Chabad Library · The Frierdiker Rebbe
Sefer HaSichos Rayatz·
אב' דחוהמ"פ. רצ"א ריגא1.
למים שלנו — של שמורת ע"פ2 — הולך — כ"ק מו"ח אד"ש — בעצמו3. העמידו הצלוחית עם המים שלנו — של זכוכית4 — בחדרו עד למחרתו. ביום הובילוה, מעוטפת בנייר ואלונתית למקום האפי'.
למים שלנו — של שמורת ע"פ2 — הולך — כ"ק מו"ח אד"ש — בעצמו3. העמידו הצלוחית עם המים שלנו — של זכוכית4 — בחדרו עד למחרתו. ביום הובילוה, מעוטפת בנייר ואלונתית למקום האפי'.
בספר שלאפית שמורת ע"פ הי' תמיד אדנ"ע בעצמו ג"כ. הי' אומר ג"כ הלל, והי' מפסיק גם באמצע פרשה כדי להורות איך לאפות וכיו"ב5.
גמצאתיו אומר "קרבן פסח" ומשניות פסחים פתוח מונח אצלו על השולחן6.
דבשנה זו סדר ה"מצות" — לסדר — על טס של כסף7. למרור וחזרת הן חרייֵן, הן סאַלאַט8. המצות מניח בין כפלי אלונתית (ע"ד כמו בין דפי ספר, ודף בין מצה לחברתה)9.
הקדוש בעמידה10.
והֵא לחמא בציירי11.
זליחץ הוצאתי את האמצעית כדי לפורסה, ואמר לי שצריך לפורסה בלי ראות12.
חלא הי' מגבי' הקערה ורק מגלה מקצת הפת13.
טאינו מקפיד עה"ס14 הכתוב בסדור שתחלה יעמיד הכוס ואח"כ יגלה הפת וכיו"ב15.
יבשעת אמירת "מצה זו שא"א ע"ש16 מה" או "מרור זה" וכו', אוחז המצה או המרור בידו עד "על שום" הב'17.
יאבאמירת הללוי' — למעינו מים מעמיד הכוס18.
יבהולך אל הדלת לאמירת "שפוך חמתך"19.
יגליל א' מקפיד שתהי' אכילת אפיקומן קודם חצות, ולא בלילה הב'20.
ידליל ב' מבאר בהגדה20.
טולוקח האפיקומן של ב"ב (גיסי21 ואני) אליו22, ומצניעם ביחד עם שלו23.
טזבאר בליל ב': באור הסמנים קדש ורחץ וכו', צוהו אדנ"ע ללמדם בהגדה של מהרמ"א24 (קצת מסופק אצלי. הכותב), וכמדומה לו שנקראת ההגדה "הגדת בן חורין"25.
יזאדנ"ע הי' תמיד אומר "לשנה הבאה" הא' מלעיל והב' מלרע26.
יחפעם אחת שאלו, וענהו — בחיוך — "וועֶסט עֶלטער וועֶרען, וועסט קליִגעֶר ווערען, וועסט פאַרשטייֵן".
יטפעם שאלו אדנ"ע מה דעתו הוא בזה, ויענה: שלפ"ד הוא ע"ד ורחל באה וגו' באה27, כי בארעא דישראל אין צריך הקדמות לזה, ומחכים בכל עת, משא"כ בני חורין צריך הקדמת הגאולה, ואינו מוחלט [צ"ע הפי' בזה והיחס לחלוק דמלרע ומלעיל28. ולפענ"ד אולי אפ"ל29 שהחירות כבר ניתן במ"ת, ובלמוד התורה כראוי נעשה ב"ח וכדאיתא (אבות פ"ו מ"ב30), משא"כ ביאת הארץ צריך לגאולה וכו'. הכותב].
כבאר נטילתו האפיקומן של ב"ב והצניעו עם שלו, "שמעתי שהוא כמו תכוסו על השה31, שיעשו קרבן פסח ביחד. פעם בקש נחמן מַריאַסין32 את אאמו"ר לקחת גם את שלו, ויענהו "דאַרפסט דאך וויִסען ציִ איִך וויִל"33.
כאגם אצל המגיד הי' מנהג זה. והי' מחלק תלמידיו לג' מחיצות. מחיצה א' ב' וג'. לא שמעתי אם הי' מצרפם לאפיקומן שלו, או רק שלהם. וכן הי' ג"כ אצל אדה"ז. — פעם א' לא לקח מאחד מחתניו ונעדר חתנו באותה שנה — כן הי' נוהג גם אדהאמ"צ. והצ"צ — הי' זמן שהי' סמוך על לגמרי על שולחן חותנו, זמן — שהי' בא רק להשלים הסדר אצל אדהאמ"צ, וזמן שהי' עושה כל הסדר לעצמו34.
כבכל הפסח אוכל — מו"ח כ"ק אד"ש — רק בכף ולא במזלג35. המצות שלו — בעת האכילה — מכוסים תמיד במפה36. מרק כמעט שאינו אוכל. באחרון ש"פ אוכל גם במזלג, וגם מרק. אבל גם אז רק שמורה37, ובלי סוכר38.
כגתפלת חול של אדה"ז נמשכה שעה וחצי39.
כדאדה"ז הי' נקרא "דער ליִטואַק"40. פעם ספר לו הה"מ דבר בשם אלי', ויבקשהו אדה"ז שיתגלה אליו41.
כהמוצאי חה"פ.
כופעם כלו הנרות בש"ק אצל הצ"צ. קרא א"י42 ואמר שיתן לו כוס יי"ש, וידליק נר, וככלותו לשתות כבהו. ויאמר לו הצ"צ שיתן לו עוד. ויהי כאשר הדליק הנר עוד הפעם, ויצוהו הצ"צ לחכות בחדר אחר עד שיתן לו.
כזאדנ"ע הי' כותב דא"ח43 בחוה"מ גם בדיו44.
כחבמענה על שאלתי: לא שמעתי גם סברא לאמר תקון בשש"פ45. אדנ"ע הי' ניעור כל ליל שש"פ46.
כטתקון שבועות הי' אומר אדנ"ע בדרך בנסיעתו להדאַצ'עֶ47. והיו פעמים שאמר ב' פעמים התקון, באמרו: כדעת הלל — מפּאַריִץ48 — במעמד רשב"ץ49 הי' קורהו "ר"ה", רק בפני "הלל"50. — כי ר"ה מפּאַריִץ הי' אומר תקון ב' הלילות של שבועות51.
לגם לאותם שהיו נזהרים ללמוד רק דא"ח של "רבי", היו מקילים בשל ר"ה, כי52 הוא הי' שומר ביותר דברי הרב53.
לאכן הי' שולח הצ"צ אנשים "זיִצעֶן" אצלו וללמוד מדרכיו54. כן שלח הצ"צ55 גם ל56 אַזאַריצעֶר והרבה אנשים לר"פ מאַלאָסטאיקעֶר57.
לבהתחיל58 לנסוע לליובאַויִץ ע"י ר' זלמן זשעזמער59.
לג— על ר"ז זה ספר לי אדנ"ע60 שהוא פי' גולל אור מפני חושך — הוא הצמצום, וחושך מפני אור — הקו"ח61. [הובא סתם בהחלצו רנט'62]. וסיים אדנ"ע: דאָס איִז פיה"מ63 פון אַמיִטוואָכדיִקען מעריב. ספר לי כשלמד עמי המשך רס"ו.
לדסדר למוד זה: למדנו יום ב' ד' ומוצש"ק. לומדים מתוך הכתב. הוא אחז כתב וגם אני, וכן למדנו. גם התחלת המאמרים לכל פרשה ופרשה. אחרי הלמוד הייתי עושה "הנחה" מכל המדובר בעת הלמוד64.
להמסרתי לאדנ"ע שאלת איש אחד (לא פי' שמו. הכותב) "וויִ דערפיִלט מעֶן אלקות". ענני: זוהי שאלה, אבל בנוסחא אחרת "וויִ דעֶרפיִלט מען ניִט אלקות".
לוכשהיו מחכים — קודם התחלת המאמר או טרם צאת אדנ"ע לאמור המאמר — הי' כאו"א נדחק לעמוד בשורה היותר קרובה וגם כ"ק מו"ח אד"ש בין כולם, עומד לבוש שטריַימיִל והזיעה נוטפת על פניו, ולא הי' מוחה אותה בעת המאמר.
לזחשתי מעין עונג מדוחקא זו. ובזמנים שמצד בריאותי מוכרח הייתי לעמוד מן הצד, חשתי אַווייֵטאָג מזה.
לחבשנת רמ"ח כשנבחר אאמו"ר לגבאי בחברה קדישא, אמר דא"ח — "אין הק' בא בטרוניא עם בריותיו"65 — בביהמ"ד אצל העמוד בעמידה. וגם אז עמדתי אצלו.
לט"לפעמים לא יכולתי להתאפק מלחַייֵך מעונג בטוב איזה סברא שכליית בעת המאמר, והייתי סוגר עיני מיראתי לבלבל.
מר' גרשון בער פאַהאַרער66 הי' עומד — בתחלת המאמר. אח"כ א"י67, כי לא ראיתיו — בעינים סגורות ואצבעו בין שניו (הראה לצד הימני בפיו. הכותב).
מאמהרשנ"ע הי' אומר דא"ח בעינים סגורות. באמצע האמירה הי' פותחן לאיזה זמן וחוזר וסוגרן68. למולו עמד אדנ"ע, רז"א לא יכול לידחוק ולעמוד מפני בריאותו, רק באותן הפעמים כשהי' מהרשנ"ע מדבר דא"ח מעל הבימה — בייֵבה ג"כ — הי' גם רז"א על הבימה.
מבטרם צאת מהרשנ"ע לאמירת דא"ח היו כל הנאספים דוחקים א"ע, מתאמצים להתקרב וכו', אבל משיצא לא הניע איש ידו ורגלו.
מגוהצווי הי' שבצאתו יסגרו הדלתות ואיש לא יצא ולא יבוא. מי שישן יוציאוהו וגם יתנו לו צעֶמעֶריִצעֶ להריח (אבק מעורר לזורר — ניִסעֶן69 — ביותר)70.
מדפעם אירע ואחר רג"ב מפאהאר רגעים אחדים, ונשאר כל זמן המאמר מעבר לדלת.
מההיו מאמרים שאמרם — מהרשנ"ע — פאַר דיִ קיִנדער מקודם, וחוזר ואומרם גם בש"ק, ולפעמים אמר בש"ק מאמר אחר71.
מועד יום א' לפנות בוקר — פאַרטאָג — הרשות ניתנה לכנוס אליו ולשאול בהמאמר.
מזפעם נכנסו אדנ"ע ורז"א במוצש"ק לשאול דבר מה בהמאמר, ואמר שיחכו מחוץ לחדרו. חכו עד שעה 4 לפנות בוקר, שאז פתח מהרשנ"ע פתח חדרו וקרא אותם.
מחשש"פ בצהרים.
מטבמענה על שאלתי: כמעט תמיד הי' אדנ"ע עומד בעת הקריאה ופניו הצדה. בעת קריאת השירה ועשה"ד מיסב פניו אל הס"ת72. בשעת קריאת שירת מרים מיסב פניו אל ארון הקודש.
נאחרון ש"פ.
נארשב"ץ49 הי' מוכר ספרים73. להליובליִנער74 לא הי' נותן מקודם הספרים גם לדפדף, אף שדרך מוכרי ספרים הוא, מפני זכרונו העצום, אלא שהי' לוקח מאתו אַ פּיאַטאַק75 שכר הלואת ספר.
נבפעם נכנס רשב"ץ אל הליובלינער וימצאו צוטראָגיִן ביותר והולך בחדרו אנה ואנה. עבר זמן רב ובראות הרשב"ץ שאין הוא מפסיק מהילוכו שאלו לסיבת הדבר. "וויִ רעֶכענסט דו איִך ביִן קלאָר משניות?" ויתפלא רשב"ץ מאד לשאלה זו, כי מילתא זוטרתי היא לגבי הליובלינער. ויספר לו הליובלינער: פעמיים בשנה הי' מנהגו לבוא לליובאַויִץ (והוא עודנו רב בפּאָלאָצק), והי' מותנה עם הצ"צ שבכל פעם יציע לפני הצ"צ איזה ענין אַ דורכגעארבעטען במשך חצי שנה זו, ושו"ט76 תרוויהו בזה. גם בפעם זה, כשנכנס אל הצ"צ התחיל להציע לפניו איזה ענין. הצ"צ שמע ורק אומר "נו, נו, נו". ויאמר לבסוף "זהו משנה". מובן איך נתבלבלתי בשמעי מענה זה. ויסף הצ"צ ויגד לי גם באיזה סדר ואח"כ גם המסכת (כמדומה לי מס' בכורות77. כ"ק מו"ח אד"ש), ואח"כ התחיל לאמר גם המשנה בלשונה. אבל גם אז כשאמר ב'ה' תבות הראשונות של המשנה, עדיין לא הבנתי השייכות אל הענין שבו דברתי, ורק אח"ז אורו עיני. וסיים הליובליִנער: "זהו תורה לשמה". האָט געֶכליִפּעֶט78 — לשון הרשב"ץ — ואמר "אם לפני ארבעים שנה הרגיש הרמת הרוח מעסק התורה, קאן מען שוין ניט צוקומען צו תורה לשמה אין דעם גלגול".
נגעד כמה גדול כח קדוש בשעת תשמיש79 אפשר לראות מר' מימון. שנשמת הרמב"ם לא היתה נשמה דאצילות, וע"י קדוש ר"מ הגיע הרמב"ם לזה שהשיג עד עולם הבריאה80.
נדהצ"צ אמר: אַ איִד דאַרף זיַין קלאָר ש"ס, וויִ דעֶר רמב"ם81. וישאלהו דודי הרי"ל82 אודותו, ויענה הצ"צ "עֶטליִכע מסכתות, והתחיל למנותן, ולא מנה רק מס' קטנות ומס' ערובין.
נהישנו העתק מהרשנ"ע מצעטיִל כי"ק הצ"צ שהחליט ללמוד בכ"י83 שש שעות בלילה בעמידה נגלה. ות"ל שקיים ועבר על ש"ס בבלי וירושלמי וד"ח שו"ע84 בעיון85.
נוצהרים
נזאדנ"ע עשה מעשה ושתה יין בתוך הסעודה בברכה (כי לא הי' סמוך לקדוש), כיון שלא לצאת בברהמ"ז חובת ברכה מעין שלש על היין, וצרפו למה שטעם מכוס של ברכה, שיהי' כדי שיעור, וברך ברכה מעין ג' אחר הטעימה.
נחש"ק כ"ד ניסן רצ"א. ריגא.
נטאדנ"ע אמר פעם הדרן בגמרו הש"ס בפעם הג'. ההדרן הי' מאמר דא"ח — מהו הדרן86. במשך שנת האבילות*86, בא'87 שעל אמו זצ"ל88, סיים כל הש"ס להיא"צ, וש"ס משנה לסוף יא' חדש89.
סכי הי' לומד בכ"י — לבד שעוריו — ג' פרקים משניות, בשחרית, מנ' וערבית, ואח"כ אומר קדיש דרבנן.
סאבכלל הי' לומד המשניות לעצמו אבל הי' נשמע קול הברה.
סבלסוף היא' חדש, בלמדו ממשנה האחר', הגבי' קולו ששמעו הכל. למד המשנה, אח"כ המפר' (רע"ב ותויו"ט) ע"ד הפשוט. ואח"כ*86 אמר דא"ח "עמד וימודד ארץ" כעשרים מינוט — איש לא פלל שיאמר, ולא נאספו — אמר אח"כ בלחש בישיבה ואצל העמוד בעמידה כעשרים מינוט, ואח"כ אמר קד"ר90.
סגהי' חוזר משניות בע"פ, וגם בשנת הסתלקותו. ולפעמים הי' מו"ח רואה בספר והוא אומר בע"פ.
סדבכלל היו אצל אדנ"ע שעורים רבים91.
סההי' לומד בכ"י ב' שעורים גמרא. א' לעיוני ב' דפים בשבוע. והב' למיגרס, הרבה יותר. ושעור זה הי' לומד גם ביוהכ"פ92 בין מוסף למנחה. (שאלתי ע"ד ת"ב והשתמט מלענות. אבל, כנראה גם אז למד. הכותב) גם שעור — לא בכ"י — בלמוד פוסקים. ואמר אדנ"ע שחו"מ הוא לומד בעונג, וא"ח יו"ד ואה"ע בדרך קבלת עול.
סובת"ב הי' לומד כל המדרש איכה, וגם סוגית ר"י בגיטין93, בכל שנה ושנה94.
סזבמשך כל השנה מסיים גם המד"ר95 — לוה מסדרות הארוכות ופורע באחרות.
סחבכ"י פרשה חומש עם פירש"י96, ובליל ה'97 מפרשת השבוע עם פירש"י.
סטמהרשנ"ע אמר "אַ חסיִדישער יונגערמאן דארף לערנען חומש מיט רש"י", והי' אדנ"ע תמיד עושה כן. וגם הצ"צ למד בכל ליל ה'97 מפרשת השבוע עם פירש"י.
עמלבד זה הי' לומד תורה (חומש) עם איזה פי'98, בכל שנה פי' אחר. פעם פנ"י. שאלתי ע"ד פי' הראב"ע, ואמר שפ"ז ג"כ99.
עאהי' אומר בכ"י תנ"ך בע"פ. שאלתי ע"ד דברים שבכתב וכו'100, ואמר שלא היו נזהרין בזה101.
עבבכ"י במשך שעה ורבע הי' "אַ שפּאַציִר בין הספרים". והי' לוקח איזה ספר ומעיין בו102. הי' הולך עם צעטיִל ובוחר ספר.
עגהי' אומר זוהר.
עדמפרשת ויקרא עד פ' נצבים, הי' אומר לפני קבלת שבת שה"ש103 — לא עם הטעמים, כ"א בנגון מיוחד לזה.
עהבשבתות הקיץ הי' לומד פרקי אבות — לפעמים ב' וג' משניות — בשבת, ולכן נמשך אצלו כל הקיץ104.
עובש"ק מקדש, מזונות, אח"כ לומד ומתפלל מנחה, ואח"כ אוכל הסעודה. וכנראה, שהי' זה כדי להשלים ג"ס105 (בפעם אחר שמעתי ממו"ח, ששאל את אדנ"ע איזה מהם לסעודה ג'. וענה איזה שתרצה. הכותב) כי לא הי' אוכל סעודה ג'106, וגם אם אכל פירות, לא הי' זה להשלים ס"ג107. און דאס האָט עם געקוועצט. כך הי' רובא דרובא, גם בשבתות הקיץ. ואם, לפעמים, לא התפלל מנחה קודם הסעודה, היתה איזה סיבה בדבר.
עזא' כ"ה ניסן.
עחמהרשנ"ע הי' חוזר המאמר לפני רשב"ץ (בחיי הצ"צ). היתה אצלו אסיפת מקטרות (פּיִפּקעֶס), והי' אומר לרשב"ץ108: קום, זיי זיַינען שוין אַלע דא. דאס (בהראותו על מקטרת) איז יאשע (טומַרקין)109, דאס איז אייזיל האמלער110, דאס איז פרץ111 וכו' — כי את כולם הי' קורא בלא ר', גם דעם ליובליִנער74. לבד את ר"ה מפּאַריִטש הי' קורא בצרוף ר'112 — והי' חוזר המאמר.
עטב' כ"ו ניסן.
פיש*112 אצלי בכת"י אדנ"ע המאמר — איתא במד"ת113 — שאמרתי להברמ"צ שלי, שנתן לי במתנה, שהוא הוא המאמר שדבר אדנ"ע ביום הברמ"צ שלו114. וישנו אצלי ג"כ בכת"י מהרשנ"ע שנתן — להברמ"צ של אדנ"ע — לאדנ"ע במתנה115.
פאגם לברמ"צ של רז"א כתב מהרשנ"ע מאמר דא"ח שיאמרנו רז"א, אבל אח"כ לקחו בחזרה, והוא כרוך בביכעל של שנה ההיא. משא"כ במאמר של אדנ"ע.
פבבב' המאמרים ניכר שהם בשביל נערים לאומרם לברמ"צ. אבל עתה, אין זעכציִג יאָהר אַרום, לאחר שיודעים דברי ימי חייו של אדנ"ע ורז"א, רואים וויִ עֶס שפּיִגעֶלט זיִך אָפּ בהמאמרים האלו חייו של כאו"א.
פגמלבד זה, אמר גם מהרשנ"ע, חסידות לכל ברמ"צ116. לברמ"צ של אדנ"ע "הוא הי' אומר בן ה' למקרא".
פדאדנ"ע ורז"א לבשו להברמ"צ סיורטוק משי ושליַפּעס. בני הצ"צ קײַלעכדיִגע היִטלעֶך ג"כ. שטרײַמלעֶך הי' נושא הצ"צ, גם מהרשנ"ע (כנראה בעת נשיאותו. הכותב).
פהאני לבשתי אבנט בשנת נא', אבל באופן שלא יראו. ובאייר נג'117, שאז התחלתי להניח תפלין בגלוי, בגלוי.
פותפלין התחלתי להניח בתמוז נב'118.
פזימים אחדים לחנוך, וביב' תמוז נב' בברכה118. הנחתים בחדר אדנ"ע שאיש לא ידע מזה.
פחמתחלה הייתי רק קורא ק"ש בלא ש"ע בהם, ובאלול נב' כל התפלה בתפלין. הייתי הולך לביהמ"ד, נושק הציצית, עומד לש"ע וכו', אבל בשעת מעשה הייתי אומר פסוד"ז, תהלים ומשניות בע"פ119.
פטבאייר נג'117 התחלתי להניח תפלין גם בפרהסיא.
צאמא זקנתי — (הרבנית רבקה ע"ה120) — קראה אותי, נתנה לי במתנה אבנט (אבנט סתם), באמרה אני נותנת לך אבנט כמו שנתנו לאביך121,
צא— להברמ"צ122 (או לתחילת הנחת תפלין?. הכותב) של מהרשנ"ע אמר הצ"צ להרבנית מוסיע תי', איך רעכען עם געבען אַ גאַרטעל ווי דער זייֵדע האט מיט מיר געטאהן. ותשאל אותו הרבנית מפני מה לבניו האחרים לא נתן, ויענה הצ"צ: באַ אונז פרעגט מען קיַין קשיות ניט און אַף אונז פרעגט מען קיַין קשיות ניט. להברמ"צ של אדנ"ע נכנסתי אל מהרשנ"ע — כ"ז הוא מדברי הרב' הזקנה זצ"ל — ואמרתי לו ע"ד נתינת אבנט לאדנ"ע. "עֶס איִז אַ גליַיכע זאך" ענה מהרשנ"ע. —
צבושאל אצל אביך מה שאמר לו אז אביו בשעת הנתינה.
צגרצתי תומ"י לשאול, אבל בדרך מרוצתי נחתי מההתפעלות, ולא הי' בי די עז להכנס לשאול. הלכתי להמלמד שלמד אתי אז — ר' ניסן שמו123, מלמד טוב. הי' לומד אתי גמרא ב' מס' שונות. א' עם כל התוס' ובעיון. מס' שני' למיגרס ולא כל התוס' — וספרתי לו מה שספרה לי א"ז. יעצני שלא אספר לאיש מזה ושאשאל את אדנ"ע124.
צדועוד סיפר לי — ר"נ הנ"ל — בשם חמיו ר' פסח מלמד דרדקי125 — עם בניו של הצ"צ, ואח"כ עם בניו של מהרשנ"ע. ולכל ברמ"צ היו נותנים לו מתנה עשרה רו"כ (כנראה, גם אצל הצ"צ. הכותב). להברמ"צ של אדנ"ע נכנס ר"פ הנ"ל אל מהרשנ"ע, קבל את י' רו"כ, ונכנסה גם הרבנית, ויתנו אבנט (או שמהרשנ"ע רק ספר לר"פ שנתן אבנט וכו' ולא הי' בפניו. הכותב), ויאמר ר"פ למהרשנ"ע: כמו שעשה אביכם עמכם, שעודני זוכר, איך שנתן לכם אבנט להבמ"צ, ואמר126 חגרה בעז מתני'127, חגור הוא על הירך, מ'דאַרף איִצט אין דערוף ניִט טראַכטען.. . מיט דער ציַיט.. . חגור חלציו (או חלצים והוא לשון חנוך. מאמר המוסגר של מו"ח אד"ש) חגור לחלציו128. להברמ"צ של רז"א לא חפצתי לשאול, אבל עתה.. . מפני מה השינוי? "פסח, (וזכורני שבעת שספר לי ר"נ כ"ז נשתוממתי על שקרא אותו מהרשנ"ע בלא ר' אף שהי' רבו. מאמר המוסגר של מו"ח אד"ש) באַ אונז פרעגט מען קיַין קשיות ניט און אַף אונז פרעגט מען קיַין קשיות ניִט. ווער ס'פאַרשטייט — פאַרשטייט. ווער ס'פאַרשטייט ניִט — פאַרשטייט ניט.
צה[מהברמ"צ (?) הי' מקפיד מהרשנ"ע שיקראו את בניו וחתנו בר"ת רז"א וכו'129. וגם הוא עצמו הי' אומר גייֵט צו רז"א'ן, צו רמ"ל'ן130 וכו'. פעם עמד מהרשנ"ע אצל חלון חדרו וישמע את רד"צ חן131 אומר שילך לחזרה אל אדנ"ע, וקראו בשמו בתוספות ר'. ויקראו מהרשנ"ע ויאמר: קום איך וויל אַ קוק טאהן ווער ביסט דו וואס דו רופסט עם וכו'! רד"ץ פרץ בבכי וכו'. מוסגר ממו"ח אד"ש].
צוויספר לי ר"נ איך הברמ"צ של רז"א היתה ברוב פאר. היתה יט' תמוז132, ויתחילו לחגוג ימים אחדים קודם יז' תמוז. הסעודה ערכו בגן וכו'.
צזחשבתי לשאול את אדנ"ע עוד באותה לילה. אני לא הייתי אוכל בצהרים, לבד בש"ק, אתו עוד, כי לא הי' מתאים אל סדה"י133 שלי. כן סעודת הערב לא הייתי אוכל אתו, אבל ממעריב הלכנו יחד — כי בימי הספירה היו מתפללים מעריב בצבור. ואדנ"ע הי' מאריך הרבה מאד בברכת הספירה ובעצם הספירה. וחשבתי שבחזירתנו הביתה אעשה תנועות המורים שיש לי דבר לשאול, וכאשר ישאלני יוסף — והי' קוראני יוסף כמעט כאלו נכתב ב"שין" — יושף. ולפעמים בשעתא דבדיחותא, בסיבת מאורע אחד, ר' איִצ'ל, וואס זאָגט ר' איִצל וכדומה — מה לך, אשאלנו. אבל באותו ערב באו אל החצר כמה בע"ב בד"ת134 שיפשרו ביניהם, ולא אסתעייא בידי מילתא. ולמחרתו בבקר כשראני מחכה אצל דלת חדרו ושאלני, ספרתי לו ע"ד נתינת האבנט. נתרגש מאד ומיד נראו דמעות בעיניו, וישקני על מצחי.
צחעוד קודם מלאת לי יג' שנה, היו בידי ב' מתנות מאדנ"ע כת"י דא"ח.
צטמאמר "מה רבו מעשיך" — כתי"ק אדנ"ע בעפרון — ו"ת"ר נ"ח" — כת"י ר"ש כותב135 עם הג'136 אדנ"ע137 —
ק"מה רבו מעשיך" נתן לי בשנת נב', באמרו זהו א חסיִדיִשע נשיקה ובמשך הימים אספר לך.
קאובשנת נו' ספר לי138 אשר בשנת מד' — ואדנ"ע דר אז בב' חדרים. חדר המטות, וחדר שבו ישב אז אדנ"ע עם רי"מ מפּאלטאווע139 ולמדו. וגם מטתי עמדה שם. זה הי' בלילה וישנתי במטתי. מספרים שהייתי יפה און אַ ליכטיגער קינד. ויַראני רי"מ בישני, ויתחילו לדון ביניהם, ע"ד בני תמורה140 ע"פ פשט, ויותר בדקות ע"פ באור דא"ח. ויאמר רי"מ, שמראה שלי וזיו פני מורה על טהרת המחשבה וכו'. ונתעורר אז החפץ אצל אדנ"ע לנשקני. ויעלה ברעיונו איך שבביהמ"ק מלבד שהיו מביאים קרבנות, הביאו ג"כ כסף, זהב וכו' לבדה"ב141. והחליט להחליף נשיקה זו בדא"ח. ויכתוב אז את המאמר "מה רבו מעשיך" אשר נתנו לי בשנת נב'.
קבכן קבלתי בשנה זו גם מאמר "ת"ר נ"ח". זה הי' אחרי חתונת דודתי מושקע תי'142. אמר לי בחיוך: ביִסט אַ ש קפּץ. ווי קומט אַ איִנגל פון 12 יאהר זיַין אויף (שטייֵען?) אַ גאַנצע נאכט צו חסידות143. אלטע אידען זיינען ניט געווען. ונתן לי את המאמר במתנה.
קג"מה רבו מעשיך" למד עמי כ1 חדשים לפני הברמ"צ. בתחלה כולו ואח"כ מעט מעט עד שידעתיו לחזרו.
קדמלבד זה צוה לי ללמוד המאמר לברמ"צ שגם הוא אמרו, וכנ"ל144, ומאמר "הוא הי' אומר".
קההברמ"צ שלי הי' ביום ב' ואז עליתי לתורה. כשהייתי עמו על האוהל, צוה לי לאמר שם "הוא הי' אומר", ועוד מאמר (כמדומה "מה רבו". הכותב)145.
קובש"ק שלאח"ז חזרתי בחדרו "הוא הי' אומר", ועוד מאמר145 (כמדומה שלברמ"צ. הכותב), בעמידה, וגם הוא עמד, לבוש בקײַלעכדיקע היִטל. עמדתי ופני אל המקום ששם ישב תמיד, והוא עמד מן הַצד. ה"חזרה" היתה קשה לי, כי הי' מאמר ארוך, ובמקומות אחדים עוד לא הבנתי.
קזגם "לפּמדות" בנגלה למדתי בע"פ, אבל לא אמרתי.
קחרז"א הי' מניח רק תפלין דרש"י ור"ת. מהרשנ"ע הי' איזה זמן שהי' מניח דרש"י ור"ת בב"א146, ומתפלל בהם כל התפלה. והי' קטנים ביותר, פחות מאצבעים וכו'147. ואדנ"ע גם הוא הניחם איזה זמן, והי' קשה בעיניו מאד, מפני קוטנם פחות מאצבעים. והי' מכון להיסח הדעת, פושטם, וגם הטלית, ואח"כ לובש דרש"י עוד הפעם בברכה148. ושאלתיו — דברי מו"ח אד"ש — אלא איך להתנהג, ויענני, איך בין געפארין צום טאטען און געפרעגט.
קטאח"כ היתה הנהגת אדנ"ע149: הי' מניח דרש"י ומתפלל כל התפלה עד אחרי עלינו. פושט ש"ר דרש"י ולובש ש"ר דשימושא רבה, אומר ק"ש, ולומד פרק א' משניות. פושטן, לובש דר"ת, אומר בתחלה ק"ש, אח"כ וידבר, ואח"כ תהלים (יום בחדש), וגמרא למיגרס דף א' (כמדומה שבתפלין דר"ת הי' לומד גמרא. הכותב) על הסדר. אח"כ פושט ש"ר דר"ת ולובש ש"ר דראב"ד, אומר ק"ש, ולומד ירושלמי, ולא הי' שעור קבוע ללימוד הירושלמי150. ושלשה דפים גמרא למיגרס הי' לומד בכ"י151, אחרי תפלת שחרית, מנחה וערבית. משניות רק בבוקר, כנ"ל. כן הי' אומר קאפּיטעל א' מתורה, כן מנביאים, וכן מכתובים152. התנך הי' מונח פתוח לפניו. אבל הוא הי' אומר בע"פ.
קיגם בקטנותו הי' אַ פרומער מאד153. רז"א פלעגט עם דערגין דיִ יאהר154, והוא הי' שומר חיוב מנהג כבוד באחיו הגדול. רז"א הי' רב עם אחותו ד"ל155, תופסה בשערותי', אבל הוא הי' נזהר גם מלתת לה יד וכדומה. פעם שחקו ברבי וחסיד156. ויאמר אדנ"ע "איִך וועל קיין רבי ניט זיַין — ומפני קוטנו אמר עוד אז י' במקום ר' — איך וועל זיין אַ חסיד. אַ גט איז איינער, א רבי איז איינער, חסידים איז אַסך".
קיאבכ"י היו באים אל הצ"צ157, אומרים שמע ישראל ובשכמל"ו, והוא הי' נותן להם אַ צווייֵער158. פעם159 בעת יחידות — והי' אחרי הסתלקות הרבנית160, והיו דרים עם הצ"צ161 — חפץ גם אדנ"ע ליכנס, והוא אז כבן ג' וחציד' שנים, באמרו שגם הוא צריך ליכנס. ורז"א מתגרה עמו שלא יתנו לו ליכנס. כאשר לא הרשו לו ליכנס, התחיל לבכות. וישמע הצ"צ וישאל "וואס וויינט עֶר? וצוה להכניסו. ולאדנ"ע אז אומנת — ניַנקעֶ — א"י162, והי' אדנ"ע מדבר גם רוסית עי"ז, ולא חפץ לעזבה מבחוץ, ויכריח שגם היא תכנס, וידחקה לבין התנור והכותל, והוא נגש אל הצ"צ וישאל: וואס פרעגט מען בא דיר, זיידע? ויושיביהו הצ"צ בחיקו, ויקח את ידו וייֵמה בשערות זקנו, באמרו "צו באַרשט מיִר דיִ באָרד, צו בארשט מיר די ב'. וסיים "דאַכצאַך צובאַרשט". וספר זה אדנ"ע פעמים רבות בקורת רוח163. וישאלהו אם חפץ הוא כסף, ויענהו בשלילה. ויתן לו מטבעות אחדות שיתן לחסידים על משקה, ויצא, באמרו להחסידים "דער זיידע, דער יעבע164 האט געגעבען אויף משקה".
קיבשנים רבות אח"ז. הי' ניעור ליל ה' ומוצש"ק165. ער"ש הי' רוחץ בחמין (לא כל גופו)166. ביום ו' אחר חצות ישן ב'ג' שעות167. נוטל צפרניו166 וגם הציצים הסובבים.
קיגשמו"ת בע"ש אחר חצות168 פסוק פסוק169.
קידלא הי' טובל בע"ש רובא דרובא, כ"א בש"ק שעה 43 בבוקר.
קיהבין מנחה למעריב בש"ק הי' מיַקר כל רגע.
קיובש"ק170 הי' בא להתחלת התפלה 8 ולפעמים עוד קודם ההתחלה. מסיים בשעה 4 או 3 אחה"צ. בתחלה לא חפץ לעכב הסעודה, כי ע"פ רצון אמו הרב' זצ"ל חכו עליו, והתחיל להתפלל שעה 6; אבל היא בכתה ע"ז, וחזר לדרכו.
קיזבימות החול הי' מסיים התפלה בשעה 32 אחה"צ. אבל היו פעמים שסיים עם המנין — עשרים מינוט אח"ז, ופעמים שהי' מסיים 5 אחה"צ.
קיחכ"ז ניסן — ט' אייר, רצ"א. ריגא.
קיטאדה"ז למד את ר' אברהם בעל מגי' קריאה בתורה ודקדוק. לאיש א' העמדת הסכין. את רב"ש נ"ע171 — קריאת התורה, והוא אז כבן ז'כבן ח', והי' קורא רבשנ"ע כשנה לפני ההסתלקות (בשעת ההסתלקות הי' בן ח' וחצי, ט172 — [איני זוכר ברור. הכותב]) במנינו של אדה"ז, בש"ק מנחה וביום ב' וה'173. כן למד אותו אדה"ז קריאת כתובים ג"כ.
קכגם מהרשנ"ע174 ידע קריאת כתובים. פעם אמר פסוק בתהלים עם הטעמים, און האָט זיך געֶהאַלטען דערנאך אַ פערטעל שעה פאַרן האַרצען175. רז"א176 לא יכול ללמוד קריאה זו.
קכאאדה"ז הי' קורא בעצמו בתורה בש"ק וביו"ט177. והי' עומד מצד הימני, וטליתו על פניו, עד למטה מעיניו, אלא בשעה שנגש העולה לתורה, הי' מגבי' עיניו ומביט בו178.
קכבכשהיתי בוואָרמס179 ראיתי שם ס"ת שקבלה בידם שכתבה מהר"ם מרוטנברק. וכידוע שלא רצה שיפדוהו בדמים מרובים180, ואמר להשר שיביאו לו יריעות לכתיבת ס"ת, והשר ימכרה. ויכתוב את הס"ת. כשבא ליתנה, לא יכול השומר בשו"א181 לקחתה. וע"פ הצעת מהר"ם, הניחה מהר"ם בארגז שהביאו לו, וילך מהר"ם אל שפת הנהר (או הים) ויניח הארגז בנהר, ויחזור לביהא"ס182. הארגז צף עד לעיר ווארמס, ושם נתקרב לשפת הנהר. כשיצאו אנשים לשפת הנהר וחפצו לקחתו, נתרחק לאמצע הנהר. ויצא ההגמון עם צלמיו וכו', ויתכסה הארגז תחת המים. ויגזרו קהלת היהודים ת"צ183 וכו', ואז נתקרב הארגז ויקחו את הס"ת. את הארגז לקח לו ההגמון במתנה, והי' יוצא עמו במלחמה ומצליח.
קכגניכר בכתיבתה — שאינו סופר אומן. הרבה אותיות מלופפות184. ופצוע דכא ב"אלף", כהוראת אדה"ז185.
קכדוכן היא כתובה גם בס"ת בפראַג, שקבלה בידם שהגי' עזרא הסופר. כי המהר"ל כותב שבימיו זכתה פראג שהביאו לשם ס"ת, שעפ"י הקבלה הגי' עזרא הסופר, וע"פ קבלה זו הי' ס"ת זו עצמה שראתי'186. קורין בה בשמח"ת ובלא ברכה, לא תחלה ולא בסוף, אחרי מעשה שקרה זה רבות בשנים. וגוללין אותה תמיד על פרשת שמע. השמש ירא לקחתה מן הארון, ולקחתי' אנכי. מצאתי דכא באלף. באיזהו מקומן אותיות מלופפות.
קכהבמגלה כתי"ק של מהרשנ"ע י' בני המן אינם בעמוד לבדן187.
קכוע"ד שתית מים ממעיני הרפואה188 אם לברך ע"ז189. יש ברכה ותפלה. ברכה היא ברוך, תפלה — היא יה"ר190. וקודם השתי' רק יאמר: יה"ר שיהי' לרפואה191. כן הורה הצ"צ למהרשנ"ע הלכה למעשה. ואמר שיכון מקודם כמו לברכה: ינקה ידיו וכו'192. ויש ע"ז ראי' משני מקומות בש"ס. מק"א) שא"צ לברך, מק"ב) שיה"ר נחשב לברכה193 (?. הכותב).
קכז[ר"ח מבריסק הי' מספר מעשיות מצדיקים. הי' איש חכם מאד. ספר בשעת האסיפה בפ"ב ע"ד צענז לרבנים194: זהו דבר ידוע ששמיעת "כתר" מרל"י מבאַרדיצעב בימים הנוראים הי' פוקד עקרות. ויש לזה מקור בש"ס. והתחיל להציע הראי', והיו שם רמ"מ חן ורי"י ראפלאוויץ נ"י195 ונתפלאו במאד מאד].
קכחפעם אמר אדנ"ע לקאפּעל זעליקסאהן196 במעמד מו"ח אד"ש, במענה על דבריו של ק"ז197 שאמר שאומרים "נֶהי": קאפּעל, קאפּעל, אָן אַ קעֶפּעל! איך אינך זוכר שאמר לנו אאמו"ר (מהרשנ"ע), שאומרים "נ הי" או "נהי"198. "נַהי" זאָגט אַ מתנגד, מֵתנפּגיד.
קכט... לכל דבר צ"ל כלי199 — בשיחה ע"ד פרנסה — וכידוע דאדה"ז שלח לחולה חצי כוס מים ופרוסת שמורה200.
קלכשב' פרשיות מחוברות היו אומרים — בינם לבין עצמם — ב' ההפטרות, וכן אם הי' שבת ור"ח וכה"ג — אחרי קריאת שמו"ת ב' הפרשיות201. כן למדו אותי.
קלאיום ב' י' אייר רצ"א. ריגא.
קלברק במקום אחד מצאתי שכתב מהרשנ"ע על גליון כי"ק של הצ"צ הג'202 קצרה, לשון הע"ח עם איזה אותיות, וג"ז תימה בעיני. משא"כ כי"ק של הצ"צ שהיו בקאפוסט נמצא הג' — על הגליון — של המג"א203. וכן מפאת ההתרשלות נאבדו ונשרפו הרבה כת"י, ומהם אחדים כי"ק של הצ"צ אצל מהרי"ן204.
קלגמהצ"צ נמצא שהציב סמנים על הכי"ק של אדהאמ"צ, או אותיות (לסַמן מקום ההג' שלו, או הקצורים). באיזהו מקומן, על הגליון, הג'. אבל ע"פ הרוב גם בלא סמנים. אלא שמציין "עמוד... שיטה... (ומציינים המלה שבהתחלת העמוד או השיטה. וכן ראיתי גם אצל מהרשנ"ע ואדנ"ע שמציינים כן לכתבים שלהם גופא ג"כ. הכותב), אף שלא הי' כ"כ חפּסידיג לאדהאמ"צ205. בתחלה הי' יותר... לאדהאמ"צ, אבל כשהתחיל לומר מאמרים הארוכים206, הי' גם פעמים שלא הי' בשעת אמירת הדא"ח207.
קלדמשנת תקס"ו ואילך, הי' אדה"ז אומר דא"ח ברבים, פעמַיים בחודש208. שבת מברכין ועוד פעם. אם הי' שבת ר"ח לא הי' אומר.
קלהמשנת תקס"ט, לא הי' אדה"ז מקבל אנשים השואלים209 (כ"א אלו השואלים יחידות גשמיית, פרנסה עצה וכיו"ב, או עניני העיר וכו'), והי' שולחם אל אדהא"מ באמרו: "גייֵט צו מיַין רבי'ן". והי' נכנס אדהאמ"צ אל אדה"ז מקודם, ובא אח"כ מוסמך, ועונה על היחידות של עניני עבודה, השכלה. כשהיו מבקשים ברכה הי' נכנס אל אדה"ז על איש פרטי זה בפרט, ובא ועונה. פעם כשבא אליו איש אחד, והתחיל להכן ליחידות, ענהו: צו וועמעֶן דו ביזט געקומען, איז ניטא אין דער הייֵם210. ורק חזר אתו דא"ח ששמעו, אבל לא קבל היחידות.
קלווברצון אדה"ז, הי' אדהאמ"צ אומר דא"ח ברבים211, מאמריו של אדה"ז בהוספת אותיות, או גם ענינים, אלא שהי' אומר לא בזמן אמירת אדה"ז. היו גם ש"ק כאלו ששניהם אמרו, לא בב"א212 וכנ"ל. לפעמים חזר המאמר שאמר אדה"ז, ולפעמים מאמר אחר. אירע ג"כ, שאדה"ז שמע אמירת אדהאמ"צ, ופשיטא שהרבה מהחסידים שספרו לאדה"ז המאמר שאמר אדהאמ"צ. ונפלא הוא מסירת ונתינת כחות מאדה"ז לאדאמ"צ, עוד בחייו.
קלזבתחלה הי' אומר אדהאמ"צ מא' קצרים213, אף שהי' כותב בארוכה, ואח"כ התחיל גם לאמר בארוכה. ואז אירע שהצ"צ לא בא לשמוע. קרה שאדהאמ"צ אמר דא"ח ג"פ בשבת אחת214, או שהודיע פתאום שבשעה ד' לפנות בוקר יאמר דא"ח, ואז לא הי' שייך שיהי' הצ"צ, כי לא הי' מתאים לסדרו שלו.
קלחרח"א215 אחי אדהאמ"צ איז געווען אַ בעה"ב. זייער אַ קלוגער, אַ שייֵנער. און האָט גאָרניט גערעדט. געֶדאַווענט און געלעֶרנט216. הי' שומע דא"ח מאדהאמ"צ. מופתים פלעֶגט דער מיטעלער רבי, צו עם אָפּשיקען אַן עצה, רפואה סגולה וכו'217. כשהיו באים אל רח"א הי' אומר: "אַזוי עֶר האט אָפּ געשיקט צו מיר... הי' לובש השטרײַמיל, כי הי' לבוש כובע עגול, ועונה.
קלטפעם אמר אדהאמ"צ לא"ז218 הרבנית מוסיע (בתו): זאָג עם. .. (להצ"צ. הכותב) אַז די מופתים רעֶכען איך אָפּגעבען דעם יונגעֶרען אייֵדים (ר' יעקב ישראל219. הכותב). ותען: דו קאָנסט געבען, וואָס דו האָסט. וואָס דעֶר זייֵדע220 האט עם געגעבען, איז זיַינע. ויען אדהאמ"צ: עס איז דאָ כדי חלוקה221. (סיום המעשה לא ספר. הכותב).
קמאצל222 הצ"צ הי' הגביע שעליו קדש אדה"ז בשבת האחרונה223 בכפר פיענא224, ובו גם שיורי היין מהקדוש (כמובן נקרש ונתייבש). והי' מעמידו על השלחן בשעת הסדר בפסח. כן הי' עושה גם מהרשנ"ע, ואח"כ גם אשתו הרבנית רבקה נ"ע. עד שפעם בשגיאה הדיחתו המשרתת225.
קמאהיו זמנים שהצ"צ הי' אומר ביו"ט הלל לפני העמוד226, במקום הש"ץ.
קמביום ה' כ' אייר.
קמגהצ"צ קנה בשביל כל נכדיו זאַצ'עֶטנע בילעֶטעֶן227 — שמחיר כ"א הי' ת"ק רובל — ובזה היו נפטרים מעבודת הצבא. רז"א יצא חפשי מפני שהי' בעל בשר, והחזיר כרטיסו, וקבל את הכסף בחזרה. אבל לאדנ"ע לא הועיל228.
קמדהצ"צ וכן מהרשנ"ע היו נרשמים בפלך וויטעפסק ודרו בפלך מוהילעב. ולוויטעפסק ולגובערנאטאר229 שלה יתרון על מוהילוב וגובר' שלה, כי איזה זמן היתה וויטעפסק קניאַזשעסטווא230 וכו'. ויבקש הגוברנ' של וויטעפסק והוא ממשפחה מיוחסת — וועֶרעֶווקין שמו — את רשיון הגובר' של מוהילוב לתפוש את אדנ"ע ולהכניסו בַצבא — חפצו מאד בזה שאחד ממשפחת ש"ס231 יעבוד בצבא. ויהי' בזה תעמולה גדולה בין בנ"י שיעבדו ג"כ בצבא, ולא יעלימו את בניהם. וגם הבטיחו כמה הנחות שידור בדירתו ולא בקאַזאַרמעֶ232, שיהיו הבגדים בדוקים משעטנז וכו' — ויענו ממוהילוב, שלא יפריעו בעדו, אבל גם לא ישתתף בדבר.
קמהוישלח הגוב' מוויטעפסק ז'שאנדאַרמ'233 אחדים, ופקודה בידם להביא את אדנ"ע234.
קמושעה לפני בואם לליובאוויטש קרא מהרשנ"ע את איוואַן — הרכב שלו — ויצווהו שיכין הכל לנסיעה, ויסעו במהירות אף שאולי ימותו הסוסים. לראשונה יחנו בהוסײַן (?) — והיא 35 ווירסט235 מליובאַוויטש — וזה יסעו במשך שעה וחצי, ואח"כ ב' ווירסט אחרי סמאלענסק, וכל הנסיעה — במשך 4 שעה.
קמזויושיב את אדנ"ע ואחיו הגדול של ראובן וואָראָבאֵיציק236 בַפטרבורגער שליטעל237 — כי זה הי' בחורף — ויסעו כנ"ל. מאחרי סמולנסק חזר איוואַן, בסמולנסק לא התעכב — כי כ"ז צוה עליו מהרשנ"ע — אבל הסוסים מתו בדרך. ומהרשנ"ע נתן לו מתנה עשרה רובל, עבור זה.
קמחמהרשנ"ע צוה לשומרי החצר שלו — כי שני שומרים היו בחצר וב"ש238 מבחוץ והלכו עם שעונים — קאָנטראָל זייֵגעֶר239 — שבבוא איש יענו, אשר נצטוו שלא לפתוח השער בלילה עד שעה ו' בבקר. (וגם פקודה היתה בזמן ההוא, אשר בבית אזרח נכבד לדורותיו240, אסור לחפש בלילה). וכך הוה.
קמטויחזור הפקיד עם הז'שאַנדרמים בשעה 9, וימסור להם מהרשנ"ע שאין הוא יכול צונעמעֶן עד שעה 12, ויכנסו אז לחדרו.
קנויאמר הפקיד שצריך הוא לעשות בקור. ויענהו מהרשנ"ע: נו, חַפש. אני רגיל שאין מחפשים אצלי, אלא שואלים אותי ועושים עפ"י דברַי. ויאמר הפקיד האם יודע הוא מי שלחו, ויענהו: אני יודע מי הוא, הַיודע הוא מי אני? אבל יֵדַע! ואהי' בוויטעפסק ואתראה עמו241. ועתה חַפש. ויצא מחדרו אל הסוכה.
קנאהגובר' ממוהילוב צריך הי' לנסוע אחרי חדש וחדשים לבקר את פלכו. ובפעם הזה הקדים נסיעתו, ויסור לליובאַוויטש ויספר למהרשנ"ע את אשר בקשו הגוב' מוויטעפסק, ותשובתו וכו'.
קנבמהרשנ"ע נסע לוויטעפסק וילך — וד' ה' מהחסידים (ביניהם גם מחותנו גינזבורג242, וישניאַק243 ועוד) אל הגובר', לא בביתו, אלא במקום ש"מקבל אנשים". הגוב' קבלו בספ"י244. ויאמר לו מהרשנ"ע שמבקשו להסיר הגזירה מעל בנו וכו', ויענה הגוב' שזה תלוי בפ"ב245, וכי קבל משם פקודה וכו'.
קנגלמחרתו בקר הגוב' את מהרשנ"ע, ועוד הפעם דברו עד"ז. ויבקש הגוב' את מהרשנ"ע שיבקרו עוד הפעם, אבל בביתו.
קנדוויערעווקין246 הי' נוח לכעוס. וכשבא מהרשנ"ע עתה לביתו ויאמר לו ברור אשר בנו לא יעבוד בצבא, קצף עד מאד והתחיל לדבר קשות.
קנהויאמר לו מהרשנ"ע: היום ערב הנני נוסע לפ"ב. מחר ערב הנני בא לשם (כמדומה שכן ספר. הכותב). ליום הג' בוקר אהי' במיניסט'247 ואבטל הגזרה. בא"ל248 יתרצו לזה, הרי רק אחת נשאר לי לצאת מהנתינות (פאָדאַנסטוועֶ) ולנסוע עכב"ב לא"י249. ולכן אני מבקשך להכין בכל אופן כל הנצרך לזה, גוברנ' פּס250. אבל אם הדבר תלוי בך, בטל אתה את הגזירה, ואל תכריחני לנסוע, כי במחיר יקר תשלם בעד זה. והנני נותן לך זמן עד צאת המסע. וילך לך251. הגובר' ענה בודטעֶ זדאָראָווי252. אבל הוא לא ענה.
קנונסע לפ"ב שהא שם ימים אחדים, הגיש חומר המראה כי בפלכי מוהילוב וויטעפסק אין בנ"י משתמטים מעבודת הצבא (שזה הי' טענת ווערווקין. כי כ"ז עורר ווערעווקין בהרצאה שלוחה ע"י מוויטעפסק לפ"ב) וכו', ובטל את הגזירה.
קנזבחזרה נסע ג"כ דרך וויטעפסק. אמר שם דא"ח, ובתוך המאמר אמר "החל הנגף" (בכלל הי' אומר פעמים רבות בתוך הדא"ח תיבות שלא הי' להם שייכות אל המאמר253) ויסע לליובאַוויטש. ותומ"י חלה ווערעווקין — האָט עֶם צונויפגעֶדרייֵט ווי אַ בייֵגעל, סבל מכאובים גדולים. אשתו שלחה שליח לליובאַוויטש לבקש מחילה, אבל מהרשנ"ע לא קבלו. וכעבור איזה זמן מת ווער' מתוך יסורים גדולים.
קנחעוד פעם הלשינו על אדנ"ע בנוגע לפריזיוו254, ואז סו"ס מוכרחים היו להגיש תעודה מג' פרופ' שאינו ראוי לעבודת הצבא255. אחד מהם הי' בערטענסאָן256.
קנטיש אצלי דא"ח של אדנ"ע כתוב בפ"ב במרתף שבו התחבא אז257.
קסבקיץ258 שאחרי הסתלקות הצ"צ הביט מהרשנ"ע בחלון. ברחוב עבר אחד מווידז259, ובראותו את מהרשנ"ע, נופף באגרופו למולו. מהרשנ"ע חייך. ויושט האיש ג' אצבעות (א' בין ב'), ויסתכל בו מהרשנ"ע, ותשאר יד האיש כמו שהושיטה, ולא יכול להניעה, ויחלה מאד, וילך הלוך ורפה, וימות כעבור ד' חדשים. ולא הועיל כל בקשת מחילה.
קסאלמהרשנ"ע הי' מכ' מהממשלה שכל הפוליצי חשאית ושבגלוי תשפּמַע לפקודתו. פעם260 נסע דרך דווינסק, והיא אז עיר בצורה261, ויתנכלו אליו, ויבקשו את מהרשנ"ע לאמר דא"ח בין רכבת לחברתה בבית התחנות, ויאמר. מרוב העם, או בכונה, נשברו אחדים מהספסלים. ויקפּראו שוטרי העיר, ויבוא גם מהפקידים, אבל בראותו את מהרשנ"ע — און אַז מפלעֶגט דערזעֶן עם פלעֶגט מען האָבען אָפּשיַין — ויסוג אחור וילך לו. ויבוא הפקיד על המבצר, ולא הפסיק מהרשנ"ע, ורק לקח מכיסו — בדברו את הדא"ח — נייר — מכ' הנ"ל ויַראהו. ומיד עשה הפקיד אות הכבוד וילך לו.
קסבפעם262 בנסעו מליובאַוויטש נתקבצו האכרים מליובאַוויטש ומהסמוכות על הגשר לקחת מאתו ברכת הפרידה.
קסגויתעכב על הגשר וגם אמר שם דא"ח ברוך תהי' מכל העמי'. והרכבת צריכה היתה לחכות, עד שיבוא. פעם263 אחת לא חכו264 לבואו, ויסע דרך עיר אחרת במרכבתו, וכעבור שבועות אחדות יצא ראש התחנה בדימוס265.
קסדהסדר בליובא' הי' שבחדר החיצון הי' איש מהמשרתים הפשוטים. לפנים הימנו — המשרת ר' לויק (דער מילכיגער)266, הי' מעתיק דא"ח בשביל מהרשנ"ע וכיו"ב, וגם הכניסה לחדר זה, בקושי עלתה. ולפנים הימנו — חדר מהרשנ"ע. ויעמוד פעם ר' מאָניע מאָנעזסאהן267 בחדר ששם ר"ל, ויקשב אצל הפתח אולי ישמע דבר מה ממהרשנ"ע, שמא יצא מחדרו וכיו"ב. והזמן אחה"צ. ופתאום התחילו עוברים במח' מאורעות שקרו לו עוד בימי בחרותו ואח"כ, ולא יכול לסלק מח' מזה. כעבור איזה זמן יצא מהרשנ"ע מחדרו, ויאמר לרמ"מ, כשמתפללים זכר רב טובך268 בכונה, אזי במקיף הקרוב הוא פועל שנזכרים כל הנעשה מיום עמדו על דעתו269.
קסהפעם אחת טיילו ביחד270 — בחו"ל — ויחשוב רמ"מ שלימים נוראים יהי' בליובא' ויתעכב שם עד אחרי חה"ס. בלכתם הלאה נפלה לו איזה מח' לא טובה. ויסב מהרשנ"ע פניו אליו ויאמר לו: דו גייֵסט צו נאָעֶנט צו מיר. ויוסף271: בכלל א"צ לקחת נדרים ע"ע ואפילו במח'.
קסוא' כ"ג אייר.
קסזראיתי פתקא בכתי"ק של הצ"צ272 מתחלת "מה שמסר אביגדור" על אדמו"ר שמעורר אף (וחימה) על המלוכה בשמו"ע273, אמר אדמו"ר שיכול להכחיש זה, אבל לא חפץ להכחיש מפני שאמרו זה בשם הבעש"ט274. ואמר שאף שקורין פא' והוא בל"א בוזינע275 וידוע שכל אדם צ"ל בבטול, וכל הגדול יותר מרגיש הביטול יותר276, עד שאברהם שהי' בבטול גדול, אמר277 ואנכי עו"א, שהוא דומם. ומשה ואהרן שהיו יותר גדולים, אמרו278 ונחנו מה. דוד שלא הי' בבטול גדול כ"כ, אמר279 ואנכי תולעת וגו'. ואנו שאיננו כ"כ, מתדמין רק כקוף בפני אדם280.
קסחפעם אחת האט זיך אדמו"ר צוגילייגט ואמר חפצתי שעכ"פ דור רביעי לא יצטרכו לבריות וגם זה האב איך ניט געפועלט.
קסטכשהי' אדמו"ר אצל מהר"י צייטליש281 חפץ לנסותו אם הוא צדיק. ואצל מהרי"צ הי' נער עכו"ם שגדל בביתו ודבר בלשון יהודי ולא הי' ניכר שהוא עכו"ם. וצוהו מהרי"צ שיביא ב' כוסות יין מהקעלער282 (כן כתוב בַפיתקא. הכותב) לאדמו"ר ולו. ולקח אדמו"ר הכוס ובירך שהנ"ב ושתה. ושאלו מהרי"צ מפני מה בירך שהנ"ב על היין, ויענהו אדמו"ר כי זהו מעד, "כי הנער עכו"ם טעה ולקח" מהחביות מעד283. ויאמר מהרי"צ שהוא לא יאונה לצדיק וגו'284.
קעע"כ תוכן הפתקא
קעאשבועות ויום טבוח285. רצ"א ריגא.
קעביום א'. מעריב — ע"ד הרגיל. בסעודה דבר הרבה, עד 12. כנראה ניעור כל הלילה286. תפלת הבוקר — ע"ד הרגיל. א"א אקדמות287. נכנס להרבנית הזקנה תי'288 לקדוש. אכל מאכלי חלב. בין מנחה למעריב — דא"ח.
קעגיום ב' ש"ק. ע"ד הרגיל. בין מנחה למעריב (מוצש"ק) — דא"ח.
קעדכל העת בספ"י יפות289.
קעהימים האחרונים לפני העצרת מייקר הזמן.
קעולילה הא' הי' אדנ"ע ניעור290. הב' — הי' א ו מ ר: הייַנט דאַרף מען ניט אויף זייַן (והדגיש מלת "אומר"291. הכותב).
קעזהצ"צ292 הי' "עושה" טיש ביום ב' בקר, והי' נקרא דער "רַבנישעֶר" טיש. כל הרבנים היו קרואים, כמובן גם בניו. גם הצ"צ הי' סועד עמהם. והיו מדברים בנגלה ובדרך שקו"ט. לא הי' מאריך, כ"א כשעה — נ' מינוט. מהרשנ"ע — הי' עורך רק קדוש293 בשביל הרבנים. הי' שואלם ע"ד השאלות האירגילות שהיו במשך העת — ג"כ בנגלה.
קעחהצ"צ הי' אומר דא"ח ער"ש בבוקר אחר התפלה294.
קעטליל א' דשבועות, הרי אף בני הצ"צ בחייו הי' כ"א בחדרו ולא ב"מנינו".
קפלהחתונה אמר אדנ"ע — מהאופרופעניש עד אחר זיה"מ295 — (איני זוכר אם נ"ב או נ"ז296, וקרוב לודאי נ"ז. הכותב) ט"ז פעמים דא"ח. ובקש שישארו, כי חפצו לומר י"ח פעמים, שכן אמר מהרשנ"ע על חתונתו של אדנ"ע297. פעם במשך האמירה הפסיק ואמר: דער ענין איז באַ מיר נתעלם געווארין. חכו מעט. ונגש אל השיפלאָד298, לקח הכתב*298, עיין בו, ואח"כ המשיך האמירה299.
קפאנ"ז, וגם לפני החתונה, נ"ח נ"ט וגם מקצת ס', הייתי חוזר הדא"ח, וכל הרוצה הי' נכנס. הייתי נכנס אל אדנ"ע — בעצמי — קלייַבען ווערטער, והי' "חוזר" אתי ב' וג' פעמים, פעם קרה שכל הלילה, ובבקר הייתי יודע המאמר.
קפבהצ"צ הי' חוזר לפני מהרשנ"ע — ביום ג' — המאמרים ששמע מאת אדה"ז. הי' אומר לו מתי שמע המאמר מאדה"ז, ומהרשנ"ע הי' עושה הנחות, וכו'300.
קפגעל באוה"ז יש ג' הנחות מאדהאמ"צ, אחיו ר' משה ור"פ משקלאוו.
קפדמהרשנ"ע301 לא הי' אומר המאמר מקודם לפני בניו וחתנו. לכל היותר עשה כן רק ד"פ. ומהם פעם או ב' שאמר אח"כ מאמר אחר302.
קפהבספר303 חקירה הנדפס נחסר הרבה מההג'304. הצ"צ חברו ביחס עם נסיעותיו לפ"ב שצריך הי' לענות על שאלות ה' שטער'305 (?)
קפוהצ"צ אמר על רד"ץ306 שמעולם לא הי' אַ אינגעל307.
קפזר' זלמן נײַמאַרק308 — הי' רב בסטאַראָדוב — כשהעלילו על מהרשנ"ע ביחד עם העלילת דם, לקח את כל האשמה ע"ע באמרו: זײַנע אַ שעה309... וישב בתפיסה שמונה שנים בעד זה310.
קפחהוא אמר בשמעו "כל הנהנה"311 מאדנ"ע: עמך לא חפצתי וגו'312. איך דארף משיח'ן ניט313... אט איצט נכלל ווערען אין עצמות, און עס וואָלט דאך געווען פאר ביידען גוט. פאר עצמות גוט און פאר מיר גוט...
קפטכשהלכו מהשלחן לטבול, ונכנס אדנ"ע314, וכולם נשארו לחכות עליו, אמר ר"ז בל' הרמב"ם315: לא וכו' ולא המקוה מטהר אלא גזירה וכו' (316 ). ווי איך בין אַ איד, איז די מקוה דאַרף איהם, ניט ער די מקוה, אבל גזירה גזרתי חקה חקקתי317.
קצשמעתי ממאניע מאנעסזאהן267 שפעם318 בא שליח319 אל מהרשנ"ע, שחפצו לבוא לליובאוויטש. ושילמוד עמו מהרשנ"ע ג' פעמים חסידות, ולא ביום א' וכו'. המענה הי' — אַ פַשטן... אַ פערד ווייֵס גאר פון קיין הימעל ניט...320
קצאמהרי"ן204 הן הי' תמים ופעם אירע שאיש אחד חפץ להפטר מאשתו, ויעליל עלי' שילדה לזנונים ח"ו. ויקראהו מהרי"ן לחדרו, וישאלהו עוד הפעם אם עומד על דבריו שלא ממנו, אבל יתיישב מתחלה טרם ענותו, כי אם יענה שלא כהאמת לא יוציא שנתו... ויודה האיש שרק תואנה היא.
קצבהיו לומדים את הילדים את הלחש חד חד נחית וכו' (שבת סז.321), ואומרים אותו כשהי' עומד, ח"ו, עצם בגרון. מניחים — מלבד זה — קערה על ראשו322.
קצג(כמדומה במהרי"ל323, שלחש זה גם עתה משתמשים בו, ולא כשאר לחשים. מ"מ324).
קצדמנהג מאבותינו כשבאים צוהיצט, שלא לשתות כ"א וואַרעמע טייֵ. פעם אמר לי אדנ"ע: אַז דו ווילסט רעכען דאס צו צו אתכפיא325.
קצהט' וי"א סיון. רצ"א. ריגא.
קצונשואי הצ"צ הי' בהיות לו יב' או יג' שנה, כי רב"ש הי' בערך ט' שנים לעת הסתלקות אדהזנ"ע326.
קצזהתנהגות מהרשנ"ע היתה שונה מזו של אחיו. הם היו מתרועעים עם הבאים, חוזרים דא"ח ברבים וכו', משא"כ הוא הי' איש שמח — אַ פרייֵליכער — אבל שטיפעריש, לא חזר דא"ח ברבים.
קצחבהיותו כבר רבי — אחרי הסתלקות הצ"צ — התנהג ברוממות גם נגד החסידים הזקנים, גם עם בניו.
קצט(כמדומה שכך שמעתי שנשואי מהרשנ"ע הי' קודם הב"מ שלו327. הכותב).
רבכל יום ערך 8 בבוקר, הי' נוסע לטייל328. הי' נוסע עמו רק הרכב איוואַן. בבואם חוץ לעיר הי' יורד מהמרכבה ומטייל רגלי. פעם צוה לרכב לנסוע ביער יותר רחוק מרגילותם, ושם ירד ממרכבתו, פשט את הראָק329, וישב בין מוראַשקעֶס330, ונתכסה כולו במוראַשקעס, וישב ובכה. כעבור איזה זמן קם, וכרגע סרו כל המורַשקעס, קַק רוקאָי סניאַלאָ331. וישען על אגרופו בעץ, ויעמוד כך משך זמן. איוואַן ספר אח"כ עד"ז.
רא(וכשנודע זה למהרשנ"ע, קראו ויודיעו שפוטרו ממשרתו. איוואַן נחלה מרוב עגמ"נ332, נפל לרגליו, ויתחנן בדמעות שליש להחזירו למשמרתו333. זה שמעתי בפעם אחר. הכותב).
רבאלא שקרה שהי' מדבר עם הנכנס אליו ליחידות הרבה מאד, כשעה, מספר לו מעשיות.
רגגם קרה שיצא אל החצר, היו נאספים גם מבני העיר, והי' יושב ומספר מעשיות.
רדבהיותנו334 בווין335 וחדרינו היו זה אצל זה ודלת פתוחה ביניהם. אדנ"ע נתן לי איזה כתב להעתיק, והוא ישב על הספה — לערך שעה ה' אחה"צ — רגלו א' על הספה ורגלו א' על הארץ, ופַּפּירסה בין אצבעותיו. נגשתי פעמים אחדים, וראיתיו יושב בלי נוע, עיניו פתוח', וכן ישב עד שעה 3 לפנות בוקר! אז התעורר, הביט בחפזה על הפּפּירוסה, וזרקה. לקח שעונו ובתמהון ראה את השעה. נגש אל החלון, ואח"כ שאלני שכנראה כבר העריב והגיעה השעה להתפלל ערבית! עד שגיליתי, שכבר עברה כמעט כל הלילה. כן צריך הייתי להזכיר גם היום, כי הי' לגמרי מסולק מהעולם336. הי' לומד אז אתי רמב"ן עה"ת, והתחיל לשאול אותי "מן הצד" ע"ד מה שצריכים אנו ללמוד, וראיתי כונתו למען עי"ז ידע באיזה יום אנו עומדין.
רהלמחרתו מצאתיו כותב בביכעל בענין עמוק בדא"ח, וכנראה שבזה הי' משוקע337.
רוכשהי' אדנ"ע דר במלון ימים אחדים הי' קובע מזוזה באמרו: נאַשאַ בראַטיאַ אינאַצ'ע338. בא אונז איז אַ שעה — אַ טאג, און אַ טאָג — אַ יאהר.
רזבדאַצע339 היו קובעים המזוזות למחרת בואם, ולא חכו עד אחרי ל"י340. (היו דרים שם ירחים אחדים. הכותב).
רחכן תמיד אמר הלל בברכה. על אמרו בברכה גם בהתפללו בצבור בימים שא"ג את ההלל, ולא יצא בברכת הש"ץ341, אמר ג"כ נאַשאַ בראַטיאַ אינאַצעֶ. וצוה לי שלא לספר עד"ז. שאלתיו מפ"מ342 לא יתפלל בעצמו לפני התיבה ויהי' טוב לד"ה343, ויענה: מה לי לקחת הכל אַפן וואָגעֶן.
רטההתיחסות מצד הממשלה למשפחתנו גם אחרי פטירת אדה"ז טובה היתה. אלא שהמתנגדים השתדלו למעט הצורה344, בעיני בנ"י, מפני שלקחו להם דרכים חדשות, וגם הקרוב למלכות, ובעיני הממשלה — חשד שלוח כסף להשולטַן וכו'.
רישנים אחדות אחרי פטירת אדה"ז הי' הקיסר בבאַבינאוויץ345. ונסע אדהאמ"צ, ביחד עם כמה חסידים לראותו. נפגשו על הפלאַץ346. ושני פעמים קראו הקיסר ראַבין. ברכה ראשונה, ובשעת הפרידה: פּראָשצ'יאַ ראַבין347.
ריאובכ"ז היו חיים — אדהא"מ והצ"צ — חיי פחד, ממלשינות וכה"ג. היו נזהרים ביותר כשהביאו מרז"ל כמו מלכות אדום וכיו"ב, או לכתוב רק "וכו'". חשו א"ע בלי מחסה מהממשלה348.
ריבמאסר אדהא"מ הי' בשנה האחרונה, פ"ז349 — ונאסר בוויטעפסק. ולכן לא נקבע י' כסלו ליו"ט כ"כ, כי כבר לשנה הבאה לא הי' אדהאמ"צ, בהאי עלמא.
ריגוכל350 חבל טֶרקישעֶ מהילוב351 שהי' שייך לאדה"ז352, נפל מאדהאמ"צ. — פעם353 באו משם — רַגלי — 1300 חסידים אל אדה"ז — על ר"ה354, כמדומני — ויצא אדה"ז מחוץ לעיר לקראתם, ואמר דא"ח "החליל מכה לפניהם"355, ואמר החפּלפּל במקום החפּליל, ופי'356 החלל ומקו"פ, שמציאות החלל גופא הוא צמצום, וזהו צמצום הב'. — (אלא שברייַסין נתוספו לו חסי'357) וחזרו להצ"צ358.
רידשד"ר359 וגם על מעמד, היו עוד בזמן אדה"ז360.
ריהמצב היהודים בזמן אדהא"מ הי' — בגשמיות — ברע. והוא הציע להממשלה שיתנו לו אדמה, ויושיב עלי' לא פחות משני אלפים קולוניסטים, וינתן לו — וזהו המושבות בפלך חרסון361. כל האדמה נכתבה ע"ש אדאהמ"צ. כן פטרום מתשלום מסים. נתנו סוסים להוליכם להמושבות, ורשות לרעות בהמתם בדרכם להמוש' בשדות הממשל'.
ריואדאהמ"צ פרסם מכ'362 בתועלת עבודת האדמה, תועלתה במעוט האַנטישמיות. ימצאו עי"ז חן בעיני הממשלה שאינה אוהבת את המסחר המרובה. גוף כתי"ק המכ' לא נמצא363, אבל בביכלאך של מהרשנ"ע — רמ"א או רמ"ב — נמצא העתק המכ'.
ריזאדנ"ע לא הי' סורק זקנו במסרק364, כ"א שורהו במים. לא צמחו אצלו פאות, כ"א שערה אחת בפאה הימנית, והיתה ארוכה ומסתַימת עם שערות הזקן.
ריחהצ"צ קנה פעמים הרבה ואיגרישנע בילעטען365 בשבילו ובשביל מהרשנ"ע. ונמצא כתוב בכתי"ק יהי רצון שיזכה בגורל מהרשנ"ע366. היו פעמים שזכה וסכומים נכונים. והצ"צ לא.