Sha'arei HaYichud VeEmunah, Second Gate 16/שערי היחוד ואמונה·שער שני ט״ז

אוהנה הבקיעה הזו הוא בחינת פלא כי בערך גילוי ממהות למהות הוא בחינת פלא: לכן מלכות שבמלכות שבעליון נעשה עתיק לגבי התחתון וכמו שבבחינת כתר דאצילות הוא מתחלק לשני בחינות דהיינו עתיק וכתר כי מצד המאציל ברוך הוא הוא בחינת עתיק מערך מדות דאצילות אשר אינו בגדר מדות כלל: ומצד בחינת הנאצלים דהיינו שיתהוו כוחות אלו ואף על פי כן יהיו מיוחדים בכחו יתברך בלי שום שינוי נקרא כתר כן הוא במלכות דאצילות כי בערך גילוי בבחינת אצילות שהוא בבחינת אין סוף יתברך הגילוי הזה שהוא מדת מלכותו יתברך הוא בחינת עתיק באין ערך כלל להבריאה. ובחינת הבקיעה להתגלות ולהתדמות בבחינת נבראים הוא נקרא כתר ובחינת פלא ולכן בוקעת שלא בערך הדרגין.

בוכאשר תסתכל כל הבחינות עולמות שאנו מדברים הכל הוא ממדת הגילוי הזה כי בחינת מלכות דאדם קדמון נעשה עתיק וכתר לעולם האצילות. דהיינו כחותיו יתברך בבחינת אצילות הכל על ידי בחינת דמיון וציור דמחשבה קדומה הנקרא אדם קדמון וכתר דאדם קדמון הוא מבחינת מלכות דאין סוף אך שם נקרא מצד שורשם. אבל לא שיהיה שינוי בגילויים בעצם כי אם מצד ערכינו אנו מתארים הבדלם בבחינת גילוי. אבל בעצם הכל הוא אין סוף ברוך הוא לבדו. וכל תואר הגילויים של בחינות הנזכרים לעיל הוא רק מצד שהם שורש הנבראים. ועיקר הנגלה והצמצום וההסתר והפלא הוא בבחינת מלכות דאצילות.^הגה"ה

גוהבן זה מאד ויתבארו אם ירצה השם במקומם בביאור יותר נמצא כאשר תסתכל בדרגין כל בחינות העולמות והדרגין תלוי בבחינת מלכותו יתברך ועל ידי בחינה זו אנו מדברים ומייחדים בבחינת דרגין עילאין בבחינת הספירות. ולכן מבואר בזוהר הקדוש מאן דסליק לעילא מינה משפילתו לתתא מינה: דהיינו שמבין בבחינת דרגין מתחלקין ומהותים נבדלים מצד העצם משפילתו לתתא מינה דהיינו שנעשה נפרד גמור בלי בחינת דמיון דילה כי אם כל ההתבוננות בבחינת דרגין הכל על ידי בחינת מלכות כמבואר לעיל באריכות שהוא מצד ציור ודמיון אבל לא מצד העצם והוא שגילה לנו האר"י זכרונו לברכה ענין האור והגילוי שכל חילוקי הדרגין הוא רק מצד האור וגילוי אבל לא מצד העצם והיא היא בחינת מלכותו ממש שהיא נקרא אור וגילוי כאשר יבין המבין בעומק והיא הקדמה עמוקה להבין שורש היחוד וסתריו:

דולכן מבואר בזוהר הקדוש בלא איהי לא אקרי אחד ודי למבין. ובה שורש כל השבירה והתיקון כמבואר בעץ חיים כי לכן נקראו מלכים שנשברו בבחינת מלכים דווקא שהוא בחינת מלכיות של כל ספירה דהיינו הגילוי. כי בבחינת הגילוי הנגלה שהוא נקרא דמיון שם שייך שבירה ותיקון ולא מצד העצם^הגה"ה הגם שמבואר בעץ חיים גם כן ששבעה תחתונות שהם המדות בהם היתה השבירה הכל הוא מצד המלכות שהוא הגילוי בבחינת הסתרה כי המדה היא עצם המדה כמו מדת אהבה וחסד הנה המדה בעצמה שהיא האהבה היא עצם וכח וחיות האהבה אשר בכוחו יתברך ופעולת כחה וחיותה הוא על ידי בחינת הגילוי הנגלה אליו: כמו למשל באדם יש בו כח האהבה כאשר בכח נפשו יש בכחה המדה לאהוב:

הוגילוי כח האהבה היא לאיזה דבר שמצייר בדעתו להתפשט ולהתמשך אליו אם למשל שמצייר בדעתו איזה חפץ נאה תתגלה מדת אהבתו לאותו חפץ: או לאכול איזה דבר שבא לו במחשבתו: או איזה לבוש וכדומה לזה נמצא שינוי כח אהבתו הכל לפי ציורו ודמיונו. אבל עצם האהבה בעצמה. הוא כח לבד מכחות הנפש. אף על פי כן למקום שתתפשט שם הוא מקומה הגם שבעצם הוא מהות אחד. כן הוא בנמשל כביכול שבחינת מדותיו יתברך שהם בחינות שבע תחתונות המה כחותיו יתברך הנכללים ומיוחדים בעצמותו יתברך אשר בהם אין שינוי כלל כי אם שהוא ברוך הוא והם הכל כח אחד בלי שינוי אבל שינויים הוא לפי התגלותם ודמיונם וציורם שהיא מדת מלכות של כל מדה וכאשר היתה התפשטותו בבחינת הצטיירות הגבול אז נקרא בחינת שבירה דהיינו בחינת הסתרה גמורה שנגלה מכחו יתברך שהם מדותיו בחינת אהבה וחסד להתגלות היש ונפרד ולהיות בבחינת חיות וכח לבחינת נפרד: נמצא הגם שהיא כביכול מחיה בחינת נפרד ויש שהיא בחינת השבירה אף על פי כן אין היש והנפרד מהות נבדל מצד עצמות כוחו וחיותו חס ושלום. כי באמת אין דבר נבדל ממנו והכל הוא כחו ומהותו בלי שום שינוי כלל כי אם מצד גילוי שהוא בחינת ההסתרה על ידי מדת מלכות נגלה בבחינת יש אבל לא בבחינת העצם לכן עיקר השבירה היה במלכיות של המדה. והוא המבואר בעץ חיים שכל השבירה הוא מבחינת שם ב"ן שהוא הגילוי: ולא מצד שם מ"ה שהוא המהות ודי למבין.

ואך אף על פי כן מחמת כחו וחיותו המחיה את היש בבחינת חיות נפרד דהיינו שנגלה חסדו יתברך שהוא התמשכותו יתברך בבחינת נפרד ובבחינת רע נופל בו לשון שבירה אפילו במדת החסד בכחה ומהותה מאחר שמתמשך בבחינת יש אבל באמת הכל הוא מצד הגילוי שהוא לגבי דידן אנו מעריכים השבירה אפילו בבחינת מדותיו אבל לגביה יתברך שאין צמצום והסתר מעלים לפניו יתברך אינו נקרא שבירה כי אם בבחינת גילוי דהיינו התגלות מלכותו יתברך בבחינת עולמות תתאין שם הוא נופל לשון שבירה. ובזה השני ביאורים דעץ חיים אשר נראים כסותרים זה את זה יבואו על נכון ודי למבין :

זוכן התיקון הכל בבחינת מלכות. דהיינו כשנתגלה על ידי היש יחודו יתברך בבחינת יחוד הדרגין לקשרא דא בדא ולשלבא דא בדא ולקשרם אליו יתברך בבחינת ביטול היש על ידי תורה ועבודה אז נעשה התיקון גם במדותיו יתברך שיהיה בבחינת יחוד אליו יתברך על ידי גילוי מדת מלכות כמבואר לעיל בבחינת שבירה ככה הוא בבחינת תיקון והמבין יבין ולכן כל הגדלות והקטנות דזעיר אנפין הכל הוא על ידי מדת מלכותו יתברך והכל על דרך הנזכר לעיל והמבין יבין ויש בזה פרטים לאין מספר ויתבארו אם ירצה השם במקומם: