Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·Even HaEzer·Siman 341שו״ת צמח צדק·אבן העזר·סימן שמא

אסימן שמא
שני יהודים מנעוויל שהלכו יחד י"א יום ובהלכם לחצר קלימאווע לגבות חוב נהרגו וכן שלחו ממקום משפט דשם לנעוויל בשמם ושם אביהם ויש ג"כ צירוף סי"ב כמה סימנים סימן מנין וסימן מקום ההליכה. וסימן שהי' להם חוב בחצר קלימאווע. וסימנים בהפיאה ובהאסינעל:

בא
מ"ש כ"ת לסמוך על סימן מנין עם מקום ההליכה ע"פ תשו' מ"ב סי' מ"ד מ"ה ס"ג הלא טעמו דהמ"ב הוא דס"ל דמנין הוי סימן לגמרי וע"ז ודאי שפיר השיגו הט"ז דלכל היותר הוי מנין סי"ב ומ"ש כ"ת מדין צירוף שני סי"ב היינו סימן מנין עם מקום הליכה הנה מאחר שדין צירוף שני סי"ב אם מצטרפים לסי"מ היא ג"כ מחלוקת האחרונים. ואף דאנן קיי"ל דמצטרפים היינו עכ"פ חיבור כמה סימנים בריאים אבל הכא הם רק שני סי'. גם בסימן דמנין שדא הט"ז נרגא אם חשוב כאן סי"ב דחיישינן שמא נחלף א' מהן. גם מקום הליכה י"ל שאינו סימן בינוני כלל. וראי' ברורה לזה דאין מצטרף כה"ג מהדין שבש"ע סעי' ל"ב שכ' ומיהו אם הי' בו סימן מובהק ביותר כו' ולדברי כ"ת יספיק סי"ב דהא מה שנטבע שם הרי עדיף מהסימן דמקום הליכה אפילו במקום דלא שכיחי שיירתא שהרי הליכה כזו שהלך ונטבע באותו נהר שם זהו לא שכיח ביותר מכל לא שכיחי שיירתא. וא"כ יצטרף סימן זה אל סי"ב שבגופו ומדהצריך הש"ע סי"מ דוקא מבואר דאין מצטרף כה"ג ואף שיש אחרונים שמקילים באמת בנטבע במשאל"ס ע"י סימן בינוני זהו מטעם אחר משום דמשאל"ס הוי דרבנן ובדרבנן סמכינן אסי"ב דרבנן או משום דהא מספקא לן אם סימנים דאוריי' כו' ובמשאל"ס ה"ל הספק בדרבנן וגם ע"ז יש חולקים ואם לא ראו שנטבע ממש רק שנפל למשאל"ס ולא ידענו אם עלה או לא לכ"ע אין מתירין ע"י סי"ב אף שעכ"פ יש כאן צירוף דמקום הליכה שהרי מה שנפל למשאל"ס מקרי הליכה במקום דלא שכיח כלל הילוך כזה ה' ישמרנו. ומדברי שניהם נלמוד דלא מצטרף סימן דמקום הליכה כהנ"ל לסי"ב שבגופו למהוי סימן מובהק. ומהברייתא דיבמות ד' קכ"ב ע"א בקולר של בנ"א כו' ואף לדברי הרמב"ם הי' שם חיבור הרבה סימנים. וגם יש חולקים עכ"ז וס"ל דשם הזכיר הנכרי שמות שלהן ואין שם חידוש דין רק דגמל"ת נאמן כמ"ש בספר סדר אלי' רבה על עיגונא דאיתתא. ואיך שיהי' עכ"פ בנד"ז לסמוך על סימן מנין לבד עם מקום הליכה זה ודאי אינו והוא נגד דעת הש"ע והאחרונים ומ"ש כ"ת דלישנא דאיבע"א ר"פ יש בכור הקילו אף בתחלת עדות יש לומר דהיינו שלא החמירו ביותר אבל לא להקל יותר מהדין זה לשני הלשונות לא הקילו רק בסופה של עדות דהיינו בהמעידים ולא בההכרה:

גב
וההיתר השני שכ' כ"ת ע"פ תשו' ח"צ סי' קל"ד דבלא הוחזקו עוד שני אנשים שהלכו בדרך זה וגם דלא שכיחי שיירתא סמכינן על סימן אמצעי. דמדמה הח"צ סי' אמצעי לשם יוסף בן שמעון כו' יש ע"ז שני תשובות. הא' דלא דמי כלל סימן בינוני לענין יוסף בן שמעון דהא כתבו התוס' ספ"ק דב"מ ד' כ' ע"ב ועוי"ל דמדאורייתא לא חיישינן לשני יוסף בן שמעון אבל מדרבנן חיישינן משום לעז כו' עכ"ל. ודבריהם נראה מוכרח דהא החששא דשני יב"ש פירש"י שם שבשוירי זו ידוע לנו שאין בה שני יב"ש כ"א לחוש שמא יש שוירי אחרת כו' וע"ז ודאי י"ל מדאוריי' לא חיישינן לזה כלל ואף אם מיירי לחוש לשני יב"ש בשוירי זו כיון שעכ"פ יש כאן שמו ושם אביו ושם עירו כמ"ש בשוירי מתא דעל רכיס נהרא כו' וגם אין לנו שיש שם יב"ש שני רק לחוש שמא יש יב"ש שני בעיר שאינו ידועה ממנו י"ל ה"ל רק חששא דרבנן לבד וראי' ברורה דהא בענין שטרי ממון לא חיישינן לזה כלל כדמוכח בטוש"ע ח"מ סי' ס"ה סעי' י"ב שפסקו הדין דכל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר משמע ודאי אפילו בשיירות מצויות וכ"ד כל הפוסקים שם ואף שהוזכר שם גם שטרי חליצה ומיאונין צ"ל כמ"ש הפנ"י ספ"ק דב"מ דבשטרי חליצה דהיא איסור לאו לא החמירו יותר מבשטרי ממון כו' ע"ש שכן פי' דעת רב עמרם וכ"מ בשט"מ שם די"ח ע"א דבשטרי ממון ודאי לא חיישינן אפילו לזמן מרובה. א"כ מוכח דמדאורייתא היא ומה ענין זה לסימן בינוני לבד הא אנן קיי"ל דסי"ב אין כאן עדות כלל ולא מהני גם בממון רק באבדה ולא בפיקדון כמ"ש בח"מ סי' רצ"ז ואבידת שטרות ג"כ לא סגי בסימן בינוני כדמוכח בסוגי' פ"ב דב"מ ד' כ"ח סע"ב. וגבי תכריך של שטרות פי' בקצה"ח סי' ס"ה סעי' יו"ד ס"ק י"א דהיינו משום שיש צירוף שני סימנים בינונים סימן הכריכה וסימן מנין ועוד דהא בשמו ושם אביו ושם עירו מתירין אפילו לכתחילה בעיגונא. א"כ אף בגט שחששו לזה עכצ"ל כמ"ש התוס' דהיינו משום לעז לבד וא"כ אין ללמוד כלל להתיר בסי"ב אף היכא דלא הוחזקו ולא שכיחי שיירתא מהא דיוסף בן שמעון. וגם הח"צ לא אמרה רק לסניף בעלמא ולא ע"ז סמך כלל יעו"ש. הב' דבלא"ה י"ל שאין לדמות כלל אבידת איש שהוא רק מה שנעלם מן העין לאבידת גט עפמ"ש התוס' פ"ק דב"מ די"ח ע"ב סד"ה נפק דק וידעינן שאבד גט כו'. ור"ל דאז שייך לומר זהו שנמצא דאל"כ נצטרך לומר שזה שאבד מצאו אחר כו' משא"כ גבי איש שנעלם מן העין י"ל דאזיל לעלמא אף שבמרה"צ ריש סעי' י"ח ס"ל גבי איש ג"כ כשידוע שהלך בדרך זה דמי לאבידת גט אאזמ"ו הגאון ז"ל בתשו' לא ס"ל כן ודבריו נכונים בטעם וסברה. ואף שהתוס' דיבמות דקט"ו סע"ב מדמים עובדא דיצחק ר"ג לאבידת גט י"ל שהם ס"ל כשינויא קמא בתוס' דב"מ סד"ה נפק. ולשינוייא קמא י"ל דלא מיירי שידענו שהשליח אבד הגט כאן ואז דומה ממש לעובדא דיצחק ר"ג משא"כ לשינויא בתרא. א"כ אין ללמוד קולא כלל לנד"ז משם מתרי טעמי לשינויא בתרא דתוס' הנ"ל ואף לשינוייא קמא. ולפ"ד התוס' דיבמות קט"ו סע"ב אין ללמוד קולא לנד"ז מטעם הראשון דלא דמי כלל סי"ב לשם ולא ליצחק ר"ג כו' דג"כ יש שמו ושם אביו ושם עירו לפ"ד רש"י ותוס' שם:

דג
ומ"מ מצד שלפי הגב"ע נראים הדברים אמת שהנהרגים הם השני יהודים האלו ומצד תקנות עגונות דקדקתי בזה ומצאתי בגב"ע עוד דברים מועילים מה שבמחכ"ת עבר עליהם ולא צירף אותם כלל מצד שהי' נראה לו שיש להתירם ע"פ סימן מנין ומקום הליכה. מה שזה אינו כלל. והוא זה כי בעדות ר' שניאור זלמן במ' דובער יעקב שמע מהגוים במסל"ת כל המעשה שנהרגו שני היהודים בסיבת שתבעו החוב מהאדונית דחצר קלימאווע וסיפרו לו כל המעשה באריכות וא"כ זהו עצמו עוד סימן חשוב שהרי ידוע ע"י עדות ר' ליב שמעריל איך כי ר' זלמן איצע ור' בער פינע הם היו אצלו ואמרו שהולכים לחצר קלימאווע לגבות החוב המגיע להם מהאדונית. וכיון שידוע ששני היהודים שנהרגו הן אותן שתבעו החוב מהאדונית הנ"ל ובזמן ההוא ממש א"כ אם באנו לומר ששנים אחרים הם א"כ לבד סימן המנין ומקום הליכה נצטרך לומר שהן הי' להם ג"כ חוב בחצר הנ"ל אצל האדונית א"כ ה"ל דאתרמי סימנים טובא. וגם שיש עוד איזה סימנים בגופם כמו בענין הפיאה של זלמן איצע היינו מה שהעידו ר' משה במ' אליעזר מנוראזי ור' ניסין שנסעו למקום שנהרגו ומצאו שהפיאה של זלמן איצא ארוך און שמאל (ומסתמא ידוע להם שכן הי' הפאה של זלמן איצא בהיותו בחיים וכן משמע מעדות ר' שניאור זלמן כדלקמן שאומר בפירוש שהכירו ע"י הפיאה) והזילעטקי איז בקנעפלעך קטנים וגם הכיר ר' משה הנ"ל הסינעל של בער פינע ושהי' מלוכלך בדם והסינעל לקחוהו בעלי המשפט מהרוצח והראו מהמשפט לר' משה את הסינעל להכירו גם ר' שניאור זלמן הנ"ל שהכיר את זלמן איצא הנ"ל בפיאה הימנית שלו שהיתה משוכה גלייך אין רודע. א"כ יש כאן הכרה בלבושו של בער פינע ואיזה סימן בפיאה דזלמן איצא. והנה עי"ז נתחזק ג"כ הסימן דמנין שני אנשים להיות סימן בינוני עכ"פ ולא לחוש למ"ש הט"ז אולי נחלף א' מהן וכ"כ בק"ע סי' רע"ג בשם תשו' מהרנ"ח דהכא שאני שהרי ע"פ עדות הנ"ל מבואר שנהרגו בסיבת תביעת החוב א"כ אם באנו לחוש להחלפה צ"ל שנחלף על איש אחר שהי' לו ג"כ חוב וג"כ נצטרך לומר דהשאיל לו הסינעל שלו (דעל זלמן איצע בלא"ה אין לחוש להחלפה כ"א על בער פינע כדלקמן). וגם מהגדת הרוצחים שאמרו שהגדול הנק' אברם כו' משמע שהשני הוא נער. וגם שבין פגיעתם שפגעו אנשים את שניהם בדרך להריגתם לא היו רק ימים אחדים ובזמן מועט דעת הב"ח בתשו' סי'... דלא חיישינן אפילו לשאלת בגד מכ"ש לחלוף איש באיש. שהלכו ונשתתפו שניהם יחד מנעוויל והלכו כן י"א יום בצוותא חדא דרחוק יותר ההחלפה. וכ"כ בסדר אלי' רבה ד' ומצאתי בק"ע דהמכמ"א סי' ה' סעי' נ"ז בשם תשו' מהר"ם אלשיך ססי' מ"ב וז"ל כיון שאמר הגוי יהודי שהי' שמו ברזילי שהי' בכפרים גובה נכסי' מת ואנו יודעים כי זה ביחוד הוא שהי' לו נכסים בכפרים ההם בהקפה ודאי לא חיישינן לברזילי אחר מעלמא עכ"ל. ושכ"כ הר"ש יונה סי' נ"ו וה"נ כיון שאמרו ששני היהודים שבקשו החוב בחצר קלימעווע נהרגו ואנו ידענו דשני יהודים זלמן איצא ובער פינע הלכו באותן ימים לקלימאווע לגבות החוב לא חיישינן לשנים אחרים שלא הוחזקו לנו כלל ולא שכיחי שיירתא ועי' חמ"ח ס"ק ל"ח ומהרי"ט חאה"ע סי' למ"ד החמיר יותר דמיירי שידוע שמחלוף בעלה של זו הי' בפאס כו' וכ"כ במרה"צ ססע"י י"ח ובנד"ז מבו' שידעו שזלמן איצא ובער פינע הוחזקו שם בזמן ההוא ממש ושנים אחרים שנעלמו לא הוחזקו שם דאל"כ היו מבארים שעוד שני יהודים עברו כו' ואין לומר דלא ראינו אינו ראי' דבמחוז שכולו גוים ויש שם איזה יהודי דר אם הי' עוברים יהודים רחוק שהי' נעלם מהם ועכ"פ חשוב לא הוחזקו אחרים וכיון שחשוב לא הוחזקו ולא שכיחי שיירתא וגם צירוף כמה סימנים ולא סימן א' בינוני לבד כנידון דהח"צ כ"א כמה סימנים שהי' להם חוב כו' וכנ"ל. א"כ ה"ל כהא דיוסף בן שמעון שכ' הח"צ סי' קל"ד. וגם שיש לומר דלא גרע עכ"פ מדין צירוף כמה סימנים בינונים דמצטרפין לסימן מובהק. וגם יש לדמותו לנקב בצד אות פלונית ולכן אע"ג בתשו' מהריב"ל ח"ג סי' י"ח הובאה בק"ע סעי' ע"ז לא סמך ע"ז שהי' קונה שוורים כו' היינו משום דשם הי' רק הסימן זה לבד אבל בנד"ז שיש עוד סימן מנין ועוד צירוף שאר קצת סימנים היינו דתביעת החוב ואיזה קצת סימנים בפיאה וסינעל שאני:

הד
היתר ב' מה שהעיד ש' זלמן הנ"ל ששמע בפירוש מהנכרים שהנהרגים א' הוא שהי' מכירים אותו ונק' אצלם אברם וידוע לנו שזלמן איצע הוא אברם זה רק השני אינן מכירים וכיון שידענו שבער פינע הוא שהי' שותפו של זלמן איצע והלך אתו עמו א"כ לא חיישינן להפרדה ושנתלוה עמו אחר מטעמים [...] אע"ג דהגוי אמר כן ע"י שאלה מ"מ הכא איכא רגלים לדבר קאמר שהרי נמצא כדבריו במה שאמר איך ומה שהרגו אותם שזלמן איצע הכוהו בפאטיליצע והשני הכוהו בקרדום על קדקדו ובשעת הקבורה ראו שכן הוא ממש כדבריו כמבו' בגב"ע. וא"כ י"ל שזהו הוראה לסמוך גם על שאר דבריו במה שאמר שהנהרג הוא זלמן איצע וכמו בבכי' דפונדקית דעי"ז סמכינן על מה שאמרה אח"כ ע"י שאלה וכ"ד כמה פוסקים דהיכא דאיכא הוכחה דקושטא קאמר סמכינן עלי' אע"ג שאינו מסל"ת. עוד טעם להתיר שהעיד שהאינם יהודים שבחצר לוג אמרו לו שהיהודים הנהרגים המה ממחניכם נעוויל הא' נק' אברם והשני אין מכירים אותו הרי העידו ששניהם מנעויל וגם שהאחד הוא אברם דהיינו זלמן איצע. וא"כ הרי בנעויל לא נפקדו ולא נחסר שום איש מבלעדי שני אלו אלא שזהו הגדה ע"י שאלה מ"מ יש לצרף לזה מה שהגיע נייר ממקום משפט דנאוואראז לנעוויל לשאול אם השני יהודים הנהרגים הם מייעשצאניש שלכם או לא כו'. מזה מוכרח שבמקום משפט הנ"ל ג"כ מחזקים שהנהרגים הם נעווליר וגם פרטו בהנייר שמם ושם אביהם ושם יחוסם זלמן יצחק בן חיים מוויצאוו והב' פנחס בן שלמה. וזהו בודאי ע"י הודאת הרוצחים שנחקרו ונדרשו במקום המשפט הנ"ל והודאתם חשוב כמו מסל"ת כמבו' בשו"ת מהרי"ק ש' קכ"א. ושא"פ וכ"ד הב"י כנז' הק"ע סעי' קצ"ו קצ"ז וכ"ד מהרמ"ל בתשו' סי' ק"ו והמ"ב סי' ס"ח ובתשו' צ"צ סי' מ"ב ובתשו' א"ש סי' ט' אף שמהריב"ל בתשו' ח"א סי' נ"ז חלק על מהרי"ק הובא בק"ע סעי' מ"ג הובאה בב"ש סי' י"ז ס"ק מ"ט ומבואר שם ממהרי"ק דערכאות נאמנים אפילו להוציא ממון כמ"ש בגמ' פ"ק דגיטין גבי כל השטרות העולים בעש"ג כו' ומבואר בב"י בח"מ סי' ס"ח מחודש א' דמגבי בי' אפילו ממשעבדי לא שנא חתום עליו חד כו' דסמכינן אחזקה דלא מרעי נפשייהו כו' ע"ש וצ"ל דחזקה זו היא מהחזקות דסמכינן עלייהו להוציא ממון וכמ"ש מהרי"ק שורש ע"ב ידוע כי כמה חזקות יש בתלמוד אשר מחמתם מוציאין ממון כו' הכא שהחזקה באה מחמת טעם כו' יעו"ש ובתה"ד סי' ר"ז כ"א חזקות כאלו חזקה שאינה פוסקת כו' שאפילו בדיני נפשות סמכינן אחזקה כה"ג כו' ע"ש וא"כ כ"ש דסמכינן ע"ז בעדות אשה דבסופה אקילו בה רבנן יותר הרבה מבדיני ממונות ואצ"ל מבדיני נפשות כמו בענין משאל"ס דלא תנשא מה שאפילו בד"נ הוה דנין אותו כמת כמ"ש בתה"ד סי' ר"מ בשם תשו' מיימון זהו בתחלות העדות דהיינו בעצם המיתה אבל בסופה דהיינו בהמעידין אקילו בה טובא יותר גם מבדיני ממונות להאמין לעד מפי עד כו' ומבואר בב"י סי' ס"ח מחודש ב' ספר הערכי כשטר הערכי כו' וא"כ כ"ש וק"ו דסמכינן ע"ז בעדות אשה להאמין לספר ונייר הבא מגארעד נאווארעז למקום משפט דנעוויל שהנהרגים הם זלמן יצחק בן חיים ופנחס בן שלמה מנעויל והנה הרי"ף שם כ' ודוקא ערכאות דלא מקבלי שוחדא והרא"ש חלק ע"ז משום דלעדות שקר לא מרעי נפשייהו והביאו רמ"א בח"מ סי' ס"ח סעי' א' בהג"ה ובנד"ז אף להרי"ף אין שייך זה דהנשים רחוקים מהן הרבה ומי יתן להם שוחד שיכתבו כן וכה"ג כ' החמ"ח סי' י"ז סס"ק כ"א דבשלמא גבי ממון יש לחוש כו' אך כאן אין לחוש כו' ע"ש וככה י"ל כאן ואין להקשות ע"ז מהא דגיטין פ' כל הגט דכ"ח ע"ב מקומנטריסין כו' אל ישיאו את אשתו כו' ע"ש הלא דלא סמכינן על ערכאות אף במסל"ת וכמו שהעיר קושי' זו בשו"ת בית אפרים חאה"ע סי' ל"א. דבאמת כבר קדמו בסדר אלי' רבה בתשו' סי' ג' ד' כ"ד ע"ב וז"ל ואם תאמר כיון דאתה בא להתיר מכח שטר הנעשה בעש"ג א"כ נפל פיתא בבירא כו' כדתנא כו' שמע מקומנטריסין כו' אמנם הנלע"ד ברור דזה אינו ענין לנ"ד דכי אמרינן דמילתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שקרייהו הוי דוקא כשאומרים כן בעל פה או אפילו ע"י כתב כשהוא כתב בעלמא ככתב השלוח מאיש לחבירו אבל שטר העשוי בערכאות כי הא דנ"ד ודאי לא עבידי לשקורי אדרבה בהא אמרינן דלא מרעי נפשייהו כדאמרינן בגמ' בהכשר שטרות העולים בעש"ג עכ"ל ובנד"ז נייר כנימוס הקיר"ה השלוח ממקום משפט אחד למקום משפט אחר ודאי יש לו דין שטר העולה בעש"ג:

ו[קיצור מהנ"ל] ר' זלמן הכיר הסינעל של א' מהנהרגים. (הפאה של זלמן איצע ארוך און שמאל). ידוע שהלכו באותו דרך השני יהודים ביום הנ"ל שאח"כ איזה ימים נשמע שנהרגו ב' יהודים שם. גם אח"כ סיפר נכרי א' שהא' הי' אברם (הוא זלמן איצע). רק שזהו ע"י שאלה. גם יש קצת הכרה שהכיר (שניאור זלמן אותם בעת הקבורה. גם אמרו שב' יהודים היו מנעויל ג"ז ע"י שאלה. עמ"ש בתשו' חי"ד דקצ"א ב' וקצב א' שהחמ"ח ס"ק ל"ח פי' הרא"ש התיר מחמת רק שאשתו ידעה שיצא ע"ד לילך לפאס כו' וחשיב כה"ג לא הוחזקו אבל מהרי"ט חאה"ע סי' למ"ד וכ"כ במרה"צ ססע"י י"ח שידוע שבעלה של זו היה בפאס כו' ונ"ד מבואר מתוך גב"ע שידעו היהודי' שהיו שם אותם השנים. ושנים אחרים שנעלמו לא הוחזקו שם דאל"כ היו מבארים שעוד שני יהודים עברו כו' וא"ל דלא ראינו אינה ראיה דבמחוז שכולו גוים ויש שם איזה יהודי דר אם הי' עוברי' יהודים רחוק שהי' נעלם מהם כו'):

זעוד בג"ע סוף עמוד ב' אברם כו' בפאטיליצע כו' ואח"כ ראה ממש שכן הוא א"כ אף שהשיבו ע"י שאלה כיון שאנו רואים שדבריהם אמת מאמינים להם כעין שאמרו דלאו עלייהו סמכינן כ"א על סימנים. וי"ל הפי' שעי"ז סמכינן עליהם גם בהטב"ע כו' ויש לעיין בתשו' הינדא שבכייה דפונדקית ג"כ רק הוראה כו' וגם יש פוסקי' אע"ג שאינו מסל"ת כשיש הוכחה דקושטא קאמר מהימן וה"נ כן. ונרויח מזה שידוע שא' מהנהרגי' הוא זלמן איצע א"כ להפרדה י"ל שאין לחוש כו' במקום שאין הש"מ ולא הוחזקו כו'. ועוד שיש בו ג"כ קצת סימן שלא נפרד שהוא נער ולא הי' בו חתימת זקן כו'. וגם הכירו הסינעל שלו בגב"ע דף א':