Tanach · Rishonim on Tanach · Sforno · Torah
Sforno on Leviticus 13:47/ספורנו על ויקרא י״ג:מ״ז
אוְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת. מִמַּה שֶׁאֵין סָפֵק בּוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה בַּטֶּבַע בְּשׁוּם פָּנִים, כִּי בְּבֶגֶד לֹא יִקְרוּ אֵלֶּה הַמַּרְאוֹת הַמְשֻׁנּוֹת אִם לֹא מִצַּד מְלָאכָה תְּשִׂימֵם בּוֹ בִּצְבָעִים שׁוֹנִים בְּכַוָּנָה אוֹ שֶׁלֹּא בְכַוָּנָה, וְזֶה מִצַּד אֵיזֶה חֵטְא שֶׁיִּקְרֶה בַּסַּמִּים הַצּוֹבְעִים אוֹ בִּמְלֶאכֶת הָאֻמָּן אוֹ בְּהִתְפַּעֲלוּת הַבֶּגֶד הַצָּבוּעַ. וּכְבָר בָּאָה הַקַּבָּלָה שֶׁלֹּא יָדוֹנּוּ בְּנִגְעֵי בְגָדִים זוּלָתִי הַלְּבָנִים בִּלְתִּי צְבוּעִים כְּלָל. אַמְנָם הֵעִיד הַכָּתוּב שֶׁלִּפְעָמִים יִהְיֶה זֶה כְּפֶלֶא בִּבְגָדִים וּבְבָתִּים, וְזֶה לְהָעִיר אֹזֶן הַבְּעָלִים עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם, כְּמוֹ שֶׁסִּפְּרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיִּקְרֶה בְּעִנְיַן הַשְּׁבִיעִית כְּאָמְרָם (קידושין כ:) ״בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשָׁה אֲבָקָהּ שֶׁל שְׁבִיעִית, אָדָם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית, סוֹף מוֹכֵר אֶת מִטַּלְטְלָיו, לֹא הִרְגִּישׁ, סוֹף מוֹכֵר שָׂדֵהוּ וְכוּ׳״. וְכָל זֶה בְּחֶמְלַת ה׳ עַל עַמּוֹ. וְכֵן קִבְּלוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאֵין בִּגְדֵי גוֹיִם מִטַּמְּאִים בִּנְגָעִים. וְזֶה כִּי אָמְנָם הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי הוּא הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן בַּמְּצִיאוּת, בִּפְרָט בִּמְצִיאוּת הַנִּפְסָדִים, כִּי הוּא לְבַדּוֹ מוּכָן מִכֻּלָּם לִהְיוֹת דּוֹמֶה לַבּוֹרֵא בְּמֻשְׂכָּלוֹת וּבְמַעֲשִׂיּוֹת, כַּאֲשֶׁר הֵעִיד הוּא יִתְבָּרַךְ בְּאָמְרוֹ ״בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ״ (בראשית א:כו). וְיִצְדַּק זֶה בְּכָל אֶחָד מֵאִישֵׁי הָאָדָם בְּשִׂכְלוֹ הָאִישִׁי הַנִּקְרָא ״צֶלֶם אֱלֹהִים״, וּבְכֹחוֹ הַבְּחִירִי הַנִּקְרָא ״דְּמוּת אֱלֹהִים״, כִּי הָאָדָם לְבַדּוֹ בַּנִּבְרָאִים הוּא בַּעַל בְּחִירָה. וְכַאֲשֶׁר יִתְעוֹרֵר לְהִתְבּוֹנֵן מְצִיאוּת בּוֹרְאוֹ וְגָדְלוֹ וְטוּבוֹ אֲשֶׁר בּוֹ הוּא רַב חֶסֶד וֶאֱמֶת, וּבָהֶם עֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, וְאַחַר שֶׁהִתְבּוֹנֵן וְהִכִּיר זֶה יֵלֵךְ בִּדְרָכָיו לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנוֹ, הִנֵּה זֶה בְּלִי סָפֵק דּוֹמֶה לְבוֹרְאוֹ יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר הַנִּבְרָאִים, וְהוּא הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן מֵאֵת הַבּוֹרֵא הַמַּמְצִיא, כְּאָמְרוֹ ״וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם״ (משלי י:כה). וְכַאֲשֶׁר לֵב הוּתַל הִטָּה אֶת הָאָדָם מִזֶּה בִּהְיוֹתוֹ נִשְׁמָע אֶל הַכֹּחַ הַמִּתְאַוֶּה הַגַּשְׁמִי בְּכָל פְּעוּלוֹתָיו אוֹ בְּקִצְתָם, לְהִתְרַשֵּׁל מֵרְצוֹן בּוֹרְאוֹ אוֹ לְהִתְקוֹמֵם עָלָיו, יִהְיֶה הָעֹנֶשׁ עָלָיו נִצְחִי אוֹ בִּלְתִּי נִצְחִי כְּפִי הַמִּשְׁפָּט הָאֱלֹהִי, כְּאָמְרוֹ ״כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע״ (שמות כג:ז). וְכַאֲשֶׁר יִקְרֶה זֶה לְאָדָם בִּשְׁגָגָה שֶׁיּוֹצֵא מֵאִתּוֹ, הִנֵּה יִתְיַסֵּר בְּמָמוֹנוֹ אוֹ בְגוּפוֹ כְּפִי הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית לְהָעִיר אָזְנוֹ, כְּאָמְרוֹ ״וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר״ (איוב לו:י). אַמְנָם הַנִּרְדָּמִים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ כְלָל וְלֹא הִתְעוֹרְרוּ כְלָל לָדַעַת דָּבָר מִזֶּה, וְהֵם כָּל בְּנֵי הַנֵּכָר וְרֹב הָאֻמָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית זוּלָתִי יְחִידֵי סְגֻלָּה, הֵם בְּלִי סָפֵק תַּחַת הַהַנְהָגַת הַטֶּבַע וְהַגְּרָמִים הַשְּׁמֵימִיִּים הַנִּכְבָּדִים מֵאוֹתָם בְּנֵי אָדָם, כִּשְׁאָר מִינֵי בַּעֲלֵי חַיִּים אֲשֶׁר לֹא תִפּוֹל הַשְׁגָחָה אֱלֹהִית בְּאִישֵׁיהֶם אֲבָל בְּמִינֵיהֶם בִּלְבָד, כִּי בָהֶם תִּשְׁלַם כַּוָּנַת הַמַּמְצִיא יִתְבָּרַךְ. וְכַאֲשֶׁר בָּחַר בָּאֻמָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית, כְּאָמְרוֹ ״בְּךָ בָּחַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה״ (דברים ז:ו), וְזֶה מִפְּנֵי שֶׁתִּקְוַת הַמְכֻוָּן מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ הִיא יוֹתֵר רְאוּיָה וּמְצוּיָה בְּאִישֵׁי זֹאת הָאֻמָּה מִמַּה שֶׁתִּהְיֶה בְּאִישֵׁי זוּלָתָהּ, כִּי אָמְנָם מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא וְאַחְדּוּתוֹ נוֹדַע בְּקִצְתָהּ וּמְקֻבָּל בְּכֻלָּהּ מֵהָאָבוֹת, כְּאָמְרוֹ ״נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים וְגוֹ׳״ (תהלים עו:ב). כָּתַב לְהוֹרוֹתָם הַתּוֹרָה וְהוּא הַחֵלֶק הָעִיּוּנִי, וְהַמִּצְוָה וְהוּא הַחֵלֶק הַמַּעֲשִׂי, כַּאֲשֶׁר הֵעִיד בְּאָמְרוֹ ״וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם״ (שמות כד:יב). וְהִזְהִיר שֶׁבִּנְטוֹתָם מִזֶּה יָעִיר אָזְנָם בְּיִסּוּרִין, כְּאָמְרוֹ ״אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע... כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ״ (שמות טו:כו). וּבְחֶמְלָתוֹ עֲלֵיהֶם כְּשֶׁיִּהְיֶה הָרֹב מֵהֶם לְרָצוֹן לְפָנָיו, אָמַר לְעוֹרֵר הַיְּחִידִים מֵהֶם רִאשׁוֹנָה בְּנִגְעֵי בְגָדִים, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם בָּאָה הַקַּבָּלָה שֶׁאֵין בִּגְדֵי גוֹיִם מִטַּמְּאִים בִּנְגָעִים. וּכְשֶׁלֹּא יַסְפִּיק זֶה יְעוֹרְרֵם בְּנִגְעֵי בָתִּים, אֲשֶׁר בָּהֶם גַּם כֵּן לֹא יָבֹא נֶגַע צָרַעַת בַּטֶּבַע כְּלָל. וּלְזֶה רָאוּי שֶׁלֹּא יִהְיוּ בִגְדֵי גוֹיִם מִטַּמְּאִים וְלֹא בָתֵּיהֶם מִטַּמְּאִים בִּנְגָעִים כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁקִּבְּלוּ הֵם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְכַאֲשֶׁר לֹא עָלוּ הַדּוֹרוֹת לְמַדְרֵגָה רְאוּיָה לְחֶמְלָה (לְמַעֲלָה) זוֹ, אֵין זִכָּרוֹן לָרִאשׁוֹנִים שֶׁנִּמְצְאוּ לְעוֹלָם נִגְעֵי בָתִּים, עַד שֶׁאָמְרוּ קְצָתָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא הָיוּ לְעוֹלָם.
1והבגד כי יהיה בו נגע צרעת, when it is quite clear that this is not the kind of stain familiar to science and responsive to removing by chemical detergents. Discolouration of a garment in colours other than the ones that are work related due to the vocation of the wearer, are usually caused deliberately by the owner. What occurred here is due to some sin the owner was guilty of. At any rate, our tradition has taught that the only discolouration of garments or cloths that are considered from a halachic point of view are garments which themselves are white and not coloured. Any coloured garment is not subject to this legislation at all, is not within the parameter of what is called נגע צרעת. The phenomenon of white garments or exterior walls of houses which are normally whitewashed breaking out in different colours is by itself a warning to the owner to examine his lifestyle and what he might have done wrong to rate such a warning. Our sages in Kidushin 20 tell about how seriously a violation of a rule which is only peripheral to the Sh’mittah legislation is viewed. [the basic rules of sh’mittah relate to working the soil during that year. What I described here as “peripheral,” i.e. in Talmudic parlance as אבקה של שמטה, is the dealing in produce grown in violation of the sh’mittah laws. Ed.] The Talmud explains that violating the “peripheral” aspects of that legislation my result in the guilty party becoming impoverished. The process is gradual so that the guilty party had ample opportunity to ask himself why G’d had singled him out for this kind of punishment. The same is true of the נגע צרעת legislation. Proof of the fact that this affliction is due to a well meaning Creator, One Who is concerned with the welfare of His Jewish subjects, is the fact that if the symptoms we know as נגע צרעת surface on the garments of gentile or houses of gentiles, these are not declared as ritually impure. Seeing that the gentiles as a rule do not have life in the hereafter to look forward to, G’d is not at such pains to warn them not to risk losing something they doe not to look forward to in any event. When a Jew is in danger of losing his claim to eternal life this is a far more serious matter, and G’d goes out of His way to afford the person potentially endangering his claim to eternal life an opportunity to repent and change his lifestyle before it is too late. In referring to this concept, Solomon in Proverbs 10,25 describes the צדיק, the Just, as the foundation of the universe. The whole idea of man having been created in G’d’s image, and G’d’s desire for man to become as much like Him as it is possible for a creature to become, lies at the source of this concern by G’d not to let man waste his opportunity to live up to his destiny. Once man becomes aware of G’d’s concern for him he will have little difficulty in making his own will correspond to the revealed will of His Maker. He will begin to realise that by “listening” to the urgings of his body-dominated desires he risks losing his eternal life and the death of his body would also signal the death of his life force נפש, just as that of all the animals. >br> Even though we see many people defy G’d in their lifestyles, we can be sure in the words of G’d in Exodus 23,7 כי לא אצדיק רשע, “that I will not allow the wicked to appear as if he were a just person for ever.” [the author, in continuing this sermon, describes all the gentiles and most of the Jews of his time, as so oblivious to all this that they may be compared as existing in a permanent state of spiritual coma. Ed.] Nonetheless, if G’d chose the Jewish people as His special people it is because He entertains the fond hope that out of this nation there will emerge a nucleus of people who are aware of their destiny. When the Jewish people are predominantly in the state of spiritual coma the author just described, the symptoms described in our portion will not appear as it would be a waste of time to hope that the people thus afflicted would see in these symptoms a message from their G’d.