Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אסימן שנו
[עד סעיף י"א נדפס בשו"ת צ"צ חאה"ע סי' פ"א לענין תשובה על שאלה. ועתה מצאנו עד סוף התשובה]:
[עד סעיף י"א נדפס בשו"ת צ"צ חאה"ע סי' פ"א לענין תשובה על שאלה. ועתה מצאנו עד סוף התשובה]:
ביא
אך ראיתי להגאון בעהמ"ס מרה"צ דברים כנגד משנ"ת והוא שפסק ססעי' י"ט סס"ק ע"ו. וז"ל אות ז'. אם לא העידו כ"א בשמו וש"א בלא ש"ע אם אין הש"מ במקום שמת שם מכל המקומות משום צד בזה שריא לכ"ע כמ"ש בס"ק ע"ב וכ"ד הרח"ש והיינו דוקא בידוע שבעלה של זו הלך לשם עכ"ל. וז"ל בס"ק ע"ב לדעת בהמ"א והרא"ש והטור דפסקו בעיגונא סגי בחדא לטיבותא כו' א"כ אם ידוע שבעלה של זו ודאי הלך באותו מקום או דרך שהעידו שמת שם יב"ש דאפי"ת כיון דלא העידו על שם עירו כהוחזקו דמי מ"מ הא גם בהוחזקו אי לא שכיחי שיירות לא חיישינן עכ"ל. ודבר זה אינו נכון וכמש"ל אות ו' באריכות דאין ללמוד כלל עיגונא מגט בזה. דשאני התם דידעינן דודאי אבד גט כו' וכמ"ש בתשו' כאאזמו"ר הגאון ז"ל ד"ח באריכות. והנה אם היינו מחליטים כדבריו דכהוחזקו דמי ודאי אין להקל לפ"ד התוס' דגיטין (דכ"ז ע"א) ההובא לעיל אות ז' שתירצו דלא הקילו בהוחזקו רק כגון דידעינן כו'. גם לשיטת הרא"ש ובהמ"א י"ל דל"פ ע"ז דבהוחזקו אין להקל אא"כ ידעינן דמזה נפל גט. ולא סגי במה שידענו שהשליח עבר דרך שם דאלת"ה תיקשי להו מהא דהחמיר רבא גבי ענן מחגרא לחוש לגמלא פרחא שרחוק יותר מאין הש"מ ובודאי ידענו שענן זה בעל האשה ישנו בנהרדעא. והרי רבא ס"ל כרבה אעכצ"ל דמודי' הרא"ש ובהמ"א דבהוחזקו אין להקל אא"כ ידעינן דאבד גט כו'. ול"פ רק דבלא הוחזקו לא בעינן ידעינן שאבד. משא"כ לפ"ד התוס' דב"מ (י"ח ע"ב) סד"ה נפק אפילו בלא הוחזקו מיירי בידעינן שאבד כו'. וכיון שכן אם נימא דכהוחזקו דמי ודאי אין להקל כלל. ומה שנסתייע אח"כ מתשו' הריב"ש דמשמע ממנו להקל לשיטת בהמ"א והרא"ש אם הי' ידוע שבעלה של זו הלך לירושלים כו'. הנה באמת אין מהריב"ש שום ראי' כלל דז"ל ואפילו לפסק בהמ"א דפסק כר"ז (הוא ט"ס וצ"ל כרבה וכן יש שם כמה פעמים חילוף במקום רבה ר"ז ובמקום ר"ז רבה ע"ש) דלא חייש עד דאיכא תר"ל. בנד"ז יודה להחמיר אף אם נאמר שירושלים הוא מקום שאין הש"מ משום דכי בעינן ש"מ היינו בגט שידוע שזה השליח עבר שם ואבד ממנו ואין ידוע אם עבר שם אדם אחר ואבד גט כזה ששמו כשמו ולזה אין לחוש אלא בש"מ והוחזקו כפי פסק שלהם. אבל בנד"ז שלא ידענו שאברהם פארח בעלה של זו הי' דר בירושלים אף אם אין הש"מ יש לחוש שמנין לנו שהוא זה יותר מאחר כיון שאינו מזכיר שם עירו אלא שאומר מלכות קשטיליא וכש"כ שהוחזקו בקשטיליא רבים ששמו כשמו עכ"ל. ועפי"ז כ' המרה"צ דאם היה ידוע שבעלה של זו הלך לירושלים ואין הש"מ ל"ח לאחר כו'. ואין זה מוכרח. דהרי ל' הריב"ש כך הוא. היינו בגט שידוע שזה השליח עבר שם ואבד ממנו כו'. א"כ משמע דבגט אין להקל רק משום דידעינן ג"כ דאבד וא"כ האיך נדמה לזה מה שידוע שבעלה עבר דרך שם כנ"ל. רק התם בנדון הריב"ש שאני שהועד שידוע שלא הי' רק אברהם פארח א' בירושלים כל זמן משך שנים ההוא. וא"כ אם ידענו ג"כ שאברהם פארח בעלה של זו הי' דר בירושלים אז. יש כאן עדות שלם שהוא המת. וכבר נת"ל סוף אות י' אפי' בפחות מזה דהיינו אם ידענו ששם לא הוחזק אחר כו' וכש"כ בנד"ז דהוחזק וידוע דליכא אחר. אבל הנדון של המרה"צ הוא בלא הוחזק שם דליכא אחר וגם אין ללמוד מהריב"ש:
אך ראיתי להגאון בעהמ"ס מרה"צ דברים כנגד משנ"ת והוא שפסק ססעי' י"ט סס"ק ע"ו. וז"ל אות ז'. אם לא העידו כ"א בשמו וש"א בלא ש"ע אם אין הש"מ במקום שמת שם מכל המקומות משום צד בזה שריא לכ"ע כמ"ש בס"ק ע"ב וכ"ד הרח"ש והיינו דוקא בידוע שבעלה של זו הלך לשם עכ"ל. וז"ל בס"ק ע"ב לדעת בהמ"א והרא"ש והטור דפסקו בעיגונא סגי בחדא לטיבותא כו' א"כ אם ידוע שבעלה של זו ודאי הלך באותו מקום או דרך שהעידו שמת שם יב"ש דאפי"ת כיון דלא העידו על שם עירו כהוחזקו דמי מ"מ הא גם בהוחזקו אי לא שכיחי שיירות לא חיישינן עכ"ל. ודבר זה אינו נכון וכמש"ל אות ו' באריכות דאין ללמוד כלל עיגונא מגט בזה. דשאני התם דידעינן דודאי אבד גט כו' וכמ"ש בתשו' כאאזמו"ר הגאון ז"ל ד"ח באריכות. והנה אם היינו מחליטים כדבריו דכהוחזקו דמי ודאי אין להקל לפ"ד התוס' דגיטין (דכ"ז ע"א) ההובא לעיל אות ז' שתירצו דלא הקילו בהוחזקו רק כגון דידעינן כו'. גם לשיטת הרא"ש ובהמ"א י"ל דל"פ ע"ז דבהוחזקו אין להקל אא"כ ידעינן דמזה נפל גט. ולא סגי במה שידענו שהשליח עבר דרך שם דאלת"ה תיקשי להו מהא דהחמיר רבא גבי ענן מחגרא לחוש לגמלא פרחא שרחוק יותר מאין הש"מ ובודאי ידענו שענן זה בעל האשה ישנו בנהרדעא. והרי רבא ס"ל כרבה אעכצ"ל דמודי' הרא"ש ובהמ"א דבהוחזקו אין להקל אא"כ ידעינן דאבד גט כו'. ול"פ רק דבלא הוחזקו לא בעינן ידעינן שאבד. משא"כ לפ"ד התוס' דב"מ (י"ח ע"ב) סד"ה נפק אפילו בלא הוחזקו מיירי בידעינן שאבד כו'. וכיון שכן אם נימא דכהוחזקו דמי ודאי אין להקל כלל. ומה שנסתייע אח"כ מתשו' הריב"ש דמשמע ממנו להקל לשיטת בהמ"א והרא"ש אם הי' ידוע שבעלה של זו הלך לירושלים כו'. הנה באמת אין מהריב"ש שום ראי' כלל דז"ל ואפילו לפסק בהמ"א דפסק כר"ז (הוא ט"ס וצ"ל כרבה וכן יש שם כמה פעמים חילוף במקום רבה ר"ז ובמקום ר"ז רבה ע"ש) דלא חייש עד דאיכא תר"ל. בנד"ז יודה להחמיר אף אם נאמר שירושלים הוא מקום שאין הש"מ משום דכי בעינן ש"מ היינו בגט שידוע שזה השליח עבר שם ואבד ממנו ואין ידוע אם עבר שם אדם אחר ואבד גט כזה ששמו כשמו ולזה אין לחוש אלא בש"מ והוחזקו כפי פסק שלהם. אבל בנד"ז שלא ידענו שאברהם פארח בעלה של זו הי' דר בירושלים אף אם אין הש"מ יש לחוש שמנין לנו שהוא זה יותר מאחר כיון שאינו מזכיר שם עירו אלא שאומר מלכות קשטיליא וכש"כ שהוחזקו בקשטיליא רבים ששמו כשמו עכ"ל. ועפי"ז כ' המרה"צ דאם היה ידוע שבעלה של זו הלך לירושלים ואין הש"מ ל"ח לאחר כו'. ואין זה מוכרח. דהרי ל' הריב"ש כך הוא. היינו בגט שידוע שזה השליח עבר שם ואבד ממנו כו'. א"כ משמע דבגט אין להקל רק משום דידעינן ג"כ דאבד וא"כ האיך נדמה לזה מה שידוע שבעלה עבר דרך שם כנ"ל. רק התם בנדון הריב"ש שאני שהועד שידוע שלא הי' רק אברהם פארח א' בירושלים כל זמן משך שנים ההוא. וא"כ אם ידענו ג"כ שאברהם פארח בעלה של זו הי' דר בירושלים אז. יש כאן עדות שלם שהוא המת. וכבר נת"ל סוף אות י' אפי' בפחות מזה דהיינו אם ידענו ששם לא הוחזק אחר כו' וכש"כ בנד"ז דהוחזק וידוע דליכא אחר. אבל הנדון של המרה"צ הוא בלא הוחזק שם דליכא אחר וגם אין ללמוד מהריב"ש:
גיב
אך לכאורה יש ללמוד כך מהריב"ש כיון דיהיב טעם א' לדעת בהמ"א בין על הוחזק ולא שכיחי. בין על לא הוחזק ושכיחי. שהוא משום דידעינן שזה השליח עבר שם ואבד ממנו וכו'. ובלא הוחזק א"א לומר דבעינן לבהמ"א דוקא דידעינן דאבד ולא די במה שעבר דרך שם. דא"כ איך למד עיגונא מגט הא בעיגונא ל"ל הכי. אעכצ"ל דבזה אבד לאו דוקא רק כיון דידעינן שעבר כו'. וכיון שיצא לנו דהטעם בלא הוחזק כיון דידעינן שעבר כו'. א"כ גם בעיגונא נמי יש להקל בכה"ג כשידוע שעבר דרך שם אע"ג דהכא לא שייך לומר ידעינן שאבד כנ"ל. ואף לפ"ז אין להקל כיון דהמרה"צ כ' דכשא"י ש"ע הו"ל כהוחזק ובהוחזק י"ל דהטעם ודאי כיון דידעינן שאבד דוקא ומש"ה כ' הריב"ש תרתי שעבר ואבד דבלא הוחזקו סגי בעבר ובהוחזקו בעינן דידעינן ג"כ שאבד כו'. וכיון דבעיגונא לא שייך לומר דידעינן שאבד א"כ אם זה הוי כהוחזקו ודאי אין שום מקום להקל לכל הדעות:
אך לכאורה יש ללמוד כך מהריב"ש כיון דיהיב טעם א' לדעת בהמ"א בין על הוחזק ולא שכיחי. בין על לא הוחזק ושכיחי. שהוא משום דידעינן שזה השליח עבר שם ואבד ממנו וכו'. ובלא הוחזק א"א לומר דבעינן לבהמ"א דוקא דידעינן דאבד ולא די במה שעבר דרך שם. דא"כ איך למד עיגונא מגט הא בעיגונא ל"ל הכי. אעכצ"ל דבזה אבד לאו דוקא רק כיון דידעינן שעבר כו'. וכיון שיצא לנו דהטעם בלא הוחזק כיון דידעינן שעבר כו'. א"כ גם בעיגונא נמי יש להקל בכה"ג כשידוע שעבר דרך שם אע"ג דהכא לא שייך לומר ידעינן שאבד כנ"ל. ואף לפ"ז אין להקל כיון דהמרה"צ כ' דכשא"י ש"ע הו"ל כהוחזק ובהוחזק י"ל דהטעם ודאי כיון דידעינן שאבד דוקא ומש"ה כ' הריב"ש תרתי שעבר ואבד דבלא הוחזקו סגי בעבר ובהוחזקו בעינן דידעינן ג"כ שאבד כו'. וכיון דבעיגונא לא שייך לומר דידעינן שאבד א"כ אם זה הוי כהוחזקו ודאי אין שום מקום להקל לכל הדעות:
דיג
אך מה שיש לחקור בזה הוא די"ל דל"ד להוחזקו. דאף שכ' החמ"ח ס"ק ל"ח איך אפשר שבכל העולם לא יהיו שני יב"ש כו' וכ"כ מהרי"ט חאה"ע סי' ל' דע"כ לא אמרינן בעלמא אלא דלשני יב"ש בעיר א' ל"ח דקלא אית להו אבל בעולם שכיחי טובא כו'. וכ"כ הצ"צ סי' נ"ח באריכות. מ"מ איה"נ דודאי הוה כהוחזק שיש כמה יב"ש בעולם. מ"מ הרי המגיד משנה כ' פי"ג מה"ג דגם בהוחזקו אם ידוע שהא' קיים משיאין אשתו של זה ופשוט הוא עכ"ל וכ"ד האחרונים. וכיון שכן מה שבודאי יש בעולם כמה יב"ש אין זה הוחזק דשמא ידוע שכולם חיים. ולא חשוב הוחזק אא"כ יש יב"ש שני שג"כ נתכסה מן העין ואין ידוע שמא הוא המת. וע"ז לא שייך כלל לומר מ"ש הח"מ איך אפשר שבכל העולם לא יהיו שני יב"ש ששניהם נתכסו מן העין. דזה אפשר ואפשר הוא. ובשלמא גבי גט חשוב כה"ג הוחזק דשם כיון שבודאי יש שני יב"ש חיישינן שמא גם הוא כ' גט ושלח. ואף שאומר שלא כ' י"ל דאינו נאמן דאל"כ מדוע לא שאלו פי ענן מחגרא כו' א"ו ע"א הוא ואינו נאמן. משא"כ הכא גבי עיגונא דא"צ להגדתו כשרואין אותו בחיים. וכיון שכן י"ל דהוי כלא הוחזק. וכן משמע להדיא דעת מהרא"י בפסקיו סי' רפ"ד (כמו שכ' בהג"ה בחמ"ח ס"ק ל"ח) שכתב והשתא בנ"ד אי לא הוחזקו שני משה בן יונתן שנתכסו מן העין דאיתתא שריא כו' ושם לא הועד רק שהי' אשכנזי ולא שם עירו. אלמא דאע"ג שהספק בכל ארץ אשכנז חשיב ליה לא הוחזק. וצ"ל דאע"ג דודאי יש כמה משה בן יונתן מ"מ לא הוחזק שני משה בן יונתן שנתכסו מן העין כו'. והנה מהרא"י שהתיר בלא הוחזק ס"ל כדעת בהמ"א והרא"ש דבלא הוחזק א"צ להיות ידעינן שאבד גט כו' וכ"ד התוס' דגיטין. אבל לפ"ד התוס' דב"מ אין ללמוד להקל אפילו יהי' לא הוחזק כיון דל"ד לגט דהתם ידעינן דנפל כו'. ומ"מ ד' מהרא"י צ"ע דנדון שלו הוי ממש כנדון דהריב"ש דאברהם בן פארח מקשטיליא וה"נ במהרא"י משה בן יונתן אשכנזי. והרי כתב הריב"ש דאפילו לא שכיחי ולא הוחזקו יש להחמיר אפילו לדעת בהמ"א והרא"ש כיון שלא ידענו שאברהם בן פארח הי' דר בירושלים כו'. וה"נ לא נז' כלל במהרא"י שידענו שמשה בן יונתן בעל אשה זו הלך לליטאויא. ואף אם נימא כדעת המרה"צ דבידעינן שעבר לשם סגי. הרי ג"ז חסר מן הספר שם. לכן ההכרח לומר דמהרא"י פליג על הריב"ש וס"ל דבלא הוחזק א"צ כלל להיות ידעינן שעבר דרך שם. דדוקא בהוחזקו צריכין לזה כמ"ש התוס' דגיטין (דהרא"ש קאי בשיטתייהו) דלעיל אות ז' וא"ת היכא דהוחזקו כו' וי"ל כגון דידעינן דמזה יב"ש נפל כו'. והשתא דבלא הוחזקו ניחא להו ולק"מ ולהריב"ש צ"ל דהתם ג"כ משום דידעינן דעבר כו'. ומהרא"י לא ס"ל כן אלא דעבר לחוד לאו כלום הוא ובהוחזקו בעינן דידעינן דנפל. ובלא הוחזקו ההיתר פשוט דאם אי' דהוחזקו קלא אית להו. וס"ל דה"ה בעיגונא אם אי' שיש עוד משה בן יונתן שנתכסה מהעין ואשתו עגונה קלא הוה לי'. ומ"מ לדינא אין נ' כלל לסמוך ע"ז דדוקא בעיר א' י"ל דאם אי' דהוחזקו קלא אית להו. אבל כשהספק במדינה גדולה איך אפשר לומר כן. וע' בההמגי"ד פי"א מה"ג ה"י הני מילי בגברי כו' אבל בנשים כו' ע"ש והדברים ק"ו לנד"ז. א"כ בלא ידעינן שעבר ודאי אין להקל כפסק הריב"ש שהסכים לו הרמ"א בד"מ. וגם בידעינן שעבר לא ברירא כלל להקל דמהריב"ש יש רק משמעות לדעת הרא"ש לבד כנ"ל אות י"ב. והיינו כשנאמר דהטעם של הרא"ש בלא הוחזק הוא משום דידעינן שעבר כו'. אבל באמת י"ל דהטעם בלא הוחזק הוא משום דאי איתא דאיתנהו קלא אית להו והיינו דוקא כשהספק רק על עיר א' וכשדנין ע"ז באותה העיר. משא"כ כשאין דנין באותה העיר וכש"כ כשהספק על כל העולם. וכש"כ לדעת התוס' דב"מ (די"ח ע"ב) סד"ה נפק הנ"ל דגם בלא הוחזק הטעם משום דידעינן שאבד. ע"כ מאד קשה להקל בזה בלי שום ראיה:
אך מה שיש לחקור בזה הוא די"ל דל"ד להוחזקו. דאף שכ' החמ"ח ס"ק ל"ח איך אפשר שבכל העולם לא יהיו שני יב"ש כו' וכ"כ מהרי"ט חאה"ע סי' ל' דע"כ לא אמרינן בעלמא אלא דלשני יב"ש בעיר א' ל"ח דקלא אית להו אבל בעולם שכיחי טובא כו'. וכ"כ הצ"צ סי' נ"ח באריכות. מ"מ איה"נ דודאי הוה כהוחזק שיש כמה יב"ש בעולם. מ"מ הרי המגיד משנה כ' פי"ג מה"ג דגם בהוחזקו אם ידוע שהא' קיים משיאין אשתו של זה ופשוט הוא עכ"ל וכ"ד האחרונים. וכיון שכן מה שבודאי יש בעולם כמה יב"ש אין זה הוחזק דשמא ידוע שכולם חיים. ולא חשוב הוחזק אא"כ יש יב"ש שני שג"כ נתכסה מן העין ואין ידוע שמא הוא המת. וע"ז לא שייך כלל לומר מ"ש הח"מ איך אפשר שבכל העולם לא יהיו שני יב"ש ששניהם נתכסו מן העין. דזה אפשר ואפשר הוא. ובשלמא גבי גט חשוב כה"ג הוחזק דשם כיון שבודאי יש שני יב"ש חיישינן שמא גם הוא כ' גט ושלח. ואף שאומר שלא כ' י"ל דאינו נאמן דאל"כ מדוע לא שאלו פי ענן מחגרא כו' א"ו ע"א הוא ואינו נאמן. משא"כ הכא גבי עיגונא דא"צ להגדתו כשרואין אותו בחיים. וכיון שכן י"ל דהוי כלא הוחזק. וכן משמע להדיא דעת מהרא"י בפסקיו סי' רפ"ד (כמו שכ' בהג"ה בחמ"ח ס"ק ל"ח) שכתב והשתא בנ"ד אי לא הוחזקו שני משה בן יונתן שנתכסו מן העין דאיתתא שריא כו' ושם לא הועד רק שהי' אשכנזי ולא שם עירו. אלמא דאע"ג שהספק בכל ארץ אשכנז חשיב ליה לא הוחזק. וצ"ל דאע"ג דודאי יש כמה משה בן יונתן מ"מ לא הוחזק שני משה בן יונתן שנתכסו מן העין כו'. והנה מהרא"י שהתיר בלא הוחזק ס"ל כדעת בהמ"א והרא"ש דבלא הוחזק א"צ להיות ידעינן שאבד גט כו' וכ"ד התוס' דגיטין. אבל לפ"ד התוס' דב"מ אין ללמוד להקל אפילו יהי' לא הוחזק כיון דל"ד לגט דהתם ידעינן דנפל כו'. ומ"מ ד' מהרא"י צ"ע דנדון שלו הוי ממש כנדון דהריב"ש דאברהם בן פארח מקשטיליא וה"נ במהרא"י משה בן יונתן אשכנזי. והרי כתב הריב"ש דאפילו לא שכיחי ולא הוחזקו יש להחמיר אפילו לדעת בהמ"א והרא"ש כיון שלא ידענו שאברהם בן פארח הי' דר בירושלים כו'. וה"נ לא נז' כלל במהרא"י שידענו שמשה בן יונתן בעל אשה זו הלך לליטאויא. ואף אם נימא כדעת המרה"צ דבידעינן שעבר לשם סגי. הרי ג"ז חסר מן הספר שם. לכן ההכרח לומר דמהרא"י פליג על הריב"ש וס"ל דבלא הוחזק א"צ כלל להיות ידעינן שעבר דרך שם. דדוקא בהוחזקו צריכין לזה כמ"ש התוס' דגיטין (דהרא"ש קאי בשיטתייהו) דלעיל אות ז' וא"ת היכא דהוחזקו כו' וי"ל כגון דידעינן דמזה יב"ש נפל כו'. והשתא דבלא הוחזקו ניחא להו ולק"מ ולהריב"ש צ"ל דהתם ג"כ משום דידעינן דעבר כו'. ומהרא"י לא ס"ל כן אלא דעבר לחוד לאו כלום הוא ובהוחזקו בעינן דידעינן דנפל. ובלא הוחזקו ההיתר פשוט דאם אי' דהוחזקו קלא אית להו. וס"ל דה"ה בעיגונא אם אי' שיש עוד משה בן יונתן שנתכסה מהעין ואשתו עגונה קלא הוה לי'. ומ"מ לדינא אין נ' כלל לסמוך ע"ז דדוקא בעיר א' י"ל דאם אי' דהוחזקו קלא אית להו. אבל כשהספק במדינה גדולה איך אפשר לומר כן. וע' בההמגי"ד פי"א מה"ג ה"י הני מילי בגברי כו' אבל בנשים כו' ע"ש והדברים ק"ו לנד"ז. א"כ בלא ידעינן שעבר ודאי אין להקל כפסק הריב"ש שהסכים לו הרמ"א בד"מ. וגם בידעינן שעבר לא ברירא כלל להקל דמהריב"ש יש רק משמעות לדעת הרא"ש לבד כנ"ל אות י"ב. והיינו כשנאמר דהטעם של הרא"ש בלא הוחזק הוא משום דידעינן שעבר כו'. אבל באמת י"ל דהטעם בלא הוחזק הוא משום דאי איתא דאיתנהו קלא אית להו והיינו דוקא כשהספק רק על עיר א' וכשדנין ע"ז באותה העיר. משא"כ כשאין דנין באותה העיר וכש"כ כשהספק על כל העולם. וכש"כ לדעת התוס' דב"מ (די"ח ע"ב) סד"ה נפק הנ"ל דגם בלא הוחזק הטעם משום דידעינן שאבד. ע"כ מאד קשה להקל בזה בלי שום ראיה:
היד
והנה נלע"ד שבדין זה דהחליט המרה"צ להקל מחולקים החמ"ח ומהרי"ט אף לפ"ד הרא"ש היותר מיקל בדין זה בעובדא דמכלוף בן מלול. דלדעת החמ"ח ס"ק ל"ח שפי' בטעם היתר שהתיר הרא"ש אשת מכלוף בן מלול לפי שאשתו ידעה שיצא בעלה ע"ד לילך לפאס לא חיישינן דילמא בעלה אזל לעלמא ואחר אתא לפאס ונהרג כו' אע"ג דשכיחי שיירתא מ"מ אין זה ודאי שמי ששמו כשמו הלך ג"כ לפאס כו' אלו דבריו. והמתבאר מהם דאפילו אין לנו ידיעה מפאס שלא הוחזק שם רק מכלוף בן מלול א' לבד יש להתיר כדסיים אין זה ודאי שמי ששמו כשמו כו'. אבל מהרי"ט חאה"ע סי' ל' פי' להדיא דהטעם משום שבעלה הלך לפאס וגם לא הוחזק בפאס מכלוף אחר וז"ל שהלשון הזה מורה באצבע שלא הוחזק מכלוף אחר בעיר פאס וכפל שם הדברים יעו"ש ד"ה והנדון של הרא"ש כו' וד"ה ומעתה בנדון שלפנינו הואיל ולא הוחזק דוד טובי אחר כו' דלכל הפחות בעיר א' לא חיישי' לתרי משם א' שלא הוחזקו ואע"פ שלא חקרו ולא פשפשו כו' יעו"ש. מבואר דדוקא פשפוש א"צ אבל צריך עכ"פ שידונו בעיר ההיא איך דשם לא יוחזק אחר בשם זה משא"כ כשדנין בעיר אחרת וא"י כלל אם הוחזק שם אחר וכ"ד הב"י בק"ע סי' קכ"א שכ' ג"כ כן ע"ש וגם ד' החמ"ח יש לכוון כן וכן עיקר. ועיין בצ"צ סי' נ"ח שהתיר ג"כ בשמו וש"א כשידוע שבעל האשה יצא מעיר זו שמעידין שמשם הי' זה המת והיינו משום דלא הוחזק אחר שיצא וכעד"ז בהלך למקום פ' ג"כ משום לא הוחזק כו' ע"ש. והיינו דוקא כשידוע לנו שלא הוחזק במקום ההוא שנים. אבל כשא"י לנו כלל אם הוחזק או לא אין שייך להתיר ואפשר שגם דעת המרה"צ כן ואין כאן מחלוקת. אך א"כ אין מקום לקושייתו בס"ק ע"ג ד"ה אולם מה שיש. דכיון שבפאס לא הוחזקו שנים א"כ מאי נפ"מ שהוחזקו עוד מכלוף במקומות אחרים. הרי רק מכלוף דפאס נהרג ושם לא הוחזקו שנים. משא"כ התוס' מיירי בהוחזקו שני יב"ש בעיר א'. ויש להתיישב בזה. מיהו בלא"ה לק"מ דנת"ל אות י"ג דזה לא חשיב הוחזקו:
והנה נלע"ד שבדין זה דהחליט המרה"צ להקל מחולקים החמ"ח ומהרי"ט אף לפ"ד הרא"ש היותר מיקל בדין זה בעובדא דמכלוף בן מלול. דלדעת החמ"ח ס"ק ל"ח שפי' בטעם היתר שהתיר הרא"ש אשת מכלוף בן מלול לפי שאשתו ידעה שיצא בעלה ע"ד לילך לפאס לא חיישינן דילמא בעלה אזל לעלמא ואחר אתא לפאס ונהרג כו' אע"ג דשכיחי שיירתא מ"מ אין זה ודאי שמי ששמו כשמו הלך ג"כ לפאס כו' אלו דבריו. והמתבאר מהם דאפילו אין לנו ידיעה מפאס שלא הוחזק שם רק מכלוף בן מלול א' לבד יש להתיר כדסיים אין זה ודאי שמי ששמו כשמו כו'. אבל מהרי"ט חאה"ע סי' ל' פי' להדיא דהטעם משום שבעלה הלך לפאס וגם לא הוחזק בפאס מכלוף אחר וז"ל שהלשון הזה מורה באצבע שלא הוחזק מכלוף אחר בעיר פאס וכפל שם הדברים יעו"ש ד"ה והנדון של הרא"ש כו' וד"ה ומעתה בנדון שלפנינו הואיל ולא הוחזק דוד טובי אחר כו' דלכל הפחות בעיר א' לא חיישי' לתרי משם א' שלא הוחזקו ואע"פ שלא חקרו ולא פשפשו כו' יעו"ש. מבואר דדוקא פשפוש א"צ אבל צריך עכ"פ שידונו בעיר ההיא איך דשם לא יוחזק אחר בשם זה משא"כ כשדנין בעיר אחרת וא"י כלל אם הוחזק שם אחר וכ"ד הב"י בק"ע סי' קכ"א שכ' ג"כ כן ע"ש וגם ד' החמ"ח יש לכוון כן וכן עיקר. ועיין בצ"צ סי' נ"ח שהתיר ג"כ בשמו וש"א כשידוע שבעל האשה יצא מעיר זו שמעידין שמשם הי' זה המת והיינו משום דלא הוחזק אחר שיצא וכעד"ז בהלך למקום פ' ג"כ משום לא הוחזק כו' ע"ש. והיינו דוקא כשידוע לנו שלא הוחזק במקום ההוא שנים. אבל כשא"י לנו כלל אם הוחזק או לא אין שייך להתיר ואפשר שגם דעת המרה"צ כן ואין כאן מחלוקת. אך א"כ אין מקום לקושייתו בס"ק ע"ג ד"ה אולם מה שיש. דכיון שבפאס לא הוחזקו שנים א"כ מאי נפ"מ שהוחזקו עוד מכלוף במקומות אחרים. הרי רק מכלוף דפאס נהרג ושם לא הוחזקו שנים. משא"כ התוס' מיירי בהוחזקו שני יב"ש בעיר א'. ויש להתיישב בזה. מיהו בלא"ה לק"מ דנת"ל אות י"ג דזה לא חשיב הוחזקו:
ובמרה"צ ס"ק ע"ו אות ח' אפילו כו'. (לפמש"ל אפי' העידו על שם עירו רק שאין דנין בעירו והוי ספק ממש אם הוחזק אפ"ל דלא מהני אפילו תרתי לטיבותא). וכ"מ בתשו' הרא"ש כלל מ"ה סי' כ"א לענין גט ומינה לדידן גבי עיגונא. (רק צ"ע בכ"ז אולי יהי' מהני מצד צירוף סימנים בינונים):