Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·Even HaEzer·Matters Written in the Name of Our Rebbeשו״ת צמח צדק·אבן העזר·דברים שנכתבו בשם רבנו

אדברים שנכתבו בשם רבנו
בעזהי"ת ד' וי"ו טבת תקצ"א לפ"ק לאדמו"ר שי'. ע"ד קדושי קטן אשר הורני כ"ק בהיותו פה מחנינו בקיץ העבר להצריכה גט מטעם זכין לקטן. ואשר יש בזה חשש קדושי תורה ממ"ש הרמב"ם פ"ב מה' סוטה ה"ב. וגדולה אשת קטן אינה ראוי' לשתות כו' אלא יוצאת בלא כתובה. מדיוצאה מבעלה משמע דאסורה לבעלה כסוטה דאסורה לבעל משמע דקדושין הוי דאורייתא. וע"כ צ"ל דמיירי כשאביו קידש לו אשה. וכמובא במהרי"ט חא"ה סי' מ"א:

בהנה זהו ד' ר"י בר ברזילי שבתשו' מהרי"ק סי' לא המובא בב"י סי' מג. ותמה עליו (וגם הובא במ"ל פ"ו מגרושין ה"ג). ולכך לא הביא דבריו בש"ע ובאחרונים שם. ולדבריו ק' מאי קא מתמה בגמ' קדושין (יט.) א"כ מצינו אישות לקטן. והרי מצינו אישות לקטן כשאביו קידש לו אשה. וגם מ"ט מסיק התם דאינו יכול לייעד לבנו קטן הרי זכין כו':

גואף אם נאמר דרק מדרבנן יש לו זכי'. מ"מ גם בזה צ"ע. הרי חוב הוא לו שהרי נאסר בקרובותיה. וגם נתחייב בשאר כסות ובכתוב'. שהרי כותבים הכתובה קודם החופה ונתחייב בה. וכ"ש לדידן דאיכא חר"ג שלא לישא על אשתו ודאי חוב הוא לו (ורי"ב ברזילי מיירי באשה שאין לה קרובים. וקידש לחוד בלא חופה ונשואין. ולא נתחייב אז בחיובי הבעל לאשתו ושפיר הוי זכות. אבל בנ"ד דחוב הוא לו לא קאמר ריב"ב):

דועוד דעד כאן לא קא' ריב"ב אלא כשאביו נתן הקדושין (וכ"ה במהרי"ט שם להדיא בלשון השאלה). אבל כשהקטן בעצמו נתן הקדושין רק שאביו עע"ג אין בו חשש קדושי תורה אפי' לריב"ב (דל"ד לקדושי קטנה דסי' ל"ז ס"ז שכ' רמ"א יעמוד האב אצלה כשתקבל. דהתם התורה זכתה קדושי בתו לאב. ולכן יכול לומר צאי וקבלי קדושך דהוי כאו' תן מנה לפלוני ותתקדש בתי לך. וכמ"ש התוס' קדושין (יט.) ד"ה אומר כו'. אבל בקדושי בנו אין לאב שום זכי'. ולכן אף אם אמר לבנו מאי הוה. ומעשה קטן עצמו אין בו ממש). וקדושין דרבנן לא תקנו לקטן. וכ"כ בת' ב"י סי' ס"ט על קטן שקידש אשה במעמד אביו וז"ל. שאם הי' מקום תורה לא הי' מסתפקים בזה:

הומ"ש חכם א' מרמב"ם פ"ב מה"ס. ד' הרמב"ם נמי מתפרשים כד' הברייתא שם קידושין (יט.) אליבא תירוצא דר' אשי דקמ"ל בבן ט' שנים הבא על יבמתו. וכבר האריך בזה בת' נודע ביהודה ח"א סי' ס"ב ס"ג וס"ד עש"ב:

וואין לומר להצריכה גט לחומרא מפני שיצא הקול שהיא אשתו. ושאין הכל בקיאין בשני גדלות. וכ"מ בנ"ב סי' ס"א חלק אה"ע. חדא דבנ"ד דבהפרדו ממנה הי' פחות מי"א שנה. וגידולו קטן. ואינו נראה כגדול. ליכא למיחש להכי. ותו דא"כ (דגיטה לא הוי גט גמור וכשרה לכהונה) נמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה. וכמ"ש בר"פ החולץ ד' [לו. א] ובר"פ האשה בתרא ד' [קיט. ב]:

זוכבר כתב בשו"ת שבסוף ס' תורת יקותיאל שהסכימו בהיתר זה כמה ב"ד שבישראל. ועוד הרי גדול שבאחרוני' אדמו"ר הג' ז"ל נ"ע בתשובותיו הורה הלכה למעשה (אפי' בשנת הי"ג) להתירה בלא גט. מכלל דלא חש לד' ריב"ב. או דכשהקטן בעצמו קידש גם ריב"ב מודה. וגם נראה מתשובת קדשו דלא חיישינן להחמיר בהא. וכבר עשו ג"כ מעשה בזה בק' מאלאסטאווקא שיצא בלא גט:

חובהיות שבנ"ד בקושי להשיג ממנו גט. שמבקש סך מסויים. ע"כ ימחול נא כ"ק להשיבני דבר ביד מוכ"ז במכי"ק איך להתנהג בזה:

טסימן ב
בשם מסיא. אם ידוע שהיה נקרא אחר שם האיש משה. ראיתי מעשה ממו"ר הה"ג רי"ל ז"ל שסידר משיה. אך דעת רבינו שיחיה לכתוב ב' גיטין. א' מסיא כפי שנקרא בפי כל והב' משיה. וכן צוה למעשה אפי' אם היה ברור שניתן אחר שם האיש משה. והיינו הגט דאמינא שטירצסזנא שכשגגה יצאה לכתוב מעשה כפי שמצא הרב ז"ל בש"נ שבב"ש. וצוה רבינו שיחי' לסדר עוד ב' גיטין כנ"ל:

יסימן ג
בעזר"ה יום ד' כ"ח אייר צחי"ת. ג"ם זו לטובה למב"י. לא"נ ידידי הרבני המופל' הוו"ח כו' מוהר"ר גרשון נ"י. זה קרוב לחמש שנים שקיבלה פה מחנינו ג"פ האשה שרה לאה בת ליב (ששם אבי' לא הי' נודע אם ארי' ליב או יהוד' ליב. וכתבו ב' גטין. א' בת ליב סתם. והב' בת ליב וכל שום כו') ממחנם. וקבלה הגט פה מבעלה מ' ארי' בן ברוך הכהן. והנה זמן סידור הגט הי' כמו חצי שנה שקבעתי דירתי בכאן ליובאוויטש ולא הייתי מכיר כ"כ את אנשי העיר. והסופר הי' ממחנינו וגם העדים היו ממחנינו. ומסתמא נחקר אחר שמו איך לכותבו בגט. כי ב"ה אני מסדר גטין ערך כ"ג שנים. וב"ה אני זהיר וזריז לדקדק ביותר. שהרי גם בגט זה דקדקתי בכתיבת שם אבי'. ולא חסתי על טרחתי. הגם שהי' די גם לכתחלה בגט א' (ליב) עכ"ז החמרתי לסדר עוד גט א' מפני הספק קצת בכדי לצאת אליבא דכ"ע. ובפרט שאדמו"ר שי' ע"פ דעתו ד"ע מזהיר שידקדקו מאד בזה:

יאוזה יותר משבוע שסידרתי גט לאיש א' ממחנינו. והתחלתי לעיין בהגטין הישנים. ובתוכם נמצא הגט שכתוב בו ארי' המכונה ליב בן ברוך הכהן (ואף שאיני מכיר כ"כ שזהו הגט לארי' הנז'. ואולי הי' גם איש אחר ששמו ארי' ליב שגירש את אשתו עכ"ז רשום בזכרוני שסידור ב' גטין לאשה א' בת ליב הוא להמגרש אחי מ' מאיר כץ. ואת מ' מאיר הייתי מכיר גם בעת כתיבת הגט. ועפ"י המגרש ועפ"י אחיו נכתב בגט ארי' המכונה ליב):

יבויהי בראותי שנכתב בגט גם שם ליב נזדעזעתי נשתוממתי על המראה כי שם האיש ידוע בכל העיר רק בשם ארי' לבד. והאיש ארי' הנ"ל הי' אז בנעוויל. ובבואו התחלתי לסבב עמו בדברים מה שמך. ואמר ארי' ליב. ואמרתי הרי אין קורא בשמך ליב. ואמר שניתן לו שם ממילתו ארי' ליב. אחר אבי זקנו של הש"ץ דליובאוויץ כי הוא הי' דוד אביו (וחקרתי מהש"ץ ואמר שכן הי' שם א"ז) ובקטנותו היו קורין אותו בקאליסק בני משפחתו בשם ארי' ליב. ואח"כ בקבעם דירתם בכאן קרו אותו בשם ארי' לבד. וגם חותם עצמו בכל הצעטליך ארי' ליב. וחקרתי גם מאחיו ואמר שכן הוא הדבר שמקטנותו קרו לי' בשם ארי' ליב. והנה אם הי' כן הדבר. הנה אפילו לכתחילה הי' צריך לכתוב ארי' המכונה ליב. אך מפני שהוחזק בשם ארי' לחוד וששמו ממילתו הי' [ארי'] ליב וחתימתו לא נתברר לנו. על כן התחלתי לחקור אחר חתימתו בצעטליך שלו ומצאתי בג' וד' מהם חתום שמו ארי' לחוד (והגם שי"ל שמפני שאינו יכול לכתוב רק בקושי אינו מדקדק כ"כ בחתימתו. ובפרט שנוח לו לכתוב בקצרה. ואולי חותם לפרקי' גם בשם ליב. אמנם חתימתו בשם ליב לא ראינו. וגם מפני שראינו להיפך חותם ארי' לחוד יש מקום עיון בזה אפי' אם הי' חותם לפרקים גם בשם ליב) ועכ"פ עתה שאמר שחותם גם בשם ליב. ונמצא הפכו הוחזק שקרן. לכן אין סומכין על דבריו במ"ש שחותם גם בשם ליב. והגם שנכתב בגט עיקר שמו ארי' ואין כאן שינוי השם. מ"מ במה שכתבו גם שם ליב שאינו ידוע כ"כ (והגם ששם החניכה והכינוי כותבי' ע"פ עצמו - וכאן ג"כ ליב הוא שם הכינוי - ועוד שגם אחיו מ' מאיר אמר כן בשעת הגט וגם עכשיו ששמו הי' ליב וע"פ קרובים כותבין אפי' עיקר השם. אך מפני השקרנות שנמצא בו בחתימתו) הסכימה דעת אדמו"ר שי' שיתן לה עוד גט אחר מפני חשש שינוי השם. וגם שנישאת. מ"מ אין שום חשש בזה. כי אין לה בנים. ואין כאן לעז ח"ו. וגם מפני שלא תתגנה על בעלה אין כאן ג"כ חשש מאחר שיפרסמו הדבר שאין הגט רק לצד חומרא לצאת אליבא דכ"ע:

יגובכדי שלא יתפרסם הדבר כ"כ במחנה לא הי' דעת כ"ק נוטה שיושלח לה ג"פ מכאן למחנם. רק שתבא האשה לכאן ויתקבל הגט. וצוה עלי כ"ק שאכתוב הדברי' למעל'. ומעל' ישלח אחריה ויגלה לה בהצנע. ויכולה האשה שלא תגלה הדבר גם לבעלה עד אחר שתבוא לכאן ותקבל הגט. אז תוכל היא לגלות לו וגם מעל' יגיד לו אז אחר הגט שרשי הדברי' שגם קודם קבלת הגט השני לא היתה ח"ו בחזקת אשת איש כ"א מצד חומרא לחוש לכל הדיעות:

ידועפ"י כל הנ"ל ימחול מעל' לגלות הדבר בהצנע להאשה שתסע תכף ומיד למחנינו ותקבל הגט. ולא יעלו לה הוצאות הגט כלל גם אפי' שכר הסופר אם אין ידה משגת לא תצטרך ליתן כלל אפי' פ"א. ויזהיר מעל' להאשה שעד אשר תקבל הגט השני הלזה בשם ארי' לבד. אסורה לשהות עם בעלה. ואם אולי תהי' האשה מוכרחת להיות שבת הבע"ל בביתו כי הזמן קצר ליסע לכאן קודם השבת. והבעל בביתו. תוכל לעשות איזה המצאה שתוכל לומר לבעלה שיש לה איזה שאלה בענין דם נדות. ואין רצונה להקל ולהחמיר בבירור עד שתברר ע"י שאלה ממ"ץ קבוע. ועכ"פ יהי' איך שיהי' אסורה לשהות עם בעלה עד שתקבל גט ולכן ימחול מעל' לזרז נסיעת האשה לכאן. ויעשה דבריו בהשכל ובהצנע לכת:

טוואגב אבקשהו עוד ימחול לחקור אחר שם אביה אולי נודע ברור שמו אם ארי' ליב או יהודא ליב. בכדי לכתוב בבירור דהיינו אם נודע לרבים חתימתו איך היתה. או איך הי' נקרא בעלייתו לתורה. ואם אולי יש איזה ספק בזה. נדע ג"כ אי"ה איך לכתוב. וימחול מעל' לבא במכתבו ע"י האשה. להודיע בירור הדבר אם יהי' נודע לו:

טזואם אולי הדבר בפירסום קצת במחנם. אזי תוכל האשה לומר לבעלה שמוכרחת אני לנסוע לליובאוויץ לחקור מהו הלעז והרינון. או שמעל' בעצמו לבדו (ולא האשה) יאמר להבעל שמוכרחת האשה לנסוע לחקור מהו הרינון. אך אם אפשר שלא ידע הבעל כלל עד אחר קבלת הגט יותר טוב. ותוכל להסב נסיעתה לכאן לסיבה אחרת. ולית דין צריך בושש רק הדבר צריך זירוז:

יזושוב יקבל החיים וברכה ושלו' מאדה"ש ד' המצפה שיעשה ככל האמור ובזריזות ובהשכל. ידידו דו"ש וטובו:

יחיששכר בער הלוי הורוויץ מ"ץ דליובאוויטש

יטסימן ד
גט שאבי המגרש ליב. ולא נודע אם ארי' או יהודה. לכתוב ליב לבד. ולרווחא דמלתא עוד א' ליב וכל שום דא"ל:

כ[עי' סי' לה לענין אשה שהי' שמה מעריסה אסתר. ונשתקע ונכתב בגט אסתר. ונק' בפ"כ עטא. דסגי לכתוב רק אנתתי דמתקרית עטא. ולפ"ז גם בנ"ד סגי לכתוב אנא המכונה ליב. שבזה יש רמז שנק' גם בשם אחר. וכן ראיתי למעשה מן מו"ר הרב רי"ל מיאנוויץ. הגהת הכותב]:

כאאמנם באבי המגרש או המתגרשת כה"ג. אין הלשון מדוקדק לכתוב בן המכונה ליב. ויותר טוב הוא לכתוב בן ליב לחוד. וכן סידרתי ג"פ ביום עשרים לחדש טבת תקצ"ד ליובאוויטש. שרה לאה בת ליב. וגם ג"פ ב' ביום מחר בת ליב וכל שום דאית ליה. אך אח"כ הי' פה הרב ר"י אייזיק מוויטעפסק וגמגם בגט הב' שהוא אך למותר. בשגם שאין אנו נוהגין לכתוב וכל שום כו' רק בגט מומר. ולכן אינו מהצורך. רק לכתוב בת ליב גט א' לבד. וכן נראה עיקר ומתקבל:

כבסימן ה
הר"י מהארקי כ' שאצל הרב המפורסם המנוח ר' יעקב מאמציסלאב אירע מעשה שכתבו בג"פ שם אבי' יהודה ליב שכן נמצא בכתובה ועלה לתורה ה' חדשים בשם זה. ואחר כתיבת הגט אמר ששמו ארי' ליב והתרה אותם הבעל שהגט פסול וכן נתוודע ששמו ארי' לייב. וצוה הר"י ז"ל לכפותו ליתן גט אחר (וכמ"ש בסי' קיט ס"ו בהג"ה) וכש"כ בכאן שמדעתו ונתן עיניו בממון שיקבל ממנה שכופין אותו. אלא די"ל דהגט כשר. במרדכי בשם אבי"ה כ' די"ל דאי לא נזכר שם האיש ואשה כלל בגט וכש"כ בשם אביה הובא בהג"א ר"פ כל הגט. וגם הב"י הביא סי' קכ"ט דעת אבי"ה שהוא כשר וכ' עלי' אבל אבי"ה כ' שהוא כשר וידוע בכללי הפוסקים שבמקום שכותב אבל תופס דברי' לעיקר. עיי' ב"י סי' ע"ד בד"ה אבל הרי"ף כ' האידנא כו' וכן יש להוכיח מגמרא קדושין (ט.) בשטר כיצד כ' לה הרי את מקודשת לי. וכן הוא בטוש"ע סי' ל"ב וא"צ להזכיר שמה. ומה דאשה מתקדשת בשטר הוא מדכתיב ויצאה והייתה מקיש הוי' ליציאה (שם ה.) ואם הי' מוכרחים לכתוב שם האשה בגט הרי גם בקדושין דילפינן מגירושין הי' צריך להזכיר שמה אלא ודאי שא"צ לכתוב שמה בגט ועיי' תשובת רשב"א שבב"י סי' ל"ב דאפשר דכותב בתך פ' מקודשת. וכ"כ בד"מ שם אות א' כ' הה"מ פ"ג מה' אישות דצריך להזכיר שמה בשטר קדושין כמו בגט ולדבריהם צריך להזכיר שמו ושמה בגט דאוריי'. אבל להב"י י"ל דבגט א"צ להזכיר אלא מפני התקנה. ואם שינה פסול כמו כל המשנה ממטבע שטבעו בגיטין. ועיי' ש"ג פ' השולח ב' דעות בשינה שם אבי' בגט. ועיי' טור סי' קכ"ט. עיי' פסקי מהרא"י בשם חכם להתיר בשינוי שם אבי' וכש"כ בזמנינו שאין נק' ע"ש אביו אלא ע"ש מקום דירתו או ע"ש חותנו:

כגסימן ו
שאלה מהרב רל"ש מדובראוונא האשה נקראת כאן בפ"כ טובא ובמקום האשה הגיד השליח שנקראת בפ"כ חי' טובא. והי' סבור הרב הנ"ל שהוא שם עריסא. והי' פשוט בעיניו לכתוב חי' טובא דמתקריא טובא. ואח"כ כשבא לבית הבעל שהי' ש"מ הגידו לו ששם חי' הוא שם מחמת חולי. ונתהווה לו ס' בדבר אם לכתוב ב' השמות בלא דמתקריא. ואח"כ על שם עריסה דמתקריא. או לכתוב חי' דמתק' טובא והגיד לו השליח שהי' ממגידי תהילים שהמנהג במקומם שלא לעקור שם הראשון כ"א לצרפו לשם הראשון בשעת ברכת השם. וא"כ הלא מבואר בספרי הגאון ר"ז מרגליות בנק' בשניהם בפ"כ אף במקום שדרך המצלאין לעקור שם הא' לגמרי ג"כ יש לכתוב שני השמות בלא דמתקריא להב"ש ולהרמ"א עכ"פ בדיעבד כשר. ובמקומות שאין עוקרין שם הא' רק מצרפי' אף שהוא רק בענין דלא נשתקע שם דמ"ח כותבין שניה' בלא דמתקרי'. ובנ"ד שיש תרתי למעליותא. בודאי נכון לכתוב כן לכתחילה וכן כתוב חי' טובא דמתקרי' טובא. הבעל נק' יהודה וחותם א"ע יהודא בא' אינו נכון לדעתו דברי הכנ"י וכתב כדעת הש"י ובנידן שם טובא אינו יכול לעמוד על דעת הט"ג בכאן ובלקו"ש סעי' ט"ו ושם בת' אין זכר למו אם לכתוב בא' באמצע. ועוד שהסופר השמיט בתיבת דיתיהוייין היו"ד שלאחר התי"ו ויצא ג"כ בהכשר שאין זה אלא מנהג לכתוב. ועוד שנעשה נגיעה מן ו' של ותרוכית אל הכ' ויצא הדין ג"כ שיכולים לתקנו קודם החתימת עדים ועפ"י ציווי הבעל והכל עפ"י תשובת רבינו הגאון שי"נ:

כדסימן ז
בנידן אם חתמו העדים בקולמוס שלהם ולא של בעל בהגט כ' רבינו שיחי' שהוא כשר בפשיטות מחמת שבסדור הגט שאנו מסדרין לא נזכר בדברי הבעל להעדים שיחתומו בקולמוס שלו:

כהסימן ח
אשה שהמיר בעלה ואביו ואחיו במרחקים. ואשתו עגונה מכמה שנים. ואין שם ב"ד וסופר. אם ישת תקנה לשלוח לשם שליח שיכתוב המומר על ידו אגרת בכת"י לסופר ועדים וגם יעשנו שליח במקומו ליתן הגט ליד האשה. ולא הסכים כ"ק שי' לסמוך כ"א על תקנה הזו דלמטה. וטעם דין זה עיין בחלק ב' דף קכ"ו וקכ"ז סי' ע"ו וע"ז. ועיין עוד בחלק ד' סי' [...] האשה תמנה פה בפני ב"ד של שלשה שליח לקבלה שיקבל הגט מן המומר בעלה באשר הוא שם. דהיינו שתבא האשה לפני ב"ד של ג' שאינם קרובים זל"ז ולא להבעל ולאשה ולא להשליח. ותביא עמה את השליח אשר תרצה למנותו לקבל גיטה. ותאמר האשה בפני ב"ד לשלוחה בלשון שהיא מבינה. אתה פלוני ב"פ הוי שלוחי במקומי לקבל ולזכות בגטי מיד בעלי ליזר וכל שום וחניכה דאית לי' בן ארי' המכונה ליב. ותהא ידך כידי ורשותך כרשותי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי לקבל ולזכות בגטי מיד בעלי ליזר וכל שום וחניכה דאית לי' בן ארי' המכונה ליב. בכל מקום שיתננו לך. ומיד כשיגיע הגט מיד בעלי לידך אהי' מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם וזה רצון נפשי בלי שום אונס כלל והשליח צריך שיאמר אח"כ. בלב שלם אמרתי וגמרתי לעשות דבר זה. ואח"כ יכתבו הב"ד (דמחניכם) שמינתה האשה בפניהם את השליח לקבלה שטר מעשה ב"ד כנוסח הזה ויתנוהו ביד השליח לקבלה הנ"ל. בפנינו ב"ד ח"מ בכך בשבת כך ימים חדש שבט שנת פ' לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן בליובאוויטש מנתה האשה רייצא בת זאב הכהן המכונה וואלף את יעקב בן נפתלי להיות שליח במקומה לקבל ולזכות גיטה מיד בעלה ליזר וכל שום וחניכה דאית לי' בן ארי' המכונה ליב. ובפנינו אמרה האשה רייצא הנ"ל לשלוחה יעקב בן נפתלי הוי שלוחי במקומי לקבל גטי מיד בעלי ליזר וכל שום וחניכה דאית לי' בן ארי' המכונה ליב. בכל מקום שיתננו לך. ומיד כשיגיע הגט לידך מיד בעלי הנז' אהי' מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם. ומה שנעשה בפנינו כתבנו וחתמנו לזכות ולראי' על מינוי שליחות קבלת גיטה. והכל שריר וקיים:

כופב"פ.דיין. פב"פ.דיין. פב"פ.דיין. ויכתבו נוסח הגט מדוייק כדת בשם האיש ואשה הנ"ל וגם מקום כתיבתו כפי שנכתב בכתב ולשון רוסיא. וימסרו הנוסח ליד השליח בכדי שממנו יוכלו להעתיק ולכתוב גט כשר כאשר יבא השליח למקום הבעל. וסדר כתיבת הגט ונתינתו מיד הבעל ליד השליח לקבלה וכל פרטי דיניו איך ומה לנהוג למעשה הכל יתבאר לקמן. וימסרו סדר כתיבתו ונתינתו ביד השליח הנ"ל:

כזכדברים האלה יכתובו למקום שהמומר שם ביד השליח שילך לשם. הנה נשלח לכם נוסח הגט להאשה רייצא בת זאב הכהן המכונה וואלף מבעלה המומר ליזר וכל שום וחניכה שיש לו בן ארי' המכונה ליב. בכדי שממנו תוכלו להעתיק ולסדר גט כשר להאשה הנ"ל במקום עמידת המומר הנ"ל. ושם המקום תכתובו כפי שנכתב ונקרא בכתב ולשון רוסיא. ואם יש נהרות במקום הכתיבה אזי אם ידוע לכם ברור שמות הנהרות ואיך לכתוב אותם אזי תכתובו אותם בגט. ואם יש שם ב' נהרות ואינו ידוע רק שם נהר א' יכתבו רק נהר א' והשני א"צ לכותבו כלל. ואף אם אין שם אלא נהר א' ויש ספק איך לכתוב שם הנהר א"צ להזכירו בגט כלל. ואם מסתפקים שם ממי בארות יש לכתוב דיתבא על מי באר או בארות חסר וי"ו:

כחהא לכם סדר הגט בקצרה בשעת הדחק ומקום עיגון. וחלילה ללמוד מכאן לסידור גט אחר:

כטסידור הגט מיד המומר ליד השליח לקבלה הנ"ל יהי' בפני ב"ד של שלשה אנשים כשרים שלא יהיו קרובים זה לזה ולא לבעל ולא לאשה. ולא יהיו נשותיהן קרובות קורבא הפוסל מדינא דהיינו שני בשני. ואם א"א למצוא שם ב"ד שלשה אזי יסדר רק איש א' למדן כשר שלא יהי' קרוב כנ"ל. יזמין המסדר הגט שני עדים כשרים שאינם קרובים זל"ז ולא יהיו נשותיהם קרובות (שני בשני כנ"ל) ולא להבעל ולא להאשה. שיחתומו על הגט. וגם יזמין סופר שיכתוב הגט:

ל(א) דער סופר זאל בריינגען פאפער און טינט און פען און אל די שרייב גיצייג. (ב) דער מסדר זאל בייא אים פרעגין איז דאש אלץ דיינע (יוא). (ג) נאך דעם זאל דער סופר אוועקגעבין דעם פאפער און טינט און פען און אל דיא שרייב גיצייג במתנה צו דעם מאן. און דער מאן זאל זייא אוף הייבין ג' טפחים ער זאל מיינין דער מיט קונה זיין זייא. (ד) דער מסדר הגט זאל פרעגין ביי' דעם מגרש. דו ליזר וכל שום וחניכה דאית לך (און אנאנדער נאמען און צו נעמינעש וואש דוא האשט) בן ארי' המכונה ליב ווילשטו געבין גט דיין ווייב רייצא בת זאב הכהן המכונה וואלף פון גוטן ווילן אן אונס און אן תנאי (יוא). (ה) טאמער האשטו גיטאן איין איסור אדער איין נדר אדער א שבועה וואש דיך נייט צו געבין דעם גט זאלשטו דאס פר אונז זאגין וועלין מיר דיר מתיר זיין. (ו) זאל דער מאן ענטפערין איך האב ניט גיטאן קיין נדר און האב ניט געשווארין און האב ניט קיין אונס צו געבין איר גט. רק איך וויל איר געבין דעם גט פון גוטן ווילן אן אונס און אן תנאי. (ז) אז מען ווייש אדער דער מאן זאגט אליין ער האט גישווארין אדער תקיעת כף גיגעבין אז ער זאל איר געבן גט. זאל אים דער ב"ד מתיר זיין. אדער דער מסדר מיט דיא ב' עדים. דהיינו זייא זאלין אים זאגין מותר לך מותר לך מותר לך. (ח) דער מאן זאל זאגין פ"ר דיא עדות אתם עדים פב"פ ופב"פ איך בין מבטל פר אייך אל דיא מודעות (דער מסדר זאל אים געבין פ"ר שטייען וואש איז מסירת מודעא. דהיינו עש קען זיין דוא האשט גיזאגט פר עדות איך וויל איר ניט געבין דעם גט פון גוטן ווילן. און אז איך וועל צייט האבין וועל איך מבטל זיין דעם גט) ומודעי דנפקי מגו מודעי דמודעי עד סוף כל מודעי וואש איך האב מוסר גיווען אוף דעם גט. און ווען אל דיא רייד וואלטין איין קיום האבין וואלטין זייא גורם זיין איין ביטול אדער איין פסול צו דעם גט. דא בין איך אל די דאזיגע רייד מבטל. און אזו זאג איך אוך עדות אוף מיר אז איך האב ניט מוסר גיווען קיין רייד אז דער גט זאל מחמת דעם פסול זיין. און איך פסל איטליכן עד אדער עדים וואש וועלין עדות זאגין אז איך האב גירעט איין דבור וואש דאש זאל שאדן דעם גט. ער זאל מחמת דעם בטל זיין אדער פסול זיין. (ט) דער מאן זאל געבין דעם פאפיר און טינט און פען און שרייב גיצייג צו דעם סופר פ"ר דיא עדות. און זאל זאגין צו דעם סופר. דוא סופר אהרן בן שמעון שרייב א גט פון מיינט וועגין (ליזר וכל שום וחניכה דאית לי בן ארי' המכונה ליב) מגרש זיין דער מיט מיין ווייב (רייצא בת זאב הכהן המכונה וואלף) און איך גיב דיר רשות צו שרייבין איין גט און אפילו פיל גטין לשמי ולשמה ולשם גירושין ביז איינר וועט כשר ווערין אין דער כתיבה און אין דער חתימה נאך דער דעה פון דעם מסדר (זאל דער סופר זאגין כן אעשה). (יו"ד) נאך דעם זאל דער מאן זאגין צו דיא עדות אתם עדים פב"פ ופב"פ זייט עדות און חתמנת דעם גט וואש עש וועט שרייבין דער סופר (אהרן בן שמעון) מגרש זיין מיט דעם מיין ווייב (רייצא בת זאב הכהן המכונה וואלף) און איך גיב אייך רשות צו חתמן איין גט און אפילו פיל גטין אלי לשמי ולשמה לשם גירושין ביז איינער וועט כשר זיין אין דער כתיבה און אין דער חתימה נאך דער דעה פון דעם מסדר (זאלין די עדות זאגין אזוי וועלין מיר טאן). (יא) איידער סופר הייבט אן צו שרייבין דעם גט זאל ער זאגין פ"ר די עדות אתם עדים פב"פ ופב"פ ראו שאני כותב גט זה והנני כותב גט זה לשם המגרש ליזר וכל שום וחניכה דאית לי' בן ארי' המכונה ליב לגרש בו את אשתו רייצא בת זאב הכהן המכונה וואלף ואני כותב אותו לשמו ולשמה לשם גירושין (און זאל באלד אן הייבין צו שרייבין). (יב) דיא עדות דארפין זיין בשעת דער סופר הייבט אן צו שרייבין דעם גט ביז ער שרייבט אפ איין האלבין גט. ולפחות בשעת ער שרייבט דיא ערשטי שורה. און נאך דעם אז זייא ווילן אוועקגייען. זאלין זייא מאכין איין סימן אוף דעם גט. כדי זייא זאלין אים קענין שפעטיר דער קענין. (יב) דער מאן דארף אויך ניט אוועק גייען פון אן הייב כתיבת הגט ביז מען וועט אים אוועק געבין ליד השליח. גם ער זאל ניט ריידין מכח דעם גט ביז נאך דעם אז מען וועט אים אוועק געבין. (יג) עש איז רעכט אז דער שליח זאל זיין בשעת דער מאן היישט דעם סופר שרייבין און דיא עדות חתמנן און בשעת התחלת כתיבת הגט. גם בשעת חתימת העדים (ווארום וויא ווייטער וועט גישריבן ווערין אז עש איז רעכט דער שליח זאל דער מאן נאך דעם מאכין פאר איין שליח להולכה דארף ער פון אל דיא דאזיגע זאכין ווישן). (יד) אז דער סופר שרייבט אפ דעם גט און ער איז טרוקין זאל דער מסדר אים גוט ארום זעהן ציא איז גישריבין גיווארין כדין. און עש איז ניטא אין אים קיין טעות. (טו) און די עדות זאלין אים איבער ליינין און זאלין זעהן דעם סימן וואש זייא האבין אוף דעם גט. (טז) און נאך דעם זאל זיך דער עלטעריר עדות חתמן. פ"ר דעם אנדער עדות. און אייער הייבט אן חתמן זאל ער זאגין צו דעם אנדער עדות דוא פב"פ זעה ווי איך וויל חתמן און איך חתמן דעם גט לשם המגרש ליזר וכל שום וחניכה דאית לי' בן ארי' המכונה ליב לגרש בו את אשתו רייצא בת זאב הכהן המכונה וואלף און איך חתמן לשמו ולשמה ולשם גירושין (ויחתום מיד). דהיינו דוב בן צבי הלוי וכיוצא. דיא נעמין וואש מען רופט דעם עדות בלשון אשכנז דארף ער ניט חתמן. (יז) אז דער אנדער עדות דארף זיך חתמן דארף ער אויך זאגין פר זיין חבר דוא פב"פ זעה וכו' כנ"ל בסימן הקודם. און דער חבר זאל אוך זעהן בשעת ער חתמנת. (יח) נאך דעם אז דער גט איז גוט טרוקין זאל דער מסדר מיט די עדות איבער לייענין דעם גט מיט דיא חתימות און דערנאך זאל מען אים צונייף לייגין. און זאל אים אוועק געבין דעם מאן. (יט) און דער נאך זאל דער מאן ווידער מבטל זיין אל דיא מודעות כמ"ש לעיל סי' (חי"ת). (כ) אז דער מאן איז ארויש גיגאנגען פארין אוועק געבין דעם גט. זאל אים דער מסדר בעשווערין אוף זיין חלק לעוה"ב אז ער האט דער צווישן ניט מבטל גיווען דעם גט און האט ניט מוסר מודעא גיווען אוף דעם גט. און האב ניט גירעט קיין דבור וואש זאל פסלין דעם גט. (כא) ביי דעם שליח זאל נישט זיין קיין זאך אין האנט בשעת ער וועט צו נעמען דעם גט. (כב) ער זאל אויש שטעלין דיא הענט אנטקעגין דעם מאן און זאל זייא עפינען. און זאל האלטין דיא הענט אז דער גט זאל ניט ארויש פאלין פון די הענט. דיא הענט זאלין ניט זיין ג' טפחים סמוך לארץ או לשלחן. (כג) דער שליח זאל ניט פ"ר מאכין דיא הענט ביז דער מסדר וועט אים היישין. (כד) דער ב"ד אדער דער מסדר זאל זאגין צו דיא עדות וואש האבין גיחתמנת אוף דעם גט זעט וויא דער מאן וועט אוועקגעבין דעם גט צו דעם שליח לקבלה. (כה) דער מסדר זאל זאגין צו דעם מאן ער זאל האלטין דיא האנט מיט דעם גט העכער ווי דיא הענט פון דעם שליח. (כו) דער מאן זאל זאגין צום שליח. דו יעקב בן נפתלי נעם דעם דאזיגין גט און זיי זוכה אין דעם דאזיגן גט פון מיין ווייבש וועגין רייצא בת זאב הכהן המכונה וואלף און מיט דעם ווערט מיין ווייב גי גט פון מיר און זאל מעגין נעמען איין מאן וועמען זיא וועט וועלין. און דער מאן זאל אריין לייגין דעם גט צום שליח אין דיא הענט. (כז) און נאך דעם זאל דער שליח פ"ר מאכין דיא הענט און זאל אוף הייבין דיא הענט ג' טפחים. (כח) נאך דעם זאל דער מסדר נעמין דעם גט בייא דעם שליח און זאל אים ווידער איבער לייענין מיט דיא עדות. און זאל אים וידער אוועק געבין דעם שליח אין גאנצין. ער זאל אים ניט צו שניידין. אחר זה יכתבו ויחתומו הדיינים (או המסדר ושני העדים) שטר ויתנו ביד השליח:

לא(וזה נוסחו) בחמישי בשבת בעשרים יום לחדש שבט שנת כו' למנין שאנו מנין כאן כפר זובצאוו. אנחנו ב"ד ח"מ במותב תלתא כחדא הוינא ובא לפנינו ליזר וכל שום וחניכה דאית לי' בן ארי' המכונה ליב וגירש את אשתו רייצא בת זאב הכהן המכונה וואלף ונתן גיטה ביד יעקב בן נפתלי שלוחה לקבלה ואמר לו התקבל וזכי גט זה לאשתי רייצא בת זאב הכהן המכונה וואלף והרי היא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם וקודם מסירת הגט לשליח ביטל הבעל כל מודעי דהוה לי'. ולא הי' שום תנאי בגירושין אלא הן גירושין גמורים. וקרינו הגט קודם נתינתו ואחר נתינתו והי' כשר וכתבנו לה שטר לראי' וזכות בידה. והכל שריר וקיים:

לבנאם ונאם ונאם וטוב שבשטר הנ"ל יכתוב הבעל עצמו אחר חתימת הדיינים כלשון זה:

לגאני (ליזר וכל שום וחניכה דאית לי בן ארי' המכונה ליב) העומד היום בזובצאוו מתא דיתבא על נהר (פלוני) גרשתי את אשתי (רייצא בת זאב הכהן המכונה וואלף) בפני ב"ד (פב"פ. ופב"פ. ופב"פ) בלי שום תנאי ובביטול כל מודעי ככל הכתוב למעלה חתימתם אמת והכל שריר וקיים:

לדנא' ליזר וכל שום וחניכה דאית לי בן ארי' המכונה ליב. והנה עפ"י כ"ז מיד שנתן הבעל את הגט ליד שליח האשה בתורת שליחות לקבלה נתגרשה האשה כאלו הי' נותן את הגט ליד האשה עצמה:

להאמנם לרווחא דמלתא לצאת ידי כל הדעות יאמר אחר כ"ז המסדר להמומר. הנה אשתך כבר מותרת לכל אדם. אך לרווחא דמלתא תקח הגט מיד השליח ותחזור למוסרו ואמור להשליח בזה הלשון. דוא יעקב בן נפתלי פיר דעם דאזיקין גט צו מיין ווייב רייצא בת זאב הכהן המכונה וואלף. און גיב איר אוועק דעם גט וואו דוא וועשט זיא גיפינען. און דיין האנט זאל זיין וויא מיין האנט. און דיינע רייד זאלין זיין וויא מיינע רייד און דיין טאן זאל זיין וויא מיין טאן. און באלד וויא דער גט וועט אן קומען פון דיין האנט אין די האנט פון מיין ווייב זאל זיא זיין מגורשת פון מיר און מעגין נעמין וועמין זיא וועט וועלין (און איך בין מקבל אוף זיך בשבועת התורה און אוף מיין חלק לעוה"ב אז איך זאל ניט מבטל זיין דעם גט און ניט דעם שליח):

לווהנה עפ"י שני הדרכים האמורים למעלה הן בתורת שליחות לקבלה והן בתורת שליחות להולכה ודאי דהגט כשר. אך יוכל להיות שיש עוד איזה פקפוק קצת. לכן לרווחא דמלתא מן המובחר. יאמר עוד המסדר להמומר הנה אשתך כבר נתגרשה ומותרת לכל אדם. אך לרווחא דמלתא תמנה את השליח הנ"ל בפני עדים שיהי' הוא סופר לכתוב הגט לאשתך בק' ליובאוויטש בכל כתב שירצה אפילו בכתב גימאשכ"ט (וחלילה ללמוד מזה להקל לכתוב גט בכתב גימאשכ"ט אפי' במקום עיגון. דשאני הכא. דהגט כשר בלא"ה עפ"י שני הדרכים הנ"ל. אלא דאין עושין זה רק לרווחא דמלתא) ויבקש את השליח שיבקש בשבילו בק' ליובאוויטש שלשה אנשים היינו את דוב בן יעקב ואברהם בן [...] ויוסף בן מאיר ושנים מהם יחתומו על הגט בכל כתב שירצו וגם ימנה המומר את השליח הנ"ל שאחר כתיבת וחתימת הגט הנ"ל בק' ליובאוויטש ע"י העדים הנ"ל יקבל השליח הנ"ל את הגט ויתן אותו ליד אשתו הנ"ל. וגם יכתוב המומר אגרת ויחתום בכתב ידו או במסירת קולמוס ליד העדים מליובאוויטש שיחתומו על הגט שיכתוב הסופר שהוא השליח הנ"ל. והלשון שיאמר המומר להשליח כשימנה אותו להיות סופר. וגם הלשון שיאמר לו כשימנה אותו להיות שליח ליתן הגט לאשתו הכל מובן מתוך נוסח השטר שיתנו העדים ביד השליח הנ"ל לראי' אשר בפניהם מינה אותו להיות סופר ושליח:

לז(וזה נוסחו) בפנינו עדים ח"מ אמר הבעל וכל שום וחניכה דאית לי' בן בזה הלשון הערט צו אתם עדים (פלוני ב"פ ופב"פ) פ"ר אייך בעט איך דיך משה זאב וואלף בן יצחק אז דוא זאלשט שרייבין אין ליובאוויטש איין גט פטורין כשר בכל כתב שתרצה אפילו בכתב גימאשכ"ט לגרש בו את אשתו רחל בת און זאלשט שרייבין אים לשמי ולשמה ולשם גירושין און אפילו כמה וכמה גטין ביז איינר וועט כשר ווערין כדת נאך דער דעה פון דעם מסדר בין בכתיבה ובין בחתימה. און אוך בעט איך דיך אז דוא זאלשט בעטין פון מיינט וועגין אין ליובאוויטש את דוב בן יעקב. ואברהם יחיאל בן ישראל. ויוסף בן מאיר אז שני אנשים פון דיא דרייא אנשים הנ"ל זאלין זיך חתמנן אוף דעם גט הנ"ל לשמי ולשמה לשם גירושין. אזו וויא איך שרייב צו זייא איין בריוו. און דיך בעט איך און מאך דיר פ"ר איין שליח לגירושין במקומי ובחריקאי אז דוא זאלשט נעמען דעם גט כשר הנ"ל לאחר הכתיבה והחתימה. און זאלשט אים געבין ליד אשתי אז זיא זאל מגורש ווערין פון מיר מיט דעם גט הנ"ל און מותר ווערין לכל אדם. ותהא ידיך כידי ועשייתך כעשייתי ופיך כפי ודבורך כדבורי ממש. און איך גיב דיר רשות צו מאכין איין שליח אחר במקומך ליתן הגט הנ"ל ליד אשתי בכל מקום שהיא ואפילו בלא אונס כלל. ותיכף שיגיע הגט לידה מידך או מיד שלוחך תהא מגורשת בו ממני ומותרת לכל אדם. ואתם פב"פ ופב"פ הוו עדים על כל הנ"ל ולראי' באנו על החתום היום יום וכו':

לחנא' ונאם וחותמים שני העדים שאמר בפניהם ככל הנ"ל. (וזהו אגרת מהמומר בעצמו אל העדים) על שטר הנ"ל למטה או מעבר לדף אני הח"מ מבקש את דוב בן יעקב ואברהם בן פ' ויוסף בן מאיר צווייא פון אייך דרייא מליובאוויטש אז זייא זאלין זיך חתמנן אוף דעם גט וואש עש וועט שרייבין הסופר מלאדי אפי' אוף גימאשכ"ט לגרש בו את אשתי און זאלין זיך חתמן לשמי ולשמה לשם גירושין בכל כתב שירצו אפילו גימאשכ"ט ואפילו כמה וכמה גטין ביז איינר וועט כשר ווערין כד"ת. ולראי' באתי עה"ח יום הנ"ל פה זובצאוו נאם המגרש בפנינו עדים ח"מ חתם א"ע וכל שום וחניכה דאית לי' בן בח"י ממש (ואם אינו יכול לחתום ימסור הקולמוס ויכתבו בפנינו עדי' ח"מ מסר הקולמוס ליד פב"פ) ולראי' באנו עה"ח יום הנ"ל נא' ונא' נוסח מינוי ש"ק שלא בפניו (מס"ס ג"פ סי' רע"ו רע"ז) תמנה האשה איש א' שמכירתו במקום שהבעל שם שיהי' ש"ק. ואם אין לה מכיר במקום הבעל תוכל למנות אף שאין מכירתו ותאמר בפני ב"ד דפה שבעירה בזה הלשון:

לטהערט צו ב"ד פר אייך בין איך ממנה את פב"פ (או פב"פ) שהוא (שהם) במקום פ'. אז איינער פון דיא צווייא זאל זיין אשליח במקומי ובחריקאי לקבל ולזכות לי גט מיד בעלי יצחק דמתקרי אליהו בן יוסף הכהן בכל מקום שיתננו לו ותהא ידו כידי ועשייתו כעשייתי ומיד כשיגיע הגט מיד בעלי לידו (של א' מהם) אהי' מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם:

מוהב"ד של מקום האשה יעשו שטר ממינוי זה. וזה נוסחו:

מאבפנינו ב"ד ח"מ בכך בשבת כו' לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן בפ' מתא מנתה האשה פב"פ איש להיות שליח לקבל גיטה מיד בעלה פב"פ וכך אמרה לפנינו ב"ד ח"מ הערט צו ב"ד פ"ר אייך בין איך ממנה את פב"פ שהוא במקום פ' ער זאל זיין אשליח במקומי ובחריקאי לקבל ולזכות לי גט מיד בעלי פב"פ בכל מקום שיתננו לו ותהא ידו כידי ועשייתו כעשייתי ומיד כשיגיע הגט מיד בעלי לידו אהי' מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם. ומה שנעשה בפנינו כתבנו וחתמנו לזכות ולראי' על מינוי שליחות קבלת גיטה ושריר וקיים. ראובן דיין. שמעון דיין. לוי דיין: