Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אסימן יא
ובת כהן כי תהיה לאיש זר וגו'. אמור כ"ב י"ב:
ובת כהן כי תהיה לאיש זר וגו'. אמור כ"ב י"ב:
בא
ביבמות פ"ז דס"ז ע"א מפרש לאיש זר בשתי אופנים האחד שנבעלה לפסול לה כגון נתין חלל וממזר. פסלה מן התרומה. ומלהנשא לכהונה עולמית. הב' כפשוטו שנשאת לזר היינו ללוי או לישראל שכל זמן שהיא נשואה לו אינה אוכלת בתרומה וכדתנן פרק יש מותרות דפ"ה סע"ב בת כהן ללוי לא תאכל בתרומה ופירש רש"י דלויה נמי לענין תרומה זרה היא. לפ"ז פשוט דהאי זר קאי גם כן על תלמיד חכם ואפילו חכם גדול הרי זר הוא אצל תרומה כישראל עם הארץ. וכדפרש"י בפ' בתרא דכתובות דק"ה סע"ב גבי וכי אלישע אוכל ביכורים היה והלא לא כהן היה. והיינו כדתנן ר"פ שני דבכורים התרומה והבכורים חייבים עליהם מיתה וחומש ואסורין לזרים. הרי אפילו אלישע הנביא נקרא זר לענין אכילת תרומה ובכורים. והתוספות שם שכתבו א"צ לידחק כפרש"י. כוונתם רק משום שי"ל שהרבה תלמידים היו לו לאלישע שהיו כהנים ולהם היה מביא הבכורים וע"כ פירשו וכי שומרון מקום ביכורים היה. כן כתב הפנ"י שם. ואף על פי כן כתב דפשטא דברייתא משמע כפרש"י ועוד דאיסור זרות חמור טפי מאיסור חוץ לחומה יעו"ש וכן בשט"מ פירש כמה שכתב רש"י. ועפ"ז אפ"ל קצת טעם להא דאיתא ספ"ג דפסחים ד' מ"ט סע"א אמר רב כהנא אי לא נסיבי כהנתא לא גלאי. ופרש"י רב כהנא גלה מבבל לא"י כדאמר בהגוזל ומאכיל דף קי"ז. ולכאורה קשיא טובא מדוע יחלוק על הא דא"ר יוחנן שם דאף על גב דבת כהן לישראל אין זיווגן עולה יפה היינו בישראל עם הארץ אבל בת"ח כש"כ שתורה וכהונה מעשרתן. וכן קשיא על הא דר' יהושע נסיב כהנתא חלש כו' ע"ש. והרי משנה שלימה אומרת כן סוף הוריות כהן קודם ללוי לוי לישראל כו' בד"א בזמן שכולן שוין. אבל אם היה ממזר ת"ח וכה"ג עם הארץ ממזר ת"ח קודם לכה"ג עם הארץ. ובגמרא שם משום שנאמר יקרה היא מפנינים יקרה היא מכה"ג שנכנס לפני ולפנים. וכ"פ בטוש"ע י"ד סימן רנ"א ס"ט. ובירושלמי שם סברין מימר לפדות ולהחיות ולכסות הא לישיבה לא. א"ר אבין אף לישיבה. אלא י"ל טעמו דרב כהנא. דכיון דהא דבת כהן לישראל אין זיווגן עולה יפה שמענו מהך קרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר. וסמיך ליה ובת כהן כי תהיה אלמנה או גרושה וזרע אין לה. וכדפרש"י שם דהיינו שאין זיווגה עם איש זר שאינו כהן עולה יפה וכיון דהאי איש זר מוכרח דקאי אף על ת"ח כנ"ל והכי הוא פשטא דקרא. א"כ גם מה שלמדנו מן הסמיכות דפסוק ובת כהן כי תהיה אלמנה וכו' קאי ג"כ אף על בת כהן הנשאת לזר ת"ח. שאף על פי כן אין זווגן עולה יפה. והיינו מהטעם שכתב רש"י שם לעיל מיניה בת כהן צריכה להנשא לכהנים ולא לפגום משפחתה ולהנשא לישראל עכ"ל. וס"ל דמה שזה הישראל הוא ת"ח אף שקודם לכה"ג עכ"ז אינו שייך לנשואי כהנת כמו דאין זה שייך כלל לענין אכילת תרומה:
ביבמות פ"ז דס"ז ע"א מפרש לאיש זר בשתי אופנים האחד שנבעלה לפסול לה כגון נתין חלל וממזר. פסלה מן התרומה. ומלהנשא לכהונה עולמית. הב' כפשוטו שנשאת לזר היינו ללוי או לישראל שכל זמן שהיא נשואה לו אינה אוכלת בתרומה וכדתנן פרק יש מותרות דפ"ה סע"ב בת כהן ללוי לא תאכל בתרומה ופירש רש"י דלויה נמי לענין תרומה זרה היא. לפ"ז פשוט דהאי זר קאי גם כן על תלמיד חכם ואפילו חכם גדול הרי זר הוא אצל תרומה כישראל עם הארץ. וכדפרש"י בפ' בתרא דכתובות דק"ה סע"ב גבי וכי אלישע אוכל ביכורים היה והלא לא כהן היה. והיינו כדתנן ר"פ שני דבכורים התרומה והבכורים חייבים עליהם מיתה וחומש ואסורין לזרים. הרי אפילו אלישע הנביא נקרא זר לענין אכילת תרומה ובכורים. והתוספות שם שכתבו א"צ לידחק כפרש"י. כוונתם רק משום שי"ל שהרבה תלמידים היו לו לאלישע שהיו כהנים ולהם היה מביא הבכורים וע"כ פירשו וכי שומרון מקום ביכורים היה. כן כתב הפנ"י שם. ואף על פי כן כתב דפשטא דברייתא משמע כפרש"י ועוד דאיסור זרות חמור טפי מאיסור חוץ לחומה יעו"ש וכן בשט"מ פירש כמה שכתב רש"י. ועפ"ז אפ"ל קצת טעם להא דאיתא ספ"ג דפסחים ד' מ"ט סע"א אמר רב כהנא אי לא נסיבי כהנתא לא גלאי. ופרש"י רב כהנא גלה מבבל לא"י כדאמר בהגוזל ומאכיל דף קי"ז. ולכאורה קשיא טובא מדוע יחלוק על הא דא"ר יוחנן שם דאף על גב דבת כהן לישראל אין זיווגן עולה יפה היינו בישראל עם הארץ אבל בת"ח כש"כ שתורה וכהונה מעשרתן. וכן קשיא על הא דר' יהושע נסיב כהנתא חלש כו' ע"ש. והרי משנה שלימה אומרת כן סוף הוריות כהן קודם ללוי לוי לישראל כו' בד"א בזמן שכולן שוין. אבל אם היה ממזר ת"ח וכה"ג עם הארץ ממזר ת"ח קודם לכה"ג עם הארץ. ובגמרא שם משום שנאמר יקרה היא מפנינים יקרה היא מכה"ג שנכנס לפני ולפנים. וכ"פ בטוש"ע י"ד סימן רנ"א ס"ט. ובירושלמי שם סברין מימר לפדות ולהחיות ולכסות הא לישיבה לא. א"ר אבין אף לישיבה. אלא י"ל טעמו דרב כהנא. דכיון דהא דבת כהן לישראל אין זיווגן עולה יפה שמענו מהך קרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר. וסמיך ליה ובת כהן כי תהיה אלמנה או גרושה וזרע אין לה. וכדפרש"י שם דהיינו שאין זיווגה עם איש זר שאינו כהן עולה יפה וכיון דהאי איש זר מוכרח דקאי אף על ת"ח כנ"ל והכי הוא פשטא דקרא. א"כ גם מה שלמדנו מן הסמיכות דפסוק ובת כהן כי תהיה אלמנה וכו' קאי ג"כ אף על בת כהן הנשאת לזר ת"ח. שאף על פי כן אין זווגן עולה יפה. והיינו מהטעם שכתב רש"י שם לעיל מיניה בת כהן צריכה להנשא לכהנים ולא לפגום משפחתה ולהנשא לישראל עכ"ל. וס"ל דמה שזה הישראל הוא ת"ח אף שקודם לכה"ג עכ"ז אינו שייך לנשואי כהנת כמו דאין זה שייך כלל לענין אכילת תרומה:
גקיצור. י"ל טעמו דרב כהנא פסחים מ"ט א' משום דמוכרח דפסוק ובת כהן כי תהיה לאיש זר קאי אף גם על ת"ח ע"כ גם הסמיכות דפסוק השני יש לומר קאי גם אכה"ג. ולא דמי למתניתן דסוף הוריות כי נשואין שאני:
דב
והחולקים על סברת רב כהנא יש לומר דהא אדרבה בכתובות ד' ק"ה סע"ב דהמביא דורון לת"ח הוא כאילו מקריב בכורים והבכורים הם תרומה. ואם כן ת"ח חשוב יותר מכהן. ונהי דאסור בתרומה ממש והוא בכלל איש זר לענין זה היינו למש"כ בתורה בפירוש באכילת תרומה. אבל הא דנשואין לא למדנו רק מן סמיכות הפסוקים. והטעם משום שפוגמת משפחתה. וכשהישראל ת"ח אין כאן פגם משפחה כלל דאדרבה עלוי הוא לה שהרי ת"ח קודם אפילו לכה"ג וכו'. ועיין בכתובות פ"ה דס"ב ע"ב גבי ח"ו פסולא איכא כו' רבי אתא משפטיה בן אביטל ובפרש"י שם וזהו הפסול כו'. ובשט"מ שם אף על פי ששניהם היו מיוחסין טובא. מכל מקום מקפידין היו שלא להדבק אלא בזרע דוד כו'. מכל מקום גבי כהן כיון דת"ח עדיף מיניה י"ל דאין קפידא. וספ"ז דיומא דף ע"ב ב' א"ר יוחנן שלשה זירים הן כו' שמא תאמר כו' מבואר דכתר תורה גדול מכתר כהונה ועיין במשנה פ"ד דאבות משנה י"ג ר"ש אומר שלשה כתרים הן כתר תורה וכתר כהונה כו'. ובפרק שנו חכמים גדולה תורה מן הכהונה כו'. ושוב ראיתי בעין יעקב פ"ג דפסחים בשם מהרש"א רב כהנא לא פליג כלל על ר' יוחנן אלא מרוב ענותנותו לא החזיק עצמו לת"ח. וא"ת איך יתרצו הא דסמוכין י"ל דסגי אם נפרש הסמיכות על איש זר שאינו ת"ח דהא עכ"פ איש זר כולל כמה פירושים האחד פסול לגמרי כנ"ל. והב' מי שכשר אך אינו כהן. וגם יש לומר דאיש זר נקרא מי שאינו ת"ח שהרי התורה יקרה ממי שנכנס לפני ולפנים ועיין בתוספת פי"ב דכתובות דק"ג ע"ב בד"ה אותו היום בשם הירושלמי דאותו היום שמת רבי בטלה כהונה כו'. והגם שלענין הדין הנאמר בפסוק ודאי גם ת"ח בכלל איש זר מ"מ לגבי הסמיכות סגי אף שלא נוקים על ת"ח וכדאמרינן כה"ג פ"ג דברכות דכ"א ע"ב דאע"ג דרבי יהודה דריש סמוכין במשנה תורה. ומסמוכין מוכיח ריב"ל דבעל קרי אסור בדברי תורה. עכ"ז ר' יהודה מתירו בד"ת משום דמוקי הסמיכות לענין אחר. אלמא שאין מוכרח מהסמיכות לדרוש כל מילי. ומכל מקום יש לחלק דהתם הם ב' ענינים שאין שייכין זה לזה כלל. אבל הכא כיון דמוקי הסמיכות לענין נשואין דזר שאינו ת"ח מי יאמר לנו להוציא ת"ח מהסמיכות. וי"ל כמ"ש התוספת פ"ק דיבמות דף ד' ע"א סד"ה לא תלבש שטענז. וי"ל דהא דנשים פטורין בציצית כו' והיקישא עדיף מסמוכים כו' עד כאן לשונו. והוא כמ"ש בתשובת מהריב"ל דלקמן בשם רבינו שמשון דהיקשא ה"ל כמפורש בתורה ולכן לא מנה ההיקש במדות שהתורה נדרשת בהן. ע"כ עדיף מסמוכים. וא"כ ה"נ אפשר לומר דהטעמים דת"ח אינו בכלל זה מטעמים דלעיל דיקרה היא כו' וכתר תורה גדול כו' מספיקים שלא לדרוש עליו הסמיכות. ודי לאוקמא הסמיכות במי שאינו ת"ח. ועיין בשבת פרק שני דכ"ז סד"א כדרבא ופרש"י דאמר דהכנף אתי לאשמועינן דלא תדרש סמוכין למיפטר שאר בגדים כו' אלא לענין ציצית תדרשיה ועיין רש"י ד"ה סד"א כדרבא. הראשון. ועי' ב"י רסי' ט' דהרבה פוסקים ס"ל כרבא. וה"נ מה שת"ח נקרא כהן כמ"ש בנדרים דף ס"ב ע"פ ובני דוד כהנים היו מועיל לומר שלא נדרש הסמוכין דכאן לאיש זר על ת"ח. אף אם סמיכות זה מדאורייתא כמו לרבא שם מין הכנף כו'. עוי"ל עפמ"ש בתשובת מהריב"ל ח"א כלל ג' בתוך סי' י"ח דט"ו סע"ג בד"ה ביבמות פרק קמא שהרב רבינו שמשון הקשה למה לא מנה ר' ישמעאל במדות שהתורה נדרשת בהן ההקש. והסמוכים כו' ובסמוכים תירץ דלא מנאה ר' ישמעאל במדות משום דס"ל כר' יהודה דלא דרשינן סמוכים אלא במשנה תורה לחוד והוא לא מנה אלא המדות שכל התורה נדרשת בהן א"כ משמע דס"ל לרבינו שמשון דאף על גב דהוה מוכח ומופנה לא דרשינן סמוכים אלא במשנה תורה עכ"ל. ואף לתירוץ השני של התוספת דהיכא דמוכח ומופנה דריש בכל התורה. אפ"ל דכאן אינו מוכח ומופנה. מיהו כ"ז לר' יהודה ולר"י. אבל רבנן משמע דדרשי סמוכין בכל התורה אף על גב דלא מופנה ולא מוכח כ"כ בחידושי הרמב"ן ביבמות פ"ק דף ד' בד"ה והאי דאמרינן וכן כתוב בחידושי הרשב"א והריטב"א שם בשם התוספת. והנה ענין סמוכים הוא ודאי דאורייתא כדמוכח בסוגיא הנ"ל וס"פ החולץ דמ"ט ע"א דילפינן מיניה לענין ממזר ואפילו לענין סקילה. וצ"ע מ"ש בחידושי הרשב"א פ"ג דברכות גבי ריב"ל דיליף דבעל קרי אסור בד"ת מסמוכין והודעתם לבניך כו' יום כו' וכתב הרשב"א שם דכ"א ב' דריב"ל מדרבנן קאמר דהא איהו אמר מה טיבן של טובלי שחרית כו'. וי"ל דהתם הטעם שיפרש הסמיכות על ענין השני הנזכר בגמ' שם. ובמ"ש דהיקשא עדיף ממדות שהתורה נדרשת בהם צ"ע דא"כ מהו דאמרינן פ' בתרא דר"ה דף ל"ד ע"א. השתא דאתיא גזרה שוה הקישא לא צריך. ובעל המאור שם כתב דמהקישא לא יוכלו ללמוד ט' תקיעות יעו"ש:
והחולקים על סברת רב כהנא יש לומר דהא אדרבה בכתובות ד' ק"ה סע"ב דהמביא דורון לת"ח הוא כאילו מקריב בכורים והבכורים הם תרומה. ואם כן ת"ח חשוב יותר מכהן. ונהי דאסור בתרומה ממש והוא בכלל איש זר לענין זה היינו למש"כ בתורה בפירוש באכילת תרומה. אבל הא דנשואין לא למדנו רק מן סמיכות הפסוקים. והטעם משום שפוגמת משפחתה. וכשהישראל ת"ח אין כאן פגם משפחה כלל דאדרבה עלוי הוא לה שהרי ת"ח קודם אפילו לכה"ג וכו'. ועיין בכתובות פ"ה דס"ב ע"ב גבי ח"ו פסולא איכא כו' רבי אתא משפטיה בן אביטל ובפרש"י שם וזהו הפסול כו'. ובשט"מ שם אף על פי ששניהם היו מיוחסין טובא. מכל מקום מקפידין היו שלא להדבק אלא בזרע דוד כו'. מכל מקום גבי כהן כיון דת"ח עדיף מיניה י"ל דאין קפידא. וספ"ז דיומא דף ע"ב ב' א"ר יוחנן שלשה זירים הן כו' שמא תאמר כו' מבואר דכתר תורה גדול מכתר כהונה ועיין במשנה פ"ד דאבות משנה י"ג ר"ש אומר שלשה כתרים הן כתר תורה וכתר כהונה כו'. ובפרק שנו חכמים גדולה תורה מן הכהונה כו'. ושוב ראיתי בעין יעקב פ"ג דפסחים בשם מהרש"א רב כהנא לא פליג כלל על ר' יוחנן אלא מרוב ענותנותו לא החזיק עצמו לת"ח. וא"ת איך יתרצו הא דסמוכין י"ל דסגי אם נפרש הסמיכות על איש זר שאינו ת"ח דהא עכ"פ איש זר כולל כמה פירושים האחד פסול לגמרי כנ"ל. והב' מי שכשר אך אינו כהן. וגם יש לומר דאיש זר נקרא מי שאינו ת"ח שהרי התורה יקרה ממי שנכנס לפני ולפנים ועיין בתוספת פי"ב דכתובות דק"ג ע"ב בד"ה אותו היום בשם הירושלמי דאותו היום שמת רבי בטלה כהונה כו'. והגם שלענין הדין הנאמר בפסוק ודאי גם ת"ח בכלל איש זר מ"מ לגבי הסמיכות סגי אף שלא נוקים על ת"ח וכדאמרינן כה"ג פ"ג דברכות דכ"א ע"ב דאע"ג דרבי יהודה דריש סמוכין במשנה תורה. ומסמוכין מוכיח ריב"ל דבעל קרי אסור בדברי תורה. עכ"ז ר' יהודה מתירו בד"ת משום דמוקי הסמיכות לענין אחר. אלמא שאין מוכרח מהסמיכות לדרוש כל מילי. ומכל מקום יש לחלק דהתם הם ב' ענינים שאין שייכין זה לזה כלל. אבל הכא כיון דמוקי הסמיכות לענין נשואין דזר שאינו ת"ח מי יאמר לנו להוציא ת"ח מהסמיכות. וי"ל כמ"ש התוספת פ"ק דיבמות דף ד' ע"א סד"ה לא תלבש שטענז. וי"ל דהא דנשים פטורין בציצית כו' והיקישא עדיף מסמוכים כו' עד כאן לשונו. והוא כמ"ש בתשובת מהריב"ל דלקמן בשם רבינו שמשון דהיקשא ה"ל כמפורש בתורה ולכן לא מנה ההיקש במדות שהתורה נדרשת בהן. ע"כ עדיף מסמוכים. וא"כ ה"נ אפשר לומר דהטעמים דת"ח אינו בכלל זה מטעמים דלעיל דיקרה היא כו' וכתר תורה גדול כו' מספיקים שלא לדרוש עליו הסמיכות. ודי לאוקמא הסמיכות במי שאינו ת"ח. ועיין בשבת פרק שני דכ"ז סד"א כדרבא ופרש"י דאמר דהכנף אתי לאשמועינן דלא תדרש סמוכין למיפטר שאר בגדים כו' אלא לענין ציצית תדרשיה ועיין רש"י ד"ה סד"א כדרבא. הראשון. ועי' ב"י רסי' ט' דהרבה פוסקים ס"ל כרבא. וה"נ מה שת"ח נקרא כהן כמ"ש בנדרים דף ס"ב ע"פ ובני דוד כהנים היו מועיל לומר שלא נדרש הסמוכין דכאן לאיש זר על ת"ח. אף אם סמיכות זה מדאורייתא כמו לרבא שם מין הכנף כו'. עוי"ל עפמ"ש בתשובת מהריב"ל ח"א כלל ג' בתוך סי' י"ח דט"ו סע"ג בד"ה ביבמות פרק קמא שהרב רבינו שמשון הקשה למה לא מנה ר' ישמעאל במדות שהתורה נדרשת בהן ההקש. והסמוכים כו' ובסמוכים תירץ דלא מנאה ר' ישמעאל במדות משום דס"ל כר' יהודה דלא דרשינן סמוכים אלא במשנה תורה לחוד והוא לא מנה אלא המדות שכל התורה נדרשת בהן א"כ משמע דס"ל לרבינו שמשון דאף על גב דהוה מוכח ומופנה לא דרשינן סמוכים אלא במשנה תורה עכ"ל. ואף לתירוץ השני של התוספת דהיכא דמוכח ומופנה דריש בכל התורה. אפ"ל דכאן אינו מוכח ומופנה. מיהו כ"ז לר' יהודה ולר"י. אבל רבנן משמע דדרשי סמוכין בכל התורה אף על גב דלא מופנה ולא מוכח כ"כ בחידושי הרמב"ן ביבמות פ"ק דף ד' בד"ה והאי דאמרינן וכן כתוב בחידושי הרשב"א והריטב"א שם בשם התוספת. והנה ענין סמוכים הוא ודאי דאורייתא כדמוכח בסוגיא הנ"ל וס"פ החולץ דמ"ט ע"א דילפינן מיניה לענין ממזר ואפילו לענין סקילה. וצ"ע מ"ש בחידושי הרשב"א פ"ג דברכות גבי ריב"ל דיליף דבעל קרי אסור בד"ת מסמוכין והודעתם לבניך כו' יום כו' וכתב הרשב"א שם דכ"א ב' דריב"ל מדרבנן קאמר דהא איהו אמר מה טיבן של טובלי שחרית כו'. וי"ל דהתם הטעם שיפרש הסמיכות על ענין השני הנזכר בגמ' שם. ובמ"ש דהיקשא עדיף ממדות שהתורה נדרשת בהם צ"ע דא"כ מהו דאמרינן פ' בתרא דר"ה דף ל"ד ע"א. השתא דאתיא גזרה שוה הקישא לא צריך. ובעל המאור שם כתב דמהקישא לא יוכלו ללמוד ט' תקיעות יעו"ש:
הג
יבמות שם דס"ט ע"א מתיבת ובת כהן דהל"ל בת. דריש דכמ"כ לויה וישראלית נפסלה מן הכהונה בביאת איש זר דהיינו עובד כוכבים ועבד כו' ולרע"ק דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין הפי' כי תהיה לאיש זר אינו לשון הוי' וקדושין אלא הפי' כי תבעל לאיש זר:
יבמות שם דס"ט ע"א מתיבת ובת כהן דהל"ל בת. דריש דכמ"כ לויה וישראלית נפסלה מן הכהונה בביאת איש זר דהיינו עובד כוכבים ועבד כו' ולרע"ק דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין הפי' כי תהיה לאיש זר אינו לשון הוי' וקדושין אלא הפי' כי תבעל לאיש זר:
וד
ספ"ט דיבמות דפ"ז ע"א מפרש בת כהן שנשאת לישראל ונתאלמנה חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק ופרש"י שם דקרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר אינו מפרש על בת ישראל הנשואה לזר כ"א על בת ישראל שנבעלה לפסול לה לנתין וממזר כו'. ומ"ש היא בתרומת הקדשים לא תאכל ה"ק יש לך אחרת שאוכלת בתרומה ואינה אוכלת במורם ואיזו זו חוזרת דהיינו מ"ש אח"כ ובת כהן כי תהיה אלמנה כו'. ולפ"ז מאחר דקרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר לא קאי על בת כהן הנשואה לישראל. א"כ לא שייך לדרוש סמוכים לומר דאין זווגן עולה יפה. מאחר דלא עליה מיירי קרא קמא שיהיה שייך לדרוש סמוכין. ואם כן לפ"ז ודאי דרשה זו דברייתא ספ"ג דפסחים אינה דאורייתא. אכן בפ"ב דכתובות דכ"ה ע"א בפרש"י היא בתרומת הקדשים לא תאכל עוד. משמע דקרא קמא כי תהיה לאיש זר קאי על הנשואה לישראל ולא תאכל עוד ר"ל אפילו כשאינה יושבת תחתיו היינו שנתאלמנה או שנתגרשה אפילו הכי בתרומת הקדשים לא תאכל עוד. משא"כ בתרומה. וכן משמע בגמרא ורש"י ר"פ עשרה יוחסין דס"ט סע"ב. ובסנהדרין פרק ז' דנ"א ע"א מפרש ג"כ הפסוק ובת כהן כי תהיה לאיש זר שנבעלה לפסול לה. ואיסור אכילת תרומה לבת כהן הנשואה לישראל מושבה אל בית אביה כנעוריה. וא"כ זה כמ"ש ביבמות דס"ט ע"א ודפ"ז ע"א כנ"ל:
ספ"ט דיבמות דפ"ז ע"א מפרש בת כהן שנשאת לישראל ונתאלמנה חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק ופרש"י שם דקרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר אינו מפרש על בת ישראל הנשואה לזר כ"א על בת ישראל שנבעלה לפסול לה לנתין וממזר כו'. ומ"ש היא בתרומת הקדשים לא תאכל ה"ק יש לך אחרת שאוכלת בתרומה ואינה אוכלת במורם ואיזו זו חוזרת דהיינו מ"ש אח"כ ובת כהן כי תהיה אלמנה כו'. ולפ"ז מאחר דקרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר לא קאי על בת כהן הנשואה לישראל. א"כ לא שייך לדרוש סמוכים לומר דאין זווגן עולה יפה. מאחר דלא עליה מיירי קרא קמא שיהיה שייך לדרוש סמוכין. ואם כן לפ"ז ודאי דרשה זו דברייתא ספ"ג דפסחים אינה דאורייתא. אכן בפ"ב דכתובות דכ"ה ע"א בפרש"י היא בתרומת הקדשים לא תאכל עוד. משמע דקרא קמא כי תהיה לאיש זר קאי על הנשואה לישראל ולא תאכל עוד ר"ל אפילו כשאינה יושבת תחתיו היינו שנתאלמנה או שנתגרשה אפילו הכי בתרומת הקדשים לא תאכל עוד. משא"כ בתרומה. וכן משמע בגמרא ורש"י ר"פ עשרה יוחסין דס"ט סע"ב. ובסנהדרין פרק ז' דנ"א ע"א מפרש ג"כ הפסוק ובת כהן כי תהיה לאיש זר שנבעלה לפסול לה. ואיסור אכילת תרומה לבת כהן הנשואה לישראל מושבה אל בית אביה כנעוריה. וא"כ זה כמ"ש ביבמות דס"ט ע"א ודפ"ז ע"א כנ"ל:
זה
בירושלמי ספ"ט דיבמות משמע הפי' ובת כהן כי תהיה לאיש זר בנשאת לישראל. ואולם מפרש ג"כ בת כהן מתלמדתה של כהן אע"פ שהיא בת ישראל רק שהיתה נשואה לכהן ונשאר לה בן ממנו ושוב נשאת לאיש זר דהיינו ישראל לא תאכל בתרומה יעו"ש בקה"ע ומפרש בת כהן כמו בת בבל השדודה. ולכן אף אנו נאמר בענין לאיש זר. דלענין הסמיכות יש לפרש זר. שאינו בן תורה. דהא אמרינן פ"ח דנדרים דס"ב סע"א ע"פ ובני דוד כהנים היו (בש"ב סוף סימן ח') מה כהן נוטל בראש אף ת"ח נוטל בראש. הרי ת"ח נקרא ממש כהן:
בירושלמי ספ"ט דיבמות משמע הפי' ובת כהן כי תהיה לאיש זר בנשאת לישראל. ואולם מפרש ג"כ בת כהן מתלמדתה של כהן אע"פ שהיא בת ישראל רק שהיתה נשואה לכהן ונשאר לה בן ממנו ושוב נשאת לאיש זר דהיינו ישראל לא תאכל בתרומה יעו"ש בקה"ע ומפרש בת כהן כמו בת בבל השדודה. ולכן אף אנו נאמר בענין לאיש זר. דלענין הסמיכות יש לפרש זר. שאינו בן תורה. דהא אמרינן פ"ח דנדרים דס"ב סע"א ע"פ ובני דוד כהנים היו (בש"ב סוף סימן ח') מה כהן נוטל בראש אף ת"ח נוטל בראש. הרי ת"ח נקרא ממש כהן:
חו
לכאורה נראה דשני הפסוקים סמיכותם נדרש לכמה ענינים. האחד דהא מ"ש בקרא קמא היא בתרומת הקדשים לא תאכל דהיינו במורם מן הקדשים קאי על ושבה אל בית אביה כנעוריה שבפסוק השני דאע"פ שמלחם אביה תאכל דהיינו תרומה עכ"ז במורם מן הקדשים לא תאכל. ואילו לא היו הפסוקים סמוכים לא יכלנו לדרוש כן דבין לפמ"ש רש"י דפ"ז ע"א ויש לך אחרת כו' ואיזו זו חוזרת דסמיך לה. הרי מסמיכות הפסוקים למדו כן. ובין לפרש"י דכתובות דכ"ה ע"א דפי' לא תאכל היינו אפילו נתאלמנה זהו ג"כ משום דסמיך ליה קרא השני דמדבר מזה. ע"ש בפרש"י. ועוד נצרך הסמיכות כמ"ש בגמ' ספ"ט דיבמות דפ"ז ע"א אפילו תימא רבנן כולה ובת קרא יתירא הוא ופרש"י דכתיב לעיל ובת כהן כו' וסמיך ליה ובת כהן כו'. ומן היתור הזה למדנו כמה דברים יעו"ש בגמרא. וזה רק מן הסמיכות שעי"ז האי ובת כולו מיותר וא"כ צריך הוא להסמיך כדי שיהיה ובת מיותר וילמדו מזה דינים הנ"ל. ועיין שם בגמרא דאותה שלמדו מיתור ובת עדיפא לה מינה דבת כהן עצמה משום דליכא מיעוטי. גם בדף ס"ט ע"א למדו מן ובת לענין לויה וישראלית שבא עליה עבד ונכרי כו' ע"ש. וכ"ז היתור רק על ידי הסמיכות ע"ש בפרש"י שם ד"ה כולה ובת. וכן בירושלמי ספ"ט דיבמות ר' ליוונטי בעי כו' ר' יוסי בי ר' בון בשם רב שתי בנות כתיב בפרשה ופי' בקה"ע היינו ב"פ ובת כהן שבשני פסוקים אלו והשני מיותר דהא בבת כהן משתעי קראי ומזה למדו דאיירי לענין בת ישראל שניסת לכהן ומת ולה הימנו בן ואוכלת בשביל בנה דאם ניסת לישראל לא תאכל בתרומה. וזה רק מפני הסמיכות שעי"ז ובת כהן השני מיותר תיבת ובת. וכיון דהסמיכות נצרך לכמה ענינים. יש לומר תו אין לדרוש הא דבת כהן שנשאת לישראל אין זווגן כו' כדמוכח בהדיא פ"ג דברכות דכ"א ע"ב דלר"י אע"ג דדריש סמוכין במשנה תורה עכ"ז בעל קרי מותר בד"ת ולא דריש הסמיכות לענין בעל קרי משום דדורשו לענין אחר וכמש"ל סעיף ב'.א"כ כש"כ הכא דמהסמיכות לומדים מזה דינים רבים ועצומים. דתו אין לדרוש הסמיכות לענין שאין זיווגם עולה כו'. ואם כן עכ"פ אינו מדאורייתא כ"א אסמכתא. לכן שפיר יש לומר דכשהישראל הוא ת"ח. אדרבה זווגן עולה יפה ויפה. כי מאחר שזהו אסמכתא לא כיוונו [רק] על איש זר שהוא עם הארץ. שהרי בת"כ פרשה אמור פרשה ה' הלכה ז' אמרו ובת כהן כי תהיה לאיש זר. אין לי אלא ממזר (ופי' הק"א דזר בלי ליווי הוא זר בהחלט שהוא זר לכל קהל ישראל ואין זה אלא ממזר שאינו בא בקהל ה' עכ"ל. ולפע"ד דפירוש ממזר הרי יש בסופו תיבת זר). מניין אפילו ללוי ולישראל ת"ל לאיש זר (דהפירוש אף שהוא איש וחשוב אלא שהוא זר לכהונה). וכיון דסתם זר משמע לא ישראל רק שלמדנו מן לאיש דקאי אלוי וישראל. ואפשר ה"ט דר"ע דמוקי הפסוק על נבעלה לפסול לה. משום דפירוש זר היינו זר בהחלט ולא ס"ל ללמוד מאיש דקאי אלוי וישראל. אם כן לענין האסמכתא של הזיווג שאינו עולה יפה די לומר דאהני תיבת לאיש לומר על לוי וישראל דהוא איש חשוב ומקהל ה'. אבל עכ"ז דוקא כשהוא זר דהיינו עם הארץ. מה שאין כן כשהוא ת"ח לא נקרא כלל זר לגבי אסמכתא זו:
לכאורה נראה דשני הפסוקים סמיכותם נדרש לכמה ענינים. האחד דהא מ"ש בקרא קמא היא בתרומת הקדשים לא תאכל דהיינו במורם מן הקדשים קאי על ושבה אל בית אביה כנעוריה שבפסוק השני דאע"פ שמלחם אביה תאכל דהיינו תרומה עכ"ז במורם מן הקדשים לא תאכל. ואילו לא היו הפסוקים סמוכים לא יכלנו לדרוש כן דבין לפמ"ש רש"י דפ"ז ע"א ויש לך אחרת כו' ואיזו זו חוזרת דסמיך לה. הרי מסמיכות הפסוקים למדו כן. ובין לפרש"י דכתובות דכ"ה ע"א דפי' לא תאכל היינו אפילו נתאלמנה זהו ג"כ משום דסמיך ליה קרא השני דמדבר מזה. ע"ש בפרש"י. ועוד נצרך הסמיכות כמ"ש בגמ' ספ"ט דיבמות דפ"ז ע"א אפילו תימא רבנן כולה ובת קרא יתירא הוא ופרש"י דכתיב לעיל ובת כהן כו' וסמיך ליה ובת כהן כו'. ומן היתור הזה למדנו כמה דברים יעו"ש בגמרא. וזה רק מן הסמיכות שעי"ז האי ובת כולו מיותר וא"כ צריך הוא להסמיך כדי שיהיה ובת מיותר וילמדו מזה דינים הנ"ל. ועיין שם בגמרא דאותה שלמדו מיתור ובת עדיפא לה מינה דבת כהן עצמה משום דליכא מיעוטי. גם בדף ס"ט ע"א למדו מן ובת לענין לויה וישראלית שבא עליה עבד ונכרי כו' ע"ש. וכ"ז היתור רק על ידי הסמיכות ע"ש בפרש"י שם ד"ה כולה ובת. וכן בירושלמי ספ"ט דיבמות ר' ליוונטי בעי כו' ר' יוסי בי ר' בון בשם רב שתי בנות כתיב בפרשה ופי' בקה"ע היינו ב"פ ובת כהן שבשני פסוקים אלו והשני מיותר דהא בבת כהן משתעי קראי ומזה למדו דאיירי לענין בת ישראל שניסת לכהן ומת ולה הימנו בן ואוכלת בשביל בנה דאם ניסת לישראל לא תאכל בתרומה. וזה רק מפני הסמיכות שעי"ז ובת כהן השני מיותר תיבת ובת. וכיון דהסמיכות נצרך לכמה ענינים. יש לומר תו אין לדרוש הא דבת כהן שנשאת לישראל אין זווגן כו' כדמוכח בהדיא פ"ג דברכות דכ"א ע"ב דלר"י אע"ג דדריש סמוכין במשנה תורה עכ"ז בעל קרי מותר בד"ת ולא דריש הסמיכות לענין בעל קרי משום דדורשו לענין אחר וכמש"ל סעיף ב'.א"כ כש"כ הכא דמהסמיכות לומדים מזה דינים רבים ועצומים. דתו אין לדרוש הסמיכות לענין שאין זיווגם עולה כו'. ואם כן עכ"פ אינו מדאורייתא כ"א אסמכתא. לכן שפיר יש לומר דכשהישראל הוא ת"ח. אדרבה זווגן עולה יפה ויפה. כי מאחר שזהו אסמכתא לא כיוונו [רק] על איש זר שהוא עם הארץ. שהרי בת"כ פרשה אמור פרשה ה' הלכה ז' אמרו ובת כהן כי תהיה לאיש זר. אין לי אלא ממזר (ופי' הק"א דזר בלי ליווי הוא זר בהחלט שהוא זר לכל קהל ישראל ואין זה אלא ממזר שאינו בא בקהל ה' עכ"ל. ולפע"ד דפירוש ממזר הרי יש בסופו תיבת זר). מניין אפילו ללוי ולישראל ת"ל לאיש זר (דהפירוש אף שהוא איש וחשוב אלא שהוא זר לכהונה). וכיון דסתם זר משמע לא ישראל רק שלמדנו מן לאיש דקאי אלוי וישראל. ואפשר ה"ט דר"ע דמוקי הפסוק על נבעלה לפסול לה. משום דפירוש זר היינו זר בהחלט ולא ס"ל ללמוד מאיש דקאי אלוי וישראל. אם כן לענין האסמכתא של הזיווג שאינו עולה יפה די לומר דאהני תיבת לאיש לומר על לוי וישראל דהוא איש חשוב ומקהל ה'. אבל עכ"ז דוקא כשהוא זר דהיינו עם הארץ. מה שאין כן כשהוא ת"ח לא נקרא כלל זר לגבי אסמכתא זו:
טז
ולענין מהו נקרא ת"ח לכאורה יש להעיר מפ"ב דקדושין דף מ"ט ע"ב ע"מ שאני תלמיד אין אומר כשמעון בן עזאי כו'. ולכאורה היינו תלמיד היינו תלמיד חכם. רק חכם הוא גדול יותר. אכן יש לומר גם כן דת"ח גדול מתלמיד כדמשמע בשבת קי"ד א' איזהו ת"ח. דלפרש"י שם גדול הרבה יותר מתלמיד דכאן. רק להתוס' שם שוין. ועיין בטוש"ע א"ח רסי' קל"ו ורסי' תקע"ה ובתענית פ"ק דף י' ע"ב משמע בהדיא דתלמיד ות"ח שוין שהרי אמרו אל יאמר תלמיד אני כו' אלא כל תלמיד חכם כו'. מבואר דהיינו ת"ח היינו תלמיד. יש לומר כיון דכהנים האידנא אין אוכלין בתרומה דאורייתא כמו שכתב הרמב"ם רפ"כ מהא"ב. לכן אין להחמיר כל כך בהתלמיד חכם שיהיה ממדרגה הגדולה. רק כל שיודע מסכת אחת:
ולענין מהו נקרא ת"ח לכאורה יש להעיר מפ"ב דקדושין דף מ"ט ע"ב ע"מ שאני תלמיד אין אומר כשמעון בן עזאי כו'. ולכאורה היינו תלמיד היינו תלמיד חכם. רק חכם הוא גדול יותר. אכן יש לומר גם כן דת"ח גדול מתלמיד כדמשמע בשבת קי"ד א' איזהו ת"ח. דלפרש"י שם גדול הרבה יותר מתלמיד דכאן. רק להתוס' שם שוין. ועיין בטוש"ע א"ח רסי' קל"ו ורסי' תקע"ה ובתענית פ"ק דף י' ע"ב משמע בהדיא דתלמיד ות"ח שוין שהרי אמרו אל יאמר תלמיד אני כו' אלא כל תלמיד חכם כו'. מבואר דהיינו ת"ח היינו תלמיד. יש לומר כיון דכהנים האידנא אין אוכלין בתרומה דאורייתא כמו שכתב הרמב"ם רפ"כ מהא"ב. לכן אין להחמיר כל כך בהתלמיד חכם שיהיה ממדרגה הגדולה. רק כל שיודע מסכת אחת:
יח
גם עפמ"ש בתה"ד סי' ר"י משום כיון דדשו ביה רבים שומר פתאים ה' אף שכתב שצ"ע אם תלמיד חכם יסמוך על זה היינו היכא דהוא חשש גמור. מה שאין כן כשבלא"ה יש להקל מצד שהוא ת"ח אף שי"ל שמא אינו תלמיד חכם כדבעי. ועוד דרב כהנא מחמיר על זה. יספיק הטענה דשומר פתאים ה'. ולפע"ד ראיה מיבמות פ"ק י"ב ב' וחכ"א זו וזו משמשת כדרכה ומן השמים ירחמו שנאמר שומר פתאים ה'. ומי לא איירי בבת תלמיד חכם היודעת היטב ואף על פי כן אמרינן על זה שומר פתאים ה' וכן פ"ח דיבמות דף ע"ב א' לענין מילה ביומא דעיבא וביומא דשותא אמרינן והאידנא דדשו ביה רבים שומר פתאים ה'. ומשמע ודאי דאף תלמיד חכם היודע מזה יוכל לסמוך ע"ז. ועי' בב"י בי"ד ה' מילה סי' רס"ב בד"ה גרסינן בפרק הערל כו' דהריטב"א והנ"י סבירא להו דמאן דלא בעי למימהל ביומא דעיבא הרשות בידו ושפיר דמי שלא לסמוך על שומר פתאים ה'. ומדברי רבינו ירוחם נראה שאין הרשות בידו וגם להריטב"א רק הרשות בידו. אבל רשות גם כן לסמוך על שומר פתאים. וראיתי ביש"ש ביבמות פרק הערל סי' ד' שאין נראה לו הוראת הנ"י בשם הריטב"א האידנא שאין אנו בקיאין ביומא דעיבא כולי האי ואין פתאים גדולים יותר ממנו עכ"ל. ופסק למול בשבת ואפילו ביומא דעיבא והנה כמ"כ פ"ק דיבמות דף י"ב ב' גבי שלש נשים משמשות במוך פרש"י מותרות לשמש במוך. אבל שאר נשים אסורות. והיינו משום דמיירי דבשעת תשמיש המוך הוא שם. ור"ת מפרש בענין אחר ובתוס' דכתובות פרק אלו נערות דף ל"ט ע"א הסכים ר"י לפרש"י. והריטב"א ביבמות שם הקשה על פרש"י דאם כן דרבנן דאמרי אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה אתו למימר דאפילו הני שלש נשים אסורות לשמש במוך ואמאי כיון דאיכא סכנה (כלל) היאך מכניסות עצמם משום שומר פתאים ה' עד כאן לשונו. ואם כן לפרש"י צריך לומר דכיון דשומר פתאים ה' אין להם לשמש במוך שיש בזה איסור. וכן כתב בהג"א פרק ג' דכתובות דלפרש"י אפילו הני ג' נשים אין להם לשמש במוך בין לפני הביאה בין לאחר הביאה. אף דלאחר הביאה קלישא איסורא. הרי מבואר דס"ל אשר על שומר פתאים ה' יכולים לסמוך אף לת"ח ויודע. ושאין לדחות מפני זה שום איסור. וזה כרבינו ירוחם ולא כהריטב"א שם דאזיל לשיטתיה. גם הרשב"א פ"ק דיבמות שם שהקשה על פרש"י לא הקשה מהא דחכמים אומרים כו' אלמא סבירא ליה גם כן שיש לסמוך על שומר פתאים. גם בשט"מ בכתובות בשם הרמב"ן הקשה על פרש"י רק כמו הרשב"א. וכן תלמיד הרשב"א שם. אך הרא"ה שם נראה ס"ל כהריטב"א והיינו מ"ש הריטב"א פ' הערל בשם רבו יש לומר היינו הרא"ה (ע' מפתחות) ועי' פרק אין מעמידין דף ל' ע"ב אף לענין גילוי סמכינן בתאנים וענבים על שומר פתאים. פסחים קי"ח ב'. ר"ה פ"א י"ז א'. ירושלמי תרומות. וע' בתשובת הריב"ש סימן ט"ו. וכן בבת כהן ובת תלמיד חכם לע"ה מבואר בפשיטות דס"ל בת כהן לת"ח אין חשש. וצ"ל הא רב כהנא פליג וי"ל כמ"ש בח"א מהרש"א ספ"ג דפסחים בד"ה לא גלאי. ומיהו רב כהנא תלמיד חכם הוה כו' ויש לומר דמשום ענותנותו לא החזיק עצמו לת"ח. מבואר דלא פליג כלל על ר' יוחנן דבת כהן לתלמיד חכם טוב הזיווג אלא דלא החזיק עצמו לתלמיד חכם. וע"כ עתה דכהנים דעכשיו אינן בחזקת כהנים מיוחסים גמורים כמש"ל סעיף ז'.אם כן אין לחוש שמא אין התלמיד חכם תלמיד חכם כדבעי. וע' תשובת מהר"מ ב"ב סי' תר"ה הביאה המרדכי ר"פ מקום שנהגו סי' תר"ה בת כהן לישראל כשאומרים שירות ותשבחות חשוב סעודת מצוה וקשה וכי עי"ז יעלה זיווגן יפה. וע' תה"ד סי' רס"ג מחמת קטטה יש להתיר לישא אשה שאינה בת בנים אם כן לענין בת כהן לישראל תלמיד חכם ואם לא ישא זו יש חשש קטטה ודאי יש להתיר גם כן בפשיטות:
גם עפמ"ש בתה"ד סי' ר"י משום כיון דדשו ביה רבים שומר פתאים ה' אף שכתב שצ"ע אם תלמיד חכם יסמוך על זה היינו היכא דהוא חשש גמור. מה שאין כן כשבלא"ה יש להקל מצד שהוא ת"ח אף שי"ל שמא אינו תלמיד חכם כדבעי. ועוד דרב כהנא מחמיר על זה. יספיק הטענה דשומר פתאים ה'. ולפע"ד ראיה מיבמות פ"ק י"ב ב' וחכ"א זו וזו משמשת כדרכה ומן השמים ירחמו שנאמר שומר פתאים ה'. ומי לא איירי בבת תלמיד חכם היודעת היטב ואף על פי כן אמרינן על זה שומר פתאים ה' וכן פ"ח דיבמות דף ע"ב א' לענין מילה ביומא דעיבא וביומא דשותא אמרינן והאידנא דדשו ביה רבים שומר פתאים ה'. ומשמע ודאי דאף תלמיד חכם היודע מזה יוכל לסמוך ע"ז. ועי' בב"י בי"ד ה' מילה סי' רס"ב בד"ה גרסינן בפרק הערל כו' דהריטב"א והנ"י סבירא להו דמאן דלא בעי למימהל ביומא דעיבא הרשות בידו ושפיר דמי שלא לסמוך על שומר פתאים ה'. ומדברי רבינו ירוחם נראה שאין הרשות בידו וגם להריטב"א רק הרשות בידו. אבל רשות גם כן לסמוך על שומר פתאים. וראיתי ביש"ש ביבמות פרק הערל סי' ד' שאין נראה לו הוראת הנ"י בשם הריטב"א האידנא שאין אנו בקיאין ביומא דעיבא כולי האי ואין פתאים גדולים יותר ממנו עכ"ל. ופסק למול בשבת ואפילו ביומא דעיבא והנה כמ"כ פ"ק דיבמות דף י"ב ב' גבי שלש נשים משמשות במוך פרש"י מותרות לשמש במוך. אבל שאר נשים אסורות. והיינו משום דמיירי דבשעת תשמיש המוך הוא שם. ור"ת מפרש בענין אחר ובתוס' דכתובות פרק אלו נערות דף ל"ט ע"א הסכים ר"י לפרש"י. והריטב"א ביבמות שם הקשה על פרש"י דאם כן דרבנן דאמרי אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה אתו למימר דאפילו הני שלש נשים אסורות לשמש במוך ואמאי כיון דאיכא סכנה (כלל) היאך מכניסות עצמם משום שומר פתאים ה' עד כאן לשונו. ואם כן לפרש"י צריך לומר דכיון דשומר פתאים ה' אין להם לשמש במוך שיש בזה איסור. וכן כתב בהג"א פרק ג' דכתובות דלפרש"י אפילו הני ג' נשים אין להם לשמש במוך בין לפני הביאה בין לאחר הביאה. אף דלאחר הביאה קלישא איסורא. הרי מבואר דס"ל אשר על שומר פתאים ה' יכולים לסמוך אף לת"ח ויודע. ושאין לדחות מפני זה שום איסור. וזה כרבינו ירוחם ולא כהריטב"א שם דאזיל לשיטתיה. גם הרשב"א פ"ק דיבמות שם שהקשה על פרש"י לא הקשה מהא דחכמים אומרים כו' אלמא סבירא ליה גם כן שיש לסמוך על שומר פתאים. גם בשט"מ בכתובות בשם הרמב"ן הקשה על פרש"י רק כמו הרשב"א. וכן תלמיד הרשב"א שם. אך הרא"ה שם נראה ס"ל כהריטב"א והיינו מ"ש הריטב"א פ' הערל בשם רבו יש לומר היינו הרא"ה (ע' מפתחות) ועי' פרק אין מעמידין דף ל' ע"ב אף לענין גילוי סמכינן בתאנים וענבים על שומר פתאים. פסחים קי"ח ב'. ר"ה פ"א י"ז א'. ירושלמי תרומות. וע' בתשובת הריב"ש סימן ט"ו. וכן בבת כהן ובת תלמיד חכם לע"ה מבואר בפשיטות דס"ל בת כהן לת"ח אין חשש. וצ"ל הא רב כהנא פליג וי"ל כמ"ש בח"א מהרש"א ספ"ג דפסחים בד"ה לא גלאי. ומיהו רב כהנא תלמיד חכם הוה כו' ויש לומר דמשום ענותנותו לא החזיק עצמו לת"ח. מבואר דלא פליג כלל על ר' יוחנן דבת כהן לתלמיד חכם טוב הזיווג אלא דלא החזיק עצמו לתלמיד חכם. וע"כ עתה דכהנים דעכשיו אינן בחזקת כהנים מיוחסים גמורים כמש"ל סעיף ז'.אם כן אין לחוש שמא אין התלמיד חכם תלמיד חכם כדבעי. וע' תשובת מהר"מ ב"ב סי' תר"ה הביאה המרדכי ר"פ מקום שנהגו סי' תר"ה בת כהן לישראל כשאומרים שירות ותשבחות חשוב סעודת מצוה וקשה וכי עי"ז יעלה זיווגן יפה. וע' תה"ד סי' רס"ג מחמת קטטה יש להתיר לישא אשה שאינה בת בנים אם כן לענין בת כהן לישראל תלמיד חכם ואם לא ישא זו יש חשש קטטה ודאי יש להתיר גם כן בפשיטות: