Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אסימן כט
נידון האשה שהעידו עליה ב' עדים שכל אחד מהם נאמן כבי תרי דברי כיעור הרבה מאד עם גוי א' ושנתייחדה עמו פעמים הרבה שהיה לן בביתה כשהיה בעלה במרחקים. וראה אחד מהעדים הנ"ל איך שהגוי הפשיט בגדיו עד שנשאר בכתונת אחד ושכב על הקאנאפע והיא גם היא פשטה כל בגדיה וכבתה הנר ושכבה אצלו על קאנאפע הנ"ל. והשני לא ראה כיעור זה רק שארי דברים מכוערים. ובלא"ה מרננים מאד על האשה הנ"ל כל אנשי עירה ומחזיקים אותה לפרוצה. וגם אחר שהתרו בה מן הב"ד שלא ילך הגוי הנ"ל לביתה ראו אותה באישון לילה ליל ש"ק שהלכה עם גוי אחד כו'. ושאל הבעל מה דינה אם מחוייב לגרשה או לא:
נידון האשה שהעידו עליה ב' עדים שכל אחד מהם נאמן כבי תרי דברי כיעור הרבה מאד עם גוי א' ושנתייחדה עמו פעמים הרבה שהיה לן בביתה כשהיה בעלה במרחקים. וראה אחד מהעדים הנ"ל איך שהגוי הפשיט בגדיו עד שנשאר בכתונת אחד ושכב על הקאנאפע והיא גם היא פשטה כל בגדיה וכבתה הנר ושכבה אצלו על קאנאפע הנ"ל. והשני לא ראה כיעור זה רק שארי דברים מכוערים. ובלא"ה מרננים מאד על האשה הנ"ל כל אנשי עירה ומחזיקים אותה לפרוצה. וגם אחר שהתרו בה מן הב"ד שלא ילך הגוי הנ"ל לביתה ראו אותה באישון לילה ליל ש"ק שהלכה עם גוי אחד כו'. ושאל הבעל מה דינה אם מחוייב לגרשה או לא:
בא
הנה הא ודאי לא מיבעיא דמצוה לגרשה ואם אינו מגרשה נקרא רשע כדכ' מהר"מ במרדכי ובהג"א ר"פ המדיר גבי עוברת על דת דמקרי רשע אם אינו מגרשה כו'. וז"ל המרדכי שם סימן קצ"ו ואדרבה אם אינו מגרשה כשהיא עוברת על דת מקרי רשע. וכ"כ הרמב"ן בחידושיו שלהי גיטין. ומשמע דלענין זה אין לחלק בין יש לו בנים לאין לו בנים. תדע דהא עוברת על דת שבפרק המדיר מיירי ביש לה בנים כדאמרינן התם שמקללת יולדיו בפני מולידיו כו' וגם הר"מ במרדכי מיירי ביש לה בנים שהרי נודרת ואינו מקיימת מגרשה משום דבנים מתים כו'. ואע"פ שיש לדחות זה מ"מ האמת דמשמע דאין לחלק בהכי וכן שלהי גיטין אמרינן זו מדת אדם רשע כו' ולא חילקו בין יש לו בנים. והא דאמרינן רפ"ד דעירובין דאשה רעה שמצוה לגרשה מ"מ זימנין דאית לה בנים לא מצי מגרש לה י"ל דהיינו רעה בדיעותיה וכמשמעות הרמב"ם וש"ע סי' קי"ט ס"ד אשה רעה בדעותיה ושאינה צנועה אלמא דתרתי מילי נינהו. והטעם י"ל דלא חיישינן ללעז היכא דיש חשש איסור מדינא ע' תה"ד סימן רל"ב. ועיין מ"ש בתשובה בענין כתיבת שם העיר מסטיסלאוו בשם הב"ש סימן קכ"ה סק"י ואע"ג דאין כופין לגרשה כשיש לו בנים י"ל דכפייה שאני. (ואגב אורחא אמרתי לכתוב שבנדון מסטיסלאוו מצאתי קולא על דיעבד) וגם בזיווג הראשון מצוה לגרשה כמ"ש הח"מ וב"ש סימן קי"ט ס"ד סק"ד:
הנה הא ודאי לא מיבעיא דמצוה לגרשה ואם אינו מגרשה נקרא רשע כדכ' מהר"מ במרדכי ובהג"א ר"פ המדיר גבי עוברת על דת דמקרי רשע אם אינו מגרשה כו'. וז"ל המרדכי שם סימן קצ"ו ואדרבה אם אינו מגרשה כשהיא עוברת על דת מקרי רשע. וכ"כ הרמב"ן בחידושיו שלהי גיטין. ומשמע דלענין זה אין לחלק בין יש לו בנים לאין לו בנים. תדע דהא עוברת על דת שבפרק המדיר מיירי ביש לה בנים כדאמרינן התם שמקללת יולדיו בפני מולידיו כו' וגם הר"מ במרדכי מיירי ביש לה בנים שהרי נודרת ואינו מקיימת מגרשה משום דבנים מתים כו'. ואע"פ שיש לדחות זה מ"מ האמת דמשמע דאין לחלק בהכי וכן שלהי גיטין אמרינן זו מדת אדם רשע כו' ולא חילקו בין יש לו בנים. והא דאמרינן רפ"ד דעירובין דאשה רעה שמצוה לגרשה מ"מ זימנין דאית לה בנים לא מצי מגרש לה י"ל דהיינו רעה בדיעותיה וכמשמעות הרמב"ם וש"ע סי' קי"ט ס"ד אשה רעה בדעותיה ושאינה צנועה אלמא דתרתי מילי נינהו. והטעם י"ל דלא חיישינן ללעז היכא דיש חשש איסור מדינא ע' תה"ד סימן רל"ב. ועיין מ"ש בתשובה בענין כתיבת שם העיר מסטיסלאוו בשם הב"ש סימן קכ"ה סק"י ואע"ג דאין כופין לגרשה כשיש לו בנים י"ל דכפייה שאני. (ואגב אורחא אמרתי לכתוב שבנדון מסטיסלאוו מצאתי קולא על דיעבד) וגם בזיווג הראשון מצוה לגרשה כמ"ש הח"מ וב"ש סימן קי"ט ס"ד סק"ד:
גב
אמנם לענין איסורא לכאורה אין לאסור אותה עליו בע"כ לחוד אף את"ל שיש כאן קלא דלא פסיק ג"כ כיון שיש לו בנים הימנה וכהכרעת רמ"א והב"ש בסימן י"א. אלא שאני חוכך להחמיר בנ"ד מהא דפרש"י שלהי גיטין גבי רוחצת עם בנ"א ס"ד. א"כ רגלים לדבר שזונה היא ואסורה היא לו. ומשמע התם בתוספות ובר"ן דלאוסרה עליו מדאורייתא קאמר. כמ"ש התוספות והר"ן שם אבל זו חובה לגרשה מן התורה עכ"ל. ואשכחן דאסורה מדאורייתא מצד רגלים לדבר כמו בקינה לה ונסתרה דאסורה מצד רגלים לדבר כדאיתא בכתובות (ד"ט סע"א) בפרש"י. ול"ד לרוכל יוצא כו' דאין מוציאין מהבעל לפ"ד רוב הפוסקים משום דהתם אין כאן כיעור גדול כ"כ. ומעתה בנ"ד שהכיעור הנ"ל ששכבה אצלו על הקאנאפע הוא כיעור גדול ביותר י"ל דלא גרע מרוחצת עם בנ"א דאדרבה האי גרע טפי ששוכבת עם בנ"א בלי בגדים ויש כאן קירוב בשר ברגליהם כו' עכ"פ. (ועיין בתשובה שלי המתחלת על אודות האמתלא דערק הנואף הוי כיעור גדול כמ"כ הכא) אך עכ"ז על כיעור גדול הזה לא נמצא רק עד אחד והעד השני ראה סתם דברים מכוערים שאין הבעל מחוייב לגרשה מדינא כמ"ש בב"ש סימן י"א סק"ו. ומ"מ י"ל דנדנוד איסור יש כאן כיון דעד א' מעיד על כיעור גדול ועצום וגם שכבתה הנר ועד השני מעיד ג"כ על דברים מכוערים:
אמנם לענין איסורא לכאורה אין לאסור אותה עליו בע"כ לחוד אף את"ל שיש כאן קלא דלא פסיק ג"כ כיון שיש לו בנים הימנה וכהכרעת רמ"א והב"ש בסימן י"א. אלא שאני חוכך להחמיר בנ"ד מהא דפרש"י שלהי גיטין גבי רוחצת עם בנ"א ס"ד. א"כ רגלים לדבר שזונה היא ואסורה היא לו. ומשמע התם בתוספות ובר"ן דלאוסרה עליו מדאורייתא קאמר. כמ"ש התוספות והר"ן שם אבל זו חובה לגרשה מן התורה עכ"ל. ואשכחן דאסורה מדאורייתא מצד רגלים לדבר כמו בקינה לה ונסתרה דאסורה מצד רגלים לדבר כדאיתא בכתובות (ד"ט סע"א) בפרש"י. ול"ד לרוכל יוצא כו' דאין מוציאין מהבעל לפ"ד רוב הפוסקים משום דהתם אין כאן כיעור גדול כ"כ. ומעתה בנ"ד שהכיעור הנ"ל ששכבה אצלו על הקאנאפע הוא כיעור גדול ביותר י"ל דלא גרע מרוחצת עם בנ"א דאדרבה האי גרע טפי ששוכבת עם בנ"א בלי בגדים ויש כאן קירוב בשר ברגליהם כו' עכ"פ. (ועיין בתשובה שלי המתחלת על אודות האמתלא דערק הנואף הוי כיעור גדול כמ"כ הכא) אך עכ"ז על כיעור גדול הזה לא נמצא רק עד אחד והעד השני ראה סתם דברים מכוערים שאין הבעל מחוייב לגרשה מדינא כמ"ש בב"ש סימן י"א סק"ו. ומ"מ י"ל דנדנוד איסור יש כאן כיון דעד א' מעיד על כיעור גדול ועצום וגם שכבתה הנר ועד השני מעיד ג"כ על דברים מכוערים:
דג
והנה אע"ג דלענין ד"נ משמע דאין הורגין אא"כ שוכבים זע"ז ממש ולא זה אצל זה. כמשמעות הרמב"ם פ"א מה' א"ב דין י"ט וכ"מ בש"ע אה"ע סימן כ' שיראו אותן דבוקים זה עם זה כדרך הבועלין והיינו זה על זה שהרי לא מיעט שם רק שא"צ שיראו שהכניס כמכחול בשפופרת מ"מ י"ל זהו לענין דיני נפשות כמבואר שם בהרמב"ם אבל לענין לאוסרה על בעלה אפ"ל דלא בעינן כ"כ אלא כנדון שאילתינו די לאוסרה אם היו שני עדים מעידים על הכיעור הגדול. ובמהרי"ק שרש פ"ז חילק אפילו בין ד"נ לדין מלקות א"צ בהם חזקה גדולה כמו בדיני נפשות וכ"ש דלענין לאוסרה על בעלה יש לומר סגי ודאי בחזקה דמהני לענין מלקות אע"פ שאינו מהני לד"נ. ועוד ראיה שהרי י"א דבד"מ אזלינן אפילו בתר אומדנא כמו שהביא בתשובת גאוני בתראי סימן נ"ד בשם תשובת הרא"ש שבטור ח"מ סימן ס"ה ושכן פסק בהגמ"ר דקדושין והוא ע"פ הסוגיא פרק אחד דיני ממונות. ואף על גב דהרי"ף והרמב"ם והסמ"ג ורבינו ירוחם והטוש"ע ח"מ סימן ת"ח ס"ב פסקו דלא כר' אחא וכסוגיא פרק שבועות העדות (דף ל"ד ע"א) וכן עיקר. מ"מ י"ל לענין לאוסרה על בעלה יש להחמיר טפי בכיעור עצום כזה דיש לדונו כספק עכ"פ. והנה אע"פ שבדיני ממונות מספיקא לא מפקינן ממונא מ"מ הכא מבואר פ"ק דכתובות בסוגיא דפתח פתוח מצאתי דאסורה מספק. והגם שהרשב"ם פי' בב"ב פרק המוכר פירות (דף צ"ג) דאומדנא לא הוי ואפילו ממון המוטל בספק וכן משמע בתשובת צ"צ סימן ע"ט וכ"מ קצת מתשובת מהר"מ ב"ב שהביא הצ"צ. מ"מ י"ל דמהר"מ ס"ל כתרתי שינוייא בתרייתא שבתוספות שם. ועוד י"ל כו' דחלקו על פרש"י. אבל לפרש"י י"ל דאזלינן בתר אומדנא דמוכחא טובא לאוסרה על בעלה כיון דאתרעי חזקתה ע"י הפריצות הגדולה הזאת. ובמרדכי פ"ב דכתובות איתא דע"י היחוד אבדה מיגו שלה ובלאו הכי יש סברא אם נתייחדה עם ערבי אסורה לבעלה ישראל כמ"ש הב"ש סימן ז' ס"ק ל"ד וז"ל עיין במהרי"ק שרש ק"ס כתב בשם סמ"ג שכתב בשם ה"ג כשנסתרה עם ערבי הוי כשבויה ופסולה לכהונה כו' ואפשר למהרי"ק אסורה אפילו לישראל ואנן קיי"ל כוותיה כשנתייחדה עם ערבי כו' עכ"ל. ואין ראיה לסתור ממ"ש רמ"א בהג"ה סימן כ' והאשה נאסרת כו' דמשמע הא בלאו הכי אינה נאסרת דזה אינו מוכרח עיין חמ"ח שם. והנה הגם שי"ל דרש"י לשיטתיה אזיל פ"ב דיבמות (דף כ"ד) דבדבר מכוער מוציאין מהבעל מ"מ הא בתוספות ור"ן אי אפשר לומר כן ועוד דבדבר מכוער בעינן קלא דלא פסיק משא"כ כאן:
והנה אע"ג דלענין ד"נ משמע דאין הורגין אא"כ שוכבים זע"ז ממש ולא זה אצל זה. כמשמעות הרמב"ם פ"א מה' א"ב דין י"ט וכ"מ בש"ע אה"ע סימן כ' שיראו אותן דבוקים זה עם זה כדרך הבועלין והיינו זה על זה שהרי לא מיעט שם רק שא"צ שיראו שהכניס כמכחול בשפופרת מ"מ י"ל זהו לענין דיני נפשות כמבואר שם בהרמב"ם אבל לענין לאוסרה על בעלה אפ"ל דלא בעינן כ"כ אלא כנדון שאילתינו די לאוסרה אם היו שני עדים מעידים על הכיעור הגדול. ובמהרי"ק שרש פ"ז חילק אפילו בין ד"נ לדין מלקות א"צ בהם חזקה גדולה כמו בדיני נפשות וכ"ש דלענין לאוסרה על בעלה יש לומר סגי ודאי בחזקה דמהני לענין מלקות אע"פ שאינו מהני לד"נ. ועוד ראיה שהרי י"א דבד"מ אזלינן אפילו בתר אומדנא כמו שהביא בתשובת גאוני בתראי סימן נ"ד בשם תשובת הרא"ש שבטור ח"מ סימן ס"ה ושכן פסק בהגמ"ר דקדושין והוא ע"פ הסוגיא פרק אחד דיני ממונות. ואף על גב דהרי"ף והרמב"ם והסמ"ג ורבינו ירוחם והטוש"ע ח"מ סימן ת"ח ס"ב פסקו דלא כר' אחא וכסוגיא פרק שבועות העדות (דף ל"ד ע"א) וכן עיקר. מ"מ י"ל לענין לאוסרה על בעלה יש להחמיר טפי בכיעור עצום כזה דיש לדונו כספק עכ"פ. והנה אע"פ שבדיני ממונות מספיקא לא מפקינן ממונא מ"מ הכא מבואר פ"ק דכתובות בסוגיא דפתח פתוח מצאתי דאסורה מספק. והגם שהרשב"ם פי' בב"ב פרק המוכר פירות (דף צ"ג) דאומדנא לא הוי ואפילו ממון המוטל בספק וכן משמע בתשובת צ"צ סימן ע"ט וכ"מ קצת מתשובת מהר"מ ב"ב שהביא הצ"צ. מ"מ י"ל דמהר"מ ס"ל כתרתי שינוייא בתרייתא שבתוספות שם. ועוד י"ל כו' דחלקו על פרש"י. אבל לפרש"י י"ל דאזלינן בתר אומדנא דמוכחא טובא לאוסרה על בעלה כיון דאתרעי חזקתה ע"י הפריצות הגדולה הזאת. ובמרדכי פ"ב דכתובות איתא דע"י היחוד אבדה מיגו שלה ובלאו הכי יש סברא אם נתייחדה עם ערבי אסורה לבעלה ישראל כמ"ש הב"ש סימן ז' ס"ק ל"ד וז"ל עיין במהרי"ק שרש ק"ס כתב בשם סמ"ג שכתב בשם ה"ג כשנסתרה עם ערבי הוי כשבויה ופסולה לכהונה כו' ואפשר למהרי"ק אסורה אפילו לישראל ואנן קיי"ל כוותיה כשנתייחדה עם ערבי כו' עכ"ל. ואין ראיה לסתור ממ"ש רמ"א בהג"ה סימן כ' והאשה נאסרת כו' דמשמע הא בלאו הכי אינה נאסרת דזה אינו מוכרח עיין חמ"ח שם. והנה הגם שי"ל דרש"י לשיטתיה אזיל פ"ב דיבמות (דף כ"ד) דבדבר מכוער מוציאין מהבעל מ"מ הא בתוספות ור"ן אי אפשר לומר כן ועוד דבדבר מכוער בעינן קלא דלא פסיק משא"כ כאן:
הד
ובלאה"נ דעת מהר"י הלוי אחי הט"ז בתשובה סי' ל"ט דבעוברת על דת ג' פעמים כופין אותו להוציאה הגם דבתשובה א' הקשיתי עליו מתשובת הרשב"א סימן תתל"ג שהבעל ראה באשתו שלשה דברים מכוערים כו'. מ"מ בנ"ד שיש הרבה סברות להחמיר שיש כאן עדי כיעור וקלא דלא פסיק ונסתרה עם ערבי אדעתא דניאוף כיון שראו ג"כ דברי כיעור וגם הכיעור גדול מאד דומה לרוחצת עם בני אדם וגם ראו כמה וכמה דברי כיעור נראה שאפשר לומר שאסורה לו ממש. ועיין בתשו' נו"ב מהד"ת חלק אה"ע סימן י"א מה שהביא בשם השט"מ דב"מ פרק ז' (ד' צ"א ע"ב) בשם הר"ר יונתן משיראו כמנאפים כלומר שיעמוד האיש על כריסה של אשה אע"פ שאין העדים רואים אם מערה בערותה אם לאו כו' ועי' בתשו' רמ"א רסי' י"ב ובתשובת מהרש"ל סימן ל"ג משמע הכל זה על זה דוקא:
ובלאה"נ דעת מהר"י הלוי אחי הט"ז בתשובה סי' ל"ט דבעוברת על דת ג' פעמים כופין אותו להוציאה הגם דבתשובה א' הקשיתי עליו מתשובת הרשב"א סימן תתל"ג שהבעל ראה באשתו שלשה דברים מכוערים כו'. מ"מ בנ"ד שיש הרבה סברות להחמיר שיש כאן עדי כיעור וקלא דלא פסיק ונסתרה עם ערבי אדעתא דניאוף כיון שראו ג"כ דברי כיעור וגם הכיעור גדול מאד דומה לרוחצת עם בני אדם וגם ראו כמה וכמה דברי כיעור נראה שאפשר לומר שאסורה לו ממש. ועיין בתשו' נו"ב מהד"ת חלק אה"ע סימן י"א מה שהביא בשם השט"מ דב"מ פרק ז' (ד' צ"א ע"ב) בשם הר"ר יונתן משיראו כמנאפים כלומר שיעמוד האיש על כריסה של אשה אע"פ שאין העדים רואים אם מערה בערותה אם לאו כו' ועי' בתשו' רמ"א רסי' י"ב ובתשובת מהרש"ל סימן ל"ג משמע הכל זה על זה דוקא: