Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אסימן כא
בדין בוגרת שפסק בש"ע סימן ס"ח שיש לה טענת דמים ואם היא דרה בעיר שרובה אינן יהודים ונשאת לכהן והבעל טוען שלא נמצאו לה בתולים:
בדין בוגרת שפסק בש"ע סימן ס"ח שיש לה טענת דמים ואם היא דרה בעיר שרובה אינן יהודים ונשאת לכהן והבעל טוען שלא נמצאו לה בתולים:
בא
הנה מה שהכריע הרמב"ן הביאו הרא"ש פרק קמא דכתובות סוף סימן כ"א והר"ן שם והה"מ פי"א מה"א הי"ב דבוגרת פתחה פתוח ממ"ש בירושלמי פ"ק דכתובות ה"א כחבית פתוחה זהו נכון אבל מה שר"ל דא"כ יש לה טע"ד כשטת רש"י זהו דוחק עצום. לפי דעת הירושלמי דהא הירושלמי אומר שם גופא בוגרת אימתי היא נשאת (פי' למ"ד דבתולה נשאת ברביעי משום טענת בתולים בוגרת דלית לה טענת בתולים אימתי היא נשאת בכל יום או דוקא בד') בתולה מן הנישואין (דאין לה טענת בתולים. כדתנן לקמן בפרקין) אימתי היא נשאת. מוכת עץ כר' מאיר (דתנן לקמן בפרקין מוכת עץ. כתובתה מאתים) אימתי היא נשאת ובודאי דבתולה מן הנשואין אין לה טענת בתולים לא דפ"פ ולא דטע"ד מאחר שהטעם משום דבחזקת בעולה קיימת וכן מוכת עץ אין לה לא טענת פ"פ ולא טע"ד כמבואר מהמשנה היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ואי איתא דמוכת עץ יש לה טע"ד איך תאמר מ"ע אני איפה הם הדמים וכ"כ שם בהדיא בירושלמי ניכר הוא בפ"פ בין בעץ בין באדם בתמיה דהא פתיחת שניהם שוים ע"ש בקה"ע. וכן משמע בהרמב"ם פי"א מה"א ה"ט ושני סימנין הן לבתולה הא' דמים כו' אם אמרה אמת הוא שלא מצאני בתולה מפני שנפלתי והכני עץ או קרקע כו' עכ"ל הרי משמע בהדיא דמוכת עץ אין לה שום סימן משני סימנין הנ"ל. משא"כ אח"כ בהלכה י"ב. וא"כ על בתולה מן הנשואין ועל מוכת עץ שפיר שאלו אימתי היא נשאת מאחר דאין להם שום טענת בתולים וכמו"כ צ"ל דבוגרות אין להם שום טענת בתולים דאי איתא שיש לה טענת דמים פשיטא שנשאת ברביעי כדי שישכים לב"ד בחמישי אם לא ימצא דם וכ"כ שם בתוספת קה"ע ד"ה בוגרת ומ"ש לתרץ דיש לומר דמיירי אבוגרת דמשפחת דורקטי הוא דוחק גדול ועיין בתשובת הרשב"א ח"ג סימן שס"ט שהביא הירושלמי זה ופירש דקאי עמש"ש ר"א שהפתח פתוח אסור לקיימה והקה"ע פי' דקאי על הא דאמר ר' אלעזר לעיל מיניה דטעם שבתולה נשאת ליום הרביעי הוא משום שאם ימצא טענת בתולים כו'. והנה להרשב"א אתי שפיר הא דבעי שם בתולה מן הנשואין אימתי היא נשאת שהקשה הקה"ע הא אין לה טענת בתולים וגם כתובתה רק מנה ואם כן למה תנשא ברביעי ומאי קא מיבעיא ליה. וצ"ל התירוץ משום דמ"מ אסור לקיימה דמה שאין להם טענת בתולים לא מהני לפ"ד הירושלמי רק לענין הכתובה. אבל לענין איסור סבירא ליה להירושלמי דלא סמכינן על זה בין בבוגרת בין במו"ע בין בבתולה מן הנשואין לכן מיבעיא ליה בתולה מן הנשואין אף על גב שאין לה טענת בתולים וגם כתובתה מנה. שמא מ"מ תנשא ברביעי כדי שישכים ויבא לב"ד לענין איסורא וזה כשטת הרשב"א וכן תירץ הקה"ע שם. וא"כ אף אם בבוגרת ג"כ הענין כן דלגבי איסורא לא סמכינן ע"ז להירושלמי כמ"ש המל"מ ס"פ י"א וכמ"ש לקמן אות ד'. מ"מ לענין כתובה ע"כ צ"ל דגם בטענת דמים לא מפסדה כתובה מאתים דאל"כ פשיטא דתנשא ברביעי וכיון שכן מוכרח דלהירושלמי גבי בוגרת בין טענת פ"פ בין טע"ד אין לה לענין כתובה מאתים ולגבי איסורא ס"ל להירושלמי דאף בטענת פ"פ אסורה לו לקיימה משום דלהירושלמי לא סמכינן על איסורא. ועי' מזה לקמן אי"ה באות ד'. אבל עכ"פ לענין כתובה ס"ל להירושלמי דגם טע"ד אין לה. וכ"מ עוד ממ"ש בירושלמי בוגרת כחבית פתוחה כו' מעשה באשה אחת שלא נמצאו לה בתולים ובא מעשה לפני רבי אמר לה אי כן הן אמרה ליה מעלותיו של בית אבא היו גבוהין ונשרו בתוליה. משמע בכה"ג ודאי אף טע"ד אין לה א"כ כמו כן י"ל בבוגרת. דהא אמרינן בירושלמי ביבמות פרק הבא על יבמתו ה"ד לר"א ור' שמעון מה בין בוגרת מה בין מוכת עץ בוגרת כלו בתוליה במעיה מוכת עץ יצאו בתוליה לחוץ. משמע דאין ביניהן רק מה שלא יצאו לחוץ. אבל ליתנהו כמו במו"ע. ואי איתא הרי בלא"ה הל"ל דיש חילוק עצום דבוגרת לא כלו הבתולים כמו במוכת עץ שהרי יש להן טע"ד ולכן ה"ט דר"א ור"ש דמכשירין בבוגרת ופוסלין במוכץ עץ ולמה ליה למימר הטעם בדוחק. א"ו הירושלמי ס"ל דבוגרת אין לה טע"ד ג"כ וכ"ש לי"א בירושלמי שם דר"א ור"ש פוסלין בבוגרת לכה"ג ומכשירין במ"ע. וזהו ג"כ שבירושלמי דכתובות דימו זה להך דמעלותיו כו' נשרו. דכמו כן הוא בבוגרת רק שבבוגרת לא יצאו לחוץ כ"א כלו במעיה. ועוד הוכיח כן בעל קרבן העדה בירושלמי פרק קמא דכתובות ה"ג אהך פלוגתא דרבי מאיר ורבנן במתניתין ג' במוכת עץ. מותבין לר"מ (הקשו חכמים לר' מאיר למה מוכת עץ כתובתה מאתים הלא אין כאן בתולים) בתולין אין כאן ותימר כתובתה מאתים. אמר לון וכי בבתולין הדבר תלוי הלא בוגרת אין לה בתולים וכתובתה מאתים הרי בתולה מן הנשואין יש לה בתולין וכתובתן מנה. בוגרת לא בטל חינה בתולה מן הנשואין בטל חינה. ואי איתא דיש חילוק בין בוגרת למוכת עץ דבוגרת יש לה טע"ד משא"כ מוכת עץ א"כ מאי מקשה ר"מ לחכמים וכי בבתולין כו' הרי בוגרת. הרי יש להשיב דבוגרת שאני דיש לה טע"ד. א"ו נראה דהירושלמי ס"ל דבוגרת אין לה שום טענת בתולים כלל ע"ש בתוספת קרבן העדה ד"ה הרי בוגרת וע"ש במראה הפנים בד"ה בוגרת כחבית פתוחה היא כתב ג"כ מסקנת רוב הפוסקים דדוקא טענת פ"פ אין לה. אבל טענת דמים יש לה כו'. אבל קשה דמהכא משמע דאפילו טענת דמים אין לה כו' כדמוכח מדאמר לקמן ע"ד דר' אליעזר בוגרת אימתי נשאת כו'. ומ"ש לתרץ דר' אלעזר ס"ל כן ולית הלכתא כוותיה אינו נכון. דאף את"ל דלית הלכתא כוותיה היינו במה שאוסר לקיימה גם בשני ספיקות. אבל לומר דיש פלוגתא בין ר"א לר' יונה בענין אם יש לה טע"ד מנלן לחדש דבר זה. ואם כן נראה לפע"ד מהירושלמי אין שום ראיה לגרסת רש"י יותר מלגירסת ר"ח. דבע"כ הירושלמי פליגא על ש"ס דילן וס"ל דאין לבוגרת שום טע"ב. ולש"ס דילן פרק אלו נערות יש לה א' מהטענות. אך הרא"ש פרק קמא דכתובות כתב ומקשין על גירסת ר"ח והרי"ף ופ"פ מאן דכר שמיה כו'. אך ע"פ דברי התוספות פ"ק (דף ט' ע"א) ד"ה האומר ומדתלינן כו' וא"כ כו' בפ"פ יתיישב קצת קושיא זו. ומ"ש התוספות ומיהו בירושלמי כו' ויש ליישב כו' כבר נתבאר ישוב נכון דמהירושלמי אין שום קושיא כנ"ל. וסיימו התוספות וכדאמר בפרק הבא על יבמתו (דף נ"ט) פרט לבוגרת שכלו בתוליה. ור"ל שמזה ראיה לפי' ר"ח דאין לה טע"ד וכמ"ש ג"כ הרמב"ן הובא בשט"מ פרק אלו נערות (דף ל"ו). אבל מה שאמרו במסכת יבמות בוגרת שכלו בתוליה משמע כדבריהם שיש בלשון הזה לשון דמים. ואפשר לדחוק שעל הפתח קאמר לומר שפתחה פתוח כו' שאין לדחוק הירושלמי עכ"ל. וכבר נתבאר שמה שהכריע כפרש"י מן הירושלמי אינו הכרע וא"כ נשאר משמעות הסוגיא דפרק הבא על יבמתו ראיה לגירסת ר"ח. גם הרשב"א בתה"א בית זיין שער א' (דף קס"ה ע"ב) ובמ"ה שם משמע ליה מהסוגיא דיבמות פרק הבא על יבמתו כנ"ל גם בענין הירושלמי מובן מדבריו דהבין ג"כ מהירושלמי שבוגרות פתחיהן פתוח גם אין להם טע"ד אלא שכתב שהפירוש כי יש מן הבוגרת כו' ע"ש. והבית שמואל סימן ס"ח ססק"ג כתב ולפי גירסת הרשב"א בירושלמי כו' לפי"ז א"א ליישב הסוגיא (דף ל"ו) אי דקא טעין כו' לא כרש"י ולא כר"ח. וכבר כתבתי הנלע"ד בהירושלמי דבאמת בוגרת אין לה שום טע"ב וכנ"ל. אחר כותבי כ"ז מצאתי בחידושי מהרי"ט לכתובות שבסוף תשובותיו חלק א' שכתב בפרק אלו נערות (דף ל"ו) שמה שהכריע הרמב"ן כרש"י והרמב"ם מהירושלמי מלבד שהתוספות דחו זה אך בלא"ה אינה ראיה כלל. כי הירושלמי ס"ל דבוגרת אין לה טע"ב כלל מדשאלו בוגרת אימתי היא נשאת כו' עכ"ד בקיצור. והנאני שכונתי לדעת הגדול וע"פ הירושלמי יש ליתן טעם להא דרבותינו ר"פ בתרא דנדה דבועל בעילת מצוה ופורש משום בוגרת דכלו לה דם בתולים:
הנה מה שהכריע הרמב"ן הביאו הרא"ש פרק קמא דכתובות סוף סימן כ"א והר"ן שם והה"מ פי"א מה"א הי"ב דבוגרת פתחה פתוח ממ"ש בירושלמי פ"ק דכתובות ה"א כחבית פתוחה זהו נכון אבל מה שר"ל דא"כ יש לה טע"ד כשטת רש"י זהו דוחק עצום. לפי דעת הירושלמי דהא הירושלמי אומר שם גופא בוגרת אימתי היא נשאת (פי' למ"ד דבתולה נשאת ברביעי משום טענת בתולים בוגרת דלית לה טענת בתולים אימתי היא נשאת בכל יום או דוקא בד') בתולה מן הנישואין (דאין לה טענת בתולים. כדתנן לקמן בפרקין) אימתי היא נשאת. מוכת עץ כר' מאיר (דתנן לקמן בפרקין מוכת עץ. כתובתה מאתים) אימתי היא נשאת ובודאי דבתולה מן הנשואין אין לה טענת בתולים לא דפ"פ ולא דטע"ד מאחר שהטעם משום דבחזקת בעולה קיימת וכן מוכת עץ אין לה לא טענת פ"פ ולא טע"ד כמבואר מהמשנה היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ואי איתא דמוכת עץ יש לה טע"ד איך תאמר מ"ע אני איפה הם הדמים וכ"כ שם בהדיא בירושלמי ניכר הוא בפ"פ בין בעץ בין באדם בתמיה דהא פתיחת שניהם שוים ע"ש בקה"ע. וכן משמע בהרמב"ם פי"א מה"א ה"ט ושני סימנין הן לבתולה הא' דמים כו' אם אמרה אמת הוא שלא מצאני בתולה מפני שנפלתי והכני עץ או קרקע כו' עכ"ל הרי משמע בהדיא דמוכת עץ אין לה שום סימן משני סימנין הנ"ל. משא"כ אח"כ בהלכה י"ב. וא"כ על בתולה מן הנשואין ועל מוכת עץ שפיר שאלו אימתי היא נשאת מאחר דאין להם שום טענת בתולים וכמו"כ צ"ל דבוגרות אין להם שום טענת בתולים דאי איתא שיש לה טענת דמים פשיטא שנשאת ברביעי כדי שישכים לב"ד בחמישי אם לא ימצא דם וכ"כ שם בתוספת קה"ע ד"ה בוגרת ומ"ש לתרץ דיש לומר דמיירי אבוגרת דמשפחת דורקטי הוא דוחק גדול ועיין בתשובת הרשב"א ח"ג סימן שס"ט שהביא הירושלמי זה ופירש דקאי עמש"ש ר"א שהפתח פתוח אסור לקיימה והקה"ע פי' דקאי על הא דאמר ר' אלעזר לעיל מיניה דטעם שבתולה נשאת ליום הרביעי הוא משום שאם ימצא טענת בתולים כו'. והנה להרשב"א אתי שפיר הא דבעי שם בתולה מן הנשואין אימתי היא נשאת שהקשה הקה"ע הא אין לה טענת בתולים וגם כתובתה רק מנה ואם כן למה תנשא ברביעי ומאי קא מיבעיא ליה. וצ"ל התירוץ משום דמ"מ אסור לקיימה דמה שאין להם טענת בתולים לא מהני לפ"ד הירושלמי רק לענין הכתובה. אבל לענין איסור סבירא ליה להירושלמי דלא סמכינן על זה בין בבוגרת בין במו"ע בין בבתולה מן הנשואין לכן מיבעיא ליה בתולה מן הנשואין אף על גב שאין לה טענת בתולים וגם כתובתה מנה. שמא מ"מ תנשא ברביעי כדי שישכים ויבא לב"ד לענין איסורא וזה כשטת הרשב"א וכן תירץ הקה"ע שם. וא"כ אף אם בבוגרת ג"כ הענין כן דלגבי איסורא לא סמכינן ע"ז להירושלמי כמ"ש המל"מ ס"פ י"א וכמ"ש לקמן אות ד'. מ"מ לענין כתובה ע"כ צ"ל דגם בטענת דמים לא מפסדה כתובה מאתים דאל"כ פשיטא דתנשא ברביעי וכיון שכן מוכרח דלהירושלמי גבי בוגרת בין טענת פ"פ בין טע"ד אין לה לענין כתובה מאתים ולגבי איסורא ס"ל להירושלמי דאף בטענת פ"פ אסורה לו לקיימה משום דלהירושלמי לא סמכינן על איסורא. ועי' מזה לקמן אי"ה באות ד'. אבל עכ"פ לענין כתובה ס"ל להירושלמי דגם טע"ד אין לה. וכ"מ עוד ממ"ש בירושלמי בוגרת כחבית פתוחה כו' מעשה באשה אחת שלא נמצאו לה בתולים ובא מעשה לפני רבי אמר לה אי כן הן אמרה ליה מעלותיו של בית אבא היו גבוהין ונשרו בתוליה. משמע בכה"ג ודאי אף טע"ד אין לה א"כ כמו כן י"ל בבוגרת. דהא אמרינן בירושלמי ביבמות פרק הבא על יבמתו ה"ד לר"א ור' שמעון מה בין בוגרת מה בין מוכת עץ בוגרת כלו בתוליה במעיה מוכת עץ יצאו בתוליה לחוץ. משמע דאין ביניהן רק מה שלא יצאו לחוץ. אבל ליתנהו כמו במו"ע. ואי איתא הרי בלא"ה הל"ל דיש חילוק עצום דבוגרת לא כלו הבתולים כמו במוכת עץ שהרי יש להן טע"ד ולכן ה"ט דר"א ור"ש דמכשירין בבוגרת ופוסלין במוכץ עץ ולמה ליה למימר הטעם בדוחק. א"ו הירושלמי ס"ל דבוגרת אין לה טע"ד ג"כ וכ"ש לי"א בירושלמי שם דר"א ור"ש פוסלין בבוגרת לכה"ג ומכשירין במ"ע. וזהו ג"כ שבירושלמי דכתובות דימו זה להך דמעלותיו כו' נשרו. דכמו כן הוא בבוגרת רק שבבוגרת לא יצאו לחוץ כ"א כלו במעיה. ועוד הוכיח כן בעל קרבן העדה בירושלמי פרק קמא דכתובות ה"ג אהך פלוגתא דרבי מאיר ורבנן במתניתין ג' במוכת עץ. מותבין לר"מ (הקשו חכמים לר' מאיר למה מוכת עץ כתובתה מאתים הלא אין כאן בתולים) בתולין אין כאן ותימר כתובתה מאתים. אמר לון וכי בבתולין הדבר תלוי הלא בוגרת אין לה בתולים וכתובתה מאתים הרי בתולה מן הנשואין יש לה בתולין וכתובתן מנה. בוגרת לא בטל חינה בתולה מן הנשואין בטל חינה. ואי איתא דיש חילוק בין בוגרת למוכת עץ דבוגרת יש לה טע"ד משא"כ מוכת עץ א"כ מאי מקשה ר"מ לחכמים וכי בבתולין כו' הרי בוגרת. הרי יש להשיב דבוגרת שאני דיש לה טע"ד. א"ו נראה דהירושלמי ס"ל דבוגרת אין לה שום טענת בתולים כלל ע"ש בתוספת קרבן העדה ד"ה הרי בוגרת וע"ש במראה הפנים בד"ה בוגרת כחבית פתוחה היא כתב ג"כ מסקנת רוב הפוסקים דדוקא טענת פ"פ אין לה. אבל טענת דמים יש לה כו'. אבל קשה דמהכא משמע דאפילו טענת דמים אין לה כו' כדמוכח מדאמר לקמן ע"ד דר' אליעזר בוגרת אימתי נשאת כו'. ומ"ש לתרץ דר' אלעזר ס"ל כן ולית הלכתא כוותיה אינו נכון. דאף את"ל דלית הלכתא כוותיה היינו במה שאוסר לקיימה גם בשני ספיקות. אבל לומר דיש פלוגתא בין ר"א לר' יונה בענין אם יש לה טע"ד מנלן לחדש דבר זה. ואם כן נראה לפע"ד מהירושלמי אין שום ראיה לגרסת רש"י יותר מלגירסת ר"ח. דבע"כ הירושלמי פליגא על ש"ס דילן וס"ל דאין לבוגרת שום טע"ב. ולש"ס דילן פרק אלו נערות יש לה א' מהטענות. אך הרא"ש פרק קמא דכתובות כתב ומקשין על גירסת ר"ח והרי"ף ופ"פ מאן דכר שמיה כו'. אך ע"פ דברי התוספות פ"ק (דף ט' ע"א) ד"ה האומר ומדתלינן כו' וא"כ כו' בפ"פ יתיישב קצת קושיא זו. ומ"ש התוספות ומיהו בירושלמי כו' ויש ליישב כו' כבר נתבאר ישוב נכון דמהירושלמי אין שום קושיא כנ"ל. וסיימו התוספות וכדאמר בפרק הבא על יבמתו (דף נ"ט) פרט לבוגרת שכלו בתוליה. ור"ל שמזה ראיה לפי' ר"ח דאין לה טע"ד וכמ"ש ג"כ הרמב"ן הובא בשט"מ פרק אלו נערות (דף ל"ו). אבל מה שאמרו במסכת יבמות בוגרת שכלו בתוליה משמע כדבריהם שיש בלשון הזה לשון דמים. ואפשר לדחוק שעל הפתח קאמר לומר שפתחה פתוח כו' שאין לדחוק הירושלמי עכ"ל. וכבר נתבאר שמה שהכריע כפרש"י מן הירושלמי אינו הכרע וא"כ נשאר משמעות הסוגיא דפרק הבא על יבמתו ראיה לגירסת ר"ח. גם הרשב"א בתה"א בית זיין שער א' (דף קס"ה ע"ב) ובמ"ה שם משמע ליה מהסוגיא דיבמות פרק הבא על יבמתו כנ"ל גם בענין הירושלמי מובן מדבריו דהבין ג"כ מהירושלמי שבוגרות פתחיהן פתוח גם אין להם טע"ד אלא שכתב שהפירוש כי יש מן הבוגרת כו' ע"ש. והבית שמואל סימן ס"ח ססק"ג כתב ולפי גירסת הרשב"א בירושלמי כו' לפי"ז א"א ליישב הסוגיא (דף ל"ו) אי דקא טעין כו' לא כרש"י ולא כר"ח. וכבר כתבתי הנלע"ד בהירושלמי דבאמת בוגרת אין לה שום טע"ב וכנ"ל. אחר כותבי כ"ז מצאתי בחידושי מהרי"ט לכתובות שבסוף תשובותיו חלק א' שכתב בפרק אלו נערות (דף ל"ו) שמה שהכריע הרמב"ן כרש"י והרמב"ם מהירושלמי מלבד שהתוספות דחו זה אך בלא"ה אינה ראיה כלל. כי הירושלמי ס"ל דבוגרת אין לה טע"ב כלל מדשאלו בוגרת אימתי היא נשאת כו' עכ"ד בקיצור. והנאני שכונתי לדעת הגדול וע"פ הירושלמי יש ליתן טעם להא דרבותינו ר"פ בתרא דנדה דבועל בעילת מצוה ופורש משום בוגרת דכלו לה דם בתולים:
גב
והנה פשט לשון הכתוב בפרשה כי תצא גבי והוציאו את בתולי הנערה כו' ואלה בתולי בתי ופרשו את השמלה כו' משמע ודאי דעיקר ענין בתולים היינו הדמים הגם דפירש"י ה"ז משל. מ"מ הענין ודאי אמת. וא"כ מאחר שאמרו ביבמות (דף נ"ט) דבוגרת כלו בתוליה ע"כ ודאי הפי' שכלו דמיה וא"כ זה ראיה לגירסת ר"ח. אך עכ"ז לכאורה יש לדקדק על התוספות והרמב"ן והרשב"א מה הביאו ראיה מסוגיא דיבמות לפי' ר"ח הא כתבו התוספות עצמן שם (דף נ"ט ע"א) דמש"ש פרט לבוגרת שכלו בתוליה לאו דוקא כלו אלא כלומר נתמעטו קצת. והוא מוכרח שם בהדיא בגמרא גבי בתוליה ואפילו מקצת בתולים וכן מבואר עוד בגמרא פרק אלמנה ניזונית (דף צ"ז ע"ב) ע"ש בפירש"י ד"ה פרט לבוגרת וכ"כ בשט"מ שם שכלו בתוליה פי' שנתמעטו ואין כולן שלימים וא"כ כיון שיש לה מקצת בתולים שפיר י"ל כגירסת רש"י דיש לה טענת דמים וזהו שיטת ריא"ז בש"ג פרק קמא דכתובות וז"ל הבוגרת יש עליה טענת דמים אע"פ שכלו בתוליה יש בה מקצת דמים עכ"ל. הרי מפרש ג"כ דמ"ש ביבמות שכלו בתוליה דקאי על הדמים ולא כמו שנדחק הרמב"ן דעל הפתח קאמר ואעפ"כ ס"ל כשטת רש"י דיש עליה טענת דמים משום דלא כלו הבתולים לגמרי כ"א נתמעטו קצת וצ"ל דס"ל להתוס' והרמב"ן דדוקא כשהבתולים שלימים אזי ע"י דוחק האבר יוצא הדם. אבל כשנתמעטו הבתולים אזי יוכל להיות שלא יצא דם שהרי אפילו בנערה שכל הבתולים שלימים אם הטה יוכל לבעול בלא דם כדשמואל. א"כ היכא שנתמעטו הבתולים י"ל אפילו בלא הטייה יוכל להיות שלא יהיה דם. וז"ל הערוך ערך פתח בפרק אלו נערות בכתובות (דף ל"ו) אי דקא טעין טענת פ"פ ה"נ פי' טענת בתולים תרין אנפין טענת דמים וטענת פ"פ. יש דמים שהן מועטין באשה וכשבגרה מימעטו טובא ואיכא דיבשין לגמרי והאי תנא דקתני הבוגרת אין לה טענת בתולים לענין דמים קאמרינן אבל לענין פתח פתוח אע"פ שבגרה ראוי הפתח להיות סתום כתקנו ואינו נפתח בבגר כדרך שהדמים צומקין בבגר לפי כן יש לעולם טענת פתח פתוח וכיון דאית בוגרת דיבשין דמיה לגמרי ואיכא דלא יבשין אמר רב כגון האי נותנין לה לילה אחת עכ"ל. הרי פירש וכשבגרה מימעטי טובא כו' וכן אח"כ כתב ואיכא דלא יבשין כו' ואעפ"כ אין לשום בוגרת טענת בתולים. מיהו בהרי"ף משמע משום דתלינן דהיא מהני דיבשין לגמרי. ובתשובת פנים מאירות חלק א' סימן ה' כתב שמסוגיא דיבמות (דף נ"ט) הנ"ל יש ראיה ברורה לשטת רש"י דאי סלקא דעתך דאיכא בוגרת דלית לה בתולים כל עיקר כו'. איך ישא בוגרת לר"א ור"ש דילמא לית לה בתולים כל עיקר. אע"כ דכל בוגרת יש לה בתולים רק שנתמעטו קצת כדעת הרמב"ם והרא"ש וגירסת רש"י עכ"ל. ולפע"ד דבריו הם נגד התוספות והרמב"ן שהביאו ראיה משם לר"ח. א"ו ס"ל כיון שנתמעטו הבתולים שוב אין הדמים טענה כנ"ל. אמת בירו' שם נתנו טעם משום דכלו הבתולים במעיה. א"כ י"ל שכלו לגמרי רק כיון שלא יצאו לחוץ לכן מותרת לכה"ג. והנה הרשב"א בשט"מ פרק קמא (דף ט') ס"ל ג"כ כפי' ר"ח וכ"נ מדבריו בתה"א בית השביעי שער ב' (דף קס"ה ע"ב) כתב בפירוש וז"ל ומסתברא דאפילו בבוגרת כן ואעפ"י שאין לה טענת בתולים דבתולים כלים בתוך מעיה עכ"ל. והרא"ה שם בבד"ה כתב ולא נתכנו דבריו דבוגרת כולהו אית להו דמים לא אמרו אין להם טענת בתולים אלא לענין פתח. ובמשמרת הבית חלק על הרא"ה ואמר אין ראוי להניח את הירושלמי מה שמפורש בו ולתפוס את הסכמתו וכו' עכ"ד. וגם הרא"ש ריש פרק בתרא דנדה (ע"ב) ד"ה אי ק"ק לפר"ח כו' ויש ליישב דבמוכת עץ לא פליג ש"ס דילן אירושלמי דפתחה פתוח וגם אין לו טענת דמים. היוצא מזה דלהירושלמי בוגרת אין לה טענת דמים ג"כ כמו שאין לה טענת פתח פתוח. מיהו ש"ס דילן ס"ל דיש עליה טענה אחת וס"ל לר"ח והערוך והרי"ף והרשב"א בשם הגאונים הובא בשט"מ (דף ל"ו) דאין עליה טענת דמים וכתב בהגמי"י פי"א אות ז' שכ"ד ר"ת וראבי"ה דלא כפרש"י. אמנם הרמב"ם שם הי"ג כתב יש גאונים שהורו כו' וטעות היה בנוסחאות שלהם כו' וכן פרש"י וכ"כ הרא"ש והר"ן והה"מ בשם הרמב"ן שהכריע כן עפ"י הירושלמי וכ"ד הרא"ה בבד"ה. וכן פסק הרב"י בש"ע בפשיטות והיינו מפני שלא הביא דהערוך ור"ת וראבי"ה והרשב"א קיימי ג"כ בשטת ר"ח והרי"ף. מה גם לפמש"ל דהכרעת הרמב"ן מהירושלמי אינה מכרעת כלל וכמ"ש המשמרת הבית בשם הירושלמי. והנה כה"ג מצינו בהרמב"ם פרק ט"ו מהלכות מלוה ה"ב שכתב כן לדחות גירסת הרי"ף ושבדק ומצא כן ושטעות היה כו' ע"ש. ששם חיזק גירסא שלו יותר ממש"כ. וגם גירסת הש"ס שלפנינו כגירסת הרמב"ם וכ"פ הרב"י בש"ע ח"מ סימן ע' סעיף ג'.ואעפ"כ האריך הש"ך שם סקי"ד דנראה לו עיקר כגירסת הרי"ף וסיעתו גם התומים והנתי"מ הביאו דברי הש"ך ולא חלקו עליו. ע"כ נראה לכאורה לומר בנד"ז גם כן דהוי ספיקא דדינא. מה גם דליכא כאן טעות עכ"פ ולא כמ"ש הרמב"ם וטעות היה בנוסחאות שלהם דהא אף אם הנוסחא כדבריו עכ"פ הש"ס ירושלמי ס"ל כהרי"ף ג"כ א"כ אף דקיי"ל כש"ס דילן אין זה בגדר טעות עכ"פ ולכן כיון שיש דעות הרבה והגאונים והפוסקים דס"ל שכ"ד הש"ס דילן ג"כ יש להורות בזה כדין ספק שקול:
והנה פשט לשון הכתוב בפרשה כי תצא גבי והוציאו את בתולי הנערה כו' ואלה בתולי בתי ופרשו את השמלה כו' משמע ודאי דעיקר ענין בתולים היינו הדמים הגם דפירש"י ה"ז משל. מ"מ הענין ודאי אמת. וא"כ מאחר שאמרו ביבמות (דף נ"ט) דבוגרת כלו בתוליה ע"כ ודאי הפי' שכלו דמיה וא"כ זה ראיה לגירסת ר"ח. אך עכ"ז לכאורה יש לדקדק על התוספות והרמב"ן והרשב"א מה הביאו ראיה מסוגיא דיבמות לפי' ר"ח הא כתבו התוספות עצמן שם (דף נ"ט ע"א) דמש"ש פרט לבוגרת שכלו בתוליה לאו דוקא כלו אלא כלומר נתמעטו קצת. והוא מוכרח שם בהדיא בגמרא גבי בתוליה ואפילו מקצת בתולים וכן מבואר עוד בגמרא פרק אלמנה ניזונית (דף צ"ז ע"ב) ע"ש בפירש"י ד"ה פרט לבוגרת וכ"כ בשט"מ שם שכלו בתוליה פי' שנתמעטו ואין כולן שלימים וא"כ כיון שיש לה מקצת בתולים שפיר י"ל כגירסת רש"י דיש לה טענת דמים וזהו שיטת ריא"ז בש"ג פרק קמא דכתובות וז"ל הבוגרת יש עליה טענת דמים אע"פ שכלו בתוליה יש בה מקצת דמים עכ"ל. הרי מפרש ג"כ דמ"ש ביבמות שכלו בתוליה דקאי על הדמים ולא כמו שנדחק הרמב"ן דעל הפתח קאמר ואעפ"כ ס"ל כשטת רש"י דיש עליה טענת דמים משום דלא כלו הבתולים לגמרי כ"א נתמעטו קצת וצ"ל דס"ל להתוס' והרמב"ן דדוקא כשהבתולים שלימים אזי ע"י דוחק האבר יוצא הדם. אבל כשנתמעטו הבתולים אזי יוכל להיות שלא יצא דם שהרי אפילו בנערה שכל הבתולים שלימים אם הטה יוכל לבעול בלא דם כדשמואל. א"כ היכא שנתמעטו הבתולים י"ל אפילו בלא הטייה יוכל להיות שלא יהיה דם. וז"ל הערוך ערך פתח בפרק אלו נערות בכתובות (דף ל"ו) אי דקא טעין טענת פ"פ ה"נ פי' טענת בתולים תרין אנפין טענת דמים וטענת פ"פ. יש דמים שהן מועטין באשה וכשבגרה מימעטו טובא ואיכא דיבשין לגמרי והאי תנא דקתני הבוגרת אין לה טענת בתולים לענין דמים קאמרינן אבל לענין פתח פתוח אע"פ שבגרה ראוי הפתח להיות סתום כתקנו ואינו נפתח בבגר כדרך שהדמים צומקין בבגר לפי כן יש לעולם טענת פתח פתוח וכיון דאית בוגרת דיבשין דמיה לגמרי ואיכא דלא יבשין אמר רב כגון האי נותנין לה לילה אחת עכ"ל. הרי פירש וכשבגרה מימעטי טובא כו' וכן אח"כ כתב ואיכא דלא יבשין כו' ואעפ"כ אין לשום בוגרת טענת בתולים. מיהו בהרי"ף משמע משום דתלינן דהיא מהני דיבשין לגמרי. ובתשובת פנים מאירות חלק א' סימן ה' כתב שמסוגיא דיבמות (דף נ"ט) הנ"ל יש ראיה ברורה לשטת רש"י דאי סלקא דעתך דאיכא בוגרת דלית לה בתולים כל עיקר כו'. איך ישא בוגרת לר"א ור"ש דילמא לית לה בתולים כל עיקר. אע"כ דכל בוגרת יש לה בתולים רק שנתמעטו קצת כדעת הרמב"ם והרא"ש וגירסת רש"י עכ"ל. ולפע"ד דבריו הם נגד התוספות והרמב"ן שהביאו ראיה משם לר"ח. א"ו ס"ל כיון שנתמעטו הבתולים שוב אין הדמים טענה כנ"ל. אמת בירו' שם נתנו טעם משום דכלו הבתולים במעיה. א"כ י"ל שכלו לגמרי רק כיון שלא יצאו לחוץ לכן מותרת לכה"ג. והנה הרשב"א בשט"מ פרק קמא (דף ט') ס"ל ג"כ כפי' ר"ח וכ"נ מדבריו בתה"א בית השביעי שער ב' (דף קס"ה ע"ב) כתב בפירוש וז"ל ומסתברא דאפילו בבוגרת כן ואעפ"י שאין לה טענת בתולים דבתולים כלים בתוך מעיה עכ"ל. והרא"ה שם בבד"ה כתב ולא נתכנו דבריו דבוגרת כולהו אית להו דמים לא אמרו אין להם טענת בתולים אלא לענין פתח. ובמשמרת הבית חלק על הרא"ה ואמר אין ראוי להניח את הירושלמי מה שמפורש בו ולתפוס את הסכמתו וכו' עכ"ד. וגם הרא"ש ריש פרק בתרא דנדה (ע"ב) ד"ה אי ק"ק לפר"ח כו' ויש ליישב דבמוכת עץ לא פליג ש"ס דילן אירושלמי דפתחה פתוח וגם אין לו טענת דמים. היוצא מזה דלהירושלמי בוגרת אין לה טענת דמים ג"כ כמו שאין לה טענת פתח פתוח. מיהו ש"ס דילן ס"ל דיש עליה טענה אחת וס"ל לר"ח והערוך והרי"ף והרשב"א בשם הגאונים הובא בשט"מ (דף ל"ו) דאין עליה טענת דמים וכתב בהגמי"י פי"א אות ז' שכ"ד ר"ת וראבי"ה דלא כפרש"י. אמנם הרמב"ם שם הי"ג כתב יש גאונים שהורו כו' וטעות היה בנוסחאות שלהם כו' וכן פרש"י וכ"כ הרא"ש והר"ן והה"מ בשם הרמב"ן שהכריע כן עפ"י הירושלמי וכ"ד הרא"ה בבד"ה. וכן פסק הרב"י בש"ע בפשיטות והיינו מפני שלא הביא דהערוך ור"ת וראבי"ה והרשב"א קיימי ג"כ בשטת ר"ח והרי"ף. מה גם לפמש"ל דהכרעת הרמב"ן מהירושלמי אינה מכרעת כלל וכמ"ש המשמרת הבית בשם הירושלמי. והנה כה"ג מצינו בהרמב"ם פרק ט"ו מהלכות מלוה ה"ב שכתב כן לדחות גירסת הרי"ף ושבדק ומצא כן ושטעות היה כו' ע"ש. ששם חיזק גירסא שלו יותר ממש"כ. וגם גירסת הש"ס שלפנינו כגירסת הרמב"ם וכ"פ הרב"י בש"ע ח"מ סימן ע' סעיף ג'.ואעפ"כ האריך הש"ך שם סקי"ד דנראה לו עיקר כגירסת הרי"ף וסיעתו גם התומים והנתי"מ הביאו דברי הש"ך ולא חלקו עליו. ע"כ נראה לכאורה לומר בנד"ז גם כן דהוי ספיקא דדינא. מה גם דליכא כאן טעות עכ"פ ולא כמ"ש הרמב"ם וטעות היה בנוסחאות שלהם דהא אף אם הנוסחא כדבריו עכ"פ הש"ס ירושלמי ס"ל כהרי"ף ג"כ א"כ אף דקיי"ל כש"ס דילן אין זה בגדר טעות עכ"פ ולכן כיון שיש דעות הרבה והגאונים והפוסקים דס"ל שכ"ד הש"ס דילן ג"כ יש להורות בזה כדין ספק שקול:
דג
אך כ"ז לפלפולא אבל למעשה מי ימלא לבו לחלוק על הש"ע שפסק כדעת הרמב"ם. אך עכ"פ יש לצדד בזה כגון בבוגרת שכבר היה לה הוסת כיון דבזה אפשר לצדד אף לגרסת רש"י והרמב"ם דהא לא אמרינן לגירסת רש"י והרמב"ם דבוגרת יש לה טענת דמים רק משום דאמר רב דבוגרת נותנים לה כל הלילה. ור"ל כיון דכל הלילה תולין בדם בתולים ע"כ א"א שלא ימצא עכ"פ שום דם גם בבעילה ראשונה וא"כ בבוגרת שראתה דקיי"ל דאין נותנים לה רק בעילת מצוה ותו לא כיון דבהכרח בתוליה מועטים יותר מסתם בוגרת אפשר אף לגירסא זו אין עליה טענת דמים כלל ואף שעכ"פ נותנין לה בעילת מצוה אף שהדם שותת ויורד כמ"ש הרשב"א בתה"ב שם והובא ב"י סימן קצ"ג. א"כ עכצ"ל דגם בוגרת שראתה יש לה ד"ב. י"ל איה"נ שיש מקום לתלות בזה כמו דתלינן במכה. אבל גם כשלא נמצא דם בתולים אינה טענה עליה כי יש מקצת בוגרת עכ"פ שאין להם דם בתולים. וכיון דהוכחה שיש להן טענת דמים הוא רק ממה שנותנין לה כל הלילה. משא"כ ממה שנותנין לה בעילת מצוה כדפרש"י בהדיא. הגם שי"ל שהווסת אינו ענין כלל למיעוט הבתולים והא דאין נותנין לה כל הלילה זהו דכיון שראתה הוסת מקודם א"כ שכיח קצת דם המקור לכן יש לחוש לו גם כן אחר בעילה ראשונה דהא גבי נערה שראתה הוסת ג"כ ממעטינן מד' לילות לילה אחת אף שהיא בתולה שלימה. מיהו אפשר שהווסת גורם שנתמעטו הבתולים. וכן משמע קצת בתשובת מ"ב סימן מ"ז שכתב וז"ל וקים להו לב"ה דעד שיעור הנזכר במתניתין דרך הבתולות להוציא דם ומיד אח"כ לא אמרינן דדם בתולים הוא אלא ודאי דם המקור הוא עכ"ל. ועמ"ש עליו אדמו"ר סי' קפ"ז סקנ"ה ובק"א ססי' קפ"ז. אך ממש"ש בגמרא ריש פרק תינוקת דבקטנה שלא הגיע זמנה לראות אין הפרש בין ראתה ללא ראתה. משמע דענין ראתה אינו רק שעי"ז חיישינן טפי לדם המקור לא שעי"ז נתמעטו הבתולים. ומ"מ אפ"ל דכל הסוגיא דפרק אלו נערות (דף ל"ו) דאמרינן דבוגרת יש לה טענת דמים אזלא לפי דין המשנה ריש פרק תינוקת דתלינן טובא בדם בתולים ודינו דרב דבוגרת אזלא ג"כ לפי דין המשנה. אבל לפי מה שאמרו שם בגמרא דרבותינו חזרו ונמנו שיהא בועל בעילת מצוה ופורש ואין נותנים לשום בתולה לילה הראשון א"כ מיעטו טובא בתלייה דדם בתולים. וכתב הרא"ש שם הטעם דגזרינן כולן אטו בוגרת שראתה. וא"כ לפ"ז י"ל העיקר דבוגרת אין עליה טענת דמים גם כן ובהא א"ש דברי הרא"ש שסותרין זה את זה דבפרק קמא דכתובות סימן כ"א העלה שהעיקר כגירסת רש"י דבוגרת יש עליה טענת דמים ובריש פרק תינוקת ססי' א' כתב דבוגרת אין לה טענת דמים די"ל דהיינו דאיכא בין דין המשנה ורבותינו שחזרו ונמנו. דלפי דין המשנה נראה שבוגרת יש עליה גם כן טענת דמים. אבל לפי דעת רבותינו שחזרו ונמנו מוכרח לומר דבוגרת אין עליה טענת דמים דאל"כ לא הוו מחמרו כ"כ טובא מלתלות בדם בתולים. ובהא אתי שפיר דהירושלמי ס"ל דבוגרת אין עליה טענת דמים משום דבירושלמי ריש פרק בתרא דנדה החמירו ביותר לבלתי לתלות בדם בתולים כמו שכתב שם הרא"ש. ואין לדחות דאין ללמוד קולא מחומרא דע"ז יש להשיב דהא הכא ה"נ מצינו שהקילו טובא להאמינה לר"ג אף ברוב פסולין אצלה. הרי שבקינן הרוב ואזלינן בתר מיעוטא משום ברי וחזקת כשרות אף אם ודאי זינתה. מכש"כ כשי"ל שלא זינתה כלל ואין לחשוד בכשרין דתלינן ג"כ בכל מה שאפשר כמו שהביא בתשובת הריב"ש סימן תמ"ו מהא דרבה תוספאה ביבמות פרק הערל (דף פ' ע"ב) וכ"כ הפני יהושע ראיה זו בקו"א פרק קמא דכתובות סימן למ"ד והרי כאן איכא ג"כ טענת ברי שלא זינתה א"כ לא רחוק הדבר לומר דלרבותינו דר"פ תינוקת י"ל כפסק הרי"ף וסיעתו דבוגרת אין עליה טענת דמים ועי' בגמרא פרק קמא דכתובות (דף י"א ע"ב) ורבנן אדמדמו לה לבעולה נדמייה לבוגרת ומשני בוגרת לא אתעביד בה מעשה כלל הא אתעביד בה מעשה. ולשטת רש"י והרמב"ם פרק אלו נערות (דף ל"ו) קשיא איך נדמייה לבוגרת הא בוגרת יש עליה טענת דמים משום דרק נתמעטו בתוליה מקצת משא"כ מוכת עץ ודאי אין עליה טענת דמים כלל כמו בעולה ממש כדמוכח מן המשנה (דף י"ג א') היא אומרת מו"ע אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את אלמא דשניהן שוין ממש וכמש"ל דדוחק להעמידה במשפחת דורקטי וכן משמע עוד בגמרא (דף י"ב סוף עמוד ב') גבי אלא דאיכא מיגו ופרש"י גבי משארסתני נאנסתי הוה טענה מוכת עץ אני אלמא דעל ידי מוכת עץ יהיו יוצאים הבתולים לגמרי כמו ע"י הבעילה. וא"כ מאי הוצרכו לתרץ משום בוגרת לא אתעביד בה מעשה תיפוק ליה דגם אינן שוין כלל. וביותר קשה על ר' מאיר דמדמה מוכת עץ לבוגרת ופרש"י משום דקיי"ל שכלו בתוליה כו' ואפילו הכי כתובתה מאתים. מהו הדמיון שאני התם דיש לה קצת בתולים מאחר שיש עליה טענת דמים משא"כ במ"ע. ולכן אפ"ל דסוגיא זו אזלא כמ"ד דגם בוגרת אין עליה טענת דמים וכשטת הירושלמי וא"כ קשיא על סוגיא דפרק אלו נערות (דף ל"ו). וע"כ אפשר לתרץ דזה הענין תלוי במה שיש הפרש בין דין המשנה דר"פ תינוקת ובין רבותינו שחזרו ונמנו כו' וכנ"ל. ואין לדחות דר"מ לשיטתיה ביבמות (דף נ"ט) דלגבי כה"ג ס"ל בוגרת פסולה משום דלא אמרינן מקצת בתולים ככל בתולים ע"ש. ומש"ה מדמה לה למוכת עץ. דזה אינו דהא אדרבה ס"ל לר' מאיר היכא דכתיב בתולה אפילו מקצת בתולים משמע רק לגבי כה"ג פסולה משום דכתיב בבתוליה וא"כ כיון בעלמא היכא דכתיב בתולה משמע אפילו מקצת בתולים דהיינו בוגרת מש"ה הכא לענין הכתובה דכתיב מוהר הבתולות גם בוגרת דינה כנערה שכתובתה מאתים. משא"כ מוכת עץ אין לדמותה לבוגרת כלל. אף שבבפרק אלמנה ניזונית (דף צ"ז ע"ב) ס"ל לר"מ מקצת כסף אינו ככל כסף ומדמה הש"ס לדין מקצת בתולים. מ"מ הא אמרינן שם דגבי בתולה משמע ליה לר"מ אפילו מקצת בתולים ואמרינן בגמרא פרק אע"פ (דף נ"ו ע"ב) קסבר ר"מ כתובה דאורייתא. ועי' בתוספות פרק קמא (דף י' ע"א) ד"ה הואיל. והנה מצאתי בשט"מ סד"ה מדמי לה לבוגרת וז"ל וכתב הריטב"א ז"ל מדקא מדמינן מ"ע לבעולה ולבוגרת ולא משנינן שאני מ"ע דפתחה סתום שמעינן דמ"ע פתחה פתוח והיינו דתנינן היא אומרת מ"ע אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ש"מ פתחה פתוח כדרוסת איש. וכן אמרינן בירושלמי הפתח פתוח בין בעץ בין באדם וה"ה לבוגרת וכדבעינן לפרושי לקמן במכלתין עכ"ל. והנה כן ממש יש להוכיח דבוגרת אין לה טענת דמים מדלא משנינן שאני בוגרת דיש לה טע"ד וכנ"ל. וראיה זו נזכרת בתוספות קרבן העדה בירושלמי פרק קמא סוף הלכה ג':
אך כ"ז לפלפולא אבל למעשה מי ימלא לבו לחלוק על הש"ע שפסק כדעת הרמב"ם. אך עכ"פ יש לצדד בזה כגון בבוגרת שכבר היה לה הוסת כיון דבזה אפשר לצדד אף לגרסת רש"י והרמב"ם דהא לא אמרינן לגירסת רש"י והרמב"ם דבוגרת יש לה טענת דמים רק משום דאמר רב דבוגרת נותנים לה כל הלילה. ור"ל כיון דכל הלילה תולין בדם בתולים ע"כ א"א שלא ימצא עכ"פ שום דם גם בבעילה ראשונה וא"כ בבוגרת שראתה דקיי"ל דאין נותנים לה רק בעילת מצוה ותו לא כיון דבהכרח בתוליה מועטים יותר מסתם בוגרת אפשר אף לגירסא זו אין עליה טענת דמים כלל ואף שעכ"פ נותנין לה בעילת מצוה אף שהדם שותת ויורד כמ"ש הרשב"א בתה"ב שם והובא ב"י סימן קצ"ג. א"כ עכצ"ל דגם בוגרת שראתה יש לה ד"ב. י"ל איה"נ שיש מקום לתלות בזה כמו דתלינן במכה. אבל גם כשלא נמצא דם בתולים אינה טענה עליה כי יש מקצת בוגרת עכ"פ שאין להם דם בתולים. וכיון דהוכחה שיש להן טענת דמים הוא רק ממה שנותנין לה כל הלילה. משא"כ ממה שנותנין לה בעילת מצוה כדפרש"י בהדיא. הגם שי"ל שהווסת אינו ענין כלל למיעוט הבתולים והא דאין נותנין לה כל הלילה זהו דכיון שראתה הוסת מקודם א"כ שכיח קצת דם המקור לכן יש לחוש לו גם כן אחר בעילה ראשונה דהא גבי נערה שראתה הוסת ג"כ ממעטינן מד' לילות לילה אחת אף שהיא בתולה שלימה. מיהו אפשר שהווסת גורם שנתמעטו הבתולים. וכן משמע קצת בתשובת מ"ב סימן מ"ז שכתב וז"ל וקים להו לב"ה דעד שיעור הנזכר במתניתין דרך הבתולות להוציא דם ומיד אח"כ לא אמרינן דדם בתולים הוא אלא ודאי דם המקור הוא עכ"ל. ועמ"ש עליו אדמו"ר סי' קפ"ז סקנ"ה ובק"א ססי' קפ"ז. אך ממש"ש בגמרא ריש פרק תינוקת דבקטנה שלא הגיע זמנה לראות אין הפרש בין ראתה ללא ראתה. משמע דענין ראתה אינו רק שעי"ז חיישינן טפי לדם המקור לא שעי"ז נתמעטו הבתולים. ומ"מ אפ"ל דכל הסוגיא דפרק אלו נערות (דף ל"ו) דאמרינן דבוגרת יש לה טענת דמים אזלא לפי דין המשנה ריש פרק תינוקת דתלינן טובא בדם בתולים ודינו דרב דבוגרת אזלא ג"כ לפי דין המשנה. אבל לפי מה שאמרו שם בגמרא דרבותינו חזרו ונמנו שיהא בועל בעילת מצוה ופורש ואין נותנים לשום בתולה לילה הראשון א"כ מיעטו טובא בתלייה דדם בתולים. וכתב הרא"ש שם הטעם דגזרינן כולן אטו בוגרת שראתה. וא"כ לפ"ז י"ל העיקר דבוגרת אין עליה טענת דמים גם כן ובהא א"ש דברי הרא"ש שסותרין זה את זה דבפרק קמא דכתובות סימן כ"א העלה שהעיקר כגירסת רש"י דבוגרת יש עליה טענת דמים ובריש פרק תינוקת ססי' א' כתב דבוגרת אין לה טענת דמים די"ל דהיינו דאיכא בין דין המשנה ורבותינו שחזרו ונמנו. דלפי דין המשנה נראה שבוגרת יש עליה גם כן טענת דמים. אבל לפי דעת רבותינו שחזרו ונמנו מוכרח לומר דבוגרת אין עליה טענת דמים דאל"כ לא הוו מחמרו כ"כ טובא מלתלות בדם בתולים. ובהא אתי שפיר דהירושלמי ס"ל דבוגרת אין עליה טענת דמים משום דבירושלמי ריש פרק בתרא דנדה החמירו ביותר לבלתי לתלות בדם בתולים כמו שכתב שם הרא"ש. ואין לדחות דאין ללמוד קולא מחומרא דע"ז יש להשיב דהא הכא ה"נ מצינו שהקילו טובא להאמינה לר"ג אף ברוב פסולין אצלה. הרי שבקינן הרוב ואזלינן בתר מיעוטא משום ברי וחזקת כשרות אף אם ודאי זינתה. מכש"כ כשי"ל שלא זינתה כלל ואין לחשוד בכשרין דתלינן ג"כ בכל מה שאפשר כמו שהביא בתשובת הריב"ש סימן תמ"ו מהא דרבה תוספאה ביבמות פרק הערל (דף פ' ע"ב) וכ"כ הפני יהושע ראיה זו בקו"א פרק קמא דכתובות סימן למ"ד והרי כאן איכא ג"כ טענת ברי שלא זינתה א"כ לא רחוק הדבר לומר דלרבותינו דר"פ תינוקת י"ל כפסק הרי"ף וסיעתו דבוגרת אין עליה טענת דמים ועי' בגמרא פרק קמא דכתובות (דף י"א ע"ב) ורבנן אדמדמו לה לבעולה נדמייה לבוגרת ומשני בוגרת לא אתעביד בה מעשה כלל הא אתעביד בה מעשה. ולשטת רש"י והרמב"ם פרק אלו נערות (דף ל"ו) קשיא איך נדמייה לבוגרת הא בוגרת יש עליה טענת דמים משום דרק נתמעטו בתוליה מקצת משא"כ מוכת עץ ודאי אין עליה טענת דמים כלל כמו בעולה ממש כדמוכח מן המשנה (דף י"ג א') היא אומרת מו"ע אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את אלמא דשניהן שוין ממש וכמש"ל דדוחק להעמידה במשפחת דורקטי וכן משמע עוד בגמרא (דף י"ב סוף עמוד ב') גבי אלא דאיכא מיגו ופרש"י גבי משארסתני נאנסתי הוה טענה מוכת עץ אני אלמא דעל ידי מוכת עץ יהיו יוצאים הבתולים לגמרי כמו ע"י הבעילה. וא"כ מאי הוצרכו לתרץ משום בוגרת לא אתעביד בה מעשה תיפוק ליה דגם אינן שוין כלל. וביותר קשה על ר' מאיר דמדמה מוכת עץ לבוגרת ופרש"י משום דקיי"ל שכלו בתוליה כו' ואפילו הכי כתובתה מאתים. מהו הדמיון שאני התם דיש לה קצת בתולים מאחר שיש עליה טענת דמים משא"כ במ"ע. ולכן אפ"ל דסוגיא זו אזלא כמ"ד דגם בוגרת אין עליה טענת דמים וכשטת הירושלמי וא"כ קשיא על סוגיא דפרק אלו נערות (דף ל"ו). וע"כ אפשר לתרץ דזה הענין תלוי במה שיש הפרש בין דין המשנה דר"פ תינוקת ובין רבותינו שחזרו ונמנו כו' וכנ"ל. ואין לדחות דר"מ לשיטתיה ביבמות (דף נ"ט) דלגבי כה"ג ס"ל בוגרת פסולה משום דלא אמרינן מקצת בתולים ככל בתולים ע"ש. ומש"ה מדמה לה למוכת עץ. דזה אינו דהא אדרבה ס"ל לר' מאיר היכא דכתיב בתולה אפילו מקצת בתולים משמע רק לגבי כה"ג פסולה משום דכתיב בבתוליה וא"כ כיון בעלמא היכא דכתיב בתולה משמע אפילו מקצת בתולים דהיינו בוגרת מש"ה הכא לענין הכתובה דכתיב מוהר הבתולות גם בוגרת דינה כנערה שכתובתה מאתים. משא"כ מוכת עץ אין לדמותה לבוגרת כלל. אף שבבפרק אלמנה ניזונית (דף צ"ז ע"ב) ס"ל לר"מ מקצת כסף אינו ככל כסף ומדמה הש"ס לדין מקצת בתולים. מ"מ הא אמרינן שם דגבי בתולה משמע ליה לר"מ אפילו מקצת בתולים ואמרינן בגמרא פרק אע"פ (דף נ"ו ע"ב) קסבר ר"מ כתובה דאורייתא. ועי' בתוספות פרק קמא (דף י' ע"א) ד"ה הואיל. והנה מצאתי בשט"מ סד"ה מדמי לה לבוגרת וז"ל וכתב הריטב"א ז"ל מדקא מדמינן מ"ע לבעולה ולבוגרת ולא משנינן שאני מ"ע דפתחה סתום שמעינן דמ"ע פתחה פתוח והיינו דתנינן היא אומרת מ"ע אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ש"מ פתחה פתוח כדרוסת איש. וכן אמרינן בירושלמי הפתח פתוח בין בעץ בין באדם וה"ה לבוגרת וכדבעינן לפרושי לקמן במכלתין עכ"ל. והנה כן ממש יש להוכיח דבוגרת אין לה טענת דמים מדלא משנינן שאני בוגרת דיש לה טע"ד וכנ"ל. וראיה זו נזכרת בתוספות קרבן העדה בירושלמי פרק קמא סוף הלכה ג':
הד
והנה הכו"פ ביו"ד סימן קצ"ג ס"ק א' הקשה דברי הרא"ש אהדדי ממ"ש ריש פרק תינוקת דבוגרת אין לה טענת דמים למ"ש בפ"ק דכתובות סימן כ"א ועמש"ל ליישב. והכו"פ תירץ דס"ל להרא"ש והטור דרוב בוגרת יש להן דם בתולים אבל מיעוט יש שאין להם דם בתולים. והס"ט שם הקשה עליו דא"כ אמאי נאסרת לבעלה לפי דעת הרא"ש והטור דס"ל כשטת הר"ר יונה שנאמנת להתיר א"ע לבעלה באומרת מ"ע אני. וא"כ ה"ה בבוגרת כשאומרת שלא זינתה הוה ברי כו' ע"ש. ואפשר לתרץ בדוחק גם לשיטתם דהא בבוגרת יש להם טענת דמים. זהו כשהיא מכחשת שנמצא דם אזי הוא נאמן לומר שלא נמצא ואז לא טענינן לה דהא שלא נמצא הדם מחמת שהיא בוגרת כיון שהיא טענה שנמצא דם. אבל אם היא מודה שלא נמצא י"ל שאין להם טע"ב או אפשר שאף אם [היא] מודה שלא נמצא דם אין זה טענת ברי מה שאומרת ברי שלא זינתה. כי הברי י"ל שצ"ל על הטענה כמו שיודעת ברי שהיא מ"ע או ברי שנאנסה. אבל הכא לא שייך שתאמר ברי שבוגרת אין לה דם בתולים כ"א ברי שלא זינתה. ואפשר לדמות קצת למ"ש בגמרא ביבמות פרק החולץ (דף ל"ז ע"ב) גבי ספק ובני יבם בנכסי סבא שאע"פ שבני יבם הם ספק יורשים בנכסי סבא אעפ"כ אין הספק נקרא ודאי כיון שאינו טוען טענת ודאי ואינו יודע מכח מי הוא בא לירש כו' ע"ש בפרש"י. אף שאינו הנדון דומה ממש לשם עכ"ז גם כאן אין כאן ברי גמור רק על שלא זינתה אבל על שבירת הבתולים אינה יודעת ברי גמור מאיזה סבה נשברו. מיהו זה דוחק דעכ"פ טוענת ברי שלא זינתה (הג"ה ועדיף מהא דהר"ר יונה כיון דהברי [הוא] שלא היה כאן זנות כלל דבכה"ג רוב הפוסקים ס"ל דתליין אף במיעוטא כמו בהא דרבה תוספאה. עכ"ה). והנה כ"ז לפ"ד הסוברים כשטת הרר"י. אבל לפי דעת רוב הפוסקים ומכללם הרמב"ם שחולקים עליו וס"ל דלענין איסורא אינה נאמנת ע"י ברי. א"כ לפי"ז י"ל כהכו"פ. ומ"ש דבוגרת יש להם טע"ד היינו לענין איסורא דאין מתירין ע"י המיעוט נגד הרוב. וכן בתוספות פרק אלו נערות (דל"ו ע"ב) סד"ה אי דקא טעין כתבו לפרש דהיינו לאוסרה עליו ולא לענין כתובה ע"ש (הג"ה זה דוחק לפמ"ש הריב"ש סוף סימן תמ"ו מהא דרבה תוספאה. עכ"ה) ונפ"מ דמצטרף לספק ספיקא גם להתירה לבעלה. ולפ"ז צ"ל הסוגיא שם מיירי בענין דליכא עוד ספק שני וכגון באשת כהן שקיבל בה אביה קדושין פחות מג"ש ויום א'. וכן העמידה בשט"מ פ"ק (ד"ט) בד"ה ואיבעית אימא בשביל קושיא אחרת. או שי"ל כפשוטה דבאשת כהן ליכא לצרף ספק דאין תחתיו כיון דאפילו אין תחתיו י"ל לפסול נבעלה. ובאשת ישראל שקיבל בה אביה קדושין פחות מג"ש ויום א' לא מצטרף הספק אונס כיון דאונס הוה מיעוטא לא מצטרף לספק בוגרת דהוי נמי מיעוטא דדוקא לספק שאין תחתיו מצטרף דהוי ספק שקול. ועיין בתשובת הרשב"א סימן שס"ט שהר"ר דן ר"ל דגם שני ספיקות לא מהני רק בטענת פ"פ ולא בטע"ד וחלק עליו הרשב"א:
והנה הכו"פ ביו"ד סימן קצ"ג ס"ק א' הקשה דברי הרא"ש אהדדי ממ"ש ריש פרק תינוקת דבוגרת אין לה טענת דמים למ"ש בפ"ק דכתובות סימן כ"א ועמש"ל ליישב. והכו"פ תירץ דס"ל להרא"ש והטור דרוב בוגרת יש להן דם בתולים אבל מיעוט יש שאין להם דם בתולים. והס"ט שם הקשה עליו דא"כ אמאי נאסרת לבעלה לפי דעת הרא"ש והטור דס"ל כשטת הר"ר יונה שנאמנת להתיר א"ע לבעלה באומרת מ"ע אני. וא"כ ה"ה בבוגרת כשאומרת שלא זינתה הוה ברי כו' ע"ש. ואפשר לתרץ בדוחק גם לשיטתם דהא בבוגרת יש להם טענת דמים. זהו כשהיא מכחשת שנמצא דם אזי הוא נאמן לומר שלא נמצא ואז לא טענינן לה דהא שלא נמצא הדם מחמת שהיא בוגרת כיון שהיא טענה שנמצא דם. אבל אם היא מודה שלא נמצא י"ל שאין להם טע"ב או אפשר שאף אם [היא] מודה שלא נמצא דם אין זה טענת ברי מה שאומרת ברי שלא זינתה. כי הברי י"ל שצ"ל על הטענה כמו שיודעת ברי שהיא מ"ע או ברי שנאנסה. אבל הכא לא שייך שתאמר ברי שבוגרת אין לה דם בתולים כ"א ברי שלא זינתה. ואפשר לדמות קצת למ"ש בגמרא ביבמות פרק החולץ (דף ל"ז ע"ב) גבי ספק ובני יבם בנכסי סבא שאע"פ שבני יבם הם ספק יורשים בנכסי סבא אעפ"כ אין הספק נקרא ודאי כיון שאינו טוען טענת ודאי ואינו יודע מכח מי הוא בא לירש כו' ע"ש בפרש"י. אף שאינו הנדון דומה ממש לשם עכ"ז גם כאן אין כאן ברי גמור רק על שלא זינתה אבל על שבירת הבתולים אינה יודעת ברי גמור מאיזה סבה נשברו. מיהו זה דוחק דעכ"פ טוענת ברי שלא זינתה (הג"ה ועדיף מהא דהר"ר יונה כיון דהברי [הוא] שלא היה כאן זנות כלל דבכה"ג רוב הפוסקים ס"ל דתליין אף במיעוטא כמו בהא דרבה תוספאה. עכ"ה). והנה כ"ז לפ"ד הסוברים כשטת הרר"י. אבל לפי דעת רוב הפוסקים ומכללם הרמב"ם שחולקים עליו וס"ל דלענין איסורא אינה נאמנת ע"י ברי. א"כ לפי"ז י"ל כהכו"פ. ומ"ש דבוגרת יש להם טע"ד היינו לענין איסורא דאין מתירין ע"י המיעוט נגד הרוב. וכן בתוספות פרק אלו נערות (דל"ו ע"ב) סד"ה אי דקא טעין כתבו לפרש דהיינו לאוסרה עליו ולא לענין כתובה ע"ש (הג"ה זה דוחק לפמ"ש הריב"ש סוף סימן תמ"ו מהא דרבה תוספאה. עכ"ה) ונפ"מ דמצטרף לספק ספיקא גם להתירה לבעלה. ולפ"ז צ"ל הסוגיא שם מיירי בענין דליכא עוד ספק שני וכגון באשת כהן שקיבל בה אביה קדושין פחות מג"ש ויום א'. וכן העמידה בשט"מ פ"ק (ד"ט) בד"ה ואיבעית אימא בשביל קושיא אחרת. או שי"ל כפשוטה דבאשת כהן ליכא לצרף ספק דאין תחתיו כיון דאפילו אין תחתיו י"ל לפסול נבעלה. ובאשת ישראל שקיבל בה אביה קדושין פחות מג"ש ויום א' לא מצטרף הספק אונס כיון דאונס הוה מיעוטא לא מצטרף לספק בוגרת דהוי נמי מיעוטא דדוקא לספק שאין תחתיו מצטרף דהוי ספק שקול. ועיין בתשובת הרשב"א סימן שס"ט שהר"ר דן ר"ל דגם שני ספיקות לא מהני רק בטענת פ"פ ולא בטע"ד וחלק עליו הרשב"א:
וקיצור. מ"ש הכו"פ דמיעוט בוגרת יש שאין להם טענת דמים ויישוב קושיית הס"ט ע"ז ומ"מ קשה על זה דיש צירוף ספק אונס ובאשת כהן ספק אין תחתיו ויש לדחות. ומ"מ עוד קשה דמ"ש מהא דרבה תוספאה:
זוהנה בירושלמי אמרו לענין בוגרת אף שהיא כחבית פתוחה זה מהני שלא להפסידה כתובתה. אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה. והמל"מ ס"פ י"א מה"א כתב זהו פלא בעיני דכיון דהבוגרות דרכן בכך מאי ספק סוטה איכא ובתוס' קה"ע שם תירץ כיון דליכא אלא חד ספיקא אסירא ליה. נשמע להירושלמי אף לענין פ"פ לא מהני לענין איסור. ואף שהש"ס דילן פליג גבי בוגרת לענין פ"פ מ"מ לענין טע"ד שפיר יש לומר דס"ל כן בבוגרת דלענין איסור לא מהני ולענין הכתובה מהני שאינה מפסדת ובהכי א"ש שיתיישב הסוגיא דפ"ק (די"א ע"ב) דלעיל דמיירי לענין כתובה עם הסוגיא (דדף ל"ו ע"ב) שי"ל דמיירי לענין איסורא. והנה בטעם דהירושלמי היינו שמצינו בירוש' דס"ל אפילו כשיש שני ספיקות כגון באשת ישראל לא מהני להתירה במכחשת או בשותקת אלא דוקא ע"י ברי ושמא וכמ"ש בחידושי הריטב"א (ד"ט ע"א) מההיא דהירושלמי תמן בששניהם מודים בשהפ"פ ועיין בתשובת הרשב"א סוף סימן אלף רכ"ט. ובעל קה"ע פי' דהא דנאמנת בשהיא מודה שהפ"פ וטוענת ברי זהו להירושלמי כשיש שני ספיקות ולא בחדא ספיקא ובמראה הפנים שם ס"ל אפילו בחדא ספיקא נאמנת והריטב"א בחידושיו כתב ג"כ שי"ל כן כדברי המ"פ וי"ל כדברי קה"ע יעו"ש. עכ"פ להירושלמי צ"ל טענת פ"פ וטע"ד בבוגרת הוא ספק דאיכא הכי ואיכא הכי ע"כ לענין איסורא לא סמכינן ע"ז וס"ל דטענת ברי דידה לא מהני כשיש ספק שקול. ודלא כהר"ר יונה. אבל לענין כתובה א"י להפסידה מספק. ולכאורה זהו ראיה לדעת הקה"ע הנ"ל דטענת ברי לא מהני להירושלמי לענין איסורא רק בשני ספיקות דאם מהני אף בחד ספיקא מדוע לא יהיה מהני בבוגרת כשאומרת שלא נבעלתי רק הפ"פ מצד עצמו וגם כיון להרמב"ן אף לש"ס דילן לא מהני לענין איסורא ברי בחדא ספיקא א"כ י"ל ודאי גם להירושלמי כן. ובחידושי מהרי"ט פ"ק דכתובות פי' דמ"ש הירושלמי תמן בששניהם מודים שהפ"פ קאי רק לענין הכתובה דע"ז אמרו ר"ג ור"א דנאמנת ולא קשה מהא דר' אלעזר דנאמן אף להפסידה כתובתה משום דהכא שניהם מודים שהפ"פ וברי ושמא ברי עדיף. משא"כ התם שמכחישתו או שותקת אינה נאמנת וכ"ז לענין ממונא אבל לענין איסורא לא משמע ליה לחלק בכה"ג דפשיטא ליה דהואיל ונאסרה עליו מספק סוטה לא מפיה אנו חיים להתיר א"ע בטענה שאין בעלה מכיר בשיקרא ומספקא אסורה וכו' עכ"ל. וא"כ שטת הירושלמי הוא כעין מה שכתב המשמרת הבית (דקס"ו א') כי יש מן הבוגרת כו'. ולש"ס דילן גבי טענת פ"פ אין זה טענה אף לענין איסורא כמ"ש הרמב"ם ורש"י וסיעתם והטוש"ע. וטענת דמים יש לה לענין איסורא אבל לענין כתובה אפשר גם לש"ס דילן אינה מפסדת כדמשמע הסוגיא (די"א ע"ב). ואף אם נאמר דמפסדת מ"מ מחמת ספק הגירסות יש לנו לתפוס בענין טענת דמים דספק שקול הוי ואינה מפסדת הכתובה אבל לענין איסורא אין להקל יותר מהירושלמי שלא הקילו בזה ומיהו כיון דספיקא הוי בהצטרף עוד ספק שקול יש להקל. וספק דאונס באשת ישראל שקיבל בה אביה קדושין פחות מג"ש ויום א' צ"ע אם מצטרף כנ"ל. הן אמת אם טע"ד בבוגרת היה ספק שקול י"ל דמצטרף לספק דאונס. אבל י"ל דגם להירושלמי אינו ספק שקול ממש כ"א מיעוטא ואעפ"כ מהני לענין כתובה כמו גבי היא אומרת מוכת עץ אני דג"כ מהני לענין כתובה אף שמ"ע היא רק מיעוטא. ומ"מ נראה דלהירושלמי הוי הא דבוגרת אין לה טע"ד כמו מיעוט המצוי ואפשר שכן יש לנו גם כן לתפוס כיון דלגי' ר"ח ורי"ף וסיעתם לש"ס דילן אין לה טע"ד כלל:
חה
ומעתה נבוא לנ"ד. דהנה אם הספק דתחתיו הוה ספק שקול. היה קשה להקל מאחר דנגדו ספיקא דבוגרת לבד. אבל בנד"ז כיון שנתייחד עמה תוך שבעת ימי המשתה וע"ז טען שלא מצא ד"ב. וע"ז החשש דתחתיו רחוק במאד מאד כמ"ש בתשובה ראשונה מדברי החמ"ח סימן ס"ח סק"ח. וכן מצאתי כדבריו בשט"מ פ"ק דכתובות (ד"ט) בד"ה ספק תחתיו ספק אין תחתיו. ובמראה הפנים בירושלמי כתב שכן מפורש בירושלמי ה"א קידשה בחופה לית לן באילן קנסייא ואין חוששין שמא אחר החופה זינתה. וכן כתב הר"ן דבמקומות הללו שרובן מקדשין וכונסין לאלתר ליכא למיחש להכי דאם זינתה ודאי קודם לכן זינתה עכ"ל. וכן פירש ג"כ בעל קה"ע שם. ולכן י"ל עכ"פ דהטענה דבוגרת אין לה טע"ד עדיפא מחשש זה ולפחות ה"ל שקולים. וא"כ להרר"י וסיעתו בספק שקול נאמנת ע"י טענת ברי. והגם דהעלינו שאין להקל בזה בטע"ד דבוגרת אף בספק מכח הירושלמי מ"מ הכא בנ"ד הספק דאין תחתיו ודאי רבו גידולי ההיתר על האיסור דאף אם רוב פסולים אצלה מ"מ בהצטרף המיעוט דבוגרת למיעוט דכשרים י"ל הנך תרי מיעוטי המצויים רבו על הרוב מה גם בצירוף מיעוט דמוכת עץ והחזקת כשרות והטענת ברי. ומ"מ אינו מוכרח. וי"ל הוי ספק שקול. ומיהו י"ל הירושלמי לא אסר בבוגרת רק היכא שתחתיו הוי ספק שקול ממש מה שאין כן בנד"ז. אך זה אינו שהרי מסתימת לשון הירושלמי משמע שאוסר בבוגרת אף באשת ישראל ואף אם קיבל בה אביה קדושין פחות מג"ש ויום א' אכתי איכא ספק אונס. מיהו הירושלמי לית ליה צירוף ספק דאונס משום קול יוצא לאונס. אך גבי בוגרת משמע בירושלמי דאסור בכל אשת ישראל אף שיש ספק דאין תחתיו דהא לא נזכר כלל בירושלמי אופן דקידשה פחות מג"ש ויום א' אדרבה משמע שם הא דר' אלעזר מיירי בכל אשת ישראל. א"כ עכצ"ל דס"ל להירושלמי דהך בוגרת אינו מצטרף לספק דאין תחתיו משום דהוי מיעוטא. אך כיון אנן לא קיי"ל כהירושלמי בטענת פ"פ בבוגרת דאפילו בחד ספק לחוד שרינן לה דהא אפילו באשת כהן משמע אין איסור משום פ"פ בבוגרת אף דבא"כ לא שייך צירוף ספק דאונס ולא ספק דאין תחתיו אם רוב פסולים אצלה. עכ"ז אין עליה טע"ב מטעם שכתב הרמב"ם שרוב הבוגרות אין להם דוחק כו' וגם בהא דאמרו בירושלמי על המשנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין כתובתן מנה ואין להם טע"ב שאמרו בירושלמי ג"כ אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה וכל הפוסקים לא ס"ל כן משום דאיכא שני ספיקות ספק אין תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס. ולכן אהא דאמרינן בגמרא וניחוש שמא תחתיו זינתה הוצרך רש"י לפרש שהקושיא אמאי לא מזקקינן ליה לבא לב"ד ולא יתברר הדבר. ובשט"מ שם האריכו בזה פירושים שונים משום הקושיא דהא איכא ס"ס. ועי' בהמגיד פי"א מה"א דין ה'. והלח"מ שם והב"ח הבינו דאפילו בלא ס"ס אין עליה טע"ב ודבריהם אינם מוכרחין. עכ"פ בשיש ס"ס אין לה טע"ב. וזהו נגד הירושלמי דאוסרה ואין לומר הירושלמי מיירי באשת כהן דהא תנן בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין. וגרושה וחלוצה א"א להן להנשא לכהן. א"ו הירושלמי מחמיר יותר מש"ס דידן. ובכאן הטעם פשוט דהירושלמי אינו מצרף ספק אונס. מיהו להב"ח סימן ס"ז סעיף ב' דלש"ס דילן בלא טעם דספק אונס שריא לרב אשי משום דמסתמא נבעלה תחת בעלה הראשון ואפילו איכא עדים שלא נסתרה ודאי לשבחה אומרים כן כו' עכ"ל. וכ"ד הלח"מ פי"א מה"א דין ה' ועיין ב"ש סימן ס"ז ססק"ב ובט"ז שם סק"א ובהפלאה שם מה שחלק על הט"ז ומהירושלמי ודאי משמע לא כהב"ח והלח"מ והט"ז. ונצטרך לומר דהוא פלוגתא חדשה בין ש"ס דילן והירושלמי והוא דוחק. ועי' בתוס' (דף ט' ע"ב) סד"ה אבל בגליל. והנה גם בדין היא אומרת מוכת עץ אני כתב ג"כ בירושלמי אבל לקיימה אינו רשאי. ולש"ס דילן ודאי נאמנת. לא מיבעיא לשטת הרר"י דמאמינה באומרת שנאנסה ה"ה מוכת עץ דמאי שנא. וכ"כ בהדיא הה"מ פי"ח מה' א"ב הי"א וכ"מ בתוספות (ד"ט) סד"ה ואיבעי"א ואף להאומרים דמ"ע לא שכיח מ"מ ה"ה אונס לא שכיח. אך גם להחולקים על הרר"י מ"מ כשיש עוד ספק כגון באשת ישראל שקיבל בה אביה קדושין פחות מג"ש ויום אחד שיש עוד ספק אונס וכן באשת כהן כשיש ספק אין תחתיו ורוב כשרין נראה ג"כ דנאמנת באומרת מ"ע אני. מיהו בהרב המגיד פי"ח מה"א סוף דין י"א משמע להחולקים על הרר"י אינה נאמנת דלא חשיב רק ספק א' כיון שמ"ע הוא דבר שאינו מצוי. אכן להתוספות ודאי דנאמנת כשיש עוד ספק. וכ"מ דעת הרשב"א הובא בשט"מ (דף ט') סד"ה ואיבעית אימא י"ל מ"ע לא שכיח וכל שלא טענה לא תלינן ביה כו'. אבל אם טענה היא בפי' נאמנת עכ"ל. משמע בכה"ג דטענה חשיב ספק וי"ל דנאמנת אף להחולקים על הרר"י כיון שיש עוד ספק. ועי' פנ"י בקו"א פ"ק דכתובות סימן למ"ד הביא ראיה דבטוענת מ"ע אני נאמנת אף להתיר א"ע לבעלה מהא דרבה תוספאה בפרק הערל (ד"פ ע"ב) שהביא הרמ"א בהג"ה בסימן ד' סעיף י"ד בהג"ה וכ"ד הרב"י בש"ע שם. מיהו החמ"ח שם והב"ש הביאו שהתוספות בנדה (דל"ח ע"א) ס"ל דלא קיי"ל כרבה תוספאה וכן כתבו עוד התוספות בנדה (דכ"ז ע"א) ד"ה אלא למ"ד הביאו העצ"א שם ומ"מ העצ"א שם ובבית מאיר בתשובה סימן יו"ד העלו דרוב הפוסקים ס"ל כרבה תוספאה. מיהו מה שדימה הפנ"י נדון דהרר"י לזה לא דק. דהכא שאני שתולין בהכי לומר שלא היה זנות כלל משא"כ בנדון דהרר"י דע"כ היה זנות רק לתלות באונס אין ראיה משם. ואפשר דלא דמי גם כן להא דמוכת עץ כי שם נולד הספק אחר הנשואין וגבי מוכת עץ נתגלה עכשיו שהספק היה קודם הנשואין. ועיין בהריב"ש סוף סימן תמ"ו הביא ג"כ ראיה אחרת דלא תלינן בזנות כל שאפשר לתלות שלא היה זנות רק דאשתהי הולד אף שהוא רק מיעוט כו'. עוד ראיתי בהריב"ש שם מ"ש בשם הרי"ט דשמואל וחסידים הראשונים בנדה (דל"ח ע"א) לא דברו אלא למקומם ושעתם וקרא דהריון אסמכתא בעלמא הוא עכ"ל. ופי' הריב"ש שכוונת הרי"ט שבזמן הזה אפשר שתלד למקוטעין ולא יהיה נפל. הרי אמר הרי"ט מסברא שבזמן הזה אינו כן. אם כן כמ"כ י"ל בבוגרת שבזמן הזה הוא מיעוט המצוי שבוגרות אין להם ד"ב כאשר חקרתי ודרשתי פה בעירנו מכמה וכמה צנועות כו' וכ"ש שסברא זו נמצאת בירושלמי עכ"פ דבוגרות אין להם ד"ב וכיוצא בזה בהא דפ"ק דנדה (ד"ט ע"א) דהלכה כר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון ואעפ"כ עכשיו בזמן הרבה לפי הנראה ברוב המניקות יהיה הענין כדברי ר' מאיר ודו"ק:
ומעתה נבוא לנ"ד. דהנה אם הספק דתחתיו הוה ספק שקול. היה קשה להקל מאחר דנגדו ספיקא דבוגרת לבד. אבל בנד"ז כיון שנתייחד עמה תוך שבעת ימי המשתה וע"ז טען שלא מצא ד"ב. וע"ז החשש דתחתיו רחוק במאד מאד כמ"ש בתשובה ראשונה מדברי החמ"ח סימן ס"ח סק"ח. וכן מצאתי כדבריו בשט"מ פ"ק דכתובות (ד"ט) בד"ה ספק תחתיו ספק אין תחתיו. ובמראה הפנים בירושלמי כתב שכן מפורש בירושלמי ה"א קידשה בחופה לית לן באילן קנסייא ואין חוששין שמא אחר החופה זינתה. וכן כתב הר"ן דבמקומות הללו שרובן מקדשין וכונסין לאלתר ליכא למיחש להכי דאם זינתה ודאי קודם לכן זינתה עכ"ל. וכן פירש ג"כ בעל קה"ע שם. ולכן י"ל עכ"פ דהטענה דבוגרת אין לה טע"ד עדיפא מחשש זה ולפחות ה"ל שקולים. וא"כ להרר"י וסיעתו בספק שקול נאמנת ע"י טענת ברי. והגם דהעלינו שאין להקל בזה בטע"ד דבוגרת אף בספק מכח הירושלמי מ"מ הכא בנ"ד הספק דאין תחתיו ודאי רבו גידולי ההיתר על האיסור דאף אם רוב פסולים אצלה מ"מ בהצטרף המיעוט דבוגרת למיעוט דכשרים י"ל הנך תרי מיעוטי המצויים רבו על הרוב מה גם בצירוף מיעוט דמוכת עץ והחזקת כשרות והטענת ברי. ומ"מ אינו מוכרח. וי"ל הוי ספק שקול. ומיהו י"ל הירושלמי לא אסר בבוגרת רק היכא שתחתיו הוי ספק שקול ממש מה שאין כן בנד"ז. אך זה אינו שהרי מסתימת לשון הירושלמי משמע שאוסר בבוגרת אף באשת ישראל ואף אם קיבל בה אביה קדושין פחות מג"ש ויום א' אכתי איכא ספק אונס. מיהו הירושלמי לית ליה צירוף ספק דאונס משום קול יוצא לאונס. אך גבי בוגרת משמע בירושלמי דאסור בכל אשת ישראל אף שיש ספק דאין תחתיו דהא לא נזכר כלל בירושלמי אופן דקידשה פחות מג"ש ויום א' אדרבה משמע שם הא דר' אלעזר מיירי בכל אשת ישראל. א"כ עכצ"ל דס"ל להירושלמי דהך בוגרת אינו מצטרף לספק דאין תחתיו משום דהוי מיעוטא. אך כיון אנן לא קיי"ל כהירושלמי בטענת פ"פ בבוגרת דאפילו בחד ספק לחוד שרינן לה דהא אפילו באשת כהן משמע אין איסור משום פ"פ בבוגרת אף דבא"כ לא שייך צירוף ספק דאונס ולא ספק דאין תחתיו אם רוב פסולים אצלה. עכ"ז אין עליה טע"ב מטעם שכתב הרמב"ם שרוב הבוגרות אין להם דוחק כו' וגם בהא דאמרו בירושלמי על המשנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין כתובתן מנה ואין להם טע"ב שאמרו בירושלמי ג"כ אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה וכל הפוסקים לא ס"ל כן משום דאיכא שני ספיקות ספק אין תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס. ולכן אהא דאמרינן בגמרא וניחוש שמא תחתיו זינתה הוצרך רש"י לפרש שהקושיא אמאי לא מזקקינן ליה לבא לב"ד ולא יתברר הדבר. ובשט"מ שם האריכו בזה פירושים שונים משום הקושיא דהא איכא ס"ס. ועי' בהמגיד פי"א מה"א דין ה'. והלח"מ שם והב"ח הבינו דאפילו בלא ס"ס אין עליה טע"ב ודבריהם אינם מוכרחין. עכ"פ בשיש ס"ס אין לה טע"ב. וזהו נגד הירושלמי דאוסרה ואין לומר הירושלמי מיירי באשת כהן דהא תנן בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין. וגרושה וחלוצה א"א להן להנשא לכהן. א"ו הירושלמי מחמיר יותר מש"ס דידן. ובכאן הטעם פשוט דהירושלמי אינו מצרף ספק אונס. מיהו להב"ח סימן ס"ז סעיף ב' דלש"ס דילן בלא טעם דספק אונס שריא לרב אשי משום דמסתמא נבעלה תחת בעלה הראשון ואפילו איכא עדים שלא נסתרה ודאי לשבחה אומרים כן כו' עכ"ל. וכ"ד הלח"מ פי"א מה"א דין ה' ועיין ב"ש סימן ס"ז ססק"ב ובט"ז שם סק"א ובהפלאה שם מה שחלק על הט"ז ומהירושלמי ודאי משמע לא כהב"ח והלח"מ והט"ז. ונצטרך לומר דהוא פלוגתא חדשה בין ש"ס דילן והירושלמי והוא דוחק. ועי' בתוס' (דף ט' ע"ב) סד"ה אבל בגליל. והנה גם בדין היא אומרת מוכת עץ אני כתב ג"כ בירושלמי אבל לקיימה אינו רשאי. ולש"ס דילן ודאי נאמנת. לא מיבעיא לשטת הרר"י דמאמינה באומרת שנאנסה ה"ה מוכת עץ דמאי שנא. וכ"כ בהדיא הה"מ פי"ח מה' א"ב הי"א וכ"מ בתוספות (ד"ט) סד"ה ואיבעי"א ואף להאומרים דמ"ע לא שכיח מ"מ ה"ה אונס לא שכיח. אך גם להחולקים על הרר"י מ"מ כשיש עוד ספק כגון באשת ישראל שקיבל בה אביה קדושין פחות מג"ש ויום אחד שיש עוד ספק אונס וכן באשת כהן כשיש ספק אין תחתיו ורוב כשרין נראה ג"כ דנאמנת באומרת מ"ע אני. מיהו בהרב המגיד פי"ח מה"א סוף דין י"א משמע להחולקים על הרר"י אינה נאמנת דלא חשיב רק ספק א' כיון שמ"ע הוא דבר שאינו מצוי. אכן להתוספות ודאי דנאמנת כשיש עוד ספק. וכ"מ דעת הרשב"א הובא בשט"מ (דף ט') סד"ה ואיבעית אימא י"ל מ"ע לא שכיח וכל שלא טענה לא תלינן ביה כו'. אבל אם טענה היא בפי' נאמנת עכ"ל. משמע בכה"ג דטענה חשיב ספק וי"ל דנאמנת אף להחולקים על הרר"י כיון שיש עוד ספק. ועי' פנ"י בקו"א פ"ק דכתובות סימן למ"ד הביא ראיה דבטוענת מ"ע אני נאמנת אף להתיר א"ע לבעלה מהא דרבה תוספאה בפרק הערל (ד"פ ע"ב) שהביא הרמ"א בהג"ה בסימן ד' סעיף י"ד בהג"ה וכ"ד הרב"י בש"ע שם. מיהו החמ"ח שם והב"ש הביאו שהתוספות בנדה (דל"ח ע"א) ס"ל דלא קיי"ל כרבה תוספאה וכן כתבו עוד התוספות בנדה (דכ"ז ע"א) ד"ה אלא למ"ד הביאו העצ"א שם ומ"מ העצ"א שם ובבית מאיר בתשובה סימן יו"ד העלו דרוב הפוסקים ס"ל כרבה תוספאה. מיהו מה שדימה הפנ"י נדון דהרר"י לזה לא דק. דהכא שאני שתולין בהכי לומר שלא היה זנות כלל משא"כ בנדון דהרר"י דע"כ היה זנות רק לתלות באונס אין ראיה משם. ואפשר דלא דמי גם כן להא דמוכת עץ כי שם נולד הספק אחר הנשואין וגבי מוכת עץ נתגלה עכשיו שהספק היה קודם הנשואין. ועיין בהריב"ש סוף סימן תמ"ו הביא ג"כ ראיה אחרת דלא תלינן בזנות כל שאפשר לתלות שלא היה זנות רק דאשתהי הולד אף שהוא רק מיעוט כו'. עוד ראיתי בהריב"ש שם מ"ש בשם הרי"ט דשמואל וחסידים הראשונים בנדה (דל"ח ע"א) לא דברו אלא למקומם ושעתם וקרא דהריון אסמכתא בעלמא הוא עכ"ל. ופי' הריב"ש שכוונת הרי"ט שבזמן הזה אפשר שתלד למקוטעין ולא יהיה נפל. הרי אמר הרי"ט מסברא שבזמן הזה אינו כן. אם כן כמ"כ י"ל בבוגרת שבזמן הזה הוא מיעוט המצוי שבוגרות אין להם ד"ב כאשר חקרתי ודרשתי פה בעירנו מכמה וכמה צנועות כו' וכ"ש שסברא זו נמצאת בירושלמי עכ"פ דבוגרות אין להם ד"ב וכיוצא בזה בהא דפ"ק דנדה (ד"ט ע"א) דהלכה כר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון ואעפ"כ עכשיו בזמן הרבה לפי הנראה ברוב המניקות יהיה הענין כדברי ר' מאיר ודו"ק:
טקצרו ש"ד. לכאורה יש טעם להתיר ע"ד הא דרבה תוספאה ולומר שבערך זה היא בוגרת לגבי טע"ד וכהריב"ש סימן תמ"ו ואצ"ל לדעת הרר"י שבסימן ס"ח ס"ח. ולצרף לזה עכ"פ דמיעוט כשרים ובין הכל ה"ל כרובא להקל וטענת ברי על טענה דבוגרת וגם אפ"ל פתח פיך לאלם הוא על טענה הב'. גם לצרף לזה מה שמצאתי בספר קהלת יעקב להתו"ג שכתב בסימן וא"ו סי"ח ד"ה אלא דלהטור סימן ד' שבב"ש סקמ"ג ונ"ב י"ל אפילו ברוב עובדי כוכבים לא חשיב רוב פסולים כיון דרוב המצויין אצל הישראלית הם ישראלים ולא מצאתי כן בב"ש שם אולי הוא בב"ש ישן. ועל חשש דתחתיו כבר נתבאר לעיל שאין שום חשש: