Sefer HaSichos Rayatz·5680 to 5687·Sefer HaSichos 5680·Shemini Atzeres 5680ספר השיחות אדמו״ר מוהריי״צ·תר"פ-תרפ"ז·ספר השיחות תר"פ·שמיני עצרת תר"פ

אשמיני עצרת תר"פ¹
א. פעם נסעתי עם אאמו"ר לברלין², ושלח אאמו"ר את משרתו ר' אברהם גרליק³ (אביו של ר' ירוחם ז"ל מבאב­רויסק⁴) החוצה צו דערוויסן זיך "וואָס הערט זיך עפּעס נייעס".

בכשחזר ר' אברהם, אמר ששמע שה­קיסר ווילהעלעם ינאם נאום בסרטיא אחת, וילך אאמו"ר עמו לשם.

גכשבאנו לשם, היו הרבה נאספים, והמלך היה מוכן לנאום, ופניו היו לבנים כסיד, ולידו עמד יורש העצר שלו.

דראינו מרחוק שהקיסר מסתכל עלינו במבט חריף, והרכין ראשו אל יורש העצר ולחש דבר מה באזנו, ויורש העצר שחק שחוק קל.

הכעבור שעה קלה נגשו אלינו שוטרי הבולשת ופקדו אותנו לעזוב את המקום.

וכשהתחילה מלחמת­העולם הראשו­נה, אמר אלי אאמו"ר: זוכר אתה כשהיינו בברלין כשנאם ווילהעלעם, והיו פניו לבנים כסיד — כבר היה אז במוחו ובמחשבתו כל חלקי ופרטי (אַלע פּלענער) המלחמה הזאת⁵.

זב. כשהיינו בברלין, הלכנו פעם ל­שוח בגן הנקרא "קייזערליכער גאָרטן", הנכנסים לשם היו מוכרחים ללבוש על מנעליהם אנפלאות מיוחדות ("לייוונטע­נע קאַלאָשן") שלא ללכלך הגן, ומשום חשש שעטנז לבשנו על המנעלים מטפחות אף.

חבגן הי' היכל קטן המיוחד לקיסר ווילהעלעם, כאשר המלך הי' בא לגן, היה נכנס לשם לפוש, והי' שם שומר שלא הניח לשום אדם להכנס.

טאאמו"ר התבטא לפפּנ?י שיש לו חשק להכנס לשם.

ינגשתי לשומר ונתתי לו מטבע אחת גדולה שיקנה לי איזה דבר לשתות, וכ­שהביא המשקה והעודף מהמטבע, נתתי לו העודף בעד טרחתו, ועי"ז נתקרב עמי, ובקשתי אותו שירשה לאאמו"ר להכנס לשם, וגם נתתי לו שוחד, והרשה לאאמו"ר להכנס, והשומר עמד מבחוץ לראות אם הקיסר יבוא, כדי לרמוז לו שיצא.

יאאאמו"ר נכנס לפנים, שם היה כסא ושולחן, ועל השולחן היו מונחים נייר וקסת הסופר ועט. אאמו"ר ישב על הכסא (ער האָט זיך אַ זעץ געטאָן), ואמר: "אַ קלוגע שטול". וכתב דא"ח⁶ על גליוני הנייר המיוחדים לקיסר שהיו מונחים שם⁷.

יבג. פעם כשהייתי עם אאמו"ר ב­אשכנז אמר לי שאסע עמו למקום אחד לבקר תלמיד חכם זקן שהיה חולה.

יגהגענו לבית גדול ויפה, וליד הדלת עומדים משרתים, ושאלו מי אנחנו, ואמרנו להם. ובקשנו רשות מבעל הבית להכנס. אחר קבלת הרשות העלו אותנו לקומה העליונה שבבית, חדר לפנים מחדר, ושם שכב האיש המכובד הנ"ל במטה.

ידהאיש ההוא היה עשיר ונכבד. ולעת זקנתו היה דר עם יוצאי חלציו.

טוהאיש שמח מאד מביקורו של אאמו"ר, וישוחחו על דבר ענינים שונים, ובאמצע השיחה אמר אותו הזקן לאאמו"ר שיש תחת ידו ספר אחד שכתב, והוא מוכן לדפוס. ויאמר לו אאמו"ר שהוא מעוניין לראותו. ויקרא משרת אחד ויצוהו להביא הספר לפני אאמו"ר.

טזאאמו"ר עיין בו שעה ארוכה, ודפדף בו מראשו לסופו והניחו על השולחן.

יזקודם הפרדו מעמו, אמר לו אאמו"ר שיש לו אליו בקשה אחת, ואם יבטיחו מראש שימלא בקשתו, אז יאמר לו. והבטיחו שימלא בקשתו. ויאמר לו אאמו"ר בקשתו: שישרוף את הספר הזה בפניו.

יחהזקן שרף את הספר באש שעל האח שהיה בחדרו. אאמו"ר הודה לו ע"ז, ברכו ויפרד מעמו בשלום.