Sha'arei Avodah, Third Gate 17/שערי עבודה·שער שלישי י״ז

אוהנה הגם שהתורה היא גם כן על ידי חכמה ונקראת חכמתו ורצונו וגם ידוע שזעיר אנפין נקרא תורה וזעיר אנפין הוא בבחינת אורות וכלים הוא כמאמר הזוהר אורייתא מחכמה נפקת כמו למשל בהבדל מאדם שרוצה לגלות חכמה עמוקה שאי אפשר לגלותה מצד שהמקבלים לא יוכלו לקבלה מוכרח להמציא חכמה בערך המקבלים איך להסבירה ולהלבישה ולהסתירה על פי משל כן הוא כביכול עצם התורה אשר היא נלקחה מעצמותו ברוך הוא ומתקשרת בו שהוא כח השוואתו ברוך הוא בבחינת בלתי בעל גבול עם הגבול בהשוואה ולכן נקראת חמדה גנוזה ונקראת חכמה קדומה בדרך השאלה כי אין לתאר אצלו יתברך חכמה כלל כי אם מצד הנפעלים אשר התגלותם על פי חכמה קורין להתורה חכמה קדומה אבל באמת אין להעריך אותה בשם חכמה כלל:

בוהנה כח עצמותו ברוך הוא אינו בערך גילוי כלל לכן כביכול על ידי אצילות הכלים שהוא בחינת חכמה דזעיר אנפין ומדות דזעיר אנפין היא באה בבחינת גילוי בבחינת הנבראים ונקראת תורה דבריאה דהיינו באיזה אופן להלביש רצונו יתברך בבחינת היש עד שבאה לידי גילוי חכמתו יתברך בבחינת היש ולכן אורייתא מחכמה נפקת אבל שורשה הוא מעצמותו ברוך הוא למעלה מחכמה בערכים אין קץ ולכן נקראת התורה משל הקדמוני כידוע כי הוא בחינת משל לבחינת קדמון שהוא יתברך נקרא קדמונו של עולם שלא בבחינת התמשכותו בעולם בבחינת כלים שנקראים עולם אבל הוא מקור להם כן התורה היא משל לחכמתו הקדומה והיא ממש רצונו וחכמתו הקדומה כי אחר שבאתה לפועל הרי היא עצם התורה הקדומה בלי הבדל כלל ונמשך בה עצם רצונו יתברך וכמו למשל מאדם שמצמצם עצמו בכדי לפעול רצונו עד שיבא לפועל:

גוהנה בעת שמצמצם את עצמו הרי נחית ממהותו לכמה צמצומים למטה מבחינת מהותו אבל אחר שהפיק רצונו והמשיכה הרי הוא עצם רצונו כמו קודם שנחית לצמצומים והנה באדם מצד שהוא בעל שינויים וצמצומו הוא גם כן על ידי מהותים נבדלים ממנו הרי מרגיש שינוי רצונו על ידי הצמצומים אבל אצלו יתברך שאינו מקבל שינוי כי אין דבר חוץ ממנו יתברך וכל הצמצומים המה לגבי דידן כי אין צמצום מעלים לפניו יתברך ואין העולם מסתיר לפניו הרי רצונו יתברך הנמשך בבחינת עשיה בבחינת עולמות בלי הבדל כלל מעצם רצונו יתברך ולכן נקראת התורה מים מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך והמים שוים בלי שינוי כלל כמו שהמה במקום גבוה כן הם במקום הנמוך רק שהשינוי הוא מצד המקום כן התורה הוא עצמיות רצונו יתברך כמו שהוא מצד עצמותו ברוך הוא כן הוא בהתגלות רצונו ברוך הוא מצד היש בלי שינוי כלל רק השינוי הוא בבחינת המקום דהיינו גילוי רצונו איך שהוא אצלו יתברך הוא בבחינת בלי גבול בבחינת גילוי עצמותו ברוך הוא ורצונו יתברך הנגלה בבחינת היש הוא בבחינת גבול דייקא:

דוהנה השינוים מהמקום הוא גם כן לגבי דידן אבל לגביה יתברך נאמר הנה מקום אתי כי המקום הוא אצלו יתברך בהשוואה והוא נקרא מקומו של עולם ודי למבין ^הגה"האשר על כן עבודת האדם בקריאת שמע ותפלה הוא רק לעורר יחודו עם בחינת העולמות בהתחברות והתאחדות כהתחברות והתאחדות הנשמה עם הגוף אבל ביחוד זה הרי עדיין נגלה רצונו יתברך בבחינת פעולתו לפעול על ידי יחוד זה עצם רצונו יתברך בפועל אשר זה הוא עיקר כוונת היחוד כדי לגלות פעולת רצונו יתברך ושלימותו יתברך בגילוי בפועל ממש:

הוהנה הגם שבבחינת התעוררות היחוד גם כן נגלה בלבושי הנפש שהם מחשבה ודבור שבמחשבתו מתבונן בגדולתו יתברך וביחודו ומוציא בפיו בדבור בקריאת שמע ותפילה בפועל אשר נגלה על ידי מחשבתו ודבורו באותיות המחשבה והדבור יחודו יתברך אף על פי כן אין זה נחשב לגילוי כי כל מחשבתו ודבורו הוא רק בשביל היחוד בבחינת יחוד וביטול הנבראים וביטול עצמו אליו יתברך והם בחינת העלאת מיין נוקבין לעורר מיין דוכרין בשביל התקשרות ויחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בכלל ויחוד נפשו האלוק"ית עם נפש הבהמיות בפרט בכדי לברר בחינת נוגה דהיינו החיות שבה להוציאה ממאסרה הנגלית בבחינת נפרד ולהעלות בחינת היש לכללו ביחודו וכן בכלל להעלות השכינה שהיא מדת מלכותו יתברך המסתתרת בבריאה יצירה עשיה ומתלבשת בבחינת נוגה כידוע ומבואר בעץ חיים ולהעלות גם כן עמה הטוב שבנגה להתכלל בבחינת יחודו יתברך ולהפריד הרע מאתה שבבחינת הרגשתה ליש ולדבר שהוא על ידי קריאת שמע ותפילה והוא הכנה לעשותה כלי שעל ידה יפעול רצונו יתברך אפילו בבחינת יש והוא רק הכנה כי בלילה שהוא מצד ההסתרה מתפשטת בבריאה יצירה עשיה בבחינת נגה שהוא הסתרה גמורה להוציא הטוב שבה ולהכין להעלות מיין נוקבין אליו יתברך כמאמר הכתוב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה שהם הרפ"ח ניצוצין המחיים את בחינת היש שהוא כוונתו יתברך שבבחינת היש כדי להעלותה אל הקדושה וביום מעוררים היחוד על ידי קריאת שמע ותפילה אבל עיקר הוא הגילוי לגלות רצונו יתברך על ידי תורה ומצות כמבואר לעיל אשר בלתי היחוד הרי אינה כלי לגלות על ידה חפצו ורצונו כי היש מצד הגילוי הוא בחינת נפרד והם נקראים כלים נשברים אשר לא יכילו המים ואדרבה המה מסתירים ומנגדים לרצונו ברוך הוא אך על ידי התעוררות היחוד נעשית כלי ומאחר שנעשית כלי עיקר הוא הפעולה שהוא השלמת חפצו ורצונו על ידי בחינת הלבושים שהם מחשבה דבור ומעשה אשר תכלית ירידת הנשמה הוא לברר הצלם שהם הלבושים אשר מצד נגה אשר עיקר הבירור הוא על ידי התורה והמצות בהתקשרות מחשבתו במחשבתו יתברך ודבורו בדיבורו יתברך ומעשיו בפועל ממש על ידי מעשה המצות שהם רצונו יתברך בזה מתבררים לבושים של נפשו הבהמיות שמצד נגה ונעשים בחינת לבוש ומרכבה אל הקדושה דהיינו אל רצונו יתברך הנמשך בה בפועל ממש וכמבואר זה בספרו הקדוש של מורי ורבי נשמתו עדן הנקרא ליקוטי אמרים: