Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אסימן סח
בפנינו העיד מ' משה במ' טוביה מעבה"נ פאלצק שבעת שנסע קודם פורים ערך שבוע ומחצה שנת תקפ"ב לדיסנא והיה נצרך לו ליסע דרך נהר הנקרא דיסענקע ערך שלשים ווייארסט מנהר דווינא אשר שם נופל הנהר דיסענקע הנ"ל לנהר הגדול דווינא ובאותו חורף לא היה הקרח חזק והיה כמה מקומות בנהרות שלא נקרשו על כמה אמות בערך מאה אמה ויותר והיה מקום א' אשר היה צריך לנסוע על הקרח שהיה שם דרך כבושה והיה נראה הקרח חזק שם והיה נוסע עם נערו עם עגלה ושני סוסים והתיר סוס אחד מן הצד (שנק' פריפרוז) ונתן לנערו לאחוז בו והוא נהג בידו בסוס שבקרון והנער הולך מאחר העגלה עם הסוס השני בידו ונשבר הקרח ונפלה העגלה עם הסוס עם ר' משה הנ"ל בנהר הנ"ל ואחז עצמו בהעגלה והיה במים עד קרוב לצווארו ובתוך כך ראה שהנער שהלך מאחריו צף עם הסוס שבידו והקדימו בנהר (ונראה שהנער נפל עם הסוס קודם שנפל הוא וזרם המים נשא הנער עם הסוס והקדימו) ור' משה אחריו אוחז בהעגלה וצף ואח"כ אינו זוכר עוד מה נעשה בו מתוך בלבול הדעת אך האנשים שמק' דיסנא שבאו לקול השמועה ראו שצף הנער אוחז בהסוס עד שצף תחת הקרח וכ"כ לנו הרב המנוח דק' דיסנא שכמה אנשים שהלכו סביבות הנהר ראו שצף תחת הקרח והקרח היה אורכו ערך ששים אמות ואח"כ היה מקום פנוי בלא קרח על כמה אמות וחזר ונקרש ערך קרוב לשני ווייארסט עד שנופל לנהר דווינא שנקרש על כמה אמות ואח"כ היה בנהר דווינא מקום פנוי על כמה אמות ואח"כ חזר ונקרש. ור' משה הנ"ל צף ג"כ תחת הקרח במקום שנפל עם העגלה עד שצף למקום הפנוי ונסעו אנשים עם ספינה והצילו אך נערו הנ"ל לא ראו וחפשו כמה שעות כמעט כל היום בסביבות המקום שנפל וברחוק לצד הילוך המים עד אורך ווייארסט כי אצל ר' משה נפלו מן העגלה שק מעות שבעה מאות וחמשים רוכ"ס וחפשו על המעות עם עצים ארוכים עם קרוקעש עם שפיצין בראשם וחפשו כמה ימים אחר המעות כמה ערלים עד שמצאו השק מעות באותו מקום שנפל כך סיפר ר' משה הנ"ל ונערו לא ראו עוד רק הסוס שהיה אוחז בידו צף תחת הקרח הראשון עד למקום הפנוי ואחזו בו והצילוהו מת רק זה האיש שעמו לא ראו ולא נודע ממנו מאומה ונראה שנשאר תחת הקרח הראשון או שצף תחת המים עד תחת הקרח השני על שני ווייארסט ונשאר שם ואח"כ בסוף הקיץ בעת שהמים היו הלוך וחסר חפשו ג"כ בנהר באותו מקום ולא מצאו. ע"כ הגיד ר' משה בפני וכן העיד בת"ע בפני הב"ד דמחנינו והרב המנוח דק' דיסנא כתב לנו ג"כ שחפשו שם בשפת הנהר כמה שעות והנה זה יותר משנה ומחצה שהיא יושבת עגונה ולא נשמע מבעלה כלום:
בפנינו העיד מ' משה במ' טוביה מעבה"נ פאלצק שבעת שנסע קודם פורים ערך שבוע ומחצה שנת תקפ"ב לדיסנא והיה נצרך לו ליסע דרך נהר הנקרא דיסענקע ערך שלשים ווייארסט מנהר דווינא אשר שם נופל הנהר דיסענקע הנ"ל לנהר הגדול דווינא ובאותו חורף לא היה הקרח חזק והיה כמה מקומות בנהרות שלא נקרשו על כמה אמות בערך מאה אמה ויותר והיה מקום א' אשר היה צריך לנסוע על הקרח שהיה שם דרך כבושה והיה נראה הקרח חזק שם והיה נוסע עם נערו עם עגלה ושני סוסים והתיר סוס אחד מן הצד (שנק' פריפרוז) ונתן לנערו לאחוז בו והוא נהג בידו בסוס שבקרון והנער הולך מאחר העגלה עם הסוס השני בידו ונשבר הקרח ונפלה העגלה עם הסוס עם ר' משה הנ"ל בנהר הנ"ל ואחז עצמו בהעגלה והיה במים עד קרוב לצווארו ובתוך כך ראה שהנער שהלך מאחריו צף עם הסוס שבידו והקדימו בנהר (ונראה שהנער נפל עם הסוס קודם שנפל הוא וזרם המים נשא הנער עם הסוס והקדימו) ור' משה אחריו אוחז בהעגלה וצף ואח"כ אינו זוכר עוד מה נעשה בו מתוך בלבול הדעת אך האנשים שמק' דיסנא שבאו לקול השמועה ראו שצף הנער אוחז בהסוס עד שצף תחת הקרח וכ"כ לנו הרב המנוח דק' דיסנא שכמה אנשים שהלכו סביבות הנהר ראו שצף תחת הקרח והקרח היה אורכו ערך ששים אמות ואח"כ היה מקום פנוי בלא קרח על כמה אמות וחזר ונקרש ערך קרוב לשני ווייארסט עד שנופל לנהר דווינא שנקרש על כמה אמות ואח"כ היה בנהר דווינא מקום פנוי על כמה אמות ואח"כ חזר ונקרש. ור' משה הנ"ל צף ג"כ תחת הקרח במקום שנפל עם העגלה עד שצף למקום הפנוי ונסעו אנשים עם ספינה והצילו אך נערו הנ"ל לא ראו וחפשו כמה שעות כמעט כל היום בסביבות המקום שנפל וברחוק לצד הילוך המים עד אורך ווייארסט כי אצל ר' משה נפלו מן העגלה שק מעות שבעה מאות וחמשים רוכ"ס וחפשו על המעות עם עצים ארוכים עם קרוקעש עם שפיצין בראשם וחפשו כמה ימים אחר המעות כמה ערלים עד שמצאו השק מעות באותו מקום שנפל כך סיפר ר' משה הנ"ל ונערו לא ראו עוד רק הסוס שהיה אוחז בידו צף תחת הקרח הראשון עד למקום הפנוי ואחזו בו והצילוהו מת רק זה האיש שעמו לא ראו ולא נודע ממנו מאומה ונראה שנשאר תחת הקרח הראשון או שצף תחת המים עד תחת הקרח השני על שני ווייארסט ונשאר שם ואח"כ בסוף הקיץ בעת שהמים היו הלוך וחסר חפשו ג"כ בנהר באותו מקום ולא מצאו. ע"כ הגיד ר' משה בפני וכן העיד בת"ע בפני הב"ד דמחנינו והרב המנוח דק' דיסנא כתב לנו ג"כ שחפשו שם בשפת הנהר כמה שעות והנה זה יותר משנה ומחצה שהיא יושבת עגונה ולא נשמע מבעלה כלום:
בתשובה הנה מה שיש לחקור בנ"ד הוא. א' דבנ"ד לא ראו שנטבע ממש שהרי העדים ראו שצף עם הסוס תחת הקרח וא"כ כיון שעדיין היה צף ושט הרי אינו נטבע ממש. וכניסתו תחת הקרח אני מסתפק אי קרינן לה טביעה וזה תלוי באם המים של הנהר מגיעים עד הקרח ממש דא"כ כשנכנס תחת הקרח בהכרח שהמים כיסהו עד כל ראשו וא"כ י"ל דהיינו נפל למים ממש וכששהו שם עליו עד שת"נ נפיק מאיסור דאורייתא עכ"פ. משא"כ אם אין המים שתחת הקרח מגיעים עד הקרח ממש אלא יש חלל ביניהם וא"כ מה שצף תחת הקרח לא נקרא טביעה ממש וא"כ אפי' שהו עליו שם עד שת"נ י"ל דהוי ספיקא דאורייתא. ב' כיון שהקרח היה רק שני ווייארסט א"כ י"ל ששט תחת הקרח עד כלות הב' ווייארסט הנ"ל ושם יצא ע"פ המים ומשם ליבשה:
גא
והנה בנדון ספק הראשון י"ל לכאורה דאפי' אין המים מגיעים עד הקרח. מ"מ כיון שנזכר בהגב"ע שחפשו שם כמה שעות כמעט כל היום א"כ חששא רחוקה היא ביותר לומר ששט כל היום ע"פ המים תחת הקרח. וכיון שבכלות הקרח הראשון דהיינו אחר ס' אמות שיש שם מקום פנוי ראו שם ג"כ כל היום הנ"ל ולא ראוהו שם א"כ את"ל ששט דרך שם (עד תחת הקרח השני שהוא ב' ווייארסט ומשם שבכלותו יצא ליבשה) על כרחך צ"ל ששט מתחת למים וא"כ היינו נפל למים ממש והיינו ענין הטביעה וכיון ששהו עליו שם כמה שעות הרי זה עד שת"נ לכל הדיעות ונפיק מחשש איסור דאורייתא וכמ"ש כת"ר:
והנה בנדון ספק הראשון י"ל לכאורה דאפי' אין המים מגיעים עד הקרח. מ"מ כיון שנזכר בהגב"ע שחפשו שם כמה שעות כמעט כל היום א"כ חששא רחוקה היא ביותר לומר ששט כל היום ע"פ המים תחת הקרח. וכיון שבכלות הקרח הראשון דהיינו אחר ס' אמות שיש שם מקום פנוי ראו שם ג"כ כל היום הנ"ל ולא ראוהו שם א"כ את"ל ששט דרך שם (עד תחת הקרח השני שהוא ב' ווייארסט ומשם שבכלותו יצא ליבשה) על כרחך צ"ל ששט מתחת למים וא"כ היינו נפל למים ממש והיינו ענין הטביעה וכיון ששהו עליו שם כמה שעות הרי זה עד שת"נ לכל הדיעות ונפיק מחשש איסור דאורייתא וכמ"ש כת"ר:
דב
ובענין הספק השני. הנה יש לדון בזה ע"פ תשו' ב"ח שהביא מע"ל. והנה מ"ש בתשו' סי' ע"ט דתחת הקרח דליכא גלי לא חיישי' דילמא יצא למרחוק כו' והוכיח כן מהתוספתא דהיכא דליכא למיחש לא לגלים ולא לדף שנזדמנו לו הדבר פשוט דאתתא שריא. ודבריו צ"ע דלא הוצרכו בגמ' לגלי אלא גבי אגמא דסמקא דקוו וקיימי אבל בנהרות המושכים י"ל דאע"ג דליכא גלי מ"מ ע"י מרוצת וזרם המים הם נושאים אותו והא דהוצרכו בתוספתא לומר שמא גל טורד אותו כו'. היינו גבי ים ומשנה שלימה שנינו שהימים דינן כמקוה מים כדתנן רפ"ה דמקוואות כל הימים כמקוה ואף לר' יוסי דאמר דמטהרין בזוחלין פרש"י בשבת (דק"ט) דה"ט לפי שהנהרות נמשכים לתוכן וכ"כ הר"ש. ובתוס' שם בשם ריב"א משמע קצת דהימים הם מושכין וי"ל דהיינו מצד הגלים ועי' בלבוש סי' ר"א ס"ה. ועי' בטור שם הלכך גל שנתלש כו' משמע דגל הנתלש הוא דהוי זוחלין אבל הים עצמו חשוב אשבורן (ועל דין דגל הנתלש העירותי במ"א בדיני מקואות ואינו שייך לכאן) ועי' עירובין (מ"ו א') נהרות המושכין ומיא דאוקיינוס מינד ניידי צ"ע דמשמע דהים עצמו הוא כנהרות הנמשכין וי"ל דהיינו מצד הגלים (שוב מצאתי במכות (ד"ד א') ודוקא ים הגדול דקאי וקיימא אבל נהרא בעלמא לא הרי דמי הים קוו וקיימי. והא דאמרי' דניידי צ"ל מצד הגלים או הנהרות שנמשכים לתוכן עי' רש"י שבת (ק"ט). מיהו הריטב"א במכות שם כתב דשאר ימים לא קוו אבל ברמב"ם פ"ו ממקואות ה"י משמע להדיא דבכל הימים המים עומדים שם) ואפי' את"ל דבלאה"נ מי הים ניידי מ"מ הוצרכו בתוספתא דיבמות הנ"ל לטעם דגל טרדו כו' לומר דמש"ה יוכלו לצאת למרחוק מאד מאד להנצל ממימי הים הרבים אבל גם בלאה"נ יש לחוש אי הוא מים הנמשכים כו'. דהכי משמע פשטא דגמ' דקאמר מיטעא קטעינא כיון דקוו וקיימי כו' ולא היא כיון דאיכא גלי כו' דמוכח להדיא דהיכא דלא קוו וקיימי אלא נמשכים אע"ג דליכא גלי הוי כמשאל"ס. והכי משמע בתשובת פ"י חאה"ע סי' ז' דמשמע דפשיטא ליה דחשיב משאל"ס אלא שנסתפק דמאן לימא לן דחשו חכמים שישוט למרחוק תחת המים כו' ואהא מסיק דמוכח להדיא מפרש"י (דקט"ו סע"א) דחשו להא מדפי' שמא צף תחת המים כו'. ובאמת שלפע"ד אין צריך ראיה לזה לפמ"ש בתשו' הרמב"ן דכל שלא ראינו שטבע ממש אפי' נשאת תצא. א"כ את"ל דל"ח שמא צף תחת המים. א"כ היכי משכחת לה דין משאל"ס דלא תנשא לכתחלה ואם נשאת ל"ת. דממ"נ אם רואים אותו צף ע"פ המים אפי' נשאת תצא. ואם טבע למה לא תנשא לכתחלה כיון דלא ראוהו צף ע"פ המים ולשמא צף תחת המים לא חיישי'. א"ו צ"ל דחיישי' שמא צף תחת המים. ואין לומר דהא ודאי פשיטא ליה דחוששין שמא צף תחת המים עד למקום שאין רואין אותו ממקום שטבע. אלא דלחוש שמא צף פרסה או יותר תחת המים אהא מביא ראיה מפרש"י דחוששים אפי' להא מילתא. דבאמת ע"ז אין ראיה כלל מפרש"י לשם. ואין לומר דמתני התם שטבעו בים ומסתמא יש בים כמה פרסאות ואפ"ה חששו שמא צף תחת המים כו' דאין ראיה משם די"ל כפרש"י שצפו מתחת למים עד שלא ראו אותם הנשים. ואע"ג דבים רואים למרחוק י"ל דהיה סמוך לעיר או אע"ג שרואין למרחוק אין רואים אם הוציא ראשו או לא אלא מקרוב:
ובענין הספק השני. הנה יש לדון בזה ע"פ תשו' ב"ח שהביא מע"ל. והנה מ"ש בתשו' סי' ע"ט דתחת הקרח דליכא גלי לא חיישי' דילמא יצא למרחוק כו' והוכיח כן מהתוספתא דהיכא דליכא למיחש לא לגלים ולא לדף שנזדמנו לו הדבר פשוט דאתתא שריא. ודבריו צ"ע דלא הוצרכו בגמ' לגלי אלא גבי אגמא דסמקא דקוו וקיימי אבל בנהרות המושכים י"ל דאע"ג דליכא גלי מ"מ ע"י מרוצת וזרם המים הם נושאים אותו והא דהוצרכו בתוספתא לומר שמא גל טורד אותו כו'. היינו גבי ים ומשנה שלימה שנינו שהימים דינן כמקוה מים כדתנן רפ"ה דמקוואות כל הימים כמקוה ואף לר' יוסי דאמר דמטהרין בזוחלין פרש"י בשבת (דק"ט) דה"ט לפי שהנהרות נמשכים לתוכן וכ"כ הר"ש. ובתוס' שם בשם ריב"א משמע קצת דהימים הם מושכין וי"ל דהיינו מצד הגלים ועי' בלבוש סי' ר"א ס"ה. ועי' בטור שם הלכך גל שנתלש כו' משמע דגל הנתלש הוא דהוי זוחלין אבל הים עצמו חשוב אשבורן (ועל דין דגל הנתלש העירותי במ"א בדיני מקואות ואינו שייך לכאן) ועי' עירובין (מ"ו א') נהרות המושכין ומיא דאוקיינוס מינד ניידי צ"ע דמשמע דהים עצמו הוא כנהרות הנמשכין וי"ל דהיינו מצד הגלים (שוב מצאתי במכות (ד"ד א') ודוקא ים הגדול דקאי וקיימא אבל נהרא בעלמא לא הרי דמי הים קוו וקיימי. והא דאמרי' דניידי צ"ל מצד הגלים או הנהרות שנמשכים לתוכן עי' רש"י שבת (ק"ט). מיהו הריטב"א במכות שם כתב דשאר ימים לא קוו אבל ברמב"ם פ"ו ממקואות ה"י משמע להדיא דבכל הימים המים עומדים שם) ואפי' את"ל דבלאה"נ מי הים ניידי מ"מ הוצרכו בתוספתא דיבמות הנ"ל לטעם דגל טרדו כו' לומר דמש"ה יוכלו לצאת למרחוק מאד מאד להנצל ממימי הים הרבים אבל גם בלאה"נ יש לחוש אי הוא מים הנמשכים כו'. דהכי משמע פשטא דגמ' דקאמר מיטעא קטעינא כיון דקוו וקיימי כו' ולא היא כיון דאיכא גלי כו' דמוכח להדיא דהיכא דלא קוו וקיימי אלא נמשכים אע"ג דליכא גלי הוי כמשאל"ס. והכי משמע בתשובת פ"י חאה"ע סי' ז' דמשמע דפשיטא ליה דחשיב משאל"ס אלא שנסתפק דמאן לימא לן דחשו חכמים שישוט למרחוק תחת המים כו' ואהא מסיק דמוכח להדיא מפרש"י (דקט"ו סע"א) דחשו להא מדפי' שמא צף תחת המים כו'. ובאמת שלפע"ד אין צריך ראיה לזה לפמ"ש בתשו' הרמב"ן דכל שלא ראינו שטבע ממש אפי' נשאת תצא. א"כ את"ל דל"ח שמא צף תחת המים. א"כ היכי משכחת לה דין משאל"ס דלא תנשא לכתחלה ואם נשאת ל"ת. דממ"נ אם רואים אותו צף ע"פ המים אפי' נשאת תצא. ואם טבע למה לא תנשא לכתחלה כיון דלא ראוהו צף ע"פ המים ולשמא צף תחת המים לא חיישי'. א"ו צ"ל דחיישי' שמא צף תחת המים. ואין לומר דהא ודאי פשיטא ליה דחוששין שמא צף תחת המים עד למקום שאין רואין אותו ממקום שטבע. אלא דלחוש שמא צף פרסה או יותר תחת המים אהא מביא ראיה מפרש"י דחוששים אפי' להא מילתא. דבאמת ע"ז אין ראיה כלל מפרש"י לשם. ואין לומר דמתני התם שטבעו בים ומסתמא יש בים כמה פרסאות ואפ"ה חששו שמא צף תחת המים כו' דאין ראיה משם די"ל כפרש"י שצפו מתחת למים עד שלא ראו אותם הנשים. ואע"ג דבים רואים למרחוק י"ל דהיה סמוך לעיר או אע"ג שרואין למרחוק אין רואים אם הוציא ראשו או לא אלא מקרוב:
הג
ואעפ"כ אפשר למצוא היתר בנ"ד לדעת מהרי"ט בתשובותיו חאה"ע סי' כ"ו דשיעור דשהו עליו עד שתצא נפשו הוא כשיעור שבני אדם משערים ובודאי שלפ"ז בחצי שעה יש שיעור כשתצא נפשו. וכן מוכח להדיא בתשובת הב"י והמבי"ט בענין מחלקותם בספינה שנהפכה שהעד שהה שם כחצי שעה משמע דכל הגדולים שכתבו בנדון הנ"ל חשבו לה כשת"נ אלא דהב"י מחמיר שם ומשום שהספינה היה מפסקת והעד היה נבהל כו' וכ"ד הרדב"ז ח"א סי' רנ"ח. והשתא לפ"ז בנ"ד אפי' את"ל ששט בטוב תחת הקרח כדעת הפנ"י מ"מ כיון שהקרח היה שני מילין וידוע דמהלך מיל אפי' ביבשה הוא לכל הפחות ח"י מינוטין ולדעת הרמב"ם הוא כ"ד מינוטין כמו שהובאו ב' הדעות בש"ע של אאזמו"ר נ"ע בהל' פסח סי' תנ"ט ובודאי שהסברא נותנת דלשוט במים נצטרך שהות יותר שהרי עינינו הרואות שאפי' מי שאינו טובע ושט בטוב ע"פ המים לא ישוט במהירות כ"כ כמו אדם המהלך ביבשה. וכ"ש וק"ו האדם הטובע במים ושט מתחת למים ובבגדים המתמלאים מים שיכבדו עליו כמשא כבד שבודאי יצטרך שהות בכפליים לשוט ב' מילין. ועכ"פ ודאי לא פחות ממהלך ביבשה וא"כ בקרוב לשני מילין צריך לשהות כחצי שעה עכ"פ. ובחצי שעה יש כת"נ לפוסקים הנ"ל וא"כ הוי כמשיל"ס ושהו עליו עד כשת"נ. וכן יש לשמוע מהירוש' שהביא בתשו' ושה"כ סי' כ"ו אם היה הים גילני כו' דמה שהוא קרוח עדיף טפי. ואע"ג דבתשו' הנ"ל כ' דש"ס דילן פליג עליה משום דחוששין למחילה של דגים. מ"מ נ"ל דבנ"ד ליכא למיחש להא דבודאי ידוע שאין במקום הנ"ל מחילה של דגים ע"ד שפרש"י גם בחורף י"ל דבודאי המים שממחילה נקרשים ביותר:
ואעפ"כ אפשר למצוא היתר בנ"ד לדעת מהרי"ט בתשובותיו חאה"ע סי' כ"ו דשיעור דשהו עליו עד שתצא נפשו הוא כשיעור שבני אדם משערים ובודאי שלפ"ז בחצי שעה יש שיעור כשתצא נפשו. וכן מוכח להדיא בתשובת הב"י והמבי"ט בענין מחלקותם בספינה שנהפכה שהעד שהה שם כחצי שעה משמע דכל הגדולים שכתבו בנדון הנ"ל חשבו לה כשת"נ אלא דהב"י מחמיר שם ומשום שהספינה היה מפסקת והעד היה נבהל כו' וכ"ד הרדב"ז ח"א סי' רנ"ח. והשתא לפ"ז בנ"ד אפי' את"ל ששט בטוב תחת הקרח כדעת הפנ"י מ"מ כיון שהקרח היה שני מילין וידוע דמהלך מיל אפי' ביבשה הוא לכל הפחות ח"י מינוטין ולדעת הרמב"ם הוא כ"ד מינוטין כמו שהובאו ב' הדעות בש"ע של אאזמו"ר נ"ע בהל' פסח סי' תנ"ט ובודאי שהסברא נותנת דלשוט במים נצטרך שהות יותר שהרי עינינו הרואות שאפי' מי שאינו טובע ושט בטוב ע"פ המים לא ישוט במהירות כ"כ כמו אדם המהלך ביבשה. וכ"ש וק"ו האדם הטובע במים ושט מתחת למים ובבגדים המתמלאים מים שיכבדו עליו כמשא כבד שבודאי יצטרך שהות בכפליים לשוט ב' מילין. ועכ"פ ודאי לא פחות ממהלך ביבשה וא"כ בקרוב לשני מילין צריך לשהות כחצי שעה עכ"פ. ובחצי שעה יש כת"נ לפוסקים הנ"ל וא"כ הוי כמשיל"ס ושהו עליו עד כשת"נ. וכן יש לשמוע מהירוש' שהביא בתשו' ושה"כ סי' כ"ו אם היה הים גילני כו' דמה שהוא קרוח עדיף טפי. ואע"ג דבתשו' הנ"ל כ' דש"ס דילן פליג עליה משום דחוששין למחילה של דגים. מ"מ נ"ל דבנ"ד ליכא למיחש להא דבודאי ידוע שאין במקום הנ"ל מחילה של דגים ע"ד שפרש"י גם בחורף י"ל דבודאי המים שממחילה נקרשים ביותר:
וד
ותמיהני על לשון תשובת פנ"י הנ"ל שכתב וז"ל דמאן לימא לן שהנהר הי' קרוש כולה דילמא לא הי' קרוש כ"א פרסה או שתי פרסאות ואח"כ הי' בו מקום פתוח ועלה משם שהרי משמע פ' הפרה גבי עובדא דרחב"ד דאפשר לחיות שתי שעות תחת המים עכ"ל. והשתא אפי' אפשר לחיות ב' שעות תחת המים למה לא יתירו אם הי' הנהר קרוש ב' פרסאות דיש בזה ח' מילין אפילו בפרסות שבגמ' ופרסאות דידן נפישי טפי. וח' מילין צריך לשהות אפילו להולך ביבשה קרוב לב' שעות וחצי לכל הפחות כנ"ל וא"כ בשט שתחת הקרח שבודאי צריך שהות יותר מעט עכ"פ והרי יותר מב' שעות מצומצמי' משמע דס"ל דא"א לחיות אע"פ שבמהרח"ש נסתפק בזה מ"מ פשטא דגמ' משמע דשלישי' תחלת שלישי' משמע. וכ"ש לד' הרמב"ם דאפי' ביבשה צריך לשהות במהלך ב' פרסאות יותר משלש שעות לפי חשבון הנ"ל. מיהו שמעתי מדודי הרב מוהרי"ל שהעולם אומרים שתחת הקרח שט במהירות יותר:
ותמיהני על לשון תשובת פנ"י הנ"ל שכתב וז"ל דמאן לימא לן שהנהר הי' קרוש כולה דילמא לא הי' קרוש כ"א פרסה או שתי פרסאות ואח"כ הי' בו מקום פתוח ועלה משם שהרי משמע פ' הפרה גבי עובדא דרחב"ד דאפשר לחיות שתי שעות תחת המים עכ"ל. והשתא אפי' אפשר לחיות ב' שעות תחת המים למה לא יתירו אם הי' הנהר קרוש ב' פרסאות דיש בזה ח' מילין אפילו בפרסות שבגמ' ופרסאות דידן נפישי טפי. וח' מילין צריך לשהות אפילו להולך ביבשה קרוב לב' שעות וחצי לכל הפחות כנ"ל וא"כ בשט שתחת הקרח שבודאי צריך שהות יותר מעט עכ"פ והרי יותר מב' שעות מצומצמי' משמע דס"ל דא"א לחיות אע"פ שבמהרח"ש נסתפק בזה מ"מ פשטא דגמ' משמע דשלישי' תחלת שלישי' משמע. וכ"ש לד' הרמב"ם דאפי' ביבשה צריך לשהות במהלך ב' פרסאות יותר משלש שעות לפי חשבון הנ"ל. מיהו שמעתי מדודי הרב מוהרי"ל שהעולם אומרים שתחת הקרח שט במהירות יותר:
זה
אמנם לכאורה קשה לסמוך ע"ז למעשה שהרי דעת הריב"ש בתשובה סי' ש"פ וסי' תי"ו דשיעור כשת"נ הוא יותר מב' שעות כמ"ש הפנ"י הנ"ל. ובאמת שתמיה בעיני על הרב"י וסיעתו היאך פשיטא להו דשיעורא דת"נ הוא רק ח"ש ולא שתו לבם לד' הריב"ש הנ"ל גם לא הביאוהו כלל לסתור סברתו עכ"פ. ואפשר דאגב ריהטי' אשתמיט להו לפי שעה תשובה הנ"ל וא"כ אין לסמוך על סברתם למעשה משום די"ל דאי שמיעא להו הוה הדרי בהו. וכי האי גוונא כ' הרא"ש בכתובות פ"ו סי' ט"ז משום דמספקא לי' להש"ס דילמא לא שמיעא לי' לר' יוחנן הא דאמר רבי כו' אית לן למימר דלא שמיעא לי' כו' וליתא לדר' יוחנן ע"ש. ומצאנו שגדולי האחרונים תפסו כסברת ריב"ש כאשר הובא קצת בבאה"ט וכ"ד מהר"א ששון סי' א'. וראיתי בתשובת הב"ח סי' ע"ט שדחה ראי' זו משום דהתם מיירי בבור שיש לו ד' מחיצות ולכן אפשר דחי ב' שעות ע"י שאוחז במחיצות ומטפס ועולה כו' ודחי' זו לא א"ש לפי מ"ש בירוש' פ"ה דשקלים ה"ד שטבעה בנהר. הגם דשם לא נזכר שעה שני' א"ל שלום כו' מ"מ משמע דעובדא חדא הוא. וע"ש בהמפרש דמשמע דס"ל דעובדא אחרינא הוא שהרי כ' אבל גבי נחוניא כו' ודבריו צ"ע דאע"ג דבאמת הכא מייתי לה ע"ש רפב"י והכא ע"ש רחב"ד מ"מ משמע דעובדא חדא הוא מדקאמר מעשה בחסיד א' שהי' חופר כו'. וגם מייתי עלה על משנה נחוניא חופר שיחין. ואין לומר דאדרבה מדמייתי לה על משנת נחוניא חופר שיחין ואומר מעשה בחסיד אחד ולא אמר מעשה בנחוניא אלמא דחסיד ההוא לאו היינו נחוניא דזה אינו ראי' כי רשב"ג אמר לה במק"א אלא דמייתי לו על משנה זו. וכ"מ במסורת הש"ס שלנו ביבמות וב"ק ושקלים דחדא מעשה הוא. ואפשר כיון דעכ"פ הירוש' והבבלי חלוקי' בענין מעשה זו עכ"פ מש"ה י"ל דלירושלמי באמת לא אמר להם שלום שעה ראשונה ושני' כיון שטבעה בנהר כו' וא"כ אדרבה מזה כדמות ראי' לסברת הב"ח:
אמנם לכאורה קשה לסמוך ע"ז למעשה שהרי דעת הריב"ש בתשובה סי' ש"פ וסי' תי"ו דשיעור כשת"נ הוא יותר מב' שעות כמ"ש הפנ"י הנ"ל. ובאמת שתמיה בעיני על הרב"י וסיעתו היאך פשיטא להו דשיעורא דת"נ הוא רק ח"ש ולא שתו לבם לד' הריב"ש הנ"ל גם לא הביאוהו כלל לסתור סברתו עכ"פ. ואפשר דאגב ריהטי' אשתמיט להו לפי שעה תשובה הנ"ל וא"כ אין לסמוך על סברתם למעשה משום די"ל דאי שמיעא להו הוה הדרי בהו. וכי האי גוונא כ' הרא"ש בכתובות פ"ו סי' ט"ז משום דמספקא לי' להש"ס דילמא לא שמיעא לי' לר' יוחנן הא דאמר רבי כו' אית לן למימר דלא שמיעא לי' כו' וליתא לדר' יוחנן ע"ש. ומצאנו שגדולי האחרונים תפסו כסברת ריב"ש כאשר הובא קצת בבאה"ט וכ"ד מהר"א ששון סי' א'. וראיתי בתשובת הב"ח סי' ע"ט שדחה ראי' זו משום דהתם מיירי בבור שיש לו ד' מחיצות ולכן אפשר דחי ב' שעות ע"י שאוחז במחיצות ומטפס ועולה כו' ודחי' זו לא א"ש לפי מ"ש בירוש' פ"ה דשקלים ה"ד שטבעה בנהר. הגם דשם לא נזכר שעה שני' א"ל שלום כו' מ"מ משמע דעובדא חדא הוא. וע"ש בהמפרש דמשמע דס"ל דעובדא אחרינא הוא שהרי כ' אבל גבי נחוניא כו' ודבריו צ"ע דאע"ג דבאמת הכא מייתי לה ע"ש רפב"י והכא ע"ש רחב"ד מ"מ משמע דעובדא חדא הוא מדקאמר מעשה בחסיד א' שהי' חופר כו'. וגם מייתי עלה על משנה נחוניא חופר שיחין. ואין לומר דאדרבה מדמייתי לה על משנת נחוניא חופר שיחין ואומר מעשה בחסיד אחד ולא אמר מעשה בנחוניא אלמא דחסיד ההוא לאו היינו נחוניא דזה אינו ראי' כי רשב"ג אמר לה במק"א אלא דמייתי לו על משנה זו. וכ"מ במסורת הש"ס שלנו ביבמות וב"ק ושקלים דחדא מעשה הוא. ואפשר כיון דעכ"פ הירוש' והבבלי חלוקי' בענין מעשה זו עכ"פ מש"ה י"ל דלירושלמי באמת לא אמר להם שלום שעה ראשונה ושני' כיון שטבעה בנהר כו' וא"כ אדרבה מזה כדמות ראי' לסברת הב"ח:
חו
ואעפ"כ נלע"ד דמדהביאו מעשה זו דנחוניא כו' ביבמות גבי משאל"ס משמע דהובאה בגמרא כדי ללמוד ממנה דין שיעור שת"נ (והב"ח והפנ"י שנקטו בלשונם עובדא דס"פ הפרה. הוא שלא בדקדוק קצת דמדוכת' ה"ל להביא ביבמות דמזה משמע טפי ללמוד מזה דין הנ"ל מדסמכו ענין לה גבי משאל"ס). הן אמת שהרי"ף ורא"ש ביבמות לשם השמיטו בריי' הנ"ל אכן בראב"ן הובאה. והנה באמת נראה דיש להשוות הפוסקי' הנ"ל דלא פליגי במציאות כמה הוא שיעורא דשת"נ במים. משום דודאי יש בזה חילוקי' וימצא בודאי אנשים בריאי' ביותר שיוכלו להתקיים זמן רב אע"פ שרוב הנטבעי' י"ל דשיעורא דשת"נ הוא בחצי שעה כמ"ש הב"י וסיעתו. ובספר רפואת העם בפרק תרופה לנטבעים נמצא קרוב למ"ש וז"ל פל"ב אם כבר שהה הנטבע יותר מרבע שעה תחת המים אזי קשה להחיותו ולפעמים אירע ג"כ שמתו במשך שלשה או ארבעה מינוטין אלא שלפי שאפשר בכמה גוונין שתתקיים בהם החיות זמן ארוך יותר מהראוי לפיכך צריך לנסות לעולם ולבדוק ביותר פעולות שבתרופות כו' עכ"ל. ומעתה י"ל דהפוסקי' דנקטו בלשונם זמן מועט היינו משום דאזלו בתר רובא דרוב הנטבעין ת"נ בח"ש עכ"פ. (והריב"ש וסיעתו חששו למיעוטא). וכן משמע קצת מלשון הרדב"ז בתשו' סי' רנ"ח הנ"ל שכ' וז"ל וכשראה שנכנסו המים לתוך החדר ולא יצא אדם מתוכה ושהה שם עד שנגמר טביעת הספינה הרי יש בזה שיעור יציאת נשמה אפילו שלא נאמינהו במה שאמר שעלה על דופני הספינה ושהה שם שיעור חצי שעה שזה ודאי רחוק הוא מ"מ יש מתחלת החדר עד סוף טביעת דופני הספינה שיעור יציאת נשמה כו' עכ"ל. ושיעור זה היינו לומר שאפשר שתצא נשמתו. אבל ודאי אפשר נמי שעדיין לא תצא. ומ"מ יש לתמוה היאך סומכי' ע"ז כיון דאפשר נמי שלא תצא. וצ"ל דס"ל דרובא הוי ומדאוריי' אזלי' בתר רובא. והלכך אם נשאת ל"ת. אבל ודאי בחצי שעה יש כאן רוב גמור שיעור כשת"נ. אלא שיש לתמוה היאך סומכין על שיעור זה גבי משיל"ס לענין שתנשא לכתחלה שהרי מדרבנן חוששי' למיעוטא. ובאמת שבפי' המשניות להרמב"ם שלהי יבמות מבואר וז"ל ומשיל"ס אם שהה שם שיעור שאי אפשר לו לאדם לחיות בשעה זו בתוך המים אשתו מותרת. ולשון שאי אפשר מורה שלא ימצא שום אדם שיחיה במים בשעה זו והיינו משום דחוששין למיעוטא:
ואעפ"כ נלע"ד דמדהביאו מעשה זו דנחוניא כו' ביבמות גבי משאל"ס משמע דהובאה בגמרא כדי ללמוד ממנה דין שיעור שת"נ (והב"ח והפנ"י שנקטו בלשונם עובדא דס"פ הפרה. הוא שלא בדקדוק קצת דמדוכת' ה"ל להביא ביבמות דמזה משמע טפי ללמוד מזה דין הנ"ל מדסמכו ענין לה גבי משאל"ס). הן אמת שהרי"ף ורא"ש ביבמות לשם השמיטו בריי' הנ"ל אכן בראב"ן הובאה. והנה באמת נראה דיש להשוות הפוסקי' הנ"ל דלא פליגי במציאות כמה הוא שיעורא דשת"נ במים. משום דודאי יש בזה חילוקי' וימצא בודאי אנשים בריאי' ביותר שיוכלו להתקיים זמן רב אע"פ שרוב הנטבעי' י"ל דשיעורא דשת"נ הוא בחצי שעה כמ"ש הב"י וסיעתו. ובספר רפואת העם בפרק תרופה לנטבעים נמצא קרוב למ"ש וז"ל פל"ב אם כבר שהה הנטבע יותר מרבע שעה תחת המים אזי קשה להחיותו ולפעמים אירע ג"כ שמתו במשך שלשה או ארבעה מינוטין אלא שלפי שאפשר בכמה גוונין שתתקיים בהם החיות זמן ארוך יותר מהראוי לפיכך צריך לנסות לעולם ולבדוק ביותר פעולות שבתרופות כו' עכ"ל. ומעתה י"ל דהפוסקי' דנקטו בלשונם זמן מועט היינו משום דאזלו בתר רובא דרוב הנטבעין ת"נ בח"ש עכ"פ. (והריב"ש וסיעתו חששו למיעוטא). וכן משמע קצת מלשון הרדב"ז בתשו' סי' רנ"ח הנ"ל שכ' וז"ל וכשראה שנכנסו המים לתוך החדר ולא יצא אדם מתוכה ושהה שם עד שנגמר טביעת הספינה הרי יש בזה שיעור יציאת נשמה אפילו שלא נאמינהו במה שאמר שעלה על דופני הספינה ושהה שם שיעור חצי שעה שזה ודאי רחוק הוא מ"מ יש מתחלת החדר עד סוף טביעת דופני הספינה שיעור יציאת נשמה כו' עכ"ל. ושיעור זה היינו לומר שאפשר שתצא נשמתו. אבל ודאי אפשר נמי שעדיין לא תצא. ומ"מ יש לתמוה היאך סומכי' ע"ז כיון דאפשר נמי שלא תצא. וצ"ל דס"ל דרובא הוי ומדאוריי' אזלי' בתר רובא. והלכך אם נשאת ל"ת. אבל ודאי בחצי שעה יש כאן רוב גמור שיעור כשת"נ. אלא שיש לתמוה היאך סומכין על שיעור זה גבי משיל"ס לענין שתנשא לכתחלה שהרי מדרבנן חוששי' למיעוטא. ובאמת שבפי' המשניות להרמב"ם שלהי יבמות מבואר וז"ל ומשיל"ס אם שהה שם שיעור שאי אפשר לו לאדם לחיות בשעה זו בתוך המים אשתו מותרת. ולשון שאי אפשר מורה שלא ימצא שום אדם שיחיה במים בשעה זו והיינו משום דחוששין למיעוטא:
טז
ומ"מ למעשה אפשר שיש להקל בנ"ד. אע"ג דלענין שהו עשת"נ במשיל"ס יש להחמיר כהריב"ש דכ"ה משמעות הרמב"ם כנ"ל. וכן אפי' את"ל דלענין משאל"ס בנשאת לא תצא אין להקל אא"כ שהו עליו עד שת"נ כפ"ד הריב"ש. מ"מ נ"ד קיל טפי דהא בנ"ד במקום טביעתו וסמוך לו שהו עד שת"נ לכל הדעות כמ"ש כת"ר וא"כ יצאנו בזה מחשש איסור דאוריי' לכל הדיעות וכמ"ש בתשו' מהר"א ששון סס"י א' וז"ל שהרי נראה שמה שאנו צריכי' במשאל"ס השהיה עליו אינו משום דשמא יצא במקום רחוק דא"כ מה מועיל השהיה עליו כו' א"ו שהשהיה היא לשמא באותו מקום יצא או קרוב לו עכ"ל. וכיון שכן הרי בנ"ד שהו עליו כמעט כל היום במקום טביעתו וסמוך לו דהיינו במק"פ שבין קרח הראשון להשני. וא"כ לא נשאר לחוש רק למיעוטא דנמלטי' ומדרבנן. וא"כ כיון שא"א להמלט אא"כ ישהה ח"ש עכ"פ לכל הפחות לשוט שני וויארסט שתחת הקרח הרי יש בזה כשת"נ עפ"י רוב הגם שת"ל שמיעוטא יש שלא ת"נ בשיעור זה מ"מ ה"ל מיעוטא דמיעוטא כיון דנמלטי' גופא ה"ל רק מיעוטא ולמיעוטא דמיעוטא י"ל דאין חוששין כלל. ולא מיבעיא לפמ"ש הרא"ש בס"פ החולץ הביאו כאאזמו"ר נ"ע בתשובה בענין עיגונא. מש"ה אסרו לכתחלה במשאל"ס משום דהוי מיעוטא דשכיח. והוא מהתוס' שם בשם ר"י. א"כ דוק מינה דבנ"ד דהוי מיעוטא דמיעוטא דפשיטא דלא שכיח שיש להקל אפילו לכתחלה. אלא אפילו למש"ש בשם הרא"ש והמרד' רפט"ו בשם ר"ת דמיעוטא דנמלטי' לא שכיחא ומה שהחמירו לכתחלה משום דאשה לא דייקא במשאל"ס משום דמים כמלחמה דמו כו'. מ"מ י"ל דלא החמירו בדאיכא עוד רובא לקולא. וע"כ צ"ל כן לפי מה שכתב הב"ש דבמשאל"ס הולכים להקל בספיקן כמ"ש הב"ש ס"ק ק"ה וכ"כ בקונטריס שבס"ס ממ"א סי' ח' אות נ"ז לענין מחלוקת הפוסקי' גבי משאל"ס דאזלי' לקולא וכ"כ בשם הרבה פוסקי'. א"כ כ"ש בנ"ד דאיכא רובא לקולא. הן אמת שיש דברים בגו בפסק הנ"ל שפסקו להקל בספק דין משאל"ס דא"כ יקשה עלינו אמאי לא מהני סי"ב במשאל"ס דהא רב אשי מספקא לי' אי סי' דאוריי'. וא"כ במשאל"ס ה"ל להקל. ואעפ"י שבאמת יש פוסקי' מהאחרוני' מקילין בזה מ"מ הוא נגד משמעות הטוש"ע סעי' ל"ב. וע"ש דחששו לשאלה במשאל"ס אע"ג דהוא ג"כ ספק. והכי משמע פשטא דגמ' גבי עובדא דדגלת (בדקכ"א) דפשיטא להש"ס דט"ע גרוע לא מהני במשאל"ס דאמרי' התם אלא א"א ריב"ב לחומרא פליג אינהו כמאן עבדו כו' ומאי קושי' דילמא במשאל"ס יש להקל אפילו בט"ע אחר ג"י דהא ט"ע גרוע עדיף מסי"ב כמ"ש בתשובת פנ"י חאה"ע סי' ז'. וכיון דפשיטא להש"ס דט"ע גרוע לא מהני כמ"כ י"ל דסי"ב לא מהני וא"כ משמע לכאורה דאין להקל בספק דמשאל"ס ודברי המכמ"א יש ליישב דמחלוקת הפוסקי' עדיף משאר ספק כמ"ש הב"ש סעיף ט"ו ס"ק מ"ז בשם מהרא"מ ונחלק על החמ"ח ס"ק ל"א. (ועי' בתשו' שבס"ס תויק"ו סי' ב' והיינו משום די"ל דאיכא חזקת איסור מדרבנן עכ"פ). ומ"מ י"ל דנ"ד עדיף טפי משום דהוי רובא כמש"ל:
ומ"מ למעשה אפשר שיש להקל בנ"ד. אע"ג דלענין שהו עשת"נ במשיל"ס יש להחמיר כהריב"ש דכ"ה משמעות הרמב"ם כנ"ל. וכן אפי' את"ל דלענין משאל"ס בנשאת לא תצא אין להקל אא"כ שהו עליו עד שת"נ כפ"ד הריב"ש. מ"מ נ"ד קיל טפי דהא בנ"ד במקום טביעתו וסמוך לו שהו עד שת"נ לכל הדעות כמ"ש כת"ר וא"כ יצאנו בזה מחשש איסור דאוריי' לכל הדיעות וכמ"ש בתשו' מהר"א ששון סס"י א' וז"ל שהרי נראה שמה שאנו צריכי' במשאל"ס השהיה עליו אינו משום דשמא יצא במקום רחוק דא"כ מה מועיל השהיה עליו כו' א"ו שהשהיה היא לשמא באותו מקום יצא או קרוב לו עכ"ל. וכיון שכן הרי בנ"ד שהו עליו כמעט כל היום במקום טביעתו וסמוך לו דהיינו במק"פ שבין קרח הראשון להשני. וא"כ לא נשאר לחוש רק למיעוטא דנמלטי' ומדרבנן. וא"כ כיון שא"א להמלט אא"כ ישהה ח"ש עכ"פ לכל הפחות לשוט שני וויארסט שתחת הקרח הרי יש בזה כשת"נ עפ"י רוב הגם שת"ל שמיעוטא יש שלא ת"נ בשיעור זה מ"מ ה"ל מיעוטא דמיעוטא כיון דנמלטי' גופא ה"ל רק מיעוטא ולמיעוטא דמיעוטא י"ל דאין חוששין כלל. ולא מיבעיא לפמ"ש הרא"ש בס"פ החולץ הביאו כאאזמו"ר נ"ע בתשובה בענין עיגונא. מש"ה אסרו לכתחלה במשאל"ס משום דהוי מיעוטא דשכיח. והוא מהתוס' שם בשם ר"י. א"כ דוק מינה דבנ"ד דהוי מיעוטא דמיעוטא דפשיטא דלא שכיח שיש להקל אפילו לכתחלה. אלא אפילו למש"ש בשם הרא"ש והמרד' רפט"ו בשם ר"ת דמיעוטא דנמלטי' לא שכיחא ומה שהחמירו לכתחלה משום דאשה לא דייקא במשאל"ס משום דמים כמלחמה דמו כו'. מ"מ י"ל דלא החמירו בדאיכא עוד רובא לקולא. וע"כ צ"ל כן לפי מה שכתב הב"ש דבמשאל"ס הולכים להקל בספיקן כמ"ש הב"ש ס"ק ק"ה וכ"כ בקונטריס שבס"ס ממ"א סי' ח' אות נ"ז לענין מחלוקת הפוסקי' גבי משאל"ס דאזלי' לקולא וכ"כ בשם הרבה פוסקי'. א"כ כ"ש בנ"ד דאיכא רובא לקולא. הן אמת שיש דברים בגו בפסק הנ"ל שפסקו להקל בספק דין משאל"ס דא"כ יקשה עלינו אמאי לא מהני סי"ב במשאל"ס דהא רב אשי מספקא לי' אי סי' דאוריי'. וא"כ במשאל"ס ה"ל להקל. ואעפ"י שבאמת יש פוסקי' מהאחרוני' מקילין בזה מ"מ הוא נגד משמעות הטוש"ע סעי' ל"ב. וע"ש דחששו לשאלה במשאל"ס אע"ג דהוא ג"כ ספק. והכי משמע פשטא דגמ' גבי עובדא דדגלת (בדקכ"א) דפשיטא להש"ס דט"ע גרוע לא מהני במשאל"ס דאמרי' התם אלא א"א ריב"ב לחומרא פליג אינהו כמאן עבדו כו' ומאי קושי' דילמא במשאל"ס יש להקל אפילו בט"ע אחר ג"י דהא ט"ע גרוע עדיף מסי"ב כמ"ש בתשובת פנ"י חאה"ע סי' ז'. וכיון דפשיטא להש"ס דט"ע גרוע לא מהני כמ"כ י"ל דסי"ב לא מהני וא"כ משמע לכאורה דאין להקל בספק דמשאל"ס ודברי המכמ"א יש ליישב דמחלוקת הפוסקי' עדיף משאר ספק כמ"ש הב"ש סעיף ט"ו ס"ק מ"ז בשם מהרא"מ ונחלק על החמ"ח ס"ק ל"א. (ועי' בתשו' שבס"ס תויק"ו סי' ב' והיינו משום די"ל דאיכא חזקת איסור מדרבנן עכ"פ). ומ"מ י"ל דנ"ד עדיף טפי משום דהוי רובא כמש"ל:
יח
אמנם לכאורה משמע בתוס' (דף קכ"א) דאפי' רובא לא מהני גבי משאל"ס דכתבו אהא דאסקי' ולא היא ל"ש צורבא מרבנן ול"ש אינש אחרינא דיעבד אין לכתחלה לא וז"ל ואע"ג דרובייהו דצורבא מרבנן אי סליק קלא אית לי' מ"מ לא חיישינן לאותו רוב ולא תנשא לכתחלה כמו גבי רוב גוססין דאין מעידין עליהן אע"פ שרובן למיתה עכ"ל הרי דאע"ג דאיכא עוד רובא אחרינא לרובא דמשאל"ס לא מהני לשתנשא לכתחלה. וכ"כ בפסקי תוספות שם סי' רל"ח ולא סמכינן ארובא כו' ע"ש. (אך לפ"ז צ"ע מ"ש כמו גבי רוב גוססין כו' דל"ד להדדי דשאני התם דליכא רק חדא רובא) (ע' מפתחות). וכ"מ לכאורה בגמ' (דף ק"ך ב') דלרשב"א חיישי' לשמא יכול לכוות ולחיות אפי' במשאל"ס אע"ג דלכאורה הוא חששא רחוקה גם לרשב"א כו'. ורבנן ל"פ עלי' אלא משום דס"ל דא"א כלל לכוות ולחיות. אך באמת אפשר לחלק והוא משום דענין רובא דצורבא מרבנן קלא אית להו אין רוב זה פועל ומוסיף בענין טביעתו כמו רובא קמא דמשאל"ס דהמים גורמי' טביעתו ממש אלא שמ"מ יש מיעוט שנמלטי' מן המים משא"כ ברובא דצו"מ קלא אית ליה אין הרוב הזה להוסיף כח בטביעתו. וא"כ י"ל שמא נמלט כיון דאיכא מיעוט נמלטי' ואין הרוב השני מוסיף כח שמחמתו הי' בלתי אפשר להמלט בפועל. ומה שאין לו קול היינו כיון דעכ"פ איכא מיעוט צורבא מרבנן שאין להם קול י"ל דזה הוא ממיעוטא והרי בלאה"נ חיישי' הכא למיעוטא כו' וכמו שאתה חושש שהוא ממיעוטא דנמלטי' כמ"כ יש לחוש שהוא ג"כ ממיעוטא דצורבא מרבנן שאין להם קול כו' ולא חשיב כה"ג מיעוטא דמיעוטא. דמיעוטא דמיעוטא י"ל דלא הוי אא"כ תוכל לומר שאפי' את"ל שהוא ממיעוט הנמלטי' עדיין יש סיבה שמחמתה מוכרח למות עפ"י רוב ולא יכול להנצל אא"כ על צד המיעוט והיינו נ"ד שרוב הנטבעי' אינן נמלטי' ממקום טביעתו או סמוך להן כדלעיל סי' ז' בשם מהר"א ששון. ואפי' את"ל שזהו ממיעוטא דנמלטי' ושט תחת המים עדיין יש סיבה המביאה לו מיתה עפ"י רוב והוא מה שהוכרח לשוט ב' מילין תחת המים שיש בזה כשת"נ עפ"י רוב כנ"ל. וכה"ג הוי מיעוטא דמיעוטא ממש וכמבואר במ"ה להרשב"א בענין רמאשמ"ה ע"ש. ואע"פ שאין חילוק זה מוכרח כ"כ שהרי גם בענין רובא דצורבא מדרבנן ג"כ הוא סברא רחוקה קצת לומר דאתרמי שהוא ממיעוטא דצורבא מרבנן שאין להם קול ושהוא ג"כ ממיעוטא נמלטים. מ"מ אע"ג שהוא סברא רחוקה מ"מ לא הוי ממש מיעוטא דמיעוטא כנ"ד מטעם הנ"ל וא"כ אין להביא ראיה מהתוס' להחמיר בנ"ד. ועכצ"ל חילוק זה להמקילי' במשאל"ס אפי' בספק שקול כמ"ש הט"ז והב"ש וכ"כ בק"ע שבס"ס ממ"א כנ"ל דיקשה עליהם מדיבור התוס' כנ"ל אלא ודאי צ"ל משום דשא"ה שהספק מוסיף לומר שמחמתו נטבע אפי' הי' ממיעוטא דנמלטים כו'. ויש כיוצא בזה בנ"ב רסי' מ"ג בענין מי שנפל למשאל"ס ולא שהו עד שת"נ שנותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים ואח"כ מצאו איש א' והכירו ע"י מלבושיו למ"ד דחוששין לשאלה דלא הוי ס"ס ע"ש שכ' הנ"ב ולדבריו יתיר גם בלי הכרת בגדי' כו' ע"ש. והיינו מטעמא דאין הספק השני מוסיף לומר שמחמתו נטבע אף את"ל שלא נטבע מחמת הספק הראשון. דא"א לומר כן התם כיון שהספק השני אינו רק הוכחה שזהו הנטבע דוגמת רובא דצורבא מרבנן דהוי ג"כ רק הוכחה כו' וי"ל דלא הוי ס"ס אלא כעין פתח פתוח ששני הספיקות מרחיקי' ענין האיסור מצד כחן ממש שאת"ל ברצון עדיין י"ל שאינו תחתיו כו' ע"ש:
אמנם לכאורה משמע בתוס' (דף קכ"א) דאפי' רובא לא מהני גבי משאל"ס דכתבו אהא דאסקי' ולא היא ל"ש צורבא מרבנן ול"ש אינש אחרינא דיעבד אין לכתחלה לא וז"ל ואע"ג דרובייהו דצורבא מרבנן אי סליק קלא אית לי' מ"מ לא חיישינן לאותו רוב ולא תנשא לכתחלה כמו גבי רוב גוססין דאין מעידין עליהן אע"פ שרובן למיתה עכ"ל הרי דאע"ג דאיכא עוד רובא אחרינא לרובא דמשאל"ס לא מהני לשתנשא לכתחלה. וכ"כ בפסקי תוספות שם סי' רל"ח ולא סמכינן ארובא כו' ע"ש. (אך לפ"ז צ"ע מ"ש כמו גבי רוב גוססין כו' דל"ד להדדי דשאני התם דליכא רק חדא רובא) (ע' מפתחות). וכ"מ לכאורה בגמ' (דף ק"ך ב') דלרשב"א חיישי' לשמא יכול לכוות ולחיות אפי' במשאל"ס אע"ג דלכאורה הוא חששא רחוקה גם לרשב"א כו'. ורבנן ל"פ עלי' אלא משום דס"ל דא"א כלל לכוות ולחיות. אך באמת אפשר לחלק והוא משום דענין רובא דצורבא מרבנן קלא אית להו אין רוב זה פועל ומוסיף בענין טביעתו כמו רובא קמא דמשאל"ס דהמים גורמי' טביעתו ממש אלא שמ"מ יש מיעוט שנמלטי' מן המים משא"כ ברובא דצו"מ קלא אית ליה אין הרוב הזה להוסיף כח בטביעתו. וא"כ י"ל שמא נמלט כיון דאיכא מיעוט נמלטי' ואין הרוב השני מוסיף כח שמחמתו הי' בלתי אפשר להמלט בפועל. ומה שאין לו קול היינו כיון דעכ"פ איכא מיעוט צורבא מרבנן שאין להם קול י"ל דזה הוא ממיעוטא והרי בלאה"נ חיישי' הכא למיעוטא כו' וכמו שאתה חושש שהוא ממיעוטא דנמלטי' כמ"כ יש לחוש שהוא ג"כ ממיעוטא דצורבא מרבנן שאין להם קול כו' ולא חשיב כה"ג מיעוטא דמיעוטא. דמיעוטא דמיעוטא י"ל דלא הוי אא"כ תוכל לומר שאפי' את"ל שהוא ממיעוט הנמלטי' עדיין יש סיבה שמחמתה מוכרח למות עפ"י רוב ולא יכול להנצל אא"כ על צד המיעוט והיינו נ"ד שרוב הנטבעי' אינן נמלטי' ממקום טביעתו או סמוך להן כדלעיל סי' ז' בשם מהר"א ששון. ואפי' את"ל שזהו ממיעוטא דנמלטי' ושט תחת המים עדיין יש סיבה המביאה לו מיתה עפ"י רוב והוא מה שהוכרח לשוט ב' מילין תחת המים שיש בזה כשת"נ עפ"י רוב כנ"ל. וכה"ג הוי מיעוטא דמיעוטא ממש וכמבואר במ"ה להרשב"א בענין רמאשמ"ה ע"ש. ואע"פ שאין חילוק זה מוכרח כ"כ שהרי גם בענין רובא דצורבא מדרבנן ג"כ הוא סברא רחוקה קצת לומר דאתרמי שהוא ממיעוטא דצורבא מרבנן שאין להם קול ושהוא ג"כ ממיעוטא נמלטים. מ"מ אע"ג שהוא סברא רחוקה מ"מ לא הוי ממש מיעוטא דמיעוטא כנ"ד מטעם הנ"ל וא"כ אין להביא ראיה מהתוס' להחמיר בנ"ד. ועכצ"ל חילוק זה להמקילי' במשאל"ס אפי' בספק שקול כמ"ש הט"ז והב"ש וכ"כ בק"ע שבס"ס ממ"א כנ"ל דיקשה עליהם מדיבור התוס' כנ"ל אלא ודאי צ"ל משום דשא"ה שהספק מוסיף לומר שמחמתו נטבע אפי' הי' ממיעוטא דנמלטים כו'. ויש כיוצא בזה בנ"ב רסי' מ"ג בענין מי שנפל למשאל"ס ולא שהו עד שת"נ שנותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים ואח"כ מצאו איש א' והכירו ע"י מלבושיו למ"ד דחוששין לשאלה דלא הוי ס"ס ע"ש שכ' הנ"ב ולדבריו יתיר גם בלי הכרת בגדי' כו' ע"ש. והיינו מטעמא דאין הספק השני מוסיף לומר שמחמתו נטבע אף את"ל שלא נטבע מחמת הספק הראשון. דא"א לומר כן התם כיון שהספק השני אינו רק הוכחה שזהו הנטבע דוגמת רובא דצורבא מרבנן דהוי ג"כ רק הוכחה כו' וי"ל דלא הוי ס"ס אלא כעין פתח פתוח ששני הספיקות מרחיקי' ענין האיסור מצד כחן ממש שאת"ל ברצון עדיין י"ל שאינו תחתיו כו' ע"ש:
יאט
ועוד יש לחלק בין הנדון של התוס' לנ"ד. והוא משום דרוב דצורבא מרבנן יש להם קול כו' לא הוי רובא מעליא כ"כ. ותדע שהרי בענין רוב הנושאות בתולה יש להן קול שהוזכר בגמ' להדיא רפ"ב דכתובות דהוי רובא. אפ"ה כ' התוס' שם דלא הוי רובא מעליא כ"כ מדמהני עדות של קטן ע"ש (דט"ז תחלת ע"ב) דרוב נשים בתולות נישאות עדיף מיני' וי"ל דהיינו משום שרוב נשים בתולות נישאות הוא רוב שבטבע העולם משא"כ רוב הנושאת בתולה יש להן קול הוי כמו רובא דתלי במעשה. וכמ"כ י"ל בנ"ד דרובא דנ"ד שהוא מצד טבע העולם עדיף טפי מרוב דצמ"ר אית להו קלא כו'. וגם יש לומר דלכך לית לי' קלא כי הסתיר עצמו בכוונה דאולי המים עשאו איזה חסרון בגופו ומחמת כסופא ערק וכמ"ש ביבמות (דף קט"ו) ע"ש. וסברא זו מצאתי בנ"ב סי' מ"ג. וא"כ י"ל דמה"ט איתרע לה רובא דצמ"ר אית להו קלא כו' מה שאין שייך כלל לומר כן בנ"ד. ועוד דבפסקי מהרא"י סי' קל"ט משמע דהטעם דהחמירו בצמ"ר הוא משום שלא לחלק בגזרת חכמי' כו' ור"ל שאין זה חילוק גלוי כ"כ לחלק בין צמ"ר לאינש אחרינא ואין כאן רק אומדנא בעלמא. משא"כ בנ"ד דאיכא רובא ממש והרי בכל התורה כולה אזלי' בתר רובא כ"ש במשאל"ס דהוי רק דרבנן. אך עדיין אין זה מספיק דהא מהתוס' הנ"ל מוכח דאפילו גוסס ומשאל"ס נמי אין מעידין וכ"מ מהש"ס גבי מגוייד במשאל"ס דאין מעידין במשאל"ס כמו ביבשה. וא"כ לפ"ז נסתר כל החילוקים הנ"ל:
ועוד יש לחלק בין הנדון של התוס' לנ"ד. והוא משום דרוב דצורבא מרבנן יש להם קול כו' לא הוי רובא מעליא כ"כ. ותדע שהרי בענין רוב הנושאות בתולה יש להן קול שהוזכר בגמ' להדיא רפ"ב דכתובות דהוי רובא. אפ"ה כ' התוס' שם דלא הוי רובא מעליא כ"כ מדמהני עדות של קטן ע"ש (דט"ז תחלת ע"ב) דרוב נשים בתולות נישאות עדיף מיני' וי"ל דהיינו משום שרוב נשים בתולות נישאות הוא רוב שבטבע העולם משא"כ רוב הנושאת בתולה יש להן קול הוי כמו רובא דתלי במעשה. וכמ"כ י"ל בנ"ד דרובא דנ"ד שהוא מצד טבע העולם עדיף טפי מרוב דצמ"ר אית להו קלא כו'. וגם יש לומר דלכך לית לי' קלא כי הסתיר עצמו בכוונה דאולי המים עשאו איזה חסרון בגופו ומחמת כסופא ערק וכמ"ש ביבמות (דף קט"ו) ע"ש. וסברא זו מצאתי בנ"ב סי' מ"ג. וא"כ י"ל דמה"ט איתרע לה רובא דצמ"ר אית להו קלא כו' מה שאין שייך כלל לומר כן בנ"ד. ועוד דבפסקי מהרא"י סי' קל"ט משמע דהטעם דהחמירו בצמ"ר הוא משום שלא לחלק בגזרת חכמי' כו' ור"ל שאין זה חילוק גלוי כ"כ לחלק בין צמ"ר לאינש אחרינא ואין כאן רק אומדנא בעלמא. משא"כ בנ"ד דאיכא רובא ממש והרי בכל התורה כולה אזלי' בתר רובא כ"ש במשאל"ס דהוי רק דרבנן. אך עדיין אין זה מספיק דהא מהתוס' הנ"ל מוכח דאפילו גוסס ומשאל"ס נמי אין מעידין וכ"מ מהש"ס גבי מגוייד במשאל"ס דאין מעידין במשאל"ס כמו ביבשה. וא"כ לפ"ז נסתר כל החילוקים הנ"ל:
יבי
והנה במהרי"ט ח"א סי' מ"ח וסי' קל"ח וחאה"ע סימן ל"א (הובאו בק"ע ממ"א הנ"ל) כתב דבמשאל"ס ליכא חזקת איסור א"א ומש"ה מקיל בספיקן וכן ראיתי בנ"ב בכמה תשו'. וצ"ל דס"ל דליכא חזקת איסור א"א אפילו מדרבנן דאל"כ הרי באיסור דרבנן שיש לו חזקת איסור יש להחמיר בספיקו כמ"ש הש"ך בי"ד סי' ק"י בדיני ס"ס אות כ' והמ"י לא נחלק עליו אלא באיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת וז"א שייך במשאל"ס דעיקר האיסור הוא מה"ת. וא"כ את"ל דס"ל דבמשאל"ס חשוב חזקת איסור מדרבנן עכ"פ ה"ל להחמיר בספיקן וכ"ש דאיסורא דאשת איש מחמירי' בי' טובא משאר חזקת איסור שהרי אפי' למיעוטא דלא שכיח חיישי' לפר"ת כנ"ל ומחמירי' בי' טפי מבד"נ כמ"ש המרדכי שלהי יבמות ובתה"ד סי' ר"מ. וגם בזה איכא ב' חזקות לאיסור כמ"ש בתשובת ריב"ש סי' שע"ט. וא"כ את"ל דס"ל דיש בזה חזקת איסור מדרבנן ודאי ה"ל להחמיר בספיקן. אעכצ"ל דס"ל דמדרבנן נמי ליכא חזקת איסור. והטעם י"ל כיון דהי' בזה איסור דאורייתא ונסתלק האיסור מדאורייתא לגמרי אע"ג שחכמים החמירו עדיין לא שייך לומר שיחמירו כ"כ שיש בזה חזקת איסור כיון דמדאוריי' הותר לגמרי דיינו לומר שאסרוהו באיסור בעלמא כו' ולא מקרי חזקת איסור מדרבנן אא"כ נגע בודאי בטומאה דרבנן כו' עי' ערובין (דף ל"ו) דהיינו היכא דלא היה בו חזקת איסור דאוריי' שנסתלק כו'. אכן בתשובת כאאזמו"ר נ"ע בתחלתה מבואר קצת דבמשאל"ס נמי יש חזקת איסור מדרבנן עכ"פ. (צ"ע בריב"ש סי' שע"ח אם להקל בספק דמשאל"ס ע"ש שכ' אם היינו מקילי' כו' לשון זה אין לו הכרע). ולכאורה נלע"ד ראיה לסברא זו ממ"ש הפוסקי' בשם ר"י להחמיר בגט בח"ס ועד כמ"ש בב"י סי' ק"ל והיינו משום דמספקא לי' כו' והרי הוא ספיקא דרבנן. וע"כ צ"ל דס"ל דאתחזק איסורא מדרבנן עכ"פ אלא שיש לדחות ראיה זו לפמש"ר בתשו' שלו בענין אומר אמרו. ועוד ראיה מכתובות (דף כ"א א') מ"ד לרבי ספוקי מספקא לי' כו' והכא לחומרא כו' ואע"ג דקיום שטרות מדרבנן ועכצ"ל דכה"ג נמי אוקמא ממונא אחזקתי' מדרבנן. וא"כ הה"נ לענין חזקת איסור דא"א דמחמירי' בי' טפי מממונא כדאיתא פרק יש בכור:
והנה במהרי"ט ח"א סי' מ"ח וסי' קל"ח וחאה"ע סימן ל"א (הובאו בק"ע ממ"א הנ"ל) כתב דבמשאל"ס ליכא חזקת איסור א"א ומש"ה מקיל בספיקן וכן ראיתי בנ"ב בכמה תשו'. וצ"ל דס"ל דליכא חזקת איסור א"א אפילו מדרבנן דאל"כ הרי באיסור דרבנן שיש לו חזקת איסור יש להחמיר בספיקו כמ"ש הש"ך בי"ד סי' ק"י בדיני ס"ס אות כ' והמ"י לא נחלק עליו אלא באיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת וז"א שייך במשאל"ס דעיקר האיסור הוא מה"ת. וא"כ את"ל דס"ל דבמשאל"ס חשוב חזקת איסור מדרבנן עכ"פ ה"ל להחמיר בספיקן וכ"ש דאיסורא דאשת איש מחמירי' בי' טובא משאר חזקת איסור שהרי אפי' למיעוטא דלא שכיח חיישי' לפר"ת כנ"ל ומחמירי' בי' טפי מבד"נ כמ"ש המרדכי שלהי יבמות ובתה"ד סי' ר"מ. וגם בזה איכא ב' חזקות לאיסור כמ"ש בתשובת ריב"ש סי' שע"ט. וא"כ את"ל דס"ל דיש בזה חזקת איסור מדרבנן ודאי ה"ל להחמיר בספיקן. אעכצ"ל דס"ל דמדרבנן נמי ליכא חזקת איסור. והטעם י"ל כיון דהי' בזה איסור דאורייתא ונסתלק האיסור מדאורייתא לגמרי אע"ג שחכמים החמירו עדיין לא שייך לומר שיחמירו כ"כ שיש בזה חזקת איסור כיון דמדאוריי' הותר לגמרי דיינו לומר שאסרוהו באיסור בעלמא כו' ולא מקרי חזקת איסור מדרבנן אא"כ נגע בודאי בטומאה דרבנן כו' עי' ערובין (דף ל"ו) דהיינו היכא דלא היה בו חזקת איסור דאוריי' שנסתלק כו'. אכן בתשובת כאאזמו"ר נ"ע בתחלתה מבואר קצת דבמשאל"ס נמי יש חזקת איסור מדרבנן עכ"פ. (צ"ע בריב"ש סי' שע"ח אם להקל בספק דמשאל"ס ע"ש שכ' אם היינו מקילי' כו' לשון זה אין לו הכרע). ולכאורה נלע"ד ראיה לסברא זו ממ"ש הפוסקי' בשם ר"י להחמיר בגט בח"ס ועד כמ"ש בב"י סי' ק"ל והיינו משום דמספקא לי' כו' והרי הוא ספיקא דרבנן. וע"כ צ"ל דס"ל דאתחזק איסורא מדרבנן עכ"פ אלא שיש לדחות ראיה זו לפמש"ר בתשו' שלו בענין אומר אמרו. ועוד ראיה מכתובות (דף כ"א א') מ"ד לרבי ספוקי מספקא לי' כו' והכא לחומרא כו' ואע"ג דקיום שטרות מדרבנן ועכצ"ל דכה"ג נמי אוקמא ממונא אחזקתי' מדרבנן. וא"כ הה"נ לענין חזקת איסור דא"א דמחמירי' בי' טפי מממונא כדאיתא פרק יש בכור:
יגוהנה לעיל סוף אות ז' הבאתי ראי' מהפוסקי' להחמיר במשאל"ס בספק. גם מגמ' מעובדא דדגלת כו'. איברא שהראי' מעובדא דדגלת אינה אלא לפ"ד תשובת פנ"י דט"ע גרוע עדיף מסי"ב והיינו לדעת הרשב"א דמהני מדאוריי'. אבל בריב"ש סי' שע"ט מבואר דט"ע גרוע הוי כסי"ב את"ל סי' דרבנן או כסי' גרועי' אפי' את"ל סי' דאוריי' וא"כ לדידן דמספקא לן אי' סי' דאוריי' אין ראיה מעובדא דדגלת להחמיר בסי"ב במשאל"ס כו' וכן הראי' שהבאתי לעיל אות ח' מרשב"א דחושש לשמא יכול לכוות ולחיות כו' אפי' במשאל"ס אין ראיה ג"כ שהרי אדרבה באמת הכריח הריב"ש שם מה"ט דמגוייד אין כאן עדות מדאורייתא כו'. ועכ"פ נ' דפלוגתא דרבוותא היא אם מקילי' במשאל"ס בספק והשתא לא מיבעי' להמקילי' דיש להקל בנ"ד ג"כ כנ"ל אלא אפי' להמחמירי' משום דאתחזק איסורא דא"א מ"מ לפמ"ש אות ז' דלד"ה בחצי שעה ששוהה הנטבע במים יש עפ"י רוב שיעור שת"נ כו' א"כ כיון דאיכא רובא לקולא במשאל"ס יש להקל בפשיטות. ועכשיו מצאתי ראי' לזה בריב"ש סי' הנ"ל שכתב וז"ל ואי אין מעידין על המגוייד משום חששא דרבנן לחוד ולכתחלה כו' מאי מקשי מההוא דשלשלוהו לים דשא"ה שטבע במשאל"ס כו' ומש"ה כיון שנחתכה רגלו לא חששו לחשש שיכול לכוות ולחיות באיסורא דרבנן אלא ש"מ שאין מעידין על המגוייד כלל דאוריי' ומש"ה אפי' במשאל"ס אין להתיר במגוייד כו' עכ"ל בקצרה. הרי להדיא דאת"ל דמגוייד מעידין עליו מדאוריי' אז במשאל"ס מעידין עליו מדרבנן ג"כ. וא"כ לפמ"ש דכששהה ח"ש במים יש רובא שת"נ א"כ הוי עדות מדאוריי' אע"ג דמדרבנן יש להחמיר בשיעורא עד ב' שעות כנ"ל מ"מ במשאל"ס יש להקל (ר"ל כיון דבמקום הטביעה שהו עליו ב' שעות רק דחיישי' למיעוטא דנמלטי' במשאל"ס וכיון שהקרח קרוב לב' מילי' יש כאן כשת"נ עפ"י רוב כנ"ל):
ידזה מצאנו בכי"ק בסוף התשו' ונראה ששייך לכאן. [ומיהו י"ל דאינו ראי' כלל מהריב"ש ואדרבה שהרי הריב"ש לא כ' להקל רק בענין שיש עדות המספיק מדאוריי' זולת משאל"ס (וגם זה לא כ' דרך פסק ברור רק דרך קושיא איך פשיטא להמקשן בהפך כו' ע"ש). והנה לא בכל רוב יש עדות מספיק מדאוריי' להתיר אשת איש וספינה שאבדה בים דבגיטין (דף כ"ח) יוכיח דנותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים. וביאר ריא"ז בש"ג שם שאין זה כדין משאל"ס. משמע דכאן נחשב זה לספק ממש משא"כ במשאל"ס שבחזקת מת הוא מדאורייתא. וכ"כ הריב"ש סי' שע"ט דמדאוריי'. ובהדיא איתא בב"ב (דף קנ"ג) דרובן לאבד. הרי אע"ג שיש כאן רוב לא אזלי' בתר רוב זה מדאורייתא וכ' הריב"ש הטעם משום דיש שני חזקות כנגד הרוב חזקת א"א וחזקת חיים כו'. גם גבי הניחו גוסס שם כ' ריא"ז בש"ג שם וה"ז ספק וכ"כ הרמב"ם פ"ו מהל' גירושין ואע"ג דרובן למיתה. וכ"כ במכמ"א שער ה' סי' ה' בשם רבינו ירוחם נכ"ד ח"ג והטור סי' קמ"א. אלמא דבצירוף מיעוטא לחזקת א"א ה"ל ספק מדאוריי' ולהריב"ש היינו משום שני חזקות כנ"ל והא דמשאל"ס הוי עדות המספיק מדאורייתא היינו משום דהמיעוט לא שכיחא כלל וכלל]:
טויא
ונלע"ד עוד ראיה לדין זה מסוגיא דספ"ק דכתובות בענין יוחסין דאחמירו שם דלא מהני חד רובא והיינו משום מעלה דיוחסין כד' הב"ש שם דלמסקנא אין הטעם משום גזירה כו'. והתם קיי"ל דאפי' דיעבד לא מהני חד רובא בשאינה טוענת לכשר נבעלתי כגון באלמת או תינוקת כו' ואפי' אם נשאת תצא. ואעפ"כ בתרי רובי תנשא אף לכתחלה לדעת הרמב"ן והרשב"א וכ"ה דעת המ"מ בהרמב"ם עיי"ש. וכן פסק הב"ש למעשה סס"י ו'. וא"כ הרי הדברים ק"ו לנ"ד דהא התם אחמירו בחד רובא טפי מנ"ד גבי משאל"ס דאילו במשאל"ס אם נשאת ל"ת והתם תצא. וכיון דאפ"ה בתרי רובא הקילו התם אף גם לכתחלה שתנשא לכהונה א"כ כ"ש הכא. ולא עוד אלא דתרי רובא דנ"ד עדיפי מתרי רובי דהתם משום דא"א שיהי' האיסור בנ"ד אא"כ יהי' ממיעוטא דמיעוטא כו' משא"כ התם. והנה גם לדעת הב"י בהרמב"ם דבאינה טוענת אפי' בתרי רובא לא תנשא לכתחלה מ"מ עכ"פ אם נל"ת משא"כ בחד רובא דאם נ"ת. ובטוענת דבחד רובא לא תנשא לכתחלה ס"ל דבתרי רובא תנשא לכתחלה א"כ יש להוכיח דה"ה במשאל"ס דבתרי רובא תנשא לכתחלה. והגם שיש לדחות דשא"ה בטוענת כיון דאפילו ברוב פסולי' אם נל"ת מש"ה בתרי רובא תנשא לכתחלה. מ"מ אין בדחי' זו ממש דעכ"פ אנו רואים דאף גם אם בחד רובא לא תנשא בתרי רובא תנשא. ועוד דלדינא קיי"ל כהרמב"ן באינה טוענת כנ"ל ולדבריהם הוא ראיה ברורה. ומיהו י"ל שאין זה ראיה כלל דלעולם אימא לך דהכא גבי משאל"ס דהספק בעצם המיתה החמירו יותר מביוחסין ולהכי אפילו תרי רובי לא מהני להשיאה לכתחלה והא דהקילו הכא דבדיעבד לא תצא אפילו בחד רובא משא"כ התם אם נשאת תצא. י"ל דלק"מ דהא הכא ג"כ לא הקילו רק במשאל"ס דהמיעוט לא שכיחא כלל וכלל. משא"כ בשאר רובא אפי' נשאת תצא:
ונלע"ד עוד ראיה לדין זה מסוגיא דספ"ק דכתובות בענין יוחסין דאחמירו שם דלא מהני חד רובא והיינו משום מעלה דיוחסין כד' הב"ש שם דלמסקנא אין הטעם משום גזירה כו'. והתם קיי"ל דאפי' דיעבד לא מהני חד רובא בשאינה טוענת לכשר נבעלתי כגון באלמת או תינוקת כו' ואפי' אם נשאת תצא. ואעפ"כ בתרי רובי תנשא אף לכתחלה לדעת הרמב"ן והרשב"א וכ"ה דעת המ"מ בהרמב"ם עיי"ש. וכן פסק הב"ש למעשה סס"י ו'. וא"כ הרי הדברים ק"ו לנ"ד דהא התם אחמירו בחד רובא טפי מנ"ד גבי משאל"ס דאילו במשאל"ס אם נשאת ל"ת והתם תצא. וכיון דאפ"ה בתרי רובא הקילו התם אף גם לכתחלה שתנשא לכהונה א"כ כ"ש הכא. ולא עוד אלא דתרי רובא דנ"ד עדיפי מתרי רובי דהתם משום דא"א שיהי' האיסור בנ"ד אא"כ יהי' ממיעוטא דמיעוטא כו' משא"כ התם. והנה גם לדעת הב"י בהרמב"ם דבאינה טוענת אפי' בתרי רובא לא תנשא לכתחלה מ"מ עכ"פ אם נל"ת משא"כ בחד רובא דאם נ"ת. ובטוענת דבחד רובא לא תנשא לכתחלה ס"ל דבתרי רובא תנשא לכתחלה א"כ יש להוכיח דה"ה במשאל"ס דבתרי רובא תנשא לכתחלה. והגם שיש לדחות דשא"ה בטוענת כיון דאפילו ברוב פסולי' אם נל"ת מש"ה בתרי רובא תנשא לכתחלה. מ"מ אין בדחי' זו ממש דעכ"פ אנו רואים דאף גם אם בחד רובא לא תנשא בתרי רובא תנשא. ועוד דלדינא קיי"ל כהרמב"ן באינה טוענת כנ"ל ולדבריהם הוא ראיה ברורה. ומיהו י"ל שאין זה ראיה כלל דלעולם אימא לך דהכא גבי משאל"ס דהספק בעצם המיתה החמירו יותר מביוחסין ולהכי אפילו תרי רובי לא מהני להשיאה לכתחלה והא דהקילו הכא דבדיעבד לא תצא אפילו בחד רובא משא"כ התם אם נשאת תצא. י"ל דלק"מ דהא הכא ג"כ לא הקילו רק במשאל"ס דהמיעוט לא שכיחא כלל וכלל. משא"כ בשאר רובא אפי' נשאת תצא:
טזיב
אלא שלכאורה עומד לנגדינו תשובת הרא"ש כלל נ"א סי' ג' וז"ל אודות האשה שאמר העו"ג שבעלה טבע בספינה והיא רחוקה מן היבשה כשלשים מיל ונסתפקת אם נקרא זה מים שיל"ס לפי שבים נראים ההרים כרחוק ל' מיל וגם היבשה נראי' להם כדוגמא בעלמא ברחוק ל' מיל. דע כי אין להסתפק בזה ומשיל"ס כל שעומד ורואה מד' רוחותי' וכיון ששהה בשת"נ ונסתכל בד' רוחות סביב ולא ראהו עולה ודאי מת אבל הכא אם עלה ברחוק ל' מיל ממנו לא הי' יכול לראות. ועוד אם מצד א' הי' הספינה בתוך ל' מיל היתה רחוקה משאר צדדים הרבה ע"כ איני יכול למצוא לה היתר עכ"ל. וקשה דלפמ"ש אמאי לא יכול למצוא לה היתר דכיון שבים נראי' היבשה ברחוק ל' מילים א"כ ודאי דברחוק ה' מילי' רואי' היטב וא"כ אם ראה שהיה תחת המים ע"כ שהה כשת"נ כו'. וי"ל דמצד גלי הים יוכל לישא אותו ברבע שעה כמה מילין ובכמה מילין שוב א"א לראות אם מוציא ראשו או לא גם מצד גלי הים א"א לראות זה כו'. תדע דעכצ"ל כן שלא יחלוק הרא"ש אמ"ש בירוש' אם הי' גילני כו'. יג והנה לחוש שמא שט מלמטה למעלה לצד מוצא המים ושם לא נז' שהי' קרח אין לחוש דמוכח בגמרא דאפי' מיא דקוו וקיימי הוי כמשיל"ס לולי דאיכא גלי וא"כ לצד מוצא המים הסברא נותנת לומר דלא מהני כלל גלי' שבנהר קטן כו'. ומגמ' הנ"ל מוכח נמי דל"ח במשאל"ס למיעוטא מדל"ח במיא דקוו וקיימי שמא שט בכחו לבד תחת המים או שמא הלך ברגליו על קרקע הנהר עד למרחוק כו' א"ו משום דהוא מיעוטא דמיעוטא. אמנם כל היתר הנ"ל הוא אם המים מגיעים עד הקרח ממש. אבל אם אין מגיעי' ויש חלל בין המים והקרח שיכול להוציא ראשו שם א"כ חיישינן שמא שט תחת הקרח השני וראשו לא היה במים כו' ולא תנשא לכתחלה. אע"ג דמדאורייתא שריא אע"פ שלא ראינו שטבע ממש במים ואין כאן רק אומדנא. וכבר העירותי בתשו' אחרת על מהרא"י סי' קל"ט שמיקל באומדנא מדאוריי'. מ"מ אומדנא זו דמי לחזקת צורה זו שהערה שברמב"ם פ"א מהא"ב עב"ש סי' מ"ב דאש בנעורת כו' וה"נ בנ"ד שנפל לים ואתרעי חזקת חיים שלו אין סברא שיתקיים תחת הקרח הראשון כמה שעות והוי כאש בנעורת כו' וגם דמי למש"ש שא"א לראות כמכחול כו' וה"נ א"א לראות מה שתחת הקרח. אלא דמ"מ לא תנשא לכתחלה שמא שט תחת הקרח השני ע"פ המים. אבל אם היו המים מגיעים עד הקרח נלע"ד דמותרת להנשא לכתחלה מטעמים הנ"ל. בשגם שי"ל דלהרמב"ם דמהלך מיל ביבשה כ"ד מינוטין צריך לשוט תחת המים תחת הקרח ובבגדים קרוב לב' שעה ויש בזה כשת"נ לכל הדיעות. וגם כיון דאין החשש רק שמא עלה בב' ווייארסט מנפילתו י"ל בודאי דאי סליק קלא אית לי' כו'. וא"כ יש לצרף כל הני טעמי להתירא דלעיל אות יו"ד וי"א. אך בתנאי שיסכימו לזה שני מורים מובהקים:
אלא שלכאורה עומד לנגדינו תשובת הרא"ש כלל נ"א סי' ג' וז"ל אודות האשה שאמר העו"ג שבעלה טבע בספינה והיא רחוקה מן היבשה כשלשים מיל ונסתפקת אם נקרא זה מים שיל"ס לפי שבים נראים ההרים כרחוק ל' מיל וגם היבשה נראי' להם כדוגמא בעלמא ברחוק ל' מיל. דע כי אין להסתפק בזה ומשיל"ס כל שעומד ורואה מד' רוחותי' וכיון ששהה בשת"נ ונסתכל בד' רוחות סביב ולא ראהו עולה ודאי מת אבל הכא אם עלה ברחוק ל' מיל ממנו לא הי' יכול לראות. ועוד אם מצד א' הי' הספינה בתוך ל' מיל היתה רחוקה משאר צדדים הרבה ע"כ איני יכול למצוא לה היתר עכ"ל. וקשה דלפמ"ש אמאי לא יכול למצוא לה היתר דכיון שבים נראי' היבשה ברחוק ל' מילים א"כ ודאי דברחוק ה' מילי' רואי' היטב וא"כ אם ראה שהיה תחת המים ע"כ שהה כשת"נ כו'. וי"ל דמצד גלי הים יוכל לישא אותו ברבע שעה כמה מילין ובכמה מילין שוב א"א לראות אם מוציא ראשו או לא גם מצד גלי הים א"א לראות זה כו'. תדע דעכצ"ל כן שלא יחלוק הרא"ש אמ"ש בירוש' אם הי' גילני כו'. יג והנה לחוש שמא שט מלמטה למעלה לצד מוצא המים ושם לא נז' שהי' קרח אין לחוש דמוכח בגמרא דאפי' מיא דקוו וקיימי הוי כמשיל"ס לולי דאיכא גלי וא"כ לצד מוצא המים הסברא נותנת לומר דלא מהני כלל גלי' שבנהר קטן כו'. ומגמ' הנ"ל מוכח נמי דל"ח במשאל"ס למיעוטא מדל"ח במיא דקוו וקיימי שמא שט בכחו לבד תחת המים או שמא הלך ברגליו על קרקע הנהר עד למרחוק כו' א"ו משום דהוא מיעוטא דמיעוטא. אמנם כל היתר הנ"ל הוא אם המים מגיעים עד הקרח ממש. אבל אם אין מגיעי' ויש חלל בין המים והקרח שיכול להוציא ראשו שם א"כ חיישינן שמא שט תחת הקרח השני וראשו לא היה במים כו' ולא תנשא לכתחלה. אע"ג דמדאורייתא שריא אע"פ שלא ראינו שטבע ממש במים ואין כאן רק אומדנא. וכבר העירותי בתשו' אחרת על מהרא"י סי' קל"ט שמיקל באומדנא מדאוריי'. מ"מ אומדנא זו דמי לחזקת צורה זו שהערה שברמב"ם פ"א מהא"ב עב"ש סי' מ"ב דאש בנעורת כו' וה"נ בנ"ד שנפל לים ואתרעי חזקת חיים שלו אין סברא שיתקיים תחת הקרח הראשון כמה שעות והוי כאש בנעורת כו' וגם דמי למש"ש שא"א לראות כמכחול כו' וה"נ א"א לראות מה שתחת הקרח. אלא דמ"מ לא תנשא לכתחלה שמא שט תחת הקרח השני ע"פ המים. אבל אם היו המים מגיעים עד הקרח נלע"ד דמותרת להנשא לכתחלה מטעמים הנ"ל. בשגם שי"ל דלהרמב"ם דמהלך מיל ביבשה כ"ד מינוטין צריך לשוט תחת המים תחת הקרח ובבגדים קרוב לב' שעה ויש בזה כשת"נ לכל הדיעות. וגם כיון דאין החשש רק שמא עלה בב' ווייארסט מנפילתו י"ל בודאי דאי סליק קלא אית לי' כו'. וא"כ יש לצרף כל הני טעמי להתירא דלעיל אות יו"ד וי"א. אך בתנאי שיסכימו לזה שני מורים מובהקים:
יזקיצור א מה שהעדים ראו שצף עם הסוס תחת הקרח יש להסתפק אם קרינן לה טביעה כיון שאין ידוע שהמים של הנהר הגיע עד הקרח ממש. ב' כיון שהקרח היה רק שני וויארסט י"ל ששט תחת הקרח ומשם יצא ליבשה. ונידון חששא הראשונה י"ל כיון שחפשו שם כמה שעות וכמעט כל היום י"ל שודאי היה תחת המים וא"כ יצא מאיסור תורה:
יח ב מ"ש הב"ח בתשו' סי' ע"ט דתחת הקרח דליכא גלי לא חיישינן דילמא יצא למרחוק דבריו צ"ע. דלא הוצרכו בגמרא לכך אלא גבי אגמא דסמקי דקוו וקיימי אבל בנהרות המושכין י"ל חיישינן. וכן משמע בתשו' פ"י חאה"ע סי' ז':
יט ג מתשו' מהרי"ט חאה"ע סי' כ"ו י"ל דבחצי שעה יש שיעור כשת"נ וכן משמע בתשו' הב"י והמבי"ט א"כ לשוט שני מילין תחת הקרח יש ודאי שיעור חצי שעה ואפשר יותר:
כ ד קצת השגה על לשון תשו' פ"י ואין ליישב כ"א ע"פ מה ששמעתי מדודי הרי"ל זצ"ל שהעולם אומרים שתחת הקרח שטים במהירות יותר:
כא ה אמנם לכאורה קשה לסמוך ע"ז שהרי הריב"ש ס"ל דשיעור כשת"נ הוא יותר משני שעות והביא ראיה מהגמרא. והב"ח כ' ליישב סוגיא זו ודבריו דחוקים ויש ליישב בדוחק:
כב וובגמרא סוף יבמות משמע קצת כדעת הריב"ש. מ"מ אפ"ל דודאי רובא מעליא הוא דבחצי שעה תצא נפשו והלכך אם נשאת לא תצא:
כג זומ"מ נד"ז קיל טפי דהא במקום טביעתו וסמוך לו שהו עד שת"נ אפילו להריב"ש וכ' בתשו' מהר"א ששון סס"י א' וז"ל שהרי נראה אשר מה שאנו צריכים במשאל"ס השהיה עליו היא לשמא באותו מקום יצא או קרוב לו עכ"ד. ור"ל שעי"ז יצאה מחשש איסור דאורייתא וא"כ לא נשאר בנד"ז לחוש רק לנמלטים דרבנן. ובחשש זה י"ל יספיק מה ששהו עליו ממקום טביעתו עד למרחוק שיעור מהלך חצי שעה. ולא מיבעיא לפמ"ש הרא"ש ס"פ החולץ מהתוספות שם בשם ר"י אלא אפילו לפמ"ש הרא"ש והמרדכי רפט"ו בשם ר"ת י"ל כן. ועוד ראיה ממ"ש הב"ש ס"ק ק"ה דבמים שאל"ס הולכין להקל בספיקן. א"כ כ"ש בנד"ז דאיכא רובא לקולא. גם בק"ע שבסוף ספר מכתב מאליהו סי' ח' אות נ"ז כ' לענין מחלוקת הפוסקים גבי משאל"ס אזלינן לקולא. הן אמת שיש צ"ע על פסק הב"ש דא"כ אמאי לא מהני סי"ב במשאל"ס כמשמעות הטוש"ע סעיף ל"ב והרי רב אשי ספוקי מספקא ליה אם סי"ב דאורייתא ודברי המכמ"א יש ליישב דמחלוקת הפוסקים עדיף משאר ספק כמ"ש הב"ש סעיף ט"ו ס"ק מ"ז שנחלק על החמ"ח ס"ק ל"א. ומ"מ י"ל דנד"ז עדיף ממ"ש הב"ש ס"ק ק"ה משום שבנד"ז איכא רובא:
כד ח אמנם לכאורה משמע בתוספות (דקכ"א ע"א) ד"ה ולא היא דאפי' רובא לא מהני גבי משאל"ס וכ"כ בפסקי תוספת שם סי' רל"ח וז"ל ולא סמכינן ארובא כו' יעו"ש. וכ"מ קצת בגמרא (דף ק"כ ע"ב) לר' שמעון בן אלעזר. ויש לחלק דרוב זה עדיף עד דהמיעוט הוה כמו מיעוטא דמיעוטא שאף את"ל שהוא ממיעוט הנמלטים עדיין נשאר סיבה שימות מחמתה שהרי נצטרך לומר ששט תחת המים שני ווייארסט. וא"כ מחמת זה ג"כ נוסף עליו שהיה מוכרח למות משא"כ ברובא דצו"מ. וקצת ראי' מתשו' נ"ב סי' מ"ג שי"ל דלא חשיב שני ספיקות אלא כעין פתח פתוח ששני הספיקות מרחיקין ענין האיסור ממש מצד כחן וה"נ י"ל בתרי רובא דנד"ז. משא"כ משאל"ס וצו"מ אינו עד"ז:
כה ט עוד יש לחלק בין נד"ז להא דצו"מ באיזו חילוקים:
כו י במהרי"ט ח"א סי' מ"ח וסי' קל"ח ובחלק אה"ע סי' קל"ח כ' דבמשאל"ס ליכא חזקת איסור א"א. וצ"ל דס"ל דליכא חזקת איסור א"א אפילו מדרבנן והטעם י"ל כיון דהיה איסור א"א דאורייתא וע"י הטביעה במשאל"ס נסתלק האיסור מדאורייתא לגמרי. אע"ג שחכמים החמירו בזה לכתחלה לא אמרינן שעשאוהו חזקת איסור מדרבנן אלא רק איסורא בעלמא. ומתשו' אאזמו"ר נ"ע בתחלתה מבואר קצת דיש בזה חזקת איסור דרבנן ואפשר דמות ראיה ממ"ש ר"י בעל התוספות להחמיר גבי בח"ס ועד כמ"ש בב"י הלכות גיטין סימן ק"ל: