץ לנכרי, או כותבים שטר הרשאה לרב שהוא ימכור את החמץ לנכרי בשליחות בעל החמץ, כי אם האדמו"ר מכר את החמץ אל הרב בעצמו.

קלגכיון שמכירה זו היא מישראל לישראל, לכן הוסיפו בזה קנין גמור אגב סודר, שהוא הקנין הכי מועיל.

קלדושוב לא הוזקקו לשאר הקנינים שהם רק ליתר שאת ויתר עז, כמו קנין תקיעת כף ומסירת המפתחות. ולכאורה לא היו צריכים לעשות בזה גם קנין מעות, שהוא הקנין המועיל רק בנכרי, ובישראל מועיל רק למי שפרע ותו לא.

קלהמ"מ רואים אנו בשטרות המכירה של רבותינו שכתוב בהם גם קנין המעות. ולא זו בלבד אלא שגם על קנין המעות הזה ניתוסף בסופו התחייבות הערב קבלן.

קלועוד שם בחוב' נט סי' ס יש תשובה מהגאון רבי שניאור זלמן יעשילסאן אבד"ק סוראז, אשר הוא העתיק את שטר המכירה של רבינו הצמח צדק, אשר מכר את החמץ ליד נאמן ביתו ר' חיים בער, וגם הוא מכרו בהוספת קנין מעות וערב קבלן^CXXXIV.

קלזוע"ז משיב (שם סי' ס"א) הגאון מוהרי"ז לנדא אבד"ק וויטבסק, אשר בעיר וויטבסק נהוג מימי הגאון רבי יצחק אייזיק בהר"ד אבד"ק וויטבסק (בעל הפני יצחק), אשר אנשי הקהלה מוכרים את החמץ לידי הרב בקנין סודר ובהוספת קנין מעות ובזקיפת המותר במלוה, בלי ערב קבלן^CXXXV.

קלחאעפי"כ, בזמנינו לא נהוגה מכירת החמץ אל רב הקהלה, ולא נעתק שטר מכירה זה, אלא כדי להתלמד.