Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·Even HaEzer·Siman 284שו״ת צמח צדק·אבן העזר·סימן רפד

אסימן רפד
מעשה היה באשה אחת שבעלה הרחיק ממנה נדוד למרחקים מאד בקצה מדינות רוסיא הישנה קרוב למדינת סיביר וזה יותר משבעה שנים שעיגן אותה. ואינה רוצה לבא אצלו ע"כ האשה מבקשת שימציאו לה מזור ותרופה ואין נמצא רק איש א' נוסע לשם וזה האיש אינו יכול לכתוב אשורית רק כמו כתב שאנו כותבים באגרת הנק' גימאשעכט"ש. ובשם א"א לסדר גיטין כי אין שם יודע בטיב גיטין. ונלע"ד למצוא לה תרופה. והוא ע"י נתינת ב' גיטין הא' יצוה הבעל להאיש הזה הנוסע ויעשנו שלוחו לכתוב לה גט א' בוועליז וירשנו לכותבו בכל כתב שירצה ויכתבנו גימאשעכט"ש וגם לא יצוה כלל להחתים עליו ע"ח רק יצוה ליתנו בפני עידי מסירה. [עיין מפתח] כי מדינא כותבים הגט בכל כתב כמ"ש רס"י קכ"ו ובמקום עיגון כזה יש לסמוך אהא. וגם ע"ח אין מעכבים כמ"ש בסי' קל"ג. אמנם לצאת ידי המחמירים להצריך כתב אשורית וגם שיהיו ע"ח ימנה הבעל במקומו שיהיה הסופר ועדים דק' וועליז שלוחים לכתוב ולחתום גט לאשתו ואע"פ שמינוי זה הוא שלא בפניהם רק בפני עדים אחרים והאיש הזה שיאמר להם כן שמינה אותם וי"א דהגט בטל מ"מ י"א שהוא גט כשר ומהני מיהא להיות סניף להגט הראשון כמשי"ת אי"ה. ומהש"י אשאל עזר. רק שהאיש הזה צ"ל בידו ג"כ כתב בח"י עדים שבפניהם מינהו הבעל סופר וש"ה על ב' הגיטין ושבפניהם מינה הבעל הסופר ועדים בוועליז וביקש מהאיש הזה שיאמר להם כן וגם הבעל יכתוב כן בח"י להסופר ועדים דוועליז:

בוהנה בגוף הדין הא דמהני גט בכתב גימאשעכט"ש מבואר בש"ע ובפרט בס' ג"פ מבואר להדיא דכשהבעל רוצה להרחיק ואין א' שיכול לכתוב אשורית דסגי בכתב כי האי וא"כ כ"ש בנ"ד. וכ"כ בתשובת בית אפרים חאה"ע סי' ק"ו. ובמה שיהיה הגט בלא ע"ח כבר פסק כן מחבר הגהות חדשות בסמ"ק ד' קאפוסט ע"ש. ובענין הגט הב' שע"י אומר אמרו לפלוני ופ' ופ' שאני מניתי אותם להיות שלוחי לכתוב ולחתום הגט בשליחותי כבר נודע שהוא מחלוקת בין הרמב"ן עם תלמידו הרא"ה והר"ן הסכים להרא"ה דגט כשר הוא ובג"פ פסק דאם נשאת לא תצא הלכך חזי לאצטרופי עכ"פ לגט הא'. ובפרט בצירוף מה שיכתוב הבעל להסופר והעדים שי"א דזה נמי מהני:

גא
אולם אני באתי לדון בדבר החדש והוא כי ראיתי בנוסח א' ממורינו ורבינו אא"ז נ"ע פסק בסידור גט מומר במינוי ע"ח שלא בפניו (והסופר היה בפניו) כ' שם שממנה ג' אנשים בלאדי ששנים מהם יחתמו על הגט לעדים כו' וא"כ אם כה"ג מהני היה נראה לכאורה לעשות כן בנ"ד ג"כ למנות ב' סופרים שכל אחד מהם יהיה שלוחו לכתוב הגט וכן למנות ג' עדים שכל שנים מהם יהיו שלוחיו לחתום הגט וירויחו מזה כי באולי עד שילך ויבא האיש מהכא להתם ומהתם להכא ירחיק נדוד הסופר או א' מהעדים ואם לא ימנה רק סופר א' ושני עדים נמצא עניה זו לשוא שמרה. משא"כ אם ימנה ב' סופרים וג' עדים כו'. ולכאורה פשוט דיכול לעשות כן כדאיתא ס"פ התקבל כתובו כל חד מנכון חתומו כל תרין מנכון והובא ברמב"ם וטוש"ע סס"י ק"כ ועוד שם בגמרא (דס"ה א') בי תרי מינייכו נכתוב גיטא כו'. אלא שבאמת אינו ראי' לנ"ד דשאני התם שממנה אותם בפניו וא"כ ע"י מינוי זה כולם נעשו שלוחיו באמת שהרי אדם יכול למנות כמה שלוחים על דבר א' ואע"פ שרק א' יעשה הדבר מ"מ כולם שלוחיו הן ואיזה שיעשה תחלה עשייתו טוב וכה"ג תנן בפסחים ס"פ מי שהיה אם שלו נשחט ראשון כו' וכמו שהביא רש"י ז"ל ראיה מזה. במרדכי ריש פרק השולח. ואף גם החולקים ע"ז בטור סי' קמ"א מודו אם מגלה דעתו שאינו מבטל השליח הראשון ע"י מינוי שליח הב' כמו בכה"ג שאומר כל חד מנכון כו'. ובזה מובן דקדוק לשון הגמרא שאמר כל חד מנכון ולא אמר חד מנכון. דלכאורה הוה א"ש טפי לשון חד מנכון שבאמת לא יכתוב רק א' מהם. משא"כ ל' כל חד משמע שכאו"א יכתוב וא"כ יהיה י' גיטין וז"א שא"צ רק גט א' ועוד דהשני שיכתוב אחר שכתב הראשון אין גיטו כלום כמ"ש בפסחים שם אם שלו נשחט ראשון כו' וכדאמרינן נמי בגיטין (דס"ג) עשו עדים שליחותן ואע"פ דהתם היו רק ב' או ג' עדים והכא הם עשרה מ"מ ע"כ לא מינה אותן ג"כ רק לכתיבת גט א'. דהא אין אשה מתגרשת בב' גיטין כמ"ש בתוספות דסוטה. מיהו היינו בב"א. ועוד דא"כ לא נכתבו לשם כריתות כיון דלא יגרש רק באחד והוא צוה לכתוב לו שנים ומ"ש כתוב ב' גיטין ובאיזו שארצה אגרש מכתוב גט א' לב' נשיי ולאיזו שארצה אגרש כו' וכן מהא דב' פסחים כו' א"ו הכונה רק על גט א' וא"כ כשכתבו שנים מהם גט א' כבר עשו כל העשרה שליחותן. וא"ת א"כ איך יכול לומר לעשרה כתבו גט לאשתי ליחוש דילמא יכתבוהו ב' או ג' ויניחוהו בכיסן ואח"כ ילכו ב' וג' אחרים מן הי' ויכתבו גט ויתנו לה ותנשא בו וגיטן בטל דכבר עשו עדים שליחותן בכתיבה וא"ת דלא חיישינן להאי הא ליתא דבגמרא (דל"ג ב') חשש רשב"ג להאי דלמא הנך לא ידעי ואזלי וכתבי ויהבי ושרו אשת איש לעלמא ור"ג ל"פ עליו אלא משום דס"ל דשפיר קא יהבי ע"ש. משא"כ בנ"ד דלאו שפיר קא יהבי א"כ למה לא חשו לזה. אלא שי"ל דכה"ג נמי שפיר קא יהבי דעדיין לא עשו שליחותן דמי קאמר להו כתבו ואנחוהו בכיסייהו כו' כדאיתא (דף ס"ג ב'). ואע"ג דהתם מיירי בנאבד דוקא אך ריא"ז כתב דה"ה בלא נאבד וכ"פ הפר"ח וכן נוטה הג"פ וכל הפוסקים לא כ"כ מיהו י"ל דאפי' לשטתם ג"כ הנ"מ באותן שכתבו שהן א"י להכתיב ולחתום גט אחר אבל העדים האחרים שנעשו שלוחים ג"כ ולא ידעו מכתיבת גט הראשון שפיר עבדי לכתוב ולחתום גט ותתגרש בו כ"ז שלא הגיע לידה גט הראשון משום דעדיין לא עבדי שליחותן כ"ז שלא הגיע הגט לידה. וטעמא רבא איכא במילתא דהא באמת תמהו הפר"ח וג"פ למה לא יוכלו העדים לכתוב גט ב' אפי' לא נאבד הא' ועכצ"ל דא"כ אין הראשון נכתב לשם גירושין כיון שברצונם לא יגרשו בו וכיון דצריכים לכתוב לש"ג מש"ה כל שהראשון קיים א"י להכתיב גט אחר שהרי כן א"ל הבעל שיכתבו לש"ג ובענין אחר אינו נקרא לש"ג וזה לא שייך אלא בשהעדים עצמן הם כותבים גט ב' א"כ אין מאמינים להם שהראשון נכתב לש"ג. משא"כ בעדים אחרים אנן סהדי ששניהם נכתבו לש"ג ודו"ק. וכיון שעכ"פ גט א' לבד יהיה נכתב וכל שידוע לעדים ששנים מהם כתבו גט אין רשאין לכתוב גט אחר א"כ מהו שכתב כל חד מנכון דמשמע שכל א' יכתוב. א"ו צ"ל דבא להורות שכולן ממש נעשו שלוחיו ולא שאחד מהן לבד שיכתוב יהיה שלוחו אלא שכולן שלוחיו אלא שהא' שגיטו יגיע לידה יפעול שליחותו לידי פועל ובהשאר נשאר בכחם. ומש"ה אם לא ידעו ששנים מהם כתבו גט ולכן כתבוהו הם אזי שניהם גיטין כשרים שהרי שניהם נכתבו בשליחות הבעל:

דב
וכיון דהכי הוא אין ראיה מהא דיכול למנות י' שלוחים על גט א' לנ"ד דשאני התם שכולם נעשו שלוחים משא"כ בנ"ד דהמינוי הוא ע"י אמצעות האיש שיאמר להם כן בשמו שמינם לסופר ועדים. וא"כ כשזה האיש לא יאמר רק לא' משניהם (כגון שלא יהיה השני בביתו וכה"ג שלזה אנו חוששים ורוצים לתקן) א"כ ממילא השני לא נעשה שליח כלל שהרי ע"י אמירתו נעשה שליח שזה נעשה שליח לאמר להשני שנעשה שליח עי' תוספות (דף ס"ז) וכשלא יאמר לו השליח הא' בטלה שליחות השני. וא"כ מעיקרא בשעה שהבעל ממנה אותן שלוחים לא הוברר הדבר מי יהיה השליח דהיינו מי מן הב' סופרים שיאמר לו האיש. עד אח"כ כשאומר לא' מהן הוברר הדבר שהוא השליח לכתוב. ואנן לא אמרינן ברירה בדאורייתא ובפרט בגיטין כדאיתא בגמרא להדיא רפ"ג. וראיה לדבר ממ"ש הרשב"א בתשובה הובאה ב"י סי' קמ"א גבי מ"ש הטור שם אם עשתה שני שלוחים לקבלה בזה אחר זה כו' ואין דעת א"א ז"ל כן וע"ז כתב הב"י ודעת הרשב"א בתשובה כדעת הרא"ש שכתב וז"ל אם עשתה שליח וחזר ועשתה שליח כו' או שעשתה עשרה בב"א כל שהגיע הגט ליד א' מהם מגורשת דלא שייך בכי הא ברירה אבל אפשר שאם אמרה כל מי מכם שירצה הבעל ליתנו לו יהא שלוחי לקבלה שנאמר בזה אין ברירה כענין לאיזו שארצה אגרש בו דאין ברירה עכ"ל והביאו ג"כ הב"ש סי' קמ"א סעיף מ"ד ס"ק ס"א. וההפרש בין זה לאופן הראשון דבאופן הראשון כולם נעשו שלוחים ממש ולא שייך בכי הא ברירה לומר דאיזו שקיבל הגט הוא נעשה ש"ק דליתא דהרי גם אותו שלא קיבלו הוא ש"ק וכחו ככח זה שקיבל אלא שזה פעל וקיבל ואין לשני מה לעשות. לפיכך אין שייך כאן לחוש דילמא לית ברירה לומר שזה שקיבל הוברר הדבר למפרע שהוא השליח דאפי' לא אמרינן הוברר הדבר למפרע הרי גם אם למפרע לא היה עומד להיות שהוא יקבל מ"מ היה שלוחה וקבלתו מהני. משא"כ באופן הב' שלא מינתה רק שליח הא' מי שירצה בו הבעל א"כ גם אותו שהבעל רוצה בו אינו שליח אם לא שנאמר הוברר הדבר למפרע בשעה שמינתה אותן שלוחים שזה היה אותו שירצה בו הבעל ושנעשה אז ש"ק שלה ואנן לא אמרינן ברירה. וא"כ בנ"ד נמי אע"פ שאינו אומר בפי' שממנה סופר לאיזו שתרצה. כיון דמ"מ ממנה רק למי שיאמר האיש א"כ לא אמרינן הוברר הדבר למפרע שזה היה ראוי וזה נתמנה שליח. ואין לחלק משום דהתם תלוי ברצון הבעל לבד והכא תלוי במעשה כגון באם לא יהיה א' בביתו שהרי ממקומו הוא מוכרע שהרשב"א למד זה מענין לאיזו שארצה אגרש והתם מסקינן דה"ה לאיזו שתצא בפתח תחלה כו' וכמ"ש בטוש"ע סי' קל"א להדיא:

הג
אלא שאפשר לומר דבנ"ד נמי נעשו שלוחי' לכתוב ולחתום לפ"ד הרא"ה והר"ן אפי' לא אמר להן שהרי כל עיקר טעמם הוא משום דהוי כממנה שליח שלא בפניו. והרי גבי מינוי שליח שלא בפניו ודאי דע"י המינוי לבד נעשה שליח ולא ע"י מה שיאמר לו. אלא דמ"מ בעי' שיאמר לו דאל"כ אולי אינו מקבל עליו להעשות שלוחו ומש"ה יש מחמירין שיאמר השליח כן אעשה. וכיון שע"י המינוי נעשו שלוחים א"כ כולן נעשו שלוחים וגם אותן שלא יאמר להם האיש אעפ"כ מצד הבעל נמנו לשלוחי' אלא שלא ידענו אם קבלו עליהם השליחות וא"כ זה שאמר לו וקבל עליו אא"צ בזה לברירה לומר הוברר הדבר למפרע שבשעת מינוי שמינה הבעל אותן לשלוחים מינה את זה דייקא דהא ליתא שאע"ג שלא נאמר הוברר הדבר למפרע חשוב שליח אלמפרע מצד הבעל עכ"פ שהרי הבעל מינה את כולן ואותן שלא נודע להן אין החסרון מצדו כו'. אלא שיש לספק בזה דהא לפי גירסת ופירוש של רש"י בפ' כל הגט (דף ל') אין ראי' כלל שאדם יכול למנות שליח שלא בפניו. והב"י שכתב בסי' קמ"א דלרש"י נמי יש להוכיח שהבעל עושה ש"ה שלא בפניו הוא תמוה ובר"ן חסר איזו תיבות וכבר עמד ע"ז בס' מכתב מאליהו שער ו' סי' י"ג עיי"ש (ולדעת רש"י דברי הרא"ה בענין אומר אמרו דחויין מעיקרן) אלא שהפוסקים נמשכו אחר גירסת רב אלפס ועחה"ר שם. ולכאורה תמוה איך יכול למנות שליח שלא בפניו הא בעינן דעת השליח שאל"כ שמא אינו חפץ לקבל שליחות זה דהא בר"פ התקבל אמרי' אלא שאני הכא דעקר שליח לשליחותי' כו' ואע"ג דהתם משמע כן מדבריו משא"כ הכא לא ידעינן דעתו מ"מ הרי עכ"פ דוקא היכא דזכות ברור הוא אמרי' זכין לאדם שלא בפניו ולא בכה"ג (אם לא שנאמר דבסופר ועדים שאומנתן בכך זכות הוא להן כשמבטיח להם שכירות עבור זה ואף גם זה צ"ע דבר"פ האיש מקדש ותסברא משום שליחות כו' אלא זכין כו' י"ל דזכי' לאו שליחות הוא ואנן בעי' שליחות וכבר דברו הפוסקים מזה וע"ש בר"ן וגם כתבתי מזה בתשו' א' בענין מלאכת הקבלנות בשבת ע"ש). ועוד דבר"פ אלו מציאות (דף כ"ב) אמרינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם כו' ואע"ג דר"ל דעת משלח מ"מ ה"ה נמי דבעי' דעת שליח דה"נ י"ל מה אתם כו' אף שלוחכם כו' וכ"ה להדיא בחולין (דף י"ב) ואזל אינש אחרינא כו' וע' מכמ"א סוף שער ז' דקל"ה ב'. וא"כ האיך יכולים למנותו שלא בפניו שלא מידיעתו כלל. ועכצ"ל דהמינוי הוא לכשיקבלו עליהם (ואין לתמוה שיוכל למנות שליח ושלא יהי' שליח עד אחר זמן דהא אמרי' בס"פ מי שאחזו אם לא באתי כו' כתבו. מיהו מזה אין ראי' דהא בפ' כל הגט (דף כ"ט סע"ב) חשבי' לי' שליח שניתן לגירושין גם בתוך ל' יום אע"פ שא"י ליתנו תוך ל' מ"מ שמי' שליח מעכשיו משא"כ הכא. מיהו מלאחר שנה שבגמ' שם יש ראי' דהתם לכאורה אין מתחיל שליחותו עד אחר שלא בא. עי' רמב"ם רפ"ט ושם הכ"ב ועבב"י) וא"כ אותו שלא הגידו לו לא שמי' שליח כלל. וא"כ גם אותו שהגידו לו שהוא נעשה שליח צ"ל ברירה שבשעת מינוי נעשה שליח. מיהו ז"א דא"כ כיון שלא נעשה שליח עד אחר שיקבל עליו א"כ לא שייך בזה חשש ברירא דבלהבא לא שייך ברירה כמ"ש בתשו' הריב"ש סס"י רכ"ח באריכות וכ"כ שא"פ כמ"ש במ"א בדיני ברירה בעזרה"י. אלא שבתשו' הנ"ל כ' הריב"ש דלא אמרי' הכי אלא במפרש שמסכים על השליח לאחר שיוברר מי הוא כו' ע"ש. אבל בסתמא אמרי' דדעתו הי' מעכשיו וזה לא מהני משום דאין ברירה. ואפשר דהכא סתמא כפירושו דכוונתו לאחר שיקבלו עליהן דאל"כ א"א למנותן שלוחי' כלל בלי ידיעתן מיהו ז"א מוכרח דלאו כ"ע דינא גמירי ואדרבא מסתמא כוונתו מעכשיו וא"כ לכאורה טוב שיפרש שממנה שלוחי' לכו"ח הגט למי שיבחור האיש הזה השומע מפיו והוא ממנה אותן ומסכים עליהן לאחר שיברור אותם ואחר שיקבלו עליהן דבזה מסולק חשש ברירה כמ"ש ריב"ש וע' ש"א ר"ס צ"ב צ"ג. וגם מסולק חשש דאי אפשר למנותן בלי ידיעתן כו'. (וצ"ע בתשו' מהרי"ו סי' ד' כיון שבשעת הקנין לא אתבריר לו הקנין לאו כלום הוא כו' א"כ לא גמר ומקנה עד שיתרצה הקונה וכשיתרצה כבר הדר סודרא למרי'. ואע"פ שאפשר ד' מהרי"ו אין מוסכמי' לפמ"ש הרא"ש פ"ט דב"מ סס"י כ"ג אי בעי' שקיל כו' מ"מ התם י"ל דהקנין הוא מעכשיו אם יתרצה משא"כ הכא שמפרש שעושה אותן שלוחי' אחר זמן לא עתה דהיינו עד שידעו השלוחים ולכשידעו השלוחים אין אומר ואין דברים של המשלח. ואין ראי' מאם לא באתי כתבו די"ל ג"כ שנעשה שלוחו מעכשיו אלא שלא יכתוב עד שלא יבא מיהו ז"א דהרמב"ם כ' פ"ט מה"ג הכ"ב דלאחר זמן נמי מהני ובלאחר זמן אין שם גירושין כלל עד הזמן כמ"ש ר"פ הנ"ל. וא"כ ה"ה בנדון שבהלכה כ"ב אינן שלוחי' כלל עד אותו הזמן ואפ"ה מהני בהגיע הזמן. ולפיכך צריך לחלק דדוקא גבי ק"ס י"ל הכי משא"כ בשליחות דבאמירה בעלמא סגי. וא"כ גם אחר שכלתה האמירה מ"מ איכא גילוי דעת דניחא לי' שיהי' זה שלוחו וא"כ קרינן בי' לדעתכם גם לאחר זמן וכיון דנקרא לדעתכם חשוב שלוחו כדאי' פא"מ (דכ"ב) גבי תרומה דבעי' נמי שליחות ע"ש ואף להאומרים דזכי' אינה משום שליחות מ"מ הכא דג"ד זה בא ע"י האמירה י"ל דעדיף טפי ומהני לכ"ע וע' בתשובתי הנ"ל בענין שבת):

וד
ומיהו נלע"ד דא"א לסלק חשש ברירה אא"כ יפרש דוקא ואין לומר דמסתמא כפירושו מטעם דא"א למנותן בלי ידיעתן כו' דליתא דסתמא משמע ודאי מעכשיו כמ"ש הריב"ש וא"ת א"כ קשי' האיך יוכלו להיות שלוחיו וקשי' אהפוסקים שכ' דיכולי' למנות שליח שלא בפניו. די"ל דעכ"פ איכא גילוי דעת דניחא לי' ומש"ה ממילא נעשה שלוחו עפט"ו דיבמות גבי מזכה גט לאשתו במקום קטטה דאי הוה ברור לן דניחא לה היו זוכין לה שלא מידיעתה וא"כ ה"נ ידעינן דניחא לי'. וצ"ע בחי' הרמב"ן דף ס"ו שמחלק דבתרומה בגילוי' דעתא נמי מהני משמע דבגיטין לא מהני (וגם י"ל טעמו דבשניהם כתי' שליחות ואפשר יצא לו זה מדאמרי' בהשולח דגילוי' דעתא בגיטא לאו מילתא היא אך אין ראי' משם עב"ח בח"מ סי' ר"ה וע' ממ"א) ועחה"ר נדרים (ל"ה) וי"ל דהכא איכא לדעתכם כו' והרשב"א לא אמר אלא דניחא לי' לחוד לא מהני במקום דבעי' שליחות מיהו במקום דשייך לומר שזוכה לו מודה הרשב"א דסגי ולפ"ז יש חילוק בין ש"ק דשייך לומר שזוכה לה הגט. משא"כ בש"ה וכתי' הגט לא שייך לומר שהרי אין זוכה כלום להבעל מש"ה ניחא לא מהני ובעי' שליחות ומ"מ בכה"ג איכא דעת והוי שפיר שליחות כו'. ומיהו קשה דבב"י סי' ק"מ הביא ירוש' אפי' צווחה להתגרש אני אומר שמא חזרה בה אא"כ עשאתו שליח דמעמידי' אותו בחזקת שליח. וא"כ האיך האשה יכולה למנות ש"ק במקום אחר כיון דעדיין לא נעשה ש"ק עד שידע מזה א"כ שמא חזרה בה וכן גבי בעל נמי יש לחוש דלגבי' נמי לכאורה חוב הוא לו ע' מהרי"ק שרש ל"ב. ושמא י"ל כיון דבפי' מינה אותו שליח מעמידי' על החזקה שלא חזר בו וצווחה להתגרש שאני שעדיין לא מינתה שליח כלל. וא"כ לסילוק חשש ברירה צריך לפרש שממנה אותו אחר שיוברר מי הוא כו'. ואחר כותבי כ"ז מצאתי את שאהבה נפשי בס' מכתב מאליהו שער ו' סי' ב' בשם תשו' רש"י ככל דבריי הנאמרים למעלה דבמינוי שליח שלא בפניו לא נעשה שליח עד שנתרצה ועיי"ש דמ"מ ל"ח שמא חזרה בה כיון דמינתה אותו שליח כו' מיהו לרבותיו של רש"י אפשר דחיישי' שמא חזרה בה. מיהו אנן השתא לפ"ד רש"י קיימינן כיון דבאנו להכשיר גט זה משום דיכול למנות שליח שלא בפניו כמ"ש הרא"ה ור"ן וזה תלוי בדעת רש"י דייקא דלרבותיו א"י למנות שליח שלא בפניו כו'. ואפשר דבזה יודו כ"ע דל"ח שמא יחזור בו דהא כשמינה שליח לכ"ע א"ח שמא חזר בו והטעם צ"ל משום דמעמידי' שליח אחזקתו א"כ ה"נ כיון דממנה השלוחי' הנ"ל אשר לא בפניו ע"י אמצעות האיש שאומר לו אמור להם שאני ממנה אותן שלוחי' א"כ האיש הזה נעשה שליח להגיע שליחותו אליהם ומעמידי' אותו אחזקת שליחותו שלא חזר בו משליחותו זאת וא"כ ממילא גם שליחותם קיימת. מיהו יש לחלק דהיינו סגי דייקא את"ל שע"י אמירתו של זה נעשו שלוחי' אבל לפי' הרא"ה ור"ן אמירתו של זה אינו מעלה ומוריד רק כידיעה בעלמא ועיקר עשייתן שלוחי' הוא ע"י המינוי שאומר אני ממנה אותן שלוחי' א"כ יש לחוש שמא חזר בו ממינוי זה כיון דעדיין לא נעשו שלוחי' עד שידעו ואע"פ שמשליחותו של האיש אין חוששין שמא חזר בו מ"מ עי"ז לחוד לא נעשו שלוחים. ושמא י"ל דאין לחוש שמא חזר בו כיון שמודיען ע"י איש זה א"כ אינו חשוד להכשילה. וצ"ע דאין זה מספיק דלרבותיו של רש"י לפ"ד המכתב מאלי' אין מובטחי' שלא יחזור בו אא"כ נעשה השליח שליח ממש. והב"ח סי' ק"מ כ' דהטעם משום דאז צריך שנים לבטלו וא"כ קודם שנעשה שליח ודאי דא"צ שנים וא"כ יש לחוש שביטלו. מיהו ד' הב"ח אין ברורים אצלי דמה בכך שצריך שנים שמא באמת ביטלו בפני שנים וא"ל דא"כ הי' מגיע הדבר לאזנינו משום דחברא חברא א"ל ודאי שאין לסמוך ע"ז. ועוד דלמא אמר להו לא תפיקו שותא כו'. א"ו צ"ל דעיקר הטעם משום דכשנעשה שליח מעמידי' השליח בחזקתו וכה"ג כ' הרמב"ם לענין מודעא שמעמידים הגט בחזקת כשר וכ"כ בתשו' תודת שלמים סי' י' באורך. ואין לומר דדוקא התם שהגט מעשה הוא משא"כ השליחות דיבור דהא גבי כתבו גט אחר י"ב חדש נמי מעמידים אחזקה כו' (וע' תשו' פ"י חאה"ע סי' ה') וכיון דמשום דמעמידים השליח אחזקתו י"ל דה"ה נמי אע"פ שלא נעשה עדיין שליח רק שזה מינהו מעמידים אחזקה שלא חזר בו כדמוכח ממ"ש הרמב"ם פ"ט הכ"ב כנ"ל. ועוד נ"ל דהא בלא"ה מוכרחים אנו לומר שסתמו כפירושו שאין נעשה שליח אלא אח"כ כיון שמתחלה לא ידע וא"כ עכצ"ל דלהני פוסקים סמכינן אהך סברא דלא חיישי' שמא ביטל השליחות או שמא חזר בו וא"כ למה לא יאמר כן בפי' שעושהו שליח לאחר שיברור האיש מי הוא שיהי' שליח וכה"ג מצאתי בתשו' בית אפרים סי' ק"ו:

זה
ואפשר לומר דאע"ג שאינו מפרש אמרי' סתמו כפירושו והראי' ממ"ש התוספות בגיטין (דף ס"ו ע"ב) ד"ה כתב ידן וז"ל וכשאומר לשנים כתבו ותנו הוה כאילו אמר להם בפירוש שישתתפו אחר עמהם כו' והיינו משום דכיון דחתם סופר ועד פסול א"כ מסתמא לא נתכוין שיחתום ס"ו אלמא דהיכא דיש בדבריו ב' פירושי' ולפי פי' הא' יהי' הגט פסול ולפי' השני יהי' כשר אנן מפרשי' כפי הפירש שיהיה כשר דאם לא תימא הכי מנ"ל דה"ל כאילו אמר להם בפי' כו' דלמא לא נתכוין רק שיחתום ס"ו ויהי' באמת הגט פסול. א"ו צ"ל דס"ל כיון שאנו רואי' שרוצה ליתן גט לאשתו ויש בפי' דבריו שיהי' הגט כשר אנו מפרשי' כן מיהו בחה"ר שם סד"ה שלחו לי' מבואר שאינו מסכים בזה להתוספות גם הר"ן ורש"י אינן מפרשים כמ"ש התוס' וכמ"ש הפר"ח סי' ק"כ ס"ק ט"ז. גם באמת י"ל דהתוס' ג"כ לא קאמרי אלא גבי חס"ו שהוא דבר המפורסם ונודע לבעל אם דרך הסופר לחתום עצמו או לא הלכך את"ל חס"ו פסול מסתמא יודע הבעל מזה ואז אמרינן דכוונתו שישתתפו כו' משא"כ בנ"ד לא שייך למימר הכי. והלכך מסתמא היינו מפרשים שמתכוין לעשותו שליח עתה. ומש"ה לא מהני אם אינו מפרש עכ"פ מי יהי' השליח דהא אין ברירה. ולכן צריך לפרש שעושהו שליח אחר שיוברר ואע"פ שאינו יודע מי יוברר סגי בהכי וכמ"ש הריב"ש שם מענין וכבר בא חכם אע"פ שא"י לאיזו רוח כו' וגם באומר כל השומע קולי יכתוב א"י מי יהי' השליח כו' ואפ"ה מהני:

חו
ועוד נלפע"ד דהנה לפ"ד רבותיו של רש"י דא"א לעשות שליח שלא בפניו (והיינו עפ"י גי' רש"י ד"ל כדלעיל) א"כ י"ל דאפילו לשמואל דס"ל דאומר אמרו מהני היינו דוקא באומר לשנים אמרו לפ' ופ' שע"י אמצעות שלהם הוא ממנה אותן שלוחי' ואין זה מינוי שליח שלא בפניו אלא שהוא ממנה אותן שימנו שלוחים אחרים והרי בכל התורה שליח עושה שליח אלא דהכא משום דמילי נינהו ומילי לא מימסרי לשליח אא"כ המשלח אומר בפי' להשליח שימנה שליח אחר וה"ע אומר אמרו הא לא"ה א"י השליח מעצמו לעשות שליח אחר. ומ"מ צ"ל דייקא ע"י השליח דהיינו שהשליח ימנה את השליח האחר ומש"ה ל"ד למינוי שליח שלא בפניו. ונפקא מינה דאילו מינה סופר ועדים שלא בפניו והודיע להן ע"י כתב ולא ע"י עדים שיאמרו להן שיכתבו ויחתמו לא מהני לרש"י וסיעתו דא"א למנות שליח שלא בפניו משא"כ להר"ן וסיעתו. וא"כ לכאורה יש להסתפק בדין אמרו לפ' ופ' שאני ממנה אותן שלוחי' דאע"ג להרא"ה והר"ן הוא עדיף מאומר סתמא אמרו לפ' ופ' שיכתבו משום דהכא הוא ממנה אותן שלוחי' י"ל דלרש"י גרע טפי דכשאומר סתמא אמרו לפו"פ שיכתבו אזי המינוי הוא ע"י אמצעות העדים הראשונים (וע' בספר מכתב מאלי' ש"ז סס"י ג' דקי"ט ע"א) ולא הוי מינוי שליח שלא בפניו. משא"כ באמרו שאני ממנה אותן הורה באצבע שעושה אותן ע"י מינוי שלו לבד וזה לא מהני להאומרים דא"א לעשות שליח שלא בפניו. ולפ"ז הי' יותר טוב לתקן בגט השני שיאמר הבעל להעדים אמרו לפו"פ שיכתוב ולא שאני ממנה אותן והרווחנו בזה שאז הי' יכול לומר סתם אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו ועכ"פ הי' יכול לומר אמרו לא' משני הסופרים שייחד ולשני' מן ג' העדים משום דאז אין חשש ברירה דבודאי אין המינוי אלא ע"י אמירתן ואז אין שייך ברירה בלהבא. אלא דמ"מ כיון דמשמעות כל האחרונים דנדון של הר"ן והרא"ה עדיף טפי אין בידי לשנות. ומ"מ נ' דהיכא שהבעל רחוק מאד ורוצה למנות ב' סופרים וג' עדים כדי שיהיה הענין בהרווחה שבאולי לא יהיה א' מן הסופרים בביתו יכתוב השני וכן בהעדים אזי אין תקנה אלא או שיאמרו אמרו לא' מן שני הסופרים שיכתוב שאני ממנה אותן שאחר שתאמרו לו יהיה שלוחי לכתוב. וכן אמרו לב' מן הג' עדים שיחתמו שאני ממנה אותן שאחר שתאמרו להן יהיו שלוחיי לחתום על הגט. או שיאמרו סתם אמרו לא' מן שני הסופרים שיכתוב ולשנים מהג' עדים שיחתמו. ועדיין צ"ע איזו מהני תרי גווני עדיף:

טז
ועוד נלע"ד דיש נפקותא באם אומר לא' בפני עדים אמור לפ' שיכתוב ולפו"פ שיחתמו לרש"י לא מהני אע"פ שיש לו גב"ע מהעדים הנ"ל שאמר לו כן כיון דמ"מ ע"י העדים שאומרים להן נעשו שלוחים א"כ א"א כ"א ע"י ב' עדים משא"כ ע"י עד א' שלא היה בכחו בעצמו לחתום הגט דעד א' לאו כלום הוא. א"כ האיך יכול למנות שלוחים מה שאין לו בעצמו (ול"ד להבעל שיכול למנות ע"ח אע"פ שאילו היה נותן גט בעצמו היה צריך ע"מ. משום דהוא בעל דבר. משא"כ השליח לא עדיף מסופר שאמר לו הבעל כתוב ועוד דכת"י הבעל בלא עדים נמי מהני למ"ד ע"ח כרתי כאילו יש ע"ח כדתנן בגיטין (דפ"ו) ועי' חה"ר בקדושין (דס"ה) בזה באורך) ומש"ה נקט אומר אמרו. אמרו דייקא ולא אמור. ואע"פ שיש לדחות דשאני התם משום דעכ"פ בעינן עדים על האמירה ומש"ה נקט אמרו. מ"מ אפשר נמי דבעינן תרתי מצד השליחות ובפרט לפי מה שכ' הרמב"ן פ"ג שהעדים האחרונים הן שלוחי הראשונים א"כ בעינן שמשלחיהם יהיו ג"כ שנים. וכן לפמ"ש בתמים דעים ס"פ התקבל דהוי עד מפ"ע אלא דעמפ"ע כשר בעדות שבשטר א"כ בעינן שהראשונים יהיו שנים. מיהו לפמ"ש התוס' (דס"ז) דלא הוי עמפ"ע אינו מוכרח. ועוד נלפע"ד כיון דחזינן דלר"מ יש חילוק בין ג' לשנים דבשנים ס"ל נמי דאמרי' מילי לא מימסרי ובג' ס"ל דמימסרי א"כ מאן לימא לן דלשמואל נמי יש חילוק באומר אמרו בין שנים לאחד וכ"כ הרשב"א להדיא בפרק כל הגט (דכ"ט) וז"ל ומיהו נ' דדוקא ע"פ שנים כותבין אבל ע"פ אחד לא עכ"ל ור"ל באומר אמרו ע"ש. ובודאי דאין ר"ל דאין כאן רק עד א' לבד דא"כ מאי קמ"ל ודאי אין דבר שבערוה פחות משנים. א"ו צ"ל דמיירי שיש עדים מעידים שאמר הבעל לזה האחד אמור לפ' כו' ואפ"ה לא מהני משום דע"י עד א' לא מימסרי מילי לשליח אף באומר אמור להם ואף למ"ד דאומר אמרו מהני. וא"ש לשטת רש"י. אבל לפ"ד הר"ן וסיעתו באומר שאני ממנה אותן ראוי לומר דמהני ובודאי שיש להחמיר בזה כיון שכ"כ הרשב"א בפי' והכי משמע פשטא דתלמודא. (שוב אח"ז רב כמו שנה אחר כותבי תשובה זו מצאתי אגב עיוני בת' ריב"ש סי' שצ"ב שכתב בפשיטות דבאומר לאחד אמור לא מהני אף להרמב"ן ע"ש אע"ג דהמשלח מודה שאמר כן לאותו האחד ע"ש) מיהו היכא דאי אפשר בענין אחר אפשר שיש להקל אם כותב להן ג"כ בכת"י משום די"א דכתב ידו מהני וכ"כ הרמב"ן פ' מי שאחזו דאף בשולח כתב ידו ממדה"י מהני ומהני מיהת לאצטרופי לגט הא' שיכתוב השליח ששמע מפי הבעל בעצמו שהוא העיקר עם שיהיה ניתן בלא ע"ח ואע"פ שראיתי בס' מכתב מאלי' שהחמיר מאד בכתב בכתב ידו לסופר ועדים דאף להאומרים דמהני בפקח היינו בכותב לפניהם ממש דאז י"ל דדמי להרכנת הראש מ"מ לא משמע כן ברמב"ן הנ"ל וגם אין הסברא מוכרחת די"ל דמה שרואה כת"י הבעל הוי כשומע מפיו אף שלא כתב בפניו משא"כ באומר אמרו. הלכך חזי לאצטרופי בצירוף מה שאמר להא' אמור לפו"פ כו' ובצירוף גט הא'. ועכצ"ל כן לדברי כאאזמו"ר נ"ע שסמך ע"ז בגט מומר לענין ח"י העדים א"כ ה"ה בנ"ד שיהיו ב' גיטין והא' יהי' נכתב ע"י השומע מהבעל פא"פ בלא ע"ח. והשני ע"י אומר אמור לפ' כו' וכת"י הבעל לסופר ועדים: