Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אסימן מא
ע"ד השאלה שזה מקרוב נתחדש שרגילות למצוא נקבים בחצר הכבד שלא במקום הדבוק על הדופן וגם אינו סמוך רק במקום שמתחיל לשפע ולימשך מן הדופן לירד בחלל הבהמה ויש אויר הפסק בין הדופן להנקב שבטרפשא כרוחב שלשה או ארבעה אצבעות ונפל מחלוקת בין הלומדים שבמחניכם הט' שיש אומרים שראוי להקל בזה ושכן שמעו מהוראות איזה מורה. ומעלתו דעתו נוטה לאסור. שאף שלפי הגירסא במרדכי מצד הכבד משמע דאם רחוק מן הכבד יש להכשיר כמ"ש בתשו' דברי ריבות סי' קנ"ג שהביא הש"ך ס"ק י"ג. הרי כבר דחה הש"ך דבריו ופסק כהב"ח ושכן הסכם כל האחרונים:
ע"ד השאלה שזה מקרוב נתחדש שרגילות למצוא נקבים בחצר הכבד שלא במקום הדבוק על הדופן וגם אינו סמוך רק במקום שמתחיל לשפע ולימשך מן הדופן לירד בחלל הבהמה ויש אויר הפסק בין הדופן להנקב שבטרפשא כרוחב שלשה או ארבעה אצבעות ונפל מחלוקת בין הלומדים שבמחניכם הט' שיש אומרים שראוי להקל בזה ושכן שמעו מהוראות איזה מורה. ומעלתו דעתו נוטה לאסור. שאף שלפי הגירסא במרדכי מצד הכבד משמע דאם רחוק מן הכבד יש להכשיר כמ"ש בתשו' דברי ריבות סי' קנ"ג שהביא הש"ך ס"ק י"ג. הרי כבר דחה הש"ך דבריו ופסק כהב"ח ושכן הסכם כל האחרונים:
בא
הנה מקור החילוק בין הגירסאות הוא הרב"י והב"ח. שהב"י תפס הגירסא כמו שהוא במרדכי בשם הגאונים דטרפשא דכבדא שניקבה נקב מפולש מצד הכבד טרפה. וכ"פ בפשיטות בש"ע סי' מ"א ס"ח. וכ' בכנה"ג בהגהת הב"י אות ל' שכן הביאו הגירסא בתשו' דברי ריבות סי' קנ"ג ורש"ל בפא"ט סי' מ"ח ובספר יאיר נתיב. ועפ"ז כ' מהר"ם הטעם בספר מח"ב הביאו הש"ך שהטרפשא רחבה יותר מן הכבד ובצד ימין הטרפשא אינו מכוסה מן הכבד ושם יכול להיות הנקב רחוק מן הכבד. ולפ"ז ניקב שלא מצד הכבד כשרה וכ"כ מהר"י אדרבי בתשו' ד"ר הנזכר דאם הנקב היה רחוק מאד מחבור הכבד י"ל דכשרה. ולפע"ד שחילוק זה יש להעמיס במ"ש הב"י לתרץ מ"ש הטור בשם בה"ג דאי אינקיב טרפשא דכבדא טרפה. שהרי הטור עצמו כ' סס"י ל"ט ריאה שנסרכה למקום שאין הנקב פוסל כמו לחזה כו' ולטרפשא ותירץ תירוץ א' דהתם מיירי בטרפשא דלבא כמש"ש ולשמנונית הלב ולטרפשא. ור"ל דדוקא בטרפש הכבד פוסל הנקב ולא בטרפשא דלבא. ואין זה תימה שטרפשא דכבדא יהיה חמור מטרפשא דלבא דהא מצינו בגמרא פא"ט דמ"ה ע"ב לחד לישנא חמור קנה הכבד מקנה הריאה. והנה ריא"ז בש"ג שם הביא סמך לדברי בה"ג מדין קנה הכבד וז"ל ובעל הלכות כתב שאם ניקב חצר הכבד טרפה ונראה בעיני לקיים דבריו שחצר הכבד הרי הוא כקנה הכבד כמבואר בקו"ה עכ"ל. הביאו הכנה"ג בהגהב"י סס"י ל"ד ובסי' מ"א בהגהת הטור אות י"א. אך א"כ נימא דטרפשא דלבא דינו כקנה הלב ובקנה הלב העיקר להחמיר יותר ואפ"ל דדוקא טרפשא דכבדא ס"ל לריא"ז דדומה לקנה הכבד משום דגבי כזית במקום שהיא חיה דמ"ו ע"א פרש"י לחד לישנא דהיינו מקום תלייתה בטרפש הכבד וכ"כ הב"י רס"י מ"א בשם רבינו ירוחם והרוקח. ובתשו' מ"ב סי' ק"ג העלה דהעיקר כפי' זה אף שהרב"י לא ס"ל כן. ולהיות כן שהכבד חיה משם ע"כ ס"ל לריא"ז דדינו כקנה הכבד. (מיהו לפ"ז למ"ד כזית במקום מרה ולמ"ד דבמקום שהיא חיה היינו מקום דיבוקה בכליות לדידהו אין לדמותו כלל לקנה הכבד). אבל טרפשא דלבא אין שייך לומר שהלב חי ממנו. כי דוקא הכבד חי מהלב ע"י אמצעות הטרפשא. כן י"ל להעמיד תירוצו הראשון דהב"י בענין סתירת דברי הטור אהדדי:
הנה מקור החילוק בין הגירסאות הוא הרב"י והב"ח. שהב"י תפס הגירסא כמו שהוא במרדכי בשם הגאונים דטרפשא דכבדא שניקבה נקב מפולש מצד הכבד טרפה. וכ"פ בפשיטות בש"ע סי' מ"א ס"ח. וכ' בכנה"ג בהגהת הב"י אות ל' שכן הביאו הגירסא בתשו' דברי ריבות סי' קנ"ג ורש"ל בפא"ט סי' מ"ח ובספר יאיר נתיב. ועפ"ז כ' מהר"ם הטעם בספר מח"ב הביאו הש"ך שהטרפשא רחבה יותר מן הכבד ובצד ימין הטרפשא אינו מכוסה מן הכבד ושם יכול להיות הנקב רחוק מן הכבד. ולפ"ז ניקב שלא מצד הכבד כשרה וכ"כ מהר"י אדרבי בתשו' ד"ר הנזכר דאם הנקב היה רחוק מאד מחבור הכבד י"ל דכשרה. ולפע"ד שחילוק זה יש להעמיס במ"ש הב"י לתרץ מ"ש הטור בשם בה"ג דאי אינקיב טרפשא דכבדא טרפה. שהרי הטור עצמו כ' סס"י ל"ט ריאה שנסרכה למקום שאין הנקב פוסל כמו לחזה כו' ולטרפשא ותירץ תירוץ א' דהתם מיירי בטרפשא דלבא כמש"ש ולשמנונית הלב ולטרפשא. ור"ל דדוקא בטרפש הכבד פוסל הנקב ולא בטרפשא דלבא. ואין זה תימה שטרפשא דכבדא יהיה חמור מטרפשא דלבא דהא מצינו בגמרא פא"ט דמ"ה ע"ב לחד לישנא חמור קנה הכבד מקנה הריאה. והנה ריא"ז בש"ג שם הביא סמך לדברי בה"ג מדין קנה הכבד וז"ל ובעל הלכות כתב שאם ניקב חצר הכבד טרפה ונראה בעיני לקיים דבריו שחצר הכבד הרי הוא כקנה הכבד כמבואר בקו"ה עכ"ל. הביאו הכנה"ג בהגהב"י סס"י ל"ד ובסי' מ"א בהגהת הטור אות י"א. אך א"כ נימא דטרפשא דלבא דינו כקנה הלב ובקנה הלב העיקר להחמיר יותר ואפ"ל דדוקא טרפשא דכבדא ס"ל לריא"ז דדומה לקנה הכבד משום דגבי כזית במקום שהיא חיה דמ"ו ע"א פרש"י לחד לישנא דהיינו מקום תלייתה בטרפש הכבד וכ"כ הב"י רס"י מ"א בשם רבינו ירוחם והרוקח. ובתשו' מ"ב סי' ק"ג העלה דהעיקר כפי' זה אף שהרב"י לא ס"ל כן. ולהיות כן שהכבד חיה משם ע"כ ס"ל לריא"ז דדינו כקנה הכבד. (מיהו לפ"ז למ"ד כזית במקום מרה ולמ"ד דבמקום שהיא חיה היינו מקום דיבוקה בכליות לדידהו אין לדמותו כלל לקנה הכבד). אבל טרפשא דלבא אין שייך לומר שהלב חי ממנו. כי דוקא הכבד חי מהלב ע"י אמצעות הטרפשא. כן י"ל להעמיד תירוצו הראשון דהב"י בענין סתירת דברי הטור אהדדי:
גקיצור. הב"י ס"ל דדוקא כשניקב מצד הכבד טרפה ולא כשניקב רחוק מהכבד. ויש טעם לזה עפמ"ש בש"ג בשם ריא"ז טעמו דבה"ג דדומה לקנה הכבד. כי שם מקום חיותה של הכבד:
דב
אך הב"ח הקשה על תירוצו זה מדברי הר"ן שכתב בסוגיא דריאה הסמוכה לדופן היכא דסמיכא ריאה למקום שאין הנקב פוסל בו כגון שהיא סרוכה לגרגרת או לשמנוניתא דידיה או לטרפשא דלבא או לטרפשא דכבדא. ובאמת שדברים אלו אינן מדברי הר"ן לבד כ"א משאר גדולי הראשונים הזכירם הכנה"ג בהגהת הטור סס"י ל"ט אות ס"ו ומכללם משמעות הרמב"ם פי"א ה"ו. ותירץ הוא ז"ל דכוונת הר"ן שאין הנקב פוסל בו מצד עצמו שאין פסולו אלא מטעם שאין הפסק בין אברי הנשימה לאברי המזון כו' ובמחכ"ת הוא דוחק דהא עריב ותני טרפשא דכבדא עם שא"ד שאין הנקב פוסל בהם כלל. אשר לכך י"ל באחד משני דברים או שנאמר דהר"ן ושא"פ לא ס"ל כלל דינו דבה"ג וס"ל דניקב חצר הכבד כשרה. וכמו שהביא הכנה"ג מתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' קס"ב המובא ב"י סי' ל"ט בד"ה לכל מקום שתסרך הריאה. וז"ל ומזה הטעם אם היא סרוכה לכבד דרך נקב שהיה בטרפשא טרפה כמ"ש בתשו' להרמב"ן סי' קס"ב עכ"ל. והשתא קשה ת"ל דטרפה מטעם ניקב הטרפשא ומה לו לאוסרה מטעם ריאה סרוכה שלא במקום רביתא. וכן מבואר תשו' הנ"ל בתשו' הרשב"א ח"א סי' תרל"א דטרפה מצד הסירכא מן הריאה. דלפ"ז מוכח דס"ל דמצד נקב הטרפשא אין כאן שום טרפות. או שי"ל כמו שתירץ בתשו' מהרי"ט חי"ד סי' ח' וז"ל א"נ משכחת לה שהסירכא נכנסה דרך הטרפש המפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון דבההיא לא מטריף כדכתב הרב בב"י. לפי שאין שם מקום הכבד שהוא דבוק לצד ימין כאותה ששנינו פ"ד דתמיד אלא של ימין קורא גדולה מפני שהכבד תלוי בה. ואם נקב אותה הטרפש שעליו מטריף בהכי שיש לחוש מפני הכבד שתחתיו. ודבר זה בידי מאת זובחי הזבח בטרפשא דכבדא וטרפשא המפסיק בין אברי המאכל הכל אחד אלא שהשמות מוחלקין לפי מקומן שעל הכבד נקרא טרפשא דכבדא. ובהכי מתוקמא תשו' הרשב"א ז"ל דאפשר לה ליסרך דרך טרפש המפסיק מן הצד ולא ינקב הטרפש שעליו ודברי הגאונים יתד הוא שלא תמוט עכ"ל. הרי דבריו מבוארין דלא כהב"ח דס"ל שטרפות הנקב בטרפשא הוא משום שאין הפסק בין אברי הנשימה לאברי המזון. ולכן ס"ל דבכל הטרפש הנקב פוסל. אבל מהרי"ט ס"ל דמחמת זה אין שום טרפות כ"א הטרפות רק מצד שסוף הכבד להנטל ולכן אין טרפות רק בחלק מהטרפש שעל הכבד הנקרא טרפשא דכבדא. ולא בחלק הטרפשא המפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון היינו מה שאינו על הכבד. וכתב דהיינו כמ"ש הרב בב"י ור"ל מ"ש הרב"י א"נ התם בטרפשא המבדלת בין אברי הנשימה לאברי המזון והכא בטרפשא דכבדא שהיא יותרת הכבד הנק' איבדש עכ"ל. וביאר מהרי"ט דבאמת הכל אחד אלא שהשמות מוחלקין לפי מקומן שעל הכבד נק' טרפשא דכבדא כנ"ל. א"כ אין איסור רק כשניקבה הטרפשא מצד הכבד. ולא בריחוק מקום מהכבד. א"כ יצא לנו דדברי מהר"מ בספר מח"ב הן כדברי מהרי"ט והב"י ותשו' ד"ר:
אך הב"ח הקשה על תירוצו זה מדברי הר"ן שכתב בסוגיא דריאה הסמוכה לדופן היכא דסמיכא ריאה למקום שאין הנקב פוסל בו כגון שהיא סרוכה לגרגרת או לשמנוניתא דידיה או לטרפשא דלבא או לטרפשא דכבדא. ובאמת שדברים אלו אינן מדברי הר"ן לבד כ"א משאר גדולי הראשונים הזכירם הכנה"ג בהגהת הטור סס"י ל"ט אות ס"ו ומכללם משמעות הרמב"ם פי"א ה"ו. ותירץ הוא ז"ל דכוונת הר"ן שאין הנקב פוסל בו מצד עצמו שאין פסולו אלא מטעם שאין הפסק בין אברי הנשימה לאברי המזון כו' ובמחכ"ת הוא דוחק דהא עריב ותני טרפשא דכבדא עם שא"ד שאין הנקב פוסל בהם כלל. אשר לכך י"ל באחד משני דברים או שנאמר דהר"ן ושא"פ לא ס"ל כלל דינו דבה"ג וס"ל דניקב חצר הכבד כשרה. וכמו שהביא הכנה"ג מתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' קס"ב המובא ב"י סי' ל"ט בד"ה לכל מקום שתסרך הריאה. וז"ל ומזה הטעם אם היא סרוכה לכבד דרך נקב שהיה בטרפשא טרפה כמ"ש בתשו' להרמב"ן סי' קס"ב עכ"ל. והשתא קשה ת"ל דטרפה מטעם ניקב הטרפשא ומה לו לאוסרה מטעם ריאה סרוכה שלא במקום רביתא. וכן מבואר תשו' הנ"ל בתשו' הרשב"א ח"א סי' תרל"א דטרפה מצד הסירכא מן הריאה. דלפ"ז מוכח דס"ל דמצד נקב הטרפשא אין כאן שום טרפות. או שי"ל כמו שתירץ בתשו' מהרי"ט חי"ד סי' ח' וז"ל א"נ משכחת לה שהסירכא נכנסה דרך הטרפש המפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון דבההיא לא מטריף כדכתב הרב בב"י. לפי שאין שם מקום הכבד שהוא דבוק לצד ימין כאותה ששנינו פ"ד דתמיד אלא של ימין קורא גדולה מפני שהכבד תלוי בה. ואם נקב אותה הטרפש שעליו מטריף בהכי שיש לחוש מפני הכבד שתחתיו. ודבר זה בידי מאת זובחי הזבח בטרפשא דכבדא וטרפשא המפסיק בין אברי המאכל הכל אחד אלא שהשמות מוחלקין לפי מקומן שעל הכבד נקרא טרפשא דכבדא. ובהכי מתוקמא תשו' הרשב"א ז"ל דאפשר לה ליסרך דרך טרפש המפסיק מן הצד ולא ינקב הטרפש שעליו ודברי הגאונים יתד הוא שלא תמוט עכ"ל. הרי דבריו מבוארין דלא כהב"ח דס"ל שטרפות הנקב בטרפשא הוא משום שאין הפסק בין אברי הנשימה לאברי המזון. ולכן ס"ל דבכל הטרפש הנקב פוסל. אבל מהרי"ט ס"ל דמחמת זה אין שום טרפות כ"א הטרפות רק מצד שסוף הכבד להנטל ולכן אין טרפות רק בחלק מהטרפש שעל הכבד הנקרא טרפשא דכבדא. ולא בחלק הטרפשא המפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון היינו מה שאינו על הכבד. וכתב דהיינו כמ"ש הרב בב"י ור"ל מ"ש הרב"י א"נ התם בטרפשא המבדלת בין אברי הנשימה לאברי המזון והכא בטרפשא דכבדא שהיא יותרת הכבד הנק' איבדש עכ"ל. וביאר מהרי"ט דבאמת הכל אחד אלא שהשמות מוחלקין לפי מקומן שעל הכבד נק' טרפשא דכבדא כנ"ל. א"כ אין איסור רק כשניקבה הטרפשא מצד הכבד. ולא בריחוק מקום מהכבד. א"כ יצא לנו דדברי מהר"מ בספר מח"ב הן כדברי מהרי"ט והב"י ותשו' ד"ר:
הקיצור. ומה שהקשה עליו הב"ח מדברי הר"ן י"ל או הר"ן ס"ל דניקב חצר הכבד כשרה לגמרי כדעת תשו' להרמב"ן סי' קס"ב. או כמ"ש מהרי"ט דטרפשא דכבדא וטרפש המפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון הכל אחד אלא שהשמות מוחלקין ואין הנקב פוסל כ"א בטרפשא דכבדא:
וג
רק שיש שינוי בין מ"ש מהר"מ בספר מח"ב שבצד ימין הטרפשא אינה מכוסה מן הכבד. ומדברי מהרי"ט נראה לא כן. אלא להפך דדוקא בצד ימין שם נקרא טרפש הכבד כי הכבד הוא מימין הבהמה כמ"ש במשנה פ"ד דמסכת תמיד. ודברי מהר"מ תמוהין. עכ"פ לדינא אין נפקותא דחלק הטרפשא שאינו בצד הכבד עם שהוא המפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון לא מטריף בהכי. ותמיהני קצת ממ"ש מהרי"ט ודבר זה בידי מאת זובחי הזבח. הא מבואר הוא באריכות בהמזרחי פ' ויקרא על פרש"י גבי ואת היותרת על הכבד. ויקרא סי' ג' ד'. יעו"ש באריכות. וצ"ל משום שם אדרבה משמע שהכל נקרא טרפשא דכבדא. ע"כ ביאר בשם זובחי הזבח שמ"מ הם שמות מוחלקין כו'. (אחר זמן ראיתי שדברי המזרחי אינן כדברי מהרי"ט דז"ל עמ"ש רש"י היותרת הוא דופן המסך פי' המסך הוא קרום הלבן המבדיל בין אברי הנשימה לאברי המאכל ודופני של זה המסך המקיף לו סביב סביב הוא הבשר הדבק בצלעות סביב סביב והבשר ההוא נקרא בלשון חכמים חצר הכבד וטרפשא דכבדא ובלשון התורה יותרת הכבד עכ"ל). והנה מדברי המרדכי סי' תרל"א והג"א שכ' בהדיא דהטרפות הוא משום שסוף הכבד לינטל כולו יש ראיה נגד הב"ח שכתב שטעם הטרפות משום שאין הפסק בין אברי הנשימה כו'. אלא כמ"ש מהרי"ט וא"כ י"ל שאין הטרפות דוקא כ"א בניקב הטרפש שעל הכבד. מה גם לפמש"ל בשם ריא"ז דנתן טעם לדברי בה"ג משום שחצר הכבד הרי הוא כקנה הכבד. וכתבתי לעיל שי"ל שהדמיון משום שאמרו במקום שהיא חיה. א"כ גם לפ"ז דודאי מקום שהיא חיה אינו רק הטרפש שעל הכבד:
רק שיש שינוי בין מ"ש מהר"מ בספר מח"ב שבצד ימין הטרפשא אינה מכוסה מן הכבד. ומדברי מהרי"ט נראה לא כן. אלא להפך דדוקא בצד ימין שם נקרא טרפש הכבד כי הכבד הוא מימין הבהמה כמ"ש במשנה פ"ד דמסכת תמיד. ודברי מהר"מ תמוהין. עכ"פ לדינא אין נפקותא דחלק הטרפשא שאינו בצד הכבד עם שהוא המפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון לא מטריף בהכי. ותמיהני קצת ממ"ש מהרי"ט ודבר זה בידי מאת זובחי הזבח. הא מבואר הוא באריכות בהמזרחי פ' ויקרא על פרש"י גבי ואת היותרת על הכבד. ויקרא סי' ג' ד'. יעו"ש באריכות. וצ"ל משום שם אדרבה משמע שהכל נקרא טרפשא דכבדא. ע"כ ביאר בשם זובחי הזבח שמ"מ הם שמות מוחלקין כו'. (אחר זמן ראיתי שדברי המזרחי אינן כדברי מהרי"ט דז"ל עמ"ש רש"י היותרת הוא דופן המסך פי' המסך הוא קרום הלבן המבדיל בין אברי הנשימה לאברי המאכל ודופני של זה המסך המקיף לו סביב סביב הוא הבשר הדבק בצלעות סביב סביב והבשר ההוא נקרא בלשון חכמים חצר הכבד וטרפשא דכבדא ובלשון התורה יותרת הכבד עכ"ל). והנה מדברי המרדכי סי' תרל"א והג"א שכ' בהדיא דהטרפות הוא משום שסוף הכבד לינטל כולו יש ראיה נגד הב"ח שכתב שטעם הטרפות משום שאין הפסק בין אברי הנשימה כו'. אלא כמ"ש מהרי"ט וא"כ י"ל שאין הטרפות דוקא כ"א בניקב הטרפש שעל הכבד. מה גם לפמש"ל בשם ריא"ז דנתן טעם לדברי בה"ג משום שחצר הכבד הרי הוא כקנה הכבד. וכתבתי לעיל שי"ל שהדמיון משום שאמרו במקום שהיא חיה. א"כ גם לפ"ז דודאי מקום שהיא חיה אינו רק הטרפש שעל הכבד:
זוהנה מצאתי בפרי תואר ס"ק י"א שהאריך בדין זה והעלה ג"כ דלא כהב"ח כ"א כמ"ש הרב"י דמצד הכבד קאמר וכל דאינקיב שלא כנגד הכבד כשרה עכ"ד. ועיין בתשו' גבעת שאול סס"י נו"ן כ' ג"כ שיש לצדד ע"פ מ"ש בש"ע מצד הכבד. וכיון שיש מחלוקת שקול בדין זה היינו שאף שהב"ח והש"ך והפר"ח אוסרים. מהרי"ט ותשו' ד"ר ומהר"מ מתירים והפר"ת דבתראי הוא מסכים להקל. ע"כ אפשר לצדד להקל במקום הפ"מ. דהא כיון שאין לדין זה שרש רק מדברי בה"ג יש לדמותו לדין בועה בשיפולי ריאה שכ' הב"י בסי' ל"ז בשם מהר"י בן חביב נשמע לכל מי שיפרש דבריו להקל כו'. וכ"כ בת"ש שם ס"ק ל"א ולהמקילים שומעים בדין זה כו' יעו"ש. וכן ראיתי בכנה"ג סי' מ"א אות י"א בשם מהרשד"ם שהביא ראיה להחמיר בדין זה מדין בועה בשפולי רק שכתב דכש"כ הוא:
חקיצור. מדברי המרדכי והג"א יש ראיה להב"י. והפרי תואר פסק ג"כ כהב"י וש"ע ולא כהב"ח. וגם ע"פ דברי ריא"ז הנ"ל יש לשמוע כן:
טד
והנה לפמ"ש ריא"ז דדומה לדין קנה הכבד א"כ אף לבה"ג אין כאן רק ספק טרפות דהא גבי קנה הכבד ללישנא קמא (דמ"ה ע"ב) אין הנקב פוסל בו וכן פסק רש"י וס"ל דר' יוחנן דאמר ניקב הקנה למטה מן החזה קאי אקנה ההולך לריאה. ואף שבחה"ר השיב ע"ז דמאי חזית דמוקמית ליה בקנה הריאה מקנה הכבד. הנה גם הרמב"ם רפ"ז מה"ש נראה דמפרשו על קנה הריאה דהוא נק' קנה סתם. משא"כ קנה הלב הוא המזרק הגדול שיוצא ממנו לריאה. וגם שמימרא זו דר' יוחנן שייך לדין אנס בסימנים ושחט והוא המקום מהקנה שאינו ראוי לשחיטה. אשר כ"ז שייך יותר בקנה ההולך לריאה. ועיין במשנה ג' פ"ד דתמיד והקנה והלב והריאה תלויין בה. ואילו הכבד לא. והיינו שהריאה סמוכה לקנה יותר הרבה מהכבד וכמ"ש הפוסקים גבי מחט דאשתכח בריאה. ובמסכת ב"ב פ"ה (דף פ"ג ע"ב) מכר את הקנה לא מכר את הכבד ופרשב"ם הקנה היא הריאה ונקראת על שם קנה שלה. והתוספות כתבו קנה היא ריאה עם הלב. מכ"ז מבואר דסתם קנה שייך יותר על קנה הריאה ממה ששייך על קנה הכבד. ולכן ס"ל לרש"י דר' יוחנן ס"ל כלישנא קמא דאמימר והוא ג"כ לישנא דסתמא דגמרא. ומסולק קושיית הרשב"א על רש"י וע' ר"ן דגם הוא לא ס"ל כהרשב"א ובודאי על קנה הכבד לא איירי ר' יוחנן גם להר"ן ע"ש. וע' בראב"ן סי' רל"ג הביא ג"כ תחלה הפסק כרש"י. ואח"כ הביא הדיעה דכיון דלא אתמר הלכתא בהדיא עבדינן כולהו לחומרא. והיינו כדעת הרי"ף ושא"פ וע' לח"מ רפ"ו מה"ש ס"ל דהרמב"ם ג"כ פוסק כל"ק. ועיין בהרי"ף ס"פ ערבי פסחים גבי אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל אין מפטירין אחר מצה אפיקומן מר זוטרא מתני הכי אמר רב יוסף כו' שכ' הרי"ף מסתברא לן כלישנא קמא דאליבא דגמרא הוא ולישנא בתרא אליבא דמר זוטרא הוא הלכך עבדינן כל"ק דהוא אליבא דגמרא עכ"ל. וכ"פ הרב"י בא"ח סי' תע"ח וכל הפוסקים. ועיין בעירובין פרק עושין פסין (דף כ"ה ע"א) גבי בנה בו עמוד כו' רב שימי מתני לקולא שאעפ"כ פסקו כלישנא קמא דלא כרב שימי אף שרב שימי מיקל והלכה כדברי המיקל בעירובין מ"מ שאני לישנא דסתמא דגמרא ועיין בב"י בא"ח סי' שנ"ח. ומיהו להפוסקים כל"ק וכרבה נגד רבא יש לדחות ראיה זו דה"ט דרב שימי מסייע. ומיהו יש פוסקים ג"כ כרבא עיין בהמגי"ד. וכיוצא בזה כ' הרא"ש בפ"ק דב"מ גבי אמר רב נחמן ומשביעין אותו שבועת היסת. כאשר הובא מכ"ז בכללים שבסוף ספר גט פשוט סי' ז'. ועיין ב"י בח"מ סי' ע"ה ס"ד. ונהי דאנן קיי"ל כהכרעת הפוסקים לאסור בניקב קנה הכבד מ"מ ודאי לא חמור מספק טרפה. א"כ דין ניקב טרפש הכבד להריא"ז אליבא דבה"ג ה"ל ג"כ רק טרפה מספק. והנה הפרי תואר סס"י ל"ד כ' כיון כל הנך ג' קנים טרפה רק מספק ע"כ כל דאתייליד עוד ספק ה"ל ס"ס ושרי. ולפע"ד בקנה הריאה י"ל שאין לסמוך ע"ז כיון לפרש"י הוא טרפה ודאית אבל בקנה הכבד דלרש"י שרי לגמרי ולשא"פ ה"ל ספק טרפה יש לסמוך ע"ז. וכ"ש בנקב טרפש הכבד. וא"כ אף לבה"ג וסיעתו כיון שיש כאן עוד ספק היינו דעת הפוסקים האומרים דשלא כנגד הכבד אינו טרפה כלל א"כ ה"ל ספק ספיקא ושרי. והיינו במקום הפסד מרובה. ומה גם כשנצרף לזה מה ששא"פ לא הזכירו דין זה כלל:
והנה לפמ"ש ריא"ז דדומה לדין קנה הכבד א"כ אף לבה"ג אין כאן רק ספק טרפות דהא גבי קנה הכבד ללישנא קמא (דמ"ה ע"ב) אין הנקב פוסל בו וכן פסק רש"י וס"ל דר' יוחנן דאמר ניקב הקנה למטה מן החזה קאי אקנה ההולך לריאה. ואף שבחה"ר השיב ע"ז דמאי חזית דמוקמית ליה בקנה הריאה מקנה הכבד. הנה גם הרמב"ם רפ"ז מה"ש נראה דמפרשו על קנה הריאה דהוא נק' קנה סתם. משא"כ קנה הלב הוא המזרק הגדול שיוצא ממנו לריאה. וגם שמימרא זו דר' יוחנן שייך לדין אנס בסימנים ושחט והוא המקום מהקנה שאינו ראוי לשחיטה. אשר כ"ז שייך יותר בקנה ההולך לריאה. ועיין במשנה ג' פ"ד דתמיד והקנה והלב והריאה תלויין בה. ואילו הכבד לא. והיינו שהריאה סמוכה לקנה יותר הרבה מהכבד וכמ"ש הפוסקים גבי מחט דאשתכח בריאה. ובמסכת ב"ב פ"ה (דף פ"ג ע"ב) מכר את הקנה לא מכר את הכבד ופרשב"ם הקנה היא הריאה ונקראת על שם קנה שלה. והתוספות כתבו קנה היא ריאה עם הלב. מכ"ז מבואר דסתם קנה שייך יותר על קנה הריאה ממה ששייך על קנה הכבד. ולכן ס"ל לרש"י דר' יוחנן ס"ל כלישנא קמא דאמימר והוא ג"כ לישנא דסתמא דגמרא. ומסולק קושיית הרשב"א על רש"י וע' ר"ן דגם הוא לא ס"ל כהרשב"א ובודאי על קנה הכבד לא איירי ר' יוחנן גם להר"ן ע"ש. וע' בראב"ן סי' רל"ג הביא ג"כ תחלה הפסק כרש"י. ואח"כ הביא הדיעה דכיון דלא אתמר הלכתא בהדיא עבדינן כולהו לחומרא. והיינו כדעת הרי"ף ושא"פ וע' לח"מ רפ"ו מה"ש ס"ל דהרמב"ם ג"כ פוסק כל"ק. ועיין בהרי"ף ס"פ ערבי פסחים גבי אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל אין מפטירין אחר מצה אפיקומן מר זוטרא מתני הכי אמר רב יוסף כו' שכ' הרי"ף מסתברא לן כלישנא קמא דאליבא דגמרא הוא ולישנא בתרא אליבא דמר זוטרא הוא הלכך עבדינן כל"ק דהוא אליבא דגמרא עכ"ל. וכ"פ הרב"י בא"ח סי' תע"ח וכל הפוסקים. ועיין בעירובין פרק עושין פסין (דף כ"ה ע"א) גבי בנה בו עמוד כו' רב שימי מתני לקולא שאעפ"כ פסקו כלישנא קמא דלא כרב שימי אף שרב שימי מיקל והלכה כדברי המיקל בעירובין מ"מ שאני לישנא דסתמא דגמרא ועיין בב"י בא"ח סי' שנ"ח. ומיהו להפוסקים כל"ק וכרבה נגד רבא יש לדחות ראיה זו דה"ט דרב שימי מסייע. ומיהו יש פוסקים ג"כ כרבא עיין בהמגי"ד. וכיוצא בזה כ' הרא"ש בפ"ק דב"מ גבי אמר רב נחמן ומשביעין אותו שבועת היסת. כאשר הובא מכ"ז בכללים שבסוף ספר גט פשוט סי' ז'. ועיין ב"י בח"מ סי' ע"ה ס"ד. ונהי דאנן קיי"ל כהכרעת הפוסקים לאסור בניקב קנה הכבד מ"מ ודאי לא חמור מספק טרפה. א"כ דין ניקב טרפש הכבד להריא"ז אליבא דבה"ג ה"ל ג"כ רק טרפה מספק. והנה הפרי תואר סס"י ל"ד כ' כיון כל הנך ג' קנים טרפה רק מספק ע"כ כל דאתייליד עוד ספק ה"ל ס"ס ושרי. ולפע"ד בקנה הריאה י"ל שאין לסמוך ע"ז כיון לפרש"י הוא טרפה ודאית אבל בקנה הכבד דלרש"י שרי לגמרי ולשא"פ ה"ל ספק טרפה יש לסמוך ע"ז. וכ"ש בנקב טרפש הכבד. וא"כ אף לבה"ג וסיעתו כיון שיש כאן עוד ספק היינו דעת הפוסקים האומרים דשלא כנגד הכבד אינו טרפה כלל א"כ ה"ל ספק ספיקא ושרי. והיינו במקום הפסד מרובה. ומה גם כשנצרף לזה מה ששא"פ לא הזכירו דין זה כלל:
יקיצור. ועוד דגם לבה"ג לא חמור זה מדין קנה הכבד דלכמה פוסקים ה"ל ספק טרפה וכשיש עוד ספק התיר הפרי תואר. ויש לסמוך עליו כיון דלפרש"י כשר לגמרי. וה"נ י"ל כן בנדון זה דטרפש הכבד מטעם המבואר בפנים. ומ"מ נ' שאין להכשיר רק בהצד שאין מונח על הכבד כלל דהיינו בצד השמאל של הבהמה ששם מונח הטרפש על הטחול. אבל בצד הימין אף דלא מונח עליו ממש הכבד הכל נק' חצרא דכבדא:
יאובפרי תואר שם משמע דכשניקב הטרפשא בצד ימין ששם הכבד אף אם הוא שלא כנגד הכבד יש צד להחמיר יותר מאם ניקב מצד השמאל ששם אינו בצד הכבד כלל כ"א בצד הטחול וקנה שומן מפסיק ביניהם. וז"ל הפר"ת ואי בעי לדייקא מלתיה לאסור מאומרו חצר הכבד ומשמע ליה מהאי לישנא דאפילו חלק הפנוי ממנו לצד ימין תקשה לדידיה כקושייתו דהא כל הפוסקים לא הזכירו זה דחצר כבדא אלא טרפש הכבד משמע כו'. דלא קאי אלא בדאתנח עליה כבדא עכ"ל. דבריו אלה מבוארין להקל אף בצד ימין כל שאין הכבד מונח עליו. אבל בצד שמאל ששם אינו ענין לכבד כלל י"ל שאינו נקרא חצר הכבד כלל וזהו דעת תשו' דברי ריבות סי' קנ"ג. דכתב טעם ההיתר מפני שהוא רחוק מאד מן הכבד. וכ"נ דעת מהרי"ט שכתב לפי שאין שם מקום הכבד שהוא דבוק לצד ימין כו'. משמע דאינו מכשיר רק כשניקב הטרפשא בצד שאינו מקום הכבד כלל דהיינו בצד הטחול. והנה לכאורה אפשר גם לגבי האימורים שמקריבין היותרת על הכבד דפרש"י בחומש דהיינו חצרא דכבדא. ויקרא ג' ד'. י"ל שאין מקריבין רק החלק הפרוש על הכבד דהיינו צד ימין. ולא הפרוש על הטחול דהא כתיב והיותרת על הכבד. הכבד דייקא. וכ"מ ממ"ש בכסף משנה ספ"ב מה' מעשה הקרבנות דין י"ח במ"ש הרמב"ם ואלו הן האימורין כו' ויותרת הכבד וז"ל ויותרת הכבד כתב רבינו בהקדמתו לסדר קדשים שהוא הקצה התחתון היוצא ממנו כמו הבהן מן היד עכ"ל. וצ"ע אם פירושו עולה בשטת רש"י דהיינו חצר הכבד עכ"פ מובן ממנו שבודאי אין צד היותרת שעל הטחול בכלל. וע' במשנה פב"ת דיומא אין מאכילין אותו מחצר הכבד שלו. משם ג"כ פשוט יותר דהיינו צד שעל הכבד דהיינו צד הימין ולא צד השמאל. וצ"ע דשם מפרש הרמב"ם בפירוש המשנה. להאכיל לאדם הכבד של כלב שוטה. מפרש דחצר הכבד היינו הכבד ממש ואולי לזה נתכוון מ"ש בהקדמה לסדר קדשים כמו הבהן מן היד. דהיינו מגוף הכבד ממש וא"כ אין כן דעת רש"י וכל המפרשים. וע' במשנה ז' פרק השוחט אפי' שחטה שיאכל העו"ג מחצר הכבד שלה פסולה. לכאורה מהו אפי' מחצר הכבד ואם בו תולה טרפות א"כ הוא אבר מסויים. מיהו י"ל שם המכוון משום דאינו מאכל חשוב כשאר בשר:
יבאחר זמן רב שכתבתי תשובה זו בא מעשה לידי שניקב טרפש הכבד שלא מצד הכבד. וצד הדק שבהטחול כנוס לתוך הנקב וסותמו. ומוחזק בו היטב בענין שאינו יוצא מתוך הנקב. והכשרתי. כי זה יש להכשיר אפילו להב"ח והש"ך דבעיקרי דינים סי' ד' אות א' הכשיר כשהכבד נכנס תוך הנקב באופן שנסתם. וגם הביא מ"ש בלחם הפנים הביאו הבל"י סי' מ"א ס"ק י' וז"ל מעשה שהיה בכמה בהמות נקב בחצר הכבד והיה באותו נקב נכנס חלב הטמא כמו חוט ויכולין החוט החלב להוציא מתוך הנקב והיה מושך החלב לכאן ולכאן כמו חוט במחט והכשירו גאוני עולם עכ"ל. וכ"כ בט"ז ס"ק ט' דאפילו חלב טמא שאינו חשוב סתימה בעלמא כאן חשוב סתימה. והפמ"ג במשבצות שם הביא דהתב"ש סס"י מ"א ס"ק י"ב חולק ע"ז. ולכאורה הגאונים שבלחם הפנים ס"ל כהט"ז. והנה הת"ש שם כתב וז"ל עוד כ' הדרישה דאם נסתמה נקב הטרפש בטחול שלא כדרך הנחתה אע"פ שנסרכה בה שפיר טרפה לכ"ע דסופה ליפרק וכו' עכ"ל. ובנד"ז שהוא כדרך הנחתו שצד הגס של הטחול וצד הדק עומדים כדרך הנחתם רק צד הדק נכנס בתוך הקרע והנקב ועבר לפנים מהטרפש. י"ל אין סופו להתפרק כלל. ומ"מ אילו נתפוס כהב"ח וש"ך דגם כשניקב שלא בצד הכבד טרפה אין להקל. אך לפמש"ל שיש לתפוס כשניקב שלא בצד הכבד כלל דהיינו שהכבד הוא מימין וזה הנקב הוא בצד שאצל הטחול יש להכשיר. א"כ לסניף יש לצרף גם זה מה שצד הדק של הטחול נכנס לתוך הנקב וסותמו היטב: