Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·Even HaEzer·Siman 129שו״ת צמח צדק·אבן העזר·סימן קכט

אסימן קכט
מעשה שאירע בקהלה אחת סמוכה לפה איש אחד ושמו יצחק רצה להשתדך לפני בתולה אחת בת מוה' דוד ושלח אנשים לאבי הנערה לדבר על לבו שיחפוץ בשידוכין והשמיט את עצמו וגיזם שירבה לו מוהר ומתן. והיה זאת משך זמן ולא נגמר הדבר. ועשה אבי הנערה שידוך אחר ובא הר' יצחק הנדבר הראשון לפני ב"ד במענה כזאת את האלקים אני ירא ואודיע לכם קושט הדברים שבאותו העת שדיברו לפניו להשתדך לפני הבתולה הזאת. הזמין עדים ארבעה אנשי חיל בני י"ח שנים. ואמר להם תשמעו מה שאומר להבתולה בפניכם. ולקח דג חשוב הנקרא קאפצאנקע. ואמר לה בזה"ל בדעתי איז אז דוא זאלשט זאיין מיין ווייב ע"כ גיב איך דיר דאש פון דעסט וועגין אז דוא זאלשט זאיין מיין ווייב ונתן לה הדג וקיבלה בידה והלכה לה כן אומר לפנינו ב"ד שכך אמר לה בפני העדים ולזאת עתה שנשתדכה לאחר מודיע הדברים וחפץ ליתן לה גט פטורין על הוצאות שלו בכדי להצילה מאיסור חמור כזה. והמשודך שלה עתה אינו כהן. כ"ז אמר בפני הבתולה. והעדים שמפרש שאמר כן בפניהם הלכו למאסקווע. והבתולה מכחשת אותו בפניו על כל דבריו שלא דיבר עמה ולא נתן לה שום דג. ואינה רוצה לקבל ג"פ ממנו זולת בתרקבי דדינרי והר' יצחק אמר שיברר דבריו על הוצאותיו אך שתמתין מלהנשא לאיש עד שיברר. אך שרוצה ליתן לה ג"פ תיכף על הוצאות שלו. זהו תורף השאלה:

בא
בקדושין פ' האומר (דף ס"ה ע"א) האומר לאשה קדשתיך כו' והובא פ"ק דכתובות (דף ט' ע"א) ומוקים לה בגמ' כאן דאמר לה קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים. וכ' הריטב"א ומדלא פרקינן דהכא במאי עסקינן בעד אחד שהעיד שנתקדשה בפני שנים שמעינן דאפילו בהא נמי אין חוששין לו דגזה"כ הוא דבאיסור ערוה אין פחות משנים כו' ועי' בהרמב"ם פ"ט הט"ז והלכו למדינה אחרת. וא"כ בנד"ז אף לדבריו שקידשה בפני ד' אנ"ח כיון שאומר שהלכו העדים למאסקווע. כיון שהיא מכחשת אותו לגמרי. הרי מותרת להנשא להמשודך שלה. כמו שמותרת בקרוביו דהיינו להנשא לאביו. דאם נחוש לדבריו יש כאן איסור אשת איש ואיסור הבא על כלתו דהוא בסקילה ואפ"ה לא חיישינן לדבריו כלל. כש"כ שמותרת להנשא להמשודך. ועוד ראיה מהמשנה בגיטין ס"פ המגרש יצא שמה בעיר מקודשת ופרש"י פנויה יצא עליה קול פלונית מתקדשת היום לפלוני ויש דברים נראים כדמפרשי אמוראי בגמרא ה"ז מקודשת ופרש"י ולא תנשא לאחר בלא גט. ובגמרא שם (דף פ"ט ע"א) ובתוס' שם ד"ה עד שמגיעין מבואר דלא חשוב הקול אלא בשני אופנים האחד כשיש רגלים לדבר חזקים שהקול אמת והוא מש"ש לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהיו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסים ויוצאים ואומרים פלונית נתקדשה היום. הב' אף שאין רגלים לדבר כאופן הנ"ל אלא שיש שני עדים אף שכל אחד רק עד מפי עד מ"מ כיון שיש שני עדים שנתקדשה אף שהן עד מפי עד בכה"ג חיישינן ולא תנשא בלא גט. אבל בעד אחד אומר נתקדשה לא מיבעיא אם הוא עד מפי עד אלא אפילו בעד מפי שני עדים אין חוששין לה כיון שהיא אומרת ששקר הדבר. וכן כתב בחידושי הרשב"א שם שלא הכשירו אלא עד מפי עד. אבל לא עד אחד. וכן כתב הר"ן שם. זולתי הרמב"ם פ"ט מה"א הכ"ב מחשיב קול כשהם שנים ששמעו מאחד שנתקדשה בפני שנים וגם לדבריו היינו כשיש רגלים לדבר קצת שאומרים השנים שראו כמו שמחת אירוסין וע"ש בלח"מ שגם לדבריו דוקא כשבאו שנים ואמרו כן לא כשבא העד אחד כו'. וא"כ בנד"ז שאין שום רגלים לדבר שקידשה וגם אין שום עד שקידשה פשיטא דאינה מקודשת ור"ל דמותרת לינשא לאחר בלי שום גט ואף גם לדעת הרמב"ם אין צריך גט דהא בעי גם כן שיבואו שנים ויאמרו ששמעו מאחד כו' ומצריך גם כן רגלים לדבר קצת. משא"כ בנד"ז דליכא שום רג"ל. וליכא שנים שיאמרו כ"א הבחור לבד שאומר שקידשה דאינו חשוב כלל גם כעד אחד כי הוא בעל דין ולא עד:

גב
ועוד ראיה מפ"ק דקדושין (דף י"ב ע"ב) והא איכא סהדי באידית דידעי דבההוא יומא הוה ביה שוה פרוטה השתא מיהא ליתנהו קמן כו' עידיה בצד אסתן ותאסר. וכ' התוספות שם ד"ה והאיכא. נראה לר"י לפרש והא איכא סהדי כלומר שיצא הקול שיש עדים באידית או במדה"י. ואפ"ה ס"ל לרב חסדא דלא חיישינן לקול זה. ומותרת להשני. כ"ש בנד"ז שאין שום קול רק הבחור שרוצה ליקחה אומר כן. לכן אף לאביי ורבא שם דלא ס"ל הא דרב חסדא. וחיישינן לקלא. זהו לקלא דוקא. דקלא עדיף אף מעד אחד. כמבואר בגמרא בכתובות פרק האשה שנתארמלה (דף כ"ו סע"א) גבי וכי תימא ערער חד איכא בינייהו כו' האמר ר' יוחנן ד"ה אין ערער פחות משנים וכ' התוספות לאפוקי חד דלא הוו ערער אבל קול נמי פוסל בתרומה קודם שבא העד והכשיר עכ"ל וכ"כ עוד בתוספות פרק חז"ה (דף ל"ב ע"א) ד"ה אין ערער. וא"כ י"ל דלא פליגי אביי ורבא על רב חסדא רק כשיצא קול שיש עדים באידית אבל לא כשליכא קול רק עד אחד אומר כן שיש עדים לא חיישינן לזה. וכ"ש וק"ו הכא שאין אף עד אחד אומר כן רק הבחור פשיטא דיודו אביי ורבא לרב חסדא לומר עידיה בצד אסתן ותאסר דהא היינו המשנה המפורשת דקדושין (דף ס"ה ע"א) דלעיל האומר לאשה קדשתיך (בפני פו"פ והלכו להם למדה"י) והיא אומרת לא קדשתני שהיא מותרת בקרוביו. וממילא מובן דא"צ כלל להמתין עד שיברר. דהא רב חסדא אומר עידיה בצד אסתן ותאסר הרי שאין מצריך להמתין עד שיתברר. ובכה"ג דליכא קלא ולא ע"א כולם מודים לרב חסדא שא"צ להמתין. ועוד דהנה הריטב"א שם פ"ק דקדושין מפרש ג"כ והאיכא סהדי באידית שיצא קול שיש עדים באידית ולא אתחזק הקול בב"ד וע"ז הקשה וז"ל ואע"ג דקיי"ל התם (ס"פ המגרש) דכל קלא דלא אתחזק בב"ד לאו קלא הוא קסברי הני רבנן דהתם הוא שקול הקדושין יוצאין לגמרי ואין קדושין מוחזקים כלל אלא ע"פ הקול דלא מחזיקין קדושין מעיקרא אפומייהו. אבל בזו שכבר היא מקודשת בפנינו אלא דמספקי לן בקידושי אי הוה שוה פרוטה או לא בכי הא חיישינן לקלא אע"ג דלא אתחזק ורב חסדא סבר כיון דסהדי ליתנהו לא חיישינן לקלא דלא אתחזק אפילו בכי הא עכ"ל וכן כתב הר"ן שם. אם כן לדבריהם בנד"ז כיון שאין שום קדושין מוחזקים כלל אם כן אף אם היה קול לא חיישינן אף לאביי ורבא. אם לא בקלא דאתחזק ע"פ ב"ד כההיא דס"פ המגרש. וכ"ש בנד"ז שאין שום קול ואף לא עד אחד. כ"א הבחור אומר כן שאין שום חשש כלל ומותרת להנשא להמשודך שלה. עי' ב"י סס"י מ"ב עי' תשובת רמ"א סימן ל'. וכבר האריך בזה הרשב"ץ בתשוב' ח"א סימן קל"ב וסי' קנ"ד ושם הביא מעשה שהיה בימי הרשב"א ז"ל והתירה לינשא אף שהיה גם כן עד אחד מעיד כדברי הטוען שקידשה וגער מאד על מי שחלק עליו וכן כתב הריב"ש סימן קכ"ג דאפילו אומר שהעדים במקום קרוב לא חיישינן הביאו הד"מ סימן מ"ו סק"ב. כ"ש בנד"ז שהוא מקום רחוק מאד:

דג
ומ"ש רומע"ל דכיון דהאיש הזה אינו רוצה לכנוס רק לפטור אותה בגט א"כ שוב לא ה"ל נוגע בדבר וה"ל כעד אחד שמעיד שנתקדשה בפני שנים וכו'. הנה נראה שאינו דומה כלל לעד אחד דאולי כאשר יסדרו את הגט ובשעת נתינה יחזור בו ויאמר איזו לשון שמקלקלה כמו שיאמר הרי את מגורשת כו' והרי את מותרת לכל אדם לאחר עשרה שנים כמו שאירע מקרה כזה בסביבותיכם או שיאמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני שבזה בטל הגט לגמרי או אף שיאמר על מנת שלא תנשא לפלוני שהוא המשודך שלה. ואז אפשר תוכרח להנשא אליו דכיון שכבר סדרו גט כדרך שמגרש האיש את אשתו מוחזקת עי"ז בחזקת אשת איש. כדמשמע בגמ' (דף ס"ה א') גבי היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך ואם בקשו אותו שיתן לה גט כדי להתירה הוא נאסר על ידי זה בקרובותיה אף שמחזיק במאמרו שלא קידשה ורק על ידי בקשה כתב לה גט נאסר בקרובותיה. וכן כתב הה"מ פ"ט מהל' אישות הלכה ט"ז ודע שכל שנתן לה גט נאסר בקרובות שלה כו' ולשון רבינו שכתב שאין לו בזה הפסד צ"ע עכ"ל. והיינו אף באומר לא קדשתיך. ואם כן ממילא ה"ה בהוא אומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני אם נחמיר עליה שמוכרחת לקבל גט י"ל גם כן שנאסרה בקרוביו. ואף שהרמ"א בש"ע סימן מ"ח חילק בין האיש ובין אשה בכה"ג הרי חלק עליו החמ"ח שם ס"ק ג'. גם בתשובת הרשב"א סימן תק"נ הביא ראיה מהגמרא הנ"ל לדין האשה גם כן שנאסרת על ידי קבלת הגט כמו שהוא נאסר אף שאומר לא קדשתיך כמ"כ האשה נאסרת גם כן בכה"ג הביאו הב"ש סימן וא"ו ס"ק ג'. וזה כדברי הר' אלעזר מביהם שבהגמ"ר דקדושין סימן תקל"א. ולא כדעת ר"י הלבן והרא"ם שם דמחלקים בין האיש לאשה. ועיין ב"י רס"י י' מ"ש בשם תשובת הרא"ש כלל ל"ה סי' י"ג וכתב ועיין בתשובת הרשב"א שכתבתי סימן י"ג ובמרדכי פרק האומר. וע"ש בכנה"ג בהגהת הב"י אות ב' דכוונת הב"י לומר שתשובת הרשב"א שהביא בסימן י"ג חולק על תשובת הרא"ש הנ"ל. ותשובת הרשב"א זו הוא מה שהביא בב"י סימן י"ג בד"ה מעשה באחת שנתגרשה ויצא קול של פיסול על הגט. וז"ל הב"י שם בשם הרשב"א וכבר נשאלתי על דבר זה בלשון רחב כו' ואם נפשך לומר הרי שנינו בפרק האומר קדשתני והוא אומר לא קדשתיך כו' אבל לאחר שנתברר שלא היה בדברי ראובן זה כלום כו' גט זה שנתן שגעון בעלמא הוא ואין בו ממש כו' לאוסרה לכהונה עכ"ל והכנה"ג סי' וא"ו בהגהב"י אות ה' כתב דתשובת הרשב"א סימן תק"ן סותרת תשובה זו דהרשב"א שהביא הב"י סי' י"ג. ובאמת הענין שבתשוב' שהביא הב"י סימן י"ג חמור יותר מהענין שבתשוב' סימן תק"ן. שבתשוב' דסי' תק"נ לא היה שום עד שקידשה. וגם שמעון המשודך לא אמר שקידשה אעפ"כ כיון שנתן לה גט פסלה לכהונה. ובתשוב' דסימן י"ג היה עד אחד שקידשה ואעפ"כ כתב להתיר גם לכהונה כיון דעד אחד בהכחשה לא כלום הוא. א"כ מובן שהתשו' סותרות זו את זו כמ"ש הכנה"ג. גם הט"ז רס"י וא"ו ס"ק ב' פסק כהתשו' דסי' תק"ן ושאפילו דיעבד אם נשאת לכהן תצא וחלק על הב"ח דס"ל שאם נשאת לא תצא. וכיון שלדעת הרא"ש והרשב"א בתשוב' סימן תק"נ והר"א מביהם במרדכי פרק האומר סי' תקל"א כל שקיבלה גט אף שלא היה צריך מדינא להגט חשיבא גרושה ואסורה בקרוביו, א"כ ממילא אם נתבטל אח"כ הגט מאיזו פיסול אסורה לכולי עלמא מחמת איסור אשת איש כמו שאסורה לקרוביו כשהגט כשר. והוא גם כן כש"כ מהדין דתשובת הרא"ש כלל ל"ה סימן י"ג שאסרה להחזירה לראשון משום מחזיר גרושתו שנחשב איסור קל לגבי איסור אשת איש. ואם כן עפ"ז מובן שזה הבחור שאומר שקידשה אף שרצונו ליתן גט חשוב נוגע בעדות ובעל דין ממש דגרע מנוגע בעדות. ולא דמי כלל וכלל לעד אחד. גם י"ל דאתיא במכ"ש ממה שעד שצריך שבועה אף שנשבע לא חשוב עד כמבואר בפ"ב דקדושין (דף מ"ג ע"ב) בתוס' ד"ה והשתא. כ"ש זה האומר שקידש שעכשיו הוא בעל דין ולא עד אלא אחר שיגרש בגט כשר יחשב עד זה ודאי אינו ואין צריך כלל ראיה ע"ז כי זהו נגד השכל. והנה י"ל עוד דהא אדרבה לפי תשובת הרשב"א שהביא הב"י סי' י"ג דפליגא על תשוב' דסימן תק"נ דבריו מבוארים שאפילו יש עד אחד אומר שנתקדשה לאו כלום הוא ואין צריך גט כלל. וכ"ד הריטב"א כדלעיל אות א' שהוכיח כן מהגמרא מדלא מתרץ הגמ' (דף ס"ה ע"א). אם כן אף אם היה נחשב זה הבעל דין כעד אחד משום שרצונו ליתן גט לא חיישינן לדבריו כלל. כ"ש שאינו דומה כלל וכלל לעד אחד. ועיין בפרש"י פ"ב דכתובות (דף כ"א סע"ב) ד"ה משחתמו אף רק כשי"ל שמעיד מפני שאל"כ גנאי הוא לו לא חשיב עד. אם כן הכא ודאי גנאי הוא לו יותר אם הענין שאומר שקידשה הוא שקר לגמרי. וגם י"ל שרצונו לפגום אותה לומר שקיבלה קדושין ע"כ אינו חשוב עד נוסף על הטעמים העיקריים דלעיל:

הד
ומה שהעיר מע"ל עוד להחמיר ע"פ מ"ש הט"ז ביו"ד סי' קכ"ז סק"ד שהקשה מהגמרא פרק הניזקין (דף נ"ד סע"ב) דאמרינן מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך אתה נאמן לפסול ס"ת על הש"ס דקדושין (דף ס"ה) בהיא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך דמותר בקרובותיה ולא אמרינן מתוך שנאמנת לאסור א"ע תהא נאמנת גם כן על קרובותיה. ותירץ הט"ז משום דזו יש לה חזקת פנויה משא"כ הס"ת. ועפי"ז דן מעל' בנד"ז גם כן כיון שאוסר א"ע לישא אחרת מחמת תקנת רגמ"ה אם כן יהיה נאמן גם עליה והוסיף חומרא על חומרא דגם חזקת פנויה ושמכחשת את הבחור לא יועיל לה. כל אלה הם דברים בטילים במח"כ לחפש חומרות זרות נגד המשנה המפורשת האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני. דאין דבריו כלום לגבי דידה. ונאמר בראש גם קושיית הט"ז אינו כלום במחכ"ת הקדושה. דמה ענין כתיבת ס"ת דשם יש דיעות רבות דעד אחד נאמן באיסורין אלא מפני שלא אמר לו בפעם ראשון אינו נאמן ע"כ כשיש לומר מתוך שנאמן להפסיד שכרו כו' נאמן. משא"כ בעניני קדושין דעד אחד אינו נאמן כלל ובעינן שני עדים דוקא. ואפילו שניהם מודים אין נאמנים לא שייך כלל וכלל לומר שיהיה הוא או היא נאמנת על ידי סברא של מתוך כו'. וראיה לזה מדין האומרת טמאה אני לך למשנה אחרונה דשלהי נדרים (דף צ' ע"ב) דאינה נאמנת לאסור א"ע על בעלה. והקשה הר"ן כו' עד ואחרים תירצו דמדינא ודאי אין האשה נאמנת לומר טמאה אני לך להפקיע א"ע מבעלה כו' עד אוקמוה אדינא עכ"ל יעו"ש בדבריו. וקשה אם כן באומרת טמאה אני לך שזינתה ברצון אמאי לא נאמנת מדינא נימא מתוך שנאמנת על עצמה להפסיד כתובתה תהא נאמנת גם כן לאסור א"ע על בעלה כמו דאמרינן בגיטין (דף נ"ד ע"ב) מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך כו'. אלא ודאי צריך לומר דאע"ג שרוצה להפסיד כתובתה לא נאמנת לאסור א"ע על בעלה כיון דאין האשה נאסרת על בעלה אלא בשני עדים לא מהני הסברא דמתוך הנ"ל. משא"כ בדבר איסור דע"א נאמן באיסורים שם הוא דאמרינן מתוך כו'. אבל בדבר דבעינן שני עדים לא אמרינן מתוך שנאמן להפסיד כו'. וכן ראיתי בספר פתחי תשובה ביו"ד הל' ס"ת סי' רפ"א ס"ק י"ב שהביא כן בשם תשובת שבו"י ח"ב סימן ע"א. והנה התוספות בכתובות פרק אע"פ (דף ס"ג ע"ב) ד"ה אבל. כתבו וז"ל ויש לדחות דהתם נוטלת כתובתה (משום דבגמרא שלהי נדרים מוקמינן המשנה באשת כהן שאמרה שנאנסה) דוקא איכא למיחש שמא עיניה נתנה באחר אבל הכא דיוצאה בלא כתובה לא עכ"ל הנה עלתה ע"ד דהיכא דיוצאה בלא כתובה לא חיישינן לעיניה נתנה באחר וא"כ זהו כעין סברא מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך כו' וע"ש גם כן בהרא"ש סימן ל"ד ויש דוחין דדוקא היכא דיוצאת ונוטלת כתובה חיישינן ולאו דיחוייא הוא כו'. אבל הרי כל הפוסקים ס"ל דגם באשת ישראל שאומרת שזינתה ברצון אע"פ שמפסדת כתובה לא נאסרה על בעלה כמבואר בהרמב"ם פכ"ד מהל' אישות הלכה י"ח. ובטוש"ע סימן קט"ו ס"ו. וכ"מ בגמרא סוף נדרים (דף צ"א א') דאמרינן אילימא באשת ישראל אי ברצון כלום יש לה כתובה. מבואר דזה שאינה נאסרת על בעלה לא קשיא להו אף באשת ישראל אף שאין לה כתובה דאל"כ ה"ל להקשות אי באשת ישראל כלום יש לה כתובה וכלום מותרת לבעלה שמתוך שמפסדת כתובה לא נחוש לעיניה נתנה באחר. א"ו זה לא קשה להו דאע"פ שמפסדת כתובתה לא מהימנא על ידי זה לאסור א"ע על בעלה ואמרינן דשקורי משקרא ולא אמרינן מתוך כו' וכ"ד הגמ"ר דקדושין רפ"ג. וכן כתב מהרש"א שם פרק אע"פ דאין לחלק בין אשת כהן לאשת ישראל. ועוד ראיה מהמשנה פב"ת דקדושין (דף ע"ח ע"ב) ואפילו שניהם אומרים על העובר שבמעיה ממזר הוא אינם נאמנים. ופרש"י שאינו מן הבעל אלא מאיש אחר. ואמאי לא נאמר מתוך שנאמנים לאסור את עצמן זה על זה כיון לדברי שניהם זינתה האשה. בכה"ג אף למשנה אחרונה דשלהי נדרים נאמנים. וא"כ נאמר מתוך שנאמנים לאסור א"ע זע"ז עד שחייב לגרשה יהיו נאמנים גם כן לפסול את העובר שבמעיה לעשותו ממזר. א"ו כיון דלפסול גברא בעינן שני עדים בכה"ג לא מהני מתוך. ור' יהודה דס"ל נאמנים היינו משום דמוכח מקרא שהתורה האמינה את האב כו'. ולא משום מתוך כו'. ואין לומר דהתם מיירי ממזר הוא על ידי שזינתה באונס דליכא מתוך. דזהו דוחק גדול מכמה טעמים. ועוד קצת ראיה לדבר מהמשנה פ"ג דקדושין (דף ס"ד א') נשבית ופדיתיה בין שהיא קטנה בין שהיא גדולה אינו נאמן אע"פ שיש לו מיגו דאי בעי הוה אמר קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא קטנה דהיה נאמן לכן יהיה נאמן גם כן בקטנה באומר נשבית ופדיתיה והר"ן והריטב"א שם הקשו קושיא זו ועיין בהר"ן שם הביאו הב"ש סי' ז' ס"ק ט"ו. והנה מיגו ודאי עדיף טובא מענין מתוך שאתה נאמן כו'. עיין גיטין (דף ס"ד א') מיגו דאי בעיא כו'. ואם כן כיון דיש מקומות דאפילו מיגו לא מהני להאמין האב לפסול בתו כ"ש הכא גבי קדושין דצריך שני עדים אין להחמיר ע"י מתוך כו' דגרע טובא ממיגו להאמין לבעל דין כו'. כ"ש דהוא אוסר א"ע באיסור קל דרגמ"ה ושאינו איסור עולם שאם תנשא לאחר מתבטל איסור זה ממנו ואיך יהיה נאמן על ידי זה לאוסרה באיסור חמור דאשת איש. ושאין היתר לאיסורה אלא על ידי גט דלאו בדידה תליא שיתן הגט. כ"ז מוקצה מן הדעת וישתקע הדבר ולא יאמר כלל. גם לפי מ"ש לקמן יש לומר שלא הכניס א"ע בשום איסור דממנ"פ אם הבתולה תרצה להנשא לו הרי זהו תשוקתו ואם לא תרצה להנשא לו ותכחיש הקדושין יש לומר שמותר לו לישא אחרת כדלקמן ואם כן ליכא שום ענין מתוך כלל:

וה
ומ"ש רומע"ל עוד וז"ל ועכ"פ בנ"ד דאפשר לברר דמייחד מקום העדים אפשר לומר דלכ"ע צריכין לחוש לדבריו ולמונעה מלינשא עד שתברר כו' וכן מבואר נגלה מדברי תשובת מ"ב סימן פ"ח שכתב וז"ל אמנם אם הבחור יודע ומכיר מי הם הבחורים ששמע מהם בכה"ג נ"ל לכ"ע דחיישינן לקדושין אפילו חד מפי תרי כיון דאפשר לשאול הבחורים שיעידו בב"ד אמתת הדבר כו'. עכ"ל מע"ל. והם דברים תמוהים שהרי המ"ב מסיים וזה לא דמי לההוא דר' אבא (גיטין דף פ"ט דבחד מפי תרי לא חיישינן) שהלכו העדים למדינת הים דהתם אי אפשר לשאול העדים ולהכי לא חיישינן לקדושין כל כמה דליכא תרי מפי תרי. אבל הכא בנדון זה דאפשר לשאול העדים ולמיקם עליה דמילתא אפילו בחד מפי תרי חיישינן עכ"ל הרי מבואר מדברי המ"ב דאינו מחמיר רק בנדון שלו שהבחור שבתי המעיד ששמע מפי בחורים היינו שהם כולם באותו עיר שהבתולה דר שם. ולכן שפיר קורא לזה שבידינו למיקם עלה דמילתא. אבל כשהלכו העדים למדה"י כתב המ"ב עצמו דבכה"ג אי אפשר לשאול העדים. ואם כן בנדון זה שאומר הבחור יצחק שהעדים הם אנ"ח והלכו למאסקווע שזהו רחוק מעירכם יותר מעשרה מאות ווייארסט ודאי נקרא שאי אפשר לשאול העדים. והרי בתשובת הריב"ש סימן קכ"ג כתב וז"ל ואין חילוק בין אם הם במקום רחוק בין אם הם במקום קרוב כל שאינן כאן כו' עד נראה מלשון זה דכל שאין העדים כאן הרי הוא כאלו הם רחוקים הרבה עכ"ל והיתכן שהמ"ב יחלוק על הריב"ש ולא יביא גם דבריו כלל אלא ודאי דברי המ"ב אמורים בשהבחורים שאמר שבתי מפיהם הם כאן ממש ולכן אפשר לשואלם. משא"כ כשהן אינן כאן. וכש"כ בנד"ז שרחוקים ממקום הבתולה ערך שני מאות פרסאות. שזהו יותר מהריחוק דמדינת הים שבגמרא. ודאי היא מותרת להנשא תומ"י ממש וחלילה מלמונעה להנשא עד שתברר ולעשות בנות ישראל מרמס לעושי עולה. ומ"ש מע"ל עוד ראי' לדבריו מתשובת הרשב"ץ ח"א סימן קל"ב שאם רואים בטענותיו שאין כוונתו לעגנה צריכים לקבוע לו זמן לברר. הנה הרשב"ץ שם נשאל על כאשר טוען שהעדים שהוא אומר הם במקום קרוב ואפשר לברר טענתו אם חוששין לדבריו או לא חיישינן ליה כלל. וע"ז השיב נ"ל שאין חוששין כלל לדבריו (והיינו כמ"ש הריב"ש סימן קכ"ג כנ"ל). אלא שאח"כ כתב שאף על פי שזהו שורת הדין עכ"ז אם ב"ד יראי שמים רואים שיש ממש בטענותיו אפשר להם לקבוע זמן לברר טענותיו. הרי מבואר שזהו אינו משורת הדין. וגם דוקא כשהעדים הם במקום קרוב. וגם כשרואין שיש ממש בטענותיו. והכא העדים שאומר הם במקום רחוק מאד. וגם אפשר שהלכו להם ממאסקווע למקום אחר. וגם איזו ממש מצא רומע"ל בטענותיו הלא נהפוך הוא כמ"ש מעל' בעצמו. ורק משום שרוצה ליתן גט. אין זה חשיב כלל שיש ממש בטענותיו כי י"ל שזה גופא הוא תחבולה כמו שכתבתי לעיל ועכ"פ להביאה לידי בזיון כי זהו ודאי בזיון שבתולה תקבל קדושין בסתר בלי שום שדוכין ובלי דעת אביה כו' וע"כ כיון גם כשיש ממש בטענותיו והעדים שאומר הם במקום קרוב אינו משורת הדין לקבוע זמן לברר טענותיו רק דרך חומרא. בנד"ז שאין ממש בטענותיו שהרי אינו מביא שום ראיה לדבריו וגם אין שום קול שנתקדשה לו. זולת ממה שהוא אומר בעצמו לבד. ואם היה אמת כדבריו שקידשה בפני ארבעה יהודים אנשי חיל היה ודאי קול יוצא שנתקדשה פלונית לפלוני כי חברך חברא אית ליה. ומדליכא שום קול זה מורה ההפך שזהו שקר. וגם העדים שאומר הם במקום רחוק הרבה אין לבוא ע"ז אפילו מדרך חומרא לקבוע לו זמן לברר טענותיו. עוד י"ל במקום קרוב אף שיתקבל העדות שלא בפני הבתולה אפשר אח"כ לעשות שיעידו בפני הבתולה עי' בחו"מ סי' כ"ח סט"ו. משא"כ ממאסקווע לא יוכלו לעולם להעיד בפני הבתולה. ועי' תשו' נו"ב חאה"ע סי' ע"ב בהיתר הרביעי. ועי' בש"ע אה"ע סי' י"א ססע"י ד'. ובתשו' דסי' קנ"ד הביא תשו' הרשב"א שהורה למעשה במי שטען שקידש האשה בשני עדים ועד אחד היה כאן ומעיד כדבריו ועד אחד הלך לו והאשה מכחשת והתירה הרשב"א וכעס על מי שבעט כנגדו וכ' שמכיון שאינו נאמן אין לשום אדם לפרוש ממנה. והרי לא נתן לו שום זמן עד שיברר טענותיו. רק מ"מ יש לומר לה כמ"ש הריב"ש סי' קכ"ג שהיא תחוש לעצמה. ור"ל אולי אמת הדבר שנתקדשה לו תחוש לעצמה:

זנידון הבחור יצחק נראה שאף לדבריו שקידשה כיון שהיא מכחשת ואין רצונה להנשא לו י"ל בכה"ג לא גזר רגמ"ה דהרי בש"ע סי' א' סעיף יו"ד מבואר בארוסה לא גזר רגמ"ה. והח"צ סי' קכ"ד פי' שאף בארוסה מותר לישא עליה כשדעתו לגרש את הארוסה והסכים הבית מאיר לפי' זה. אמנם הבה"י פי' שבארוסה לא גזר רגמ"ה לענין שיוכל לגרשה בע"כ אבל קודם שגירשה אינו יכול לישא עליה ופי' הבית מאיר דמ"מ אם היא אינה רוצה להנשא ולא לקבל גט אז יש להקל לו לישא אשה. וא"כ בנד"ז הרי היא אינה רוצה להנשא לו וגם לא לקבל גט ממנו מפני שאומרת שלא קידשה כלל א"כ יש להתיר לו לישא אחרת. ועיין בעצי ארזים סי' א' ס"ק י"ב מה שהביא שהח"צ סי' קכ"ד כ' שמהרי"ל חולק על מהרי"ק והקשה על רמ"א למה פסק כמהרי"ק ולא חש למהרי"ל. מ"מ כשהארוסה אינה רוצה לא להנשא לו ולא לקבל גט לכ"ע יכול לישא אחרת. א"כ נד"ז הוא כה"ג. ושוב ראיתי כן בשו"ת חתם סופר חאה"ע סי' ק"ד. ושוב ראיתי בכנה"ג סי' א' בהגהת הב"י אות כ"ו וז"ל האומר לאשה קדשתיך בקדושין ובסבלונות וכפי הדין האשה מותרת לשוק אע"פ שנאסר בקרובותיה אין חר"ג מונעו מלישא אשה אחרת רש"ל בתשו' סי' כ"א. וראיתי בגוף התשו' שם סס"י כ"א כ' שהרי אין העכבה ממנו ולא תיקן ר"ג שיתבטל האדם מפריה ורביה וכבר יש בידי תשובות חבילות ע"ז דמותר לו לישא אחרת עכ"ל:

חקיצור. ע"ד השאלה מעסק החשש הקדושין שטוען הבחור יצחק שאמר לה לשון קדושין בפני עדים אנ"ח ונתן לה דג אחד והאנ"ח העדים הלכו להם למאסקווע והבתולה מכחישתו מכל וכל. נלע"ד פשוט שאין בזה שום בית מיחוש והבתולה מותרת להנשא להמשודך שלה ואין צריכים כלל להמתין עד שיברר הבחור יצחק טענתו ממאסקווע. כן מבואר מהמשנה והגמרא ופוסקים ראשונים ואחרונים כי הבתולה נאמנת לגמרי ואין שום חשש מדברי הבחור יצחק שאומר שקידשה שאינו נאמן כלל וכלל. רק שמ"מ יש לב"ד לומר לה מקודם שאף שהיא נאמנת מ"מ היא תחוש לעצמה שמא ח"ו אמת הדבר כולו או מקצתו. אבל אם עכ"ז תחזיק בדבריה שהדבר שקר מכל וכל אין לעכב עליה מלהנשא להמשודך שלה תומ"י. וגם המשודך שלה אין לו לחוש מלישא אותה מכיון שהיא נאמנת והבחור יצחק אינו נאמן. וחלילה מלכופה שתקבל גט מן הבחור יצחק הנ"ל. וע"ד הבחור יצחק הנה אחר שתנשא הבתולה להמשודך שלה ודאי מותר לו לישא אשה. אלא אף גם קודם שתנשא אפשר ג"כ שיש להתיר לו לישא: