Sha'arei HaYichud VeEmunah, First Gate 5/שערי היחוד ואמונה·שער ראשון ה׳

אובזה יובן מאמר רבותינו זכרונם לברכה במופלא ממך בל תדרוש דהיינו בכוחו יתברך המתמשך בבחינת פלא שהוא נקרא מופלא אין לנו דרישה כלל כי אם במה שהורשית התבונן דהיינו במה שנמשך ממנו יתברך לייחדם במאציל ברוך הוא וזה נקרא מה שהורשית כי הנה אנו רואים שכל הפעולות נפעלים מאתו יתברך והכל נמשך ממנו יתברך בזה יהיה ההתבוננות שכולם הם מאמיתיות המצאו ולייחד הנפעלים במקורם:

בולכן בינה נקראת עתיקא דקיימא לשאלא דהיינו מי ברא אלה שהוא ההתגלות מאין נמצאו מאחר שהוא אין סוף ואין זולתו לכן כל הנמשך ממנו בהתגלות גם כן אין לומר בו שינוי וזולת חס ושלום מאחר שהכל נמצאו מאמיתית המצאו יתברך ואין דבר חוץ ממנו כביכול ולכן קיימא לשאלא על ההתגלות מי בראם דהיינו איך יצאו לפועל בבחינת יש וגבול מבלתי בעל גבול וזהו למשאל על מקורם דהיינו שבודאי מאתו יצאו מאמיתיות המצאו אבל איך ובאיזה אופן לא ידיעא והשאלה הוא בכדי לבטלם לאין סוף יתברך וזהו מצד אלה דהיינו התגלות הדרגין אית למשאל מי בראם והיינו לישאל על מקורם אבל לא למנדע בשכל איך נפעלו כי זה מושלל הידיעה וזהו מצד אלה דהיינו התגלות הנמצאים אבל קודם ההתגלות בבחינת נבראים לא אית ביה אפילו למשאל כל שכן למנדע ונקראת עתיקא דלא קיימא לשאלא כלל:

גוכמאמר רבותינו זכרונם לברכה יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם תלמוד לומר למן היום אשר ברא אלקי"ם אדם על הארץ: יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית תלמוד לומר כי שאל נא לימים ראשונים יכול ישאל אדם מה למעלה וכו' תלמוד לומר ולמקצה השמים וכו' למקצה השמים אתה שואל ואי אתה שואל מה למעלה וכו' (חגיגה י"א):

דולהבין זה הנה קצה השמים נקרא בינה שהוא קצה הראשון של שמים שהם המדות שהיא מקור מוצאם על זה נאמר כי שאל נא דהיינו ההתבוננות מי ברא אלה: ועד קצה שמים שהוא בחינת יסוד המשפיע לבחינת המלכות שהוא קצה התחתון דהיינו מלכות הוא התגלות הנבראים ובינה היא ההתבוננות מי בראם ומהוום וכל השאלה היא כדי לייחדם במאצילם ברוך הוא כנזכר לעיל: אבל למעלה מבינה דהיינו לשאול בעצם מהות אין סוף לא בבחינת התמשכותו לנבראים נקרא מה למעלה כו':

הוכן הוא מבואר בזוהר פרשת וארא(דף כ"ב) בטהו בהוי"ה עדי עד כו' כל בני עלמא בעיין לאתתקפא בקודשא בריך הוא ולמהוי רוחצנו דילהון ביה: אי הכי מהו עדי עד אלא בגין דיהא תוקפא דבר נש באתר דאיהו קיומא וקשורא דכולא ואיקרי עד כו' והאי עד אתר דאחיד לכל סטרין לסטרא דא ולסטרא דא לאתקיימא ולאתקשרא קשרא די לא תעדי כו' והאי עד תיאובתא דכולא לגביה כמה דאת אמר עד תאות גבעות עולם תאובתא דיובלא לגביה דעד לעטרא ליה ולנגדא ליה ברכאן ולארקאה עליה מבועין מתיקין: ותיאובתא דשמיטה לאתברכא מיניה ולאתנהרא מיניה ובגין כך בטחו בהוי"ה עדי עד דהא מתמן ולעילא אתר טמיר וגניז איהו דלא יכיל לאתדבקא אתר הוא דמיניה נפקו ואתציירו עלמין הדא הוא דכתיב כי בי"ה הוי"ה צור עולמים ועל דא בטחו בהוי"ה עדי עד עד הכא אית רשו לבר נש לאסתכלא ביה מכאן ולהלאה לית רשו לבר נש לאסתכלא ביה דהא איהו גניז מכולא אר"י קרא אוכח עליה כי שאל נא לימים ראשונים עיין שם:

ופירוש שבחינת זעיר אנפין שהוא עשר ספירות דאצילות נקרא בשם עד שהוא קיומא וקשורא דכולא כי עשר ספירות דאצילות הם המקשרים בריאה יצירה עשיה לאין סוף ובהם מתגלים ומתקשרים כל הנבראים והאי עד אתר דאחיד לכל סטרין לסטרא דא ולסטרא דא דהיינו צד אחד הוא מצד בחינת אין סוף אשר הוא מושלל מבל מדה ושינוי והתחלקות:

זוצד השני הוא מצד בחינת בריאה יצירה עשיה אשר הם נראים ליש גמור ושינוי וכוחו יתברך המקשרם ומייחדם לאתקשרא קשרא די לא תעדי שיהיו מיוחדים בלי שום שינוי נקרא עד שהוא בחינת זעיר אנפין כידוע לבן האי עד תאות גבעות עולם לגביה תיאובתא דיובלא דהיינו בינה ששם הוא התגלות אור אין סוף בבחינת שאלה התבוננות באור אין סוף לעטרא ליה דהיינו להמשיך לזעיר אנפין שהוא בחינת עד בחינת כתר כידוע שתפארת דבינה נעשה כתר לזעיר אנפין כי כל עיקר יחוד הספירות הוא על ידי הכתר שהוא בחינת פלא למעלה מהשכל דהיינו על ידי כוחו יתברך השוה בתכלית ההשואה ושלימותו יתברך הכולל כל הפעולות הנמצאים מאתו יתברך מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשואה גמורה הוא מייחד כל המדות המורים על התחלקות כל פרט ופרט כמו שכתוב כולם בחכמה עשית לייחדם שלא יהיה בהם שום ריבוי ושינוי והתחלקות כלל ושיהיו מיוחדים ביחוד גמור אשר על פי שכל לא יושג שני ההפכים כי אם על ידי כוחו יתברך שאינו בערך השגה הוא כל יכול לכללם ולייחדם ולהשוותם בהשואה גמורה וזה ההמשכה אשר מכוחו השוה נקרא כתר הכולל כל האצילות כמו שיתבאר לקמן באריכות: ^הגה"הוהנה כתר סתם הכולל הוא כחו יתברך המיחדם שאינו בבחינת השגה והבנה כלל והוא סתים מכולא אבל התגלות זה הכתר שהוא הפלא הוא בבינה דהיינו להבין זה הפלא בבחינת השגה והבנה שכל המדות וההתחלקות הם למעלה מן ההשכלה וההבנה וביטולם לאין סוף והתאחדותם למקורם וזהו בחינת בינה דקיימא לשאלא ולא למנדע דהיינו לשאלא מי ברא אלה שהם המדות מאחר שהוא אין סוף יתברך ואין זולתו ופשוט בתכלית הפשיטות ואיך יתהוו ממנו מדות המורים על התחלקות חס ושלום אבל השאלה זו היא בכדי לייחדם במקורם על ידי השאלה והבנה זו דהיינו הגם שנתגלה בחכמה ומדות אף על פי כן אינם מדות כלל ואיך ומה הוא לא ידיעא וזהו לא למנדע אך להבין שהוא למעלה מההשגה כמו למשל שאדם מבין על איזה דבר עמוק שהוא עמוק ושהוא למעלה משכלו ומחמת הבנה זו בטלים כל שכלו ומדותיו לגבי הגבוה ממנו עד שאין נחשבו מדותיו לכלום כן הוא כביכול הגם שנתמשך במדותיו בחכמה וחסד להתחלקות אף על פי כן הם אחד מחמת גילויו יתברך בבחינת בינה מתגלית בהם בחינת עצמותו יתברך שאין זולתו ושהוא פשוט בתכלית הפשיטות בזה בטלים למקורם ומתאחדים במקורם באופן שאף על פי כן הם מיוחדים בלי שינוי וזהו שבחינת התגלותו יתברך במדותיו נתגלה על ידי הבינה הזו אשר הוא התגלות הפלא שהוא הכתר אבל עצמותו יתברך דהיינו כח עצמותו יתברך המייחדם שהוא בחינת הכתר הכללי הרי הוא אינו בכלל השגה כלל ובחינת התגלות הכתר הוא על ידי הבינה כנזכר לעיל וזהו לעטרא ליה דהיינו להמשיך למדותיו בחינת כתר על ידי התפארת דבינה לייחדא ליה ודי למבין.

חותיאובתא דשמיטה לאתברכא מיניה דהיינו להמשיך יחוד מדותיו יתברך שהם בבחינת יחודא עילאה בבחינת יחודא תתאה דהיינו להמשיך יחודו יתברך שהוא יחוד הדרגין בבחינת יחודא עילאה להמשיך יחודו זה בבחינת בריאה יצירה עשיה ולהתבונן שכל הדרגין המתחלקין בבריאה יצירה עשיה הם גם כן ביחודא חד כי כל הסתר הדרגין הם רק בבחינת נבראים שנגלים לבחינת נפרדים לגבי דידן אבל באמת הם מיוחדים במדותיו יתברך המיוחדים בבחינת זעיר אנפין שהוא יחודא עילאה ולייחדם ביחודא תתאה כגוונא דלעילא לכך תיאובתא דשמיטה לאתברכא מיניה ולאתנהרא מיניה: דהיינו להתמשך יחודו יתברך בבחינת הנבראים ולקשרם ביחודו יתברך על ידי עבודת התחתונים בקריאת שמע ותפלה ותורה ומצות כידוע וזהו בטחו בהוי"ה עדי עד:

טפירוש עד הוא בחינת זעיר אנפין שעד הוא לשון קישור וחיזוק כנזכר לעיל שהוא יחוד עצמותו יתברך במדותיו והתייחדות כל הנמצאים ביחודו יתברך הוא על ידי יחוד עצמותו יתברך במדותיו כנזכר לעיל שזה נקרא במה שהורשת דהיינו מצד ההתגלות שאנו רואים התהוות פרטים להתבונן שהכל הוא מכוחו יתברך ולייחדם אליו יתברך בבחינת אני הוי"ה לא שניתי שהוא הכל אחד זהו בטחו בהוי"ה עדי עד דהיינו לקשר כל הנמצאים אליו יתברך ולהמשיך יחודו יתברך בהם כנזכר לעיל:

יוהאי עד תאות גבעות עולם לגביה דהיינו תיאובתא דבינה הוא להמשיך היחוד במדות לייחדם ביחוד גמור כנזכר לעיל ומלכות לקבל ממנו היחוד בבחינת נבראים ליחדם על ידי תורה ועבודה בבחינת מסירת נפש כידוע וזהו לשון בטחו בהוי"ה עדי עד כי בטחו הוא לשון דביקות והתקשרות הוא על ידי מידותיו יתברך שם הוא עיקר ההתבוננות והדביקות דהיינו לאחדם במאצילם ברוך הוא עדי עד שהוא בחינת זעיר אנפין לאחד הכל במקורו דהא מתמן דלעילא דהיינו להשכיל ולהתבונן בערך עצמותו יתברך איך ומה הוא בכוחו יתברך בבחינת עצמותו הוא אתר דלא יכיל לאתדבקא אתר הוא דמיניה נפקו ואתציירו עלמין הדא הוא דכתיב כי בי"ה הוי"ה צור עולמים כי בחינת י"ה הם חכמה ובינה שהם בחינת השכלת והבנת עצמותו אשר הוא למעלה מבחינת הדרגין אשר בבחינתם נצטיירו עלמין מכוחו יתברך הבלתי בעל גבול בבחינת מדות שהם מקור לגבול אשר זהו למעלה מן השגה איך יהיה בחינת גבול בלמעלה מן הגבול ואיך יתייחדו שני הפכים אלו במקודם אין זה כי אם בבחינת השוואתו יתברך לכן הוא אתר גניז מכולא שהוא למעלה מהשגה והבנה לכן לית רשו לבר נש לאסתכלא ביה דהא הוא גניז מכולא ולית מאן דקאים על ההוא אתר כו' כי אינו בערך ידיעה והשגה כלל לכן אסור לאסתכלא ביה כלל ולא לשאלא ביה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה למקצה השמים כו' אבל אי אתה שואל מה למעלה וכו' דהיינו בבחינת המשכות הנבראים בבחינת דרגין שם הוא השאלה להתבונן שהם הכל מכוחו יתברך מבלי גבול ולייחדם אליו יתברך ביחודא חד:

יאוזהו בבחינת המשכתו יתברך אבל בבחינת עצמותו יתברך שלא בבחינת המשכה דמיניה אתציירו עלמין אסור לשאול איך ומה הם בכוחו ולייחס אליו יתברך בכוחו הנמצאים אפילו בבחינת העלם דהעלם חס ושלום כי אם שלא לשאלא כלל כי אם בבחינת אמונה שהוא למעלה מהשכלה והבנה כי אם לקשר דרגין אליו יתברך ובזה הוא עיקר ההתבוננות איך שאין בו יתברך שינוי כלל מקודם שנברא העולם לאחר שנברא:

יבוזהו מסטרא דנחית לאמלכא על בריין אבל באתריה כביכול טרם התמשכותו אין בו שום אות וציור ונקודה כלל כי אם הוא פשוט בתכלית הפשיטות ולא נודע מהותו כלל ולא נודע כי אם מצד פעולותיו ולכן אסור לאסתכלא ביה ולשאלא ביה כלל כמאמר הנזכר לעיל אין סוף לא תליא ביה שאלתא כלל כי מאחר שבא לכלל שאלה חס ושלום הרי מורה שיש בו חס ושלום איזה שייכות להדעת ואיזה ערך ויחוס לבחינת חכמה ומדות בכחו ואיזה כוחות המשכה חס ושלום בבחינת עצמותו יתברך אשר זה מורה שיש בכוחו יתברך חס ושלום איזה רצון וכל רצון מורה להתחלקות המהות לדבר שרוצה או שנצרך לאיזה דבר או שיש חס ושלום איזה דבר שקודם לו או שחוצה לו חס ושלום ובאמת הוא פשוט בתכלית אין לך דבר שקדם לו או שחוצה לו כי אם הוא לבדו ממש ואין לומר בו שום רצון ומדות חס ושלום אפילו בהעלם דהעלם וזהו עיקר יסודותם של בעלי הקבלה נגד הטועים החוקרים הכופרים ביחוד מטעם שלא יגיעם על פי השכל איך יתהוו שני הפכים בתכלית אם האין סוף יתברך הוא פשוט בתכלית הפשיטות ואין בו לא חיבור ולא פירוד ולא כח הרכבה ולא כח השינוי איך נמשך ממנו כח הרכבות ושינויים מאחר שהוא עצם פשוט לכן יש מהם שהודו שהוא פשוט בתכלית הפשיטות ומושלל מכל התוארים רק שבהתפשטות ממנו נשתנה ונעשה להמשכה אחרת חוץ מכוחו כביכול ומחמת זה סילקו השגחתו יתברך מכל הנבראים ויש מהם שאמרו שכל כוחות התחלקות דהיינו חכמה ומדות יש בכוחו בתכלית ההעלם ודימו זה כעין היולי שנושא לאיכות היסודות ושניהם כופרים גמורים כמאמר הראב"ד זכרונו לברכה הנזכר לעיל אשר חס ושלום לדבר ולהרהר בשני הדעות דהיינו שיהיה חס ושלום דבר שחוץ ממנו כביכול אלא שכל התמשכותו הכל בכוונה מאתו יתברך והוא מתפשט בהם ומהוום ומחיים ומקיימם כביכול בעצמותו יתברך כמו שכתוב את השמים ואת הארץ אני מלא:

יגגם חס ושלום לדבר שהנמצאים יש להם איזה ערך ויחוס ושורש התחלקותם אצלו אפילו בהעלם כי הוא פשוט בתכלית הפשיטות כנזכר לעיל הגם שממנו יתברך נמצאו הכל והוא מתפשט בהם והוא שני הפכים ממש שלא יושג על פי חכמה ושכל איך שמהוה ומתפשט בכל השינויים והתחלקות ואף על פי כן הוא פשוט בתכלית הפשיטות ולא יהיו פועלים בו כביכול ריבוי ושינוי והוא יתברך שוה ממש כמו קודם התמשכותו כן הוא לאחר התמשכותו בלי שינוי כלל אשר לכן גילו בעלי הקבלה העשר ספירות וקראום בשם כלים ובלשון רבותינו זכרונם לברכה נקראו לבושים כמאמר רבותינו זכרונם לברכה בעשרה לבושים נתלבש הקדוש ברוך הוא וברא את העולם כו' ודי למבין.