Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אסימן יג
שו"ב דמתא שהעידו עליו עדים שלא התפלל כמה פעמים. ומחמת זה לא רצו הקהל להאמין עליו השחיטה והעמידו שיהי' עוד שו"ב עומד על גביו. אח"כ העבירוהו לגמרי. והשו"ב מכחיש קצת ומתנצל שקיצר בתפלה מצד הלחץ ודוחק קושי הפרנסה. ורוצה לקבל עליו להבא שיהי' זהיר וזריז אי רשאי להאמינו או לא:
שו"ב דמתא שהעידו עליו עדים שלא התפלל כמה פעמים. ומחמת זה לא רצו הקהל להאמין עליו השחיטה והעמידו שיהי' עוד שו"ב עומד על גביו. אח"כ העבירוהו לגמרי. והשו"ב מכחיש קצת ומתנצל שקיצר בתפלה מצד הלחץ ודוחק קושי הפרנסה. ורוצה לקבל עליו להבא שיהי' זהיר וזריז אי רשאי להאמינו או לא:
בא
לכאורה מדינא אין להעבירו שאפי' לדעת הרמב"ם לא אמר שצריך בדיקת סכין אלא פושע לדבר א' אבל הפסול לעדות בעבירה של תורה א"צ בדיקת סכין והרשב"א ושא"פ ס"ל דאפי' פושע לדבר א' א"צ בדיקת סכין אא"כ הוא חשוד לאותו דבר לאכול נבלות. ובנ"ד אינו פסול אפי' לעדות שהרי לא עבר על לאו רק על עשה וגם אפשר שאינו עשה של תורה כי רוב הפוסקים ס"ל דתפלה היא מדרבנן. ואף הרמב"ם דס"ל שהיא דאורייתא מ"מ כ' דאין מנין התפלות דאורייתא כמ"ש רפ"א מה' תפלה. ואין לומר דנ"ד משמע שעבר על כמה תפלות א"כ חשוב פושע לתפלה מ"מ אף את"ל כן הרי הרמב"ם לא החמיר רק בפושע לעבור על איסור של תורה ומנין לנו להחמיר בפושע לעבור על עשה דד"ס. בשגם דשא"פ פליגי אהרמב"ם אפי' בפושע על ל"ת של תורה. גם אפ"ל פושע אפי' אעשה דאוריי' לא נק' פושע אלא כשמבעט במצוה זו כדפירש"י גבי פושע לערלות. אך בכ"מ פ"ד מה"ש הי"ד לא פי' כן לדעת הרמב"ם מ"מ אין זה רק בעשה דאוריי' לא בעשה דרבנן וכ"מ קצת בהרא"ש סי' ז' כיון דחזינן שלתאותו עובר א' מן העבירות שבתורה כו'. וע' פר"ח בקו"א בהשגתו על הבית הלל בסי' ב' מש"ש וכ"מ בתשו' עה"ג סי' ט"ו שהיקל בטבח שמכר בשר ששהה ג"י בלא מליחה אף שמסתמא מכר לכמה בנ"א וא"כ עבר ע"ז ג' פעמים או יותר. ובלא"ה בתפלת ערבית יש לדונו לכ"ז טפי דהא קי"ל תפלת ערבית רשות אע"ג דהאידנא שוויי' עלייהו חובה מ"מ אין לפסול השו"ב מחמת זה (וק"ש י"ל שקרא):
לכאורה מדינא אין להעבירו שאפי' לדעת הרמב"ם לא אמר שצריך בדיקת סכין אלא פושע לדבר א' אבל הפסול לעדות בעבירה של תורה א"צ בדיקת סכין והרשב"א ושא"פ ס"ל דאפי' פושע לדבר א' א"צ בדיקת סכין אא"כ הוא חשוד לאותו דבר לאכול נבלות. ובנ"ד אינו פסול אפי' לעדות שהרי לא עבר על לאו רק על עשה וגם אפשר שאינו עשה של תורה כי רוב הפוסקים ס"ל דתפלה היא מדרבנן. ואף הרמב"ם דס"ל שהיא דאורייתא מ"מ כ' דאין מנין התפלות דאורייתא כמ"ש רפ"א מה' תפלה. ואין לומר דנ"ד משמע שעבר על כמה תפלות א"כ חשוב פושע לתפלה מ"מ אף את"ל כן הרי הרמב"ם לא החמיר רק בפושע לעבור על איסור של תורה ומנין לנו להחמיר בפושע לעבור על עשה דד"ס. בשגם דשא"פ פליגי אהרמב"ם אפי' בפושע על ל"ת של תורה. גם אפ"ל פושע אפי' אעשה דאוריי' לא נק' פושע אלא כשמבעט במצוה זו כדפירש"י גבי פושע לערלות. אך בכ"מ פ"ד מה"ש הי"ד לא פי' כן לדעת הרמב"ם מ"מ אין זה רק בעשה דאוריי' לא בעשה דרבנן וכ"מ קצת בהרא"ש סי' ז' כיון דחזינן שלתאותו עובר א' מן העבירות שבתורה כו'. וע' פר"ח בקו"א בהשגתו על הבית הלל בסי' ב' מש"ש וכ"מ בתשו' עה"ג סי' ט"ו שהיקל בטבח שמכר בשר ששהה ג"י בלא מליחה אף שמסתמא מכר לכמה בנ"א וא"כ עבר ע"ז ג' פעמים או יותר. ובלא"ה בתפלת ערבית יש לדונו לכ"ז טפי דהא קי"ל תפלת ערבית רשות אע"ג דהאידנא שוויי' עלייהו חובה מ"מ אין לפסול השו"ב מחמת זה (וק"ש י"ל שקרא):
גקיצור. י"ל הפושע לתפלה דרבנן לא הוי פושע לשחיטה:
דב
אכן לפמ"ש הרמ"א בד"מ סי' א' דהאידנא שאין מראים הסכינים לחכם אין לוקחים בשר מסתם אדם אא"כ הוחזק בחזקת כשרות. א"כ זה שעבר אדרבנן אינו י"ש עכ"פ והרי צריך הרבה י"ש לבדיקת הסכין כו'. ולפ"ז צ"ע על העה"ג שהיקל בנדון שלו שעבר אדרבנן כנ"ל. וראייתו מהרמב"ם י"ל שאינה מוכרחת דשא"ה שנמצא אחריו חוט או קרום ואינו מזיד גמור אלא פושע בדרבנן ובכנה"ג סי' י"ח בהגה' הטור אות כ"ד הוכיח ב' מורו זקנו מהר"י טונצין ז"ל דכל עוד שלא נמצא קלקול בטבח אין להוציא טבח מאומנתו דהא בנמצא סכינו יפה אע"פ שפשע שלא הראה סכינו לחכם לא מעבירין לי' כדאי' בחולין (די"ח ע"א). והתם משמע דהוי מזיד גמור בדרבנן (אע"ג דיש לחלק משום שי"ל דהי' ברור לו שסכינו יפה הלכך לדעתו לא עבר רק על תקנת חז"ל לא על איסור עצמו דד"ס כתפלה וכה"ג מ"מ לעומת זה שם חמור טפי שהרי התקנתא בדרבנן הוא בענין השייך לשחיטה ממש ועוד דלהני פוסקי' דס"ל דבדיקת הסכין אין סתם ע"א נאמן משמע דהוא דין דאורייתא דאין ע"א נאמן בדאתחזק איסורא כמ"ש במרדכי פ"ק דחולין) אלא שי"ל דלק"מ על רמ"א משם משום דבש"ס מיירי בזמן שהיו מראים סכינים לחכם א"כ מסתמא אח"כ יראה כו' משא"כ עכשיו שאין מראים. ומיהו זה אינו מספיק דהרי טבח שבש"ס היינו ששוחט לעצמו ומוכר לאחרים כמ"ש מהרי"ו סי' צ"ז. וא"כ בכה"ג אף בזמן הש"ס שהיו מראים לחכם צריך חזקת כשרות מיוחדת להרמב"ם ורמ"א משום ששוחט לעצמו ומוכר לאחרים ואפ"ה לא פסלינן לי' אלהבא א"כ ה"ה והוא הטעם לענין שו"ב דהאידנא אע"פ שאין מראים סכינים לחכם וצ"ל דמשום פשיעותו בשאר מילי דרבנן לא אתרעי כלל חז"כ מיוחדת שהיה לו בשחיטה כו' כמ"ש בתשו' אחרת. ואפשר שי"ל דבבדיקת הסכין יש להחמיר טפי. וז"ל הפ"ת סי' י"ח ס"ק ל"א ולדידי חזי לי דבכל בן אדם דמזלזל קצת במצוה א' ממצות התורה קים לי בגוי' דלא רמי אנפשי' למעבד בדיקה הצריכה לסכין כו' עכ"ל:
אכן לפמ"ש הרמ"א בד"מ סי' א' דהאידנא שאין מראים הסכינים לחכם אין לוקחים בשר מסתם אדם אא"כ הוחזק בחזקת כשרות. א"כ זה שעבר אדרבנן אינו י"ש עכ"פ והרי צריך הרבה י"ש לבדיקת הסכין כו'. ולפ"ז צ"ע על העה"ג שהיקל בנדון שלו שעבר אדרבנן כנ"ל. וראייתו מהרמב"ם י"ל שאינה מוכרחת דשא"ה שנמצא אחריו חוט או קרום ואינו מזיד גמור אלא פושע בדרבנן ובכנה"ג סי' י"ח בהגה' הטור אות כ"ד הוכיח ב' מורו זקנו מהר"י טונצין ז"ל דכל עוד שלא נמצא קלקול בטבח אין להוציא טבח מאומנתו דהא בנמצא סכינו יפה אע"פ שפשע שלא הראה סכינו לחכם לא מעבירין לי' כדאי' בחולין (די"ח ע"א). והתם משמע דהוי מזיד גמור בדרבנן (אע"ג דיש לחלק משום שי"ל דהי' ברור לו שסכינו יפה הלכך לדעתו לא עבר רק על תקנת חז"ל לא על איסור עצמו דד"ס כתפלה וכה"ג מ"מ לעומת זה שם חמור טפי שהרי התקנתא בדרבנן הוא בענין השייך לשחיטה ממש ועוד דלהני פוסקי' דס"ל דבדיקת הסכין אין סתם ע"א נאמן משמע דהוא דין דאורייתא דאין ע"א נאמן בדאתחזק איסורא כמ"ש במרדכי פ"ק דחולין) אלא שי"ל דלק"מ על רמ"א משם משום דבש"ס מיירי בזמן שהיו מראים סכינים לחכם א"כ מסתמא אח"כ יראה כו' משא"כ עכשיו שאין מראים. ומיהו זה אינו מספיק דהרי טבח שבש"ס היינו ששוחט לעצמו ומוכר לאחרים כמ"ש מהרי"ו סי' צ"ז. וא"כ בכה"ג אף בזמן הש"ס שהיו מראים לחכם צריך חזקת כשרות מיוחדת להרמב"ם ורמ"א משום ששוחט לעצמו ומוכר לאחרים ואפ"ה לא פסלינן לי' אלהבא א"כ ה"ה והוא הטעם לענין שו"ב דהאידנא אע"פ שאין מראים סכינים לחכם וצ"ל דמשום פשיעותו בשאר מילי דרבנן לא אתרעי כלל חז"כ מיוחדת שהיה לו בשחיטה כו' כמ"ש בתשו' אחרת. ואפשר שי"ל דבבדיקת הסכין יש להחמיר טפי. וז"ל הפ"ת סי' י"ח ס"ק ל"א ולדידי חזי לי דבכל בן אדם דמזלזל קצת במצוה א' ממצות התורה קים לי בגוי' דלא רמי אנפשי' למעבד בדיקה הצריכה לסכין כו' עכ"ל:
הקיצור. אכן י"ל עכ"פ אין לו חזקת כשרות לבדיקת הסכין:
וג
ומ"מ נראה דאם שו"ב זה יראה אח"כ סכינו לחכם מדי יום ודאי שרי שכיון שיבדקנו אחר מדי יום א"כ מוקמי' לי' אחזקתי' כל היום דיעבד אפי' לא בדקו כלל. הלכך בכה"ג ודאי סמכינן על בדיקת שו"ב זה אח"כ לפני השחיטה ולאה"ש והרי בזמן הש"ס לא היה צריך ג"כ להראות סכינו רק לפני השחיטה ואם שחט מאה בהמות או חיות במקום אחד א"צ להראות סכינו אח"כ לחכם וסמכי' עלי' א"כ ה"ה עכשיו מדי יום דאע"ג שבזמן הש"ס היו צריכין להראות לפני השחיטה ולא סגי בבדיקה בכל יום היינו ודאי מפני כבודו של חכם דמדינא אין טעם לחלק כ"כ בין פ"א ביום ללפני שחיטה. ועכ"פ בנ"ד נראה לסמוך אבדיקה דאחר פ"א ביום וע' דוגמא לזה לענין בדיקת הציצית בא"ח סי' ח' ע"ש בשו"ע רבינו סעי' י"ג אע"ג דהסכין עשוי להתקלקל יותר מהציצית הרי נגד זה יבדקם הוא כד"ת לפני שחיטה ואח"כ:
ומ"מ נראה דאם שו"ב זה יראה אח"כ סכינו לחכם מדי יום ודאי שרי שכיון שיבדקנו אחר מדי יום א"כ מוקמי' לי' אחזקתי' כל היום דיעבד אפי' לא בדקו כלל. הלכך בכה"ג ודאי סמכינן על בדיקת שו"ב זה אח"כ לפני השחיטה ולאה"ש והרי בזמן הש"ס לא היה צריך ג"כ להראות סכינו רק לפני השחיטה ואם שחט מאה בהמות או חיות במקום אחד א"צ להראות סכינו אח"כ לחכם וסמכי' עלי' א"כ ה"ה עכשיו מדי יום דאע"ג שבזמן הש"ס היו צריכין להראות לפני השחיטה ולא סגי בבדיקה בכל יום היינו ודאי מפני כבודו של חכם דמדינא אין טעם לחלק כ"כ בין פ"א ביום ללפני שחיטה. ועכ"פ בנ"ד נראה לסמוך אבדיקה דאחר פ"א ביום וע' דוגמא לזה לענין בדיקת הציצית בא"ח סי' ח' ע"ש בשו"ע רבינו סעי' י"ג אע"ג דהסכין עשוי להתקלקל יותר מהציצית הרי נגד זה יבדקם הוא כד"ת לפני שחיטה ואח"כ:
זקיצור. מ"מ יש להקל ע"י שיראה סכינו פ"א ביום לחכם:
חד
ועוד נ"ל טעם להקל בזה אם יקבל עליו ד"ח להיות זהיר במצות וביחוד במצות תפלה שפשע בה והעיקר שיהי' זהיר באומנת הסכין והשחיטה אזי כיון שעברו עליו בזיונות טובא יש להקל וכמ"ש רבינו ז"ל בי"ד סי' ב' גבי מי שיצא טרפה מתח"י בפשיעותו וז"ל בפושע שאינו בחזקת רשע לעבור במזיד אלא שאינו נזהר יפה במעשים מהני לי' הבזיון שמבזין אותו בהעברה והכרזות אלו שיהי' נזהר יפה מכאן והלאה כו' עכ"ל. וא"כ שו"ב זה אף את"ל שעבר במזיד אתפלה מ"מ לגבי שחיטה אינו ברור אפי' כמיקל ופושע רק שחשוד כמיקל ופושע א"כ ודאי מהני לי' בזיונות שהי' לו שיהי' נזהר יפה מכאן והלאה כו'. וכ"ש בהצטרף לזה שיראה סכינו לשו"ב אחר מדי יום דודאי אין להחמיר כלל יותר:
ועוד נ"ל טעם להקל בזה אם יקבל עליו ד"ח להיות זהיר במצות וביחוד במצות תפלה שפשע בה והעיקר שיהי' זהיר באומנת הסכין והשחיטה אזי כיון שעברו עליו בזיונות טובא יש להקל וכמ"ש רבינו ז"ל בי"ד סי' ב' גבי מי שיצא טרפה מתח"י בפשיעותו וז"ל בפושע שאינו בחזקת רשע לעבור במזיד אלא שאינו נזהר יפה במעשים מהני לי' הבזיון שמבזין אותו בהעברה והכרזות אלו שיהי' נזהר יפה מכאן והלאה כו' עכ"ל. וא"כ שו"ב זה אף את"ל שעבר במזיד אתפלה מ"מ לגבי שחיטה אינו ברור אפי' כמיקל ופושע רק שחשוד כמיקל ופושע א"כ ודאי מהני לי' בזיונות שהי' לו שיהי' נזהר יפה מכאן והלאה כו'. וכ"ש בהצטרף לזה שיראה סכינו לשו"ב אחר מדי יום דודאי אין להחמיר כלל יותר:
טקיצור. וגם יש לצדד צירוף קד"ח ובזיונות שעברו עליו: