Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אסימן לו
בדין מה ששכיח שנמצא קרום על הריאה הנקרא בפי השוחטים ובספרי שחיטות ובדיקות בשם שלופרוק אם יש היתר שלא לקולפו כי אם יקלפו אע"פ שלא יבצבץ יש לחוש שיצא דם. וז"ל הרי"א נ"י זה מקרוב נמצא שכשקולפין אותו מהריאה יוצאים בכמה מקומות דם כטפה של זבוב וכשמקנחים את הדם יוצא עוד דם כמה פעמים. ונלע"ד דאם הקרום הוא דק ומראיה אינה כמו בשר בלוי שלא לקלוף אותה כלל וליתן לה דין סירכא תלויה כמ"ש השמ"ח סי' ל"ט סעיף כ"ט בשם הר"ץ וז"ל ולפעמים יש כמין קרום רחב הנקלף מהריאה ותלוי גם זה בכלל סירכא תלויה עכ"ל וע"ש סעיף ל"א.אך אם הקרום עב שאפשר לומר ולחוש שהוא בשר בלוי אין להכשיר בלי בדיקה כפסק הרמ"א סס"י ל"ט והוא מהרוקח וכ"כ השמ"ח סס"י ל"ט סעיף עיי"ן. עכ"ד הרה"ג הישיש מוהרי"צ אייזיק נ"י בהר"ד מו"צ דק"ק וויטעפסק ששאל דעתי ע"ז:
בדין מה ששכיח שנמצא קרום על הריאה הנקרא בפי השוחטים ובספרי שחיטות ובדיקות בשם שלופרוק אם יש היתר שלא לקולפו כי אם יקלפו אע"פ שלא יבצבץ יש לחוש שיצא דם. וז"ל הרי"א נ"י זה מקרוב נמצא שכשקולפין אותו מהריאה יוצאים בכמה מקומות דם כטפה של זבוב וכשמקנחים את הדם יוצא עוד דם כמה פעמים. ונלע"ד דאם הקרום הוא דק ומראיה אינה כמו בשר בלוי שלא לקלוף אותה כלל וליתן לה דין סירכא תלויה כמ"ש השמ"ח סי' ל"ט סעיף כ"ט בשם הר"ץ וז"ל ולפעמים יש כמין קרום רחב הנקלף מהריאה ותלוי גם זה בכלל סירכא תלויה עכ"ל וע"ש סעיף ל"א.אך אם הקרום עב שאפשר לומר ולחוש שהוא בשר בלוי אין להכשיר בלי בדיקה כפסק הרמ"א סס"י ל"ט והוא מהרוקח וכ"כ השמ"ח סס"י ל"ט סעיף עיי"ן. עכ"ד הרה"ג הישיש מוהרי"צ אייזיק נ"י בהר"ד מו"צ דק"ק וויטעפסק ששאל דעתי ע"ז:
בא
בגמרא פא"ט (דמ"ו סע"ב) ואמר רבא האי ריאה דקיימא גלדי גלדי (קליפות קליפות. קרושט"ת בלע"ז. כעין מכות מלנ"ש) אוכמי אוכמי (טיי"ש בלע"ז שחורות). חזותא חזותא (גוונים גוונים ודוקא הנך גוונים דלא מיטרפא בהו כגון אדומה ירוקה והנך דלקמן בהלכות). כשרה. ויש לחקור אם כשרה בלי שום בדיקה. או צריכה איזה בדיקה. ונראה מדברי בה"ג דבדיקת נפיחה ודאי אין צריכה שהרי שם לעיל מיניה בסמוך לו ממש הביא מימרא דרבה ריאה דאגליד כאהינא סומקא כשרה. וסיים ע"ז והוא דלא מפקא זיקא. ופי' הרשב"א והרא"ש דהיינו שצריכה נפיחה. והם גמגמו ע"ז דכשרה משמע בלי שום בדיקה. ועיין במשבצות סי' ל"ו סק"ב דלכן סמכינן אבדיקה שלנו בזה כיון שלא נזכר בדיקה זו בגמרא וע' ש"ך סי' ל"ו סק"ט. וא"כ אף לבה"ג כיון שאח"כ בסמוך הביא מימרא זו דגלדי גלדי כו' כשרה. ולא הוסיף ע"ז כלום ש"מ דס"ל ג"כ שא"צ נפיחה. והנה אח"כ בדף שאח"ז הביא הבה"ג עוד הפעם מימרא זו היינו לאחר דין העלתה צמחים כו' כשרה. ושם פי' יותר וז"ל ריאה דקיימא גלדי גלדי כו'. גלדי גלדי דדמי למצורע. אוכמי אוכמי דדמי לכוחלא. חזואתא גוונא ודוקא מידי דמתכשרא ביה ריאה כגון ירוקה ואדומה עכ"ל. רב יצחק בר יוסף כו' צמחי צמחי כו' עד ולא אמרו להו ולא מידי. ומדעירב דין הנ"ל דגלדי גלדי בין דין צמחים וטינרי. משמע דדינן שוה וכשם שצמחי וטינרי א"צ שום בדיקה כמ"ש הב"י רס"י ל"ז בשם הרא"ש והרשב"א והר"ן מדאמרינן ולא אמרו להו ולא מידי אלמא לא צריכי בדיקה כלל עכ"ל. והוא בחה"ר דמ"ח בד"ה הא דאמרינן העלתה צמחים מהו. ובתה"א דל"ג ע"א. ובהרא"ש פא"ט סי' מ"ה. וא"כ משמע דכמ"כ בהנך גלדי גלדי כו'. ועיין בחה"ר שם שכ' דא"כ שצריכה לבדוק כו' ה"ל לפרושי לגמרא בהדיא. וטענה זו שייך גם כאן גבי גלדי גלדי כו'. ועוד דגלדי גלדי עם חזותא חזותא ודאי שוין ושם משמע דא"צ שום בדיקה שהרי לא נזכר בשום פוסק שמראה כשרה יהיה צריך נפיחה כמבואר בדברי הרמב"ם פ"ז מה"ש הי"ט ואפילו כו' ה"ז מותרת. ולעיל מיניה הי"ד מחט כו' נופחין אותה כו' מבואר דכאן א"צ נפיחה. וכ"נ מדבריו פי"א הי"ג א"צ בדיקה כו' ושם הט"ו גבי סירכא תלויה הצריך נפיחה לפי שלא נתבאר בגמרא בפי' עליה לשון כשרה עד שיש מקומות שאוסרין אותה ע"כ הצריך נפיחה אבל היכא שנזכר בגמרא שהיא כשרה א"צ נפיחה. והכ"מ כ' שדעת הרשב"א להתיר סר"ת בלא בדיקה וכ' הר"ן שכן המנהג הפשוט. וכ"ד הטור סי' ל"ט ועיין בב"י שם ד"ה סירכא היוצא מן האונה או מן האומה והיא תלויה. ועיין בתה"א דל"ה ע"א שכ' בהטעם שא"צ בדיקה דלא דמי לישב לה קוץ בוושט ולספק דרוסה דהתם אתייליד בה ריעותא בבהמה שהרי התחיל בה מעשה האוסר אלא שאנו מסופקים אם נגמר המעשה וכיון שכן צריכה בדיקה מספק אבל בזו אין כאן שום הוכחות איסור שהרי אפשר שבאה סירכא זו מחמת רירין הבאין שלא מחמת נקב ותדע לך דהא על ארי בינייהו ואיהו שתיק ואינהו שתקין כו' יעו"ש. והדברים ק"ו להיכא דאתמר בהדיא בגמ' שהיא כשרה שאין להצריך בדיקה. ואפילו להאומרים שם דצריך בדיקה הוא משום דחששו לשמא מחמת נקב היא באה. וכן מוכח בת"ד סי' י"ב דלא מצריכין נפיחה רק היכא שנאמר בגמרא כגון ריאה הסמוכה לדופן דרב נחמיה בדיק ליה בפשורי לקולא. אבל סירכא תלויה א"צ בדיקה וכ"כ הכנה"ג סי' ל"ט אות קכ"ג שכן מוכח מדבריו. וא"כ ק"ו היכא שנאמר בגמרא כשרה שא"צ בדיקה. וגם לשטת התוס' שם דר"נ אאיכא מכה בדופן קאי עכ"פ רק שם הצריכו בדיקה ולא במקום שנאמר סתם כשרה. שלכן הצריכו לומר שם דר"נ בדיק לה בפשורי. וכ"פ הב"ח סעיף י"ג והלבוש וכ"נ ממהרש"ל ביש"ש סי' כ"ה. וכ"פ בש"ע סעיף ח' ואף להט"ז שם ס"ק י"ב שהצריך נפיחה היינו רק ממנהגא ולא מדינא. ובאמת דבריו אין מוכרחים כלל:
בגמרא פא"ט (דמ"ו סע"ב) ואמר רבא האי ריאה דקיימא גלדי גלדי (קליפות קליפות. קרושט"ת בלע"ז. כעין מכות מלנ"ש) אוכמי אוכמי (טיי"ש בלע"ז שחורות). חזותא חזותא (גוונים גוונים ודוקא הנך גוונים דלא מיטרפא בהו כגון אדומה ירוקה והנך דלקמן בהלכות). כשרה. ויש לחקור אם כשרה בלי שום בדיקה. או צריכה איזה בדיקה. ונראה מדברי בה"ג דבדיקת נפיחה ודאי אין צריכה שהרי שם לעיל מיניה בסמוך לו ממש הביא מימרא דרבה ריאה דאגליד כאהינא סומקא כשרה. וסיים ע"ז והוא דלא מפקא זיקא. ופי' הרשב"א והרא"ש דהיינו שצריכה נפיחה. והם גמגמו ע"ז דכשרה משמע בלי שום בדיקה. ועיין במשבצות סי' ל"ו סק"ב דלכן סמכינן אבדיקה שלנו בזה כיון שלא נזכר בדיקה זו בגמרא וע' ש"ך סי' ל"ו סק"ט. וא"כ אף לבה"ג כיון שאח"כ בסמוך הביא מימרא זו דגלדי גלדי כו' כשרה. ולא הוסיף ע"ז כלום ש"מ דס"ל ג"כ שא"צ נפיחה. והנה אח"כ בדף שאח"ז הביא הבה"ג עוד הפעם מימרא זו היינו לאחר דין העלתה צמחים כו' כשרה. ושם פי' יותר וז"ל ריאה דקיימא גלדי גלדי כו'. גלדי גלדי דדמי למצורע. אוכמי אוכמי דדמי לכוחלא. חזואתא גוונא ודוקא מידי דמתכשרא ביה ריאה כגון ירוקה ואדומה עכ"ל. רב יצחק בר יוסף כו' צמחי צמחי כו' עד ולא אמרו להו ולא מידי. ומדעירב דין הנ"ל דגלדי גלדי בין דין צמחים וטינרי. משמע דדינן שוה וכשם שצמחי וטינרי א"צ שום בדיקה כמ"ש הב"י רס"י ל"ז בשם הרא"ש והרשב"א והר"ן מדאמרינן ולא אמרו להו ולא מידי אלמא לא צריכי בדיקה כלל עכ"ל. והוא בחה"ר דמ"ח בד"ה הא דאמרינן העלתה צמחים מהו. ובתה"א דל"ג ע"א. ובהרא"ש פא"ט סי' מ"ה. וא"כ משמע דכמ"כ בהנך גלדי גלדי כו'. ועיין בחה"ר שם שכ' דא"כ שצריכה לבדוק כו' ה"ל לפרושי לגמרא בהדיא. וטענה זו שייך גם כאן גבי גלדי גלדי כו'. ועוד דגלדי גלדי עם חזותא חזותא ודאי שוין ושם משמע דא"צ שום בדיקה שהרי לא נזכר בשום פוסק שמראה כשרה יהיה צריך נפיחה כמבואר בדברי הרמב"ם פ"ז מה"ש הי"ט ואפילו כו' ה"ז מותרת. ולעיל מיניה הי"ד מחט כו' נופחין אותה כו' מבואר דכאן א"צ נפיחה. וכ"נ מדבריו פי"א הי"ג א"צ בדיקה כו' ושם הט"ו גבי סירכא תלויה הצריך נפיחה לפי שלא נתבאר בגמרא בפי' עליה לשון כשרה עד שיש מקומות שאוסרין אותה ע"כ הצריך נפיחה אבל היכא שנזכר בגמרא שהיא כשרה א"צ נפיחה. והכ"מ כ' שדעת הרשב"א להתיר סר"ת בלא בדיקה וכ' הר"ן שכן המנהג הפשוט. וכ"ד הטור סי' ל"ט ועיין בב"י שם ד"ה סירכא היוצא מן האונה או מן האומה והיא תלויה. ועיין בתה"א דל"ה ע"א שכ' בהטעם שא"צ בדיקה דלא דמי לישב לה קוץ בוושט ולספק דרוסה דהתם אתייליד בה ריעותא בבהמה שהרי התחיל בה מעשה האוסר אלא שאנו מסופקים אם נגמר המעשה וכיון שכן צריכה בדיקה מספק אבל בזו אין כאן שום הוכחות איסור שהרי אפשר שבאה סירכא זו מחמת רירין הבאין שלא מחמת נקב ותדע לך דהא על ארי בינייהו ואיהו שתיק ואינהו שתקין כו' יעו"ש. והדברים ק"ו להיכא דאתמר בהדיא בגמ' שהיא כשרה שאין להצריך בדיקה. ואפילו להאומרים שם דצריך בדיקה הוא משום דחששו לשמא מחמת נקב היא באה. וכן מוכח בת"ד סי' י"ב דלא מצריכין נפיחה רק היכא שנאמר בגמרא כגון ריאה הסמוכה לדופן דרב נחמיה בדיק ליה בפשורי לקולא. אבל סירכא תלויה א"צ בדיקה וכ"כ הכנה"ג סי' ל"ט אות קכ"ג שכן מוכח מדבריו. וא"כ ק"ו היכא שנאמר בגמרא כשרה שא"צ בדיקה. וגם לשטת התוס' שם דר"נ אאיכא מכה בדופן קאי עכ"פ רק שם הצריכו בדיקה ולא במקום שנאמר סתם כשרה. שלכן הצריכו לומר שם דר"נ בדיק לה בפשורי. וכ"פ הב"ח סעיף י"ג והלבוש וכ"נ ממהרש"ל ביש"ש סי' כ"ה. וכ"פ בש"ע סעיף ח' ואף להט"ז שם ס"ק י"ב שהצריך נפיחה היינו רק ממנהגא ולא מדינא. ובאמת דבריו אין מוכרחים כלל:
גקיצור. מבה"ג משמע דגלדי גלדי א"צ נפיחה. וכ"מ מדעריב להו הש"ס בהדי חזותא חזותא דמשמע מהרמב"ם שא"צ שום בדיקה. וכ"מ מדין סירכא תלויה:
דב
ועוד ראיה דהיכא דאמרו בגמרא כשרה א"צ בדיקה ולא נפיחה. ממ"ש הרא"ש פא"ט סי' י"ד ויש מן הגדולים שאומרים דהא דמכשירין כסדרן דהיינו דוקא ע"י נפיחה ומדקדקין מהא דקאמר גבי שלא כסדרן לית להו בדיקותא. מכלל דכסדרן מתכשרי בבדיקה. ורב האי גאון כ' דלא בעינן בדיקה. וכן מוכיח הלשון דקאמר היינו רביתייהו עכ"ל. הרי אפילו המצריכין שם בדיקה דקדקו זה מלשון לית להו בדיקותא שמזה מוכח הדיוק דבכסדרן צריך בדיקה. משמע הא בעלמא כשאמרו בגמרא כשרה א"צ שום בדיקה. וכ"ש לרב האי גאון. וכן מוכרח מהתוספות (דמ"ז ע"א) שכ' ומתוך הלכות טרפות של רבינו גרשום ותשובת הגאונים שכ' הרב ר' יוסף ט"ע משמע נמי שהסירכא מחמת נקב היא באה שמצריכין נפיחה כשהאונות סרוכות זו לזו כסדרן או סמוכות וסרוכות בצלעות או בבשר שבין הצלעות והשתא אם הסירכות באות בלא נקב א"כ כסדרן למה צריך נפיחה כיון דלא תתפרק. וכן בריאה הסרוכה לדופן במקום רביתא דאוני. אם לאו דאמר דאין סירכא אלא מחמת נקב ואז א"ש דבדקי לה בנפיחה שמא עדיין לא נסתם הנקב עכ"ל. ואם איתא דאפילו היכא דנאמר בגמרא כשרה עכ"ז צריך נפיחה א"כ מאי קשיא להו אף אם יש סירכא בלא נקב ולכן כשרה כאן דלא תתפרק עכ"ז יצטרכו נפיחה. א"ו ס"ל בפשיטות דסתם כשרה א"צ בדיקה אם לא כשיש ריעותא גמורה שיש בה נקב דא"כ הוחל הטורף רק שעלה בו סירכא ונסתם והסתימה מהני מטעם שכתבו. ע"כ שפיר צריך בדיקה שמא עדיין לא נסתם הנקב. ועמ"ש לקמן ססע"י ד' ועמ"ש בתשו' לדין בהמה שצולעת לענין אכילת חלבה מחיים המתחלת משנה דף נ"ד ואלו כשרות בבהמה כו'. ועיין בס' התרומות סי' ח' שלדבריו וללשונו יש ליישב קצת הקושיא דהכוונה דלמ"ד יש סירכא בלא נקב והחשש רק ע"ש שסופה להתפרק א"כ מאי מהני הנפיחה כו'. אבל מלשון התוספות מבואר דהקושיא למה צריך נפיחה כו'. ועוד גם מלשון סה"ת עצמו סי' ט' שכתב על דברי המצריכין בדיקה בכסדרן שהוא חומרא גדולה. מוכרח דבכל כשרה שבגמרא א"צ בדיקה. דאל"כ מהו החומרא הגדולה כאן. ועוד נלע"ד דדברי התוספות מוכרחים דהקושיא היא רק למה צריך נפיחה ולא שהקושיא היא מאי מהני הנפיחה כדברי סה"ת דזה י"ל דלק"מ דמלבד שי"ל כמ"ש בגמרא גבי ר"מ דחייש למיעוטא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר וסמכינן ארובא. כמ"כ י"ל כאן לענין בדיקה זו דאע"ג דכסדרן אינה עומדת להתפרק עכ"ז היכא דאפשר חיישינן למיעוט המצוי שמא עכ"ז נתפרק. ואלהבא שמא היתה מתפרקת לא חיישינןכיון דלא אפשר סמכינן אהא דה"ל כמו חזקה דהיינו רביתייהו ולא יתפרק ועכ"ז עכשיו אחששא דשמא כבר נתפרקה דאפשר למיקם עליה בבדיקה לא סמכינן אחזקה דהיינו רביתייהו ובדקינן לה. אך עוד זאת. דודאי אין לדמות החששא דשמא תתפרק שהוא טרפות ע"ש העתיד לטרפות שמא כבר נתפרקה והיא טרפה גמורה. דהא טרפות דע"ש העתיד הוא מטעם דאמרינן כל העומד לינקב כנקוב דמי כמ"ש בתה"א דל"ה סע"א וכ"כ התוספות. ובודאי שלא שייך לומר כן להטריף ע"ש העתיד אא"כ הוא ברור שעומד לינקב. ועיין בכתובות (דנ"א ע"א) גבי כל העומד ליגזז כגזוז דמי. וזה לא שייך רק שלא כסדרן דאז י"ל כן שהן עתידות להתפרק אבל בכסדרן כיון שאין עומדות להתפרק אף את"ל שיוכל להזדמן שע"י איזו סיבה יתפרקו לכ"ע אין שייך להטריפה עכשיו. אבל לגבי לשעבר שמא כבר נתפרקה שפיר יש לחוש אפילו בכסדרן דאף שאינו עומדות להתפרק עכ"ז פשיטא אם נתפרקה טרפה גמורה היא ע"כ חיישינן להצריכה בדיקה. ואלהבא ודאי אין לחוש לזה. ולכן לא מצו התוספות להקשות רק למה צריך נפיחה. ור"ל מהיכי תיתי נחוש גם אלשעבר שמא נתפרקה כיון דלא חיישינן שמא תתפרק והיא כשרה. א"כ מעתה מוכרח דס"ל להתוספות בפשיטות דכ"מ שאמרו בגמ' כשרה א"צ בדיקה ונפיחה. וכן מבואר בסמ"ג עשין סי' ס"ג במ"ש ולפ"ז משמע שסובר אין סירכא בלא נקב ולכן אף כסדרן צריך לבדוק בנפיחה לדעת אם נסתם הנקב כולו כו'. עוד יש שם מפרש שרגילה סירכא לבוא בלא נקב כו' ולפ"ז כסדרן כשרה בלא שום בדיקה כו' אף בבהמה של עובד כוכבים כו' כי התלמוד מכשיר בכל סירכא שהיא כסדרן ואפילו בלא בדיקה עכ"ל. הרי שאע"ג דהכא יש לדייק מלשון לית להו בדיקותא דהא בכסדרן אית להו בדיקותא עכ"ז ס"ל דהתלמוד מכשיר בלי בדיקה. כ"ש בשאר דוכתי בתלמוד שאמרו כשרה דא"צ בדיקה:
ועוד ראיה דהיכא דאמרו בגמרא כשרה א"צ בדיקה ולא נפיחה. ממ"ש הרא"ש פא"ט סי' י"ד ויש מן הגדולים שאומרים דהא דמכשירין כסדרן דהיינו דוקא ע"י נפיחה ומדקדקין מהא דקאמר גבי שלא כסדרן לית להו בדיקותא. מכלל דכסדרן מתכשרי בבדיקה. ורב האי גאון כ' דלא בעינן בדיקה. וכן מוכיח הלשון דקאמר היינו רביתייהו עכ"ל. הרי אפילו המצריכין שם בדיקה דקדקו זה מלשון לית להו בדיקותא שמזה מוכח הדיוק דבכסדרן צריך בדיקה. משמע הא בעלמא כשאמרו בגמרא כשרה א"צ שום בדיקה. וכ"ש לרב האי גאון. וכן מוכרח מהתוספות (דמ"ז ע"א) שכ' ומתוך הלכות טרפות של רבינו גרשום ותשובת הגאונים שכ' הרב ר' יוסף ט"ע משמע נמי שהסירכא מחמת נקב היא באה שמצריכין נפיחה כשהאונות סרוכות זו לזו כסדרן או סמוכות וסרוכות בצלעות או בבשר שבין הצלעות והשתא אם הסירכות באות בלא נקב א"כ כסדרן למה צריך נפיחה כיון דלא תתפרק. וכן בריאה הסרוכה לדופן במקום רביתא דאוני. אם לאו דאמר דאין סירכא אלא מחמת נקב ואז א"ש דבדקי לה בנפיחה שמא עדיין לא נסתם הנקב עכ"ל. ואם איתא דאפילו היכא דנאמר בגמרא כשרה עכ"ז צריך נפיחה א"כ מאי קשיא להו אף אם יש סירכא בלא נקב ולכן כשרה כאן דלא תתפרק עכ"ז יצטרכו נפיחה. א"ו ס"ל בפשיטות דסתם כשרה א"צ בדיקה אם לא כשיש ריעותא גמורה שיש בה נקב דא"כ הוחל הטורף רק שעלה בו סירכא ונסתם והסתימה מהני מטעם שכתבו. ע"כ שפיר צריך בדיקה שמא עדיין לא נסתם הנקב. ועמ"ש לקמן ססע"י ד' ועמ"ש בתשו' לדין בהמה שצולעת לענין אכילת חלבה מחיים המתחלת משנה דף נ"ד ואלו כשרות בבהמה כו'. ועיין בס' התרומות סי' ח' שלדבריו וללשונו יש ליישב קצת הקושיא דהכוונה דלמ"ד יש סירכא בלא נקב והחשש רק ע"ש שסופה להתפרק א"כ מאי מהני הנפיחה כו'. אבל מלשון התוספות מבואר דהקושיא למה צריך נפיחה כו'. ועוד גם מלשון סה"ת עצמו סי' ט' שכתב על דברי המצריכין בדיקה בכסדרן שהוא חומרא גדולה. מוכרח דבכל כשרה שבגמרא א"צ בדיקה. דאל"כ מהו החומרא הגדולה כאן. ועוד נלע"ד דדברי התוספות מוכרחים דהקושיא היא רק למה צריך נפיחה ולא שהקושיא היא מאי מהני הנפיחה כדברי סה"ת דזה י"ל דלק"מ דמלבד שי"ל כמ"ש בגמרא גבי ר"מ דחייש למיעוטא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר וסמכינן ארובא. כמ"כ י"ל כאן לענין בדיקה זו דאע"ג דכסדרן אינה עומדת להתפרק עכ"ז היכא דאפשר חיישינן למיעוט המצוי שמא עכ"ז נתפרק. ואלהבא שמא היתה מתפרקת לא חיישינןכיון דלא אפשר סמכינן אהא דה"ל כמו חזקה דהיינו רביתייהו ולא יתפרק ועכ"ז עכשיו אחששא דשמא כבר נתפרקה דאפשר למיקם עליה בבדיקה לא סמכינן אחזקה דהיינו רביתייהו ובדקינן לה. אך עוד זאת. דודאי אין לדמות החששא דשמא תתפרק שהוא טרפות ע"ש העתיד לטרפות שמא כבר נתפרקה והיא טרפה גמורה. דהא טרפות דע"ש העתיד הוא מטעם דאמרינן כל העומד לינקב כנקוב דמי כמ"ש בתה"א דל"ה סע"א וכ"כ התוספות. ובודאי שלא שייך לומר כן להטריף ע"ש העתיד אא"כ הוא ברור שעומד לינקב. ועיין בכתובות (דנ"א ע"א) גבי כל העומד ליגזז כגזוז דמי. וזה לא שייך רק שלא כסדרן דאז י"ל כן שהן עתידות להתפרק אבל בכסדרן כיון שאין עומדות להתפרק אף את"ל שיוכל להזדמן שע"י איזו סיבה יתפרקו לכ"ע אין שייך להטריפה עכשיו. אבל לגבי לשעבר שמא כבר נתפרקה שפיר יש לחוש אפילו בכסדרן דאף שאינו עומדות להתפרק עכ"ז פשיטא אם נתפרקה טרפה גמורה היא ע"כ חיישינן להצריכה בדיקה. ואלהבא ודאי אין לחוש לזה. ולכן לא מצו התוספות להקשות רק למה צריך נפיחה. ור"ל מהיכי תיתי נחוש גם אלשעבר שמא נתפרקה כיון דלא חיישינן שמא תתפרק והיא כשרה. א"כ מעתה מוכרח דס"ל להתוספות בפשיטות דכ"מ שאמרו בגמ' כשרה א"צ בדיקה ונפיחה. וכן מבואר בסמ"ג עשין סי' ס"ג במ"ש ולפ"ז משמע שסובר אין סירכא בלא נקב ולכן אף כסדרן צריך לבדוק בנפיחה לדעת אם נסתם הנקב כולו כו'. עוד יש שם מפרש שרגילה סירכא לבוא בלא נקב כו' ולפ"ז כסדרן כשרה בלא שום בדיקה כו' אף בבהמה של עובד כוכבים כו' כי התלמוד מכשיר בכל סירכא שהיא כסדרן ואפילו בלא בדיקה עכ"ל. הרי שאע"ג דהכא יש לדייק מלשון לית להו בדיקותא דהא בכסדרן אית להו בדיקותא עכ"ז ס"ל דהתלמוד מכשיר בלי בדיקה. כ"ש בשאר דוכתי בתלמוד שאמרו כשרה דא"צ בדיקה:
הקיצור. ראיה מהפוסקים דבכסדרן צריך בדיקה ומהסכמת הפוסקים שחולקים עליהם שמדברי שניהם נלמוד דהיכא שאמרו בגמרא כשרה א"צ שום בדיקה אף שלפי לשון סה"ת סי' ח' י"ל שאין זה ראיה מ"מ התוספות לא פי' כסה"ת ודבריהם מוכרחים וגם לסה"ת הדין כמו שנתבאר וכ"מ מלשון הסמ"ג:
וג
והנה הגם שהב"ח סי' ל"ט ס"ה כ' דהך בדיקה בכסדרן למאן דמצריך בדיקה היינו בנפיחה ובמיא דפושרי דוקא וכ"כ הט"ז סק"ה וכ"כ בסמ"ג שם. מ"מ למ"ד דא"צ בדיקה היינו דא"צ שום נפיחה כלל כמבואר בהם דא"צ בדיקה ועיין ב"י סס"י ל"ו ד"ה אע"פ שמדברי בעה"ת ס"ל אפילו בריאה שנמצא בה מחט דמטרפי בגמרא גבי חתוכה עכ"ז בשלימה כשרה בלי שום נפיחה. ואף שלא קיי"ל כן היינו משום דבחתוכה טרפה א"כ ע"כ בשלימה דכשרה משום דנפחינן לה אבל היכא דאמרו סתם כשרה ודאי א"צ נפיחה וע"ש בב"י לעיל מיניה בד"ה ריאה שאירע בה מקרה שנפחוה. ועיין בהרא"ש גבי אטום בריאה כ' כגון שנפחוה ע"י שום ספק שנולד בה. והיכא דאתמר כשרה אין שייך לקרותו ספק. ובתוספות דמ"ז סע"ב ד"ה אבל נקב שיש בו. כשנראית הריאה חסרה כו' אפי' עולה בנפיחה כו' כיון דעולה בנפיחה כשרה. משמע דוקא בכה"ג צריכה נפיחה כיון שיש בה גומא וחסרון חיישינן שמא יש בה נקב. הא בריאה שהיא כתיקונה א"צ נפיחה. וכ"כ בהג"א שם ועב"י סי' ל"ו ובכנה"ג שם בהגהב"י אות ס"ו. וכ"כ בש"ך סי' ל"ו ס"ק כ"ג שכ' ר"ל כיון דאית בה ריעותא. והיינו דוקא ריעותא כזו שלא נאמר עליה בגמרא שהיא כשרה עד שיש שרצו לאסור לגמרי וכהובא ג"כ בש"ע ס"ח ויש מי שאוסר. ע"כ שייך להצריכו נפיחה. ויש לדמותו קצת לדין מחט שנמצא בריאה. ומלשון בעל העיטור שהביא הטור סי' ל"ו כיון שהעור קיים אין מוכרח אפילו שמצריך נפיחה. מיהו בעל העיטור מצריך בכל ריאה נפיחה. כמ"ש הב"י בשמו בסי' ל"ו ד"ה ריאה שאירע בה מקרה. אבל היכא שנאמר בה בגמרא כשרה אין לקרותו ריעותא וכמש"ל בשם תה"א דל"ה ע"א דריעותא היינו כגון ישב לו קוץ בוושט או ספק דרוסה. והנה גבי חזותא חזותא משמע בהדיא בתה"א שא"צ שום בדיקה שהרי זה לשונו דל"ב ע"א אמר רבא האי ריאה דקיימא גילדי גילדי. אוכמי אוכמי חזותא חזותא כשרה. ודוקא מאותן מראות שאינה נטרפת בהן כגון אדומות וירוקות ככרתי ושאר מראות שאינה נטרפת בהן כו' עכ"ל. ושם עמוד ב' כעין כשותא כעין מוריקא כעין ביעתא טרפה כו' כמראה הבשר טרפה כו' דכל מראות האלו מחמת לקות הן כו'. ומיהו כל שיש בריאה אחד ממראות הללו נופחין אותה ואם היא חוזרת למראה כשר בשעומדת בנפיחתה כשרה שהריאה שבגוף הבהמה נפוחה היא וכ"כ הרמב"ם ז"ל וכן נמצא בתשו' הגאונים ז"ל עכ"ל. הרי מבואר מדבריו דדוקא כשיש בריאה אחד ממראות הפוסלות בה שהיא טרפה בהן אז נופחין אותה כדי אולי תחזור ע"י הנפיחה למראה כשר. משמע ודאי כשאין בה ממראות הפוסלות כ"א ממראות הכשרות א"צ שום נפיחה ומכשרינן לה מיד. ואין להקשות עליו ממנ"פ דאם במראה טרפה נפחינן לה שמא עי"ז תחזור לכשרותה דאזלינן בתר כשהיא נפוחה משום שהריאה כשהיא בגוף הבהמה בחייה נפוחה היא. א"כ כמ"כ להפך כשיש בה אחת ממראות הכשרות ג"כ נצטרך לנפחה שמא ע"י נפיחה תחזור למראה טרפה. כיון שעכ"פ יש כאן מראה ושינוי ניחוש שמא ע"י הנפיחה יתגלה שהיא מראה טרפה. אך זה אינו דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן. וכיון שעכשיו אין בה שום טרפות כ"א מראה כשרה. לא מחזקינן ריעותא כלל שמא ע"י הנפיחה תחזור למראה טרפה. ולהפך הוא דעבדינן טצדקי כשיש בה מראה טרפה נופחים אותה אולי ע"י הנפיחה יתגלה שאינה מראה טרפה כ"א מראה כשרה. וראיה לזה דכה"ג ממש איתא בגמרא פא"ט (דנ"ו ע"ב) אמתניתין נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולים. אמר רב שמואל בר חייא אמר רבי מני אדומין שהוריקו ושלקן וחזרו והאדימו כשרין. מ"ט קוטרא עייל בהו (מעיקרא ועכשיו הלך מחמת המים הרותחין) א"ר נחמן בר יצחק אף אנן נאמר אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו טרפה מ"ט איגלאי בהתייהו (חרפתן דודאי נחמרו) אמר רב אשי הלכך לא ליכול אינש (עוף שנפל לאור אלא בשליקה) אלא בשלקא. ולא היא אחזוקי ריעותא לא מחזקינן (והיכא דלא מינכר ריעותא בהדיא לא טרפינן לה אא"כ מתרמי לה דשליק לה וחזי ריעותא) עכ"ל הגמרא ופרש"י. הרי בהדיא דלהכשיר עבדינן טצדקי באדומים שהוריקו אולי ע"י השליקה יחזרו למראה כשר. אבל להפך לא מחזקינן ריעותא. ואין לחלק דשאני הכא שיש מראה שהוא שינוי אף שהיא מראה כשרה מ"מ שינוי הוה ומש"ה ניחוש לנפחה. דזה אינו כיון שהיא כשרה אין זה ריעותא. תדע דהא התם מיירי בנפלה לאור כמ"ש רש"י. ונפילתה לאור הוא התחלת טרפות ואפ"ה לא מחזקינן ריעותא לשולקן כיון שעכשיו הם אדומין וכשרים לא חשוב הנפילה לאור ריעותא להצריך שליקה. כמ"כ אין המראה כשרה שבריאה חשוב ריעותא להצריך נפיחה וכ"פ בטוש"ע סי' נ"ב ס"ב וס"ג וע"ש בש"ך ס"ק י"א ובט"ז סק"ז. ובפר"ח סק"ט שהביא ראיה דאפילו נפלה לאור לא מחזקינן ריעותא כנ"ל. וא"כ כמ"כ י"ל לענין מראה כשרה דמכשרינן לה וא"צ נפיחה. וכדמוכח מדברי תה"א דלעיל. וכן מוכח ומבואר בתה"ק שז"ל כל המראות הללו שפוסלין בריאה כיצד עושין נופחין אותה ואם כשהיא עומדת נפוחה חזרה למראה כשר כשרה שהריאה בגוף הבהמה נפוחה היא וכן הורו הגאונים ז"ל עכ"ל. הרי בהדיא דדוקא אמראות פסולות אמר כיצד עושין נופחין אותה. הא במראה כשרה א"צ שום דבר. וכן מבואר ומוכרח מדברי הרמב"ם פ"ז מה"ש הלכה י"ח י"ט. שבמראות הפוסלות כ' הלכה י"ח וכל המראות הללו אין אוסרין בהם עד שנופחין אותה כו'. משא"כ אח"כ בהלכה י"ט גבי מראות הכשרות כ' ה"ז מותרת. ולא הצריך נפיחה כלל. וכן משמע ברבינו ירוחם וכ"מ בב"י סי' ל"ח:
והנה הגם שהב"ח סי' ל"ט ס"ה כ' דהך בדיקה בכסדרן למאן דמצריך בדיקה היינו בנפיחה ובמיא דפושרי דוקא וכ"כ הט"ז סק"ה וכ"כ בסמ"ג שם. מ"מ למ"ד דא"צ בדיקה היינו דא"צ שום נפיחה כלל כמבואר בהם דא"צ בדיקה ועיין ב"י סס"י ל"ו ד"ה אע"פ שמדברי בעה"ת ס"ל אפילו בריאה שנמצא בה מחט דמטרפי בגמרא גבי חתוכה עכ"ז בשלימה כשרה בלי שום נפיחה. ואף שלא קיי"ל כן היינו משום דבחתוכה טרפה א"כ ע"כ בשלימה דכשרה משום דנפחינן לה אבל היכא דאמרו סתם כשרה ודאי א"צ נפיחה וע"ש בב"י לעיל מיניה בד"ה ריאה שאירע בה מקרה שנפחוה. ועיין בהרא"ש גבי אטום בריאה כ' כגון שנפחוה ע"י שום ספק שנולד בה. והיכא דאתמר כשרה אין שייך לקרותו ספק. ובתוספות דמ"ז סע"ב ד"ה אבל נקב שיש בו. כשנראית הריאה חסרה כו' אפי' עולה בנפיחה כו' כיון דעולה בנפיחה כשרה. משמע דוקא בכה"ג צריכה נפיחה כיון שיש בה גומא וחסרון חיישינן שמא יש בה נקב. הא בריאה שהיא כתיקונה א"צ נפיחה. וכ"כ בהג"א שם ועב"י סי' ל"ו ובכנה"ג שם בהגהב"י אות ס"ו. וכ"כ בש"ך סי' ל"ו ס"ק כ"ג שכ' ר"ל כיון דאית בה ריעותא. והיינו דוקא ריעותא כזו שלא נאמר עליה בגמרא שהיא כשרה עד שיש שרצו לאסור לגמרי וכהובא ג"כ בש"ע ס"ח ויש מי שאוסר. ע"כ שייך להצריכו נפיחה. ויש לדמותו קצת לדין מחט שנמצא בריאה. ומלשון בעל העיטור שהביא הטור סי' ל"ו כיון שהעור קיים אין מוכרח אפילו שמצריך נפיחה. מיהו בעל העיטור מצריך בכל ריאה נפיחה. כמ"ש הב"י בשמו בסי' ל"ו ד"ה ריאה שאירע בה מקרה. אבל היכא שנאמר בה בגמרא כשרה אין לקרותו ריעותא וכמש"ל בשם תה"א דל"ה ע"א דריעותא היינו כגון ישב לו קוץ בוושט או ספק דרוסה. והנה גבי חזותא חזותא משמע בהדיא בתה"א שא"צ שום בדיקה שהרי זה לשונו דל"ב ע"א אמר רבא האי ריאה דקיימא גילדי גילדי. אוכמי אוכמי חזותא חזותא כשרה. ודוקא מאותן מראות שאינה נטרפת בהן כגון אדומות וירוקות ככרתי ושאר מראות שאינה נטרפת בהן כו' עכ"ל. ושם עמוד ב' כעין כשותא כעין מוריקא כעין ביעתא טרפה כו' כמראה הבשר טרפה כו' דכל מראות האלו מחמת לקות הן כו'. ומיהו כל שיש בריאה אחד ממראות הללו נופחין אותה ואם היא חוזרת למראה כשר בשעומדת בנפיחתה כשרה שהריאה שבגוף הבהמה נפוחה היא וכ"כ הרמב"ם ז"ל וכן נמצא בתשו' הגאונים ז"ל עכ"ל. הרי מבואר מדבריו דדוקא כשיש בריאה אחד ממראות הפוסלות בה שהיא טרפה בהן אז נופחין אותה כדי אולי תחזור ע"י הנפיחה למראה כשר. משמע ודאי כשאין בה ממראות הפוסלות כ"א ממראות הכשרות א"צ שום נפיחה ומכשרינן לה מיד. ואין להקשות עליו ממנ"פ דאם במראה טרפה נפחינן לה שמא עי"ז תחזור לכשרותה דאזלינן בתר כשהיא נפוחה משום שהריאה כשהיא בגוף הבהמה בחייה נפוחה היא. א"כ כמ"כ להפך כשיש בה אחת ממראות הכשרות ג"כ נצטרך לנפחה שמא ע"י נפיחה תחזור למראה טרפה. כיון שעכ"פ יש כאן מראה ושינוי ניחוש שמא ע"י הנפיחה יתגלה שהיא מראה טרפה. אך זה אינו דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן. וכיון שעכשיו אין בה שום טרפות כ"א מראה כשרה. לא מחזקינן ריעותא כלל שמא ע"י הנפיחה תחזור למראה טרפה. ולהפך הוא דעבדינן טצדקי כשיש בה מראה טרפה נופחים אותה אולי ע"י הנפיחה יתגלה שאינה מראה טרפה כ"א מראה כשרה. וראיה לזה דכה"ג ממש איתא בגמרא פא"ט (דנ"ו ע"ב) אמתניתין נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולים. אמר רב שמואל בר חייא אמר רבי מני אדומין שהוריקו ושלקן וחזרו והאדימו כשרין. מ"ט קוטרא עייל בהו (מעיקרא ועכשיו הלך מחמת המים הרותחין) א"ר נחמן בר יצחק אף אנן נאמר אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו טרפה מ"ט איגלאי בהתייהו (חרפתן דודאי נחמרו) אמר רב אשי הלכך לא ליכול אינש (עוף שנפל לאור אלא בשליקה) אלא בשלקא. ולא היא אחזוקי ריעותא לא מחזקינן (והיכא דלא מינכר ריעותא בהדיא לא טרפינן לה אא"כ מתרמי לה דשליק לה וחזי ריעותא) עכ"ל הגמרא ופרש"י. הרי בהדיא דלהכשיר עבדינן טצדקי באדומים שהוריקו אולי ע"י השליקה יחזרו למראה כשר. אבל להפך לא מחזקינן ריעותא. ואין לחלק דשאני הכא שיש מראה שהוא שינוי אף שהיא מראה כשרה מ"מ שינוי הוה ומש"ה ניחוש לנפחה. דזה אינו כיון שהיא כשרה אין זה ריעותא. תדע דהא התם מיירי בנפלה לאור כמ"ש רש"י. ונפילתה לאור הוא התחלת טרפות ואפ"ה לא מחזקינן ריעותא לשולקן כיון שעכשיו הם אדומין וכשרים לא חשוב הנפילה לאור ריעותא להצריך שליקה. כמ"כ אין המראה כשרה שבריאה חשוב ריעותא להצריך נפיחה וכ"פ בטוש"ע סי' נ"ב ס"ב וס"ג וע"ש בש"ך ס"ק י"א ובט"ז סק"ז. ובפר"ח סק"ט שהביא ראיה דאפילו נפלה לאור לא מחזקינן ריעותא כנ"ל. וא"כ כמ"כ י"ל לענין מראה כשרה דמכשרינן לה וא"צ נפיחה. וכדמוכח מדברי תה"א דלעיל. וכן מוכח ומבואר בתה"ק שז"ל כל המראות הללו שפוסלין בריאה כיצד עושין נופחין אותה ואם כשהיא עומדת נפוחה חזרה למראה כשר כשרה שהריאה בגוף הבהמה נפוחה היא וכן הורו הגאונים ז"ל עכ"ל. הרי בהדיא דדוקא אמראות פסולות אמר כיצד עושין נופחין אותה. הא במראה כשרה א"צ שום דבר. וכן מבואר ומוכרח מדברי הרמב"ם פ"ז מה"ש הלכה י"ח י"ט. שבמראות הפוסלות כ' הלכה י"ח וכל המראות הללו אין אוסרין בהם עד שנופחין אותה כו'. משא"כ אח"כ בהלכה י"ט גבי מראות הכשרות כ' ה"ז מותרת. ולא הצריך נפיחה כלל. וכן משמע ברבינו ירוחם וכ"מ בב"י סי' ל"ח:
זקיצור. וכ"מ עוד מדברי סה"ת והחולקים עליו גבי מחט שנמצאת בריאה ומלשון הרא"ש גבי אטום בריאה ומהתוס' דמ"ז סע"ב וממ"ש בש"ע סי' ל"ו ס"ח ובש"ך שם ס"ק כ"ג ובתה"א דל"ב ע"א ובתה"ק מבואר בהדיא בחזותא חזותא דהיינו מראות כשרות א"צ נפיחה. וראיה לזה מהש"ס (דנ"ו ע"ב) דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן אף שנפלה לאור עיין בסי' נ"ב בש"ך ס"ק י"א ובט"ז סק"ז ובפר"ח סק"ט:
חד
הארכתי כ"כ בזה לפי שראיתי להגאון השמ"ח בסי' ל"ח סי"ב שכתב. עוד נ"ל דאם רואין בה מראה המותר צריך לנפחה דכיון דחזינן ריעותא צריך בדיקה לכתחלה ואם לא נפחוה יש להכשיר בהפ"מ עכ"ל. ולא הביא ראיה לדבריו. ובאמת אחרי המחילה אין דבריו נכונים כלל כמבואר היטב מדברי הרשב"א בתה"א ובקצר שמראה כשרה א"צ נפיחה. וכ"ד כל הפוסקים. וכמו שהוכחתי ג"כ מהסוגיא דף נ"ו ע"ב. ומ"ש דכיון דחזינן ריעותא. ג"כ נתבאר דמ"ש בגמרא כשרה אינו נקרא ריעותא וכדמוכח מדברי תה"א דל"ה ע"א דריעותא ענין אחר הוא וכ"מ ברש"י דנ"ו סע"ב. ואף שיש לדבר בזה לדברי האחרונים גבי תרתי לריעותא מ"מ לענין חיוב בדיקה הדבר ברור דהיכא שנאמר בגמרא כשרה א"צ בדיקה. אם לא כשיש הוכחה לזה שצריך בדיקה כנ"ל כמו גבי כסדרן לפ"ד האומרים אין סירכא בלא נקב ושיש גילוי לזה שצריך בדיקה מלשון לית להו בדיקותא. וגם ע"ז חלקו ואמרו דא"צ בדיקה. אבל כאן משמע ודאי דא"צ שום בדיקה. ואתיא בכש"כ מדין סירכא תלויה. ומצאתי לנכדו הגאון רא"ז ז"ל בספרו פרי תבואה סי' ל"ח בראש אפרים סס"ק ע"ז כ' אמראות כשרות. ולכאורה היה נראה מה"ט דכשרה סתמא משמע ואפילו בדיקה לראות אם היה עולה בנפיחה כהוגן לא צריך אך אא"ז כתב דבעינן בדיקה בנפיחה כדין כל דבר דאתייליד בו ריעותא כו' ויראה דלכתחלה חשש דלמא כשרה ומ"מ בעינן בדיקה. ובהפ"מ סמך לומר דכשרה בלא בדיקה כלל משמע עכ"ל. הרי דעתו נוטה ג"כ דא"צ בדיקה. וכן עיקר מכל הנך ראיות שנתבאר. וכן מוכרח ודאי לדעת הנ"ב חי"ד סי' יו"ד דכ' שיש להוכיח מלשון רש"י דמ"ז ע"ב ד"ה כבשרא דמראה כשרה אינו חשוב ריעותא כלל מדכתב ובהכי לא הוי לקותא ע"ש וחלק על הת"ש ע"ש:
הארכתי כ"כ בזה לפי שראיתי להגאון השמ"ח בסי' ל"ח סי"ב שכתב. עוד נ"ל דאם רואין בה מראה המותר צריך לנפחה דכיון דחזינן ריעותא צריך בדיקה לכתחלה ואם לא נפחוה יש להכשיר בהפ"מ עכ"ל. ולא הביא ראיה לדבריו. ובאמת אחרי המחילה אין דבריו נכונים כלל כמבואר היטב מדברי הרשב"א בתה"א ובקצר שמראה כשרה א"צ נפיחה. וכ"ד כל הפוסקים. וכמו שהוכחתי ג"כ מהסוגיא דף נ"ו ע"ב. ומ"ש דכיון דחזינן ריעותא. ג"כ נתבאר דמ"ש בגמרא כשרה אינו נקרא ריעותא וכדמוכח מדברי תה"א דל"ה ע"א דריעותא ענין אחר הוא וכ"מ ברש"י דנ"ו סע"ב. ואף שיש לדבר בזה לדברי האחרונים גבי תרתי לריעותא מ"מ לענין חיוב בדיקה הדבר ברור דהיכא שנאמר בגמרא כשרה א"צ בדיקה. אם לא כשיש הוכחה לזה שצריך בדיקה כנ"ל כמו גבי כסדרן לפ"ד האומרים אין סירכא בלא נקב ושיש גילוי לזה שצריך בדיקה מלשון לית להו בדיקותא. וגם ע"ז חלקו ואמרו דא"צ בדיקה. אבל כאן משמע ודאי דא"צ שום בדיקה. ואתיא בכש"כ מדין סירכא תלויה. ומצאתי לנכדו הגאון רא"ז ז"ל בספרו פרי תבואה סי' ל"ח בראש אפרים סס"ק ע"ז כ' אמראות כשרות. ולכאורה היה נראה מה"ט דכשרה סתמא משמע ואפילו בדיקה לראות אם היה עולה בנפיחה כהוגן לא צריך אך אא"ז כתב דבעינן בדיקה בנפיחה כדין כל דבר דאתייליד בו ריעותא כו' ויראה דלכתחלה חשש דלמא כשרה ומ"מ בעינן בדיקה. ובהפ"מ סמך לומר דכשרה בלא בדיקה כלל משמע עכ"ל. הרי דעתו נוטה ג"כ דא"צ בדיקה. וכן עיקר מכל הנך ראיות שנתבאר. וכן מוכרח ודאי לדעת הנ"ב חי"ד סי' יו"ד דכ' שיש להוכיח מלשון רש"י דמ"ז ע"ב ד"ה כבשרא דמראה כשרה אינו חשוב ריעותא כלל מדכתב ובהכי לא הוי לקותא ע"ש וחלק על הת"ש ע"ש:
טונחזור לענינינו דכיון שיצא לנו דמראות כשרות א"צ שום בדיקה ונפיחה כלל מעתה כיון דהגמרא כללה גלדי גלדי עם חזותא חזותא. ואמר עלייהו כשרה. ש"מ דשוין הן וכמו שחזותא חזותא א"צ בדיקה וכשרות כך כמ"כ גלדי גלדי. וכן מצאתי בשם מהרשד"ם שהביא ראיה זו דגלדי גלדי א"צ נפיחה מדעריב ותני אוכמי גלדי חזותא והנך א"צ בדיקה. ואינו דומה לבשר בלוי דההוא טילא אדוקה ע"ש הביאו הלב"ש סס"י ל"ח סק"ע. גם בלא"ה כל כשרה שבגמרא א"צ בדיקה אם לא דמפרש בהדיא כמש"ל. או עכ"פ היכא דמוכח טובא דמסתמא צריך בדיקה כגון גבי מחט שנמצאת בתוך ביה"כ מצד א' כשרה דצריכה בדיקה שמא ניקבה גם מצד השני כמ"ש בחדושי הרשב"א דנ"א ד"ה מחט שנמצא בעובי ביה"כ. התם השכל נותן דאיך ידעינן שתחובה רק מצד אחד ולא ניקבה מעבר לעבר ע"כ היינו אם ראינו שלא ניקבה בפילוש. [וכן] ממ"ש הברייתא מצד אחד מורה דהיינו שראינו שאין הנקב מפולש לצד השני כ"א מצד אחד לבד. וע"ש בחה"ר ובשמעתא נמי אשכחן כשרה בבדיקה כדאמרינן לעיל אי איכא מכה בדופן כו' ע"ש. ולא הביא מגלדי גלדי ש"מ דס"ל גלדי גלדי א"צ בדיקה. ועיין ב"י סי' מ"ח בד"ה וכתבו התוספות והר"ן. שדקדק מדברי הרמב"ם והרא"ש דס"ל דמצד א' כשרה בלי שום בדיקה ר"ל שא"צ להפוך ולבדוק שמא ניקב נקב מפולש. ואף להרשב"א שמא ניקב ונתרפא לא חיישינן ע"ש. א"כ כמ"כ בנ"ד גבי גלדי גלדי אין לחוש לחששות יתירות כמו דלא חיישינן התם לשמא הבריא. וכ"ש מדעריב ותני בהדי חזותא חזותא דא"צ שום בדיקה כנ"ל. ועוד דאל"כ אמאי לא אמר הש"ס גבי גלדי כדקאמר גבי ריאה הסמוכה לדופן (דמ"ח ע"א) חוששין לה היכי עבדינן מייתינן סכינא דחליש פומיה ומפרקינן לה. וה"נ הל"ל דקולפין אותה בנחת ונפחינן לה. א"ו האמת יורה דרכו דכאן א"צ שום דבר לא קילוף ולא נפיחה. וכן מצאתי דעת הראש אפרים עצמו סי' ל"ח ס"ק מ"ט דגבי גלדי א"צ שום בדיקה רק שדעת זקנו הת"ש דצריכה בדיקה. רק אח"כ בסק"ק ובפת"ב סעיף ע"ב פסק בפשיטות כדברי הת"ש:
יקיצור. וזה דלא כהשמ"ח סי' ל"ח סי"ב דבמראה כשרה צריך נפיחה. גם הנ"ב חי"ד סי' יו"ד נ' לא ס"ל כוותיה. גם הראש אפרים סי' ל"ח סס"ק ע"ז נוטה מדעת זקנו הת"ש. וכיון שכן ה"ה גלדי גלדי דעריב להו הש"ס יחד כדלעיל אות א'. וגבי מחט שנמצאת בבה"כ מצד אחד דצריך לבדוק שמא הנקב מפולש היינו דנכלל בלשון מצד אחד:
יאה
אמנם הטור סס"י ל"ח כ' יש בה גילדי גילדי פי' קליפות כמו נתק והיא שלימה כשר עכ"ל והב"י לא העיר ע"ז. רק אח"כ הביא וכ' הרוקח ואם על הריאה כמו חלב כיסוי והוא כבשר בלוי קולפין אותו ואם הריאה תחתיו יפה ושלימה כשרה עכ"ל. והוא ברוקח סי' שפ"ב. ובש"ע סס"י ל"ח העתיק הרב"י לשון הטור. ודינו של הרוקח לא הביא כלל רק הרמ"א הביאו בהג"ה סס"י ל"ט. וסיים מיהו צריך לבדוק הריאה בנפיחה. והנה הפר"ח סס"י ל"ח סעיף ה' בדין יש בה קליפות כמו נתק והיא שלימה כשרה פי' בלא בדיקה וכ"כ הרשד"ם ז"ל עכ"ל והפרי תואר כ' מדכתב הרב והיא שלימה משמע דבעיא בדיקה והפר"ח כ' דכשרה דכתב מרן פי' בלא בדיקה ע"כ ולע"ד דמרן לא סבר הכין דאל"כ למה הוצרך לומר והיא שלימה ודברי מרן הם דברי הטור עצמו עכ"ל. והנה בדיקה זו דהצריך הפר"ת יש לפרש בשני ענינים הא' דבעינן בדיקה בנפיחה שזהו סתם בדיקה המוזכר גבי ריאה. ומתפרש שפיר והיא שלימה על בדיקת נפיחה. דכה"ג איתא בהרמב"ם ס"פ י"א מה' שחיטה על ריאה שיש בה סירכות תלויות. אלא נופחין אותה בלבד ואם נמצאת שלימה מן הנקב ה"ז מותרת עכ"ל. הרי אף שנופחין אותה בעוד שהסירכות תלויות בה חשוב ע"י נפיחה זו שהיא שלימה מן הנקב. ולא חיישינן שהסירכא סותמת את הנקב. וא"כ גם כאן מ"ש הטוש"ע והיא שלימה את"ל דצריך בדיקה י"ל היינו בדיקה בנפיחה בעוד שהגלדי עליו. ויש לפרש פי' אחר דמ"ש הטוש"ע והיא שלימה היינו שקולפין הגלדי ורואין אם מתחתיהן נמצאת הריאה שלימה. ופי' זה כתבו השמ"ח סס"י ל"ח סי"ח. וגם הוסיף דבעינן אח"כ נפיחה. והפר"ח שכ' שא"צ בדיקה י"ל שא"צ שום בדיקה כלל לא קילוף ולא נפיחה. רק שאנו רואין שהיא שלימה ודוגמא מאי דס"ל לסה"ת גבי מחט שנמצאת בריאה דאמרינן שאם הריאה לפנינו והיא שלימה כשרה. דהיינו שאם הריאה שלימה לפנינו ואין אנו רואים בה שום נקב מבחוץ כשרה בלי שום נפיחה כמ"ש בב"י סס"י ל"ו. כך י"ל להפר"ח פי' מ"ש הטור והיא שלימה. דאל"כ ה"ל להפר"ח לפרש דצריכה קילוף או נפיחה. ומדסתם פי' בלא בדיקה משמע דא"צ שום בדיקה. וכן הדין נותן כדי שלא נשוייה להטור חולק על כל הפוסקים הראשונים שמדבריהם נראה דגלדי גלדי א"צ בדיקה כלל כמו שהוכחתי לעיל מדברי בה"ג. וכן מוכח מדברי הרי"ף דעריב ותני ג"כ גלדי גלדי בהדי חזותא חזותא והרשב"א בתה"א דל"ב ע"א והרא"ש סי' י"ד. וכ"כ רבינו ירוחם ריאה דקיימי גלדי גלדי אוכמי אוכמי חזותא חזותא כשרה כך פשוט בחולין שם. ופי' רי"ף גלדי גלדי דדמו למצורע כו' חזותא גווני דמתכשרי בהו ריאה כגון ירוקה ככרתי כו' וכן פרש"י עכ"ל. מדכתב כך פשוט משמע דא"צ שום בדיקה וכמו בחזותא חזותא במראות הכשרות. והשמ"ח שהצריך לקלוף ע"כ דמדמי לה לדין בשר בלוי שהביא הרוקח. ואין הנדון דומה לראיה. דהתם שהבשר בלוי ה"ל בשר רע ומקולקל וכדין ריאה דקיימי תלחי. כיון דאנן לא בקיאין בבשר שהרופא גורדו מהו. ולכן אם מגוף הריאה הוא הרי היא טרפה ע"כ צריך קילוף לראות שהריאה שלימה אז אין הבשר בלוי מקלקל. אף שהוא בשר רע כדין נתמסמס מ"מ ע"י הקילוף אנו רואין דאינו שייך לגוף הריאה וע"כ הקילוף מעכב. וכ"כ הט"ז סס"י ל"ט דהרוקח היתרא אתי לאשמועינן דלא נימא דהבשר בלוי עושה אותה טרפה דאותו הבשר הוא ממשות של ריאה וא"כ יש כאן שינוי מראה דטרפה דהא כמראה בשר או לבן כמראה חלב טרפה קמ"ל דקולפין אותו הבשר ואין משגיחין בו ובמראיתו אלא בריאה עצמה בודקין אם אין בה ריעותא להטריף כשר ואין זה הבשר בלוי מזיק לה כלל עכ"ל. הרי צורך הקילוף הוא דלא נימא דאותו הבשר הוא ממשות של ריאה. אבל בנד"ז גבי גלדי גלדי ליכא למימר הכי דפרש"י קליפות קליפות א"כ בלא"ה ניכר שאינן מגוף הריאה כ"א הם קליפות וגרב שעלה על בשר ועור הריאה. וא"כ כיון שאין לחוש שהן מגוף הריאה. כ"א לחוש שמא ניקב עור הריאה מתחת הגרב והקליפה. הרי הגמרא אומר דכשרה וא"צ לחוש לזה וכמו שלא חששו גבי בועות וצמחים וטינרי שמא ניקבה הריאה ואף כי סתם גלד בא ע"י מכה כאותה ששנינו פ"ט דמקואות מ"ב והגליד שחוץ למכה וכ' הרמב"ם הקליפה אשר העלה חוץ לחבורה עכ"ל. והר"ש כ' ריר היוצא מן המכה מתייבש ונעשה גליד וכ"כ בתמים דעים סי' י"א על נדון זה וז"ל ול"נ דגלדי גלדי הוא מלשון הגליד פי המכה והוי כמו גרב עכ"ל. וכן רש"י פי' גלדי גלדי כעין מכות. מ"מ הרי גבי בועות וצמחים וטינרי נמי מצד הסברא מבחוץ קרוב הדבר שיש נקב והבריא כמ"ש בחידושי הרשב"א דף מ"ז סד"ה אמר עולא בטעמא דרבי יוחנן וכדלקמן. ואפ"ה אמרו בגמרא דאין לחוש לזה כלל וא"צ שום בדיקה א"כ גבי גרב וגלדי נמי י"ל כן. ותדע דהא בגלדי גלדי לית מאן דפליג אדברי רבא דאמר בפשיטות שהן כשרות ואילו גבי צמחי צמחי איתא בגמרא (דמ"ח סע"א) דר' יוחנן לא ס"ל לאכשורי בהו משום דס"ל דקרוב הדבר הרבה שניקב העור ע"י המוגלא ואע"פ שנראית שלימה ועולה בנפיחה קרום הוא שעלה בה כ"כ בחה"ר. ואפ"ה קיי"ל להכשיר בלי שום בדיקה א"כ כ"ש בגלדי דכשרותן מבואר בגמרא בפשיטות בלי שום חולק. ואם יאמרו לחלק משום בועות וצמחים גדלים בין עור לבשר א"כ העור שע"ג שלם אבל גלדי שהן קליפות הם ע"ג עור הריאה וכיון דמחמת מכה הן באים יש לחוש יותר שניקבה עור הריאה. אך הא ליתא חדא דא"כ מאי מהני בדיקותא ומ"ש מסירכות שאמר רבא דלית להו בדיקותא ותו דהא עכ"פ אנן לא בקיאין בבדיקה היכא שצריך בדיקה מדינא דגמרא. ועוד והוא העיקר די"ל המכה באה שלא ע"י שניקבו העורות. אלא שעולה עליה צרעת וכמו גרב בלי שום נקב כמו שיש לפעמים שלחופית ע"ג הריאה כמ"ש בתשו' פנ"י חי"ד סי' י"ב. ואפשר שעולה קרום ע"ג הריאה שזה ודאי מצוי ואח"כ נהפך לגרב. ויכולני לפרש דלכן נק' גלדי גלדי דוגמת מ"ש בגמרא פ"ג דר"ה (דכ"ו סע"א) והא דפרה כיון דקאי גלדי גלדי מיתחזי כשנים ושלשה שופרות. ופרש"י גלדי גלדי בכל שנה ושנה ניכרת תוספתו והוא כמין גלד מוסיף על גלד ראשון בתכליתו של ראשון תחלת השני עכ"ל. הרי שגלד הוא ענין תוספת שנתוסף על עובי הקרן. וע' בגמ' שם (כ"ח ב') והעמידו על גלדו. וכן ודאי דעת מהרשד"ם והפר"ח דגלדי גלדי א"צ שום בדיקה כלל לא קילוף ולא נפיחה. וכ"מ ממ"ש בד"מ סי' ל"ח סס"ק ב' גרב על הבועה טרפה אבל על הטינרא מספקא ליה. משמע גרב על הריאה כשר וא"צ קילוף וגרב היינו גלדי כמ"ש בשם ת"ד סי' י"א וכ"כ בכנה"ג בהגהת הטור סס"י ל"ח. ובבל"י סס"י ל"ט כ' בשם כנה"ג שהווארצלין ודאי באו מרוב ליחה עכ"ל וע' פר"ח סי' נ' סק"א. א"כ י"ל בפשיטות שאין לחוש כאן לנקב יותר מבבועה:
אמנם הטור סס"י ל"ח כ' יש בה גילדי גילדי פי' קליפות כמו נתק והיא שלימה כשר עכ"ל והב"י לא העיר ע"ז. רק אח"כ הביא וכ' הרוקח ואם על הריאה כמו חלב כיסוי והוא כבשר בלוי קולפין אותו ואם הריאה תחתיו יפה ושלימה כשרה עכ"ל. והוא ברוקח סי' שפ"ב. ובש"ע סס"י ל"ח העתיק הרב"י לשון הטור. ודינו של הרוקח לא הביא כלל רק הרמ"א הביאו בהג"ה סס"י ל"ט. וסיים מיהו צריך לבדוק הריאה בנפיחה. והנה הפר"ח סס"י ל"ח סעיף ה' בדין יש בה קליפות כמו נתק והיא שלימה כשרה פי' בלא בדיקה וכ"כ הרשד"ם ז"ל עכ"ל והפרי תואר כ' מדכתב הרב והיא שלימה משמע דבעיא בדיקה והפר"ח כ' דכשרה דכתב מרן פי' בלא בדיקה ע"כ ולע"ד דמרן לא סבר הכין דאל"כ למה הוצרך לומר והיא שלימה ודברי מרן הם דברי הטור עצמו עכ"ל. והנה בדיקה זו דהצריך הפר"ת יש לפרש בשני ענינים הא' דבעינן בדיקה בנפיחה שזהו סתם בדיקה המוזכר גבי ריאה. ומתפרש שפיר והיא שלימה על בדיקת נפיחה. דכה"ג איתא בהרמב"ם ס"פ י"א מה' שחיטה על ריאה שיש בה סירכות תלויות. אלא נופחין אותה בלבד ואם נמצאת שלימה מן הנקב ה"ז מותרת עכ"ל. הרי אף שנופחין אותה בעוד שהסירכות תלויות בה חשוב ע"י נפיחה זו שהיא שלימה מן הנקב. ולא חיישינן שהסירכא סותמת את הנקב. וא"כ גם כאן מ"ש הטוש"ע והיא שלימה את"ל דצריך בדיקה י"ל היינו בדיקה בנפיחה בעוד שהגלדי עליו. ויש לפרש פי' אחר דמ"ש הטוש"ע והיא שלימה היינו שקולפין הגלדי ורואין אם מתחתיהן נמצאת הריאה שלימה. ופי' זה כתבו השמ"ח סס"י ל"ח סי"ח. וגם הוסיף דבעינן אח"כ נפיחה. והפר"ח שכ' שא"צ בדיקה י"ל שא"צ שום בדיקה כלל לא קילוף ולא נפיחה. רק שאנו רואין שהיא שלימה ודוגמא מאי דס"ל לסה"ת גבי מחט שנמצאת בריאה דאמרינן שאם הריאה לפנינו והיא שלימה כשרה. דהיינו שאם הריאה שלימה לפנינו ואין אנו רואים בה שום נקב מבחוץ כשרה בלי שום נפיחה כמ"ש בב"י סס"י ל"ו. כך י"ל להפר"ח פי' מ"ש הטור והיא שלימה. דאל"כ ה"ל להפר"ח לפרש דצריכה קילוף או נפיחה. ומדסתם פי' בלא בדיקה משמע דא"צ שום בדיקה. וכן הדין נותן כדי שלא נשוייה להטור חולק על כל הפוסקים הראשונים שמדבריהם נראה דגלדי גלדי א"צ בדיקה כלל כמו שהוכחתי לעיל מדברי בה"ג. וכן מוכח מדברי הרי"ף דעריב ותני ג"כ גלדי גלדי בהדי חזותא חזותא והרשב"א בתה"א דל"ב ע"א והרא"ש סי' י"ד. וכ"כ רבינו ירוחם ריאה דקיימי גלדי גלדי אוכמי אוכמי חזותא חזותא כשרה כך פשוט בחולין שם. ופי' רי"ף גלדי גלדי דדמו למצורע כו' חזותא גווני דמתכשרי בהו ריאה כגון ירוקה ככרתי כו' וכן פרש"י עכ"ל. מדכתב כך פשוט משמע דא"צ שום בדיקה וכמו בחזותא חזותא במראות הכשרות. והשמ"ח שהצריך לקלוף ע"כ דמדמי לה לדין בשר בלוי שהביא הרוקח. ואין הנדון דומה לראיה. דהתם שהבשר בלוי ה"ל בשר רע ומקולקל וכדין ריאה דקיימי תלחי. כיון דאנן לא בקיאין בבשר שהרופא גורדו מהו. ולכן אם מגוף הריאה הוא הרי היא טרפה ע"כ צריך קילוף לראות שהריאה שלימה אז אין הבשר בלוי מקלקל. אף שהוא בשר רע כדין נתמסמס מ"מ ע"י הקילוף אנו רואין דאינו שייך לגוף הריאה וע"כ הקילוף מעכב. וכ"כ הט"ז סס"י ל"ט דהרוקח היתרא אתי לאשמועינן דלא נימא דהבשר בלוי עושה אותה טרפה דאותו הבשר הוא ממשות של ריאה וא"כ יש כאן שינוי מראה דטרפה דהא כמראה בשר או לבן כמראה חלב טרפה קמ"ל דקולפין אותו הבשר ואין משגיחין בו ובמראיתו אלא בריאה עצמה בודקין אם אין בה ריעותא להטריף כשר ואין זה הבשר בלוי מזיק לה כלל עכ"ל. הרי צורך הקילוף הוא דלא נימא דאותו הבשר הוא ממשות של ריאה. אבל בנד"ז גבי גלדי גלדי ליכא למימר הכי דפרש"י קליפות קליפות א"כ בלא"ה ניכר שאינן מגוף הריאה כ"א הם קליפות וגרב שעלה על בשר ועור הריאה. וא"כ כיון שאין לחוש שהן מגוף הריאה. כ"א לחוש שמא ניקב עור הריאה מתחת הגרב והקליפה. הרי הגמרא אומר דכשרה וא"צ לחוש לזה וכמו שלא חששו גבי בועות וצמחים וטינרי שמא ניקבה הריאה ואף כי סתם גלד בא ע"י מכה כאותה ששנינו פ"ט דמקואות מ"ב והגליד שחוץ למכה וכ' הרמב"ם הקליפה אשר העלה חוץ לחבורה עכ"ל. והר"ש כ' ריר היוצא מן המכה מתייבש ונעשה גליד וכ"כ בתמים דעים סי' י"א על נדון זה וז"ל ול"נ דגלדי גלדי הוא מלשון הגליד פי המכה והוי כמו גרב עכ"ל. וכן רש"י פי' גלדי גלדי כעין מכות. מ"מ הרי גבי בועות וצמחים וטינרי נמי מצד הסברא מבחוץ קרוב הדבר שיש נקב והבריא כמ"ש בחידושי הרשב"א דף מ"ז סד"ה אמר עולא בטעמא דרבי יוחנן וכדלקמן. ואפ"ה אמרו בגמרא דאין לחוש לזה כלל וא"צ שום בדיקה א"כ גבי גרב וגלדי נמי י"ל כן. ותדע דהא בגלדי גלדי לית מאן דפליג אדברי רבא דאמר בפשיטות שהן כשרות ואילו גבי צמחי צמחי איתא בגמרא (דמ"ח סע"א) דר' יוחנן לא ס"ל לאכשורי בהו משום דס"ל דקרוב הדבר הרבה שניקב העור ע"י המוגלא ואע"פ שנראית שלימה ועולה בנפיחה קרום הוא שעלה בה כ"כ בחה"ר. ואפ"ה קיי"ל להכשיר בלי שום בדיקה א"כ כ"ש בגלדי דכשרותן מבואר בגמרא בפשיטות בלי שום חולק. ואם יאמרו לחלק משום בועות וצמחים גדלים בין עור לבשר א"כ העור שע"ג שלם אבל גלדי שהן קליפות הם ע"ג עור הריאה וכיון דמחמת מכה הן באים יש לחוש יותר שניקבה עור הריאה. אך הא ליתא חדא דא"כ מאי מהני בדיקותא ומ"ש מסירכות שאמר רבא דלית להו בדיקותא ותו דהא עכ"פ אנן לא בקיאין בבדיקה היכא שצריך בדיקה מדינא דגמרא. ועוד והוא העיקר די"ל המכה באה שלא ע"י שניקבו העורות. אלא שעולה עליה צרעת וכמו גרב בלי שום נקב כמו שיש לפעמים שלחופית ע"ג הריאה כמ"ש בתשו' פנ"י חי"ד סי' י"ב. ואפשר שעולה קרום ע"ג הריאה שזה ודאי מצוי ואח"כ נהפך לגרב. ויכולני לפרש דלכן נק' גלדי גלדי דוגמת מ"ש בגמרא פ"ג דר"ה (דכ"ו סע"א) והא דפרה כיון דקאי גלדי גלדי מיתחזי כשנים ושלשה שופרות. ופרש"י גלדי גלדי בכל שנה ושנה ניכרת תוספתו והוא כמין גלד מוסיף על גלד ראשון בתכליתו של ראשון תחלת השני עכ"ל. הרי שגלד הוא ענין תוספת שנתוסף על עובי הקרן. וע' בגמ' שם (כ"ח ב') והעמידו על גלדו. וכן ודאי דעת מהרשד"ם והפר"ח דגלדי גלדי א"צ שום בדיקה כלל לא קילוף ולא נפיחה. וכ"מ ממ"ש בד"מ סי' ל"ח סס"ק ב' גרב על הבועה טרפה אבל על הטינרא מספקא ליה. משמע גרב על הריאה כשר וא"צ קילוף וגרב היינו גלדי כמ"ש בשם ת"ד סי' י"א וכ"כ בכנה"ג בהגהת הטור סס"י ל"ח. ובבל"י סס"י ל"ט כ' בשם כנה"ג שהווארצלין ודאי באו מרוב ליחה עכ"ל וע' פר"ח סי' נ' סק"א. א"כ י"ל בפשיטות שאין לחוש כאן לנקב יותר מבבועה:
יבקיצור. מהטור שכתב גבי גלדי והיא שלימה דקדקו דצריך בדיקה. ומהפר"ת משמע דהיינו נפיחה. והשמ"ח ס"ל דבעינן קליפה ונפיחה. ומדברי הפר"ח ומהרשד"ם משמע שא"צ שום בדיקה וכ"מ מדברי הלבוש. והשמ"ח נ' מדמה זה לדין בשר בלוי אבל יש לחלק. ואם מן הסברא חשש בהו שעלה מחמת נקב הרי גם בבועות וצמחים י"ל כן מסברא ועכ"ז לא חיישינן לזה:
יגו
אך הלחה"פ סס"י ל"ח אמ"ש בש"ע שם יש בו קליפות כ' נ"ל שזהו שומא שקורין ווארטצלין שכתבנו וצריכין קליפה עולת יצחק עכ"ל. וס"ל דמ"ש הפר"ח וא"צ בדיקה היינו שא"צ נפיחה. אבל קליפה ס"ל שצריכין. וכ"כ הבל"י שצריכין קליפה. ואחריהם נמשך השמ"ח רק דס"ל קליפות דהיינו גלדי הוא מין בפ"ע חוץ מווארטצלין וצריכין ג"כ קליפה וגם נפיחה. ועיין בשפ"ד סס"י ל"ח. דסיים ומ"מ לדינא בווארטצלין יש לקלוף ולנפחה. משמע בקליפות א"צ נפיחה. וגם קליפה י"ל שא"צ דאפשר רק בווארטצלין החמיר כדברי הע"י ולחה"פ והבל"י והשמ"ח משום די"ל שזה חמור מגלדי שבגמרא. אבל בגלדי דהיינו קליפות כיון דעריב ותני להו בהדי חזותא חזותא א"צ שום בדיקה. ויש מקום לזה מדברי הע"י עצמו שראיתי הובא לשונו בראש אפרים סס"י ל"ח ס"ק ק"א והם בשם ר' תנחום שו"ב וז"ל לפעמים נמצא ע"ג הריאה שומות שקורין ווארטצלין צריך לקלוף מן הריאה בנחת ובאם שיהיה הריאה יפה ושלימה תחת הווארצלין כדין בשר בלוי עכ"ל. הרי טעמו דמדמה זה לבשר בלוי אבל בגלדי דהיינו קליפות י"ל שמודה שא"צ קליפה. וגם בר"א שם ס"ק ק"ב כ' שיותר יש קולא בגלדי לפי שעומדים צפופים למעלה ע"פ שטח הריאה. גם מדברי הלבוש סס"י ל"ח נראה דגלדי גלדי א"צ קליפה שהרי בגלדי גלדי העתיק לשון הש"ע שלא נזכר שום קילוף. ואח"כ תיומ"י הביא דין בשר בלוי וכ' קולפין אותו. מכלל דגבי קליפות שהן גלדי א"צ לקלוף. שוב ראיתי בתשו' שבסוף ספר בית אפרים סי' כ"ח הביא שיש מי שרצה לדייק שאפילו בדיקה לראות אם היא שלימה אינו מעכב דיעבד. היינו שא"צ לקלוף לראות אם היא שלימה. והוא חלק ע"ז ופי' דכל שאינה נקלפת בנחת אינה בכלל גילדי כלל. ודבריו תמוהים דהא בגלדי גלדי שבר"ה (דכ"ו) א"א לקולפן. ומה שנסתייע ממ"ש הר"ן והרשב"א בתה"א הובא ב"י בי"ד סי' פ' גבי כרוכות וחדוקות דגלדי קרן השור רפויים עד שמתקלפים זה מזה. וחדוקות היינו שהן מהודקות הרבה שלא כגלדי קרן השור הלא זהו רק לפר"ת. אבל לפרש"י שם אינו כן והתוספות והרא"ש ס"ל גם לר"ת כמו לרש"י בזה ע"ש בב"י. ועיין מהרי"ק שרש קכ"ב חבור דגלדי קרן השור עדיף הרבה מחבור שע"י דבק. ועיין בתוס' דסוטה (די"ח ע"א). ועוד הרי לדברי ר"ת יש גלדי גלדי מהודקות הרבה והכא דקאמר סתם גלדי גלדי כשרה משמע אפילו מהודקות. ועוד דהא הרי"ף פי' גלדי גלדי דדמו למצורע ובודאי דהצרעת אינה נקלפת בנקל וכן התמים דעים פי' דהיינו גרב והוא ודאי אינו נקלף בקל. וגבי גליד שעל המכה ושחוץ למכה מבואר בב"י סי' קצ"ח ד"ה דם יבש שעל המכה. שנעשה יבש ונדבק בחוזק על הבשר ואפילו אם יצטער אם יסיר הגלד מע"ג המכה. וכ"כ בסה"ת סי' ק"ג. קיצור. רק בע"י הצריך קליפה בווארצלין והסכימו עמו הלחה"פ והבל"י והשמ"ח. וגם לדבריו אפשר לחלק בין ווארצלין לקליפות:
אך הלחה"פ סס"י ל"ח אמ"ש בש"ע שם יש בו קליפות כ' נ"ל שזהו שומא שקורין ווארטצלין שכתבנו וצריכין קליפה עולת יצחק עכ"ל. וס"ל דמ"ש הפר"ח וא"צ בדיקה היינו שא"צ נפיחה. אבל קליפה ס"ל שצריכין. וכ"כ הבל"י שצריכין קליפה. ואחריהם נמשך השמ"ח רק דס"ל קליפות דהיינו גלדי הוא מין בפ"ע חוץ מווארטצלין וצריכין ג"כ קליפה וגם נפיחה. ועיין בשפ"ד סס"י ל"ח. דסיים ומ"מ לדינא בווארטצלין יש לקלוף ולנפחה. משמע בקליפות א"צ נפיחה. וגם קליפה י"ל שא"צ דאפשר רק בווארטצלין החמיר כדברי הע"י ולחה"פ והבל"י והשמ"ח משום די"ל שזה חמור מגלדי שבגמרא. אבל בגלדי דהיינו קליפות כיון דעריב ותני להו בהדי חזותא חזותא א"צ שום בדיקה. ויש מקום לזה מדברי הע"י עצמו שראיתי הובא לשונו בראש אפרים סס"י ל"ח ס"ק ק"א והם בשם ר' תנחום שו"ב וז"ל לפעמים נמצא ע"ג הריאה שומות שקורין ווארטצלין צריך לקלוף מן הריאה בנחת ובאם שיהיה הריאה יפה ושלימה תחת הווארצלין כדין בשר בלוי עכ"ל. הרי טעמו דמדמה זה לבשר בלוי אבל בגלדי דהיינו קליפות י"ל שמודה שא"צ קליפה. וגם בר"א שם ס"ק ק"ב כ' שיותר יש קולא בגלדי לפי שעומדים צפופים למעלה ע"פ שטח הריאה. גם מדברי הלבוש סס"י ל"ח נראה דגלדי גלדי א"צ קליפה שהרי בגלדי גלדי העתיק לשון הש"ע שלא נזכר שום קילוף. ואח"כ תיומ"י הביא דין בשר בלוי וכ' קולפין אותו. מכלל דגבי קליפות שהן גלדי א"צ לקלוף. שוב ראיתי בתשו' שבסוף ספר בית אפרים סי' כ"ח הביא שיש מי שרצה לדייק שאפילו בדיקה לראות אם היא שלימה אינו מעכב דיעבד. היינו שא"צ לקלוף לראות אם היא שלימה. והוא חלק ע"ז ופי' דכל שאינה נקלפת בנחת אינה בכלל גילדי כלל. ודבריו תמוהים דהא בגלדי גלדי שבר"ה (דכ"ו) א"א לקולפן. ומה שנסתייע ממ"ש הר"ן והרשב"א בתה"א הובא ב"י בי"ד סי' פ' גבי כרוכות וחדוקות דגלדי קרן השור רפויים עד שמתקלפים זה מזה. וחדוקות היינו שהן מהודקות הרבה שלא כגלדי קרן השור הלא זהו רק לפר"ת. אבל לפרש"י שם אינו כן והתוספות והרא"ש ס"ל גם לר"ת כמו לרש"י בזה ע"ש בב"י. ועיין מהרי"ק שרש קכ"ב חבור דגלדי קרן השור עדיף הרבה מחבור שע"י דבק. ועיין בתוס' דסוטה (די"ח ע"א). ועוד הרי לדברי ר"ת יש גלדי גלדי מהודקות הרבה והכא דקאמר סתם גלדי גלדי כשרה משמע אפילו מהודקות. ועוד דהא הרי"ף פי' גלדי גלדי דדמו למצורע ובודאי דהצרעת אינה נקלפת בנקל וכן התמים דעים פי' דהיינו גרב והוא ודאי אינו נקלף בקל. וגבי גליד שעל המכה ושחוץ למכה מבואר בב"י סי' קצ"ח ד"ה דם יבש שעל המכה. שנעשה יבש ונדבק בחוזק על הבשר ואפילו אם יצטער אם יסיר הגלד מע"ג המכה. וכ"כ בסה"ת סי' ק"ג. קיצור. רק בע"י הצריך קליפה בווארצלין והסכימו עמו הלחה"פ והבל"י והשמ"ח. וגם לדבריו אפשר לחלק בין ווארצלין לקליפות:
ידז
ואם באנו לצאת י"ח דעת הטור שכתב גבי גלדי גלדי והיא שלמה. דמשמע לכאורה דצריך איזו בדיקה אזי ודאי יוצאי' ע"י בדיקת נפיחה. דעי"ז מתברר שהיא שלימה בלא נקב כמו גבי מחט שנמצאת בריאה. ואף שכאן הבדיקה בעוד שהגלדי מחובר עליה ואיכא למיחש שהגלדי סותם הנקב הרי עכ"ז כה"ג חשוב בדיקה במקום דצריך בדיקה כגון גבי כסדרן וריאה הסמוכה לדופן לפ"ד המצריכים בדיקה. (וכ"מ מדברי הפרי תואר דהא מ"ש הפר"ח דא"צ בדיקה פשטא דמילתא משמע דקאי אנפיחה וכמ"ש במהרשד"ם בהדיא. וקליפה מאן דכר שמה בש"ע כאן סס"י ל"ח. ואהא פליג הפר"ת משמע דמצריך נפיחה. וא"כ בזה יוצאים גם דעת הטוש"ע דכתבו והיא שלימה). כמבואר בסמ"ג. מיהו יש לחלק ע"פ מ"ש הת"ש סי' ל"ט סס"ק ט"ו וז"ל ומ"ש וא"צ להסיר הסירכא תחלה כ"מ דעת הפוסקים דהבדיקה היא אליבא דשטת רש"י לראות אם הסירכא סתמה בטוב להנקב עכ"ל. וביאר דבריו הלב"ש שם ס"ק מ"א כיון שכתבו הפוסקים דא"צ בדיקה רק לשטת רש"י דאין סירכא בלא נקב ולדידיה אם נסתם הנקב בסירכא כסדרן כשר ואין צורך הבדיקה רק לראות שהנקב נסתם היטב ע"י הסירכא מש"ה הבדיקה כאשר הוא עם הסירכא עכ"ל. משא"כ בנדון זה דאם היה נקב אין הגלדי סותם דה"ל קרום שעלה מחמת מכה בריאה ואינו קרום. ולא דמי לסירכא בכסדרן דהסירכא מתחזקת ע"י אונא חברתה. משא"כ הכא. וכיון שאם היה בה נקב טרפה אם איתא דצריך בדיקה י"ל דלא מהני הבדיקה בעוד שהגלדי עליה. מ"מ הא גבי סירכא תלויה שכ' הרמב"ם דנופחין אותה לראות אם היא שלימה מן הנקב. משמע מדברי השמ"ח סי' ל"ט סעיף למ"ד דנפיחה זו היינו בעוד הסירכא תלויה עליה. וכן מוכרח מדבריו סס"ק מ"ה דא"א לסור התלויה בסכין ואח"כ לבדוק דקרוב הדבר לקלקל ולהפסיד בידים. ולמעך ולמשמש א"צ רק בדבוקה ולא בתלויה ע"ש וכן כ' הפמ"ג במשבצות ס"ק י"ב וחלק על הבל"י ס"ק כ"ט שכ' להפך דלא שמענו כן ע"ש. הרי אף שהסירכא עליה מ"מ חשוב נפיחה לומר שעי"ז נמצאת שלימה. וכן מצינו גבי ריאה הסמוכה לדופן דבדקינן לה ומהני הבדיקה אפילו בעוד הסירכא היא על הריאה כמ"ש אאזמו"ר נ"ע בתשו' להגאון דק' בריסק וכתב כמבואר שם בר"ן בהדיא. והוא מש"ש הר"ן ואם תשאל ותאמר כו' מאי מהני בדיקה כו' לא תפיק זיקא שהרי סירכא זו סותמתה כו' י"ל כו' מיהו כל היכא דאיכא למבדק בדקינן עכ"ל ע"ש. וא"כ כמ"כ גבי גלד שכ' הטור והיא שלימה י"ל היינו שבודקין ע"י נפיחה כשהגלד עליה ונמצאת שלימה. דאת"ל לקלוף ואח"כ לבדוק קרוב הדבר לקלקל בידים יותר מבסכין גבי סירכא תלויה. וכמו שמצוי גבי שלופרוק כשקולפין אותו מזיע הריאה טפי דמים. ויש לומר שקלקול זה בא בידים כי מעולם לא ניקבה הריאה והקרום עלה בה שלא מחמת מכה ונקב. רק שאח"כ נדבק בחוזק וכשמקלפין אותו מתקלקל מעט מזעיר עור הריאה ומזיע טפי דמים. ולכן ג"כ לא מפקא זיקא. וכמו אם יקלפו עור א' של הריאה מעור השני ודאי יצאו ג"כ טפי דמים. ועוי"ל לפמ"ש הת"ש עצמו גבי סירכא ממקום למקום שי"ל דכשרה אף לפרש"י משום שמתחזקת בראשה השני. משא"כ בקרום העולה מחמת מכה שאין חיזוק כ"א במקום המכה ע"ש בת"ש ס"ק מ"ח. א"כ אם הקרום מתפשט ודבוק גם להלאה הרבה י"ל דדומה לסירכא ממקום למקום. ועוי"ל לפ"ד תשו' פמ"א ח"א סי' א' [חסר קצת]:
ואם באנו לצאת י"ח דעת הטור שכתב גבי גלדי גלדי והיא שלמה. דמשמע לכאורה דצריך איזו בדיקה אזי ודאי יוצאי' ע"י בדיקת נפיחה. דעי"ז מתברר שהיא שלימה בלא נקב כמו גבי מחט שנמצאת בריאה. ואף שכאן הבדיקה בעוד שהגלדי מחובר עליה ואיכא למיחש שהגלדי סותם הנקב הרי עכ"ז כה"ג חשוב בדיקה במקום דצריך בדיקה כגון גבי כסדרן וריאה הסמוכה לדופן לפ"ד המצריכים בדיקה. (וכ"מ מדברי הפרי תואר דהא מ"ש הפר"ח דא"צ בדיקה פשטא דמילתא משמע דקאי אנפיחה וכמ"ש במהרשד"ם בהדיא. וקליפה מאן דכר שמה בש"ע כאן סס"י ל"ח. ואהא פליג הפר"ת משמע דמצריך נפיחה. וא"כ בזה יוצאים גם דעת הטוש"ע דכתבו והיא שלימה). כמבואר בסמ"ג. מיהו יש לחלק ע"פ מ"ש הת"ש סי' ל"ט סס"ק ט"ו וז"ל ומ"ש וא"צ להסיר הסירכא תחלה כ"מ דעת הפוסקים דהבדיקה היא אליבא דשטת רש"י לראות אם הסירכא סתמה בטוב להנקב עכ"ל. וביאר דבריו הלב"ש שם ס"ק מ"א כיון שכתבו הפוסקים דא"צ בדיקה רק לשטת רש"י דאין סירכא בלא נקב ולדידיה אם נסתם הנקב בסירכא כסדרן כשר ואין צורך הבדיקה רק לראות שהנקב נסתם היטב ע"י הסירכא מש"ה הבדיקה כאשר הוא עם הסירכא עכ"ל. משא"כ בנדון זה דאם היה נקב אין הגלדי סותם דה"ל קרום שעלה מחמת מכה בריאה ואינו קרום. ולא דמי לסירכא בכסדרן דהסירכא מתחזקת ע"י אונא חברתה. משא"כ הכא. וכיון שאם היה בה נקב טרפה אם איתא דצריך בדיקה י"ל דלא מהני הבדיקה בעוד שהגלדי עליה. מ"מ הא גבי סירכא תלויה שכ' הרמב"ם דנופחין אותה לראות אם היא שלימה מן הנקב. משמע מדברי השמ"ח סי' ל"ט סעיף למ"ד דנפיחה זו היינו בעוד הסירכא תלויה עליה. וכן מוכרח מדבריו סס"ק מ"ה דא"א לסור התלויה בסכין ואח"כ לבדוק דקרוב הדבר לקלקל ולהפסיד בידים. ולמעך ולמשמש א"צ רק בדבוקה ולא בתלויה ע"ש וכן כ' הפמ"ג במשבצות ס"ק י"ב וחלק על הבל"י ס"ק כ"ט שכ' להפך דלא שמענו כן ע"ש. הרי אף שהסירכא עליה מ"מ חשוב נפיחה לומר שעי"ז נמצאת שלימה. וכן מצינו גבי ריאה הסמוכה לדופן דבדקינן לה ומהני הבדיקה אפילו בעוד הסירכא היא על הריאה כמ"ש אאזמו"ר נ"ע בתשו' להגאון דק' בריסק וכתב כמבואר שם בר"ן בהדיא. והוא מש"ש הר"ן ואם תשאל ותאמר כו' מאי מהני בדיקה כו' לא תפיק זיקא שהרי סירכא זו סותמתה כו' י"ל כו' מיהו כל היכא דאיכא למבדק בדקינן עכ"ל ע"ש. וא"כ כמ"כ גבי גלד שכ' הטור והיא שלימה י"ל היינו שבודקין ע"י נפיחה כשהגלד עליה ונמצאת שלימה. דאת"ל לקלוף ואח"כ לבדוק קרוב הדבר לקלקל בידים יותר מבסכין גבי סירכא תלויה. וכמו שמצוי גבי שלופרוק כשקולפין אותו מזיע הריאה טפי דמים. ויש לומר שקלקול זה בא בידים כי מעולם לא ניקבה הריאה והקרום עלה בה שלא מחמת מכה ונקב. רק שאח"כ נדבק בחוזק וכשמקלפין אותו מתקלקל מעט מזעיר עור הריאה ומזיע טפי דמים. ולכן ג"כ לא מפקא זיקא. וכמו אם יקלפו עור א' של הריאה מעור השני ודאי יצאו ג"כ טפי דמים. ועוי"ל לפמ"ש הת"ש עצמו גבי סירכא ממקום למקום שי"ל דכשרה אף לפרש"י משום שמתחזקת בראשה השני. משא"כ בקרום העולה מחמת מכה שאין חיזוק כ"א במקום המכה ע"ש בת"ש ס"ק מ"ח. א"כ אם הקרום מתפשט ודבוק גם להלאה הרבה י"ל דדומה לסירכא ממקום למקום. ועוי"ל לפ"ד תשו' פמ"א ח"א סי' א' [חסר קצת]:
טוקיצור. ולצאת דעת הטוש"ע שכ' גבי גלדי והיא שלימה י"ל דיוצאין ע"י בדיקת נפיחה כמו שהיא עכשיו בלי קילוף תחלה דאת"ל לקלוף ואח"כ לבדוק קרוב הדבר לקלקל בידים. וא"כ בנדון השאלה כשהקרום דק ומראיה אינו כמו בשר בלוי י"ל שלא היו צריכין לקלוף הקרום מעל הריאה מאחר שהוא דק ואינו כמו בשר בלוי ולכן אף [אם] אירע שקלפוהו ומזיע טפי דמים יש לומר שמחמת הקילוף נתהוה זה וכמש"ל [סי' ל"ז] בד"ה בענין קרום שעלה מחמת מכה. אבל לתלות שזהו זיעה בעלמא כדברי הלב"ש סי' ל"ט ס"ק ר"ג אין נראה כלל:
טזח
וכל זה בגלדי גלדי שהוא קליפות כעין מצורע וגרב. אבל בשאר קרום ממש הנמצא על הריאה. לכאורה לכ"ע א"צ לא קליפה ולא נפיחה. דמהיכי תיתי לה. דל"ד לגלדי אף להשמ"ח שהגרב והגלד ה"ל מכות וכמ"ש רש"י כעין מכות. ע"כ ה"ל כקרום שעלה מחמת מכה ומלבד שאינו קרום חוששין לנקב לשטתם. אבל בשאר קרום שאין בו היכר מכה מנלן לחוש שעלה מחמת מכה. וראיה ממעשה דרינוס שביש"ש פא"ט סי' ל"ה הובא בט"ז סי' ל"ה ס"ק י"ד. דהקליפה היה רק משום אופתא. אמת השמ"ח שם הצריך נפיחה ומלשון רש"ל וט"ז לא משמע כן וכ"מ מהפר"ח. ואף שהרמ"א סס"י ל"ט הצריך נפיחה גבי בשר בלוי ופי' הפר"ח סי' נ' סק"א משום דהוי ריעותא י"ל בלוי שאני לכן חשוב ריעותא משא"כ קרום בעלמא. גם הפמ"ג סי' ל"ה במשבצות ס"ק י"ד דעתו נוטה דבדיקת נפיחה אינו מעכב שם. וכ"פ הפרי תבואה סי' ל"ה סעיף קכ"ו. וע"ש סי' ל"ט סעיף קנ"ז ובר"א ס"ק קפ"ח. ובאמת עכ"פ קרום שעל הריאה לא גרע מדין סירכא באונא אחת מינה ובה עכ"פ. ע' לב"ש סל"ט ס"ק צ"ט דאנן נוהגין להקל אף לשטת רש"י כמבואר בש"ע סעיף ח' ובש"ך ובשמ"ח סעיף ל"א וכ"כ בספר פתחי תשובה שם סק"ח בשם הנו"ב חי"ד סי' י"ב וכ"כ הפמ"ג דהמנהג להכשיר בזה. ויש ליתן טעם לזה כיון שאדרבה רש"י י"ל דס"ל שלא כסדרן אינו נקרא רק מאונה לאונה השלישית ולא לאונה שאצלה. וכ"כ בספר המכריע סי' י"א בשם רש"י. והטעם י"ל ע"פ מ"ש התוס' דמ"ז ע"א אע"ג דקרום כו' היינו כו' אבל כשהיא סרוכה במקום כו'. ונהי דאנן לא קיי"ל בזה כרש"י. מ"מ היכא דלהתוספות כשר היינו בסירכא מינה ובה גם לדידן דתופסים כשטת רש"י דאין סירכא בלא נקב מ"מ אין להחמיר. כיון דלרש"י עצמו כשר בכה"ג ולשטת התוספות ג"כ כשר אין לתפוס כל החומרות יחד. וקרוב לזה כ' הת"ש ס"ק מ"ח והביא ראיה ג"כ מלשון הש"ס להכשיר בזה. וא"כ כ"ש קרום שע"ג ריאה דעדיף מסירכא כמבואר בב"י רס"י ל"ט ד"ה וכ' בהגמי"י פי"א מה"ש שכן רגילות להמצא בהרבה ריאות. וע"ש בד"מ סק"ז שכ' דבשלא כסדרן אף קרום טרפה מ"מ היינו שלא כסדרן אבל באונא א' מינה ובה י"ל לכ"ע קרום עדיף מסירכא:
וכל זה בגלדי גלדי שהוא קליפות כעין מצורע וגרב. אבל בשאר קרום ממש הנמצא על הריאה. לכאורה לכ"ע א"צ לא קליפה ולא נפיחה. דמהיכי תיתי לה. דל"ד לגלדי אף להשמ"ח שהגרב והגלד ה"ל מכות וכמ"ש רש"י כעין מכות. ע"כ ה"ל כקרום שעלה מחמת מכה ומלבד שאינו קרום חוששין לנקב לשטתם. אבל בשאר קרום שאין בו היכר מכה מנלן לחוש שעלה מחמת מכה. וראיה ממעשה דרינוס שביש"ש פא"ט סי' ל"ה הובא בט"ז סי' ל"ה ס"ק י"ד. דהקליפה היה רק משום אופתא. אמת השמ"ח שם הצריך נפיחה ומלשון רש"ל וט"ז לא משמע כן וכ"מ מהפר"ח. ואף שהרמ"א סס"י ל"ט הצריך נפיחה גבי בשר בלוי ופי' הפר"ח סי' נ' סק"א משום דהוי ריעותא י"ל בלוי שאני לכן חשוב ריעותא משא"כ קרום בעלמא. גם הפמ"ג סי' ל"ה במשבצות ס"ק י"ד דעתו נוטה דבדיקת נפיחה אינו מעכב שם. וכ"פ הפרי תבואה סי' ל"ה סעיף קכ"ו. וע"ש סי' ל"ט סעיף קנ"ז ובר"א ס"ק קפ"ח. ובאמת עכ"פ קרום שעל הריאה לא גרע מדין סירכא באונא אחת מינה ובה עכ"פ. ע' לב"ש סל"ט ס"ק צ"ט דאנן נוהגין להקל אף לשטת רש"י כמבואר בש"ע סעיף ח' ובש"ך ובשמ"ח סעיף ל"א וכ"כ בספר פתחי תשובה שם סק"ח בשם הנו"ב חי"ד סי' י"ב וכ"כ הפמ"ג דהמנהג להכשיר בזה. ויש ליתן טעם לזה כיון שאדרבה רש"י י"ל דס"ל שלא כסדרן אינו נקרא רק מאונה לאונה השלישית ולא לאונה שאצלה. וכ"כ בספר המכריע סי' י"א בשם רש"י. והטעם י"ל ע"פ מ"ש התוס' דמ"ז ע"א אע"ג דקרום כו' היינו כו' אבל כשהיא סרוכה במקום כו'. ונהי דאנן לא קיי"ל בזה כרש"י. מ"מ היכא דלהתוספות כשר היינו בסירכא מינה ובה גם לדידן דתופסים כשטת רש"י דאין סירכא בלא נקב מ"מ אין להחמיר. כיון דלרש"י עצמו כשר בכה"ג ולשטת התוספות ג"כ כשר אין לתפוס כל החומרות יחד. וקרוב לזה כ' הת"ש ס"ק מ"ח והביא ראיה ג"כ מלשון הש"ס להכשיר בזה. וא"כ כ"ש קרום שע"ג ריאה דעדיף מסירכא כמבואר בב"י רס"י ל"ט ד"ה וכ' בהגמי"י פי"א מה"ש שכן רגילות להמצא בהרבה ריאות. וע"ש בד"מ סק"ז שכ' דבשלא כסדרן אף קרום טרפה מ"מ היינו שלא כסדרן אבל באונא א' מינה ובה י"ל לכ"ע קרום עדיף מסירכא: