Chabad Library · The Tzemach Tzedek
Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·
אסימן צו
שאלה מה שכתוב בש"ע רס"י קפ"ג. והוא שתרגיש ביציאתו כו'. דמשמע דבראתה בלא הרגשה טהורה מדאוריי' מהו ענין הרגשה זו. אם הוא הרגשה שנפתח מקורה דייקא או הרגשת זיבת דבר לח נמי הוי הרגשה. ואת"ל דהרגשת זיבת דבר לח נמי הוי הרגשה. אי בעינן שתרגיש זיבת הדבר לח מיד ביציאתו מהמקור לפרוזדור דייקא. או אפי' לא הרגישה כלל בתחלת יציאתו לפרוזדור. אלא שכשהגיע הלחלוחית לסוף הפרוזדור או כשהגיע לכותלי בית הרחם אז הוא שהרגישה זיבת הלחלוחית הוי נמי הרגשה וטמאה מדאורייתא:
שאלה מה שכתוב בש"ע רס"י קפ"ג. והוא שתרגיש ביציאתו כו'. דמשמע דבראתה בלא הרגשה טהורה מדאוריי' מהו ענין הרגשה זו. אם הוא הרגשה שנפתח מקורה דייקא או הרגשת זיבת דבר לח נמי הוי הרגשה. ואת"ל דהרגשת זיבת דבר לח נמי הוי הרגשה. אי בעינן שתרגיש זיבת הדבר לח מיד ביציאתו מהמקור לפרוזדור דייקא. או אפי' לא הרגישה כלל בתחלת יציאתו לפרוזדור. אלא שכשהגיע הלחלוחית לסוף הפרוזדור או כשהגיע לכותלי בית הרחם אז הוא שהרגישה זיבת הלחלוחית הוי נמי הרגשה וטמאה מדאורייתא:
בא
תשובה דין זה כבר דרכו בו רבים וכן שלימים אשר קטנם עבה כו' ואולם תורה היא ואענה חלקי גם אני. והש"י יצילני משגיאות. בשמעתא קמייתא דמכילתין אמרינן ואיבעית אימא טעמא דשמאי הואיל ואשה מרגשת בעצמה כלומר יודעת בעצמה כשיוצאת דם ממנה. ולשמאי הא איכא ישינה. ישינה נמי אגב צערא מיתערא. מידי דהוה אהרגשת מי רגלים. והנה מזה מוכח דהאי הרגשה היינו כשנעקר הדם מן המקור וכ"כ התוס' שם ד"ה מרגשת. דאל"כ אלא דהיינו הרגשת לחלוחית לבד. א"כ לא א"ש מ"ש ישינה נמי אגב צערא מיתערא. דהרי הלחלוחית אינו צער כ"כ שתתעורר משנתה מחמתו. ועוד מהו שאמר מידי דהוה אהרגשת מ"ר. ור"ל דכמו שמחמת הרגשת מ"ר מתעוררי' מן השינה כמו"כ כאן. והדבר ברור שהתעוררות מן השינה ע"י מ"ר אינו מצד הלחלוחית אלא מצד הרגשת עקירתן מהגוף שהם דוחים לעקור והנקב סתום ומחמת צערא מיתערא. וא"כ כמו"כ הרגשת יציאת הדם הוא ג"כ מה שנעקר מהמקור:
תשובה דין זה כבר דרכו בו רבים וכן שלימים אשר קטנם עבה כו' ואולם תורה היא ואענה חלקי גם אני. והש"י יצילני משגיאות. בשמעתא קמייתא דמכילתין אמרינן ואיבעית אימא טעמא דשמאי הואיל ואשה מרגשת בעצמה כלומר יודעת בעצמה כשיוצאת דם ממנה. ולשמאי הא איכא ישינה. ישינה נמי אגב צערא מיתערא. מידי דהוה אהרגשת מי רגלים. והנה מזה מוכח דהאי הרגשה היינו כשנעקר הדם מן המקור וכ"כ התוס' שם ד"ה מרגשת. דאל"כ אלא דהיינו הרגשת לחלוחית לבד. א"כ לא א"ש מ"ש ישינה נמי אגב צערא מיתערא. דהרי הלחלוחית אינו צער כ"כ שתתעורר משנתה מחמתו. ועוד מהו שאמר מידי דהוה אהרגשת מ"ר. ור"ל דכמו שמחמת הרגשת מ"ר מתעוררי' מן השינה כמו"כ כאן. והדבר ברור שהתעוררות מן השינה ע"י מ"ר אינו מצד הלחלוחית אלא מצד הרגשת עקירתן מהגוף שהם דוחים לעקור והנקב סתום ומחמת צערא מיתערא. וא"כ כמו"כ הרגשת יציאת הדם הוא ג"כ מה שנעקר מהמקור:
גב
אלא שיש להשיב דנהי דאשה מרגשת דקאמר שמאי היינו עקירת הדם מהמקור. מ"מ הרגשה דבעינן בנדה דקאמר שמואל עד שתרגיש בבשרה. לא סגי בהרגשה זו לחוד דהא מבבשרה ילפינן הרגשה. ובבשרה היינו בית החיצון עד מקום שהשמש דש דהא מבבשרה ילפינן נמי שמטמאה בפנים כבחוץ. ובעוד הדם במקור ואפי' בבין השיניים אינו מטמא וא"כ ע"כ ששם לא נכלל בבשרה דקרא אלא מבין השיניים ולחוץ נק' בשרה וא"כ כיון דהרגשה בעינן בבשרה י"ל נמי דדוקא הרגשת ביה"ח בעינן אבל הרגשת עקירת המקור לא מהני לענין הטומאה מכאן ולהבא (אלא דמהני לשלא לטמאותה למפרע מהאי טעמא אפי' בישנה. מדלא ארגשה מאתמול כו'):
אלא שיש להשיב דנהי דאשה מרגשת דקאמר שמאי היינו עקירת הדם מהמקור. מ"מ הרגשה דבעינן בנדה דקאמר שמואל עד שתרגיש בבשרה. לא סגי בהרגשה זו לחוד דהא מבבשרה ילפינן הרגשה. ובבשרה היינו בית החיצון עד מקום שהשמש דש דהא מבבשרה ילפינן נמי שמטמאה בפנים כבחוץ. ובעוד הדם במקור ואפי' בבין השיניים אינו מטמא וא"כ ע"כ ששם לא נכלל בבשרה דקרא אלא מבין השיניים ולחוץ נק' בשרה וא"כ כיון דהרגשה בעינן בבשרה י"ל נמי דדוקא הרגשת ביה"ח בעינן אבל הרגשת עקירת המקור לא מהני לענין הטומאה מכאן ולהבא (אלא דמהני לשלא לטמאותה למפרע מהאי טעמא אפי' בישנה. מדלא ארגשה מאתמול כו'):
דג
מיהו י"ל דאין ראי' מכאן דאילו היינו לומדים מבבשרה שאינו מטמא מבפנים שפיר הוה מוכח דהמקור ועד ביה"ש לא נק' בבשרה. אבל הרי אנו אין אנו לומדים מבבשרה אלא שמטמאה בביה"ח. דסלקא דעתך שאינו מטמאה עד שיצא הדם לחוץ לגמרי כמו זב ובעל קרי משו"ה אנו לומדים מבבשרה שמטמאה מבפנים ג"כ. אבל מה שאינו מטמא בעוד הדם במקור ובביה"ש אין אנו צריכים לימוד ע"ז משום דבעודו במקור לא יתכן כלל שיטמא דהא כי יזוב זוב דמה כתיב דהיינו כזב מן המקור לחוץ וכן ביה"ש הוא סמוך מאד למקור וקיבלו חז"ל דבעוד הדם שם אינו מיטמא. ולאו משום דלא נק' בשרה אלא דהא דמטמא בביה"ח ילפינן מבבשרה. דכיון דעכצ"ל שיש בשרה ששם מיטמאה לכך אמרו דהיינו בביה"ח אבל לעולם דלמעלה מביה"ח נמי נק' בשרה. והכי משמע פשטא דקרא בבשרה דמשמע שכל הזיבה היא בבשרה. דלמעלה מביה"ח נמי נק' בשרה. מיהו ברש"י דמ"א ע"ב ד"ה אותו מקום משמע קצת דביה"ח לחוד נקרא בבשרה [ע' מפתח]:
מיהו י"ל דאין ראי' מכאן דאילו היינו לומדים מבבשרה שאינו מטמא מבפנים שפיר הוה מוכח דהמקור ועד ביה"ש לא נק' בבשרה. אבל הרי אנו אין אנו לומדים מבבשרה אלא שמטמאה בביה"ח. דסלקא דעתך שאינו מטמאה עד שיצא הדם לחוץ לגמרי כמו זב ובעל קרי משו"ה אנו לומדים מבבשרה שמטמאה מבפנים ג"כ. אבל מה שאינו מטמא בעוד הדם במקור ובביה"ש אין אנו צריכים לימוד ע"ז משום דבעודו במקור לא יתכן כלל שיטמא דהא כי יזוב זוב דמה כתיב דהיינו כזב מן המקור לחוץ וכן ביה"ש הוא סמוך מאד למקור וקיבלו חז"ל דבעוד הדם שם אינו מיטמא. ולאו משום דלא נק' בשרה אלא דהא דמטמא בביה"ח ילפינן מבבשרה. דכיון דעכצ"ל שיש בשרה ששם מיטמאה לכך אמרו דהיינו בביה"ח אבל לעולם דלמעלה מביה"ח נמי נק' בשרה. והכי משמע פשטא דקרא בבשרה דמשמע שכל הזיבה היא בבשרה. דלמעלה מביה"ח נמי נק' בשרה. מיהו ברש"י דמ"א ע"ב ד"ה אותו מקום משמע קצת דביה"ח לחוד נקרא בבשרה [ע' מפתח]:
הד
וכן הביא כאזמו"ר נ"ע בקו"א רס"י קפ"ג ראי' מחי' הר"ן רפ"ח דס"ל דהרגשת ביה"ח דוקא בעינן מדפי' דשפופרת ממעטינן משום דאין כאן הרגשה. ואת"ל דהרגשת עקירת הדם מהמקור נק' הרגשה א"כ הרגשה זו יכול להיות גם ברואה בשפופרת. אלא שאח"כ בהג"ה חזר בו משום דאי הרגשת ביה"ח הוי הרגשה א"כ מאי פריך רפ"ח אלא לאו דלא ארגישה כו'. ומחמת קושיא זו פי' דברי הר"ן באופן דס"ל ג"כ דעקירת הדם מהמקור הוי הרגשה ומ"ש דבשפופרת ליכא הרגשת דם היינו משום דס"ל להר"ן כפירש"י שהכניסה תוך המקור וארגשה השפופרת ולא הדם שבתוכה דומיא דחתיכה שדם אגור בתוכה. ולא הבינותי זה דמה בכך שמכנסת השפופרת במקור מ"מ מרגשת עקירת הדם מגידים שבמקור שזהו עיקר הרגשת עקירת הדם מהמקור לפ"ד חכמי הרופאים האומרים שהמקור פתוח לעולם רק בשעת העיבור הוא סגור. ובחלל האם אינו נמצא דם כלל. רק שהדם מתקבץ לאט לאט בהמשך חדש ימים להעורקים שבדפנות האם שמתנפחים מחמת אסיפת הדם בתוכם. ובזמן הקצוב דהיינו בהגיע וסתה אז נפתחים פיות העורקים והדם מסתנן לחלל האם. ומשם זב לביה"ח. אלו דבריהם. וכ' לי כן הדאקטער המופלג ירא ה' מו"ה ישעי' נ"י. ולפ"ז הרגשת עקירת הדם מהמקור היינו בהכרח עקירתו מהעורקים דאילו מהאם עצמו אינו שייך עקירה כיון שפתוח תמיד. וא"כ הרגשה זו יכולה להיות גם כשהכניסה השפופרת בתוך המקור ואמאי ממעטינן לי' משום הרגשה. א"ו צ"ל דלהר"ן הרגשת ביה"ח דייקא בעינן. ועוד תמה אני על מ"ש רבינו בשם רש"י שהכניסה תוך המקור והרי רש"י דכ"ב ב' פי' שהכניסה באותו מקום ומאן לימא לן דהיינו במקור דייקא. ואדרבה לשון אותו מקום בגמ' די"ד משמע דהיינו בביה"ח. וא"כ י"ל דרש"י נתכוין הכא שהכניסה השפופרת עד ביה"ש באופן שכשהדם יוצא לביה"ח אינו נוגע בבשר ביה"ח אלא בשפופרת וממעט משום חציצה עיי"ש. וא"כ את"ל דהרגשת עקירת הדם מהמקור הוי הרגשה א"כ יש כאן הרגשה בעקירת הדם מהמקור לביה"ש ואפ"ה כ' הר"ן דלא הוי הרגשה א"כ ש"מ דהרגשת ביה"ח דייקא בעינן לפ"ד הר"ן:
וכן הביא כאזמו"ר נ"ע בקו"א רס"י קפ"ג ראי' מחי' הר"ן רפ"ח דס"ל דהרגשת ביה"ח דוקא בעינן מדפי' דשפופרת ממעטינן משום דאין כאן הרגשה. ואת"ל דהרגשת עקירת הדם מהמקור נק' הרגשה א"כ הרגשה זו יכול להיות גם ברואה בשפופרת. אלא שאח"כ בהג"ה חזר בו משום דאי הרגשת ביה"ח הוי הרגשה א"כ מאי פריך רפ"ח אלא לאו דלא ארגישה כו'. ומחמת קושיא זו פי' דברי הר"ן באופן דס"ל ג"כ דעקירת הדם מהמקור הוי הרגשה ומ"ש דבשפופרת ליכא הרגשת דם היינו משום דס"ל להר"ן כפירש"י שהכניסה תוך המקור וארגשה השפופרת ולא הדם שבתוכה דומיא דחתיכה שדם אגור בתוכה. ולא הבינותי זה דמה בכך שמכנסת השפופרת במקור מ"מ מרגשת עקירת הדם מגידים שבמקור שזהו עיקר הרגשת עקירת הדם מהמקור לפ"ד חכמי הרופאים האומרים שהמקור פתוח לעולם רק בשעת העיבור הוא סגור. ובחלל האם אינו נמצא דם כלל. רק שהדם מתקבץ לאט לאט בהמשך חדש ימים להעורקים שבדפנות האם שמתנפחים מחמת אסיפת הדם בתוכם. ובזמן הקצוב דהיינו בהגיע וסתה אז נפתחים פיות העורקים והדם מסתנן לחלל האם. ומשם זב לביה"ח. אלו דבריהם. וכ' לי כן הדאקטער המופלג ירא ה' מו"ה ישעי' נ"י. ולפ"ז הרגשת עקירת הדם מהמקור היינו בהכרח עקירתו מהעורקים דאילו מהאם עצמו אינו שייך עקירה כיון שפתוח תמיד. וא"כ הרגשה זו יכולה להיות גם כשהכניסה השפופרת בתוך המקור ואמאי ממעטינן לי' משום הרגשה. א"ו צ"ל דלהר"ן הרגשת ביה"ח דייקא בעינן. ועוד תמה אני על מ"ש רבינו בשם רש"י שהכניסה תוך המקור והרי רש"י דכ"ב ב' פי' שהכניסה באותו מקום ומאן לימא לן דהיינו במקור דייקא. ואדרבה לשון אותו מקום בגמ' די"ד משמע דהיינו בביה"ח. וא"כ י"ל דרש"י נתכוין הכא שהכניסה השפופרת עד ביה"ש באופן שכשהדם יוצא לביה"ח אינו נוגע בבשר ביה"ח אלא בשפופרת וממעט משום חציצה עיי"ש. וא"כ את"ל דהרגשת עקירת הדם מהמקור הוי הרגשה א"כ יש כאן הרגשה בעקירת הדם מהמקור לביה"ש ואפ"ה כ' הר"ן דלא הוי הרגשה א"כ ש"מ דהרגשת ביה"ח דייקא בעינן לפ"ד הר"ן:
וה
מיהו בחי' הר"ן רפ"ח לא נז' דשפופרת ממעט משום הרגשה אלא דשפיר וחתיכה ממעטי משום הרגשה ובשפיר וחתיכה ודאי ליכא הרגשת עקירת הדם מהמקור ג"כ שהרי מסתמא גדלו הדם והחתיכה זמן רב במקור קודם שנעקרו לביה"ח וא"כ הדם כנוס בו זמן רב קודם שנעקר וא"כ לא מיבעי לפי לשון הפוסקים דהרגשת עקירת הדם מהמקור היינו עקירתם מהאם לפרוזדור פשיטא דבחתי' ושפיר ליכא הרגשה זו. אלא אפי' לפמ"ש בשם הרופאים מ"מ עקירת הדם מגידי הרחם להכנס תוך החתיכה לא שייך לקרוא כלל בשם הרגשה כיון שאין עקירה זו אדעתא דהנחה להשתפך לפרוזדור וע' חילוק כה"ג בחי' הר"ן לדף כ"ב ד"ה או דלמא. וצ"ל דמ"ש רבינו דלהר"ן שפופרת מימעט משום הרגשה היינו משום דאמרינן בגמ' בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה וה"ה לשפופרת. אלמא דשפופרת נתמעט ג"כ מבבשרה כמו שפיר וחתי' וא"כ כיון דבשפיר וחתי' הטעם משום דליכא הרגשה. כמו"כ הטעם בשפופרת ובשפופרת איכא הרגשת עקירת הדם מהמקור וא"כ ע"כ צ"ל דהרגשת ביה"ח בעינן:
מיהו בחי' הר"ן רפ"ח לא נז' דשפופרת ממעט משום הרגשה אלא דשפיר וחתיכה ממעטי משום הרגשה ובשפיר וחתיכה ודאי ליכא הרגשת עקירת הדם מהמקור ג"כ שהרי מסתמא גדלו הדם והחתיכה זמן רב במקור קודם שנעקרו לביה"ח וא"כ הדם כנוס בו זמן רב קודם שנעקר וא"כ לא מיבעי לפי לשון הפוסקים דהרגשת עקירת הדם מהמקור היינו עקירתם מהאם לפרוזדור פשיטא דבחתי' ושפיר ליכא הרגשה זו. אלא אפי' לפמ"ש בשם הרופאים מ"מ עקירת הדם מגידי הרחם להכנס תוך החתיכה לא שייך לקרוא כלל בשם הרגשה כיון שאין עקירה זו אדעתא דהנחה להשתפך לפרוזדור וע' חילוק כה"ג בחי' הר"ן לדף כ"ב ד"ה או דלמא. וצ"ל דמ"ש רבינו דלהר"ן שפופרת מימעט משום הרגשה היינו משום דאמרינן בגמ' בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה וה"ה לשפופרת. אלמא דשפופרת נתמעט ג"כ מבבשרה כמו שפיר וחתי' וא"כ כיון דבשפיר וחתי' הטעם משום דליכא הרגשה. כמו"כ הטעם בשפופרת ובשפופרת איכא הרגשת עקירת הדם מהמקור וא"כ ע"כ צ"ל דהרגשת ביה"ח בעינן:
זו
אמנם משמעות הרמב"ם ורמב"ן ומהרא"י דהרגשת עקירת הדם מהמקור הוי הרגשה. ומ"מ אין ראי' מדבריהם דהרגשת ביה"ח לא הוי הרגשה. אך בשב"י הביא ראי' דהרגשת ביה"ח לא מהני הביאו הס"ט רס"י ק"ץ והסכים עמו והיינו מסוגיא דר"פ הרואה דפריך גבי האשה שעושה צרכיה ואי לא ארגשה כו'. הרי ע"כ ארגשה זיבת דבר לח. ואני תמה אהשב"י דס"ל גבי דם המעורב בליחות דלא הוי הרגשה לדם דתלינן ההרגשה בליחות א"כ ה"נ י"ל דתלינן ההרגשה במ"ר דהוי רובא. ורבינו ז"ל דחה זה דדמי לפלי פלויי ואינו מוכרח דשאני גבי חתי' שהרגשת הליחות של הדם אינו דומה להרגשת החתיכה שהיא יבישה משום הכי חשיב הרגשת הדם הרגשה בפ"ע. משא"כ הכא דשניהן דבר לח תלינן ההרגשה במ"ר דהוי רובא ואולם זהו שינויא דחיקא. אבל באמת יש לתרץ בפשיטות דהא כ' מהרי"ו סי' כ"ה שהנקב של מ"ר הוא למטה הרבה מהמקור וא"כ יש חלק גדול מביה"ח מהמקור עד נקב מ"ר וא"כ פריך שפיר אי דארגישה זיבת הדם דהיינו שזב בחלק שלמעלה ממ"ר יושבת אמאי טהורה דבודאי מהמקור הוא בא כיון שהוא למעלה ממ"ר ואי דלא ארגישה שם שום לחלוחית א"כ עומדת אמאי טמאה. ואעפ"י שמרגשת לחלוחית המ"ר מ"מ לאו כלום הוא דבודאי אינו הרגשת הדם דא"כ היתה מרגשתו ג"כ למעלה מהמ"ר ומדלא הרגישתו שם ש"מ שאינו יוצא בהרגשה ותלינן ההרגשה שלמטה במ"ר ומשני לעולם דארגישה שם למעלה ואעפ"כ אין ראי' ברורה שהוא דם די"ל דהרגשת מ"ר הוא דהדור קצת למעלה מהנקב של מ"ר או שטעתה וקסברה דמרגשת שם ובאמת ההרגשה היא למטה קצת [ע' מפתח]:
אמנם משמעות הרמב"ם ורמב"ן ומהרא"י דהרגשת עקירת הדם מהמקור הוי הרגשה. ומ"מ אין ראי' מדבריהם דהרגשת ביה"ח לא הוי הרגשה. אך בשב"י הביא ראי' דהרגשת ביה"ח לא מהני הביאו הס"ט רס"י ק"ץ והסכים עמו והיינו מסוגיא דר"פ הרואה דפריך גבי האשה שעושה צרכיה ואי לא ארגשה כו'. הרי ע"כ ארגשה זיבת דבר לח. ואני תמה אהשב"י דס"ל גבי דם המעורב בליחות דלא הוי הרגשה לדם דתלינן ההרגשה בליחות א"כ ה"נ י"ל דתלינן ההרגשה במ"ר דהוי רובא. ורבינו ז"ל דחה זה דדמי לפלי פלויי ואינו מוכרח דשאני גבי חתי' שהרגשת הליחות של הדם אינו דומה להרגשת החתיכה שהיא יבישה משום הכי חשיב הרגשת הדם הרגשה בפ"ע. משא"כ הכא דשניהן דבר לח תלינן ההרגשה במ"ר דהוי רובא ואולם זהו שינויא דחיקא. אבל באמת יש לתרץ בפשיטות דהא כ' מהרי"ו סי' כ"ה שהנקב של מ"ר הוא למטה הרבה מהמקור וא"כ יש חלק גדול מביה"ח מהמקור עד נקב מ"ר וא"כ פריך שפיר אי דארגישה זיבת הדם דהיינו שזב בחלק שלמעלה ממ"ר יושבת אמאי טהורה דבודאי מהמקור הוא בא כיון שהוא למעלה ממ"ר ואי דלא ארגישה שם שום לחלוחית א"כ עומדת אמאי טמאה. ואעפ"י שמרגשת לחלוחית המ"ר מ"מ לאו כלום הוא דבודאי אינו הרגשת הדם דא"כ היתה מרגשתו ג"כ למעלה מהמ"ר ומדלא הרגישתו שם ש"מ שאינו יוצא בהרגשה ותלינן ההרגשה שלמטה במ"ר ומשני לעולם דארגישה שם למעלה ואעפ"כ אין ראי' ברורה שהוא דם די"ל דהרגשת מ"ר הוא דהדור קצת למעלה מהנקב של מ"ר או שטעתה וקסברה דמרגשת שם ובאמת ההרגשה היא למטה קצת [ע' מפתח]:
חז
ולכאורה ראי' מכאן לדעת הח"ד רס"י ק"ץ דנהי דהרגשת ביה"ח הוי הרגשה מ"מ בעינן שתרגיש נפילתו מהמקור לפרוזדור ולא כשמרגשת זיבתו אח"כ בפרוזדור לחוד דלפ"ז פריך שפיר ואי דלא ארגשה כו' דמה שמרגשת זיבת דבר לח של המ"ר לא הוי הרגשה כיון שהוא למטה בפרוזדור כנ"ל. מיהו יש לדחות דנהי דבעלמא הוי הרגשה אפי' מרגשת הדם למטה מטה בפרוזדור מ"מ פריך שפיר ואי דלא ארגישה כו' דכיון דלא ארגשה למעלה אמרינן דלא ארגשה למטה ג"כ ותלינן ההרגשה במ"ר לסברת המקשן (ולפי האמת דאמרינן אימור הרגשת מ"ר וא"כ י"ל דאפילו לא הרגישה בדם טמאה משום דתלינן דארגשה וכסבורה הרגשת מ"ר כמו גבי עד למסקנא):
ולכאורה ראי' מכאן לדעת הח"ד רס"י ק"ץ דנהי דהרגשת ביה"ח הוי הרגשה מ"מ בעינן שתרגיש נפילתו מהמקור לפרוזדור ולא כשמרגשת זיבתו אח"כ בפרוזדור לחוד דלפ"ז פריך שפיר ואי דלא ארגשה כו' דמה שמרגשת זיבת דבר לח של המ"ר לא הוי הרגשה כיון שהוא למטה בפרוזדור כנ"ל. מיהו יש לדחות דנהי דבעלמא הוי הרגשה אפי' מרגשת הדם למטה מטה בפרוזדור מ"מ פריך שפיר ואי דלא ארגישה כו' דכיון דלא ארגשה למעלה אמרינן דלא ארגשה למטה ג"כ ותלינן ההרגשה במ"ר לסברת המקשן (ולפי האמת דאמרינן אימור הרגשת מ"ר וא"כ י"ל דאפילו לא הרגישה בדם טמאה משום דתלינן דארגשה וכסבורה הרגשת מ"ר כמו גבי עד למסקנא):
טח
והנה במ"ש דהרגשת ביה"ח נק' הרגשה. יתיישבו כל הקושיות שהקשו האחרונים על הפוסקים דבעי' הרגשה והקושיא העיקרית הוא מסוגיא דדי"ז ע"ב שחתה ואזדקרה [ע' מפתח]. ועמד עליה הגאון מו"ה ליב בשב"י סי' מ"א (והנ"ב לא ראה אותו) ורבינו ז"ל במה"ב. ומ"ש מהר"ל משום שחזקת הדם שבא בהרגשה אינו עולה יפה דא"כ בבדקה קרקע עולם נמי נימא הכי. ולפמ"ש דהרגשת ביה"ח נק' הרגשה א"ש. ומזה מוכח דהרגשה תחתית ביה"ח נמי הוי הרגשה דהתנן נמצא בפרוזדור כו' מן הלול ולחוץ כו'. וכן מוכח מהא דרב הונא ד"ו כדי לשרוף כו' והתם מיירי ודאי בדלא ארגישה קודם דאל"כ בלא"ה נמי מחוייבת לבדוק ועוד דאטו כל אימתי שעוברת מלאכול בתרומה מרגשת וכיון דמיירי בדלא ארגישה מקודם למה שורפין תרומה ע"ז כיון דטהורה מדאורייתא. ועכצ"ל דכיון שמקנחת בעד תלינן דארגשה הדם בשעת הקינוח וכסבורה הרגשת עד הוא והיינו משום שחזקת הדם שמרגשת בו. והשתא אי אמרת בשלמא דהרגשת ביה"ח הוי הרגשה שפיר י"ל הכי. אבל את"ל דהרגשת עקירת הדם מהמקור בעינן או אפי' הרגשת נפילתו מהמקור לפרוזדור א"כ התם ליכא למימר הכי דהא אפי' את"ל ששייך לטעות מקינוח גם לפתיחת המקור או לנפילת הדם בפרוזדור. מ"מ א"כ נטמאה בשעת בדיקה לבד ואמאי שורפת התרומה שאכלה קודם הבדיקה. מיהו א"כ אפי' את"ל דהרגשת סוף ביה"ח נמי הוי הרגשה א"כ ע"כ לא הרגישה רק בשעת בדיקה ואמאי שורפת תרומה שאכלתו קודם שהרגישה שאז הי' הדם טהור אעפ"י שהי' בתחלת ביה"ח כיון שעדיין לא הרגישה בו. אם לא שנדחוק דכיון שהי' הדם בביה"ח מטמא ואע"ג שלא הרגישה בו אז. מ"מ מהני הרגשה שהרגישה בו לסוף לטמאותו אף למפרע ולא אמרו דבלא הרגישה בו טהור אלא כשלא הרגישה בו כלל. או י"ל דלענין שריפת תרומה וקדשים לא בעינן הרגשה דעכ"פ הדם טמא טומאת ערב משום דמק"מ טמא. וע' דמ"א ע"ב גבי מקור שנעקר כו'. ולענין טומאתה לבעלה מיתטמאה מכאן ולהבא משום די"ל דארגישה וכסבורה הרגשת עד הוא:
והנה במ"ש דהרגשת ביה"ח נק' הרגשה. יתיישבו כל הקושיות שהקשו האחרונים על הפוסקים דבעי' הרגשה והקושיא העיקרית הוא מסוגיא דדי"ז ע"ב שחתה ואזדקרה [ע' מפתח]. ועמד עליה הגאון מו"ה ליב בשב"י סי' מ"א (והנ"ב לא ראה אותו) ורבינו ז"ל במה"ב. ומ"ש מהר"ל משום שחזקת הדם שבא בהרגשה אינו עולה יפה דא"כ בבדקה קרקע עולם נמי נימא הכי. ולפמ"ש דהרגשת ביה"ח נק' הרגשה א"ש. ומזה מוכח דהרגשה תחתית ביה"ח נמי הוי הרגשה דהתנן נמצא בפרוזדור כו' מן הלול ולחוץ כו'. וכן מוכח מהא דרב הונא ד"ו כדי לשרוף כו' והתם מיירי ודאי בדלא ארגישה קודם דאל"כ בלא"ה נמי מחוייבת לבדוק ועוד דאטו כל אימתי שעוברת מלאכול בתרומה מרגשת וכיון דמיירי בדלא ארגישה מקודם למה שורפין תרומה ע"ז כיון דטהורה מדאורייתא. ועכצ"ל דכיון שמקנחת בעד תלינן דארגשה הדם בשעת הקינוח וכסבורה הרגשת עד הוא והיינו משום שחזקת הדם שמרגשת בו. והשתא אי אמרת בשלמא דהרגשת ביה"ח הוי הרגשה שפיר י"ל הכי. אבל את"ל דהרגשת עקירת הדם מהמקור בעינן או אפי' הרגשת נפילתו מהמקור לפרוזדור א"כ התם ליכא למימר הכי דהא אפי' את"ל ששייך לטעות מקינוח גם לפתיחת המקור או לנפילת הדם בפרוזדור. מ"מ א"כ נטמאה בשעת בדיקה לבד ואמאי שורפת התרומה שאכלה קודם הבדיקה. מיהו א"כ אפי' את"ל דהרגשת סוף ביה"ח נמי הוי הרגשה א"כ ע"כ לא הרגישה רק בשעת בדיקה ואמאי שורפת תרומה שאכלתו קודם שהרגישה שאז הי' הדם טהור אעפ"י שהי' בתחלת ביה"ח כיון שעדיין לא הרגישה בו. אם לא שנדחוק דכיון שהי' הדם בביה"ח מטמא ואע"ג שלא הרגישה בו אז. מ"מ מהני הרגשה שהרגישה בו לסוף לטמאותו אף למפרע ולא אמרו דבלא הרגישה בו טהור אלא כשלא הרגישה בו כלל. או י"ל דלענין שריפת תרומה וקדשים לא בעינן הרגשה דעכ"פ הדם טמא טומאת ערב משום דמק"מ טמא. וע' דמ"א ע"ב גבי מקור שנעקר כו'. ולענין טומאתה לבעלה מיתטמאה מכאן ולהבא משום די"ל דארגישה וכסבורה הרגשת עד הוא: