Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אסימן עב
ע"ד השאלה באשה שהלך בעלה למרחק ולא בא לעת מועד ואח"כ נמצא איש הרוג ונמצאו מלבושיו סמוכים אליו והוכרו המלבושים בטביעת עין שהן של בעלה אך פרצוף פנים לא היה לו. וגם הגידה העגונה שאינו יהודי הלך מהיריד לביתו דרך הקרעצמי שיושבת בו ושתה שם יי"ש. אמר להאשה וואש איז נישטא פייבש. והשיבתו ער איז שוין נישטא ואמר ער וועט שוין ניט זיין ושאלתו מהיכן ידעת שלא יהיה עוד והשיב איך שראה אותו הרוג מיד כשנהרג שהיה חם עדיין והכירו בפ"פ שזהו ודאי פייבש. וסיפר המעשה באריכות:
ע"ד השאלה באשה שהלך בעלה למרחק ולא בא לעת מועד ואח"כ נמצא איש הרוג ונמצאו מלבושיו סמוכים אליו והוכרו המלבושים בטביעת עין שהן של בעלה אך פרצוף פנים לא היה לו. וגם הגידה העגונה שאינו יהודי הלך מהיריד לביתו דרך הקרעצמי שיושבת בו ושתה שם יי"ש. אמר להאשה וואש איז נישטא פייבש. והשיבתו ער איז שוין נישטא ואמר ער וועט שוין ניט זיין ושאלתו מהיכן ידעת שלא יהיה עוד והשיב איך שראה אותו הרוג מיד כשנהרג שהיה חם עדיין והכירו בפ"פ שזהו ודאי פייבש. וסיפר המעשה באריכות:
בא
ונסתפק מר אם מה שאמר נישטא פייבש הוי התחלה כבכייה דפונדקית דאע"ג דהדרינן לישייליה דליגלי מילתא הוי מסל"ת לפי שבק"ע סי' ע"א הביא בשם תשו' מהריב"ל ח"ג סי' ו' דאם אמר מה נהיה מפלוני צ"ע אם הוה כהתחלת סיפור כמו בכייה דפונדקית וכבר פסק הריב"ש כל ספק מסל"ת להחמיר עכ"ל הק"ע. אמנם מתשו' מהרי"ט חאה"ע סס"י ל"ב משמע דכה"ג חשוב מסל"ת ושם תירץ תשו' מהריב"ל בענין אחר לא כמ"ש בק"ע:
ונסתפק מר אם מה שאמר נישטא פייבש הוי התחלה כבכייה דפונדקית דאע"ג דהדרינן לישייליה דליגלי מילתא הוי מסל"ת לפי שבק"ע סי' ע"א הביא בשם תשו' מהריב"ל ח"ג סי' ו' דאם אמר מה נהיה מפלוני צ"ע אם הוה כהתחלת סיפור כמו בכייה דפונדקית וכבר פסק הריב"ש כל ספק מסל"ת להחמיר עכ"ל הק"ע. אמנם מתשו' מהרי"ט חאה"ע סס"י ל"ב משמע דכה"ג חשוב מסל"ת ושם תירץ תשו' מהריב"ל בענין אחר לא כמ"ש בק"ע:
גוהנה לפ"ד הרב"י בתשו' הובאה בק"ע סי' קמ"א דפסק להקל הצ"ע דתשו' הריב"ש סי' שע"ז דא"י ששואל במאי עסקיתו כו' הוי מסל"ת במאי שאמר אח"כ נהרג פלוני. ודלא כהרב מהר"י סמוט שבק"ע סי' קכ"ו. ושגדולה מזו הורה מהר"י בי רב הובא בק"ע סי' קמ"ב ובב"י. א"כ ודאי דכ"ש בנד"ז. אמנם בתשו' מהראנ"ח סי' ע"ה המובא בק"ע סי' רפ"ג וז"ל ואין נד"ז דומה לתשו' הריב"ש וגם הריב"ש בעצמו חזר בו למעשה עכ"ל הנה מ"ש ואין נ"ד דומה אף דאין חילוק בין במאי עסקיתו ובין למי אתם מבקשים צ"ל שהחילוק משום בנדון דהריב"ש כששאל במאי עסקיתו מה שהשיבו אנו מדברים באיש פלוני אין זה שאלה אלא תשובה דשאלתו כמש"ש וכן נראה שהמלח לא הבין מתשובתם שישאלו את פיו אם חי או מת הוא כו' כמ"ש כ"ז הריב"ש בתשו' סי' ש"פ הובאה ב"י. אבל בנדון דמהראנ"ח שהשיבו שמבקשים לשלמה הנחנק הוי זה כשאלה ולא תשובה לבד. ועי' כעין חילוק זה בתשובת הב"י שבק"ע סעיף קי"ג גבי ועוד גבי פונדקית שאלו אותה כו' ונ"ד לא שאלו כו' ע"ש. אך משמע מדברי מהראנ"ח דגם בנדון דהריב"ש אין להקל כיון שהריב"ש חזר בו והיינו כדעת הרב מהר"י סמוט ולא כהב"י. וכן נראה דעת הרמ"א בהג"ה סעיף ט"ו גבי במה אתם מדברים כו' ובעצי ארזים שם ס"ק נ"ו הקשה על רמ"א. ובמרה"צ שם ס"ק נ"ה כתב בשם הט"ז דס"ל כהריב"ש והב"י. ועי' ט"ז ס"ק י"ד ובתשו' מהר"א בן ששון סי' י"ב נטה להחמיר. אך אעפ"כ בנד"ז ודאי הוה התחלה ממש וכמ"ש בק"ע סעיף קי"ג הנ"ל בשם הב"י דמה שאמר אנה הנחת פלוני חבירך הוי התחלה כמו בכייה דפונדקית וכ"ש נ"ד הוי התחלה טפי. ומש"ש ועוד כו' ונ"ד לא שאלו כו' הרי ה"נ לא שאלתו כ"א רק השיבתו ער איז שוין נישטא שזה ודאי אינו לשון שאלה כלל. אך לכאורה תשו' מהריב"ל שבק"ע סי' ע"א שהביא כת"ר דס"ל דמה נהיה מפלוני י"ל שאינו התחלה פליגא אהא דהרב"י דמהו החילוק בין אנה הנחת חבירך למה נהיה מפלוני. ולכאורה זהו דומה ג"כ להנדון דמהרד"ך המובא בב"י בענין ממשה סוסי לא שמעת ממנו כלום כו' וא"כ נצטרך לומר דמהריב"ל והרב"י פליגי בפלוגתא דמהרד"ך ומהר"י טיטייסק. אך כת"ר הביא ראיה נכונה מתשו' מהרי"ט חאה"ע סס"י ל"ב דס"ל דאומרו מה היה לאותו פלוני הוי התחלה כמו אי הבל אחיך. והקשה לנפשיה מתשו' מהריב"ל הנ"ל (המובא בק"ע סי' ע"א) ותירץ לחלק וגם נזכר עוד חילוק בתשו' מהריב"ל לפי שדבריו סותרים זו את זו שהרי בתחלה היה שואל ממנו כנראה שלא היה יודע שמת. אך מ"מ מלשון הק"ע סי' ע"א נראה שהבין דברי מהריב"ל כפשוטן דמסתפק שי"ל דמה נהיה מפלוני אינו התחלה כלל. וכך משמע לשון מהריב"ל וזה לשונו ובנ"ד איכא לאסתפוקי אי דמיא לההיא דבכתה דאיכא למימר דהתם שאני דכיון דהניחוהו לאותו היהודי חולה בפונדק והיא בכתה כשראתה אותם הוה ליה כאילו אמרה להם שמת. ולא כן נידון דידן שהרי לא אמר אלא מה נהיה מיוסף עכ"ל. ומ"מ י"ל דמהריב"ל לא יחלוק על דינו דהרב"י שבק"ע סי' קי"ג דשאני התם בנדון דהרב"י שגם אח"כ לא שאלו ממנו כנ"ל. משא"כ בנדון דמהריב"ל אחר שאמר מה נהיה מיוסף כו' אז שאל היהודי ממנו אם הוא יודע ממנו דבר. וכבר נתבאר שבנדון דידן ג"כ לא שאלו ממנו אחר כך:
דב
אך באמת נראה דנ"ד הוי התחלה ממש כבכייה דפונדקית שאפי' היו שואלים ממנו אח"כ לא נפיק מדין מל"ת. דאפי' נימא כמ"ש מהריב"ל דהבכייה ה"ל כאילו אמרה שמת. כיון דחזיתנהו בכתה. הרי ה"נ מה שאמר וואש איז נישטא יוסף הוי הוראה על עצם העדות ממש ולא דמי כלל להא דאנה הנחת חביריך כו' מה גם לפמ"ש בתשו' צ"צ סי' מ"ב ד"ה ואע"ג דבנ"ד דגם בכיית הפונדקית היה אפשר לומר שעל צער אחר היתה בוכה כו' מ"מ כיון כו' ה"ה נמי גבי אנשיל אנשיל כו' ע"ש והובא בק"ע סי' ת"ו. ונ"ד עדיף מאנשיל אנשיל דכתב בתשובה הנ"ל ד"ה וכי תימא מאן לימא לן שכוונתו היה על מיתת אנשיל כו'. אבל הכא מה שאמר וואש איז נישטא יוסף ודאי הוה מעין מיתת יוסף לכן כשאמר אח"כ בפה מלא מהריגתו אמרי' סופו מוכיח על תחלתו או תחלתו מוכיח על סופו וחשיב מל"ת. ועי' עוד בשו"ת מ"ב רס"י ק"ה הובא בב"ש סט"ו ס"ק מ"ב ובק"ע סעיף שצ"ו ועי' בשו"ת שב יעקב חאה"ע סי' ט"ז ד"ה ומה שצידד להתיר משום שהנכרי הסיח לפ"ת כו'. מה גם שנוסף ע"ז שבנד"ז לא היה שאלה אח"כ מהאשה כלל כ"א תשובה לדבריו בלבד דלהרב"י ע"פ תשובת הריב"ש מהני כה"ג אפי' בענין במאי עסקיתו כמש"ש בהריב"ש אבל בכאן כו' שלא יהיה זה כשאלה למלח כו' וכיון שהמלח התחיל כו' ע"ש. והכא דגם ההתחלה שלו יש בה רמז וסיפור ממיתתו ממש כ"ע יודו דהוי מל"ת:
אך באמת נראה דנ"ד הוי התחלה ממש כבכייה דפונדקית שאפי' היו שואלים ממנו אח"כ לא נפיק מדין מל"ת. דאפי' נימא כמ"ש מהריב"ל דהבכייה ה"ל כאילו אמרה שמת. כיון דחזיתנהו בכתה. הרי ה"נ מה שאמר וואש איז נישטא יוסף הוי הוראה על עצם העדות ממש ולא דמי כלל להא דאנה הנחת חביריך כו' מה גם לפמ"ש בתשו' צ"צ סי' מ"ב ד"ה ואע"ג דבנ"ד דגם בכיית הפונדקית היה אפשר לומר שעל צער אחר היתה בוכה כו' מ"מ כיון כו' ה"ה נמי גבי אנשיל אנשיל כו' ע"ש והובא בק"ע סי' ת"ו. ונ"ד עדיף מאנשיל אנשיל דכתב בתשובה הנ"ל ד"ה וכי תימא מאן לימא לן שכוונתו היה על מיתת אנשיל כו'. אבל הכא מה שאמר וואש איז נישטא יוסף ודאי הוה מעין מיתת יוסף לכן כשאמר אח"כ בפה מלא מהריגתו אמרי' סופו מוכיח על תחלתו או תחלתו מוכיח על סופו וחשיב מל"ת. ועי' עוד בשו"ת מ"ב רס"י ק"ה הובא בב"ש סט"ו ס"ק מ"ב ובק"ע סעיף שצ"ו ועי' בשו"ת שב יעקב חאה"ע סי' ט"ז ד"ה ומה שצידד להתיר משום שהנכרי הסיח לפ"ת כו'. מה גם שנוסף ע"ז שבנד"ז לא היה שאלה אח"כ מהאשה כלל כ"א תשובה לדבריו בלבד דלהרב"י ע"פ תשובת הריב"ש מהני כה"ג אפי' בענין במאי עסקיתו כמש"ש בהריב"ש אבל בכאן כו' שלא יהיה זה כשאלה למלח כו' וכיון שהמלח התחיל כו' ע"ש. והכא דגם ההתחלה שלו יש בה רמז וסיפור ממיתתו ממש כ"ע יודו דהוי מל"ת:
הג
אך תמוה לי דהנה בדברי כת"ר נזכר דרך אגב למעליותא דהרי כאן דיבר עם האשה וניכר שמדבר מבעלה עכ"ל. ובאמת זהו מקלקל כל העדות. שכיון שדיבר כ"ז לאשת הנאבד י"ל שאין לזה דין מסל"ת כלל אף אם היה אומר כ"ז בלי שום שאלה כלל וכנרמז בקצרה בק"ע סעיף ס' וז"ל ואם בא לבית ודבר אל האשה יש להחמיר כאילו אמר אמרו לאשת פלוני עכ"ל ופי' דבאומר אמרו לאשת פלוני אע"פ שאמר כן בלי שום שאלה דינו כמתכוין להתיר או להעיד והוא מתשו' מהריב"ל ח"ג סי' ק"י. ומקור הדין באומר אמרו לאשת פלוני הוא מדברי הרשב"א והריטב"א והנ"י ספ"ב דיבמות אהא דאי' שם (דכ"ה ב') והתניא כו' מעשה בלסטים אחד כו' לכו אמרו לה לאשת שמעון בן כהן כו' דהקשה בחידושי הרשב"ע לדברי הרי"ף דגזלן כשר במסל"ת וכמ"ש בש"ע ססע"י ג'. א"כ מה קשה דילמא הלסטים הנ"ל מסל"ת היה וי"ל דמדקאמר אמרו לה לאשתו מתכוין להעיד או להתיר אשתו היה וכדאמרי' בשלהי מכילתין דבעובד כוכבים לכ"ע מל"ת עדותו עדות אבל מתכוין להתיר אי נמי להעיד אין עדותו עדות. ואפי' פלוני מת השיאו את אשתו זהו מתכוין להתיר בא לב"ד ואמר מת פ' זהו מתכוין להעיד עכ"ל הרשב"א ומדקאמר ואפי' משמע דהכא שאמר לכו אמרו לאשת שמעון כו' הוי כ"ש דהוה מתכוין להתיר וכ"כ הריטב"א שם דכיון דאמר אמרו לאשתו מתכוין להעיד ולהתיר הוא עכ"ל. וכ"כ בנ"י שם. והנה מהריב"ל בתשו' הנ"ל חקר דלסברת החולק על הרי"ף ז"ל וס"ל דישראל הפסול לעדות מן התורה פסול לעדות אשה אף במסל"ת י"ל דאומר אמרו לאשת פ' הוה מסל"ת אלא דלסטים ישראל לא מהני מה שהוא מסל"ת. או דעכ"פ כל דאיכא שום צד למיחש דלאו מל"ת הוא בכל דהוא חיישינן ליה אבל בנכרי אפי' באומר אמרו לאשת פלוני לא אמרינן דהוי מתכוין להעיד ואף בהנחה דגם בנכרי הדברים אמורים עדיין נסתפק אם כשנכנס לבית המת ולא דיבר כי אם עם אשתו אי דיינינן לי' כאומר אמרו. והעלה להחמיר וכהובא בק"ע סעיף ס' כנזכר לעיל. ובתשובה שבסוף ספר סדר אליה רבא סי' א' הביא ד' מוהריב"ל הנ"ל והקשה על סברת חילוקו הנ"ל מהירושלמי. דר' יוחנן שם ס"ל כל שמזכירין לו אשה פי' שהזכירו לפני הנכרי שם האשה של האיש שאומר עליו הנכרי שמת אע"ג דלא שאלו כלל לא חשיב מל"ת הביאו המרדכי פרק בתרא דיבמות סי' פ"ז (וכהובא ג"כ בב"ש סט"ו ס"ק מ"ג). ונראה דכ"ש הוא כשהנכרי בעצמו מזכיר שם האשה. אח"כ הביא תשו' מהרח"ש סי' מ"ד שהעלה שהירוש' פליג אגמרא דידן דלא אמרו בגמ' דקרי מתכוין להתיר אלא באומר פלוני מת השיאו את אשתו. ולא אשכחן בשום א' מהפוסקים שהזכירו דין הזכרת האשה לחוד אלא הנמוק"י באומר אמרו לאשת פ' כו' ומ"מ למעשה לא הקיל מהרח"ש בזה וגם בנדון דמהריב"ל הנ"ל כ"א בדקיל מיניה. והסדר אליה השיג עליו דמהמרדכי נראה דהירושל' הלכתא היא. גם באמת אישתמיט לכולהו דדברי הנ"י הן הן דברי הרשב"א והריטב"א. ומדברי הרשב"א נראה בהדיא דגם בנכרי דינא הכי. ועי' עוד מהריב"ל ח"ב סט"ו ח"ג סי' ב'. ובשו"ת מהר"ם אלשיך סי' ק"ה התיר ג"כ בדין שאמר הנכרי עדיין לא שמעה אשת יצחק דונא איך מת יצחק בעלה. וחילק בין זה לנדון דהנ"י. וזהו ממש כנדון דמהרח"ש סי' מ"ד שהביא התשו' סדר אלי' רבא ואפשר שהוא אותו הנדון ממש. והסד"א החמיר בזה ובתשו' מהר"ם אלשקר סי' כ"ו הביא תשובת הרמב"ם שהנדון שם בנכרי שאמר מי יודע לאשת פלוני שהוא טבע בים כו' והשיב עלה כבר הותרה אשה זו במסל"ת כו' כנראה דלא ס"ל הסברא שהוכיחו הרשב"א והריטב"א והנ"י מהסוגיא דיבמות (דכ"ה). ועי' מזה במרה"צ סט"ו עי' בתשובת פני משה ח"ב סי' נ"ב. אמנם הרואה בגוף תשובת מהר"ם אלשקר יראה דהתם סיפר הנכרי במל"ת תחלה עוד דברים אחרים מעניני טביעת הספינה ומי מהאנשים שנפקדו מהם ובתוך זה אמר מי יודיע לאשת כו'. והיוצא מזה שהנדון שלנו שהוא ממש שאילת מהריב"ל ח"ג סי' ק"י אם שיש להחמיר בו הוא נדון כספק מסל"ת ספק מתכוין להתיר. ומ"ש כת"ר לצדד ע"פ תשו' מהר"ם לובלין סי' ק"י וסי' ק"ל שאפי' לא היה רק קצת מסל"ת ולא מסל"ת גמור מהני אם יש צירוף אומדנות והוכחות. לענ"ד לא דמי כלל דהתם האומדנות והוכחות הם על שזה הנכרי אומר אמת. כמש"ש סי' ק"י שמצאו ביד הנכרי סחורתו וסוסו ועגלתו ויתר הדברים כו'. ועי' בתשו' מ"ב סי' ס"ח שהוא הנדון דמהרמ"ל סי' ק"י ועי' בק"ע סי' שצ"ד ודו"ק ע"כ חזי לאצטרופי לקצת מסל"ת. לא כן בנד"ז האומדנות הם רק שנהרג בעלה אבל אין שום אומדנא והוכחה על שדברי הנכרי הם אמת דיוכל להיות שהוא משקר לגמרי שהרי איחר מלספר המעשה זה זמן רב כמה שנים אלא שנתן אמתלא שעד עתה לא גילה פן יעלילו עליו. עכ"פ אין שום הוכחה שדבריו אמת ע"כ י"ל דלא חזי לאצטרופי כלל. משא"כ התם בנדון דמהרמ"ל ובנדון דהפונדקית מה שהוציאה להם מקלו ותרמילו כו' זהו הוכחה שהיא ממש אומרת אמת:
אך תמוה לי דהנה בדברי כת"ר נזכר דרך אגב למעליותא דהרי כאן דיבר עם האשה וניכר שמדבר מבעלה עכ"ל. ובאמת זהו מקלקל כל העדות. שכיון שדיבר כ"ז לאשת הנאבד י"ל שאין לזה דין מסל"ת כלל אף אם היה אומר כ"ז בלי שום שאלה כלל וכנרמז בקצרה בק"ע סעיף ס' וז"ל ואם בא לבית ודבר אל האשה יש להחמיר כאילו אמר אמרו לאשת פלוני עכ"ל ופי' דבאומר אמרו לאשת פלוני אע"פ שאמר כן בלי שום שאלה דינו כמתכוין להתיר או להעיד והוא מתשו' מהריב"ל ח"ג סי' ק"י. ומקור הדין באומר אמרו לאשת פלוני הוא מדברי הרשב"א והריטב"א והנ"י ספ"ב דיבמות אהא דאי' שם (דכ"ה ב') והתניא כו' מעשה בלסטים אחד כו' לכו אמרו לה לאשת שמעון בן כהן כו' דהקשה בחידושי הרשב"ע לדברי הרי"ף דגזלן כשר במסל"ת וכמ"ש בש"ע ססע"י ג'. א"כ מה קשה דילמא הלסטים הנ"ל מסל"ת היה וי"ל דמדקאמר אמרו לה לאשתו מתכוין להעיד או להתיר אשתו היה וכדאמרי' בשלהי מכילתין דבעובד כוכבים לכ"ע מל"ת עדותו עדות אבל מתכוין להתיר אי נמי להעיד אין עדותו עדות. ואפי' פלוני מת השיאו את אשתו זהו מתכוין להתיר בא לב"ד ואמר מת פ' זהו מתכוין להעיד עכ"ל הרשב"א ומדקאמר ואפי' משמע דהכא שאמר לכו אמרו לאשת שמעון כו' הוי כ"ש דהוה מתכוין להתיר וכ"כ הריטב"א שם דכיון דאמר אמרו לאשתו מתכוין להעיד ולהתיר הוא עכ"ל. וכ"כ בנ"י שם. והנה מהריב"ל בתשו' הנ"ל חקר דלסברת החולק על הרי"ף ז"ל וס"ל דישראל הפסול לעדות מן התורה פסול לעדות אשה אף במסל"ת י"ל דאומר אמרו לאשת פ' הוה מסל"ת אלא דלסטים ישראל לא מהני מה שהוא מסל"ת. או דעכ"פ כל דאיכא שום צד למיחש דלאו מל"ת הוא בכל דהוא חיישינן ליה אבל בנכרי אפי' באומר אמרו לאשת פלוני לא אמרינן דהוי מתכוין להעיד ואף בהנחה דגם בנכרי הדברים אמורים עדיין נסתפק אם כשנכנס לבית המת ולא דיבר כי אם עם אשתו אי דיינינן לי' כאומר אמרו. והעלה להחמיר וכהובא בק"ע סעיף ס' כנזכר לעיל. ובתשובה שבסוף ספר סדר אליה רבא סי' א' הביא ד' מוהריב"ל הנ"ל והקשה על סברת חילוקו הנ"ל מהירושלמי. דר' יוחנן שם ס"ל כל שמזכירין לו אשה פי' שהזכירו לפני הנכרי שם האשה של האיש שאומר עליו הנכרי שמת אע"ג דלא שאלו כלל לא חשיב מל"ת הביאו המרדכי פרק בתרא דיבמות סי' פ"ז (וכהובא ג"כ בב"ש סט"ו ס"ק מ"ג). ונראה דכ"ש הוא כשהנכרי בעצמו מזכיר שם האשה. אח"כ הביא תשו' מהרח"ש סי' מ"ד שהעלה שהירוש' פליג אגמרא דידן דלא אמרו בגמ' דקרי מתכוין להתיר אלא באומר פלוני מת השיאו את אשתו. ולא אשכחן בשום א' מהפוסקים שהזכירו דין הזכרת האשה לחוד אלא הנמוק"י באומר אמרו לאשת פ' כו' ומ"מ למעשה לא הקיל מהרח"ש בזה וגם בנדון דמהריב"ל הנ"ל כ"א בדקיל מיניה. והסדר אליה השיג עליו דמהמרדכי נראה דהירושל' הלכתא היא. גם באמת אישתמיט לכולהו דדברי הנ"י הן הן דברי הרשב"א והריטב"א. ומדברי הרשב"א נראה בהדיא דגם בנכרי דינא הכי. ועי' עוד מהריב"ל ח"ב סט"ו ח"ג סי' ב'. ובשו"ת מהר"ם אלשיך סי' ק"ה התיר ג"כ בדין שאמר הנכרי עדיין לא שמעה אשת יצחק דונא איך מת יצחק בעלה. וחילק בין זה לנדון דהנ"י. וזהו ממש כנדון דמהרח"ש סי' מ"ד שהביא התשו' סדר אלי' רבא ואפשר שהוא אותו הנדון ממש. והסד"א החמיר בזה ובתשו' מהר"ם אלשקר סי' כ"ו הביא תשובת הרמב"ם שהנדון שם בנכרי שאמר מי יודע לאשת פלוני שהוא טבע בים כו' והשיב עלה כבר הותרה אשה זו במסל"ת כו' כנראה דלא ס"ל הסברא שהוכיחו הרשב"א והריטב"א והנ"י מהסוגיא דיבמות (דכ"ה). ועי' מזה במרה"צ סט"ו עי' בתשובת פני משה ח"ב סי' נ"ב. אמנם הרואה בגוף תשובת מהר"ם אלשקר יראה דהתם סיפר הנכרי במל"ת תחלה עוד דברים אחרים מעניני טביעת הספינה ומי מהאנשים שנפקדו מהם ובתוך זה אמר מי יודיע לאשת כו'. והיוצא מזה שהנדון שלנו שהוא ממש שאילת מהריב"ל ח"ג סי' ק"י אם שיש להחמיר בו הוא נדון כספק מסל"ת ספק מתכוין להתיר. ומ"ש כת"ר לצדד ע"פ תשו' מהר"ם לובלין סי' ק"י וסי' ק"ל שאפי' לא היה רק קצת מסל"ת ולא מסל"ת גמור מהני אם יש צירוף אומדנות והוכחות. לענ"ד לא דמי כלל דהתם האומדנות והוכחות הם על שזה הנכרי אומר אמת. כמש"ש סי' ק"י שמצאו ביד הנכרי סחורתו וסוסו ועגלתו ויתר הדברים כו'. ועי' בתשו' מ"ב סי' ס"ח שהוא הנדון דמהרמ"ל סי' ק"י ועי' בק"ע סי' שצ"ד ודו"ק ע"כ חזי לאצטרופי לקצת מסל"ת. לא כן בנד"ז האומדנות הם רק שנהרג בעלה אבל אין שום אומדנא והוכחה על שדברי הנכרי הם אמת דיוכל להיות שהוא משקר לגמרי שהרי איחר מלספר המעשה זה זמן רב כמה שנים אלא שנתן אמתלא שעד עתה לא גילה פן יעלילו עליו. עכ"פ אין שום הוכחה שדבריו אמת ע"כ י"ל דלא חזי לאצטרופי כלל. משא"כ התם בנדון דמהרמ"ל ובנדון דהפונדקית מה שהוציאה להם מקלו ותרמילו כו' זהו הוכחה שהיא ממש אומרת אמת:
וד
אך מפני תקנת עגונות נראה לצדד ע"פ סברת פסקי מהרא"י סי' קל"ט הובא בש"ע ססע"י ט"ו דאם יש אומדנות והוכחות שמת וגם נכרי העיד כן ע"י שאלה דומה למשאל"ס דאם נשאת לא תצא. וכדפי' דבריו בשו"ת מ"ב סי' מ"ו דדוקא ע"י צירוף כל הנ"ל עם קלא דלא פסיק הוא שכ' מהרא"י שאם נשאת לא תצא ודלא כהחמ"ח ס"ק ל"ג והב"ש ס"ק צ'. ובנד"ז דהוי ספק מסל"ת ספק מתכוין להתיר אפשר דלא גרע מע"י שאלה. הגם דנכרי ע"י שאלה ודאי אינו מתכוין להתיר אבל עכ"פ אין לו דין מסל"ת וא"כ ספק מתכוין להתיר ספק מסל"ת י"ל דלא גרע מודאי ע"י שאלה כו'. וא"כ לדבריו י"ל דמצטרף לאומדנות והוכחות דנדון דידן שנמצא החלל וטביעת עין במלבושיו ושנשתקע שמו ואבד זכרו זה שלש שנים וה"ל כדין משאל"ס. אך הרדב"ז בתשו' חלק על פסקי מהרא"י. ובאמת לכאורה דברי מהרא"י צ"ע דאומדנא לא דמי למשאל"ס דהוי רובא מעליא דאפי' בד"נ סמכינן עליה כמ"ש במרדכי דיבמות סי' קכ"ח משא"כ אומדנא לא מהני אפי' בדיני ממונות כדאי' בגמרא בסנהדרין (דל"ז). אך בנד"ז אם נמצא החלל בדרך שהלך בעלה של זו וגם לא נשמע בסביבות שנפקד שום אחר זולתי בעלה של זו (אך איני יודע אם כן הוא). אמנם אם כן הוא הרי יש סברת המבי"ט בק"ע סי' רכ"א אם נאבד יהודי בדרך כו' ע"ש. ועי' בתשובת שב יעקב סס"י י"א. ועם היות שבספר מרה"צ ססע"י י"ז ס"ק ס"ו השיג עליו טובא. אבל עכ"ז בהצטרף זה לטב"ע דכליו ולאומדנא דמהרא"י עם הספק גמל"ת אפשר דדומה לדין משאל"ס כפסק מהרא"י. ואפי' הרדב"ז אפשר לומר שיודה בזה. ואם היינו מחליטין כן ודאי י"ל שיש לסמוך בכה"ג ע"ד מהרי"ט וסיעתו דלשאילת כל מלבושיו לא חיישי' דבדרבנן נראה לסמוך ע"ז. אך לענ"ד אין להחליט כן (כי לבי נוקפי אם דומה צירוף הגדת הנכרי שבנד"ז לנדון דמהרא"י כי מהרא"י שם צירף משום דר' אחא בירושל' לא קפיד אשאלוהו כו'. אבל הכא הספק דמתכוין להתיר שהוא עצום מאד וגם שלא הגיד כן רק אחר זמן רב מה שראה בתחלה כו') ואף על פי כן י"ל שאין לחוש לשאילת כל בגדיו לפ"ד מרה"צ סס"ק פ"ח שכתב שבמקום עיגון יש לסמוך כו' מיהו עכ"ז לבי נוקפי כו' והכל לפי ראות כו' וא"כ בענין כנד"ז נ' לסמוך ע"ז. אך מפני שנוסף ע"ז עוד ריעותא שנמצאו הבגדים רק מונחים סמוך לו ולא עליו ממש שהחמיר בזה הב"ש ס"ק ס"ט אף שיש מקילים (היינו משמעות הצ"צ סי' ק"ו ועי' קצה"ח סי' רס"ב ונתי"מ שם ותשו' בית אפרים סס"י מ"ם ובמרה"צ ס"ק צ"ב שהאריכו בזה ויש שם כמה סברות) אין רצוני לומר בו לא איסור ולא היתר. אך אם קצת בגדים נמצא מלובש בהן רק קצת היו סמוכים לו ובין הכל הם כל מלבושיו יש לצדד להקל. ומיהו כל זה כתבתי רק להלכה ולא למעשה אם מצד שהגב"ע הראשון נאבד ממני ואיני יודע כלל תוכן המעשה אם מצד שאין רצוני לתקוע א"ע לדבר הלכה למרחקים רק כתבתי מ"ש למלאות רצון כבודו:
אך מפני תקנת עגונות נראה לצדד ע"פ סברת פסקי מהרא"י סי' קל"ט הובא בש"ע ססע"י ט"ו דאם יש אומדנות והוכחות שמת וגם נכרי העיד כן ע"י שאלה דומה למשאל"ס דאם נשאת לא תצא. וכדפי' דבריו בשו"ת מ"ב סי' מ"ו דדוקא ע"י צירוף כל הנ"ל עם קלא דלא פסיק הוא שכ' מהרא"י שאם נשאת לא תצא ודלא כהחמ"ח ס"ק ל"ג והב"ש ס"ק צ'. ובנד"ז דהוי ספק מסל"ת ספק מתכוין להתיר אפשר דלא גרע מע"י שאלה. הגם דנכרי ע"י שאלה ודאי אינו מתכוין להתיר אבל עכ"פ אין לו דין מסל"ת וא"כ ספק מתכוין להתיר ספק מסל"ת י"ל דלא גרע מודאי ע"י שאלה כו'. וא"כ לדבריו י"ל דמצטרף לאומדנות והוכחות דנדון דידן שנמצא החלל וטביעת עין במלבושיו ושנשתקע שמו ואבד זכרו זה שלש שנים וה"ל כדין משאל"ס. אך הרדב"ז בתשו' חלק על פסקי מהרא"י. ובאמת לכאורה דברי מהרא"י צ"ע דאומדנא לא דמי למשאל"ס דהוי רובא מעליא דאפי' בד"נ סמכינן עליה כמ"ש במרדכי דיבמות סי' קכ"ח משא"כ אומדנא לא מהני אפי' בדיני ממונות כדאי' בגמרא בסנהדרין (דל"ז). אך בנד"ז אם נמצא החלל בדרך שהלך בעלה של זו וגם לא נשמע בסביבות שנפקד שום אחר זולתי בעלה של זו (אך איני יודע אם כן הוא). אמנם אם כן הוא הרי יש סברת המבי"ט בק"ע סי' רכ"א אם נאבד יהודי בדרך כו' ע"ש. ועי' בתשובת שב יעקב סס"י י"א. ועם היות שבספר מרה"צ ססע"י י"ז ס"ק ס"ו השיג עליו טובא. אבל עכ"ז בהצטרף זה לטב"ע דכליו ולאומדנא דמהרא"י עם הספק גמל"ת אפשר דדומה לדין משאל"ס כפסק מהרא"י. ואפי' הרדב"ז אפשר לומר שיודה בזה. ואם היינו מחליטין כן ודאי י"ל שיש לסמוך בכה"ג ע"ד מהרי"ט וסיעתו דלשאילת כל מלבושיו לא חיישי' דבדרבנן נראה לסמוך ע"ז. אך לענ"ד אין להחליט כן (כי לבי נוקפי אם דומה צירוף הגדת הנכרי שבנד"ז לנדון דמהרא"י כי מהרא"י שם צירף משום דר' אחא בירושל' לא קפיד אשאלוהו כו'. אבל הכא הספק דמתכוין להתיר שהוא עצום מאד וגם שלא הגיד כן רק אחר זמן רב מה שראה בתחלה כו') ואף על פי כן י"ל שאין לחוש לשאילת כל בגדיו לפ"ד מרה"צ סס"ק פ"ח שכתב שבמקום עיגון יש לסמוך כו' מיהו עכ"ז לבי נוקפי כו' והכל לפי ראות כו' וא"כ בענין כנד"ז נ' לסמוך ע"ז. אך מפני שנוסף ע"ז עוד ריעותא שנמצאו הבגדים רק מונחים סמוך לו ולא עליו ממש שהחמיר בזה הב"ש ס"ק ס"ט אף שיש מקילים (היינו משמעות הצ"צ סי' ק"ו ועי' קצה"ח סי' רס"ב ונתי"מ שם ותשו' בית אפרים סס"י מ"ם ובמרה"צ ס"ק צ"ב שהאריכו בזה ויש שם כמה סברות) אין רצוני לומר בו לא איסור ולא היתר. אך אם קצת בגדים נמצא מלובש בהן רק קצת היו סמוכים לו ובין הכל הם כל מלבושיו יש לצדד להקל. ומיהו כל זה כתבתי רק להלכה ולא למעשה אם מצד שהגב"ע הראשון נאבד ממני ואיני יודע כלל תוכן המעשה אם מצד שאין רצוני לתקוע א"ע לדבר הלכה למרחקים רק כתבתי מ"ש למלאות רצון כבודו: